ארכיון תג: חיים בזבל

משנה מקום Changing Place

צפרדע זבל

היא ירדה מן האוטובוס האחרון. זהו. לא יהיו יותר הלילה… מזל גדול היה לה שתפסה אותו. במקום הקודם בו גרה, היתה תחבורה בשפע, מוניות השרות והאוטובוסים הילכו בתדירות רבה והכל היה זמין כמטחווי קשת קטנה. אבל זה היה קודם, לפני הנפילה, לפני שנאלצה למכור את ביתה הנוח ולעבור למקום קטן יותר, בפרבר נידח של העיר הגדולה.

She got off the last bus. That's it. There would be no more tonight… She was lucky to have caught it. In the previous place where she lived, there was plenty of transport, the shared taxis and the buses came frequently and everything was available within a distance of a bowshot. But that was before the fall, before she had to sell her comfortable house and move to a smaller place in a remote suburb of the big city.

המציאות תפסה אותה בהפתעה. רגע אחד יש לך בית, אשה, פרנסה מכובדת ומכניסה ואת חשה שאת נמצאת ברומו של עולם, משל תפסת לה לא-לוקימה בציציותיה. החיים די פינקו אותה עד שהשטן קטרג והרגע הזה החליט לנדוד למקום אחר. פתאום נפל עליה אסון והכל נעלם, גז, כאילו היתה איוב בגרסתו הנשית.

Reality caught her by surprise. One moment you have a home, a woman, a respectable living income, and you feel that you are at the top of the world, as if you had caught G-dess by her fringes. Life had spoiled her until the devil was against her and that moment decided to wander elsewhere. Suddenly a disaster fell upon her and everything disappeared, passed, as if she were Job in the female version.

בת הזוג חלתה במחלה הארורה והלכה לעולמה, מותירה אותה כואבת, עם ריקנות נוראה בלב. אחרי שלושים שנים של אהבה, זה לא היה פשוט. היא שקעה בדכאון, אינה מסוגלת להתמודד עם המר והנמהר הזה. בעבודה היו לצדה בהתחלה, מנסים לסייע, לשמור לה את משרתה, אך כמה אפשר להעלים עין מן הימים הרבים כל כך בהם נותרה פינתה מיותמת? כשאלו הלכו והצטברו, לא היתה ברירה, אלא לפטרה.

Her partner became ill with the damn disease and died, leaving her painful, with a terrible emptiness in her heart. After thirty years of love, it was not easy. She sank into depression, unable to cope with this bitter life. At work they were at her side at first, trying to help, to keep her job, but how much could you turn a blind eye about the so many days when her place was left empty? When these accumulated, there was no alternative but to let her go.

כשאין עבודה, כשאין הכנסה והחשבונות השוטפים אינם מוכנים להתחשב בכך, מתחילות לגעת בחסכונות, תחילה בצורה עדינה ולבסוף אין ברירה ומרוקנות אותם לגמרי. כך הולך המצב ומתדרדר, אפילו עד כדי פת לחם. ממש. המקרר עבד לשוא, אבל לפחות עבד. היא עשתה כמיטב יכולתה, אך זה לא היה מספיק.

When there is no work, when there is no income and the current accounts are unwilling to take this into account, you begin to touch your savings, first delicately, and finally you have no choice but to empty them completely. That's how the situation deteriorates, even to the point of being down and out. Really falling upon hard times. The refrigerator worked in vain, but at least it worked. She did her best, but it was not enough.

מדי פעם ניקתה בתים כשהצליחה למצוא מעסיקות שמראה פניה הקודר לא הפריע להן לשכור את שרותיה, העיקר שתנקה. פה ושם מצאה עצמה שומרת על קשישים בלילות תמורת שכר זעום, אך לפחות יכלה לקנות בבוקר, בשובה לביתה, כיכר לחם ולפעמים גם איזה ממרח גבינה במכולת השכונתית. בסופי שבוע נדירים השלימה קצת הכנסה בהשגחה על טף של זרים. לה לא היו ילדים. לא מבחירה שלה, החיים בחרו בשבילה. לפני הנפילה, זה לא הפריע לה, להפך – החופש נעם לה. בזמן האחרון זה התחיל להציק לה. לעת בלותה לא נותר לה שאר-בשר שידאג לה. רק היא והתולעים שלה. חברות אינן משפחה.

From time to time she cleaned houses when she could find employers that her grim face did not prevent them from hiring her services, as long as she cleaned. Here and there she found herself guarding elderly at night for a small fee, but at least she could buy the next morning a loaf of bread and sometimes a cheese spread at the neighbourhood grocery store. On rare weekends she completed some income by taking care of strangers' children. She had no children. Not by her choice, life chose for her. Before the fall, it did not bother her, on the contrary – she liked her freedom. Lately, it had begun to bother her. In this late time of her life, she had no other relative to look after her. Only she and her worms. Friends are not family.

פיל קולינס – עוד יום בגן עדן

Phil CollinsAnother Day in Paradise

לבסוף, לא נשארה לה ברירה, אלא למכור את דירתה המרווחת, לאפסן את הזכרונות ולמצוא לעצמה מקום אחר, זול יותר. היא הצליחה לשלם את החובות עד תומם ופנתה לחפש מקום להניח בו את ראשה ואת מעט הרכוש שצברה, מקוה להפוך את הדף הקשה ולפתוח חדש, טוב יותר.

In the end, she had no choice but to sell her spacious apartment, store her memories and find another, cheaper place. She managed to pay off her debts and went out to look for a place to lay her head down and the little property she had accumulated, hoping to turn the hard page and open a new one, much better.

היא קנתה את הדירה הראשונה אותה הראתה לה המתווכת. אמנם רצתה ליד הים, אך ידה לא היתה משגת לזה. היא רצתה מקום שקט, אך הכסף שנותר לה לא אפשר זאת. היא רצתה… היא רצתה… שום דבר ממה שרצתה לא יכלה להגשים.

She bought the first apartment the agent showed her. She wanted to be by the sea, but she could not afford it. She wanted a quiet place, but the money she had left could not allow it. She wanted… she wanted… Nothing she wanted she could not achieve.

שכונת מצוקה קוראים הכל למקום הזה בו נאלצה להתגורר. לפני שנים היתה לה ידידה שגרה בסביבה, אך הקשר ביניהן נותק. לא היה טעם לבדוק, ברור שזו כבר אינה מתגוררת שם יותר לחושך מראה השכונה. מי שפויה ותשאר במקום כזה?

She ended up on skid row. Everybody calls this pace where she was forced to live, a distressed neighbourhood. Years ago, she had a friend who lived nearby, but the connection between them was cut off. There was no point in checking, it is clear that the no longer lives there anymore. What sane person would stay in such a place?

♀♀

היא ירדה מן האוטובוס. מעל ראשה, מתבונן בה חרמשו של הירח, נד לה בעצב. האשה עליה היתה צריכה לשמור הלילה, הובהלה לבית החולים ובנה שילח אותה לחופשי. 'לא נצטרך אותך כמה ימים', הוא אמר לה. 'לא נצטרך אותך', אמרה לעצמה כשעמדה בתחנה, מקוה לתפוס את האוטובוס האחרון. 'כמה פעמים כבר שמעתי את זה בחיים המחורבנים האלה?'

She got off the bus. Above her head, the moon's scythe was watching her, nodding sadly. The woman she had to guard for the night was rushed to the hospital and her son sent her free. 'We will not need you for a few days', he told her. 'We won't need you', she told herself as she stood at the bus stop, hoping to catch the last bus. 'How many times have I heard that in this bloody life?'

♀♀

הפתגם אומר, "משנה מקום – משנה מזל". השאלה אם לטוב או לא.

The saying goes, " Change your place – change your luck ". The question is whether for the good or not.

 חיטוט בזבל