ארכיון תג: כפיה דתית

קידוש Kiddush

קידוש בבית הכנסת הרפורמי עימנו אל

Kiddush at the Reform Temple Emanu El

אני אוהבת לשבת סביב השולחן הערוך לשבת, לערוך את הקידוש ולהנות מהישיבה יחד. אין חייבות להיות דתיות בשביל זה. זו המסורת היהודית, לאו דוקא דת.

I like sitting at the table set for Shabbat, reciting the Kiddush and enjoying sitting together. It's not necessary to be religious to do so. It's the Jewish tradition, not necessarily religion.

אני משתדלת להתרחק ככל יכולתי מכל כפיה שהיא. אף אחד לא יכתיב לי איך לחיות את חיי, איך לנהל את סדר יומי ובעיקר לא איך לקיים את המסורת. אף אחד! היכן שיש כפיה דתית, אני לא שם. הם מאבדים אותי בזה.

I'm trying my best to stay away from any coercion what so ever. Nobody will dictate how I should live my life, how to conduct my schedule, and especially not how to keep tradition. Nobody! Where there is religious coercion, I'm out. They lose me there.

Cubaneros – Lost on You (salsa version of LP's song)

הפוסל במומו

כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל

[אדם הרי קרוב אצל עצמו… כל מי שפוסל אחרים, פוסל אותם בגלל מומו שלו, אותו רואה אצל אחרים]

מה בין יוצר ליצירתו?

תשובה: ה-מ-ו-ן!

תרתי משמע: הן במובן של צמידות או פער עצום (תלוי באישיות הנדונה) והן במובן של הקהל הנוהה (או לא) אחריו.

שלא כהרגלי, אני כותבת כאן בלשון זכר, משום שמנסיוני המר, יש הבדל עצום בין יוצרות ליוצרים, כתוצאה מהחינוך והחברות השונים של המגדרים השונים ועובדה היא שהשמוקים תמיד פועלים להרע במקום להיטיב, גם אם פעילותם פוגעת בהם עצמם. פגשתי בחיי מספר נשים יוצרות שמצאו לנכון להתנהג כַּשמוקים המצויים, אבל הן בבחינת המיעוט המעיד על הכלל: ביסודנו, יש לנו אמפתיה גדולה יותר לזולת ואנחנו משתדלות ככל יכולתנו להמנע מלדרוך על גוויות (על גויות זה כבר ענין אחר…).

אחינועם ניני – בלול התרנגולות (אני מתה על השיר הזה!)

מבחינתי, מבחינת השקפת עולמי האישית והצרה (מה אני בס"ה, כולה נמלה), אני רואה ביוצר אחראי, משום היותו משפיע על הזולת. יש אחריות גדולה בהיותך נערץ ועדה של חסידים נוהה אחריך. אני חושבת שעליך לשמש דוגמא ומופת. נכון, כולנו בני אדם ולכל אחד מאיתנו החולשות שלו, אך אם אתה עוסק בעיסוק פומבי ואתה חשוף לעין הציבור – עליך להמנע ממנהגים פסולים. זה כולל גם (ואולי בעיקר!) התעסקות עם קטינות!

כבן אדם, ודאי יש לך דעות על נושאים שונים ואם אתה חש צורך – עליך בהחלט להשמיען בפומבי ולא לשמור אותן לעצמך. יחד עם זאת, כשאתה הופך עורְך ומחליט לאמץ אורח חיים חשוך, אין זה אומר שעליך להשמיץ את מי שהשארת מאחור. אולי מבחינתך ראית את האור, אולי זה מתאים לך, אך עליך להבין שמה שאתה רואה כנגה זוהר – אחרים רואים כחשכה, בערות וטמטום. אני מניחה, שאם בחרת לסגת כאדם ולחיות כבהמה המצויה, שאסור לה לסטות ממה שנכתב על ידי איזשהו קדום נבער מדעת, ודאי לא נחנת ביותר מדי שכל כשחיית כחילוני.

ושנאת לרעך

אין לי בעיה עם דעותיך המטומטמות, יש לי בעיה עם איך שאתה מיישם אותם. אם אתה הומוסקסואל ולכן יוצא נגד הומואים במסוה דתי, הרי שבמומך אתה פוסל. יש לי בעיה עם הבחירה שלך לנהוג בבערות, בשנאה לזולתך כדי לכסות על מערומיך שלך. כשאדם נורמלי (לא אתה, אריאל זילבר המגעיל!) מביע את דעותיו, גם אם הן מנוגדות לשלי, אין זה אמור לפגוע בפרנסתו, כל דעותיו מוגבלות לעצמו בלבד ואינן נוגעות לחיטוט אצל הזולת ומה צריך הזולת צריך לעשות, לטעמו. כאשר אדם חשוך מנסה להכתיב לי את אורח חיי – אני משיבה מלחמה השערה ועושה את שצריך ואני מקוה שכמוני נוהגים גם אלה שאינם נמנים עם קהילתנו. כבר שנים, מאז הנעירה הראשונה של המטומטם על בני הקהילה, אנחנו נמנעים מלצרוך את יצירותיו, כי מה היא כבר יכולה להיות שוה אם היוצר אינו מכבד כל אדם ואינו מקיים את המצוה הכי חשובה – "ואהבת לרעך כמוך"? האמת היא שאינני צריכה/מחפשת שיאהבו אותנו, אסתפק בכיבוד הדדי. את מכבדי אני מכבדת ועל המזלזלים בי אני יורקת בפה מלא ישר בפרצופם הנאלח. לאף אחד אסור לקבוע לזולתו את אורח חייו! בהחלט לגיטימי ואף מומלץ להחרים את מי שמחרים אותך בטמטומו ובבערותו.

צריך אומץ לעמוד על שלך ועוד יותר – יושרה לא להתקפל בפני המאיימים על מטה לחמך. בעולם, שבו הכסף שולט בכיפה וכל הגיג שלך עלול לעלות לך ביוקר אם אתה תלוי לפרנסתך בציבור ובעיני מאן דהוא הוא יהיה לצנינים, קשה לצאת כנגד העדר ולדבוק בדעותיך, קל וחומר כשמדובר באשה.

באשר לאחינועם ניני, אחת היוצרות החשובות שלנו, אני חושבת שהיא טעתה שלא קיבלה את הפרס המגיע לה. מדובר באקו"ם ואין לערבב פוליטיקה בענין. יפה שהיא בחרה למחות נגד החשוך ההוא, אבל זו אינה הדרך. אם ועדה כלשהי החליטה שמאן דהוא ראוי לקבל פרס – מן הסתם היו לחבריה שיקולים מתאימים. אין לי בעיה שהחשוך הנוכחי מקבל פרס על יצירתו, הרי אין מדובר כאן בפרס על דעותיו. אישית, אינני חושבת שהוא ראוי, כי המוזיקה שלו לא מי-יודעת-מה; לטעמי, זו בינונית ומטה, אבל אנשים אוהבים גם מוזיקת פיגולים ים תיכונית וגם יוצריה מקבלים פרסים, האפשר להתוכח עם זה? על טעם ועל ריח…

אני מקוה בכל לבי שזה היה האקורד האחרון מהחשוך הלזה ושנזכה (אמן ואמן!) לא לשמוע ממנו יותר ויפה שעה אחת קודם. אני גם מקוה שאף אחד לא הולך לחשוב לתת להלה את פרס ישראל חס ושלום, כפיצוי על שלא קיבל פרס חיים מאקו"ם, שהשתן של הימנים בכנסת לא יעלה להם לראש. או אז, מובטח לנו שהמשכיל, בעת ההיא, לא יחריש, הרי יש גבול לכל תעלול!

בין כסה לעשור The Ten Days of Atonement

באמת?

אחד הדברים שגורמים לי לתֵעוּב הדת – כל דת שהיא – ופרשניה, הוא ההתנהלות העיוורת, חסרת הכוונה, הסתמית, בבחינת כבשים בעדר ללא מחשבה עצמאית, כי "הדברים נקבעו מלמעלה/מדאוריתא ואין לסטות מהם". כל מה שיש בו סד – שנוא עלי.

One of the things that makes me loathe religion – any religion – and its interpreters, is the blind, unintentional, vague, blatant behaviour, like sheep in a herd without independent thought, because "things were set up from above/from the Bible and no one should be deviated from". Everything that has a splint – I hate it.

אין לי בעיה עם המנהגים השונים והמשונים של הדתות השונות, אלא רק עם המאמינים החצופים, אלה המרהיבים עוז להטיף לאחרים לנהוג כמותם ומתערבים בחייהם הפרטיים של הזולת. מי שמם? קם לו שמוק (ובמקרה הזה יש גם שמוקיות) ומחליט שעליו לטלפן לכל העולם ולהציק בשטויות שלו.

I have no problem with the different and weird customs of the different religions, but only with the impudent believers, those who dare to preach to others to do the same and intervene in the lives of others. Who put them in charge to do so? A shmuck just gets up (and in this case there are also female shmucks) and decides to call the whole world and harass all with his nonsense.

זה התחיל בסמוך לל"ג בעומר, עם ההטפה לבוא למירון ולהצטרף להילולות. היתה קצת הפוגה עם זה, אך עם כניסת חודש הסליחות אלול, וביתר שאת בימים אלו, בין כסה לעשור, הטלפונים האנונימיים הללו אינם מפסיקים. אלה מתחילים במנגינה מתועבת המבשרת את דברי הבלע של המטומטם התורן, המדקלם את המשפטים המפגרים שמאן דהוא חיבר לו ותכליתם לשכנע את השומע לחזור בתשובה. נבצר מבינתי איך אין הללו מבינים (טוב, הרי אין הרבה בינה בקודקודם, אם בכלל) עד כמה מרגיזים הם את המרימים את השפופרת, האנוסים לבזבז את זמנם על הבלים שאין להם ענין בהם.

It started near Lag BaOmer, with the exhortation to come to Meron and join in the celebrations. There was some respite with that, but with the coming of Elul, the month of Slichot (forgiveness), and more specifically these days, the ten days of atonement, these anonymous phones don't stop. They begin with an abominable melody that announces the blasphemy of the stupid on duty, reciting the backward sentences which somebody has composed and their purpose is to persuade the hearer to repent. I don't understand how these people don't understand (well, there's not much intelligence in their heads, if at all) how annoying they are to those picking up the phone, forced to spend their time on the vanities that don't matter to them.

האם לא נכתב "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב' 4)? מה לא מובן פה? חיֵה בחור שלך, תוכי מטומטם וחסר דעה שכמוך, ואל תבוא לבלבל לאחרים, נאורים וחכמים ממך, את מוחם. אם השנה הקרובה ואלה הבאות אחריה תביא אסון למעונך – דע לך שזה לא בכדי. אני בטוחה שאינני היחידה ששולחת אותך ואת שולחיך לסבול והרבה.

Isn't it written "but the righteous person will live by his faithfulness" (Habakkuk 2:4)? What is not understood here? Live in your own hole, you stupid and mindless parrot, and don't come to perplex the brains of others, more enlightened and wiser than you. If the coming year and those that follow will bring disaster to your home – know that this is not in vain. I'm sure I'm not the only one who sends you and your messengers to suffer and a lot.

אני לא דתית ואינני מאמינה בשטויות הדתיות, גם לא באיזושהי ישות המנווטת אותנו מלמעלה. אני מאמינה במעשים שאנו עושות או לא, בתוצאות של מעשינו או אי מעשינו. לי זה מתאים. לחיי זה מתאים. אין זה אומר שזה מתאים למישהי אחרת. אשה באמונתה תחיה בשלוה ובלי להטיף לאחרים את שהם צריכים לעשות. ואני לא מדברת כבר על אחד בפה ואחד בלב, על הדורשים מאחרים ואינם מקיימים בעצמם.

I am not religious and do not believe in religious nonsense, nor in any entity that navigates us from above. I believe in the actions we do or don't do, the consequences of our actions or our inactions. It suits me. It fits my life. This does not mean that it fits someone else. A woman in her faith will live in peace and without preaching to others what they should do. And I'm no longer talking about hypocritically (a Hebrew saying: "one in the mouth and one in the heart"), about those demanding from others and do not fulfilling themselves.

בכל זמן שהוא, אך בעיקר בימים הנוראים האלה, אני מצפה מהנלוזים הללו לעסוק בשלהם ולמלא אחר המצוות והציוויים שלהם ולהפסיק להציק לאחרים, כמוני, שאין בינם ובין השטויות הדתיות ולא כלום.

At any time, but especially during these Days of Awe, I expect these villains to mind their own business and fulfil their commandments and imperatives and stop harassing others, like myself, who have no interest in their religious nonsense.

 העיקר הבריאות

במשפט קצר:

גמר חתימה טובה והלואי ותבוא עלינו שנה טובה ותתקיים המצוה מויקרא י"ט 18: "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּך, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". איפה אלה שנוהגים כך, שאוהבים את החילונים כאת עצמם?

In a short sentence:

May we be signed and sealed in the book of life, and a good year will come upon us, and the Mitzvah of Leviticus 19:18 will be fulfilled: "Do not seek revenge or bear a grudge against anyone among your people, but love your neighbour as yourself". Where are those who behave this way, who love the secular as themselves?