ארכיון תג: חורף

אמרו שיהיה קר   They Said it would be Cold

On the Streets – A Feature Documentary on Homelessness in L.A.

היה קר. מה-זה קר! נורא! לא נעים אפילו לגרש זבוב החוצה בקור הזה.

it was cold. So cold! Awful! It was unpleasant to even drive a fly out in this cold.

מבעד לחלון המוגף היטב, אפשר היה לראות את הרוח שהשקיעה את כל עוצמתה כדי לאמת את שחזו החזאים. אמרו שיהיה קר. קר מאוד. על הספסל שממול לבנין שבו אני גרה, ישבה מישהי לבד. למרגלותיה היה מונח סל גדול ובצד הספסל עמדה עגלת תינוקות. הנחתי שהיא נחה. אישה עם עגלת תינוקות וסל קניות. השארתי אותה לשבת שם והלכתי להכין לעצמי את ארוחת הבוקר. היה קר. מאוד.

Through the well-shuttered window, one could see the wind that had invested all its might to validate what the forecasters predicted. They said it would be cold. Very cold. On the bench opposite the building where I live, someone was sitting alone. At her feet a large basket was placed, and a baby stroller stood at the side of the bench. I assumed she was resting. A woman with a baby stroller and a shopping basket. I left her to sit there and went to make breakfast for myself. it was cold. Very.

שעה לאחר מכן, נכנסתי שוב אל החדר כדי לקחת משהו והצצתי מבעד לחלון. האישה כבר לא היתה שם. גם לא הסל והעגלה. חשבתי לעצמי שבזמן שהייתי עסוקה בארוחת הבוקר, היא ודאי קמה והמשיכה בדרכה. לא נעים לשבת על ספסל בקור, גם אם יש צורך לנוח מהדרך. כמה כבר אפשר לשבת?

An hour later, I went back into the room to take something and peeked out the window. The woman was no longer there. Neither her basket and the stroller. I thought to myself that while I was busy with breakfast, she must have stood up and continued on her way. It is not pleasant to sit on a bench in the cold, even if one needs to rest from time to time. How much can one sit?

אחר הצהריים ירדתי לבדוק אם יש לי דואר בתבה שבכניסה לבנין. "ראית מה היה בבוקר?" שאל אותי בהתרגשות השכן מהקומה הראשונה.

"מה הייתי צריכה לראות?" לא ירדתי לסוף דעתו.

"מצאו אישה על הספסל. מתה. חושבים אולי מהלילה." הסביר. "אין לה בית. אין משפחה."

In the afternoon I went down to check if I had mail in the box at the entrance of the building. "Did you see what happened this morning?" Asked me excitedly the neighbour from the first floor.

"What should I have seen?" I didn't understand what he meant.

"They found a woman on the bench. Dead. They think maybe from the night." He explained. "She has no home. No family."

Israel: Poor Pensioners (ARTE Documentary)

במשפט אחד:

איני מפסיקה לחשוב על האישה המסכנה. איני מפסיקה לחשוב על כל אותם דרי רחוב שאין להם מקום להניח עליו את ראשם. על ממשלת הרשעים שלא אכפת לה מהעם ועל שאין היא פועלת לטובת הבטחון האישי שלנו.

In one sentence:

I can't stop thinking about that poor woman. I can't stop thinking about all those homeless people who live on the street and have no place to put their heads at. About the evil government that doesn't care about the people and that it doesn't work for our personal safety.

שלוליות חורף Winter Puddles 2019

Puddles – animated short

בכל שנה אותו הדבר – ארובות השמיים נפתחות, הגשם יורד בכל עוצמתו ויוצר שלוליות. חורף ישראלי.

Every year the same – heavens open, rain falls intensely and creates puddles. Israeli winter.

הגשם אוהב ילדים, הוא בא ויורד בדיוק כשהם צריכים לצאת לגן ולבית הספר או בדיוק כשהם יוצאים משם בדרך לצהרון או לבתיהם. הגשם אוהב ילדים, אחרת היה יורד רק בשעות שהם במקומות מוגנים, לא ככה? 7:40 בְּבוֹקֶר אפור בלי שמש, עננים שחורים מכסים את השמיים היורים את מטחיהם בכל הכוח. אני מתכרבלת לי בשמיכת הַפּוּך, חושבת על הילדים העושים דרכם אל הגנים ובתי הספר ועל הוריהם הממהרים לעבודתם. אין זמן, אין זמן, אין דקה מיותרת, אחרת יאחרו. אבל הגשם יורד ויורד במטחים עזים ואינו מאפשר להוציא את קצה האף מהבית או מהמכונית. וישנן השלוליות.

Rain loves children, it comes and pours down just when they need to go out to their kindergarten and school or just when they go out on the way to their afternoon child care facility or their homes. Rain loves kids, otherwise it would only fall in the hours they are in sheltered places, won't it? 7:40 on a dark gray morning, black clouds cover the sky which are shooting their barrages with all their might. I curl up in my duvet blanket, thinking of the kids making their way to kindergartens and schools, and their parents rushing to work. No time, no time, no spare minute, otherwise they will be late. But the rain is falling and falling in heavy barrages and does not allow the tip of the nose out of the house or car. And there are the puddles.

"איזה מזל היה לנו", מספר לי הנכד בן השש על חוויותיו מההליכה מבית הספר לצהרון.

"מזל?" אני שואלת בסקרנות.

"בדיוק כשהיינו צריכים לצאת מבית הספר, התחיל מבול", הוא מסביר.

"אה", אני מגיבה, מחכה שירחיב.

הוא מביט בי כדי לבדוק שאני מקשיבה לו במלוא תשומת הלב. "המורה אמרה שכדאי שנלך ולא נחכה עד שהגשם יחלוף, כי זה עשוי לקחת זמן רב", הוא מספר בעברית תקנית. אני גאה בו.

"אז הלכתם בגשם? היו לכם מטריות?" אני שואלת.

"היו לנו מטריות", הוא מאשר, "אבל הן לא עזרו לנו בכלום. הגשם היה חזק מדי והיתה גם רוח והן התקפלו לנו."

"אוי!" אני אומרת כשאני רואה לנגד עיני את התמונה שתאר במלים כה מדויקות. "אז ודאי נרטבתם לגמרי!"

"כן", הוא משיב, "אבל זה לא היה נורא. היו לי בתיק בגדים להחלפה, אז החלפתי ואת הרטובים שמתי בשקית הנילון והחזרתי הביתה."

"How lucky we were," the six-year-old grandson tells me of his experiences from walking from the school to the afternoon child care facility.

"Luck?" I ask curiously.

"Just when we had to get out of school, a flood started," he explains.

"Oh," I respond, waiting for him to tell more.

He looks at me to check that I'm listening to him with full attention. "The teacher said we better go and not wait until the rain is gone, because it may take a long time," he says in good Hebrew. I'm proud of him.

"So you walked in the rain? Did you have umbrellas?" I ask.

"We had umbrellas," he affirms, "but they didn't help us at all. The rain was too strong and there was a wind too and the umbrellas collapsed."

"Oy!" I say when I see in front of my eyes the picture that he describes with such accurate words. "Then you must have gotten completely wet!"

"Yes," he replies, "but it wasn't bad. I had clothes in my bag to change, so I changed and the wet I put in my plastic bag and brought home."

"יופי!" אני מתפעלת. "איזה ילד אחראי אתה! גם החלפת כדי שיהיה לך נעים יותר וגם החזרת את הבגדים שנרטבו הביתה. כל הכבוד לך!" אני מחבקת אותו באהבה. הוא מחייך אלי בגאוה ומחבק בחזרה. ואז אני רואה אור חדש ניצת בעיניו, אות לכך שנזכר בדבר נוסף. אני ממתינה למוצא פיו.

"היו שלוליות בדרך", הוא מספר. "היתה שלולית אחת ענקית שהיינו צריכים לעבור מסביבה, אבל אני עברתי בתוכה."

"ברור", אני מבינה ללבו, "שלוליות זה כיף." בעיני רוחי אני רואה את המורה שליוותה את הילדים ותוהה מה חשבה ואיך הגיבה.

"ודאי כיף!" הוא מתלהב ומדגים איך הוא צעד בתוך השלולית. "ככה הלכתי בתוך השלולית הענקית. אבל הגרביים לא נרטבו לי", הוא מדגיש.

"איך לא נרטבו?" אני סקרנית, כי שלולית הרי מרטיבה גרביים, זה תפקידה.

הוא לוקח את ידי, מושך אותי אחריו לעבר דלת הכניסה. הוא פותח אותה ומצביע על המגפיים שעמדו בצד לייבוש. "נעלתי את המגפיים", הוא מסביר, "אז הם לא נתנו לגרביים להרטב."

"יפה מאוד!" אני אומרת. "ממש מצוין!"

"Great!" I admire him. "Such responsible kid you are! You also changed so it will be more pleasant for you and you brought back your wet clothes. Well done!" I hug him lovingly. He smiles proudly at me and hugs back. Then I see a new light shining in his eyes, a signal that he remembers another thing. I'm waiting for his words.

"There were puddles on the way," he says. "There was one huge puddle that we had to move around it, but I went through it."

"Obviously," I understand his feelings, "puddles are fun." In my mind, I see the teacher who accompanied the children and wonder what she thought and how she reacted.

"Sure fun!" He enthuses and demonstrates how he stepped inside the puddle. "That's how I walked in the huge puddle. But my socks didn't get wet," he emphasizes.

"How didn't they get wet?" I'm curious, because a puddle wets socks, it's its job.

He takes my hand, drags me toward the front door. He opens it and points to the boots that were standing on the side to dry. "I wore the boots," he explains, "so they didn't let the socks get wet."

"Very nice!" I say. "Really excellent!"

פפה פיגשלוליות בוץ

Peppa Pig – Muddy Puddles

במשפט אחד:

חורף, שלוליות, בגדים רטובים, גרביים יבשים, מגפיים.

In one sentence:

Winter, puddles, wet clothes, dry socks, boots.

עוד לא חורף Not Winter Yet

מאניק סטריט פריצ'רז – עיצוב לחיים

Manic Street PreachersA Design for Life

הרוח תפסה אותי בלתי מוכנה. מבעד לחלון דירתי, נראה היה מזג האויר סביר, הפוך ממה שהחזאים איימו שיקרה.

The wind caught me unprepared. Through the window of my apartment, the weather seemed reasonable, the opposite from what the forecasters threatened to happen.

בדיוק ברגע בו דרכה כף רגלי מחוץ לבנין, כאילו היה זה סימן לרוח להתחיל לנשב בהכי חזק שהיא יכלה. חשבתי על אותו יום בו אמרת לי שאינך יכולה להתמודד יותר עם מה שאנחנו, שזה גדול מדי וכבד לך. גם אז נשבה רוח גדולה שטלטלה אותי בעוצמה שלא הייתי מסוגלת לעמוד בפניה. גם אז.

Just as I set my foot outside my building, as if it was a sign for the wind to begin to blow as hard as it could. I thought about the day when you told me you could not cope anymore with what we were, that it was too big and heavy for you. There was a big wind then too, that shook me in such an intensity that I could not resist it. Even then.

גם הגשם תפס אותי כשלא ציפיתי לו. מזג האויר נראה כלועג לחזאים, מתעתע בהם ובנו. לא חשבתי שירד גשם בערב, עת אעשה את דרכי לביתי, משום שזה היה צפוי לרדת רק בלילה. לא התכוננתי. שוב נזכרתי בך. טיפות הגשם הגדולות שהרטיבו לי את החולצה הקצרה, גולשות במורד גבי ומחלחלות אל גופי, העלו לנגד עיני את המשך אותו היום, אחרי שסגרת בפני את דלתך ולא הותרת לי שום אפשרות לחזור.

The rain too caught me when I was not expecting it. The weather seemed to mock the forecasters, deceiving them and us. I did not think it would rain in the evening, when I would make my way home, because it was expected to rain only at night. I did not prepare for it. Again, I remembered you. The big raindrops that wet my short shirt, sliding down my back and seeping into my body, brought to mind the rest of that day, after you closed your door and left me no chance to return.

******

"זה עוד לא חורף", הסבירה החזאית, "זה ממש בקטנה. זה רק הלילה ומחר בבוקר, ואילו בשבת כבר תהיה עליה בטמפרטורות." עוד לא חורף, הסברתי לעצמי, אין מה להכנס לפניקה עדיין.

"It's not winter yet," explained the weatherwoman, "it's just on a small scale, it's only tonight and tomorrow morning, while on Saturday it will already be an increase in temperature." It is not winter yet, I explained to myself, there was nothing to panic about yet.

 Emilie-Claire BarlowRaindrops Keep Fallin' On My Head

מטחי גשם Barrages of Rain

גשם ורוח Rain and wind

גשם ורוח Rain and wind

שלושה מטחי גשם היו לנו היום. למזלנו, הם ירדו כשלא היינו ברחוב.

We had three barrages of rain today. Luckily, they poured down when we were out of the street.

שבע ורבע בבוקר. הרעש על התריסים מעיר אותי. אני שמחה להיות בעת הזו מתחת לשמיכת הפוך המחממת ולא ברחוב.

Seven-fifteen in the morning. The noise on the shutters wakes me up. I am happy to be under the warm blanket at this time, not in the street.

צהריים. אני נפגשת עם לקוחה לפגישת עבודה במסעדה המשקיפה על הים הגועש. מבעד לחלון, ניתן לראות את הברקים שהעננים מדליקים בשמיים השחורים. הגשם הכבד הניתך על החוף מחריד מרבצן את הציפורים שניסו לחפש לעצמן משהו לנשנש. כשאנו מסיימות ויוצאות אשה לדרכה, השמש כבר מחייכת אלינו.

Noon. I sit with a client for a work meeting in a restaurant overlooking the stormy sea. Through the window, we can see the lightning that the clouds are igniting in the black sky. The heavy rain on the beach drives out the birds trying to look for something to bite. When we finish and each goes to her way, the sun is already smiling at us.

ארבע אחרי הצהרים. מטח נוסף של גשם פסק לפני כחצי שעה. בפתח הגן של אחד הנכדים, יוצאת מולי מישהי נחמדה, אוחזת בידה ילדון חמוד. היא נראית לי מוכרת, אך איני יכולה למקם אותה. אני חולפת על פניה ונכנסת מבעד לדלת הברזל.

Four in the afternoon. Another volley of rain stopped half an hour ago. At the entrance of one of my grandchildren's kindergarten, somebody nice comes out towards me, holding a cute little boy. She looks familiar, but I cannot place her. I walk past her and enter through the iron door.

"הֵי", היא אומרת לי, "אינך זוכרת אותי?"

לא נעים לי, אבל איני זוכרת אותה. אני שולחת אליה חיוך חמים ואומרת: "מתנצלת, אך הזכרון בימים אלה אינו צד חזק כל כך אצלי." אני נמנעת מלהוסיף שהיא נראית לי מוכרת, כי גם זה עשוי להיות מתעתע.

"Hey," she says to me, "don't you remember me?"

I don't feel comfortable, but I don't remember her. I send her a warm smile and say: "Sorry, but memory these days is not a strong part of me." I avoid from adding that she seems familiar, because that too may be deceptive.

בערב, אחרי ארוחה כיפית עם הנכדים, על כוס קפה ועוגה טעימה שהיא אפתה במו ידיה, היא רִעננה את זכרוני הרעוע.

In the evening, after a fun meal with my grandchildren, over a cup of coffee and a delicious cake she baked with her own hands, she refreshed my shaky memory.

חם לי, קר לי I'm hot, I'm cold

Uriah Heep – Sunrise

אני נכנסת אל מכוניתה וחוטפת מכת קור קשה. אוי, כמה שהצטערתי על שלא הבאתי איתי את הסוודר שהכנתי וברגע האחרון החלטתי להשאירו בבית!

I enter into her car and get a severe frostbite. Oy, how sorry I was for I had not brought my sweater with me, that the last minute I decided to leave it at home!

"השמה תשמור!" אני פונה אליה בתחינה. "מה הכפור הזה! איך לא קר לך?"

"קר?" היא עונה לי בשאלה כמו יהודיה אמיתית. "איך קר? חום אימים!"

"G-ddess forbid!" I appeal to her. "What is this frost! How are you not cold?"

"Cold?" She replies with a question like a real Jew. "How is it cold? It's awful hot!"

 

אני מביטה בה בתדהמה, רושמת לעצמי לא לשכוח להבא לשאול את המועמדת אם היא מעדיפה קיץ או חורף. לא נראה לי שאוכל אי-פעם להסתדר עם אשה שאוהבת חורף וקור.

I stare at her with amazement, notifying myself no to forget the next time to ask the candidate if she prefers summer or winter. I don't think I can ever get along with a woman who loves winter and cold.

לא התכוונתי לסבול ממנה. 150 בחוץ וזו חם לה ועוד אימים? גם אם היא האשה הכי מקסימה בעולם, זה לא משהו שיכול להתאים לי.

I had no intention to suffer from her. 150 outside and she is hot, let alone awful hoe? Even if she is the most charming woman in the world, it's not something I would be able to live with.

"אין לי שערות על החזה", אני מעדכנת אותה. "קרררררר לי פה!" אני מדגישה בשיניים נוקשות.

"גם לי אין", היא מרגיעה אותי, "גילחתי לפני פגישתנו."

"שמחה לשמוע", אני אומרת. "אם זה כך, לא ברור לי איך לא קר לך."

"אני יכולה להעלות את הטמפרטורה ל-200 אם כל כך קר לך. זה יעזור?"

200??? אני מזדעקת בתוכי, 200??? זאת אומרת שהיא על פחות מזה? "עדיף לי 300. אם זה פחות מ-280 אני קופאת."

"I don't have hair on my chest", I inform her. "I'm freezzzzing here." I emphasize with my teeth chattering.

"I don't have either", she assures me, "I shaved before our meeting."

"Glad to hear", I say. "If that's the case, I don't understand how come you aren't cold."

"I can raise the temperature to 200 if you are so cold. Would it help?"

200??? I scream inside me, 200??? Does it mean that she is on less that this? "I prefer 300. If it's less than 280 I freeze."

Uriah Heep – July Morning

♀♀

בתמצית:

אני אוהבת את הקיץ. לא אוהבת חורף, בלשון המעטה. מעולם לא הבנתי את אלה האוהבות קור והסובלות בחמסין. יצורות משונות.

In essence:

I love the summer. I don't like winter, to say the least. I have never understood those who love cold and suffer from hamsin (heat wave). Weird creatures.

שבת של ים Shabbat by the Sea

שבת של ים Shabbat at the beach

שבת של ים   Shabbat at the beach

ים בשבת תענוג; גם בחורף, אך בעיקר בקיץ. כמה נעים להלך על פני החול החמים ברגליים יחפות. הטף בעקבותי, מפטפט במגוון קולות ענוגים, הנכדה מנצחת עליהם בקולה הנחוש.

Shabbat at the sea is a pleasure; also in winter, but mainly in the summer. So nice to walk barefoot on the warm sand. The grandchildren follow my footsteps, chattering in a variety of pleasant voices, the granddaughter conducting over them with her firm voice.

תענוג. פשוט תענוג!

Such a pleasure!

הנכדים ואני בים The grandchildren and me by the sea

הנכדים ואני בים   My grandchildren and me by the sea

תחזית מזג האויר Weather Forecast

גשם גשם משמיים Rain rain rain

גשם גשם משמיים   Rain rain rain

כמה פעמים קרה לכן שחזו בחורף מזג אויר בהיר, אך חמש דקות אחרי שתליתן כביסה נפתחו ארובות השמיים הישר עליה? לי זה קורה כל הזמן.

How many times it happened when the forecast at winter was that it's gonna be a nice weather, but five minutes after you hang your washing on the line the skies opened directly on it? It happens to me all the time.

Uriah HeepRain

מזל שיש אינטרנט ואיננו צריכות להסתמך על התחזית המשודרת ברדיו, כי מאז נכנסו אל חיינו הפרסומות – קשה להתרכז ולהבין מה יקרה. של מי היה רעיון העיוועים הזה לקטוע את התחזית מהחדשות ולהכניס פרסומת לפני התחזית (אחריה, ממש לא אכפת לי, כי מי שומעת…) כדי לבלבל? במהלך השנים, התחסנתי כנגד הפרסומות בכללי, כך שכאשר אני מאזינה לרדיו והן מתחילות – המחשבות שלי נודדות הרחק והן אינן מגיעות אלי. דא עקא, שכאשר אני נמצאת הרחק – זה לזמן רב יותר מאשר זמן הפרסומות ואני מפספסת גם דברים אחרים. התרופה שלי לכך היא להאזין לשידורים החוזרים ואז אפשר לדלג על מה שאין רוצות לשמוע ולהאזין רק לדברים שבאמת מעניינים. לגבי התחזית, כמעט תמיד, ב-99% מהזמן, אני מפספסת אותה כשזו בשידור חי. מזל שיש אינטרנט ואפשר לבדוק אותה שם.

Luckily, there is the internet and we don't have to rely on the forecast broadcasted on the radio, because since advertisements penetrated into our lives – it is hard to concentrate and understand what is going to be. Whose stupid idea was it to cut the forecast from the news and put an ad before the forecast (after I don't care, because who hears it…) in order to confuse? During the years, I became immunize against the advertisements in general, so when I listen to the radio and they start – my thoughts wander faraway and the ads don't get to me. The problem is that when I'm far-off – it's for a longer time than the ads and I miss other things too. My solution to this is to listen to the reruns and then I can skip what I don't want to hear, and I can listen only to the really interesting things. As to the forecast, almost always, in 99% of the time, I miss it when it is live. Luckily there is the internet where I can check the forecast there.

סטמאטיס ספאנודאקיס – בין ערביים גשום בבוספורוס

Stamatis Spanoudakis – Rainy dusk at Bosporus

לשבת לבד בחושך Sitting Alone in the Dark

ובלי להיות אפילו חצי פולניה…

And without being even half Polish…

ברד בקציר

ברד בקציר  13.12.13 Hail in Kazir

זקני כל המקומות בארץ מקמטים את מצחם ואינם מסוגלים להזכר בדבר כזה. החזאית מידעת אותנו שבירושלים ירדו 46 ס"מ שלג והפעם האחרונה שירדו בה מלאן משקעים היתה לפני כמאה שנים והמספר אז היה 43 נקודה משהו ס"מ. שהחיינו והגיענו וקיימנו לזמן הזה שחוינו שיא.

The elders of all places in the country frown and are unable to remember such a thing. The forecaster let us know that in Jerusalem, 46 cm of snow fell and the last time the city had a lot of precipitation was about 100 years ago and the number then was 43 point something cm. Shehecheyanu, who has granted us life, sustained us, and enabled us to reach this occasion when we experienced a record.

נחל איילון עומד לגלוש ולהציף את גדותיו והנתיבים בהיכון סגירה. זקני תל אביב זוכרים מן הסתם את ההצפה האחרונה, לפני מספר שנים. משונה לדבר על מפלס איילון ולא – מה שאצלנו בגדר רפלקס – מפלס הכנרת

Nachal Ayalon (Ayalon River) is about to overflow and flood its banks and lanes on standby to be close. The Tel Aviv elders probably remember the last flood, several years ago. It's weird to talk about the Ayalon level and not – what became a reflex to us – the Kinneret level…

אם יש משהו שאני שונאת, זה קור. לא אכפת לי גשם, אני אוהבת מאוד שלג, אבל הקור…

If there's something I hate, it's cold. I don't care about rain, I love snow very much, but the cold…

הדלתות – רוכבים בסופה

The DoorsRiders of the Storm

לפני 23 שנים, כשהתחלנו לבנות את בתינו בקציר, הוסבר לנו שאם חפצות חיים (קרי: חום) אנו, עלינו להתקין הסקה מרכזית שמופעלת בסולר. מחירי הדלקים היו נמוכים אז, אבל מה שהכריע את הכף, היתה העובדה שמזגני מיזוג האויר לא היו מסוגלים לפעול מתחת לטמפרטורה של 60, כך שלא היה טעם להתקינם אצלנו.

Twenty-three years ago, when we began to build our homes in Katzir, we were told that if we want to live (ie heat), we should install central heating powered by diesel fuel. Fuel prices were low at the time, but what struck the balance was the fact that the air-conditioners were not capable of operating below 60c, so there was no point in installing them.

חורפים רבים חלפו-עברו, רוחות נשבו בעוז בהר אמיר (כ-400 מ' מעל פני הים), מקפיאים את הנפש, אך הפסקות החשמל שמזג האויר זרע לנו פה ושם, לא הפריעו לנו משום שהיה חם. כל עוד היתה ידך משגת לשלם עבור הסולר ו/או הנפט – הבית היה מחומם וזה הרי העיקר.

Many winters passed, winds blew fiercely on Mount Amir (about 400m above sea level), freezing the soul, but the power outages that the weather had hit us here and there didn't bother us because it was hot. As long as you could afford to pay for the diesel and/or oil – the house was heated and that's the main thing.

icy1

לפני שלוש שנים, התעוררנו פתאום וגילינו שמחירי הסולר והנפט להסקה הרקיעו שחקים. למעשה, אני לא הייתי פה, אלא הדיירים שלי הם שהודיעו לי שהחליטו להכניס מזגנים וביקשו את רשותי. מצדי… בביקור מולדת, מצאתי שרוב ותיקי הישוב החליפו את המערכות הישנות במיזוג אויר מרכזי מודרני על חשמל, שמסוגל לעמוד בגבורה בטמפרטורות הנמוכות. אמנם המשאב הזה שאב מהם דמים לא מעטים, אבל זה עדיין זול יותר מהדלקים. החלפתי גם אני.

Three years ago, we suddenly woke up and discovered that the prices of diesel and heating oil became extremely high. In fact, I was not here, but it was my tenants who let me know that they had decided to bring in air conditioners and asked for my permission. I didn't care. On one of my visits (I lived abroad at the time), I found that most of the community's veterans replaced the old systems with a modern central air conditioning system that can withstand bravely at low temperatures. Although this resource drew quite a few moneys from them, it was still cheaper than the fuels. I changed too.

עם המעבר למזגנים, גילינו שהתחממות כדור הארץ מתבטאת גם אצלנו. לי לא ממש חם אף פעם ואני הרי מעדיפה את החום על פני הקור, אבל מסתבר שהקיצים הלכו והתחממו בצורה ניכרת. אם לפני עשר שנים הסתפקו רוב התושבים אצלנו בבריזה שנשבה מן החלונות, הרי שמאז נסגרו הללו בקיץ והמזגנים הופעלו במלוא הקצב. מדאיג, לא?

With the transition to air conditioners, we discovered that global warming is also showing in us. I'm not really hot at all and I prefer heat over the cold, but it turns out that summers have heated up considerably. If ten years ago most of our residents were satisfied with the breeze blowing out of the windows, they have since closed in the summer and the air conditioners have been running at full volume. Worrying, isn't it?

למזלנו, אין הפסקות חשמל רבות, אבל כשזה קורה – זה לא טוב. פתאום את חשה חסרת אונים והקור… מה אפשר לעשות כדי לגבור עליו? מספרים לנו ברדיו ש-30,000 משפחות מנותקות מהחשמל ואין להן חימום כבר 24 שעות. אני לא מקנאה בהן. איך שורדים בקור הזה?

Luckily, there aren't many power outages, but when that happens – it's not good. Suddenly you feel helpless and the cold… What can you do to overcome it? We are told on the radio that 30,000 families are unplugged and have no heating 24 hours already. I don't envy them. How do you survive in this cold?

כתבה קצרה בטלויזיה מראה את מאהל ארלוזורוב ושוכניו. אף מלה מרשויות הרווחה. אף מלה מראש העיר שבמשמרת הזו נעשית החרפה הזו. אף אחד אינו טורח לקחת אותם משם, להעניק להם בית חם ומקום יבש להניח בו את ראשם. לא רק בחורף, אלא בכל ימות השנה. איך זה שבישראל, על סף 2014, עדיין מתגוללים אנשים ברחוב?

A short report on television shows the tent encampment in Arlozorov and its residents. Not a word from the welfare authorities. Not a word from the mayor that in his shift this disgrace is being done. No one bothers to take them away, to give them a warm home and a dry place to lay their heads. Not just in winter, but year-round. How could it be in Israel, on the verge of 2014, people still wallow on the street?

farm1e

במשפט אחד:

הלואי והשבת תעבור עלינו בשלום על אף הסופה הזו ואלה שיושבות לבד בחושך, שאין להן אחות וחברה לסייע, תיוושענה.

In one sentence:

May Shabbat pass on us peacefully despite of this storm, and those who sit alone in the dark, who have no sister and girlfriend to help, will be saved.

סערה Storm

מבול עלייך, מדינת ישראל

Flood over you, State of Israel

Esperanza Spalding – Wild is the Wind

כמה שנים שלא היתה לנו סערה כזו. היו כמה מינוריות, אך לא בעוצמה הנוכחית. כשגרתי בראשון לציון, בשנות ה-80, זה היה בדירה בקומה השלישית בבית דירות, כך שגם הרוחות הכי עזות לא השאירו בה חותמן. היה רק צורך להקפיד לא לתלות כביסה בזמן הסערה כדי שהכבסים לא יעופו לכל רוח ולחכות עד יעבור זעם. חֲבֵרָה, שגרה בבית פרטי, סיפרה שזה שונה, כי אצלה חשים היטב את הסערה: הרעפים זזים, התריסים משקשקים, החלונות רועדים (בעיקר ברעום הרעמים) ואם לא אטמת כהלכה את הפתחים, את עלולה פתאום למצוא את עצמך שטה בתוך בריכה בין כותלי הבית. לא נוח. מאז, התקדם העולם ושיטות הבניה שודרגו, את תריסי העץ החליפו כאלה מפלסטיק, שקטים יותר, והחלונות מותאמים למסילותיהם, כך שאין הם מרעישים.

For several years we did not have such a storm. There were a few minorities, but not with the current intensity. When I lived in Rishon LeZion, in the 1980s, it was in an apartment on the third floor of an apartment building, so even the strongest winds did not leave a mark on it. One had to be careful not to hang the washing during the storm so that the laundry would not fly away, and wait for the storm to pass. A friend who lives in a private home said it was different, because the storm was much noticed: the shingles move, the shutters clatter, the windows shake (especially during the thunderstorm), and if you don't properly seal the openings, you may suddenly find yourself swimming in a pool inside the house. Uncomfortable. Since then, the world has advanced and the methods of construction have been upgraded: the wooden shutters have been replaced by plastic ones, quieter, and the windows are adjusted to their tracks, so they are not noisy.

ילדים משחקים בשלג בריחן

בשנת 1988 הגעתי עם המשפחה לריחן, ישוב הסמוך לקציר, שם גרנו במשך 3 שנים. ב-1990, ירד באזור שלג. חויה מדהימה. פתאום, ללא שום אזהרה, קמנו בבוקר והכל היה לבן. בשביל ישראלית שהעבירה את רוב חייה במישור החוף (גבעתיים, ראשון לציון), שהים היה מרכז חייה ועדיין אהבתה הגדולה, לקום בארץ שלי לשלג היה חויה חדשה ומדהימה. הרגשתי בחוצלארץ… לילדים היתה זו חויה מרנינה, כמובן. קודם כל, חופש מלימודים, הרי הדרכים היו חסומות ואי אפשר היה לצאת מהישוב או לבוא אליו. שנית, לשחק בשלג, לבנות בובה ולזרוק זה על זה כדורים עגולים רטובים – בהחלט חויה שזוכרים היטב ואם שוכחים, יש הרי את התמונות שצילמתי (כל הזמן!) והן מסודרות באלבומים כדי להזכיר את חויות הילדוּת.

For the children it was a delight, obviously. First of all, freedom from school, the roads were blocked and it was impossible to leave the place or get in. Second, playing in the snow, building a doll and throwing wet round balls at each other – definitely an experience that one does remember well. If one forgets, there are the photos I took (all the time!) which are arranged in albums in order to remind my kids' childhood experiences.

גם בשנה שלאחריה ירד שלג בסביבה ומאז – כלום יותר. הטמפרטורה אצלנו כרגע נמוכה מהרגיל וממה שהיתה מאז חורף 1992, אולי יתמזל מזלנו וירד מחר שלג ונזכה שוב לקום לצח הצח הזה.

The next year, too, snow had fallen in the area and since then, nothing more. Our temperature is now lower than usual and since the winter of 1992, we may be lucky and it will snow tomorrow, so we will be able again to get up to this fresh white stuff.

סנופי ואני בשלג בריחן

בחורף של 1999, לקראת המילניום, כינסה אותי אשה אהובה תחת כנפיה וחסיתי בצלן עד שזו החליטה לגרשני מעל פניה. בחוץ היה קרררררר, אך בביתה היה נעים וחמים. היא הגיפה התריסים, האפילה על החלונות ורק הרוח עברה סביב ושרקה את שריקותיה בזמן שידענו חמדה, מכורבלות זו בזו במיטתה החמה, מסבירת הפנים.

In the winter of 1999, towards the millennium, a beloved woman convened me under her wings and kept me in their shade until she decided to expel me from her face. Outside it was colllldddd, but in her house it was cosy and warm. She closed the shutters, darkened the windows, and only the wind moved around and whistled its whistles as we experienced delight, entwined in each other in her warm welcoming bed.

אל גרין – איך לתקן לב שבור

Al GreenHow Can You Mend a Broken Heart

החורף של 2001 היה בסימן של נסיעות ונסיעות ועוד נסיעות באוטובוסים אל מי שהיתה הבטחה של התכרבלות והתגלתה כמצג שוא של מלים מפתות שלא היה להן כיסוי. טעות מצערת, מיותרת. אחר כך באו שנתיים נפלאות של אהבה גדולה שהסתימה בטרגדיה ובשברון לב, שנראה לי שלא התאוששתי ממנו עד היום. איני יודעת איך מתאוששות מדבר כזה.

The winter of 2001 was marked by traveling and traveling and more bus trips to somebody who was a promise of cuddling, but turned to be a false display of tempting words that had no cover. A regrettable, unnecessary big mistake. Then came two wonderful years of great love that ended in tragedy and heartbreak, which I think I have not recovered from to this day. I don't know how to recover from such a thing.

האמן ד"ר אנטון בידרמן מצייר סערה

האמן ד"ר אנטון בידרמן מצייר סערה

לשכנה שלי נכנסו אתמול מים למרתף. היא לא שמה לב שהחורף הזה שונה מקודמיו וכמויות המים אדירות ביותר בשפיעתן, כך שלא התכוננה כראוי. אחד המרזבים שלה מסתים בדיוק בכניסה למרתף והמים ששצפו ממנו ומהגג, חגגו בשמחה משל יצאו ממטאטאו של שוליית הקוסם, וזרמו במורד המדרגות הישר אל המרתף, חדרו מתחת לדלת ונוצרה בריכה. מגב לא היה עוזר פה.

Yesterday, water entered into my neighbour's basement. She didn't notice that this winter was different from the previous, that the amount of water was plentiful huge, so she didn't prepare properly. One of her gutters ends precisely at the entrance to the basement and the water that floated from it and the roof, joyfully celebrated as if they had come out of The Sorcerer's Apartment, and ran down the stairs straight into the basement, penetrated under the door, and a pool was created. A wiper wouldn't help here.

ילדיה, שבדיוק חזרו מבית הספר בזמן הגילוי, צהלו, כמובן ומיד גילו תושיה וחוש המצאה. הם אצו-חשו והביאו את בריכת הפלסטיק מהמחסן שבחצר (אליו גם חדרו המים, מן הסתם) ושטו בכיף ברחבי החדר המוצף. נזכרתי שלא הספקתי לצלם את הארוע רק אחרי שהכבאית שהזעקנו לשאוב את המים עזבה את המקום והילדים נותרו לקטר באכזבה על שהמים נדלו והבריכה לא הושארה על כנה לשעשועם. לא נורא, משום שאין זו מזכרת נעימה כל כך. יחד עם זאת, קרו דברים גרועים מזה בסערה הזו. ילדַי, הגרים בחדרה, סיפרו על עירם שדמתה לונציה ועל נחל אלכסנדר שעלה על גדותיו והציף לא רק מרתפים בעיר.

Her children, who had just returned from school at the time of the discovery, rejoiced, of course, and immediately discovered their ingenuity and sense of invention. They hurried out and brought the plastic pool from the storage in the yard (to which the water penetrated too), and sailed around the flooded room. I remembered that I had not had time to photograph the event until after the fire truck we called to pump the water left the place and the children were left to complain in disappointment that the water had been drained and the pool had not been left to play. it doesn't matter, because it is not such a pleasant memento. At the same time, worse things happened in this storm. My children who lived in Hadera tolled me that their city is like Venice and of the Alexander River that overflowed and flooded not only basements in the city.

המרזב שאכזב

בחמש אחר הצהרים קיבלנו סמס מהישוב ובו נאמר: 'כבישי הגישה לישוב מצומת קרע ומחריש חסומים. הודעה תישלח עם פתיחתם'. שש דקות לאחר מכן, התקבל סמס נוסף: "הגישה לישוב מצומת קרע נפתחה. עקב הסחף בכביש יש לנהוג במשנה זהירות". אין לטעות ולחשוב חלילה שלקח להם רק 6 דקות לפנות את הכביש מהסלעים שנפלו עליו ומהסחף שנגרר אחריהם, אלא ההודעות הגיעו בסמיכות זו לזו. איני מקנאה בנהגים שנתקעו.

At five in the afternoon, we received a text message from the people in charge, saying: 'The roads leading to the settlement from Kara Junction and Harish are blocked. A message will be sent upon opening.' Six minutes later, another text message was received: 'The approach to the settlement from Kara Junction has been opened. Due to the erosion in the road, one must drive with extreme care.' It should not be mistaken to think that it took them only 6 minutes to clear the road from the rocks that fell on it and the drift that followed them, but the messages came close together. I don't envy the drivers who got stuck.

אחר כך סיפר לי שכן שכביש ואדי ערה היה חסום בקטעים מסוימים, היכן שנוצרו שלוליות גדולות שמנעו מעבר, ולא רק כביש הגישה לישוב שלנו סבל מהמבול. הוא הראה לי את מכוניתו החדשה, שמזל שהוא לא הספיק להסיר ממנה את הניילונים, כי כשניסה לחצות אגם בדרכו הביתה, הוא לא שם לב שזה עמוק ועד שהבחין בדבר – הגיעו המים עד נפש (אבל ממש!) והציפו את המכונית לגובה מסעדי הכסאות. איך לא כבתה המכונית במים ואיך הוא הצליח לצלוח אותם ולהגיע לגדת הכביש – זה נס שקשה להבין. המכונית בסדר, רק הריפוד שעל קרקעיתה, זה שמתחת לשטיחוני הגומי, נותר סְפוּג מים ואני בספק אם זה מתכוון להתיבש. בודאי לא בימים הקרובים. יעצתי לו לפנות לחברה בה קנה את הרכב ולבדוק – שמא יהיו נחמדים אליו ובמסגרת שנת האחריות יסכימו להחליף לו אותם בחדשים ויבשים. אולי יתרחש לו נס נוסף?

Later, my neighbour told me that Wadi Ara Road was blocked in certain sections, where large puddles were created and prevented the cars to pass, and not only the access road to our settlement had suffered from the flood. He showed me his new car, which he was lucky not to have removed the plastic covers from it, because when he tried to cross a lake on his way home, he didn't notice it was deep, and until he noticed it – the water reached the soul (literally!) and flooded the car to the height of the chairs. How the car didn't extinguish in the water and how he managed to cross it and reach the side of the road – that is a miracle that is hard to understand. The car is all right, only the upholstery on the bottom, the one under the rubber mats, is left soaked with water and I doubt it is going to dry. Certainly not in the coming days. I advised him to go to the company where he bought the car and check if they would be nice to him and within the year of guarantee they would agree to replace them with new and dry ones. Perhaps another miracle would occur to him?

היום התחיל הבוקר די נאה, קצת גשם ירד מדי פעם, לא היה כל כך קר ואפילו היו כמה הבלחות של שמש. פהמי, הטכנאי הנחמד והאדיב של בזק בינלאומי הגיע בצהרים (עזבתי את נטויז'ן בשעה טובה!) וחיבר אותי לעולם. מקץ כשעה, עת ליויתי אותו החוצה, נתקפנו בגל קור עז. פתאום, ללא התראה. בחמש, עת יצאתי עם השכנה למכלת, שמחתי על שהתעטפתי בשכבות העבות. היה קרררררררר הרבה יותר מאשר החויה בסוף השבוע בפאריז. בקציר יש לנו 3-2 מעלות חמות יותר מאשר בירושלים, כלומר: אם אומרים ברדיו (או בטלויזיה) שעכשו מינוס מעלה בירושלים, אצלנו קופאות בכפור של 2-1 מעל האפס. רוצה לסהרה!!!

The day had begun quite nice this morning, a little rain had fallen from time to time, it wasn't so cold, and there were even a few flickerings of the sun. Fahmi, the nice and courteous technician of Bezeq International, arrived at noon (I left Netvision at a good hour!) and connected me to the world. About an hour later, when I was escorting him outside, we were attacked by an intense wave of cold. Suddenly, without any warning. At five, when I went out with the neighbour to the macolet, I was glad I had wrapped myself with thick layers. It was much colderrrrrr than the weekend experience in Paris. In Katzir, we have 2-3 degrees warmer than in Jerusalem, meaning: if they say on the radio (or television) that it's minus one degree now in Jerusalem, here we freeze in the frost of 1-2 above zero. I want to go to the Sahara!

נוסטלגיה: תל אביב בסערה 1938

מוזיקה:

  1. Wild is the wind Cat Power הפסנתר מדהים ומחשמל, אני רק תוהה אם זה ביצוע שהולם את המלים ואמור לתאר סערה, לא את השקט שלאחריה… או שמא כן?
  2. Wild is the wind Nina Simon אמנם אינני מתה עליה (וזו לשון המעטה ביותר), אך לדעתי היא עושה את זה מצוין.

רבינדרנת טאגור – אור

Rabindranath TagoreLight

סיפור של בדידות

סיפורי חורף

חורף 2012 ה'תשע"ג Winter 2012

Saint EtienneTeenage Winter [Lyrics]

Holding on to something
And not knowing exactly what you're waiting for

להאחז במשהו

ולא לדעת בדיוק למה אתם מחכים

"בואי", היא אמרה לי אתמול, "נסגור את הדלת מאחורינו, נוריד את התריסים, נתכרבל לנו תחת הפוך החמים ויהיה נעים." חדוה בקולה ואני חשה עליצות. מישהי מזמינה אותי אליה לעבור יחד את הסערה המתקרבת. איזה כיף! לא טוב היות האשה לבדה בחורף ועוד בעין הסערה. ללא שהיות, אני אורזת את "תיק הלילה" ויוצאת לדרך.

"Come," she said to me yesterday, "we'll close the door behind us, lower the shutters, snuggle under the warm duvet and it will be pleasant." Delight in her voice and I felt joy. Someone invites me to her in order to go through the approaching storm together. Such fun! It's not good for a woman to be alone in winter and in the eye of the storm. Without delay, I pack the 'night bag' and set off.

טוני בנט – השארתי את לבי בסן פרנסיסקו

Tony BennettI Left my heart in San Francisco

 

אחר צהרים נעים, אין רמז לסופה הצפויה לנו. האוטובוס משייט לו בנחת. פקקים לרוב פזורים לאורך הכביש, כך שלנהג אין ברירה מלבד להתעצבן ולנהוג לאט. אינני מציינת שזה בזהירות. זה נהג אוטובוס החושב שהוא מלך הכביש וצופר על ימין ועל שמאל כדי להזיז מדרכו את כלי הרכב שלדעתו אינם צריכים לנסוע לפניו. מישהי מעירה לו על הרעש שהוא מקים ומתחרטת מיד. "גברת, שבי בשקט. אם לא נאה לך – אני יכול להוריד אותך בתחנה הקרובה!" הוא צורח לעבר הראי בו משתקפת דמותה ומוסיף צפירה עזה נוספת לרפרטואר. נכלמת, היא חוזרת לשבת, פניה מכורכמות.

A pleasant afternoon, there is no hint of the storm ahead. The bus is sailing leisurely. Many traffic jams are scattered along the road, so the driver has no choice but to get irritated and drive slowly. I do not say he drives carefully. It's a bus driver who thinks he's the king of the road and honks left and right to move the vehicles he thinks shouldn't drive in front of him. Someone comments on the noise he makes and regrets immediately. "Madam, sit quietly. If you don't like me – I can drop you off at the nearest station!" He screams at the mirror in which her image is reflected and adds another fierce siren to the repertoire. Embarrassed, she sits down, looking offended.

מאז הפיגועים ההם, עשיתי לי למנהג לשבת בחלק האחורי, רצוי בספסל האחרון וליד החלון, כך שלא היה לי נוח לקום כדי להתערב. ציינתי לעצמי לרשום את פרטיו של הלה לפני שארד. אם אזכור, כמובן. מקוה שהגברת תעשה כמוני ותתלונן אף היא, בתקוה למנוע רעה. נהגים פרועים כמוהו אין מקומם על הכביש.

Since those attacks, I've made it a habit to sit in the back, preferably on the last bench and next to the window, so I wasn't comfortable getting up to intervene. I mentioned to myself to write the driver's details before leaving. If I remember, of course. I hope the lady will do the same and complain too, with hope to prevent evil. Wild drivers like him have no place on the road.

ויוואלדי – חורף, ארבע העונות

Vivaldi, Winter, The Four Seasons

אני מופקדת על קיצוץ הסלט. היא מניחה בתנור המחומם את הבצקים שלשה והכינה מבעוד מועד. עת אני גורפת את שארית הירקות החתוכים אל תוך הקערה ונוטלת את הכף כדי לערבבם, נישא ריח הלחמניות הטריות הנאפות ומתפשט בחלל הדירה. אין כמו ריח של מאפיה לחמם את הלב בחורף. היא מוציאה את הכדורים הזהובים המהבילים ומניחה אותם על המגש.

I'm in charge of cutting the salad. She puts in the heated oven the dough she kneaded and prepared in advance. As I sweep the rest of the cut vegetables into the bowl and take the spoon to mix, the scent of freshly baked buns is carried and spread in the apartment space. There is nothing like the smell of bakery to warm one's heart in winter. She takes out the steaming golden rolls and places them on the tray.

שולחן עגול מלא כל טוב הפרוש על מפה אדומה, שתי נשים יושבות ומתענגות על מאכלים ביתיים. אנחנו מוכנות לקדם כל דבר, גם את סוף העולם.

A round table full of all the goodness spread on a red tablecloth, two women sitting and savouring home-cooked foods. We are ready to advance anything, even the end of the world.

ג'אניס איאן – בחורף

Janis Ian – In the Winter [Lyrics]

עינוגים להתכרבל איתם:

סיפורי חורף

 

שירי חורף:

  1. השדרות, העיר והלילה הזה אריק איינשטיין
  2. הנ"ל במקור בצרפתית: François Deguelt – Le ciel le soleil et la mer
  3. sometimes in winter – אסתר עופרים בגרסתה הנפלאה לשיר של Blood, Sweat & Tears
  4. The Rain, The Park and Other Things –  The Cowsills
  5. WinterTori Amos

 –

וכדאי גם לזכור את אלה שגורלם לא שפר ונגזר עליהם לעשות את החורף ללא מחסה.

And you should also remember those whose fate was not good and they were sentenced to go through winter without shelter.

 

פיל קולינס – עוד יום בגן עדן

Phil CollinsAnother Day in Paradise