ארכיון תג: ימי הקורונה

היא לא ציפתה   She didn't Expect

The Five Stairsteps O-o-h Child

היא לא ציפתה, אני כן. היא לא חשבה שזה יקרה, אני דוקא כן. לפעמים ציפיות מתגשמות.

She didn't expect, I did. She didn't think it would happen, I did. Sometimes expectations come true.

בסידורים של אתמול שכחתי לקנות פלפל ירוק וגמבה, שני מרכיבים חיוניים בסלט. לדעתי, פשוט לא היה שם, אחרת הייתי רואה אותם ושמה בעגלה. זה קרה לי גם בקניה הקודמת. מישהי אמרה שיש מחסור בפלפלים משום שהחקלאים אינם מקבלים את המחיר שמגיע להם ולכן העדיפו להשמיד את היבולים שלהם במקום למכור במחירי הפסד. זה כבר קרה לא פעם לאורך השנים ולא רק עם פלפלים, רק שבפעמים הקודמות, לקחו החקלאים את יבוליהם וחילקו אותם חינם לנזקקים. איני מעבירה ביקורת על החקלאים, כמובן, אלא על הממשלה הכושלת שאינה משכילה לטפח את מי שמגדלים עבורנו את מזוננו.

During yesterday's errands I forgot to buy green and red pepper, two essential ingredients in the salad. In my opinion, there just wasn't any, otherwise I would see them and put them in the cart. This has happened to me in the previous shopping as well. Someone said there was a shortage of peppers because farmers do not get the price they deserve and therefore preferred to destroy their crops instead of selling at a loss. This has happened many times over the years and not only with peppers, only that in previous times, farmers have taken their crops and distributed them free to those in need. I don't criticize the farmers, of course, but the failing government that is unable to cultivate those who grow our food for us.

לא היתה לי ברירה אלא לצאת גם היום ולתור אחר הפלפלים. אין לי מושג למה, אך אני מאמינה שדברים קורים משום שהם צריכים לקרות, אם כי לא משום שיש יד מכוונת או השגחה עליונה או כל דבר אחר שכביכול שולט בנו ובעולם ומכוון את הדברים (כדאי שהמאמינים בשטויות הדתיות יתבגרו כבר), אלא משום שהכל מקרי. תאוריית הכאוס מאוד חביבה עלי, אם כי אני חושבת שגם תאוריות אחרות יכולות להסביר כל מיני דברים. עדיין, אלה בגדר השערות, תאוריות, ולא משהו שאני מאמינה בו. יחד עם זאת, קורים לי דברים נחמדים מאוד שאין להם הסבר מלבד 'יד המקרה', כמו כל חיינו עלי אדמות.

I had no choice but to go out today and look for the peppers. I have no idea why, but I believe things happen because they have to happen, though not because there is a deliberate directing hand or Divine Providence or anything else that seems to rule over us and the world and guide things (believers in religious nonsense should grow up already), but because everything is coincidental. Chaos theory is very much my favourite, though I think other theories can explain other kind of things. Still, these are hypotheses, theories, and not something I believe in. At the same time, very nice things happen to me that have no explanation other than 'coincidence', like all our life on earth.

בימים אלה מתגבשת תערוכה חדשה בשם "זמן קורונה". אתמול דיברתי עם האוצרת על מישהי שהייתי רוצה לצלם כשהיא עוטה מסכה, רק שאני מהססת אם עלי להתאמץ בשביל זה. איני אוהבת להעמיד את המצולמות שלי בפוזות, אלא לצלם כשאין הן מבחינות בזה ובכך לקבל תמונות עם הבעות אותנטיות. לוא הייתי קובעת איתה זמן צילומים, היא היתה מתכוננת מראש וזה לא היה יוצא כפי שאני רוצה. היקום בא לעזרתי.

A new exhibition called "Corona Time" is coming up. Yesterday I talked to the curator about someone I would like to take a photo of when she was wearing a mask, only that I hesitated if I had to make an effort for it. I don't like the people I photographed to pose, but take photos when they don't notice it, and thus I get photos with authentic expressions. Had make an appointment of taken a photo shoot with her, she would have prepared in advance and it would not turn out the way I want. The universe came to my aid.

צעדתי בכיף לכיוון הסופר כדי לגרום לפלפלים להגיע אל הסלט שלי. התכנון היה משהו כמו חצי שעה בערך – עשר דקות צעידה לשם, עשר דקות צעידה בחזרה וביניהן עשר דקות גג להעברת הפלפלים מהמדף בו הם אמורים להיות, דרך הקופה המהירה ולתיק שלי. כולה 2 פלפלים, לא יותר מזה, כמה זמן זה כבר צריך לקחת? אפילו לא חשבתי על הפספוס של אתמול שבגללו עלי לבזבז חצי שעה מחיי ולא קוננתי על כך. די נדיר, מבחינתי. היה יום שמשי, אם כי רוח חזקה נשבה ובבית היה אפילו קר, אך ברחוב זה היה בסדר. חשבתי על הויטמין די שהשמש מנדבת לי ממנו בטובה.

I marched in the direction of the supermarket to make the peppers reach my salad. The planning was something like half an hour – ten minutes walking there, ten minutes walking back, and in between ten minutes to get the peppers off the shelf where they were supposed to be, through the quick checkout and into my bag. Just 2 peppers, not more than that, how long should it take? I didn't even think about yesterday's miss that because of it I had to spend half an hour of my life, and I lamented about it too. Quite rare, for me. It was a sunny day, though a strong wind was blowing and in the house it was even cold, but it was fine on the street. I thought of the vitamin D that the sun was kindly given me.

עוד מרחוק הבחנתי בה עומדת לפני החנות ומשוחחת עם מישהי שלא הכרתי. אי אפשר היה לפספס. 'מעניין', חשבתי לעצמי, אם כי לא התפלאתי, היקום הרי טוב אלי, טפו-טפו-טפו! כשזה קורה לי, אני פשוט מתמלאת בהכרת תודה על כך ומקוה שהטוב הזה ימשיך. אני עדיין מצפה ל-22 מליון פאונדים שאני חולמת עליהם כבר די הרבה זמן. הגיע הזמן שזה יתגשם לי.

I noticed her from afar standing in front of the store talking to someone I didn't know. You couldn't miss her. 'Interesting,' I thought, though I wasn't surprised, the universe is good to me, tfu-tfu-tfu! When that happens to me, I just feel grateful for it and hope that this goodness continues. I'm still looking forward to the 22 million pounds I've been dreaming about for quite a long time. It's time for it to come true.

הספקתי לצלם כמה תמונות שלה בטרם יכלה להבחין בי. הן יצאו לשביעות רצוני המלאה. הפסקתי כשהסבה את ראשה וראתה אותי. לא נפגשנו מזה עידן ועידנים.

"מה, צילמת אותי?" שאלה בפליאה אחרי שהסברתי לה את הענין. "לא ציפיתי שיצלמו אותי!"

"ציפית או לא, זה נעשה, צילמתי אותך", השבתי לה. "עכשו הענין הוא אם את מסכימה להיות תלויה בגלריה."

"אני?" ארשת הפליאה בפניה היתה גלויה ואמיתית.

"כן, את! הקירות בגלריה ישמחו וגם ישישו, שלא לדבר על הכבוד הרב בכך שתהיי תלויה עליהם", עשיתי כמיטב יכולתי לשכנע אותה.

Before she could notice me, I managed to take some photos of her. They came out to my complete satisfaction. I stopped as she turned her head and saw me. We haven't met for ages.

"What, did you photograph me?" She asked in wonder after I explained the matter to her. "I didn't expect to be photographed!"

"You expect it or not, it's done, I took your photos," I replied. "The point now is whether you agree to be hung in the gallery."

"Me?" The expression of wonder on her face was sincere and genuine.

"Yes, you! The walls in the gallery will be happy as well as rejoice, not to mention the great respect of you hanging on them," I did my best to convince her.

זמן קורונה ומסכות   Corona time and masks

זמן קורונה ומסכות   Corona time and masks

במשפט אחד:

לולא הפלפלים, האם הייתי יוצאת היום ופוגשת אותה?

In one sentence:

If it wasn't for the peppers, would I have gone out today and met her?

חזרתי מסידורים   I Came Back from Running Errands

יוני רכטר ואריק איינשטיין גברת עם סלים

Yoni Rechter & Arik Einstein – Lady with Baskets

חזרתי מסידורים. הנסיכה ישבה על עץ הדקל הכרות בגינת הבנין שלנו, כנראה ממתינה לי.

I came back from running errands. The princess was sitting on the hewed palm tree in our building's garden, probably waiting for me.

כשיצאתי מהבית, היה חמים ונעים. רוח קלה נשבה רוב הזמן, מתגברת מדי פעם ולולא הכובע לראשי המקובע בשרוך, היא היתה ודאי מעיפה לי אותו ופורעת את שערי. לולא הרוח, הייתי מגדירה את מזג האויר כמושלם ומתפללת שכך זה ישאר כל הזמן.

When I left the house, it was warm and cozy. A light breeze blew most of the time, rising occasionally and if it wasn't for the hat to my head laced with a lanyard, she would have flung it on me and ruffled my hair. If it wasn't for the wind, I would set the weather as perfect and pray that it will stay that way all the time

הסידורים הלכו מהר, כך שלא התעכבתי הרבה. בסך הכל זה לקח לי שעה, יצאתי-חזרתי. מה שגוזל זמן, אלה ההכנות לפני ובעיקר אחרי. לפני היציאה, יש לעטות את המסכה. זו אינה פעולה נעימה, אך אין ברירה. אין לי חשק לשלם קנס של 200 ₪ על אי עטיית מסכה. בחזרה, זה להכנס ישר למקלחת כדי לטהר את עצמי מהרחוב. זה תמיד היה – החיטוי מהרחוב המטונף בכל עונות השנה, אך בימי קורונה אלה על אחת כמה וכמה, אפילו יותר משבעתיים.

The errands went fast, so I didn't delay much. All in all, it took me an hour, I went out and went back. What takes time is the preparations before, and especially after. Before leaving the house, the mask must be worn. This is not a pleasant act, but there is no choice. I have no desire to pay a 200 ILS fine for not wearing a mask. When back, it is to go straight into the shower to purify myself from the street. It has always been – the disinfection from the filthy street at all seasons, but in these Corona days, all the more so, even more than seven times over.

'מה היא עושה על העץ?' אני חושבת לעצמי. למרות שרציתי להראות לה שהבחנתי בה, אין לי כוונה לנופף אליה. אני עוברת על פני השכן שלי ושולחת אליו חיוך. הלה מחייך אלי בחזרה. אם יבחין בי מנופפת לאויר, הוא עוד עלול לפקפק בשפיותי. לא מתאים לי.

"חיכיתי לך, מה חשבת שאני עושה פה?" היא מסבירה לי. אני מעיפה מבט מהיר לעבר השכן לבדוק אם הוא יכול לשמוע אותה. "הוא לא יכול לשמוע אותי וגם לא לראות, אין לך מה לדאוג", היא מרגיעה אותי. אני מחניקה את אנחת הרווחה שכמעט ונמלטת מפי. לא מתאים לשחרר אנחות באוזני השכן.

'What is she doing on the tree?' I think to myself. Although I wanted to show her that I noticed her, I have no intention of waving to her. I walk past my neighbour and smile at him. He smiles back at me. If he noticed me waving to the air, he might doubt my sanity. That doesn't suit me.

"I was waiting for you, what did you think I was doing here?" She explains to me. I take a quick look at the neighbour to see if he can hear her. "He can't hear or see me, you don't have to worry," she reassures me. I stifle the sigh of relief that almost escapes my mouth. It's not appropriate to release sighs in the neighbour's ears.

אני עולה במדרגות ופותחת את הדלת. היא אינה עולה אחרי. היא אינה צריכה, משום שהיא יכולה להכנס לביתי בלי להשתמש במדרגות. לא ידעתי מה הן תוכניותיה ולכמה זמן היא מתכוונת להשאר. היא תמיד בלתי צפויה. לרוח שנשבה בחוץ אין שום עקבות בתוך הדירה. זו שמרה על טמפרטורה רגילה, חמימה, כזו שמתאימה לי. "לולא הכרתי אותך, הייתי מעירה שחם פה", היא מעירה. 'אבל את מכירה אותי', אני חושבת לעצמי. "אכן כן, בהחלט", היא עונה. "לעזור לך עם המצרכים? אני יכולה לסדר אותם בשבילך ואת לכי להתקלח. רוצה?" ודאי שאני רוצה, זו הקלה מבחינתי.

I go up the stairs and open the door. She does not go up after me. She doesn't have to, because she can enter my house without using the stairs. I didn't know what her plans were and how long she intended to stay. She is always unexpected. The wind blowing outside has no trace inside the apartment. It maintained a normal, warm temperature, such that suited me. "If I hadn't known you, I would have commented that it's hot here," she comments. 'But you know me', I think to myself. "Yes indeed, definitely," she replies. "May I help you with the groceries? I can arrange them for you and you can go to shower. Would you like me to do it?" Of course I do, that's a relief for me.

 מסכה בימי קורונה   Mask in the Corona days

מסכה בימי קורונה   Mask in the Corona days

במשפט אחד:

נחמד שיש עזרה.

In one sentence:

It's nice to have help.

סלפי מסכה   Selfie in a Mask

סלפי מסכה  Selfie in a Mask

סלפי מסכה   Selfie in a Mask

היה חם. זה מאותם ימים שאני אוהבת, רק מעדיפה לבלות אותם על המרפסת ולא ברחוב. יש הבדלי טמפרטורה ביניהם מבחינת ההרגשה, שלא לדבר על הבריזה הנעימה שיש על המרפסת.

It was hot. It's from those days I love, just prefer to spend them on my balcony and not on the street. There are temperature differences between them in terms of feeling, not to mention the cozy breeze on the balcony.

לא היתה לי ברירה, אלא לצאת. המקרר התרוקן מן הירקות ובלי הסלט של הבוקר אנה אני באה. חוצמזה, המחשב הנייד שלי התחיל להתחמם ולא רציתי להעמיד אותו במבחן. איני רוצה להחליף את המחשב עדיין בשל מערכת ההפעלה שלו. אני מעדיפה את ווינדואז 7 על פני החדשים שקשה לי להתרגל אליהם.

I had no choice but to go out. The fridge was emptied out of the vegetables and without my morning salad I can't cope. In addition, my laptop started to heat up and I didn't want to put it to the test. I don't want to replace the laptop yet, due to its operating system. I prefer Windows 7 over the new ones that I find difficult to get used to.

מסתבר שישנם שלושה סוגי מאווררים למחשב הנייד שלי. זה תלוי בדגם הספציפי. "אני מציע לך להחליף את המחשב הזה", ייעץ לי בעל החנות שמן הסתם בטוח שאקנה את החדש אצלו. זה לא יקרה. הסברתי לו את נימוקי לאי החלפת המחשב. הלה נותן בי מבט מוזר כאומד את מידת שפיותי. חם. אולי זה השפיע עלי, אני משערת שהוא חושב לעצמו. "חבל", הוא אומר, "עכשו הזמן להחליף, לפני שזה יפסיק לפעול."

"למה יפסיק לפעול?" אני תוהה באוזניו.

"את זה אני מציע שתשאלי את מייקרוסופט כדי שיסבירו לך, אבל אני מציע לך להחליף את המחשב. הם הרי הפסיקו לתמוך בווינדואז 7, אז לא כדאי לך להשאר עם זה."

"אני יודעת שהפסיקו לתמוך, אבל למה שזה גם יפסיק להפעיל את המחשב? כל מה שאני צריכה, זה שזה ידליק את המחשב ויכבה אותו, זה הכל. אין לי שום שאיפות נוספות ממערכת הפעלה." הלה נותן בי שוב את מבטו המוזר שאיני סובלת, אך הוא שותק. גם אני מחרישה.

It turns out there are three fan types for my laptop. It depends on the specific model. "I suggest you replace this computer," the store owner advised me. He probably was sure that I'd buy the new one from him. It will not happen. I explained him my reasons for not replacing my laptop. He gives me a strange look as if to gauge my sanity. It's hot. Maybe it affected me, I guess he thinks to himself. "It's a shame," he says, "now it's time to switch before it stops working."

"Why would it stop working?" I wonder in his ears.

"This, I suggest that you ask Microsoft to explain to you, but I suggest you replace the computer. After all, they stopped supporting Windows 7, so you shouldn't stay with it."

"I know they stopped supporting, but why would it also stop running the computer? All I need is for it to turn the computer on and off, that's all. I have no further aspirations from an operating system." Again, he gives me that strange look I can't stand, but he is silent. I keep quiet too.

 

סלפי מסכה  Selfie in a Mask

סלפי מסכה   Selfie in a Mask

במשפט אחד:

היה חם. הטכנאי ניקה לי את המחשב מבפנים, החליף נוזל קירור ואני תקוה שזה יחזיק מעמד עד שהמאוורר החדש יגיע, כי לא היה להם בחנות את הדגם המסוים לנייד שלי.

In one sentence:

It was hot. The technician cleaned my computer from the inside, replaced the coolant, so I hope it lasts until the new fan arrives, as they did not have the particular model for my laptop in the shop.

הדהוד של געגוע   The Echo of Longing

קיי די לאנג – כמיהה תמידית

k.d. langConstant Craving

הקורונה הזו היטיבה מאוד עם כדור הארץ, על זה ישנן הוכחות חותכות, אך לא עם יחסינו. גם על זה ישנן הוכחות, אם כי עצובות.

This corona has benefited the earth very much, on which there is conclusive evidence, but not with our relationship. There is evidence of this, too, though sad.

גרטה ודאי לא היתה מרוצה מכך, אך לנו לא היתה ברירה אחרת מאשר לטוס זו אל זו. כשאינכן גרות תחת אותה קורת גג ובעיקר כשזה בארצות שונות, אתן משתדלות לעשות את מיטב יכולתכן כדי להיות זו עם זו גם אם זה לפרקי זמן קצרים מדי ובמרווחי זמן ארוכים זה מזה. אף שאין זה בריא לכדור הארץ, זה לא יעיל להמיר טיסה של כחמש שעות בשיט. אשמח בהחלט להמיר טיסות ב"בִּים מִי אָפ סְקוֹטִי" כשזה יתאפשר (אני אופטימית).

Greta must have been unhappy, but we had no choice but to fly to each other. When you don't live under the same roof and especially when in different countries, you try to do your best to be with one another even if it is too short periods of time and for long intervals apart. Although it is not healthy for the Earth, it is not efficient to alter a five-hour flight with a cruise. I would definitely love to convert flights with "Beam me up, Scotty" when it will be possible (I am optimistic).

קיי די לאנג – איזה עולם נפלא

k.d. lang – What A Wonderful World

הטיסות נפסקו, אין יוצאת ואין באה. יש סקייפ, אך זה לא מספיק. יש גם את החיים עצמם שמובילים אותנו לכל מיני דרכים שלא תכננו. אנחנו מתוכנתות לפגוש את "האחת", להתאהב בה ולחיות את חיינו איתה עד קץ כל הימים. החיים לא תמיד מזמנים לנו אותה. גם אם אנו פוגשות את מי שגורמת ללבנו להחסיר פעימה, אין זה מבטיח שזה יהיה הדדי. לה יש לב משלה שלא בהכרח פועם בהתאם לזה שלנו.

Flights stopped, no departures and no arrivals. There's Skype, but that's not enough. There is also life itself that leads us to all kinds of ways we did not plan. We are programmed to meet "the One", fall in love with her and live our lives with her to the end of time. Life doesn't always summon her. Even if we meet those who cause our hearts to miss a beat, it does not guarantee that it will be mutual. She has her own heart that doesn't necessarily pulsate according to our own.

הימים עוברים. אנחנו לא נעשות צעירות יותר. הזמן נושר לנו מבין האצבעות כמו חול, רק שחול יש מלא והזמן שלנו פה קצוב. פעם, עוד היינו מתכננות תכניות לגבי עתידנו. עם הזמן והעיסוקים שלה, שהיו חשובים לה מאוד, כנראה יותר מהחיים שלנו יחד, הפסקנו עם זה. הפגישות שלנו נעשו פחות ופחות תכופות, מרווחי הזמן בין השיחות שלנו בסקייפ התרחבו. עוברים ימים בלי שנראה זו את זו. אחר כך אלה מצטברים לשבועות והריחוק גדל. שתינו בסדר עם זה.

The days pass. We're not getting any younger. Time drops of our fingers like sand, only sand we have a lot, but our time here is limited. Once, we were still planning plans for our future. Over time and with her occupations, which were very important to her, probably more than our lives together, we stopped with that. Our meetings became less and less frequent, the time intervals between our Skype chats widening. Days go by without seeing each other. Then these accumulate into weeks and the distance grows. We're both fine with that.

טוני בנט, קיי די לאנג – קטיפה כחולה

Tony Bennett, k.d. lang – Blue Velvet

במשפט אחד:

מה שהקורונה הזו עשתה לחיים שלנו.

In one sentence:

What this Corona did to our lives.

עבר עוד שבוע   It Was Another Week

בנזיןיום שישי

Benzin (gasoline in Hebrew) – Friday

כל הימים בקורונה הזו נראים אותו הדבר, קשה להבדיל ביניהם והנה, עבר עוד שבוע.

All the days in this Corona look the same, it's hard to tell them apart, but here, it was another week.

לי אין בעיה עם איך שהימים נראים, שהם דומים זה לזה ואין הפתעות. אני אמנם אוהבת הפתעות כשהן נעימות, אך מעדיפה בכל זאת את השגרה המבורכת שלי. ביאטריס, לעומת זאת, היא טיפוס תזזיתי עם מלא קוצים בישבן. מבחינתה, לשבת כל היום מול המחשב ולכתוב, היה מוציא אותה מדעתה. גם הנסיכה כזו. הן היו יכולות להיות זוג מצוין. אני מוקפת בנשים תזזיתיות.

I have no problem with what the days look like, that they are similar to each other and there are no surprises. Although I like surprises when they are pleasant, I still prefer my blessed routine. Béatrice, on the other hand, is a frenetic type with many thorns in her buttocks. For her, sitting in front of the computer all day writing, would make her crazy. So is the princess. They could have been a great couple. I'm surrounded by frantic women.

עבר עוד שבוע. חוינו את העצב של יום הזכרון ואת שמחת יום העצמאות, אך התחושות היו מעורבות. זה לא היה ממש לחוות את מה שאנחנו רגילים לחוות. אם לא הקשבת לרדיו ולא צפית בטלויזיה, לא היית מבדילה בין הימים שעברו. הרחוב נראה אותו רחוב שומם, כפי שזה נראה מאז הטילו עלינו את הסגר. היה חידוש קטן מתחילת השבוע, כשהורו לנו לחבוש מסכות בלכתנו ברחוב, אחרת זה קנס של 200 ₪. אצלנו ברחוב, כפי שיכולתי לראות מהמרפסת, לא הכל חבשו מסכות. זה רחוב צדדי, שקט, שוטרים לא יסתובבו פה.

It was another week. We experienced the sadness of Remembrance Day and the joy of Independence Day, but the feelings were mixed. It wasn't really what we were used to experiencing. If you did not listen to the radio and did not watch TV, you would not differentiate between the days gone by. The street looked the same deserted street as it has been since we were imposed the closure. There was a small novelty since the beginning of the week, when we were instructed to wear masks when being on the street, otherwise it is a fine of 200 NIS. As I can see the street from the balcony, not everyone was wearing masks. It's a side street, quiet, cops won't hang around here.

עבר עוד שבוע עם כלום ושום דבר מבחינת הרכבת הממשלה ונקיטת צעדים ראויים לקראת פתיחת המשק. אני משוה את התנהלות הממשלות בעולם הנהוגות בידי נשים ויכולה רק לקנא בנתיניהן. כל כך שונה מאיך שהשמוקים מתנהלים! בחוכמה רבה יותר, בשיתוף של כמה שיותר מומחים בתחומים הרלבנטיים, בהתיעצויות רבות ולא תוך שליפות מהמותן וכניעה ללחצים מצד מי שרק עשיית רווחים לנגד עיניהם. כשלים שמתגלים פה, בישראל, עוברים כלאחר יד והעם אינו קם על הממשלה הזמנית הכושלת והאטומה הזו להפילה.

It was another week with nothing and gurnisht in terms of assembling the government and taking proper steps towards opening the economy. I compare the conduct of governments in the world with women leaders and can only envy their subjects. So different from how the shmucks are doing things! More wisely, in collaboration with as many experts in the relevant fields as possible, with as more consultations as possible, not acting unthinkingly and surrendering to the pressure of those who only making profit is on their minds. Failures that are revealed here, in Israel, pass by offhandedly, and the people don't rise up against this failed and opaque temporary government to overthrow it.

אינכם מתגעגעים לזה? האם נחזור להנות ממופעי רחוב דומים?

Don't you miss this? Will we be able to enjoy street shows like this again?

רוולבולרו

Ravel Bolero

במשפט אחד:

עבר עוד שבוע. איך יֵרָאֶה השבוע הקרוב?

In one sentence:

It was another week. What will next week be like?

יום העצמאות ה-72 למדינת ישראל ה'תש"פ   Israeli 73nd ndependence Day 2020

טקס הדלקת המשואות לציון יום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל, ד' באייר ה'תש"פ 28.04.2020

The beacon lighting ceremony to mark the 72nd Independence Day of the State of Israel 28.04.2020

יום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל היה מוזר עד מאוד, שונה לחלוטין מימי העצמאות הקודמים.

Israel's 72nd Independence Day was very strange, completely different from the previous Independence days.

בדרך כלל, בערב יום העצמאות, אחרי שיום האבל מתפייד, אני נוהגת להצטרף למשפחה או לחברות ולצאת לחגוג בארועים לכבוד עצמאותנו אחרי אלפיים שנה. השנה, הוטל עלינו סגר, כך שאסור היה לנו לצאת לשום מקום. זה אומר שחזרנו להתקשר באמצעי המדיה במקום להפגש ולחגוג.

Usually, on the eve of Independence Day, after the day of mourning fades away, I usually join my family or friends and go out to celebrate events in honour of our independence that we got after two thousand years. This year, we were quarantined, so we weren't allowed to go anywhere. This means we returned to communicating through the media rather than meeting and celebrating.

יום העצמאות זה יום של שמחה, יום של מפגשים משפחתיים, אוכל בצותא, מסיבות, כיף. השנה, זה היה יום מאוד מוזר של לשבת מול המסכים ולצפות בכל מיני מופעים שהוקלטו מראש, כמו המופע המרכזי אתמול, שאמנם היה נחמד, אך זה לא היה זה. מופעים שכרגיל שודרו בחי, פתאום הפכו למוקלטים. מוזר. לא טבעי. איננו רגילים לזה. קשה להתרגל למה שקורה, אם כי אני מאמינה שבסופו של דבר נתרגל לאורח חיינו החדש.

Independence Day is a day of joy, a day of family gatherings, dining together, parties, fun. This year, it was a very strange day of sitting in front of the screens and watching all kinds of pre-recorded shows, like the main show yesterday, which was nice, but that wasn't quite it. Performances that usually were broadcast live, suddenly became recorded. Weird. Unnatural. We are not used to it. It's hard to get used to what's going on, though I believe we will eventually get used to our new way of life.

במשפט אחד:

העיקר הבריאות.

In one sentence:

The main thing is health.

ביקורת נכונה על הנאומים המטומטמים של הפוליטיקאים בטקס הדלקת המשואות כל מלה בסלע קיומנו!

ערב יום הזכרון לחללי צה"ל ה'תש"פ   Eve of Memorial Day for the IDF's Fallen

הַתִּקְוָה – ההמנון הלאומי של ישראל

HaTikvah – Israeli National Anthem

ישנם טקסים בחיי עם שאינם אמורים להשתנות, שמבחינתי אינם צריכים להשתנות. השנה, בצל הקורונה, כל החיים שלנו השתנו, כולל הטקסים הלאומיים.

There are rituals in a nation's life that are supposed to change, which as far as I'm concerned, shouldn't change. This year, under the shadow of the Corona, our entire lives have changed, including national ceremonies.

בכל שנה, שבוע אחרי יום הזכרון לשואה ולגבורה ויום לפני חגיגות יום העצמאות, אנחנו מעלים את זכר הנופלים. כל העם, בכל מקום. זה מאחד אותנו, זה נותן כבוד לנופלים שהגנו בנפשם על הארץ ועל התושבים מפני אויבינו שאינם חדלים לרצות לכלותנו.

Every year, one week after Holocaust Remembrance Day and the day before Independence Day, we commemorate the fallen. The whole nation, everywhere. It unites us, it honours the fallen who have protected the land and the residents with their souls from our enemies who never cease to with to kill us.

אין כמעט בית בישראל שלא ידע שכול. אין כמעט מקום בארצנו שאינו ספוג בדם הנופלים. בכל שנה אנחנו עולים על קברותיהם כדי לומר עליהם קדיש. בכל שנה, עת לדאבוננו מתווספים חללים חדשים, הולכים ומתמעטים בני משפחותיהם של הנופלים "הישנים". הצבא, בטקס המסורתי, דואג לשמר את זכרם ומניח דגלונים על קבריהם. זה לא שאנו מקדשים את המתים, אנחנו מכבדים את הקרבתם. בשל עוז רוחם ולחימתם, המדינה שלנו עדיין קיימת.

There is almost no home in Israel that did not know bereavement. There is almost no place in our country that is not soaked with the blood of the fallen. Every year we go to their graves to say Kaddish for them. Each year, while new fallen are being added, the members of families of the "old" fallen are dwindling. The military, at the traditional ceremony, takes care to preserve their memory and places pennants on their graves. It's not that we sanctify the dead, we honour their sacrifice. Due to their bravery and fighting, our country still exists.

השנה, בצל הקורונה, היה הטקס שונה לגמרי. השנה, לא השתתפו בני משפחות הנופלים בטקס המרכזי בהר הרצל ובמקומות אחרים במדינה. הטקסים אמנם היו ללא קהל, אך טוב שהם התקיימו. חשוב שקיימו אותם. קשה לי לחשוב על שנה ללא טקסי ימי הזכרון. אני מקוה שבשנה הבאה אלה ישובו לקדמותם ונוכל לקיימם כראוי.

This year, under the shadow of the Corona, the ceremony was quite different. This year, families of the fallen did not attend the main ceremony at Mount Herzl and elsewhere in the country. Although the ceremonies were without a crowd, it was good that they were held. It's important to have them. It's hard for me to think of a year without the memorial ceremonies. I hope that next year they will be back to normal and that we can perform them properly.

גלי עטרי וקורין אלאל – אין לי ארץ אחרת

Gali Atari and Corin Allal – I have no other country

במשפט אחד:

יהא זכר הנופלים ברוך ושלא נדע עוד חללים.

In one sentence:

May the memory of the fallen be blessed and may we never know any more fallen.

לקראת שחרור חלקי   Towards a Partial Release

Leana Wen – Our new "normal": Learning to live with coronavirus

ממחר, עומד המשק להשתחרר. חלקית. את התוצאות נראה בעוד שבועיים. נקוה לטוב.

From tomorrow, the economy is going to be released. Partially. We will see the results in two weeks. Let's hope for the best.

 

קורונה פה, קורונה שם   Corona here, Corona there

The Daily Social Distancing Show – Bill Gates on Fighting Coronavirus

חברותי ואני מסודרות עד השבוע הקרוב. ביום ראשון נתחיל לחשוב על מילוי המזוה בירקות שיחסרו לנו.

My friends and I are all set until the coming week. On Sunday we will start to think about filling our pantry with vegetables that we will need.

הקורונה הזו תפסה אותנו בלתי מוכנות עם הוראות מטומטמות ומבלבלות של ממשלה חסרת אחריות, חסרת הגיון וחסרת רצון לפעול בצורה נכונה ולטובת הציבור. מה הפלא כשהעומד בראשה מתמודד עם שלושה כתבי אישום פליליים חמורים, אחד השרים הוא אסיר שישב בכלא על עברות שחיתות (וחזר להיות השר של אותו משרד ממשלתי בו הוא ביצע את העברה שבעטיה הורשע וישב בכלא) ושאר השרים אינם מסוגלים להוציא את לשונותיהם מאחוריו של זה שמינה אותם?

This corona has caught us off guard with the dumb and confusing instructions of an irresponsible, irrational and a government that was unwilling to act properly, not to mention for the public good. It's no wonder when the prime minister is facing three serious criminal charges, one of his ministers being an ex-convict who served time in prison for corruption (and returned to be the minister of the same governmental office where he committed the crime for which he was convicted and sat in jail), and the other ministers unable to get their tongues off of the behind of the one who appointed them?

חשבנו שכבר ראינו הכל, אך בכל פעם אנחנו מתעוררים לדברים חדשים, רעים, קשים ומושחתים יותר מהקודמים. השיא, כנראה, עוד הרבה לפנינו. אף אחד אינו מנסה אפילו לעצור את המושחתים. איזה טיפש אחד אמר היום על הממשלה שאמורה לקום עם 36 שרים ועוד 16 סגני שרים: "אני יודע שמדברים על הבזבוז הנורא שבהקמת הממשלה הזו, אני בהחלט לא מסכים עם מה שקורה פה, אבל מה האלטרנטיבה? ללכת לבחירות חדשות? די! נמאס לנו! אנחנו צריכים ממשלה שתתפקד". לפעמים, למרות שאני ממש מקפידה לנקות את אוזני, איני מאמינה למה שאני שומעת. הדברים ממש הזויים! ממשלה שתתפקד? ממשלה של מושחתים? ממשלה שאפשר לסמוך על העומד בראשה ועל שריו? ובעיקר – ממשלה בכל מחיר?

We thought we already saw everything, but each time we wake up to new, bad, harsh and corrupt things more than the previous ones. The climax, probably, is much ahead of us. No one is even trying to stop the corrupts. I hears today one fool talking about the government that is supposed to be formed with 36 ministers and 16 deputies: "I know that people are talking about the terrible waste of forming this government, I certainly disagree with what is happening here, but what is the alternative? Go to new elections? Enough! We are fed up! We need a government that will function." Sometimes, even though I am very strict with cleaning my ears, I don't believe what I hear. It's really strange, weird, and odd! A government that will function? A government of corrupts? A government that its head and his ministers can be trusted? And most importantly – a government at all costs?

אנחנו מסתכלות בעיניים כלות על ממשלות בארצות אחרות, ממשלות שעומדות בראשן נשים. קודם כל – שקיפות. הן עומדות כמעט מדי יום מול העיתונאים ושומו שמיים (!!!) – הן עונות על שאלות!!! הן מקיימות דמוקרטיה הלכה למעשה! דמוקרטיה, בה דברים אינם נחתכים ונקבעים בחדרי חדרים, בהן ישיבות הממשלה הנוגעות לציבור אינן מתקיימות בחוסר שקיפות כמו אצלנו. הן מנהיגות. הן אינן מסתתרות מעיני הציבור, הן מובילות את הממשלות שלהן בדרך ישרה ושקופה. הן אינן סוחבות קופות שרצים מאחוריהן!

We watch closely longing desperately eyes at governments in other countries, governments that are headed by women. First of all – transparency. They face the journalists almost daily and oy vey(!!!) – they answer questions!!! They are conducting democracy in practice! Democracy, in which things are not being decided and determined surreptitiously, where government meetings concerning the public do not take place with lack of transparently like in Israel. They are leadership. They don't hide from the public eye, they lead their governments in a straight and transparent way. They don't carry a whole a can of worms behind them!

Bill Gates – How we must respond to the coronavirus pandemic

במשפט אחד:

בחסות הקורונה מתבצעים פה דברים שאני בספק אם מישהו יעז לחקור אותם אחרי שתקום הממשלה המושחתת הבאה עלינו להרע לנו.

In one sentence:

Under the cover of Corona things are being done here that I doubt anyone will dare to investigate after the corrupt government will be formed.

Coronavirus outbreak

From Trump to Erdoğan, men who behave badly make the worst leaders in a pandemic / Simon Tisdall

ארוחת צהריים קלילה בימי קורונה   A Light Lunch on a Corona day

ארוחת פסטה קלילה   Light pasta meal

ארוחת פסטה קלילה   Light pasta meal

אני אוהבת לבשל, גם אם זה רק לעצמי. בישול זה כיף.

I love to cook, even if it's just for myself. Cooking is fun.

"מה בישלת היום?" שואלת חברה שמתקשרת לנייד שלי. אני לקראת סיום הכנת ארוחת הצהריים שלי.

"לא משהו מיוחד", אני עונה, "פסטה עם שניצל תירס, זה טבעוני וקליל." אני יכולה לשמוע עד לפה את הרוק הנוטף מפיה. "מה איתך?"

היא נאנחת. "אין לי חשק לבשל, אין לי חשק לכלום."

"מה, את לא מבשלת? אז מה את אוכלת?"

"כל היום רק שטויות, כל מיני חטיפים וכאלה. אני ממש גרועה בזה." היא נאנחת שוב. "אני שונאת לבשל! מתי יפתחו כבר את המסעדות?!?" אני מרחיקה ממני את הנייד כדי לשמור על האוזניים שלי במצב תקין.

"What did you cook today?" Asks a friend who calls me on my mobile. I'm about to finish preparing my lunch.

"Not something special," I reply, "pasta with corn schnitzel, it's vegan and light." I can hear up to here the saliva dripping from her mouth. "What about you?"

She sighs. "I don't feel like cooking, I don't feel like anything."

"What, you don't cook? So what do you eat?"

"All day just crap, all kinds of snacks and stuff. I'm really bad at it." She sighs again. "I hate to cook! When will the restaurants open already?!? " I keep my phone away from me to keep my ears in good working order.

"רוצה להצטרף אלי לארוחה?" יש מספיק לשתינו. אני תמיד מבשלת יותר ממה שאני צריכה לארוחה אחת.

אני שומעת את השמחה בקולה. "אשמח מאוד!" היא צוהלת.

"יופי!" גם אני צוהלת.

"Want to join me for a meal?" There is enough for both of us. I always cook more than I need for one meal.

I hear the joy in her voice. "I'd love to!" She is jubilant.

"Great!" I am jubilant too.

שניצלים תירס Corn schnitzels

מטגנות שניצלים תירס במחבת   Frying corn schnitzels in a frying pan

מכינים את הפסטה   Preparing the pasta

מכינות את הפסטה   Preparing the pasta

חותכות ירקות Cut vegetabless

חותכות ירקות: בצל, שום, פלפל בצבעים שונים ועגבניות Cut vegetables: Onions, garlic, pepper of different colours and tomatoes

מטגנות הבצל עד להשחמה ומוסיפות את השום Fry the onions until browned and add the garlic

מטגנות הבצל עד להשחמה ומוסיפות את השום   Fry the onions until browned and add the garlic

מוסיפות הפלפלים לבצל ולשום שהשחימו   Add the peppers to the  browned onion and garlic

מוסיפות הפלפלים לבצל ולשום שהשחימו   Add the peppers to the browned onion and garlic

להוסיף את העגבניות ולטגן במשך 7-5 דקות תוך ערבוב הירקות מדי פעם Add the tomatoes and fry for 5-7 minutes, while stirring occasionally

להוסיף את העגבניות ולטגן במשך 7-5 דקות תוך ערבוב הירקות מדי פעם Add the tomatoes and fry for 5-7 minutes, while stirring occasionally

מוסיפות את המים מהפסטה המוכנה, מוסיפות כף גדושה של מרק פטריות ומבשלות במשך כ-10 דקות עד שהירקות מתרככים Add the water from the prepared pasta, add a full spoon of mushroom soup powder, and let it cook for about 10 minutes, until the vegetables are softened

מוסיפות את המים מהפסטה המוכנה, מוסיפות כף גדושה של מרק פטריות ומבשלות תוך כדי בחישה מדי פעם במשך כ-10 דקות עד שהירקות מתרככים    Add the water from the prepared pasta, add a full spoon of mushroom soup powder, and let it cook for about 10 minutes while stirring from time to time, until the vegetables are softened

יוצקות את הרוטב על הפסטה, מערבבות היטב ומניחות לתבשיל במשך כ-10 דקות כדי לאפשר לרוטב להספג בתוך הפסטה   Pour the sauce into the pasta, stir well and leave it for about 10 minutes to allow the sauce to absorb into the pasta

יוצקות את הרוטב על הפסטה, מערבבות היטב ומניחות לתבשיל במשך כ-10 דקות כדי לאפשר לרוטב להספג בתוך הפסטה. בתאבון   Pour the sauce into the pasta, stir well and leave it for about 10 minutes to allow the sauce to . absorb into the pasta. bon appetit

במשפט אחד:

אני שמחה לאכול בצותא, עדיף על פני אכילה לבד.

In one sentence:

I'm happy to eat together, better than eating alone.