ארכיון תג: לבד

ביחד ובנפרד Together and Separately

 

ריטה אורה – בדד ביחד

Rita OraLonely Together

 

"אני אוהבת את החופש שלי!" היא מכריזה באוזני.

"יפה לך!" אני עונה, מנסה להבין לאן זו חותרת.

"I love my freedom!" She announces in my ears.

"Good for you!" I answer, trying to figure out where it's going.

"לא, ברצינות!" היא נשענת קדימה לעברי מעבר לשולחן החוצץ בינינו. "היא כזו מקסימה ולא הייתי רוצה לאבד אותה, אבל אני ממש לא מסוגלת לחיות איתה באותה דירה! אני רוצה שהיא תחיה בדירה שלה ואני בשלי."

אני מביטה ארוכות בידידתי, עימה אני חולקת ידידות ארוכת-שנים, ושותקת. אני מכירה היטב את אישיותה החצויה: מצד אחד, יש לה את הצורך שלה בפרטיות; ומצד שני, היא מיללת לי השכם והערב עד כמה היא רוצה בת זוג. אני מקוה בשבילה שהיא תמצא כבר מישהי שתענה על דרישותיה, שבעיני הן מוזרות, ותניח לי לנפשי.

"No, seriously!" She leans forward across the table between us. "She's so charming and I would not want to lose her, but I can't live with her in the same apartment, I want her to live in her apartment and I'm mine."

I look for a long time at my friend, with whom I share a long-standing friendship, and remain silent. I know very well her split personality: on one hand, she has her need for privacy; on the other hand, she wails to me day and night how much she wanted a partner. I hope for her that she will find someone that meets her demands, which to me are strange, and leave me alone.

 

שריל טרקל – מחוברות, אך לבד?

Sherry Turkle – Connected, but Alone?

 

 

 

 

לבד Solitude

ציפור דואה בדד A bird glides sulitue

ציפור דואה בדד A bird glides solitude

אני מתהלכת בעיר ההומה, מתעלמת מהקהל הנחפז. עוברי אורח באים מולי, אחרים עוקפים אותי מאחור. אני הולכת לאט, עיתותי בידי, מביטה סביב בכיף. תמיד ישנם דברים נחמדים שאני יכולה לצלם.

I am walking through the hectic city, ignoring the hasty crowd. Pedestrians rushing towards me, others passing me from behind. I walk slowly; I have time, gazing around pleasantly. There are always nice objects I can take pictures of.

אנשים ברחוב אינם מעניינים אותי, אותם אינני מצלמת. ישנם צלמים המתמקדים בזרים – בפרצופיהם, בקמטיהם, בהבעותים; כל אלה אינם מדברים אלי. אני רואה נופים, צמחיה, בעלי חיים, בעלי כנף – את היופי שבטבע סביבנו.

People on the street don't draw my attention, I don't take their photos. There are photographers who focus on strangers – at their faces, their wrinkles, their expressions; all of these don't attract me. I see views, flora, animals, fauna – the beauty of nature around us.

חתול רחוב מחפש מזון A street cat searching for food

חתול רחוב מחפש מזון A street cat searching for food

נהגנו לצאת מדי פעם לעיר כדי לנשום אויר אחר. אמנם זה לא היה (ועדיין) צלול במיוחד, לא נעים כמו במקום הכפרי בו גרנו, אך לבלות בכל שבוע קצת באויר הדחוס של העיר, לא היה יותר מדי נורא, אם בבתי קפה או במסעדות. מבחינתי, הייתי שמחה לשתות את הקפה או לסעוד את לבי רק איתה, בלי חברת אחרים, אבל לה היה צורך לשבור את השגרה לעתים. כל עוד היה זה רק אחת לשבוע, לא הפריע לי. לפעמים נחמד לשבת בקרב אנשים נוספים, גם אם אלה זרים גמורים.

We used to go out from time to time to the city in order to breathe a different air. Indeed, it wasn’t (and still isn't) very much clear, not pleasant like in the rural place we lived, but spending time each week a little in the stifling air of the city wasn’t too awful, weather in coffee shops or restaurants. As far as I was concerned, I was happy to have coffee or meals just with her, without the company of others, but she had the need to break the routine occasionally. As long as it was only once a week, it didn't bother me. Sometimes it can be nice to sit among other people, even if they are complete strangers.

ציפור תרה אחר מזון A bird is looking for food

ציפור תרה אחר מזון A bird is looking for food

אחרי שהיא עזבה, הייתי מחפשת את דמותה בכל פינה בבית. מעבר לגעגועים הגדולים אליה, ליחד שלנו, למה שהיינו זו לזו, קשה היה פתאום להיות לבד. החלל שהותירה אחריה לא התמלא. מעולם לא הבנתי איך אפשר לישון באלכסון. בהתחלה, המשכתי לישון בצד שלי. עם הזמן, זזתי קצת לכיוון האמצע. אני עדיין מוצאת את עצמי מתעוררת בלי להבין איך זה שהיא אינה לצדי.

After she left, I was looking for her, searching every corner in the house. Beyond the huge yearnings for her, missing our togetherness, what we were to each other, it was hard to suddenly be left alone. The hole she left behind didn't fill up. I never understood how people sleep diagonally. In the beginning, I kept sleeping at my side. As time went on, I moved a bit towards the middle of the bed. I still find myself waking up failing to comprehend how come she's not at my side.

טיסת סולו Solo

טיסת סולו  Solo flight

שנים לאחר לכתה, אני עדיין נוהגת להכין שני ספלי קפה בבוקר. זה היה המנהג שלנו – לשתות יחד את הקפה, בנחת, אחרי ארוחת הבוקר המלאה עליה מעולם לא ויתרנו.בערב, אני זוכרת למזוג את המשקה רק לספל אחד.

Years after she had gone, I am still used to make two cups of coffee in the morning. This was our custom – to drink our coffee together, unhurriedly, after our full breakfast we never skipped.

In the evening, I remember to pour the coffee only into one cup.

M83 – Solitude

אם כבר לבד…

ספסל לבד

אשה בודדה היא קצת אשה

והרבה בדידות קשה

(אשר רייך / אשה בודדה)

יש משהו בַּלְבַד שגורם לך להכיר את עצמך טוב יותר, את מאווייך וחלומותייך, את חוזקותייך וגם את חולשותייך. את לומדת לדעת את עצמך. מעולם לא היו לי לילות ריקים חסרי מעש, תמיד יש משהו לעשות, לכתוב, לקרוא, להאזין למוזיקה, לצפות בסרטים, להנות מהחיים – תמיד יש משהו.

חונכנו לשאוף למצוא את החצי השני כדי לחלוק עימה/ו את חיינו. לא חונכנו להסתפק בעצמנו, שלא לדבר על לאהוב את עצמנו. מיליוני אנשים חיים לבד, גם אם זה בתוך זוגיות. מיליוני אנשים חיים בכיף, גם אם זה בגפם. כל החיים אנחנו רודפות אחר החלק הכביכול חסר לנו ושוכחות לראות את עצמנו, שזה החלק הכי חשוב.

גם אחרי גירושין או אחרי סיום מערכת יחסים, איננו נותנות לעצמנו את הזמן המתאים להתעשת, את המרחב ללמוד את עצמנו, את ההזדמנות לעכל את השקט שנפל עלינו אחרי שהכל נגמר. פתאום תם המאבק, תמה תקופה לא קלה ואנחנו נשארות עם עצמנו, בין ארבע קירות. מה אנחנו עושות עם עצמנו? עם יותר מדי מעצמנו?

במהלך היום אנחנו עוד פוגשות א/נשים, עובדות, מחליפות מלה פה ומלה שם עם הזולת, אך מה קורה בערב? אנחנו נכנסות לבית ריק, מדליקות את הטלויזיה כדי שזו תארח לנו לחברה, פותחות את המחשב כדי לגלוש באינטרנט ומחפשות צ'טים מעניינים. לפעמים מוצאות, אך לרוב אין מה לעשות במקומות הללו המלאים בכל מיני מפגרים מעצבנים שמנסים להכנס לנו לחיים בלי שהוזמנו.

מבדידות האנשים הופכים קשים

מעטים יוצאים ממנה נשכרים

(יהונתן גפן / שיר בין ערביים)

ריקי גל – שיר בין ערביים

מישהי חכמה אמרה לי: "אני לבד, אך אינני בודדה." הלבד שלה היה מתוך בחירה, לא מתוך אילוץ. כך נכון להתנהל. היא גם אמרה שאין היא מחפשת את "החצי השני", משום שהיא מרגישה שלמה עם עצמה ובת זוג אינה חצי, אלא שלמה בפני עצמה. יש בזה הרבה עוצמה – לחיות לבד ולהרגיש שלמה, אשה שהקיום שלה אינו מוכתב בידי זולתה.

     אשה בודדה היא קצת אשה

     והרבה בדידות קשה.

     הלוך וסב היא בודה תנועות לבה

     מן הספרים. קצת לעצמה וקצת והרבה בשביל אחרים

     וגיל בדידותה לא ידוע אף לעצמה.

 *

     כשהיא הולכת ברחוב, מה הולך איתה מלבד הרחוב

     ומה הולך לפניה מלבד בושם בדידותה?

     לפעמים היא מתאהבת בשיר.

     העיר שלה קרה ודואבת ואם היא גרה כאן בסביבה

     יש לה ים המקבל אותה באדוה ובהבנה והגלים

     מגלים לה פתאום אביב – עונת הזדמנויות.

*

     אשה בודדה לרוב נפשה עייפה, באין קול, באין רואים,

     היא אשה לעצמה בגוב ערירותה

     ובלילה היא מציעה את מיטתה לעצמה.

     היא מכינה לעצמה את אדמתה

     והרטט העובר בה,

     הוא רוח ועלטה הבאים ויוצאים כלא היו.

אשה לבד אינה בהכרח אשה בודדה. ואם כבר לבד – אין זה מן ההכרח להיות תמיד בתנועה. מותר לנו לבחור לעצמנו את שמתאים לנו – לרגוע, לסעור, לנוח, לנוע. העיקר שאנו שלמות עם הבחירות שלנו.

מאיה בלזיצמן / אם כבר לבד