ארכיון תג: חברות

חשבתי שאת חברה שלי I Thought You Were My Friend

בכל פעם שזה קורה – אני נדהמת מחדש. אין סוף לניצול.

Every time it happens – I'm amazed again. There is no end to exploitation.

חברה ביקשה שאערוך לה טקסט קצר. ערכתי. עריכת טקסט קצר של 10 עמודים אורך לי כמה שעות. זה לא בשלוף ולא כהרף עין. עריכה זה דבר אחראי וצריך לעבור שוב ושוב, לפחות 5 פעמים ובמרחק זמן זו מזו. דברים שנשמטו מעינייך צצים בקריאות חוזרות. למה זה מצריך רווחי זמן בין קריאה לקריאה? כי המוח שלנו נוטה לזכור חלק מהטקסט והוא עובר עליו במהירות בהנחה שזה בסדר ואין טעויות. טעות גדולה.

A friend asked me to edit for her a short text. I did. Editing a short 10-page text takes me a few hours. It is not something that you do in a flash. Editing is a responsible thing and it should be repeated over and over again, at least 5 times and at a distance from each other. Things that have fallen out of your sight come up with repeated reading. Why does it require intervals between each reading? Because our brain tends to remember part of the text and it passes it quickly assuming that it is okay and there are no mistakes. A big mistake.

זו עבודה לכל דבר, גם אם זה בשביל חברה. אין לי בעיה לסייע מפעם לפעם, אך כשזה הופך לריטואל קבוע ובכמויות – זה מרגיז. מעולם לא חלמתי אפילו לנצל אף אחד. אם אני צריכה משהו בתחום המקצוע של חברה שלי – אני משלמת לה עבור מה שעשתה. איני מעזה לנצל את החברוּת בינינו. חברות זו חברות ועבודה זו עבודה.

It's a job as any other job, even if it's for a friend. I have no problem helping from time to time, but when it becomes a regular ritual and with quantities – it's annoying. I never dreamed of exploiting anyone. If I need something in the line of my friend's profession – I pay her for what she did. I dare not take advantage of our friendship. friendship is friendship and work is work.

בהתחלה זה היה לצלצל אלי ולבקש את עזרתי פה ושם; עמוד פה, דף שם. עד מהרה זה הפך להיות כמה עמודים ובלי הקדמה, אלא פשוט לשלוח אלי את המסמך כדי שאעבוד עליו. שום בקשה, שום הסבר, שום התנצלות – רק הטקסט בדוא"ל ואני צריכה לעבוד עליו. בפעם הראשונה שזה קרה, התעלמתי מהדוא"ל. לאחר מספר ימים היא התקשרה כדי לבדוק למה השתיקה שלי: "מה קורה? לא קיבלת את המסמך שלי?"

"לא קורה כלום", עניתי, "קיבלתי את המסמך שלך."

שתיקה נדהמת מעבר לקו. אני מניחה לדממה לחלחל בינינו ולהפוך עבה יותר ויותר. מי שתוציא הגה ראשונה – מפסידה. אין לי שום כוונה להפסיד. אולי ללמד לקח.

At first it was to call me and ask for help here and there; page here, page there. It soon became a few pages and without introduction, but simply sending me the document to work on. No request, no explanation, no apology – just the text in the email, and I have to work on it. The first time it happened, I ignored the email. After a few days she called to check why my silence: "What's happening? Didn't you get my document?"

"Nothing happens," I answered. "I got your document."

A stunned silence on the other side of the line. I let the silence seep between us and become thicker and thicker. Whoever makes a first word loses. I have no intention of losing. Maybe to teach a lesson.

"חשבתי שאת חברה שלי", היא פולטת ומנתקת את השיחה. שיהיה. אני ממש לא לוקחת ללב.

"I thought you were my friend," she blurts out and hangs up the phone. Whatever. I really do not take it to heart.

במשפט אחד:

למה אנשים עושים את זה?

In one sentence:

Why do people do that?

ג'ין קילבורן – הסכנה בה מודעות מראות נשים

Jean Kilbourne – The dangerous ways ads see women

ליד השולחן, בפומבי At the table, in public

ברברה סטרייסנד ומייקל בובלה – זו מוכרחה להיות את

Barbra Streisand & Michael BubléIt Had to Be You

אני חיה, אני פעילה – אני חווה. אם אשב לבד בחושך בחדרי – מה אלמד? יחד עם זאת, ישנם דברים אותם הייתי מעדיפה לא לחוות ולא ללמוד.

I live, I am active – I am experiencing. If I'd sit in my room alone in ze dark – what will I learn? However, there are things I'd rather not experience or learn.

התאספנו, מנין חברות, לארוחת צהרים. פתחנו שולחן בחוץ, בגלל הקור המקפיא בתוך המסעדה ולא רצינו להפוך לנטיפי קרח. ארבע מאיתנו לא היו מסוגלות לסבול את החמימות שבחוץ והעדיפו לשבת בפנים כשהן מכריזות שלא כל כך קר שם. כל אחת ובחירתה היא.

We gathered, ten friends, for lunch. We opened a table outside, because of the freezing cold inside the restaurant and we did not want to turn into icicles. Four of us could not stand the warmth outside and preferred to sit inside declaring that it was not so cold there. Each her own choice.

סיפרתי להן על הבהמה שהופיעה לפני מספר שבועות בפני פורום הנשים בו השתתפתי והבעתי את סלידתי ממנה. זכותי לא לסבול מישהי ששותה את השתן של עצמה בפומבי, בתוכנית טלויזיה.

מישהו מאחורי נוגע בכתפי. אני מסובבת את ראשי בתקוה שזו אהבת חיי המתגלמת בפני. אכזבה מרה, זה גבר, ארשת של טמטום נסוכה על פניו. "את יודעת שיש דבר כזה ששותים שתן בחדרי חדרים בזמן סקס?" מקשקש הזר.

בא לי להקיא. רגלי משתוקקת לבעוט בו במקום רגיש בגופו, אך אני מתאפקת. אני מסובבת את ראשי חזרה לשולחן, מגלגלת בעיני כלפי החברות וממשיכה לספר את הרצאתה המשעממת והלא מעוררת השראה בפנינו. הלה שוב נוגע בכתפי. הפעם אני מגיבה: "הפסק לגעת בי!" אני אומרת לו בקול רם ותקיף.

"פי, רגישה!" הוא אומר ומגחך אל האישה שיושבת מולו. אם זו אשתו – הריהי מסכנה, אני חושבת לעצמי, ואם זו חברה – זה הזמן שלה להכיר מי הוא ולנוס על נפשה ממנו. עוד שוביניסט מגעיל.

I told them about the beast that appeared a few weeks ago in front the women's forum where I participated, and expressed my disgust from her. I have the right not to tolerate someone who drinks her own urine in public, on a television show.

Someone behind me touches my shoulder. I turn my head in hope that this is the love of my life who embodies to my eyes. A bitter disappointment, it's a man, a look of stupidity on his face. "Do you know there's such a thing as drinking urine clandestinely during sex?" the stranger rattles.

I want to puke. My foot longs to kick him in a sensitive spot in his body, but I hold back. I turn my head back to the table, roll my eyes toward my friends and continue to tell them about her boring and uninspiring lecture she held. He touches my shoulder again. This time I respond: "Stop touching me!" I say to him loudly and firmly.

"Pi, sensitive!" He says, grinning at the woman sitting across from him. If it's his wife – poor thing, I think to myself, and if she's his girlfriend – this is the time for her time to know who he is and flee for her life away from him. Another disgusting chauvinist.

רופרט הולמס – בריחה (שיר הפינה קולדה)

Rupert HolmesEscape (The Piña Colada song)

המלצרית מגיעה כדי לקחת ממנו את ההזמנה. היא עומדת ליד כסאי ורושמת את שהוא מכתיב לה. זו מסעדה בחדרה, עדיין לא עברו פה להזמנות דיגיטליות. אני בספק גדול אם ישקיעו בזה. אין טעם בזה כשעסקים אינם מחזיקים מעמד לאורך זמן. "ומה בשביל הגברת?" אני שומעת אותה שואלת אותו.

"אישתי אינה שומעת, אז אני אזמין בשבילה", הוא עונה בקול רם, מן הסתם כדי שגם הכל ישמעו – הן במתחם המסעדה והן כל עוברי האורח.

חברותי ואני מחליפות מבטים. איזה מזל שהיא אינה שומעת, אני מהרהרת בתוכי, מזל גדול שאינה יכולה לשמוע איך הוא מודיע לכולם על מצבה. לא שיש לה במה להתביש, אך לא נראה לי שהיא היתה שמחה לדעת שהוא מפרסם את זה.

The waitress arrives to take his order. She stands beside my chair and writes down what he dictates to her. This is a restaurant in Hadera, they don't have digital orders here yet. I doubt if they will invest in this. It's no use when business does not last long. "And what for the lady?" I hear her asking him.

"My wife does not hear, so I'll order for her," he replies loudly, probably so that everyone will hear – both in the restaurant compound and in all the passers-by.

My friends and I exchange glances. How lucky she does not hear, I think, it's a great luck that she can't hear how he informs every one of her condition. Not that she has anything to be ashamed of, but I don't think she would have liked to know he was advertising it.

במשפט אחד:

שמוק הוא שמוק הוא שמוק ואידיוט גם כן.

In one sentence:

A schmuck is a schmuck is a schmuck and a prick as well.

הקרפנטרס והתזמורת הפילהרמונית המלכותית – סופרסטאר

The Carpenters & The Royal Philharmonic OrchestraSuperstar

רק עברתי Just Passed By

רק עברתי פה Just passed by

רק עברתי פה Just passed by

אסתַר שמיר – עברתי רק כדי לראות

ישנם אנשים שהעיתוי שלהם לא משהו בלשון המעטה; כאלה, שתמיד צצים בזמן שאינו נוח לך. איך מנפנפים אותם מעלינו? נראה לי שזו אמנות, כמו להלך על ביצים בנסיון לא לשבור את האגו שלהם.

There are people whose timing is not great to say the least, such that always appear when it's the most uncomfortable. How do you wave them off? I think that this must be art, like walking on eggs while trying not to break their ego.

Jasmine Thompson – Old Friends

להתוודע Getting to Know Each Other

על חברות וידידות נפש

About Friendship and Soulmates

מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד אהבתי להכיר נשים חדשות. גברים אף פעם לא ממש עניינו אותי. הסקרנות להתוודע אל צפונות זולת שטרם ידעתי, תמיד היתה גדולה אצלי. הזרה, זו שבאה מתרבות שונה משלי, תמיד ריתקה אותי ושאפתי להכירה כמה שיותר מקרוב.

Since I can remember, I have always loved to meet new women. Men never really interested me. The curiosity to get to know the secrets of strangers I had not yet known, was always a big issue for me. A stranger, coming from a culture different from mine, always fascinated me and I aspired to know her as closely as possible.

אף פעם לא אהבתי את הביטוי "כבדהו וחשדהו", למרות שיש בזה מן התבונה לפעמים. שמתי לב, שאצלי האינסטינקט הוא כבדִיהָ ורק אחרי שהיא מוכיחה באותות ובמופתים שלא היתה ראויה לכך – אז אני חשדִיהָ וגם זה במשורה ולא באמונה שלמה שזה אכן קורה. צר לי מאוד על שעלי לחדול מלכבדה. צר לי שיותר מדי מהסוג הזה נקלעו אל חיי. אין לי מושג במה פשעתי על שזו היתה מנת חלקי.

I never liked the expression "respect and suspect", although it is a wise thing to do sometimes. I noticed that my instinct is to respect and only after she proves clearly and incontrovertibly and that it did not deserve it – then I suspect her. That, too, sparingly and not with the full conviction that this is indeed happening. I am very sorry that I have to stop respecting her. I am sorry that too much of this kind has come into my life. I have no idea what have I done to deserve this.

פט שופ בויס ודאסטי ספרינגפילד – מה עשיתי שזה מגיע לי

Pet Shop Boys & Dusty SpringfieldWhat Have I Done to Deserve This

 

ביאטריס רוצה שאכיר את חברותיה. חברות הן מוסד חשוב ונכבד לכל אשה ורצוי שתתאמנה לך. נחמד שיש לך על מי להשען בעת מצוקה ובאוזני מי לקטר על בת הזוג שלך וגם על עניינים אחרים. היו לי חברות מהילדות ומהצבא, כאלה שהלכו איתי לאורך שנים, אך אתרע מזלי וכנראה לא השכלתי לבחור אותן, כי כולן נמלטו על נפשן אחרי שסיפרתי להן עלַי כשגיליתי שאני לסבית. לא מהאופי שלי להעלים דברים מהסביבה שלי ולא לחלוק עימה את שעובר עלי. קשה לי עם הסתרה.

Béatrice wants me to meet her friends. Friendship is an important and respectable institution for every woman and it is necessary that they suit you. It is nice that you have someone to lean on in distress and have ears to complain to about your spouse, as well as other matters. I had girlfriends from childhood and from my service in the army, who had gone with me for years, but I wasn't lucky and probably didn't know how to choose them, because they all ran away after I told them about me when I discovered I was a lesbian. It is not my nature to hide things from my surroundings and not to share with it what I am going through. It's hard for me to hide.

ריטהחברה

RitaGirlfriend

שנת 1999 היתה שנה של שינויים בחיי ובחיי הסובבים אותי, שנה של גילויים מפתיעים, בעיקר כאלה שסוף-סוף הואילו לאפשר לאסימון לרדת אצלי. החברות שלי לא רצו לשמוע וגם לא לקבל. זכותן. לאט-לאט החלו להשמט ממני והותירו אותי להתמודד לבד. גם זו זכותן. אני מאמינה בחופש הבחירה של הזולת, בעיקר אם זו אשה וגם אם החלטתה שגויה לדעתי והמעשה שלה אינו נושא חן בעיני. כל אשה והחלטתה ומעשיה היא. אינני מחזיקה אף אחת בכוח, הרי זה בלתי אפשרי.

1999 was a year of changes in my life and in the lives of those around me, a year of surprising revelations, especially those that at last allowed me to let the token go down, which in Hebrew means comprehension. My friends did not want to hear or accept. It's their right. I believe in the freedom of choice of others, especially if it is a woman and whether her decision is wrong and I don't like her actions. Each woman and her own decision and actions. I don't hold anyone by force, as it is impossible.

עם השנים באו חדשות. קשה קצת למצוא חברות בגילאים מתקדמים, אבל זה קורה למי שמבורכת במזל. נחמד להכיר ולחלוק, אם זה בנפש, בבילויים ובכלל.

Over the years, news came. It's hard to find friends at advanced ages, but it happens to those who are blessed with luck. It's nice to meet and share, if it's in the soul, in hanging out and in general.

ריטה מארחת את מירי מסיקהאף אחת

Rita & Miri Mesika – No One

ואף אחת לא תפסה את המקום שלי בלב שֶׁלָךְ

And no one took my place in the heart of yours

לביאטריס חברות ילדות שהלכו איתה עד הלום והיו איתה בכל אשר עברה, תמכו וסייעו. ידידות-נפש שמעט מוצאות כמוה. יש ביניהן ביקורת, כמובן ויש הבעת דעה ויש שיפוט, אך כל אלה נעשות באהבה, מתוך דאגה אמיתית לרווחתה. אחרי הכל, אחרי שהורינו הולכים לעולמם, מי נשארות לנו מלבד החברות הקרובות?

Béatrice has childhood friends who had gone with her to this day and were with her wherever she went through, supported and helped. A soul-friendship is rarely found. There is criticism between them, of course, and there is an expression of opinion and judgment; but all these are done with love, out of genuine concern for her well-being. After all, after our parents have passed away, who remain to be with us, apart from our close friends?

הצ'רצ'ילים והסגנונות – Friends

The Churchills & The Styles – Friends

 עיון נוסף בנושא חברות בבלוג זה.