ארכיון תג: חום

חם לי, קר לי I'm hot, I'm cold

Uriah Heep – Sunrise

אני נכנסת אל מכוניתה וחוטפת מכת קור קשה. אוי, כמה שהצטערתי על שלא הבאתי איתי את הסוודר שהכנתי וברגע האחרון החלטתי להשאירו בבית!

I enter into her car and get a severe frostbite. Oy, how sorry I was for I had not brought my sweater with me, that the last minute I decided to leave it at home!

"השמה תשמור!" אני פונה אליה בתחינה. "מה הכפור הזה! איך לא קר לך?"

"קר?" היא עונה לי בשאלה כמו יהודיה אמיתית. "איך קר? חום אימים!"

"G-ddess forbid!" I appeal to her. "What is this frost! How are you not cold?"

"Cold?" She replies with a question like a real Jew. "How is it cold? It's awful hot!"

 

אני מביטה בה בתדהמה, רושמת לעצמי לא לשכוח להבא לשאול את המועמדת אם היא מעדיפה קיץ או חורף. לא נראה לי שאוכל אי-פעם להסתדר עם אשה שאוהבת חורף וקור.

I stare at her with amazement, notifying myself no to forget the next time to ask the candidate if she prefers summer or winter. I don't think I can ever get along with a woman who loves winter and cold.

לא התכוונתי לסבול ממנה. 150 בחוץ וזו חם לה ועוד אימים? גם אם היא האשה הכי מקסימה בעולם, זה לא משהו שיכול להתאים לי.

I had no intention to suffer from her. 150 outside and she is hot, let alone awful hoe? Even if she is the most charming woman in the world, it's not something I would be able to live with.

"אין לי שערות על החזה", אני מעדכנת אותה. "קרררררר לי פה!" אני מדגישה בשיניים נוקשות.

"גם לי אין", היא מרגיעה אותי, "גילחתי לפני פגישתנו."

"שמחה לשמוע", אני אומרת. "אם זה כך, לא ברור לי איך לא קר לך."

"אני יכולה להעלות את הטמפרטורה ל-200 אם כל כך קר לך. זה יעזור?"

200??? אני מזדעקת בתוכי, 200??? זאת אומרת שהיא על פחות מזה? "עדיף לי 300. אם זה פחות מ-280 אני קופאת."

"I don't have hair on my chest", I inform her. "I'm freezzzzing here." I emphasize with my teeth chattering.

"I don't have either", she assures me, "I shaved before our meeting."

"Glad to hear", I say. "If that's the case, I don't understand how come you aren't cold."

"I can raise the temperature to 200 if you are so cold. Would it help?"

200??? I scream inside me, 200??? Does it mean that she is on less that this? "I prefer 300. If it's less than 280 I freeze."

Uriah Heep – July Morning

♀♀

בתמצית:

אני אוהבת את הקיץ. לא אוהבת חורף, בלשון המעטה. מעולם לא הבנתי את אלה האוהבות קור והסובלות בחמסין. יצורות משונות.

In essence:

I love the summer. I don't like winter, to say the least. I have never understood those who love cold and suffer from hamsin (heat wave). Weird creatures.

מעגל הכניעה לחום הכבד

מה שרעב, יאוש וחום יולי גורמים

What

לא אני כתבתי, אבל מעלה פה בתקוה שנצליח למגר את הגזרות המטומטמות שמטילה עלינו הממשלה הרשעית והאטומה.

לכל זמן יש את הסימפטומים שלו. היום למשל, אני הומלס או לכל הפחות מאוד קרוב לזה והמעגל הסימפטומטי הזה נמשך כבר כמה שנים. בתוך המעגל הזה מקופלים סימפטומים נוספים אשר בתוכם אני עושה מוזיקה ודברים נוספים. כשאני עושה, אז זה קורה למשך זמן מסוים – ואז זה מפסיק. אחר כך זה חוזר על עצמו. לפעמים מתחלפת המוזיקה במשהו אחר. זה יכול להיות תכנות או יצירה כלשהי. בכל אופן, מדובר במעגלים קטנים יותר מאותו מעגל גדול אשר אודותיו כתבתי ממש כרגע. המעגל ההוא אינו המעגל הכי גדול וגם הוא מקופל בתוך מעגל אחר, גדול ממנו, הרבה יותר.

אבל, אם לומר את האמת, לא המעגלים הגדולים הם המעניינים. המעגלים הכי מעניינים הם דוקא הקטנים. היום למשל, אני נמצא בתוך מעגל המצת. כן… מצת. עד אתמול היו סביבי אין ספור מצתים ופתאום אין. יוצא מכך שחלק ניכר מהיום עובר דרך חיפוש אחר מצת כלשהו ובתקוה שזה יעבוד. מצת שאין בו אש איננו עדיף על 'אין מצת'.

😦

יש אנשים, לא מעטים המה, המאמינים שהמעגלים הקטנים בונים את המעגלים היותר גדולים, ואלו, האחרונים, בונים את היותר גדולים ואם יש אמת בדבר – הרי שהמעגל האחרון אשר אודותיו סחתי – מעגל המצתים – איננו מיותר כפי שאולי ניתן לחשוב. זה אמנם מעגל קטן ובלתי חשוב כשלעצמו, אבל מעגל זה, בסופו של דבר, יצר את המצב שאני נמצא בו כרגע, משמע: לכתוב את המלים האלו. אם יהיה תוכן ראוי למה שאכתוב בהמשך – הרי שיש אמת בדבר וגם המעגלים הקטנים והלכאורה מיותרים, יש בהם תכלית.

אם ארשה לעצמי ואמשיך להאמין במלים שאני כותב כרגע, הרי שפתרון המעגלים, קטנים או גדולים, יכולים ללמד אותנו קצת על עצמנו וקצת על העתיד לבוא. לכאורה נראה כי מלים אלו זקוקות להוכחה, אבל זה לא ממש נכון – עובדה, המלים שאני כותב כרגע, הן ההוכחה!

ארשה לעצמי להמשיך ברוח זו ולהאמין בתורת המעגלים שכרגע המצאתי, למרות שאני די משוכנע שעוד כמה אנשים חשבו על זה (וזה באמת לא משנה) ומאחר וכך – מעגל המצתים מוכיח שיש תכלית כלשהי, שכן מעגל זה גרם לי לשבת ולכתוב את המלים שאני כותב עכשו, ואם כך – לא אכפת לי לגלוש ולשאול שאלה: מה תכלית החיים שלנו עלי אדמות? למה אנחנו כאן מלכתחילה?

האם החיים שלנו תכליתם ליצור מעגלים קטנים יותר (שזה כשלעצמו סבבה לחלוטין) או שמא המעגל הזה, מתישהו בעתיד יצור מעגל גדול יותר – גדול הרבה מעבר למעגלים הפרטיים שלי? מה יתפתח מאיתנו?

אם יש הגיון כלשהו, הרי שמעגל המצתים מיצה את עצמו. הוא מעגל פתוּר. אין לי צורך לעסוק בו יותר. את הפתרון לשאלה יש למצוא במעגלים אחרים, בלתי פתורים, כאלו שניתן לפתור אותם ואולי, על ידי כך לפתור מעגלים נוספים, גם אם אין מספיק מידע אודות אותם מעגלים.

😦

כרגע – חם כאן אש

אני קורא לזה 5

העיניים שלי נעצמות

ואני חש עייפות בכל הגוף

קשה להיות במקום כל כך חם

באמת קשה

בעיקר ליצור

מצד שני,

אני מרגיש צורך עז להמשיך את מה שאני עושה כרגע משום שאני יודע שאם אפסיק, המוֹד הזה שאני נמצא בו כרגע, יפסק ולא יחזור עוד. אולי יהיה מוד אחר, אבל לא זה הספציפי.

אבל חם לי יותר מדי

אין לי אמצעים לקרר כדי לשרוד

ואני מפסיק עכשו.

מעגל הכניעה לחום הכבד.

oy vey

😦  

מעניין מה הטקסט הזה עושה לכן. אותי זה טלטל מאוד. אני תוהה אם התחדשות המחאה תסייע לאנשים כמו הכותב. אפשר רק לקוות.

יום המשפחה Family Day

פַספוס חוזר מן הגנון, שפתיו נוטפות שיר הלל לאִמו לכבוד יום המשפחה. הגננת טרחה והכינה ועמלה לפאר ולרומם את תחושת השייכות למשפחה והינוקא מחרה-מחזיק אחריה. פעם זה היה "אמא יש רק אחת" ועם השנים וההתפכחות למציאות – גילינו שלמשפחה פנים מגוונות וכי צורות שונות לה ולא תמיד לטעמו של מאן דהוא, בעיקר לא של החרדי, השמרן ודומיהם. כל צורת החשיבה החד-כיוונית שהיינו רגילות לה, תפסה תפנית ובמקומות בהם שוררת נאוֹרוּת – גילו כי עדיף לקבל את השׁוֹנוּת שבנו מאשר להטמין את הראש בחול ולהחביאה עמוק בנבכי ארונות באושים.

A toddler returns from the nursery school, his lips dripping a song of praise to his mother to celebrate The Family Day. The teacher worked hard and prepared and operated to beautify and raise the sense of belonging to the family and the preschooler follows her. Once it was "Mom is only one" and over the years and disillusionment with reality – we found that a family varies with many styles, it has different forms, and not always to the taste of someone, especially not of the orthodox, conservative and the like. All the one-way thinking that we were used to, got a turning point and in places where there was enlightenment, people found that it was better to accept the difference in us than bury our heads in the sand and hide them deep in the stale closets.

השאלה היא, מהי שׁוֹנוּת וביחס למה? האם מיעוט פרושו שׁוֹנוּת? מה נחשב לנורמטיבי? האם זה מה שדעת הרוב קובעת? למה? אם מאן דהיא חיה את חייה כראות עיניה ואינה פוגעת באף אחד (חוץ מבאלה שחושבים שכל העולם צריך לחיות על פי השקפת עולמם ורואים לעצמם חובה להכריח את זולתם לסגוד למה שלא מתאים), למה שזה יחשב כשׁוֹנוּת במקום כעוד פן לצורת חיים לגיטימית? למה מי שקובע מהי נורמה הוא זה הנמצא בשלטון וסוחט את זולתו?

The question is, what is a difference and in relation to what? Does a minority mean difference? What is considered normative? Is it what the majority's opinion that determines? Why? If anyone lives her life as she sees fit and does not hurt anyone (except for those who think that the whole world must live according to their view and see themselves as obligated to force others to worship what is not appropriate), why would it be considered a difference instead of another aspect of a legitimate way of life? Why is it that the one who decides what is a norm is the one who is in power and extortions others?

אנחנו רגילים לחשוב לפי מה שהאכילו אותנו וקשה לנו לפתוח את דעתנו בפני דברים חדשים לנו, שעומדים בפני עצמם (אכן, גם אם זה בשונה למה שידוע לנו). פעם זה היה זכר, נקבה, ילד (רצוי בן, כמובן). אחר כך הגיעו הנישואין – רק עם בני זוג מאותו רקע – להם נלוותה מצוות פרו ורבו ורבו ורבו ורבו… שפורשה ברבות הימים שאפשר להסתפק בבן ובת ואז הושלמה המצוה ומותר לנוח. עד שיבוא רב אחר ויסתור את ההלכה הזו, כמובן.

We are used to thinking from what we were fed, and it's hard for us to open our minds to new things that stand on their own (indeed, even if they differ from what we know). Once it was male, female, child (preferably a boy, of course). Then came marriage – only with partners of the same background – to which it was accompanied by the commandment of procreation (be fruitful and multiply, and fill the earth) as much as you can. That interpreted in time as to make do with a son and daughter and then the mitzvah was completed and people were allowed to rest. Until another rabbi comes and contradicts this halakha, of course.

נסתרות דרכי החיים, איך הם מפגישים בני ובנות אדם וחוה זו עם זו וזה עם זה ושאר הצֵרופים ולמרות הרקעים השונים – מחליט הזוג לקשור את חייו זה/ו עם זה/ו (זה כדי לכסות את כל האפשרויות, עברית שפה מגוונת היא). הנה צֵרוף מעניין: אֵם אמריקאית ממוצא סיני, אב יהודי ושתי בנות. איך מקיימים משפחה כזו? אלו ערכים מעבירים לצאצאים?

The ways of life is mysterious, how it brings together the sons and daughters of Adam and Eve with each other and one with another and more combinations, and in spite of the different backgrounds – the couple decides to tie their lives together. Here is an interesting combination: an American mother of Chinese origin, a Jewish father and two daughters. How does such a family exist? What values ​​do they transmit to their offspring?

עת אנו חוגגים את יום המשפחה, כדאי גם לזכור את אלה שאין להם משפחה במובן הנכון של המלה, אלה החווים התעללות, השפלה ושאר מרעין בישין מידי אלה שאמורים להגן עליהם, לעטוף אותם ברחמים, לגדל אותם באהבה ולזקוף את נפשם.

When we celebrate Family Day, it is also worth remembering those who have no family in the right sense of the word, those who experience abuse, degradation and other evils from the hands of those who are supposed to protect them, to wrap them with compassion, to raise them with love and to lift their spirits.

הגרסא המקוצרת:

משפחה זה בית, חום, אהבה.

The short version:

A family is home, warmth, love.

 

The Partridge FamilyI Think I Love You