ארכיון תג: יחסים

והן חיו And they Lived

ניל סדקה – או קרול

Neil SedakaOh Carol

גדלנו על "והם חיו באושר ובעושר עד קץ כל הימים". האם זה באמת קורה?

We grew up on "and they lived happily ever after". Does it really happen?

"איך את יודעת שזו – זו, שזו האחת?" היא שואלת אותי בפגישתנו השלישית. שתי הראשונות הוקדשו לגישושים, לבדוק אם יש שטחי התעניינות משותפים (יש), אם היא אוהבת לרקוד (היא אוהבת, מה שאומר שנוכל לצאת מדי פעם לבלות יחד ולחלץ את עצמותינו), מה אני אוהבת לאכול (אני טבעונית, היא טורפת), איזו מוזיקה אנו אוהבות. טרם הגענו לטעמנו בתרבות. חשבתי שזה יבוא בפגישתנו אמש.

"How do you know that this is it, that she is the one?" She asks me at our third meeting. The first two were devoted to groping, to see if there were common interests (checked yes), if she liked to dance (she does, which means we can go out spend time together and extract our bones), what I love to eat (I'm a vegan, she's a predator), what music do we like. We have not yet come to our taste in culture. I thought it would come in our meeting last night.

"זה טרם קרה לי", אני מסבירה לפניה המופתעות.

"מה? איך זה יכול להיות?" היא אינה מסתירה את פליאתה. "את לא ילדה קטנה, הרי פגשת מלא נשים בחייך."

"פגשתי, זה נכון, אך לא את זו שאמורה להיות האחת." סימני השאלה שמילאו את כל ארשת פניה הבהירו לי שעלי לפרט יותר כדי להסביר. "היו כאלה שנמשכתי אליהן, היו כאלה שמפגישה ראשונה היו לי רגשות כלפיהן, אך זה לא נמשך או לא התממש."

"It hasn't happened to me," I explain to her surprised face.

"What? How could that be?" She does not hide her wonder. "You're not a little girl, you've met many women in your life, haven't you?"

"I met, it's true, but not the woman who supposed to be the one." The question marks that filled her entire face made it clear that I had to elaborate more to explain. "Some I was attracted to them, to some I had feelings from our first meeting, but it didn't last or didn't materialize."

"למה?" היא ממשיכה לחקור.

"למה?" אני עונה בשאלה, מהורהרת, חשה שאני על ספת הפסיכיאטרית. "לא יודעת למה. למה את שואלת? איך זה אצלך?" אני מחזירה את הכדור אליה.

"אצלי?" היא מושכת את התשובה, "אצלי…" היא מביטה בעיני, אך עיניה כזגוגיות, היא אינה כאן.

"אצלך", אני מעודדת אותה לחזור מהיכן שהיא נמצאת, "איך זה אצלך?"

"Why?" She continues to investigate.

"Why?" I answer with a question, thoughtful, feeling like on a psychiatrist's couch. "I don't know why. Why do you ask? How is it with you?" I return the ball to her.

"With me?" She drags her answer, "with me…" She looks into my eyes, but her eyes are glassy, ​​she is not here.

"With you," I encourage her to get back from where she is, "how is it with you?"

בדיוק כשהיא עמדה לענות, הגיעה המלצרית לבדוק אם הכל בסדר ואם אנו רוצות להזמין משהו נוסף. בזמן שהזמנתי קפה נוסף ועוגה, צלצל הנייד שלה והיא היתה צריכה ללכת. בהביטי אחר גבה המתרחק, תהיתי מה רצתה לברר בחקירתה. אולי רצתה לדעת מה אני מרגישה כלפיה? איני נמשכת אליה, אין בה את מה שמרטיט לי את הלב. היא יפה מאוד, מקסימה, אשת שיחה מעניינת, אך היא לא נכנסה לי ללב. אולי נוכל להיות ידידות.

Just when she was about to answer, the waitress came to see if we were good and if we wanted to order something else. While I ordered another coffee with a cake, her cell phone rang and she had to go. Looking at her back moving away, I wondered what she wanted to clarify by her investigating. Perhaps she wanted to know what I felt about her? I'm not drawn to her, she doesn't have in her that thing that makes my heart tremble. She is very beautiful, charming, an interesting woman to converse with, but she has not entered my heart. Maybe we could be friends.

במשפט אחד:

אני עדיין מצפה להתאהב.

In one sentence:

I still expect to fall in love.

מרתון ת"א 2019 The Tel Aviv Marathon

Annica Lin – How Does Running Marathons Transform My Life?

מאז ומתמיד נהגתי לתחזק את גופי תדיר בפעילות ספורטיבית. ספורט טוב הן לגוף והן לנפש.

I have always maintained my body regularly in sports activity. Sports is good both for the body and for the soul.

ספורט תמיד היה קרוב ללבי. בבית הספר היסודי, הייתי פעילה למדי בספורט וייצגתי את בית ספרי במספר ענפים: ריצה ל-60 ו-100 מ', הדיפת כדור ברזל (3 ו-4 ק"ג), זריקת כדור הוקי ומה שהכי אהבתי – שיחקתי מחניים בנבחרת. זה נפסק בתיכון מסיבות שונות שלא ממש היו תלויות בי.

Sports was always close to my heart. In elementary school, I was quite active in sports and I represented my school in a few of sectors: running for 60 and 100 meters, shot put (3 and 4 kg), throwing a hockey ball and what I loved most – I played dodgeball with the team. It stopped in high school for various reasons that didn't really depend on me.

היום, אני מסתפקת בפעילות מתונה בהתאם לגילי ולטעמי. ישנם דברים שלא אעשה יותר, וּוַדאי שלא אתחיל להשתולל עכשו. אני מקשיבה היטב לגופי וליכולותיו.

Today, I am satisfied with moderate activity according to my age and taste. There are things I will not do anymore, and certainly won't go wild now. I listen very carefully to my body and its abilities.

"באה למרתון מחר?" שואלת ביום חמישי מישהי שזה אך הכרתי בשיחתנו הראשונה בסקייפ.

"איזה מרתון?" אני תוהה, "מרתון תל אביב?"

"כן, את באה? נוכל לרוץ יחד."

צחוק מחלחל בי ואיני יכולה לעוצרו. גם צחוק, מבחינתי, זה סוג של ספורט בשלב מלבב זה של חיי.

"Are you coming to the marathon tomorrow?" Asks on Thursday someone I've just met in our first chat on Skype.

"Which marathon?" I wonder, "the Tel Aviv Marathon?"

"Yes, are you coming? We can run together."

Laughter rises in me and I can't stop it. For me, laughter, too, is a kind of sport in this lovely phase of my life.

"למה את צוחקת?" היא שואלת.

אני בולמת את הצחוק ומרצינה את ארשת פני. "אני יכולה להבטיח לך שאין לי שום קירבה לריצה כבר מזה שנים. אני אוהבת לצעוד כל יום במשך שעה ומדי פעם אני מתרגלת טאי צ'י מול המסך באמצעות סרטונים ביוטיוב. זה מספיק לי." אני רואה את המבט המפקפק בעיניה ומדמיינת את גלגלי מחשבתה המחשבים את יחסינו הטריים לאן.

"אני חיה בשביל מרתון, אני מתאמנת כל השנה ונוסעת לתחרויות בכל העולם", היא מתארת לי את אורח חייה. בכרטיס שלה באתר ההכרויות היא אמנם הזכירה שהיא עוסקת בספורט, אך לא דמיינתי לעצמי שזה כה אינטנסיבי. היא ממשיכה לספר בהתלהבות עוד ועוד מנפלאות המרתון ועל חויותיה מהעיסוק בו ואני מקשיבה. היא יודעת לספר ואני אוהבת לשמוע וללמוד על דברים חדשים.

"Why are you laughing?" She asks.

I stop the laughter and wear a serious expression on my face. "I can assure you that I have not been close to running for years. I like to walk every day for an hour, and every now and then I practice Tai Chi in front of the screen with videos on YouTube. That's enough for me." I see the incredulous look in her eyes and imagine the wheels in her mind calculate where does our fresh relationship going to go.

"I live for marathon, I practice all year round and go to races all over the world," she describes her way of life. In her profile on the dating site, she did mention that she was engaged in sports, but I did not imagine it was so intense. She continues to tell me more and more about the wonders of the marathon and about her experiences with it and I listen. She knows how to tell and I love to hear and learn about new things.

בעוד היא מדברת, אני מבינה שסיכויינו להתחבר זו לזו קלושים מאוד. איני רואה פה סיכוי כלשהו לידידות, שלא לדבר על זוגיות. חלק אחד של מוחי מאזין לה ברוב קשב וחלק אחר מנסה לתכנן איך אני מתחמקת ממנה. אני כנראה צדיקה, כי מלאכתי נעשית על ידי אחרות בלי שאדע.

"אם את לא רצה, אולי תבואי לראות אותנו רצים?" היא מזמינה.

"איני רואה את עצמי נכנסת מיוזמתי לתל אביב עם כל הבלגן של המרתון", אני עונה נחרצות. היא שואפת אויר כדי לענות לי, אך אני מקדימה תרופה למכה, מאחלת לה הצלחה ומתנצלת על שעלי לפרוש. אני מנופפת לה לשלום, היא אינסטינקטיבית מנופפת חזרה ואני לוחצת על הכפתור, סוגרת את השיחה.

As she speaks, I realize that our chances of joining together are very slim. I don't see any chance of friendship here, let alone becoming a couple. One part of my brain listens to her attentively, and another part tries to figure out how to avoid her. I must be righteous, because my work is done by others without me knowing.

"If you're not running, would you come see us running?" She invites.

"I don't see myself entering Tel Aviv on my own initiative with the whole mess of the marathon," I answer emphatically. She breathes in to answer me, but I take preventive steps by wishing her good luck and apologize for having to retire. I wave to her goodbye, she instinctively waves back and I press the button, closing the chat.

במשפט אחד:

היא לא התקשרה לעדכן איך היה.

In one sentence:

She didn't call to update how it was.

Susan Henkels – What if There's Nothing Wrong with You?

שלוש מלים נפלאות Three Wonderful Words

The Cinematic Orchestra – Flite

ישנן שלוש מלים נפלאות שכיף לשמוע ולהשמיע – הן ביחד והן כל אחת מהן לחוד.

There are three wonderful words that are pleasurable to hear and say – weather together or each separately.

אני אמרתי אותן ראשונה. אין לי בעיה להביע את רגשותי. יש לי בעיה עם כאלו שאינן מסוגלות לעשות כן. יש גיל בו את אמורה לעשות את הדברים שאת אוהבת, לנהוג בצורה שמתאימה לך ולא להניח לרעשי רקע להפריע לך להנות מחייך. כל זאת, בלי לפגוע באף אחד/ת, כמובן. זה כולל גם אותך.

I said them first. I have no problem expressing my feelings. I have a problem with those who are unable to do so. There is an age where you are supposed to do the things you love, to act in a way that suits you and not to let any background noise interfere with your enjoyment of your life. All this, without hurting anybody, of course, including yourself.

"אני אוהבת אותך", אמרתי לה, מביטה בעיניה, ידי על כתפה, מלטפת ברכות.

היא הביטה בי במין מבט שאמר פליאה ושתקה. הזזתי את ידי והנחתיה על ברכי. שתקתי גם אני.

"I love you," I said to her, looking into her eyes, my hand on her shoulder, stroking gently.

She stared at me with a look that expressed wonder and was silent. I moved my hand and placed it on my knee. I too was silent.

The Cinematic Orchestra – Man with A Movie Camera

ולנטיין 2019 Valentine's Day

 ההיסטוריה של יום ולנטיין

The History of St Valentine's Day

היא שלחה לי כרטיס ברכה לכבוד ולנטיין. שלחתי לה אחד בחזרה.

She sent me a Valentine's card. I sent her one back.

'סקייפ?' היא מסמסת לי.

אני מתארת לעצמי שהיא רוצה לדבר על היום הזה, שלה הוא משמעותי ולי זה ממש לא מזיז כלום.

'Skype?' She texts me.

I guess that she wants to talk about this day, which is significant for her, and for is nothing.

"אז מה?" היא חוקרת כשאנחנו עולות זו מול זו. "יוצאת לחגוג הערב?"

"את יודעת יפה מאוד שאין לי עם מי", אני עונה. "וחוץ מזה, אם היתה לי, גם אז לא הייתי יוצאת לחגוג. הסברתי לך שבישראל זה לא יום משמעותי למי שנולדה פה."

"So?" She investigates as we are in front of each other. "Going out to celebrate tonight?"

"You know very well that I don't have anyone," I reply. "And besides, if I had, I wouldn't have gone out to celebrate. I told you that in Israel it's not a big day for those who were born here."

היא מביטה בי במבט חוקר, שותקת. גם אני לא מוציאה הגה. אין לי מה לומר לה. היה לנו את הזמן שלנו יחד, זה נגמר.

She looks at me inquiringly, silent. I am quiet too. I have nothing to say to her. We had our time together, it was over.

במשפט אחד:

אני עדיין בהלם, מנסה לעכל.

In one sentence:

I'm still in shock, trying to digest.

התאפסי על עצמך Regain Your Senses

הרטס – התאפסי על עצמך

Hurts – Live Like Horses

 

"אני לא יודעת", היא אומרת לי, "זה לא כל כך ברור לי."

"מה לא ברור לך?" אני תוהה.

"I do not know," she says to me, "it's not so clear to me."

"What is not clear to you?" I wonder.

אלן פרסונס – משחקים שאנשים משחקים

Alan ParsonsGames People Play

 

 

התקשרי אלי Call Me

 

הכבשה פועה The sheep bleats

הכבשה פועה The sheep bleats

הכְּתָב לא היה כתב, זה היה גיבוב של נמלים שהתחזו לאותיות. מזלה, שהתמחיתי בהירוגליפים, כך שיכולתי לפענח את שכתבה לי.

The writing was not any writing, it was a heap of ants pretending to be letters. Luckily for her, I specialized in hieroglyphs, so I could decipher what she had written to me.

לה היה מזל, לי לא. זה לא נגמר טוב מבחינתי.

She was lucky, I was not. It didn't end well for me.

 

"מֶה" אינה מלה, זו לשון המעטה "Meeeeeee" is not a word, it's an understatement

"מֶהההההה" אינה מלה, זו לשון המעטה "Meeeeeee" is not a word, it's an understatement

תמיד חשבתי עליה טובות I Always Thought Highly about Her

Sophie Zelmani – Stay with my Heart [lyrics]

"מה, באמת?" היא מביעה את פליאתה. "זה לא נראה ככה."

"What, really?" She expresses her wonder. "You could have fooled me."

"אני לא מבינה, מה חשבת?" אני מאותגרת הרי.

"לא יודעת מה חשבתי."

אני מה-זה 'אוהבת' איך שהן מניחות הנחות מוטעות. "מה לא עשיתי נכון?" אני שואלת, תמהה על כל המצב המוזר הזה.

"I do not understand, what did you think?" After all, I'm challenged.

"I do not know what I thought."

I so 'live' how they assume false assumptions. "What did I do wrong?" I ask, puzzled by this very strange situation.

 

Sophie Zelmani and Freddie Wadling – Once

היא מביטה בי במבט מאוכזב, שותקת.

Silently, she gazes at me with a disappointed look.

דרך ארץ

anonymous1e

פייסבוק. שתי שיחות, שני עולמות, שתי תגובות שונות בתכלית.

מסקנה? יש הבדל משמעותי (שלא לומר עצום) בין מי שמקפיד על לקיחת תרופותיו בזמן ובין מי שמזלזל בנושא.

♀♀

למאן דהוא, מכר שלי, יש אתר בפייסבוק המקדם דו-קיום בין שני עמים. מאן דהיא (לא אני…) התלהבה מזה מאוד, הצטרפה לקבוצה ונהגה להעלות בכל ששי, לקראת שבת, תמונה ובה סמלים יהודיים בצרוף ברכה חמה לעם היהודי (אלה אנחנו) באשר אנו. מה לא בסדר בזה? במה זה מפריע לאתר? למה שזה יפריע למאן דהוא, גם אם הוא בעל האתר?

שבועות על גבי שבועות עלו הברכות וקיבלו תגובות חמות. יכול להיות שבעל האתר לא הבחין? קשה לי להאמין, אך כשאין נוטלין התרופות בזמן, מתרופפים הברגים והתוצאה הבלתי נמנעת היא מה שבחר מאן דהוא להעיר על מעשיה. הוא הגיב לה דלהלן: די כבר לעשות העתק הדבק כל שבוע למודעה חסרת כל אופי אישי, זה משעמם.

בתקוה שהיא לא ראתה את זה, אני פונה אליו בפרטי: למה בחרת להעליב את ___? מה היא עשתה לך? מה רע שהיא מעלה בכל שבוע ברכה לשבת? מה קורה לך? אני ממש לא מכירה את חוסר הנימוס הזה מצדך. מציעה לך להוריד את התגובה המפגרת שלך. היא קצת יותר מבוגרת ממך וזה ממש מגעיל איך שכתבת לה שההודעה שלה משעממת. חוצמזה, היא מעלה בכל פעם תמונה שונה. ____, תתעשת!!!

תשובת הזכר המצוי: שרון, אם כבר מדברים על סגנון, אז תרגעי את עם סגנון הדיבור שלך. הברכות שלה מעיקות עלי בקבוצה שלי וזכותי להביע דעה בעניין. לא חייבת לאהוב אבל תקפידי על שפה נאותה.

תשובתי (אחרי שבאמת לקחתי את תרופותי ובזמן, בחיי!): אתה יודע מה? אין לי מה לומר לך יותר. אתה כותב לאשה מבוגרת ממך שיכולה להיות סבתך בסגנון בוטה ואינך מתבייש? לא לקחת כדורים היום או מה? אם זה מעיק עליך, אתה יכול לכתוב לה את זה בצורה פרטית ולא לבייש אותה בפומבי. אני ממש מזועזעת ממך! אם אתה חושב שאני זו שלא בסדר, תמיד אתה יכול להסיר אותי מרשימותיך. לי נמאס מיחס כזה ממך. משהו ממש לא בסדר איתך!

מאן דהוא בשלו: זה לא מעליב להגיד שלעשות העתק הדבק למודעה חסרת כל אופי אישי זה משעמם.

לא טרחתי לענות, חבל להשחית מלים לריק. מתי היו הזכרים המצויים קשובים לזולתם? העדפתי לדללו מרשימתי.

♀♀

לידידה שלי יש יותר מזל בבחירת חבריה בפייס. היא אוהבת להגיב והרבה לכל מיני סטטוסים של הנמנים על רשימתה. יש בינינו כאלה שזמנם בידם… נפשו של אחד מחבריה קצה מן ההומור הדי מוגזם שלה (אני עדה, קראתי את החומר), אך משום שהוא אדם אחראי, הוא מקפיד על נטילת תרופותיו בזמן ובעיקר – על דרך ארץ. באדיבותה, היא שלחה לי את ההתכתבות ביניהם בפרטי.

מְנוּמָסִי: היי חומד, אני חייב לומר לך שההודעות שלך לאחרונה משעשעות וגוררות כל מיני תגובות. אנשים קצת שואלים, מי זו האישה הזאת… והאמת שקצת לא נוח לי כל פעם מחדש להסביר את הקשר בינינו… אולי כדאי שנירגע קצת? מתומרת? מחקתי את התגובה לבינתיים… זה רק מביך אותי, סורי… אוי.. מקוה שאת לא כועסת…

המגיבה הסדרתית: חס ושלום לכעוס, חשבתי שזה משעשע. לא אעשה את זה יותר. סליחה! 🙂

מְנוּמָסִי: ידעתי שתביני אותי 🙂

המגיבה הסדרתית: אני תמיד מבינה, לא לדאוג, חביבי. תמיד עדיף להסביר לי דברים כאלה במפורש מאשר לבלוע ולסבול לשוא. תודה על ההערה וההארה. בשמחה ובששון וברוח טובה

מְנוּמָסִי: נשיקות חמדתי הנאווה

♀♀

ואידך זיל וגמור!

 anonymous7ee

אגב, מרקורי התחיל את נסיגתו אתמול, ה-6 בפברואר, במזל דגים ויסיים ב-28 לפב' 2014. נקוה כולנו שאין צפויות לנו תקלות נוספות מעין אלה בתקשורת בין מאן דהוא עצבני לחברתו התמימה. כמו כן, כדי לנצל את ההזדמנות לנקות את האורוות מגורמים לא רצויים. עכשו זה הזמן לסיים קשרים לא חשובים. בהצלחה!