ארכיון תג: לצלם

לא אכפת לי I don't Care

Paulo Gonzo feat Fafá de Belém – Vais Entender (You will Understand)

לקח לי זמן להבין מה היא משדרת. יותר מדי זמן מבוזבז.

It took me a while to understand what she was like. Too much time wasted.

ישנם אנשים שאם התחושה הראשונה שלך לגביהם אינה נוחה – המלטי על נפשך ואל תנסי לשנות אותם. זה בלתי אפשרי, בעיקר אחרי גיל מסוים. אני נופלת כל הזמן בפח הזה: מאפשרת, נותנת הזדמנות, אך זה לא מצליח ולא נותר לי אלא לשים דאודורנט.

There are people who, if your first sense about them is uncomfortable, flee for your life and do not try to change them. This is impossible, especially after a certain age. I fall into this trap all the time: allowing, giving an opportunity, but it does not work and I have nothing left but to put on the deodorant.

מישהי פנתה אלי דרך האתר הזה וביקשה שאצלם אותה משום שהתרשמה מהצילומים שלי ולטענתה אף אחד אינו מבין איך לצלם אותה כראוי ולהוציא את היופי הפנימי שלה החוצה. אגדיר זאת כך: לפי התרשמותי מפגישת העבודה שלנו בסקייפ, לא ממש בא לי לצלמה. היא שידרה אותות לא טובים. לא הקשבתי לקול הפנימי שלי (למה??? אוף!!!) והסכמתי להפגש איתה פעמיים כדי לנסח את חוזה העבודה בינינו. אני תמיד מקפידה על כך כדי לא ליפול למלכודות בהן אנשים נמנעים מלשלם לי. אני תמיד לוקחת מחצית מהתשלום עם חתימת החוזה ואת החצי השני בטרם אני מתחילה את העבודה.

Someone applied to me through this site and asked me to photograph her because she was impressed by my photos and claimed that no one understands how to photograph her properly and bring her inner beauty out. I will define it this way: according to my impression from our work meeting on Skype, I didn't really feel like taking her photos. She was sending bad signals. I didn't listen to my inner voice (why??? ugh!!!) and agreed to meet her twice in order to draft our contract. I'm always careful about this so as not to fall into traps where people avoid paying me. I always take half of the payment with the signing of the contract and the other half before I start the job.

Vanesa Martín – Arráncame (Tear off – Lyrics)

מהפעמים הראשונות בהן נפגשנו – לא מצאתי יופי פנימי ולמותר לציין שהחיצוניות לא היתה משהו. יחד עם זאת, ניסיתי להוציא ממנה לפחות קצת חן, כי אי אפשר להוציא בכוח מה שאין בנמצא. ידעתי שעבודה קשה בפני, אך לא שיערתי עד כמה. בדיעבד, זו לא חוכמה. איני חושבת שהייתי מסכימה לעבוד איתה לולא ידעתי מראש שהיא חסרת תקנה. אני לא עד כדי כך נואשת להתפרנס.

From the first times we met – I didn't find any inner beauty and it goes without saying that the exterior was not great. However, I tried to get at least a little grace from her, because you can't forcibly get what is not there. I knew that I was facing a very work, but I didn't realize how much. In retrospect, it's not very smart. Had I known in advance she was hopeless, I don't think I would have agreed to work with her. I'm not that desperate to make a living.

חשבתי להתחיל כמה צילומים בביתה, בסביבתה הטבעית, היומיומית. בהתאם לתוצאות, הייתי אמורה להחליט אם לצאת גם למקומות ציבוריים כדי לצלמה גם שם. כמובן, בהתאם להסכמתה. אם אינך מכירה את המצולמת, עדיף קודם לבדוק את התנהלותה בביתה.

I thought of starting a few photographs in her home, in her natural, everyday environment. Based on the results, I was supposed to decide whether to go out to public places in order to photograph her there too. Of course, in accordance with her consent. If you do not know the the person you are going to photograph, it is better to check her behaviour at home first.

מביתי לביתה, המרחק הוא כשעה נסיעה באוטובוס עד תחנת רכבת ארלוזורוב בתל אביב. אחר כך, אפשר לקחת קו פנימי, אך העדפתי לחלץ את עצמותי וללכת ברגל, מרחק של כעשרים דקות. היא לא ידעה את המסלול שלי והניחה שאבוא במכונית שאין לי וגם לא תהיה לי משום שאני שונאת לנהוג. אנשים כל הזמן מניחים הנחות מוטעות. אם אני צריכה, אני יכולה להזמין מונית. אליה, לא היה לי צורך, האוטובוס הספיק.

From my place to hers, the distance is about an hour by bus to Arlozorov train station in Tel Aviv. Then, I could take an internal line, but I preferred to stretch out my bones and walk, about twenty minutes. She didn't know my route and assumed I would come in the car I didn't have, and will not in the future, because I hate driving. People always make false assumptions. If I need, I can call a cab. I did not need it to get to her, the bus was good enough.

"היכן החנית את המכונית? מצאת חניה בקלות?" היא הפציצה אותי בחקירות ברגע שפתחה לי את הדלת. "אני יודעת שהרחוב שלי עמוס, אבל אפשר למצוא חניה מדי פעם. אולי היה עדיף שהיית באה באוטובוס?"

"זה בסדר, באתי באוטובוס", הרגעתי אותה. העפתי מבט סביב, מחפשת מיקום מתאים. "היכן את רוצה להתחיל? איפה יהיה לך נוח?" שאלתי, עדיין מזיזה את עיני לכל הכיוונים.

"אולי נתחיל בסלון?" הציעה. "התמקמי לך עד שאסיר את הרולים מהשיער", החוותה לי להזיז את עצמי. לא שמתי לב לרולים שלה, משום שעוד לא התמקדתי בה. לפני ההתמקדות באוביקט, יש למצוא את המיקום המתאים. התישבתי באמצע הספה הצדדית, בכוונה שהאוביקט תשב מולי ואוכל גם לעבור לספה האמצעית כדי לשנות זוית. התחלתי להתאים את המצלמה לתנאי המקום – כמות האור, הרקע, כמה צמצם לפתוח, כמה זמן חשיפה – כל אותם גורמים שעוזרים לתמונה לצאת הכי טובה בתנאים של סביבה מסוימת. לעולם איני מביימת את הצילומים שלי, משום שאני מעדיפה שיצאו טבעיים ככל האפשר ובדרך כלל מתגברת על הפוזות שהמצולמים עושים לי כשהם מודעים לכך שאני מצלמת אותם. התכסיס שלי הוא לפתוח איתם בשיחה, לא לצלם אותם כשהם עושים את הפוזה, אלא לחכות קצת עד שדעתם תוסח, בדרך כלל זה כשהם עונים לי, ואז יוצאות התמונות הטבעיות.

"Where did you park your car? Have you found a parking space easily?" She bombed me with her third degree the minute she opened her door. "I know my street is crowded, but you can find parking from time to time. Maybe you should have come by bus?"

"It's all right, I came by the bus," I assured her. I glanced around, looking for a suitable location. "Where do you want to start? Where will you be comfortable?" I asked, still moving my eyes in all directions.

"Maybe we'll start in the living room?" She suggested. "Set yourself up until I remove the curlers from my hair," she gestured to me to move myself. I didn't notice her curlers, because I had not focused on her yet. Before focusing on the object, I need to find the appropriate location. I sat down in the middle of the side sofa, meaning that the object would sit in front of me and I could also move to the middle sofa in order to change the angle. I began adapting the camera to the conditions of the place – the amount of light, the background, how much the shutter opens, how long the exposure – all those factors that help the picture come out best under certain conditions. I never stage my photographs because I prefer them to be as natural as possible, and I usually get over the poses that the subjects do to me when they are aware that I'm taking their photos. My trick is to start a conversation with them, not to photograph them when they do the pose, but to wait a while until their minds are distracted, usually when they answer me, and then the natural pictures come out.

Vanesa Martín – No te pude retener (I could not hold you back – lyrics)

היא חזרה והושיטה לי את המחצית השניה של התשלום במזומן. מזומן תמיד עדיף. שמתי את הכסף בתיקי ורשמתי לה קבלה. היא לקחה את הנייר והלכה לשים אותו על השולחן בפינת האוכל. תוך כדי הליכתה וחזרתה, בחנתי אותה היטב כדי ללמוד את הצדדים הטובים שלה. השערות שלה היו ישרות כמו סרגל. הרולים רק נתנו להן נפח, הם לא נועדו לסלסל לה את השיער. היא נראתה בסדר יחסית לגילה המתקדם לכיוון ה-80. הוריתי לה היכן לשבת, כדי שהאור יפול עליה בצורה מחמיאה, יראה את הקמטים שלה, אך לא יבליט אותם במיוחד. לאשה בגיל 80 אין פנים חלקות, היא הרויחה את הקמטים שלה, אם ביושר ואם לאו.

She came back and handed me the second half of the payment in cash. Cash is always preferable. I put the money in my bag and issued her a receipt. She took the paper and went to put it on the table in the dining area. As she walked there and returned, I examined her thoroughly in order to learn her good sides. Her hair was straight as a ruler. The curlers only gave them volume, they were not meant to curl her hair. She looked fine relatively to her advanced age toward 80. I instructed her where to sit, so that the light would fall on her flatteringly, show her wrinkles, but would not make them particularly obvious. An 80-year-old woman has no smooth face, she has earned her wrinkles, whether in an honest way or not.

היא התישבה היכן שהוריתי לה, מפרידה את רגליה זו מזו, פורסת אותן בפני לרווחה. שמלתה התרוממה עד לירכיה ותחתוניה הציגו את עצמם בפני במלואם. רגע של מבוכה. לא נעים לראות תחתונים של מישהי זרה, אך הייתי מוכרחה להסב את תשומת לבה לדבר; הרי לא רציתי לצלם אותה ברשעות, אלא להוציא אותה הכי טוב שאפשר. "אני רואה לך את התחתונים", הערתי לה במטרה שזו תצמיד את רגליה ותמשוך את שמלתה כדי שתסתיר את לבניה.

"מה אכפת לי!" התריסה והרחיבה את הפיסוק בין רגליה.

"מה זה, 'מה אכפת לי'? את רוצה שיראו לך את התחתונים בתמונות?" נדהמתי.

"שיראו, מה אכפת לי?" ענתה במשיכת כתף אדישה.

קמתי על רגלי. "אני לא מצלמת פורנו!" הודעתי לה. "או שתתעשתי ותשבי בצורה מכובדת או שאני הולכת."

She sat down where I'd instructed her, separating her legs from each other, spreading them open in front of me. Her dress rose up to her thighs, and her underpants presented themselves to me in full. A moment of embarrassment. It was unpleasant to see a stranger's underwear, but I had to draw her attention; I did not want to photograph her meanly, but present her the best I could. "I see your panties," I noted her, so that she would put her legs together and pull her dress so that it would hide her underwear.

"What do I care!" She defied and widened the spreading between her legs.

"What is that 'what do I care?' Do you want your underwear to be shown in the photos?" I was amazed.

"Let them see, what do I care?" She answered with an indifferent shrug.

I got up. "I don't shoot porn!" I informed her. "Either you come to your senses and sit respectfully or I go."

Vanesa Martín – Durmiendo sola (Sleeping Alone – lyrics)

במשפט אחד:

מישהי אמרה לי שכנראה הלה נדלקה עלי ורצתה להתחיל איתי. שמתי דאודורנט ומילאתי פי מים. אין לי כוונה להחזיר לה את מה ששילמה. שתתמודד עם תוצאות התנהגותה.

In one sentence:

Someone told me that it seems that the client had a crush on me and wanted to make a pass on me. I put the deodorant and filled my mouth with water. I have no intention of repaying her what she paid me. She should cope with the consequences of her behaviour.

הֵרָגַע, אני לסבית Calm Down, I'm Gay

Karen McCrocklin – The gift of living gay

יש משהו בגברים שמביא לי את הסעיף. אין לי חיבור איתם.

There is something about men that drives me nuts. I don't have a connection with them.

אישה שומעת 'לא', מבינה שאינה רצויה, נסוגה וממשיכה הלאה. היא אינה ממשיכה לתקוף. זה בדור שלי, כי בדור הצעיר הן מתחילות להתנהג כמו גברים, כאילו שלהיות לסבית פירושו שיש לך גם טסטוסטרון. אין לך, תפנימי! גברים אינם שומעים 'לא' או שהם אולי כן שומעים, אך מתעלמים. כאילו שהאוזניים שלהם מסננות את מה שלא נוח או מתאים להם ללא שום התחשבות בזולתם. ראיתן מימיכן גבר מתחשב? גם לא הומו, גם לא טרנסג'נדר ששינה את מינו מגבר לאישה. גבר תמיד נשאר גבר. זה הנסיון המר שלי מהם.

A woman hears 'no', realizes that she is not wanted, withdraws and moves on. She does not continue to attack. That happens in my generation, because in the younger generation women start behaving like men, as if being a lesbian means you have testosterone as well. Get it into your mind – you have not got it! Men do not hear 'no' or they may hear, but ignore it. As if their ears were filtering out what was inconvenient or inappropriate for them without any regard for others. Have you ever seen a considerate man? Neither gay nor transgender who changed his sex from man to woman. A man always remains a man. It's my bitter experience with them.

למחצית הפחות מוצלחת של האוכלוסיה יש את הדחף הזה להדחף כל הזמן ובעיקר כשאין הם רצויים. עברנו כבר את עידן הציד, עברנו כבר את השלב בו צריך היה הזכר להפעיל את שריריו כדי לשרוד ולפרנס. היום זה אחרת. גם האשה יכולה לפרנס, היא בהחלט מסוגלת להביא פרנסה הביתה. זו גם יכולה היתה להיות מכובדת, לוא היו משלמים לאשה בצורה שוה כמו שמשלמים לגבר. פעם זה יקרה. אני אישה אופטימית.

The less effective half of the population has this urge to be pushy all the time, especially when they are not wanted. We have already passed the hunting era, we have already passed the phase when the male had to use his muscles to survive and support himself and his family. Today it's different. A woman can make a living, too, she can definitely put bread on the table (and not just the one she baked). It would also be respectable if a woman got paid equally as men. It will happen at some point. I'm an optimistic woman.

לייזה מינלי וג'ואל גריי – כסף מניע את העולם

Liza Minnelli & Joel Grey– Money makes the world go round

נסעתי לחוף הים כדי לצלם כמה תמונות של קיץ ישראלי לקראת התערוכה בשם זה העומדת להפתח בחודש הבא. ישנם כמה מאפיינים ישראליים לקיץ אצלנו, מה שאין במקומות אחרים. אמנם ישנם מקומות נוספים שהקיץ בהם דומה לזה הישראלי, אך כל מקום והיחוד שלו, למרות הדומה. מה זה מאפיין של קיץ ישראלי שאין בשום מקום בעולם? מטקות. אין את המשחק הזה על חוף הים בשום מקום אחר בעולם. זו המצאה ישראלית. מה שמפליא אותי, זה שהישראלים לא הביאו איתם את המטקות לארצות אליהן הם נדדו.

I went to the beach to take some pictures of an Israeli summer toward the exhibition with that name which is due to open next month. There are some Israeli characteristics of the summer here, which are not in other places. Although there are other places where the summer is similar to the Israeli one, but every place and its uniqueness, despite of the similarity. What is the characteristic of an Israeli summer that doesn't exist nowhere in the world? Matkot. This game can't be found on any beach anywhere else in the world. This is an Israeli invention. What amazes me is that the Israelis did not bring the Matkot with them to the countries they had immigrated to.

Let's Play Matkot

מצאתי על החוף כמה גברים בגילי מקפצים כבני אילים זה מול זה ומקפיצים זה לזה את הכדור. גברים, איני מתרשמת מהם. הייתי שמחה למצוא נשים במקומם, אך זה מה שהיה. התישבתי על החול ומיקמתי את המצלמה בצורה כזו, שלא תהיה מול השמש ותשחיר לי את התמונות. גם רציתי שהדמויות שלהם תצאנה מטושטשות מעט ולא ברורות והכי חשוב – שלא ישימו לב שאני מצלמת אותם. אני מעדיפה תמיד הבעות טבעיות ולא מלאכותיות, מה שקורה כשהמצולמים מודעים להיותם בפריים של מישהו.

I found on the beach some men my age hopping like rams' cubs against each other and bouncing the ball to each other. Men, I'm not impressed by them. I'd love to find women in instead, but that's how it was. I sat on the sand and positioned my camera in such a way that it would not be in front of the sun and blacken the pictures. I also wanted their images to go a bit blurred and unclear, and most important – not to notice that I was photographing them. I always prefer natural and not false expressions, which happens when the subjects are aware of being in someone's frame.

אחד הכדורים נחת לידי. אחד הגברים בא לאסוף אותו. הוא הביט בי ולא אמר דבר. למה שיבקש סליחה? הרי זה שמוק ישראלי מצוי, לא מישהו שאשה נורמלית תתרשם ממנו. הוא גם לא שאל למעשי, מה שאמר לי שהוא לא חשב שאני מצלמת אותם, אלא את הים. כבר טוב. אחרי זמן-מה, הם סיימו לשחק ובאו לשבת על כסאות הים כדי להשיב את נשימותיהם ולנוח. זה שבא לקחת את הכדור קודם לכן ולא טרח להתנצל, צעק לעברי: "הי, גברת, רוצה לשתות איתנו?" אני? גברת? ועוד בצעקות? לא טרחתי לענות.

One of the balls landed near me. One of the men came to pick it up. He looked at me and said nothing. Why should he excuse himself? After all, this is a typical Israeli shlong, not someone that a normal woman would be impressed by. He also did not ask what I was doing, which told me he did not think I was photographing them, but the sea. great. After a while, they finished playing and came to sit on the sea chairs to regain their breath and rest. The one who came to take the ball earlier and did not bother to apologize, shouted at me, "Hey, lady, you want to drink with us?" Me? A lady? I did not bother to reply.

Morgana Bailey – The danger of hiding who you are

במשפט אחד:

אני חושבת שהצלחתי. יצאו תמונות טובות למדי.

In one sentence:

I think I succeeded. Pretty good pictures came out.

לתפוס את הרגע Catching the Moment

עורב על כבל חשמל Raven on a power cord

עורב על כבל חשמל Raven on a power cord

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת לצלם. פעם, לא היה פשוט וגם לא זול לעסוק בזה. זוכרות את הפילמים ואת הזמן שלקח לפתח אותן לתמונות במעבדה? היום, הכל מיידי וזמין וטוב שכך.

Since I can remember, I like to take photos. Once, it was neither simple nor cheap to occupy with this. Do you remember the films and the time it took to develop them in the lab into pictures? Today, everything is immediate and available and it's a good thing.

המשפט השגור בקרב המשפחה היה ועודנו: "בואו כולם, שרון מצלמת!" היום זה, "בואו, ילדים, סבתא מצלמת!" זה אף פעם לא היה, "אמא מצלמת!" משום שנמנעתי מלהעמיד את ילדי בפוזות והעדפתי לצלמם בצורה טבעית. הם התרגלו לראות את המצלמה המסתירה את פני והתנהגו כאילו איני שם. מעולם לא עצרו כשצילמתי אותם ולא "דגמנו".

The common sentence in the family was and still is: "Come everyone, Sharon takes photos!" Today it is, "Come on, kids, Grandma is taking photos!" It's never been, "Mom's taking photos!" because I refrained from putting my children in poses and preferred to photograph them naturally. They got used to seeing the camera hiding my face and behaving as if I were not there. They never stopped when I took their photos and did not "pose".

מישהו אמר פעם שהדור הנוכחי עם הטלפונים המצלמים כל הזמן, אינו חווה את הרגע, משום שלראות את העולם מבעד לעדשה, זה לא ממשי כי אינך ממש משתתפת בארוע. אני חושבת שזה תלוי במינון. לא כל החיים עוברים עלי מבעד לעדשת המצלמה, אבל אני בהחלט מצלמת הרבה מאוד.

Someone once said that the current generation with the camera phones constantly, does not experience the moment, because seeing the world through the lens is unreal as you do not really participate in the event. I think it depends on dosage. Not all my life passes through the camera lens, but I certainly take a lot of photos.

אני אוהבת לתפוס את הרגע, אם כי לא תמיד זה מתאפשר מן הסתם. לדוגמא: אתמול, עת חזרתי לביתי מבילוי מהנה, היה כבר חושך. באחד הצמתים, התפרץ אליה רוכב אופניים בלי להתיחס לשלט העצור המוצב שם ופנה ימינה. אמבולנס הגיח משמאל ולולא נס בלתי מוסבר או העיתוי המאוד מוצלח של רוכב האופניים, הבחין זה האחרון ברכב ועצר בבלימה חזקה שמנעה את המפגש הלא נעים ביניהם. ראשית, לקח לי זמן להבין ולעכל את הארוע. שנית, לא יכולתי לצפות אותו מראש ולהכין את המצלמה. שלישית, זה מעלה מחשבה שמצלמת אקסטרים יכולה להביא תועלת בארועים מסוג זה ולוא היתה לי כזו תקועה לי על המצח, היה יכול להיות מענין.

I like to catch the moment, though it is not always possible. For example: Yesterday, when I returned home from an enjoyable pastime, it was already dark. At one of the intersections, a cyclist burst into it without paying attention to the stop sign there and turned right. An ambulance emerged from his left and if it was not for an unexplained miracle or the very successful timing of the cyclist, the latter spotted the vehicle and stopped in a strong braking that prevented the unpleasant encounter between them. First, it took me time to understand and digest the event. Second, I could not anticipate it and prepare my camera. Third, it's a thought that an extreme camera could be useful in events like this and if I had one stuck on my forehead, it could be interesting.

במשפט אחד:

במקרה של תאונה, אפשר היה לומר שהאמבולנס היה במקום ולא לקח לו יותר מדי זמן להגיע.

In one sentence:

In the event of an accident, you could say that the ambulance was in place and did not take too long to arrive.

את שוב מצלמת You're Shooting Again

סופר ירח בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

הירח זרח עלינו במלואו. אף ענן לא היה שם להסתיר.

The moon shone on us with all its splendour. No cloud was there to cover it.

 

ירח-על זורח על חדרה 3.12.17 Supermoon shines on Hadera

ירח-על זורח על חדרה 3.12.17 Supermoon shines on Hadera

 

אני מתרכזת בצילום המראה המרהיב, מוקסמת מן התופעה הזו של ירח-על שנראה גדול פי 17 מהרגיל. איני שמה לב לא לעוברות ולא לשבות.

I concentrate on photographing the magnificent sight, fascinated by this phenomenon called supermoon that looks 17 times bigger than usual. I don't pay attention to any of the passersby.

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

 

"את שוב מצלמת", מגיע אלי קולה הגבוה מאחור.

אני שונאת כשמפריעות לי. זה מוציא אותי מהריכוז. מה בער לה? למה לא יכלה לחכות עד שאסיים? אני מתעלמת ומנסה להמשיך לצלם. הירח לא יחכה לי עוד הרבה.

"You're shooting again", her high voice reaches me from behind.

I hate when I'm interrupted. It takes me out of focus. What's the rush? Why couldn't she wait until I was done? I ignore her and try to continue shooting. The moon won't wait for me much longer.

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

היא לא היתה שם כשסיימתי.

 She wasn't there when I finished.