ארכיון תג: טבע

עולם טבעי Natural World

טבע בעיר Nature in the city

טבע בעיר   Nature in the city

 

 

טבע בחוף הים   Nature at the beach

טבע בחוף הים   Nature at the beach

 

 

 

פריחת הדובדבן Blossom of the Cherry

דובדבן

יש לי לפעמים משיכה לדברים שהם מעבר להסבר הגיוני. מאין זה צץ – לנסתר הפתרונות. לפני כשלוש שנים היה לי שיח מאלף עם שכני החביב על צמחיה וגינון והבעתי את חפצי להוסיף שלושה עצים לגינתי. האחד, עץ גויאבה. חלום ישן שלי הוא לזכות לאכול מן הפרי הנפלא הזה כשהוא נקטף מהעץ הגדל אצלי בגינה; השני, פיטנה (פלומריה ריחנית), שפרחיו הריחניים זכורים לי מילדותי וכל חיי שאפתי לעץ נוי כזה משל עצמי; השלישי, עץ דובדבן. אין לי מושג מדוע בא לי על העץ הזה, אולי כי מעולם לא טעמתי מפריו בצורתו הטבעית, רק משימורים (גם לא טעמתי אננס טבעי, אבל זה סיפור אחר…). אין לי תאוה מיוחדת לדובדבנים. אם כבר, אני מעדיפה אבטיח או מֵלון, לא שיש קשר, כמובן.

I sometimes have an attraction for things that are beyond a logical explanation. Where does it come from – the solutions lie within the occult. About three years flora and gardening, where I expressed my desire to add three trees to my garden. One, a Guava tree. My old dream is to be lucky and get to eat from this wonderful fruit when it is picked from my tree growing in my garden; the second, Plumeria (Plumeria rubra), whose fragrant flowers I remember from my childhood and my whole life I aspired to such an ornamental tree of my own; third, cherry tree. I have no idea why I came across this tree, perhaps because I never tasted its fruit in its natural form, just from canned food (I didn't taste a natural pineapple either, but that's another story…). I have no special craving for cherries. If at all, I prefer watermelon or melon, not that there is any connection, of course.

את הגויאבה לקח אותי השכן הנחמד לקנות במשתלה בברטעה הסמוכה. שתלתי ברוב טקס בט"ו-טישבט ה'תש"ע והתפללתי שיצמח ויגדל ויתן מפירותיו עוד בימי חיי. לא הצליח לי. מסתבר, ששני תנאים צריכים להתקיים כדי שגויאבה תקלט בקציר: האחד, יש להשקות ולטפח בקפידה ובזמנים מדודים ולא להזניח, מה שלא קרה בשל הקפיצות שלי לנכר ולא היה לי מי שימלא אחר התנאי הזה; השני – מזל. נו, בכל דבר צריך מזל, כמובן. בנוגע לגויאבה, גם אם תטפחי במסירות – עדיין צריך מזל ולא כולן נקלטות.

The nice neighbour took me to buy the Guava from a nursery in nearby Barta'a. I planted it with a big ceremony in Tu-Tishbat 5770 and prayed that it would raise and grow and give its fruits in my lifetime. It didn't work. Seemingly, two conditions must exist in order for a guava to be absorbed into the soil of Katzir: one, to be watered and cultivated carefully and at measured times and not neglecting it, which did not happen because of my leaps abroad and I did not have anyone to fulfil this condition; the second – luck. Well, everything needs luck, of course. Regarding to the guava, even if you cultivate it devotionally –you still need luck, and not all are absorbed. Bummer!

גויאבה

את הפיטנה קיבלתי משכנה נחמדה ששֶׁמַע כמיהתי הגיע אליה והיא החליטה לשמח אותי ביום הולדתי לפני שנתיים. גם פה צריך מזל – לפעמים זו נקלטת ולפעמים לא. במקרה שלי זה היה לא…

I got the plumeria from a nice neighbour who heard my longing for it and decided to make me happy on my birthday two years ago. Here, too, luck is needed – sometimes it is absorbed and sometimes not. In my case it didn't…

פיטנה - פלומריה ריחנית

הדובדבן עמד בחצרו של השָׁכֵן ולא זז – לא קדימה וגם לא רברס, רק שָׁכַן לו שם שתול ושותק. השכן התיאש ממנו לגמרי והתכוון להפטר ממנו. לבי לא נתן לו לעשות כן וביקשתי שיעביר אלי את הנטע בתקוה שזה יאהב את מקומו החדש ויעלה ויפרח. בנוגע לדובדבן, יש צורך רק בתנאי אחד: למדנו, שעץ הדובדבן זקוק למכות קור כדי להניע את הפריחה שלו לצוץ וללבלב. במשך שנים סבלתי מהקור של קציר בחורף וגם בקיץ לא היה לי קל בלילות הקרים, כך שהייתי בטוחה שהעץ ישתף פעולה וירנין את לב כל רואתהו כשיפרח. מסתבר, שההתחממות הגלובלית לא פסחה עלינו והטמפרטורות בקציר גבוהות יותר בשנים האחרונות מאשר בזמן עלייתי על הקרקע. מכות קור אין פה. גם העץ הזה הלך בדרך כל הארץ ונפטר בעודו זקוף וגאה. אין לי כוונה לעבור להתגורר צפונה מכאן רק כדי לחזות ביפי פריחת הדובדבן. אסתפק, כרגיל, בתמונות היפהפיות.

The cherry stood in my nice neighbour's garden and didn't move – neither forward nor reverse, only dwelled there planted in silent. The neighbour gave up upon it completely and intended to get rid of it. My heart did not let him do so and I asked him to move the plant to me with hope that it would love its new place and rise and bloom. Regarding the cherry, there is only a need of one condition: we learned that the cherry tree needs cold beats to start its blooms to pop up and bloom. For years I suffered from the cold in winter and in the summer as well, it was not easy for me on the cold nights, so I was sure that the tree would cooperate and rejoice any heart and eye when it bloomed. Apparently, global warming has not miss us and the temperatures in Katzir are higher in recent years than at the time I first came to live here. There is no cold beating here. This tree, too, walked in the path of its brothers and passed away while standing proudly upright. I have no intention of moving northward from here just to see the beautiful cherry blossoms. As usual, I'll settle for the beautiful pictures.

בתמצית:

היום התבשרנו על תחילת פסטיבל ההאנאמי, בו חוגגים את פריחת הסאקורה במשך שבוע ימים. יפה הוא החג הזה, של התחדשות, של הערכת היופי, גם אם חמקמק הוא ומסמל את החיים הקצרים שלנו עלי אדמות.

In extract:

Today we were notified about the start of the Hanami Festival in Japan, which celebrates the Sakura blossom for a week. This holiday is beautiful, of renewal, of appreciation of beauty, even if it is elusive and symbolizes our short life on earth.

להקת חיל הים – חופשה ביפן

(כי יודע כל ספן – לא חוזרים בלי מתנות מיפן)

Israeli Navy Band – Vacation in Japan

שוה עיון:

מאמרו המאלף של נחמן גרשונוביץ על הסקורה.

בדידות

מתוך: "כמו עלים יבשים", ספר בכתובים מפרי מקלדתי

מלים מפתות, אך לא תמיד יש להן כיסוי

ריחפתי על פני המים, תרה אחר ארוחת הבוקר. הדגיגים הטעימים חמקמקים, אך אינם יכולים לעמוד בפני נחישותה של בטן מקרקרת. סביב, קולות צהלה ומשק כנפיים, אחי ואחיותי הדואים. שמש הבוקר מציצה עלינו, מחייכת, שולחת קרניים עדינות, מגששות לאט דרכן אלינו. חמימות נעימה מתפשטת באויר המצטלל.
ראשי מזדקר, אוספת את כנפי לצדֵי גופי וצוללת בחדות. אין לו סיכוי. משפדת אותו במקורי ונושאת אל מסתור בחוף. אני רעבה. אריקה מביטה בי בעיניים כלות. אני מגלגלת לעברה את הפגר הדומם. היא מדדה אלינו בכבדות ואני גוררת אותו בעזרת מקורי, מנסה לצמצם את המרחק. זוגתי בהריון ואני דואגת לכל מחסורה.
אריקה מושיטה כנף ומלטפת אותי. אני נוגעת בה ברוך ופורשת לשמיים, להמשיך בציד. דגיג בודד אינו משביע אף אחת, ודאי לא אשה הרה. אם לא אמצא דג בשרני יותר, אצטרך לחוג הלוך ושוב עוד מספר פעמים. לא אכפת לי. מביטה מטה. אריקה המתרחקת נוגסת בדגיג בתאבון רב. אך ימים ספורים נותרו עד מועד הרחבת זוגיותנו. הקן בנוי ועומד על כנו. הוספתי חדר ילדים מרופד היטב. שלושה-ארבעה צאצאים ימצאו בו את מקומם בנוחות. ואם יבואו יותר – נסתדר גם אז. אני חזקה וכשירה ואין לי בעיה לבנות עוד. שרק נהיה בריאות.

בגיחה החמישית התמהמהתי מאוד. המזון עשה שרירים והתחמק ממני בעקשנות. אביב, שעסק אף הוא בהאכלת בן זוגו המעובר, הניף בשאלה את הדגיג הדשן שהעלה במקורו. עפעפתי לו לשלילה, נחושה לספק את צרכי זוגתי בכוחות עצמי. כל כך הייתי מרוכזת במשימתי, עד כי לא שמעתי דבר. הרחק למטה על החוף התחוללה מהומה, אך היא לא הגיעה אל תשומת לבי. הרף עין של צל חולף ואני שוב מצמידה את נוצותי וצוללת נמרצות, בקושי מספיקה למלא את ריאותי באויר.
מלאת סיפוק וגאוה אני נוסקת ודוהרת חזרה אליה. מן הסתם הספיקה לשבור מעט את רעבונה והחלה להפריד את העצמות מן הבשר למעני. ודאי ערכה אותו על מצעית העלים בצורה מעוררת תאבון. אולי הניחה צדף קטן לקישוט. אריקה אהבה תמיד לעשות מחוות מתוקות כאלה, להביע את אהבתה, לחמם לי את הלב. אריקה, אהובתי המתוקה. מנופפת בעוז בכנפי, אצה-עפה במרץ אל זוגתי.

חגה מעל קננו. משהו לא מריח לי טוב. מלמטה, עולים קולות צווחה נוראים. לבי צולל יחד עם גופי המנמיך טוס. מעגל סוער מרחף מעל מה שהיה פעם ביתי, מונע בעדי מלראות. אני חובטת בכנפי כדי להזיז את הדואים בדרכי, אך נתקלת בחומה איתנה החוסמת אותי. אביב ושחף עוטפים אותי בכנפיהם ומובילים אותי אל קנם שעל הצוק. אני מנסה להתנגד, מצווחת את שמה של אהובתי, אך אביב מהסה אותי ואומר שזה לטובתי. אני נגררת אחריהם בלב מכווץ מאימה. מה הם מסתירים ממני?
נשימתי שוצפת. שחף מהזה מעט מים מרעננים על פני, אך איני מוצאת מנוח. אריקההההההה!!!!!!! אני צווחת בקול לא לי. אני נשמעת היסטרית וקשה לי להאמין שזו אני. תמיד הייתי רגועה, בשאנטי, אך הפעם אומר לי לבי שמשהו נורא קרה.

אביב מסביר לי בשקט ששני הולכי-על-שתיים ערכו מצוד על המחנה שלנו ופגעו בכמה עשרות שחפים שהיו איטיים מכדי להגן על עצמם או להתחמק מפגיעתם. גם אריקה נפגעה. גופי מתכווץ. ברק נורא מבזיק בי ועיני מסתנוורות מהדמעות המציפות אותן וזולגות במפל מלוח במורד פני. שחף כורך סביבי כנף ובשניה מוחה את האשד הקולח ממני.
"מה קרה לה? היכן היא?" אני ממלמלת בקול שבור, עיני מתרוצצות סביב, מנסות לאתר מידע.
שתיקה. מבטם אומר הכל. מסרבת להאמין. לא יכול להיות שזה נגמר. מנסה להזיז את כנפי, אך הן אינן נשמעות לי. אני רוצה לראות. רוצה לראות. רוצה!!!!!!!!!!!!!! הם מנסים לשכנע אותי שאין טעם. החומסים לקחו הכל. לא נשאר כלום. קשה לי לקלוט. רגע אחד הייתי מאושרת, שמחה בחלקי ובעתיד הורוד שנשקף לנו, ריחפתי בעננים – תרתי משמע – ובמשנהו – הכל נמחה. גז. האם זה סיוט? למה שאחלום דבר כה נורא?
לפתע, אוחז שחף בבטנו התפוחה ונאנק. אביב תומך בו ומוביל אותו אל המצע הרך שהכין מראש. הצירים. תהליך ההטלה החל. אינני חושבת כלל. מתוך אינסטינקט, כורעת למרגלותיו ובודקת את הפתיחה. יש לו עוד הרבה זמן. זו ההטלה הראשונה של הבחור וסביר שהיא תארך מספר שעות. אביב מנטר את נשימותיו, מונה את רווחי הזמן בין הצירים ומוחה באהבה את הזעה הניגרת על פני בן זוגו.

שעת בין הערביים. השמש טובלת את קרניה במים, מכסה את השמיים בצעיף צבעים מרהיב. שחף הומה באפיסת כוחות ומחליק את אורון לתוך ידי המצפות. בדחילו ורחימו עוטף אביב את כדור הנוצות הזעיר ומניח אותו על חזה היולד. שלושתם הומים בהתרגשות נינוחה. משפחה.
פורשת בלאות את כנפי ודואה אל המים. דמותי משתקפת בהם. אין לי חשק לצפות בה. חשה רעב. פיסת עץ צפה לאִטה על הגלים הרוגעים. מניחה עליה את רגלי, חושי חצי ערים. להקת סרדינים חוצה תחתי בתוך המים. לא צריכה להתאמץ הרבה. עד שהם מתפזרים בבהלה לכל רוח, אני מצליחה למלא את בטני לשובע.

מתוך הרגל, אני עושה את דרכי אל המקום שהיה הקן שלנו. רק ריחה הקלוש נותר, נבלע בריחו המלוח של הים. הרוח החליקה הכל, כיסתה באינספור גרגרים דקיקים על חיים שהיו. נושאת עיני אל המרחב. פיסות דקות נישאות באויר. השמש השוקעת צובעת את האופק בפסטל רך, מאפיל.

דואה אל בדידותי.

מתוך: "כמו עלים יבשים", ספר בכתובים מפרי עטי.

הגרסא המקוצרת:

באלימות לא נשיג כלום, רק תהו ובהו וחושך על פני תהום ואיש הישר בעיניו יעשה – לא טוב!

צילומים: שרון הר פז (C) מתוך אלבום ברייטון, אנגליה 24.11.08