ארכיון תג: לשנה טובה תכתבו ותחתמו

החג תם, ראש השנה עבר The Holiday Ended, Rosh Hashana has Passed

שנה טובה ! Happy good year

שנה טובה !Happy good year

החג תם. כמעט. יש לנו עוד את צום גדליה מחר ואז… יום עבודה אחד (חמישי) ושוב סופשבוע. איזה כיף!

The holiday is over. Almost. We have Fast of Gedaliah tomorrow and then… One working day (Thursday) and again the weekend. How fun!

לילי:

החג עבר. לפחות בשלום ודי בכיף. היתה סעודת החג שחברותי הנחמדות ארחו לי לחברה, שלא אשאר בגפי. יפה מאוד מצדן. ג'ני היתה אמורה לצאת ולהפגש עם חברותיה, אך נתקעה בבית בגלל שאין תחבורה ציבורית בחג. בסופו של דבר סידרנו שהיא תזמין את החברות אליה. היה ממש נחמד. בדרך כלל אני מוזמנת בחגים, אבל השנה לא היה לי כוח לצאת והעדפתי להשאר בבית. מזל שיש חברות!

קשה להיות זקנה בלי ילדים ובלי בת זוג. זה אומר שרוב הזמן הייתי אמורה להיות לבד. מזלי שיש לי מספיק כסף לשכור את שרותיה של ג'ני. היא איתי ביום ובלילה. בלעדיה, אין לי מושג איך הייתי מסתדרת. יש גיל שבו צריך עזרה ברוב הדברים. אין לי כוח יותר לעמוד ולבשל, גם אין חשק כל כך לבשל לעצמי. אין לי כוח לנקות, זה ממש לא לגילי. הזכרון כבר לא מה שהיה, זה הולך ומתדרדר ומזל שג'ני עוזרת לי גם עם התרופות, שלא אשכח לקחת. 84 לא גיל כל כך כייפי.

Lily:

The holiday is over. At least in peace and quite with fun. There was the holiday feast that my nice friends kept me company, so I would not stay on my own. Very nice of them. Jenny was supposed to go out and meet her friends, but got stuck in the house because there was no public transport on the holiday. Eventually we arranged for her to invite her friends. It was really nice. I'm usually invited on holidays, but this year I didn't have the strength to go out and I preferred to stay home. I'm lucky for having my friends!

It is difficult to be old without children and without a spouse. That meant most of the time I was supposed to be alone. Lucky for me to have enough money to rent Jenny's services. She is with me day and night. Without her, I have no idea how I would manage. There is an age when help is needed in most things. I no longer have the strength to stand and cook, nor much desire to cook for myself. I don't have the power to clean, it's not for my age anymore. My memory is no longer what it used to be, it's getting worse and I'm lucky that Jenny is also helping me with the medication, which I would forget to take. 84 is not so much fun age.

רחל:

בדרך כלל הילדים באים אלי עם המשפחות שלהן; לפעמים שניהם יחד ולפעמים רק אחד מהם, אך הם אף פעם אינם משאירים אותי לבד. השנה יצא להם לחגוג עם משפחותיהם אצל המחותנים שלהם. זו הפעם הראשונה שהם לא אצלי. אלה החיים, דברים משתנים.

המחותנים שלי התקשרו להזמין אותי אליהם, אך הם גרים כל כך רחוק שלא היה טעם שאענה להזמנתם. בגילי, לנהוג לשם, כבר לא לענין. 75 זה לא גיל לנהיגה למרחקים. לפחות הם היו מנומסים. יפה מצדם.

לילי היתה לבד. ג'ני היתה אמורה להיות בחופשה. יסמין, שהיה זה תורה לטפל בה, הציעה לי לבוא איתה. חשבתי שזה רעיון מצוין ושמחתי לבוא וגם עזרתי לה לבשל לחג ולכל השבוע, שיהיה ללילי מספיק אוכל. בסוף יצא טוב, כי בישלנו הרבה והיו לנו אורחות נוספות – החברות של ג'ני.

אני שמחה שהחג עבר בשלום ולא נרשמו ארועים מיוחדים. העיקר שתהיה שנה טובה ושמחה, שנה של בריאות ואושר והתגשמות כל שאיפותינו לטובה.

Rachel:

Usually, the children come to me with their families; sometimes both of them and sometimes just one of them, but they never leave me alone. This year they went to celebrate with their families at their in-laws. This is the first time they haven't been with me. That's life, things change.

My in-laws called to invite me to them, but they lived so far away that there was no point in accepting their invitation. At my age, driving there is no longer relevant. 75 is not an age of long-distance driving. At least they were polite. Nice of them.

Lily was alone. Jenny was supposed to be on leave. Jazmin, whom it was her turn to take care of Lily, offered me to come with her. I thought it was a great idea and I was happy to come and also helped her cook for the holiday and for the whole week, so lily would have enough food. It turned out well, because we cooked a lot and had other guests – Jenny's girlfriends.

I'm glad the holiday has passed safely and no special events have been recorded. The main thing is to have a good and a joyful year, a year of health and happiness and fulfilment of all our ambitions for the good.

יסמין:

החג תם, ראש השנה עבר. יש לי ילדים, יש לי נכדים, אך למעשה אין לי אף אחד. אף אחד לא טרח להרים אלי טלפון כדי לאחל לי חג שמח. אף אחד.

יש לי את החיים שלי, אני ממש לא תלויה בילדים שלי. אני שמחה שאינני תלויה בהם, כי כבר היו דברים מעולם – בעתות של מצוקה, הם לא חשבו שזה "באחריותם לסייע לי", כפי שהתבטאו לא פעם. האמרה הזו ש'אם אחת יכולה לגדל 10 ילדים, אך 10 ילדים אינם יכולים לסייע לאם אחת', כל כך נכון. יש לי שלושה בנים נשואים עם משפחות. אף אחד מהם לא טורח לבדוק מה שלומי.

אני חיה בגפי, אך זה בסדר. אני מעדיפה כך, טוב לי עם החיים שלי. אני מסתדרת מצוין. עד לפני שנה, היו מספר פעמים שהמחותנים שלי הזמינו אותי אליהם לחגוג איתם את החגים. שמחתי להיות חלק מהמשפחה. מחותנים, מבחינתי, הם משפחה. מעולם לא באתי בידיים ריקות, תמיד הבאתי מתנות לכל אלה שנכחו בארועים. מעולם, אבל מעולם, אף אחד לא חשב לתת גם לי משהו סמלי, שארגיש שמישהו חושב עלי. הפסקתי עם זה.

השנה, החלטתי שאין טעם שאגיע לארועים המשפחתיים יותר. מי שאינו חושב עלי ואינו מְתַקְשֵר איתי במהלך השנה, למה שאחגוג איתו את החגים? אין לי ענין. כשהנכדים היו קטנים, הייתי באה לארועים הללו כדי לבלות איתם, לא עם המבוגרים, כי האחרונים הרי לא התעניינו בי במהלך השנה. עכשו, שהם גדלו והם משחקים במפגשים הללו עם בני הדודים שלהם – אני הרי מיותרת. לא לענין שאשתף את עצמי במשחקים שלהם עם בני הדודים שלהם. היו כמה מקרים שהביאו אותי למסקנה שעדיף לי, למען שלוות הנפש שלי, להדיר את רגלי.

למחותנים יש מנהג לכנס פיקניק משפחתי ביום הראשון של ראש השנה – הם עם ילדיהם ונכדיהם. משום שלדעתם איני שייכת למשפחה "שלהם", לא הוזמנתי. איך גיליתי את זה? בראש השנה לפני שלוש שנים, דיברתי עם מישהי מהמשפחה "שלהם" ושאלתי אם יש לה תמונות בהן אני מצולמת, משום שאני תמיד מצלמת ואף פעם לא מקבלת צילומים שלי שאנשים צילמו אותי. היא אמרה שיש לה כמה והיא אפילו יודעת באיזה דיסק און קי. שמחתי מאוד ואז היא שאלה אם אני מגיעה למחרת לפיקניק המשפחתי, כי אם כן, היא תוכל לתת לי את זה. מזוית עיני ראיתי איך הבן שלי עושה לה תנועות של 'לא לדבר על זה'. הבנתי שלא הוזמנתי ודי נעלבתי, אבל הנחתי לזה. למותר לציין שהדיסק און קי לא הגיע אלי עד עצם היום הזה.

והיה את לונדון. הטיול ללונדון שיזמה המחותנת עם בנות המשפחה, אליו כמובן לא הוזמנתי משום שהיא אינה מחשיבה אותי לבת משפחה. חשבתי על כך שאם זה היה הפוך, אם היא או בעלה היו חיים בגפם ואני בזוגיות – לא הייתי מתעלמת מהם. הייתי מתיחסת אליהם כבני משפחה. לא הייתי מניחה להם לעבור את החגים בגפם. העיקר הבריאות!

Jazmin:

The holiday ended, Rosh Hashana has passed. I have children, I have grandchildren, but I actually have no one. No one bothered to pick up a phone to wish me a happy holiday. Nobody.

I have my life, I really don't depend on my children. I am glad I don't depend on them, because there have been situations before – in times of adversity, they didn't think it was "their responsibility to help me," as they have often said. This saying that "one mother can raise 10 children, but 10 children cannot help one mother" is so true. I have three sons who are married with families. None of them bother to check on me, to see how I'm doing.

I live by myself, but that's fine. I prefer that way, I'm happy with my life. I'm getting along fine. Until a year ago, there were several times that my in-laws invited me to celebrate the holidays with them. I was happy to be part of the family. In-laws, to me, are family. I've never come empty-handed, I've always brought gifts to all those present at the events. Never, but never, has anyone ever thought of giving me also anything symbolic, to make me feel that someone is thinking of me. I stopped with that.

This year, I decided there was no point in getting to the family events anymore. Those who don't think about me and don't interact with me during the year, why should I celebrate the holidays with them? I have no interest. When my grandchildren were little, I would come to these events to spend time with them, not with the adults, because the latter didn't care about me during the year. Now that they've grown up and are playing with their cousins in these gatherings​​ – I'm superfluous. It's not appropriate for me to participate in their games with their cousins. There were a few instances that led me to conclude that, for the sake of my peace of mind, it was better for me to stay away.

The in-laws have a custom to gather a family picnic on the first day of Rosh Hashanah – they with their children and grandchildren. Because they don't think I belong to their "family", I was not invited. How did I find out? On Rosh Hashanah three years ago, I spoke to someone from "their" family and asked if she had any photos where I'm photographed, because I always take photos and never get the photos people took of me. She said she had a few and she even knew which disk-on-key they were on. I was very happy. Then she asked if I was coming to the family picnic the next day, because then she could give it to me. I saw from the corner of my eyes how my son was gesturing to her 'not to talk about it'. I realized I wasn't invited and was quite offended, but I let it go. Needless to say, the disk-on-key did not reach me to this day.

And there was London. The trip to London initiated by the mother-in-law with family female members, of which I was obviously not invited because she does not consider me a family member. I thought that if it was the other way around, if she or her husband were living by their own and I was in a relationship – I wouldn't ignore them. I would treat them like family. I would not let them pass the holidays on their own. Abi gezund!

 

במשפט אחד:

שלוש חברות, שלושה מונולוגים להם הקשבתי היום אחרי שחזרתי מהבילוי המשפחתי עם הילדים והנכדים. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!

In one sentence:

Three girlfriends, three monologues I listened to today after returning from the family recreation with my kids and grandkids. May this year and its troubles be over, may a new year start with its blessings!

 

סליחות וכפרות Slichot and Kapparot

 Forgiveness and Absolution

סליחות וכפרות
סליחות וכפרות, נתניה © שרון הר פז

שעת בוקר, ערב יום כיפור. ביאטריס מעלעלת ברשימת אנשי הקשר שלה בנייד. היא הולכת לבלות בשעה-שעתיים הקרובות בניהול כמה שיחות נפש עם רעותיה ורעיה כדי לברר אם חטאה להם ולבקש את מחילתם.

אני מעלעלת באינטרנט בנסיון למצוא את התפילות בשפה האנגלית לטובת ידידה שלנו באוסטרליה שאינה שולטת בשפת הקודש. במסגרת ידידותינו, אנחנו חוגגות איתה את כניסת היום הקדוש כמה שעות לפני שנכנס את הטף על טפם לסעודה המפסקת אצלנו.

It's morning, the evening of Yom Kippur. Béatrice is leafing through her contacts on the mobile. She is going to spend the next hour or two conducting a few deep soul chats with her friends in order to find if she have sinned to them and ask their forgiveness.

I'm leafing through the internet trying to find the prayers in English in favour of our friend in Australia who doesn't master the holy language. In the frame of our friendship we are celebrating with her the entering of the Holy Day a few hours before we gather in our home the children with their offspring for the final meal before the fast.

יהודית רביץ  סליחות

אצלה זו מסורת המוטמעת עמוק בנפשה מלידה, כך חונכה. היא מקפידה על אמירת הסליחות בחודש אלול ובעיקר על טקס הכפרות בערב יום הכיפורים. ברוח הצמחונות, היא מבכרת להחליף את התרנגול המבוהל והמסכן בכסף שהיא מחלקת אחרי הכפרה לעניי עירה.

With her, it's a tradition assimilated deep in her soul since birth, this is how she was brought up. She strictly keeps the tradition of the Slichot prayers (special prayers recited during the month of Elul), and especially practices the Kapparot ritual on the evening of Yom Kippur. In the spirit of vegetarianism she prefers to exchange the poor frightened cock with money. After the ceremony, she allocates the money to the poor.

רן ונמה – תרנגול בן גבר

אצלי, אחרי שהשתחררתי מכמה דברים שהוטמעו בי בילדותי, אני מנסה להיות הוגנת וישרה ולא לפגוע באף אחד/ת שאינה מבקשת את רעתי. מי שחורשת רעה נגדי ונגד שלי, עדיף שתישמר לנפשה. כאלה, אני משחררת ממני באנרגיות טובות. להלן דוגמא: מישהו מעצבן אותך על לא עוול בכפך. מישהו זר, שאינו מכיר אותך, אבל מתאווה להכנס לך לתחתונים, חושב שיש לו זכות להעיר לך על אורח חייך ומנסה להתערב כדי להניא אותך מלחיות לפי מה שאת. אחת ההערות המפגרות שזה משחרר לעברך בחוצפתו: "את פשוט לא פגשת עדיין את הגבר הנכון", בבחינת הוא ושמוקו הוא. אינני מוצאת לנכון לשתף אותו בעובדה המשמחת שדוקא פגשתי את האשה הנכונה, היא ביאטריס הנפלאה שלי.

With me, after I was freed of some things that were assimilated in me since childhood, I'm trying to be fair and honest and not to hurt anybody who doesn't seek to do me wrong. Those who do try to do me and mine wrong, it might be better to them to beware. These I release from me with good energies. Here is an example: somebody pisses you off without ant provocation from you. A total stranger, who doesn't know you, but desires to enter into your pants. He thinks that he has the right to comment about your lifestyle and tries to interfere in order to prevent you of living according who you are. One of the stupidest comments that shmuck releases towards you is: "You just didn't met the right man yet". Nu, a total shmuck. I don't find it right to share with him the delightful fact that I did meet the right woman, who happen to be my wonderful Béatrice.

הזעם העולה בי על החוצפה לקבוע מה נכון לי, עולה וגואה, אך החוכמה היא לשחרר את זה ולהחליף את האנרגיות הלא רצויות באנרגיות טובות. לא שחס וחלילה אשגר לעבר הנלוז אנרגיות של אהבה, כי זה הרי אינו ראוי להן וגם לא אוכל לעשות שקר בנפשי. מה שאני יכולה לעשות, זה לחשוב על הטיה של האנרגיות שאינני רוצה בחיי. פשוט לשלח את האפס מעל פני לכיוון אחר משלי, רצוי מנוגד לגמרי, בתקוה ששם זה ימצא לעצמו את שזה צריך ויניח לי לנפשי. ברגע שזה ישוחרר – גם אני משוחררת ונשארת עם האנרגיות הטובות שלי ושל ביאטריס אהובתי.

The fury that arises in me due to the Chutzpah (cheekiness) to determine what is right for me, goes up and increases, but the wisdom is to let it go and exchange the unwanted energies with good ones. Mind you, I wouldn't send energies of love to this imbecilic zero, as he doesn't deserve them, not to mention that I couldn't possibly lie to myself. What I can do, is to push away those energies that I don't want to have in my life. Simply to send away the zero off of me to a different direction to mine, better if it's totally the opposite, with the hope that he will find there what he needs and leave me be. Once this is released – I am relieved too and stay with my good energies, as well as with Béatrice's mon amour.

אמנם, זה די קשה, אך שוה ביותר. אצלי זה עובד ואני מקוה שגם אצלכן.

Indeed, it's pretty hard, but it's worthwhile. It works with me, and I hope it's the same with you.

PassengerLet Her Go

♀♀

במשפט:

לשנה טובה תכתֵבו ותחתֵמו.

In a sentence:

Le shannah tova ticatevu ve techatemu (may you be written and sealed for a good year).

סליחות וכפרות

 

סליחות וכפרות, נתניה על הים © שרון הר פז

 

ועיניתם את נפשותיכם

סליחה

אשמנו. בגדנו. גזלנו. דיברנו דופי.

העוינו והרשענו. זדנו. חמסנו.

טפלנו שקר. יעצנו רע. כיזבנו. לצנו.

מרדנו. ניאצנו. סררנו. עווינו.

פשענו. צררנו. קישינו עורף. רשענו.

שיחתנו. תיעבנו. תעינו. תעתענו.

ישנם אנשים הזקוקים לדת מיסרת, מקטינה, משפילה – אחרת חייהם אינם חיים והם חשים ריקנות. קוראים לזה מזוכיזם. קבין שונים של ערכים ירדו לעולם והתפזרו בין בני האדם כדי שהללו יבחרו בין טוב לרע, בין אור לחושך, בין הבנה להטפה, בין התמקדות בצלחת של עצמך לבין תחיבת החוטם הזב בענייני זולתך. קבין רבים. במה לבחור?

There are people who need a tormenting, demeaning, humiliating religion – otherwise their life is not satisfying and they feel emptiness. It is called masochism. Vary values came into the world and were scattered amongst humans so they will chose between good and evil, light and darkness, understanding and preaching, between focusing in your own dish and shtiping (sticking) your nose into other people's business. Many vary values. What should one chose?

אי אפשר שלא לתהות מדוע, למה וכיצד זה מתעללים בני האדם בזולתם, בסביבתם ובעולם כולו – כולל היקום (מקוה שכיסיתי את הכל) – במקום להתחשב, לחיות בטוב ולסייע זה לזה. איך זה, שאנו מתחנכים משחר ילדותנו למעשים טובים, אך גומרים רע? אם, במין התניה תמוהה, אתן חושבות על "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח' 21) – אז כדאי שתמהרנה ליטול קורה מבין עיניכן ואת קורי העכביש האופפים אתכן, כי אין דבר כזה. נהפוך הוא! יצר האדם טוב מנעוריו, כי אנחנו מתוכנתות מלידתנו להתחבר זו לזו, להיטיב זו עם זו, אך דא עקא שהחיים סותרים זאת באמצעות הסטירות שאנו מקבלות מבני אדם רשעים ומרושעים הנקלעים בדרכנו, כולל כאלה המגלגלים עיניהם לשמיים ביום הכיפורים, מקשקשים את הוידוי כלפי חוץ, אך ללא כוונה כלל וּבִּפְנִים הם מצפים בקוצר רוח לתום הצום, כדי שיוכלו להמשיך במעשיהם הנוראים. דוגמא אחת מני רבות היא בני משפחות פשע, שחלק ניכר מהם מאמין ואף חובש כיפה.

It is impossible not to wonder why do humans abuse others, as wrong as their surrounding and the whole world – including the universe (I hope that I covered everything) – instead of being considered, to live in a good way and assist each other. How is it, that we from the dawn of our lives we are being raised to do good, but end up as bad people? If, with a strange conditioning, you might think about "the human heart is evil from childhood" (Genesis 8, 21) – then hurry and wake up to reality and wipe away the cobwebs you are wrapped in, because there isn't such a thing. On the contrary! The human heart is good from childhood, because since birth we are programmed to connect to each other, to treat nicely each other; but the problem is that life contradict this by experiencing insults from evil people who come across our path, including such who, on Yom Kippur, roll their eyes up to the sky, babbling a confession outwardly, but without any intention, while inside their hearts they impatiently expecting for the fast to end so they will be able to continue with their horrible acts. One example of many is members of the mafia, who many of them are religious and attend church regularly.

תלי-תלים של פלפולים והתחכמויות מטומטמות אין בהם כדי לשכנע אותי שזו הדרך הנכונה, שכל השנה נתעלל זה בזה בלי חשבון ויום אחד בשנה נכה על חטא בכאילו ולמחרת נשוב לסורנו. כל השנה יש לנהוג בכבוד בזולתנו ולא לָעָווֹל כלל, להיות בנות חוה ובני אדם ישרים והגונים.

Heaps of splitting hairs and dumb wisecracks do not convince me that this is the right way, that all throughout the year we will abuse each other without being counted for, and only on one day in the year we will face remorse, and the day after we will return to our evil ways. We have to treat others with respect the whole year through and not to cause any harm at all, to be honest and decent humans. Well, wumans are kind, nice and good.

אריק איינשטיין ודוד ד'אור – אהבנו כאן

♀♀

נינה:

אני צמה עוד מהבית. זו מסורת אצלי. ישנם מנהגים שאני מקיימת מאז שאני זוכרת את עצמי. זה בדם. אינני הולכת לבית הכנסת, כי אין לי מה לעשות שם, בעזרת הנשים, עם הפטפוטים והשטויות שלהן, שלא לדבר על הסכומים העצומים שגובים מהמתפללים על המקומות. אני מעדיפה להתפלל עם המשפחה שמגיעה אלי לצום בצותא. הבית גדול ומרווח ויש מספיק מקום פה לכולם. יש המכנים אותו טירה. טוב, זו אינה טירה אנגלית, אבל יש פה חדרים לא מעטים, טרקלין גדול לארוח, חדר אוכל שיכול להכיל 50 איש; טוב, המשפחה גדולה וכשהיא מתכנסת בשבתות ובחגים, צריך שיהיה לכולם נוח. אני מאמינה באלוקים ומודה לו על מה שנתן לי, בלי עין רעה, ומתפללת שימשיך לתת. שפר גורלי. אני שמחה בחלקי.

כמה מהעובדים שלי ארגנו משלחת כדי לבקש ממני מענק לחג, בנימוק שהמצב לא טוב. איך לא טוב? אני הרי משלמת להם את המשכורות בזמן, נותנת להם הכל בהתאם לחוק, מה הם עוד רוצים ממני? מה הם חושבים, שאני עזרה סוציאלית? לא מספיק להם השי לחג שהענקתי להם? אני לא מבינה את הפרזיטים הללו. הם לא עובדים הכי-הכי, אבל אני משלמת להם את המשכורת ובזמן. כל הזמן הדרישות הללו, רק כדי למצוץ לי את הדם!

 

Nina:

I am used to fast since my childhood. It's tradition. I practice some traditions ever since I remember myself. It's in my blood. I don’t go to the synagogue because I have nothing to do there, at the women's section, with all their chatter and blather. Moreover, the money they charge for the seats is outrages, huge amounts. I prefer to pray with my family who comes to me to fast together. The house is big and spaces, and there is enough room for everybody. Some call it a castle. Well, it's not an English castle, but there are many rooms, a large parlour for entertaining, a dining room which can have 50 people dining. Well, we are a big family, and when we get together on Shabbats and holidays, they all should be comfortable. I believe in G-d and thank Him for what He gave me, and pray to receive more from Him, may we be protected from the evil eye. Everything is well with me. I'm content.

Some of my workers arranged a delegation to ask a holiday bonus, with the lousy excuse that the situation is not good. How is it not good? I pay their salaries on time, give pay all their benefits according the law, what do they what more from me? What do they think, that I am their social assistance? Don't they have enough with the present I gave them for the holiday? I don't understand these parasites. They are not the best workers, but I pay their salary and on time. All the time these demands, only to suck my blood!

מחילה

♀♀

ג'ינה:

לקראת הימים הנוראים אנו עסוקים מאוד בעשייה רבה ומבורכת למען הקהילה ועכשו אנו מכינות עצמנו לגולת הכותרת של התקופה הזו – תפילות יום כיפור הבא עלינו לחתימה טובה. הלב מתרחב לראות איך בכל שנה הקהילה מתרחבת בעטיה של הרבא, המנגישה את הדת לכל דכפין. אין אנו גובות תשלום על הכניסה ולא על מקומות הישיבה. מי שרוצה – תורמת מנדבת לבה וכיסהּ. יש מספיק תורמות ותורמים ואנחנו מרוצות ממה שיש. העיקר שהדברים באים מהלב ובכוונה גדולה ומבורכת.

הרבא מאחלת לכולנו צום קל וגמר חתימה טובה. אמן, כן יהי רצון!

Gina:

We are very busy these days. The High Holidays bring a lot of blessed doing for the community, and currently we are preparing ourselves for the climax of this time – the prayers of Yom Kippur that comes with Hatima Tovah, Amen! The heart expands with joy at the sight of how the community expands each year due to the Rabba who makes the religion accessible to all. We don't charge for our services, as well as not for the seats. Those who want – donate according their ability. We have enough donators and we are happy with what we got. The main thing is that people are acting from their heart and with a blessed meaningful intention.

The Rabba wishes us all an easy fasting and Gmar Hatima Tova. Amen, may it be so!

גמר חתימה טובה

♀♀

מינה:

לא יודעת למה, אבל בשבילי זה יום מיוחד, יום של חשבון נפש, של הרהורים, של קריאה. בילדות, זה היה יום נורא, אבל לא מהטעם שלשמו זה נועד, אלא נורא מרוב שעמום. לא היה מה לעשות. שלא כמו היום, יש אינטרנט, יש מחשב (ומזל שיש חשמל והדתיים אינם מפסיקים לנו אותו) ואמצעים נוספים, כדי למלא את השעמום בתוכן. אין לי צורך להתפלל או להכות על חטא שלא עשיתי, אבל אם היה לי בית כנסת בשכונה, כמו בימי ילדותי, הייתי שמחה ללכת לשמוע את "כל נדרי" ואת קול תקיעת השופר. ישנם דברים שמהדהדים בנפש ואי אפשר למחוק. אני למען המסורת, אך ללא הכפיה שבאה איתה מידי אלה שחושבים שהם המציאו את האמת היחידה ביקום.

השכנה מהפנטהאוז הזמינה אותי לחגיגה על האש הערב. כבר כמה זמן שאני חושדת בה שהיא מבית מדרשנו, אבל הוכחה אין לי. לא יצא לנו לדבר הרבה, רק שלום-שלום ומבטים חטופים. לתומי, חשבתי שהיא מתכוונת לארוחה המפסקת (לא שאני צמה, כמובן), אבל התברר לי שהיא התכוונה לסעודה שהיא עורכת עם חברות נוספות לתוך הלילה. בערב שבת רגיל הייתי שמחה להצטרף, אך לא כשזה נעשה להכעיס. איזו מין אשה זו, שעושה דוקא? זה כמו לנסוע. לא מבינה טיפוסים כאלה. מה שמאן דהיא עושה בתוך ביתה – עניינה היא, אך בפומבי? לדעתי, זה מגעיל. לא שהיה לי כבוד אליה, הרי לא הכרתיה ממש, אבל מעכשו אין סיכוי שאי-פעם נתרועע. אני מעדיפה להיות בגפי, מאשר לגרום עוול למישהו שצם ועובר ברחוב כשריח הבשר הנצלה עולה באפו. אמנם הם אמורים לענות את נפשותיהם, אך ביוזמתם הם ולא שידי תהיה במעל, חס ושלום.

סליחה ומחילה

♀♀

נאדיה:

בתור ילדה, תמיד צמתי ביום כיפור. ההורים הראו דוגמא ואנחנו, הילדים, עשינו כמותם. לא שאני אכלנית גדולה, אבל עם השנים, הקשר שלי עם הצום הלך והתנתק. לא מצאתי לנכון לענות את נפשי בשל דברים שלא עשיתי. אני מעדיפה להקדיש את היום הזה להרהורים ולחשבון נפש. אני רואה עצמי שומרת מסורת, אך לא מקפידה על קלה כחמורה וכיוצ"ב. אני משתדלת להיות בסדר כל השנה ואינני צריכה את הצום כדי לכפר על עוונותי. אני מאמינה באלוקים, אבל לא במה שמטיפים לנו בשמו. בשבילי, זהו אל טוב, רחום וחנון, שכאשר הוא רואה אותנו בחולשותינו, הוא בא לעזרתנו ומחזק אותנו לבחור בדרך הנכונה לנו, לאו דוקא לזולתנו.

יש גיל בו איננו צריכות כבר להצטדק על מעשינו בפני אף אחד, כך שרשמתי בלב קל את שמי בין אלה שאינם צמים. מן הסתם, הרשימה לא היתה קצרה. אמנם זה בית אבות שומר מסורת, אך אין כופין אותה על אף אחד, כך שבנוסף לארוחה המפסקת, הובטחו לנו הארוחות כסדרן.

איך אני מתכוונת להעביר את השקט של היום הזה? יש אינטרנט ויש אוזניות, כך שאני מסודרת.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

♀♀

במלה: אם אתם, החרדים לדת, אמורים לענות את נפשותיכם כדי לחזור בתשובה לדרך הישר אחרי שעוולתם במהלך כל השנה, למה אתם מאחלים זה לזה צום קל?