ארכיון תג: לסביות

מתי ידעת ? When did You Know

לא ידעתי שאני לסבית עד שפגשתי אותך

I Didn’t Know I Was Gay Until You

אחת השאלות שלסביות שואלות זו את זו בשלב כלשהו היא "מתי ידעת?" והכוונה היא כמובן מתי ידעת שאת לסבית.

One of the questions Lesbians ask each other at some point is "when did you know?" and the intention is of course when did you know you were a lesbian.

זו שאלה כל כך נפוצה, כל כך שגרתית. אף הטרוסקסואל אינו שואל את זוגתו (או הטרוסקסואלית את בן זוגה) מתי ידעה זו שהיא הטרוסקסואלית. אנחנו שואלות זו את זו, משום שהחיברות שאנו עוברות משחר ילדותנו אינה מאפשרת לנו לדעת שיש דבר כזה שאשה אוהבת אשה אחרת ואיש יכול לאהוב איש ולא להחשב כחריג. אולי בדור הנוכחי של הנכדים שלנו זה נפוץ יותר, אולי הם יכולים לראות בגן שלהם שתי אמהות או שני אבות.

It's such a common question, so routine. No heterosexual asks their spouse when did they know they were heterosexuals. We ask each other, because the socialization we have from the dawn of our childhood don't allow us to know that there is such a thing where a woman loves another woman and a man can love a man and not be considered an unusual. Maybe in the current generation of our grandchildren it is more common, maybe they can see in their kindergarten two mothers or two fathers.

בכל פעם ששאלתי מישהי "מתי ידעת?" מעולם לא קיבלתי את השאלה "מתי ידעתי מה?" כתשובה. היה ברור למה התכוונתי ולא היה צורך להרחיב. כל אחת מהנשאלות זכרה מתי ידעה, מתי הבינה שהיא לסבית. כל אחת מהנשאלות זכרה היטב שידעה חשש מהרגע הראשון שהידיעה הזו חדרה למוחה. רבות חוו פחד נורא. זה לא היה פשוט. החברה לא הכילה אותנו כשהיינו צעירות. אני בספק אם היום זה קל יותר.

Whenever I asked someone "when did you know?" I never got the question "when did I know what?" as an answer. It was clear what I meant and no need to elaborate. Each of the respondents remembered when she knew, when she realized she was a lesbian. Each of the respondents remembered very well that she experienced worry from the first moment that this news penetrated her mind. Many experienced terrible fears. It wasn't easy. Society did not contain us when we were young. I doubt today is easier.

אולי החברה תקבל היום יותר מבתקופה שלי את מי שתספר שהיא לסבית, בעיקר הדור הצעיר יותר, דור ילדינו, גם אלה שלא ממש נתקלו בכאלה פנים אל פנים. אולי חרב הפיטורין לא תונף בגלוי מעל לראשה, ילדיה לא ילקחו ממנה. זאת, בעקבות חוקים שמגנים עלינו, אך תמיד אפשר להתענות למאן דהיא אם רוצים. בישראל השוביניסטית, בה אין ייצוג הולם לנשים באף שטח חשוב בחיינו, כולל בפוליטיקה (אולי בעיקר בפוליטיקה!) אנחנו לא נחשבות כל כך. פחות יקבלו הומואים, משום שעדיין, בחברה שלנו, 'הומו' זה בגדר קללה. שמענה אוהדי קבוצות כדורגל ולא רק אותם.

Maybe today society will accept more than in my days those who will tell she is a lesbian, especially the younger generation, the generation of our children, even those who have not really encountered a face to face with such. Maybe the dismissal sword wouldn't openly fly over her head, her children wouldn't be taken away from her. This is due to laws that protect us, but she could always be harassed if somebody wants to do so to her. In Chauvinist Israel, where there is no adequate representation of women in any important area of ​​our lives, including in politics (maybe especially in politics!) we don't count much. Homosexuals are less accepted because still, in our society, 'homo' is a curse. Hear football team fans and not just them.

ג'ואן ארמטריידינג – אותי עצמי אני

Joan ArmatradingMe Myself I

BBC Documentary 2019

במשפט אחד:

מתי ידענו?

In one sentence:

When did we know?

חמישים שנה למהפכה Fifty Years of the Revolution

How We Got Gay (Documentary)

השנה, מצעדי הגאוה הם בסימן של חמישים שנה למהפכת סטונוול. חמישים שנים חלפו! איך הזמן טס גם כשלא נהנים.

This year, the Gay Parades are celebrating the 50th anniversary of the Stonewall Revolution. Fifty years have passed! How time flies even when you don't have fun.

כשזה קרה, הייתי בת 15. הייתי מוטרדת מדברים שונים לגמרי מאשר המהומות בסטונוול. אין לי מושג כלשהו אם אלה הגיעו לחדשות אצלנו. אם כן, הם לא הגיעו אלי. בגיל 15 לא העליתי בדעתי שיש דבר כזה – לסביות, הומואים וכיו"ב. בחברה בה גדלתי, אף אחד לא דיבר על זה ולא הבחנתי שיש בכלל זוגות מאותו המין. מי חשבה בכלל שאפשר להתאהב באישה ולחיות איתה? ודאי לא בגיל הזה וגם לא בגילים מאוחרים יותר. לא בישראל של השנים ההם.

When that happened, I was 15. I was troubled by things quite different from the riots at Stonewell. I have no idea if they came to our news. If so, they did not reach me. At the age of 15 I never imagined that there was such a thing as lesbians, gays, etc. In the society where I grew up, no one talked about it and I did not notice that there were any same-sex couples. Who ever thought she could fall in love with a woman and live with her? Certainly not at this age nor in later ages. Not in Israel at those years.

How the Stonewall Riots Sparked a Movement

רוב הפעמים זה בא במבט לאחור. דברים שקרו לך, אותם חשת, חוית, פתאום מקבלים משמעות חדשה והבנה שמה שחשבת שאת, לא ממש נכון. כל חייך היית מה ומי שהיית ופתאום את "אחרת", "שונה". לדור שלי לא היה קל. אצל הדור שלי זה לא היה מקובל. בהחלט לא כמו אצל הדור הנוכחי. לא שלהם קל – החברה עדיין אינה ממש מקבלת אותנו – אבל פחות נורא. אצלנו זה היה נפילת השמיים ואצלם זה פחות נורא. יש גם נִרְאוּת גדולה יותר, מה שלא היתה אצלנו.

Most times it comes back looking. Things that happened to you, that you felt, experienced, suddenly get a new meaning and you understand that what you thought about yourself, is not really true. All your life you were what and who you were and suddenly you are "different". It was not easy for my generation. It was not acceptable at my generation. Certainly not like at the current generation. It's not easy for them – the society still does not really accept us – but it's not so bad. For us it was as if the fell, and for them it's less terrible. There is also greater visibility, which we did not have.

אחת השאלות המרכזיות שנהגנו לשאול זו את זו, היתה: "מתי ידעת?" אף הטרוסקסואל אינו שואל את רעהו מתי נודע לו שהוא כזה. מדהים, אה? אנחנו עדיין שואלות. לפחות היום זה מתוך מוּדָעוּת שאנחנו לא "מוזרות" או "שונות" מאף אחד אחר. אנחנו מה שאנחנו.

One of the main questions we used to ask each other was: "When did you know?" No heterosexual asks each other when they find out that they are such. Amazing, Ha? We still ask. At least today it is out of the awareness that we are not "weird" or "different" from anyone else. We are what we are.

במשפט אחד:

חמישים שנה! מעניין איך זה יהיה בעוד חמישים שנה, כשיחגגו (אם בכלל) מאה שנה למהפכה. אני כבר לא אהיה פה כדי לחוות את זה.

In one sentence:

Fifty years! I wonder how it will be in fifty years, when they celebrate (if at all) a hundred years of the revolution. I will not be here to experience it.

 

Stonewall Uprising – full movie

אם תמונה If A Picture

Breadif

התמונות שלה בפרופיל החמיאו לה מאוד. אם אפשר להתאהב במישהי על סמך תמונתה – אז היא המקרה.

Her photos in her profile complimented her very much. If you can fall in love with someone based on her picture – then she's the case.

אני מקבלת בסביבות עשר פניות ביום לאישור חברות בפייסבוק. זה משום שאני משחקת ב"פארם טאון" ואנשים מחפשים שכנים. יש לי 4366 "חברות/ים" (נכון לערב זה) שאיני מכירה אף אחת מהן ממש. עם כ-30 מהן אני מדי פעם בקשר לגבי המשחק ועם ארבע אני מדי פעם מחליפה לייקים על הפוסטים שאנחנו מעלות בעמוד שלנו. אין לי ברשימה אף לא ישראלי/ת אחת שמשחקת את המשחק, מדהים מבחינתי.

I get about ten friends' requests a day to approve on Facebook. That's because I play in Farm Town and people are looking for neighbours. I have 4366 "friends" (as of this evening) that I don't really know. With about 30 of them I infrequently relate regarding the game, and with four I occasionally switch likes on the posts that we upload on our page. I don't have a single Israeli on the list who plays the game; I find it amazing.

אחרי שאני בודקת את העמוד של הפונות אלי (אני בדרך כלל מאשרת נשים), אני ממהרת לחסום אותן במסנג'ר כדי לא לקבל מהן כל מיני שטויות לא רצויות. אף פעם אי אפשר לדעת מה הן עלולות לשלוח לי וגם אין לי צורך כלל בוירוסים למיניהם. אין לי כוונה לפתח איתן שיג וגם לא שיח על עניינים אישיים. אם ישנם נושאים הנוגעים למשחק שהן רוצות לשאול אותי עליהם – הן יכולות לעשות כן באמצעות המעטפה למעלה המיועדת לכך. אין צורך במסנג'ר בשביל אלה.

After I check the page of those who approach me (I usually approve only women rarely men), I quickly block them in Messenger so as not to get all sorts of unwanted nonsense from them. You never know what they might send you and also, I don't need any viruses at all. I have no intention of developing any conversation with them or any discussion about personal matters. If there are issues concerning the game that they want to ask me about, they can do so with the envelope on top intended for that purpose. No need Messenger for these.

אישרתי מישהי על סמך פעילותה במשחק, כפי שזו התבטאה בעמוד שלה. לא היה לי זמן לרדת לעומק ולבחון את הפרופיל שלה ביסודיות. אישרתי ושכחתי ממנה. זמן מה לאחר מכן, נראה לי שזה היה חודשיים או אפילו שלושה – פתאום התחלתי לקבל ממנה לייקים על הפוסטים שהעליתי בעמוד שלי, אך אחרי זמן-מה זה הפסיק. נחמד לקבל לייקים. לקח לי עוד חודש וכשהתפנה לי זמן, התפניתי לבדוק יותר לעומק את הפרופילים של אלה שברשימת ה"חברים" שלי. אני עושה זאת מדי פעם כדי לנפות את אלה שאינם משחקים. אין לי ענין ב"חברים" סתם אם אין הם משחקים במשחק.

I confirmed someone based on her activity in the game, as it was expressed on her page. I didn't have time to go into depth and examine her profile thoroughly. I confirmed and forgot about her. Sometime later, it seemed to me that it had been two or even three months – I suddenly began to get likes from her on the posts I had posted on my page, but after a while it stopped. Nice to get likes. It took me another month and when I had time, I took the time to look more closely at the profiles of those on my "friends" list. I do this from time to time to delete those who are not playing. I have no interest in "friends" if they don't play the game.

התמונות שהיא העלתה בעמוד שלה סיפרו סיפור מרתק על אישה מעניינת המנהלת חיים לא שגרתיים. הפעילויות שהיא מעורבת בהן מתועדות בצורה מרתקת. הייתי מוקסמת. יותר מאלף תמונות היו שם וכל אחת מהן מדהימה, הן בסיפור שמאחוריה והן בצורת הצילום ובתיאור של הנושא המצולם. וכמובן שלא יכולתי לא לשים לב לאיך שהיא נראית. לא משנה מה לבשה – גם אם זה היה רק חולצת טי פשוטה ומכנסיים קצרים – היא היתה מקסימה. מאוד מקסימה.

The photos she put on her page told a fascinating story about an interesting woman who leads an unusual life. The activities she is involved in are documented in a captivating way. I was fascinated. More than a thousand pictures were there and each was amazing, both in the story behind it and in the form of photography and in the description of the photographed subject. And of course, I could not help noticing how she looked. No matter what she was wearing – even if it was just a plain t-shirt and shorts – she was charming. Very charming.

מבחינתי, פארה פוסט המנוחה היתה התגלמות היופי. האישה מהפייסבוק אינה בלונדינית, אלא בעלת שיער לבן, טבעי, חלק. פניה טבעיות, חרושות קמטים חינניים שבאים עם הגיל ומלאות הבעה. פנים מעניינות. היא מצאה חן בעיני מאוד. בתמונות שהיא העלתה, לא ראיתי אותה עם גבר כלשהו. היו תמונות בהן היתה מצולמת בגפה, חלק בחברת אנשים נוספים וחלק בחברת נשים. חשבתי שאין לי מה להפסיד אם אצור איתה קשר. מי יודעת, אולי גם היא לסבית? על לצעוד יחד לעבר השקיעה עוד לא חלמתי, זה היה מוקדם מדי.

For me, the late Farah Fawcett was the epitome of beauty. The woman on Facebook is not blond, but has white hair, natural, smooth. Her face is natural, lined with graceful wrinkles that come with age and are expressive. Interesting face. I liked her very much. In the photos she posted, I didn't see her with any man. There were photos in which she was photographed alone, part with other people and some in a company of women. I thought I had nothing to lose if I contacted her. Who knows, maybe she's a lesbian too? I had not yet dreamed of walking together toward the sunset, it was too early.

שלום, ג'אניס,

מדי פעם, כשיש לי זמן, אני לוקחת את הזמן כדי לעבור ביסודיות על העמוד של חברותי במטרה להכירן קצת יותר טוב, בעיקר אלה הטורחות לקרוא את הפוסטים שלי ועושות עליהם לייק (תודה רבה-רבה-רבה מאוד על שהן עושות זאת!).

עברתי על התמונות שלך ומצאתי שהן מעניינות מאוד. שהיתי באנגליה לפני מספר שנים ואהבתי אותה ואת האנשים אותם פגשתי, אם כי לא את מזג האויר הקר מדי לטעמי. העליתי כמה אלבומים משם וחשבתי שאולי יהיה לך מעניין לעיין בהם.

לונדון

סטונהנג'

ברייטון ביץ'

קינגסטון אפון טיימז

אשמח לקבל את התרשמותך.

בברכה,

שרון.

Hello Janice,

From time to time, when I have the time, I take the time to go through my list friends' walls in order to get to know them a bit better, especially those who are kind read my posts and put like on them (TYTYTYVVVM for doing this!).

I went through your photos and found them very interesting. I stayed in England a few years ago and loved it and the people I met, though not the weather that was too cold for my taste. I posted a few of albums from there and thought you might find it interesting to review them.

London

Stonehenge

Kingston Upon Thames

Brighton Beach

I'd appreciate your feedback.

Regards,

Sharon.

לחצתי על "שלחי" ובמקום שזה ישלח, קיבלתי הודעה שהיא חסומה אצלי ולכן איני יכולה לשלוח לה. שחררתי את החסימה ושלחתי שוב. עברו מספר ימים ושום דבר לא קרה, שום תגובה ממנה. החלטתי לנסות שוב, אולי שכחה לענות לי.

שלום, ג'אניס, אני תוהה אם הקישורים ששלחתי לך עבדו ויכולת לראות את האלבומים שלי. יהיה נחמד לדעת מה את חושבת עליהם.

אם גם הפעם היא לא תגיב – אניח לה. אין לי כוונה לרדוף אחר הרוח.

I clicked "Send" and instead of sending it, I received a message that she was blocked and therefore I couldn't send it to her. I unblocked her and sent it again. A few days passed and nothing happened, no response from her. I decided to try again, perhaps she forgot to answer me.

Hello Janice, I wonder if the links I sent worked and u had a chance to see my albums. It would be nice to know what u think about them.

If she does not respond this time too, I'll leave it. I have no intention of pursuing the wind.

חודשים עברו. הפריע לי שהיא לא ענתה לי, אך לא התכוונתי להטרידה. מדי פעם נהגתי לבדוק את הפרופיל שלה כדי לראות מה חדש אצלה. ראיתי שהיא העלתה תמונות מחופשתה באי הפסחא. זה מקום שריתק אותי מאוד וחלמתי לבקר בו והנה, היא היתה שם. חבל שלא איתי… חשבתי שזו הזדמנות. עשיתי לה לייק והגבתי שבדרך כלל איני אוהבת לתור את העולם פיזית, שאני מעדיפה לעשות זאת באמצעות ערוצי גאוגרפיה ותעודה, אך מכל המקומות בעולם, הייתי רוצה לבקר במקום הזה, ממש לבקר, למרות שזה די טלטול להגיע לשם. אני עדיין מחכה לתגובתה.

Months passed. It bothered me that she didn't answer me, but I had no intention to bother her. From time to time I used to check her profile to see what was new with her. I saw that she had posted photos of her holiday on Easter Island. It was a place that fascinated me very much and I dreamed of visiting it, and here she was there. A shame she was not with me… I thought it was an opportunity. I put like on her post and commented that I usually don't like to travel around the world physically, that I prefer to explore the globe with geography and documentary channels, but from all placed, I would like to visit this place, actually visit, even though it's not so easy to get there. I'm still waiting for her to respond.

BreadMake It with You

אם היית גבר If you Were a Man

בבה – לנשום

Bebe – Respirar [lyrics translated to English]

"אם היית גבר, היינו שוכבות", אמרה לי מישהי פעם, לפני הרבה מאוד זמן.

"If you were a man, we would make love," somebody once said to me. It was a very long time ago.

מעולם לא רציתי להיות גבר. רציתי להיות שוה כמו גבר – זה כן, אך לא גבר במראה ו/או במנטליות. אבל רציתי אותה. מאוד. לא ידעתי מה עושים עם זה. שתי נשים יחד? מוזר, לא?

I never wanted to be a man. I wanted to be equal to a man – that what I wanted, but not being a man in appearance and/or mentality. But I wanted her. Very much. I did not know what to do with it. Two women together? Strange, is not it?

Gianna Nannini, Emma & Irene GrandiI Maschi

היא מצאה לנכון She saw it fit

Weird Questions Gay Couples Get

זה מתגלגל בפייסבוק והיום הגיע גם לעיני. שמתי את זה על הקיר שלי. להלן תגובות נבחרות.

It rolls on Facebook and today also came to my eyes. I posted it on my wall. The following are selected responses.

א: כל כך מצחיק כל כך נכון… כל כך ידידותי לגאים lol

אני: אני מפללת ליום שיבוא כשלא יהיו עוד בורים כאלה, כשיהיה טבעי לכבד את הזולת ללא דעות קדומות

A: So funny so right… so gay friendly lol

Me: I'm wishing for the day to come when we no longer have such ignorants, when it will be natural to respect each other without prejudice

א: את ואני לא נהיה פה יותר אבל הפרודיה יכולה להמשיך לכל קבוצת שוליים

אני: למה את חושבת שזה לא יהיה בזמננו? אני אופטימית שזה יקרה במהרה בימינו

A: Well u and I will no longer be here but the parody could continue to any marginalized group.

Me: why do u think it won't be in our time? I'm optimistic it will happen quickly

א: גם אני אופטימית. כרגע בארה"ב אנו מפולגים בכל הרמות והורגים זה את זה. כמו בישראל. ושאר העולם מקבל את גרינלנד. הייתי רוצה לראות תזוזה בהכרה כלל-עולמית. צפי בפרודיה החדשה של סשה ב. כהן על אמריקה

אני: אוי! הסשה הזה מצחיק בטרוף! ראיתי את החלק בו הוא משחק את השמוק הישראלי שמנסה לשכנע אנשים לאמן פעוטות לירות ברובים

A: Also an optimist. currently in US we are so divided on all levels and killing each other. Likewise in Israel. And the rest of the world accept Greenland. I would like to see a shift in Global Consciousness. Watch Sacha B. Cohens new parody on America

Me: Oy! ze Sacha is soooooooo hilarious! I saw the part where he plays the Israeli shlong who tries to persuade people to train toddlers to shut guns

סשה ברון כהן – מהי אמריקה?

Sacha Baron CohenWho Is America?

מישהי בלי מוח מצאה לנכון לנבוח: להיות הומוסקסואל זו התנהגות לכן מאחר ואין הם יכולים להוליד ילדים השאלה אינה אם יהיו להם תינוקות גאים אלא בעצם איך הם יגדלו אותם? חשבי היטב בטרם את עונה

(איני מתכוונת לטרוח ולהתעסק עם טפשות, וחושבת על חסימת הטמבלית)

Somebody without a brain saw it fit to bark: Being gay is a behavior so since they can't have children the question isn't will they have gaybies but rather how will you raise them? Ponder that long and hard before you answer

(I'm not going to bother deal with stupidity, and thinking of blocking that moron)

מישהי חכמה: קל לענות: ישנם ילדים רבים המחכים לבית מאמץ טוב. ישנה גם פונדקאות (מצד שני, לא כל כך אכפת לי מנשים המשכירות את גופן). חשבי על זאת והרהרי היטב בטרם את עונה

Somebody clever: Easy to answer: There are plenty of children waiting for a good adoptive home. There is also surrogacy (I don't much care for women renting out their bodies, however). Think about THAT and ponder long and hard before YOU answer. Sheesh.

אני עונה לחכמה: אין לי כל כוונה לטרוח לענות לאנשים בורים כמו זו דלעיל שאינה יכולה לגלות חמלה לבני אנוש אחרים. איני יכולה לסבול את אלה שאינם יכולים לאמץ את הצו האלוקי הפשוט של "ואהבת לרעך כמוך" גם אם רעך אינו כמוך. אני מרחמת על אנשים החושבים שהאמת היחידה נמצאת אצלם באופן בלעדי ואינם מכבדים את האמת של אחרים. יום אחד, כשיבוא אל האשה המתועבת הלזו שאני בזה לה בכל לבי, היא תגלה שאף אחד לא נשאר להגן עליה, והיא ראויה לקבל כל מה שהם יעשו לה, אמן!!!

Me answering the clever one: I'm not going to bother answering ignorant people like that person above who can't have compassion for other human beings. I can't stand those who are not able to practice the simple divine command called "Love thy neighbour as thyself" even if thy neighbour is not like thyself. I pity people who think that the only truth lies solely with them and don't respect the truth of others. One day, when they will come for that despicable person whom I totally contempt, she will find that nobody left to defend her, and she deserves to receive everything they'll do to her, Amen!!!

*****

בשורה אחת:

אין ברירה, צריך להלחם בבערות ולהכחידה בעודה באיבה.

In one line:

There is no alternative, it is necessary to fight ignorance and to annihilate it while still in the bud.

*****

בכמה שורות מתומצתות:

דברי קולונל מרגריטה קרמרמייר מתוך הסרט המצוין Serving in Silence ("לשרת ולשתוק"):

אנשים שואלים, "מי אתם?" אנחנו בנותיהם, אחיותיהם, בניהם, האחיות הרחמניות המטפלות בהם, המכונאים שלהם, האתלטים שלהם, המשטרה שלהם. אנחנו הרופאים שלהם, אבותיכם, הפוליטיקאים שלכם, החיילים שלכם, אמהותיכם, חבריכם. אנחנו חיים איתכם, אנחנו דואגים לכם, מגינים עליכם, מלמדים אתכם, אוהבים אתכם וזקוקים לכם. כל מה שאנו מבקשים זה שתאפשרו לנו.

*****

In a few concise lines:

Col. Margarethe Cammermeyer's speech from the excellent movie "Serving in Silence":

People ask, "Who are you?" We are their daughters, their sisters, their sons, their nurses, their mechanics, their athletes, their police. We're your doctors, your fathers, your politicians, your soldiers, your mothers, your friends. We live with you, we care for you, protect you, teach you, love you and need you. All we ask is that you let us.

 

30.7.18 עדכון:

ההתכסחות נמשכה גם היום. מי שרוצה להעמיק לעיין בה, מוזמנת לגלוש לקיר שלי בפייסבוק ולתרום את תרומתה המבורכת

30.7.18 updating:

The fiasco continued today too. Anyone who wants to go deeper into this, is invited to my wall on Facebook and contribute their blessed contribution

 

זוגיות Relationships

Dr. Alexandra Redcay – Select the Right Relationship

 

"אני לא טובה בזוגיות", אמרה לי.

שתקתי. מה יש לומר על משפט כזה? איך להגיב?

"I'm not good at relationships," she said to me.

I was silent. What should be said about such a sentence? How to react?

 

שידוך Matchmaking

Simon's Cat – Crow

"יש לי בשבילך מישהו", היא אומרת לי.

"מישהו או מישהי?" אני תוהה. "אני מקוה שזו מישהי."

"נו, די!" היא נוזפת בי, "את כבר בת ששים וארבע! לא נמאס לך להיות לסבית?"

"I have someone for you," she says to me.

"Is that a he or a she?" I wonder. "I hope it's a she."

"Oh, enough!" She scolds me, "You're sixty-four years old, aren't you tired of being a lesbian?"

ארונות Closets

Ash Beckham: We're all hiding something

קצת קשה לצאת מבית הקפה לבד, אחרי שקיוית שהנה, הפעם זה יקרה וזה לא.

It's a bit hard to get out of the café alone, after you wished that here, this time it will happen and it didn't.

דיברנו כמה פעמים בסקייפ, מצאנו שפה משותפת, היתה כימיה והחלטנו להפגש ממש. היא אשה מקסימה, מעניינת, נראית מצוין, מצודדת ונראה היה לנו שאולי נוכל להתקדם יחד הלאה.

We talked a few times on Skype, we found a common language, there was chemistry and we decided to meet in real. She is a charming woman, interesting, looks great, attractive, and we thought we might be able to move on together.

לפני פגישה ממשית, אני מקפידה לשאול את המועמדת לגבי הדברים החשובים לי בחיים: שתאהב לרקוד, כי מי שאינה אוהבת לרקוד – אינה אוהבת לחיות; שתהיה אופטימית, כי אין לי כוח לפסימיוֹת בחיי ואני אשה שמחה מיסודי; שתהיה עם גישה חיובית לחיים, כי אנשים הרואים את החיים דרך משקפיים שליליות גוזלים אנרגיות מיותרות מהזולת, שלא לדבר על מדכאים.

Before a real meeting, I make sure to ask the candidate about the things that are important to me in life: she has to love to dance, because those who don't like to dance don't love to live; she has to be optimistic, because I don't have the strength for pessimism in my life, and I am a happy woman; she has to have a positive attitude towards life, because people who see life through negative glasses take unnecessary energy from others, not to mention they are oppressors.

דבר אחד שכחתי לשאול, כי לא חשבתי שאני צריכה ונראה היה לי טבעי שבגילנו אין לנו כבר את השטויות הללו של להיות בארון, שלא לדבר על התקופה בה אנו חיות, בה יש כבר יותר פתיחות לנושא מאשר כשהיינו צעירות. מה יש לנו להתחבא? ממי? לרובנו אין הורים שאם הדבר יוודע להם או שהם ימותו על המקום או שינשלו אותנו מהירושה. הם כבר לא איתנו וכבר ירשנו. לחשוש ממה יגידו הילדים? נו, באמת! מה הם יעשו – ימנעו מאיתנו להפגש עם הנכדים? במקרה הזה הם בסכנה שאנחנו לא נוריש להם דבר. אז מה יש לנו להתחבא בארון?

One thing I forgot to ask, because I didn't think I should and it seemed natural to me that we no longer have this nonsense of being in the closet, not to mention the time we lived in, when people are more open to the subject than when we were young. What do we have to hide from? From whom? Most of us don't have parents who, if they knew what we are, they might die on the spot or kick us out of the inheritance. They are no longer with us and we have already inherited them. Should we worry about what the children would say? come on! What will they do with this – prevent us from meeting with our grandchildren? In this case they are in danger of losing their inheritance, we won't leave anything to them. So, what do we have to hide in the closet for?

 

אהבה רגילה Ordinary Love

SadeNo Ordinary Love [lyrics]

יום אחד את קמה בבוקר ומגלה שאת אוהבת מישהי מסוימת וזה לא מה שהסביבה מחשיבה ל"נורמלי". מה את אמורה לעשות? להתכחש לרגשותייך או להמשיך עם האמת שלך? אילו כלים יש לך בתוך ילדה או נערה מתבגרת להתמודד עם זה?

One morning you wake up to find that you somebody but this is not something that your surrounding consider as "normal". What are you supposed to do? Deny your feelings or continue with your truth? As a girl of an adolescent what tools do you have to deal with this?

Sade – By Your Side [lyrics]

 

אם התמזל מזלך להיוולד להורים אוהבים ולגדול בתוך משפחה תומכת, מכבדת, מסייעת – אשרייך וטוב לך חלקית. למה רק חלקית? כי תמיד יש גם את הסביבה שמשפיעה למדי. יש את בית הספר, את השכונה, העיר, המדינה.

If you were lucky enough to be born to loving parents and grow up in a supportive, respecting and assisting family – than you are partly fine. Why only partly? Because there is always also the environment which is quite effective. There is school, the neighbourhood, the city, the country.

 

Florence + The MachineYou've Got the Love [lyrics]

 

אני מלאת כבוד ללסביות דתיות, שלמרות הסביבה המתנגדת, הלועגת, המבזה, הן נחושות לא לנהוג בצביעות ובוחרות לחיות את חייהן כפי שהן רואות לנכון. למרות שהסביבה אינה רוצה לקבל זאת – גם הן נבראו בצלם ואם יש אלוקים, הרי שזה עשה אותן כרצונו. לפיכך, אם מאן דהוא רואה עצמו כשיא הדתיות והחרדיות – עליו לקבל את העובדה הזו ולא לרדוף אותן וגם לא אחרים שאינן מאמינות בדיוק כמוהו.

I highly respect religious lesbians, who despite their opposed, mocking, degrading surrounding, they are determined not to be hypocritical and choose to live their lives as they see fit. Although their surrounding doesn't accept this – they are also were created in G-d's image. If there is a G-d, it is most likely that He created them as He pleased. Therefore, if somebody sees himself as most religious and orthodox – he must accept this fact and not persecute them as well as not others who don't believe exactly as he does and don't practice their religion the way he does.

במשפט אחד:

ואהבת לרעך כמוך!!!

In one sentence:

Love thy friend as thyself!!!

כי אל אשר תלכי אלך For Whither Thou Goest I Will Go

טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.

יזב ַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף–כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

יח וַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.

[מגילת רות פרק 1]

16 And Ruth said: 'Entreat me not to leave thee, and to return from following after thee; for whither thou goest, I will go; and where thou lodgest, I will lodge; thy people shall be my people, and thy God my God;

17 where thou diest, will I die, and there will I be buried; the LORD do so to me, and more also, if aught but death part thee and me.'

18 And when she saw that she was stedfastly minded to go with her, she left off speaking unto her.

[Ruth chapter 1]

 

משחר ילדותנו שוטפים לנו את המוח בכיוון אחד במקום לאפשר פתיחות והבנה שלא הכל דומות, גם אם נבראנו בצלם. יש לי פקפוק גדול באשר לצלם הזה, שזה המצאה של האדם. אני חושבת שהגיע הזמן שנזנח את השטויות הדתיות שהן שורש כל הרע בעולם ונחיה ללא כפיה.

Since early childhood we are brainwashed in one direction instead of allowing openness and understanding that not everyone is the same, even if we were created in the image of G-d. I have a big doubt regarding this G-d, which is a man's invention. I think that it's about time that we should forsake the religious nonsense which is the root of all evil in the world, and live without coercion.

סדקים

Cracks