ארכיון תג: חומר למחשבה

ימים נוראים הסרט   Days of Awe the movie

ימים נוראים – טריילר

Incitement – Trailer

הסרט היה קשה לצפיה. מאוד. לחוות שוב את הימים הנוראים ההם לא היה קל, בלשון המעטה.

The movie was difficult to watch. Very. Experiencing those awful days again wasn't easy, to say the least.

אני עדיין זוכרת את התחושה של הימים ההם, את ההלם, הקושי לתפוש שזה באמת קרה. את תחושת החמצה שיכול היה להיות כאן שלום (אולי), לולא שונתה ההסטוריה בצורה הזו. זה היה להגיע עד לבאר עם הקשיים הרבים והמכשולים שהדרך הציבה בפני ההולכים בה, אך ללא הסיום שאמור היה להרוות את צמאוננו לשלום.

I still remember the sense in those days, the shock, the difficulty of perceiving that it really happened. The feeling of missing out that it could have been peace here (maybe), had history not been changed. It was like to come to the well with the many difficulties and obstacles that the road presented to its walkers, but without the ending that was supposed to quench our thirst for peace.

הסרט לא חידש לי דבר. הוא הזכיר לי פה ושם דברים קטנים, לא ממש משמעותיים, אותם שכחתי. זה לא סרט טוב, למרות שאין בו רגע דל. הוא אמנם זורם, קולח, עובר מסצנה לסצנה, אך מבוסס על ארועים שאינני יכולה לדעת אם אכן קרו. לדוגמא: השיחות שהיו לרוצח עם משפחתו, ידידיו, הבחורות אחריהן חיזר וכו'. מי היה זבוב על הקיר לראות שאכן כך ארעו הדברים כדי לדווח? לא היה שם אף אחד מלבד הדמויות האמיתיות והן, לא נראה לי שהן נידבו מידע למען עשיית הסרט.

The movie didn't introduce anything new for me. It reminded me here and there of small things, not really meaningful ones, that I forgot. This is not a good movie, even though it has no meagre moment. Although it flows, streams, passes from one scene to another, it is based on events that I can't tell if they did happen. For example: the conversations the murderer had with his family, his friends, the girls he was courting, etc. Who was a fly on the wall to see that this is how things really happened to report back? There was no one there but the real characters and I don't think they volunteered information for the making of the movie.

אני מכבדת מאוד את עשיית הסרט ואת יוצריו, שטרחו ועבדו ועשו, אך זה לא היה לטעמי. יצאתי מן הסרט בתחושה שבמשך השעתיים בהן צפיתי בו הייתי נתונה למעין מכבש של מניפולציה כלשהי נגד חלק מסוים של העם שלי, האוכלוסיה ממנה בא הרוצח. אי אפשר לקרוא לחויה שעברתי הסתה, למרות שזה השם שבחרו יוצרי הסרט לקרוא לו באנגלית, אבל זה היה די קרוב. מאחורי, מצדדי ומלפני ישבו אנשים שכל הסרט צקצקו בלשונם את מורת רוחם על מה שהתרחש על המרקע, בעיקר בקטעי הארכיון ובגולת הכותרת – בהפגנת ההסתה בכיכר עם התמונות המזויעות.

I respect the making of the movie and its creators, who worked and operated and did, but it was not to my liking. I came out of the movie with the feeling that during the two hours I watched it I was subjected to some kind of irresistible pressure of manipulation against some part of my people, the population from which the murderer came. I wouldn't call the experience I have gone through as incitement, although this is the name the film makers chose to call it in English (in Hebrew it's called Yamim Noraim – Days of Awe), but it was pretty close. Behind me, on my sides and in front of me sat people who throughout the film click their tongues with disapproval of what was happening on the screen, especially in the archive parts and the at the highlight – in the demonstration of incitement in the square with the horrible pictures.

משיחת הסיכום לאחר הסרט עם חברותי, בבית הקפה בו ניסינו להתנחם בעוגה טעימה ובקפה מהביל, הביעו כולן את תחושתן, שהיתה כתחושתי – הפניית אצבע מאשימה לימין בצורה סמויה, לא גלויה. אנחנו כבר בגיל שקשה לעבוד עלינו, חוינו ועברנו דברים לא מעטים. זיהינו מה שרצו לעשות פה. זה לא היה נעים, בעיקר לא לנוכח האוירה השוררת היום, שנעשתה גרועה יותר מאשר אז. אותו רשע מרושע עדיין איתנו והוא מסית חלק מסוים מן העם, אספסוף חסר הבנה, נגד כל העולם ולמען מטרה אחת ויחידה – למען עצמו, רווחתו ורווחת משפחתו ומקורביו. הוא שהיה, הווה אף כיום. אין חדש תחת השמש.

After the film's closing conversation with my friends, in the café where we tried to comfort ourselves with a delicious cake and steaming coffee, everyone expressed their feeling, that was like mine – pointing a blaming finger to the right-wing in a covert, unobtrusive way. We are already at an age where it is difficult to pull the wool over our eyes, we went through some experiences and quite a few things in our lives. We spotted what they wanted to do here. It was not pleasant, especially not in dark of the prevailing atmosphere today, which became worse than it was then. That wicked evil is still with us and he incites a certain part of the people, an incomprehensible mob, against the whole world, and for one and only purpose – for his own sake, his welfare and the welfare of his family and his associates. He hath been, exists even today. There is no new thing under the sun.

כאן דעה: "ימים נוראים" – סרט שמעוות את המציאות

Kan Opinion: "Incitement" – a movie that distorts reality

במשפט אחד:

אפשר לצפות בו. אף שאין זה הסרט הכי טוב שאפשר היה לעשות על הרוצח, אך עדיין יש בו חומר למחשבה.

In one sentence:

You can watch it. Although this is not the best movie that could have been made about the murderer, but it still has food for thought.


כדור בלב / אבנר שביט, אתר וואלה

שמוליק דובדבני, אתר ynet

מאיר שניצר, אתר מעריב