ארכיון תג: יום האשה

מה השתנה גם השתא ? What has Changed this Year Too

ליום האשה הבינלאומי 2014

International Women's Day 2014

נשים שולטות

נו? אז מה השתנה גם השתא? שוב קינה על מצבן של הנשים, שוב סקרים מראים את הפער בין המינים, שוב כל דאלים גבר והאשה עדיין אינה שוה להוד מעלתו השמוק, אלא תקועה מתחת במרחק ניכר מאוד. במקום שזה יהיה יום משמח וחגיגי, זה עדיין יום עצוב של קינה ונהי. במקום לחגוג, אנחנו לומדות שוב עד כמה עגום מצבנו, הנשים.

Well? So, what has changed this year too? Again, lamenting about the condition of women, surveys again show the gap between the sexes, once again the strong man dominates and the woman is still not equal to his highness the schmuck, but stuck far below. Instead of being a joyous and festive day, it is still a sad day of lamentation. Instead of celebrating, we learn again how bleak our situation is as women.

ישנם נושאים שאינם משתנים, ישנן מסורות שאי אפשר לעקור מהשורש, גם אם אנחנו חושבות שאנו נמצאות בעידן מודרני. בהשוואה למה, המודרני הזה, אם מצבן של הנשים לא השתנה ממש? אמנם אנו מגיעות רחוק יותר מאשר אִמותינו, אך אי אפשר לקרוא לנו שוות בכל. נשים בעצמן מפקפקות ביכולותיהן, נשים אינן מאמינות בצורך של העדפה מתקנת, נשים בעמדות מפתח אינן חושבות שעליהן לקדם נשים אחרות כדי להניח את היסודות לשוויון אמיתי, גם אם זה לוקח זמן ולא יקרה בן-לילה. לתת שוב את הדוגמא העצובה של מנחות ברדיו ובטלויזיה שמדירות נשים? איזו תמורה בעד האגרה יש לנו, המחצית היותר משמעותית של האוכלוסיה?

There are issues that don't change, there are traditions that can't be uprooted, even if we think we are in a modern age. Compared to what, this modern, if the situation of women has not really changed? Indeed, we go farther than our mothers, but you can't call us equal in everything. Women themselves doubt their abilities, women don't believe in the need for affirmative action, women in key positions don't think they should promote other women in order to lay the foundations for true equality, even if it takes time and does not happen overnight. Should I again give the sad example of radio and television female presenters who exclude other women? What kind of value do we get for the radio and TV licence we pay, the more significant half of the population?

Bette Midler, Goldie Hawn & Diane Keaton – You Don't Own Me

תקצר היריעה מלפרט מה אפשר לעשות כדי למגר כאן ועכשו את הרע וכמה אפשר לעשות הרבה מאוד למען שוויון לכולנו, ללא הבדל מגדר, גזע או דת. העיקר והחשוב הוא שדברים אכן יֵעָשו והאפליה תעלם כלא היתה. אולי אינכן מתפלאות או שמא כן, אך אינני מגלה כאן משהו טמיר: עדיין בימינו רווח התירוץ המטומטם של להעדיף שמוק משום שהוא "המפרנס הראשי במשפחה" ולא משנה שהלה חי עם גבר או שהוא גרוש וחי בגפו (ולא בחושך!).

There is not enough time or space to describe what can be done to eradicate here and now the evil and how much can be done for equality for all of us, regardless of gender, race or religion. The main and important thing is that actions should be taken and discrimination will disappear as if it had never been. You may not be surprised or perhaps you would be, but I am not revealing anything hidden here: in our days, the stupid excuse of preferring a shmuck is still accepted and common, because he is "the main breadwinner in the family", and it doesn't matter that he lives with a man or is divorced and lives alone (and not in ze dark!).

 

מקרה מעניין אותו חויתי, מעיד על הקורה אצלנו: בת של חברה קודמה בדרגה בכל שנה במקום בו עבדה וקיבלה בונוס נאה על ביצועיה, שלא לדבר על המשכורת שגדלה. זאת, בעוד עמיתתה, שהתקבלה יחד איתה לאותו מקום ועושה בדיוק את אותה עבודה – זכתה לקידום רק אחרי שלוש שנים של עבודה. אני מדגישה: אותו תפקיד, אותה אחריות, אותו ותק. מה ההבדל? לבת של החברה קוראים נועם. בדיקה פשוטה העלתה שהיא רשומה בטופס העובד כזכר. מה אתן אומרות על זה?

An interesting case that I experienced, attests to what is going on here: my friend's daughter was promoted every year where she worked and received a handsome bonus for her performance, not to mention that her salary was raised. This, while her colleague, who was hired at the same time as she (and in the same place!), and was doing exactly the same toil, was promoted only after three years of work. I'm emphasizing: the same role, the same responsibility, the same seniority. What is the difference? my friend's daughter's name is Noam. A simple examination revealed that she was listed on her employee form as a male. What do you say about that?

מה אפשר לעשות? לשים דאודורנט ולהרים ידיים? זהו שאסור – אפשר לשים דאודורנט, אבל צריך להמשיך להלחם בתופעות הבזויות הללו, כי אם נכנע, אף אחד לא ילחם עבורנו.

What can we do? Should we put ze deodorant and lift our hands up? Not at a chance! We can put the deodorant, but we have to continue fighting against these despicable phenomena, because if we surrender, no one will fight for us.

פוליטי ונכון!

Political and right!

Lesley Gore – You Don't Own Me

♀♀

ובקול ישראל הטמטום כמו תמיד – "השבוע שלי" היא לרוב שבוע של גברים. איך, ביום האשה הבינלאומי, לא השכילו העורכים להביא אשה שתספר על השבוע שלה? שמה דאודורנט, אך ממש לא מרימה ידיים!

And in Kol Yisrael (the Voice of Israel) stupidity as usual – the radio programs, "My Week", is usually the week of men. How, on International Women's Day, did the editors fail to bring a woman to tell about her week? I'm putting on the deodorant, but no way that I'm giving up!

קישורים:

♀    הרבה פרופ' דליה מרקס – לחודש מארס: שתי פניו של יאנוס (לקראת יום האשה הבינלאומי). אתר התנועה ליהדות מתקדמת

♀    קיצור תולדות הפמיניזם (למה לא צוין שם הכותבת/המלקטת? וזה אתר של נשים!!!) אתר נעמת

♀    מבוא ל… פמיניזם פרק 10 (זה הפרק הכי מוקדם שמצאתי, השאר כנראה אינם קיימים. מי יודעת אם בכלל הועלו, כולה פמיניזם) יוטיוב

♀   מפסיקות לציית מרב מיכאלי, אתר דה מרקר

♀   עתונאיות חרדיות נגד הדרת נשים, אתר אונלייף

Katie Melua & Eva Cassidy – What A Wonderful World

נבלות

רובנו חי איכשהו, בלי לתת את הדעת על העובדה המצערת שיש בקרבנו כאלו שחייהן אינם חיים, אשר מבקשות את נפשן לא להוסיף לחיות יותר, נשים החשות שאינן מסוגלות עוד, אך ממשיכות בכל זאת למען הילדים. רובנו עובר את החיים ללא מחשבה על הזולת הרחוק, זו שמביך לחשוב עליה, כי זה עושה לנו לא נעים, מפר את שלוותנו ומערער את שגרת חיינו.

אכן, ממש לא נוח לראות עוולות מול עינינו, הרבה יותר נוח להסיט את המבט, להתעלם מן הקרבנות שמזכירים לנו כי עולמנו אינו מושלם ואנו בסכנה, כי מה שעשו להן עלול להגיע גם אלינו. איננו מבקשות לנו צרות, לא היינו רוצים לחוות…

פעם קראתי סקר לפיו אין אשה או בת שלא חוותה על בשרה ונפשה הטרדה. עובר האורח ששואל אותך לכתובת מסוימת וכשאת מראה לו – הוא כבר דואג להראות לך; המעביד המועל בצלם האנוש שבו ומפעיל את סמכותו כדי לכפות עצמו על הכפופה לו; השכן שנראה נחמד ומחייך אלייך בכזו לבביות ובה בעת מעביר יד על גופך, כאילו באבהיות, כאילו בליטוף; הסב האוהב את נכדתו בכל נפשו ומאודו, עד כי האהבה המתפרצת ממנו גורמת לנו לתהות איזו מין אהבה זו; האב, שמרוב אהבה גם הוא אינו שומר את אבריו לעצמו ומתעלל בצאצאיו ואנו תוהות שוב מה לאהבה ולהתנהגות הנפשעת הזו; בן הזוג, שבשל היותו מוצף באהבה כלפי בת זוגו, מביע את רגשותיו הכנים והעמוקים במלים שהורגות אותה ובמעשים שאינם מיטיבים עם חייה…

כמה מאיתנו נתקלו בכגון אלה ובחרו לא להתעמת עם הדברים? כמה מאיתנו חשו בושה על שהמעשים הללו נעשו בנו והחלטנו להסמיעם (מלשון סמוי) מסביבתנו? כמה הדחיקו את הטראומה?

ד"ר אריה אבני, אדם יקר, החליט לקום ולעשות מעשה כדי לשים קץ לכל אלה. לא עוד בושה של הקרבן, לא עוד הסתתרות, לא עוד חופש פעולה לרעים, לאנסים, למתעללים, לקוטלים – לא עוד! הנה דבריו:

גם בחברה "מתקדמת" כמו זו שבישראל, חיי האשה אינם לרוב גן של שושנים. כל אחת מאיתנו שקועה בים המטלות שלה, ים שאינו מאפשר לה, לרוב, להגשים את עצמה. בקושי אנחנו יכולות לצוף, בספק לחתור ולהתקדם למימוש עצמי.

לכן אין זה פלא שאין לנו את הכוח להגיב, כמו שהיינו רוצות, לעובדה כי יש הפרשי שכר בלתי סבירים בינינו לבין הגברים, וגם אין לנו כוח להיענות לזעקות של אשה מוכה מעבר לקיר או בבנין הסמוך, לבכיו של ילד מוכה, לאשה שנאנסה. אין לנו כוח. אין לנו זמן. יפי הנפש ויפות הנפש מקימים מקומות מחסה לנשים מוכות ואנוסות ולילדיהן במקום לכלוא את הנבלות ולהרחיקם מחייהן.

אנחנו לא עברנו התעללות מילולית. לא עברנו הטרדה. לא עברנו התעללות גופנית. לא עברנו התעללות מינית. אבל רבות מבנות המין שלנו עברו את הגהנום בחדרי חדרים מידי הנבלות שלהן. לעתים תכופות מדי מוּצֵאת גופת אשה פה ושם, בשקית ניילון ארוכה, בעקבות רצח או התאבדות. ברוב המקרים, ההתאבדות של קרבן התעללות הינה ביטוי לתסמונת פוסט טראומטית, כתוצאה מהתעללות שהנבלה ביצע בנערה או באשה, "שלו" או הזרה.

הנבלות לא אוהבים את אור היום. לא רוצים שידעו, שיצביעו עליהם. זה האנס, האנס מרחוב התות או מרחוב הרצל. הם מכחישים את הזוועה שעוללו. הם ה"בסדר". לא היו דברים מעולם. היא מעלילה. היא האשמה. אני בסדר גמור. אל תאמינו לה. יש לה כוונות לפגוע בי. היא בלעה כדורים או חתכה את ורידיה או זרקה עצמה מחלון כי היא משוגעת.

ד"ר אבני מציע להקים אתר כדי להעלות בו את הדברים כפי שארעו, לשמוע את האמת מפי הקרבנות עצמן, לציין את שמות אלו שהורשעו בדין ולהתריע בראש חוצות על הסכנה מהם, כמו גם מאלה שיצאו זכאים מחמת הספק. אני מתכוונת להיות שותפה לדרך, אך מאחר ואי אפשר לעשות זאת לבד, אנו קוראים בזאת לכל מי שהדבר נוגע ללבה (וגם גברים יכולים לסייע) להצטרף אלינו כדי להקים את המפעל החשוב הזה. כל תרומה תבורך – אם זה בייעוץ, אם בארוח והקמת האתר, אם בניהול או בכל דבר אחר.

כל מי שנפגעה ורוצה לספר את סיפורה, כל מי שהגישה תלונה והתיק נסגר מסיבות לא ראויות, כל מי שיש לה נגיעה מקצועית לנושא – אתן מוזמנות לכתוב אלינו.

תודה מקרב לב מאיתנו.

הגרסא המקוצרת:

אף אחד לא יכול לקיים לנו גן של שושנים. המציאות שונה ממה שהבטיחו לנו. הבה נקום ונעשה מעשה טוב לשם שינוי.

קישורים מומלצים:

  1. מלים הורגות ניני מנוח-גוסטפלד
  2. טראומה והחלמה ג'ודית לואיס הרמן
  3. נבלות לצפיה ישירה
  4. כמו אושר עינב ג'קסון כהן

יצירת הבובות: אסתר אימר

צילום: שרון הר פז

ייעוץ: ד"ר אריה אבני MD