ארכיון תג: מוזיקה ונשמה Music & Soul

מוזיקה שעושה טוב על הנשמה Music that does good for the soul

לאן הוביל אותי הסרט "שיחות עם אלוהים"

Where did the movie "Conversations with God" led me?

Conversations with God

המלצה חמה: לקריאת הרשומה הזו נא לשים אוזניות בפול ווליום, רמקולים זה לא מספיק. אין כמו לשמוע מוזיקה באוזניות, קרוב לעצבים הנעימים במוח 🙂

Warm recommendation: To read this post please put headphones in full volume, speakers are not enough. There's nothing like hearing music on headphones, close to the pleasant neuronsin the brain 🙂 

היה לי חלון של זמן פנוי לצפות בסרט, בהמלצת ידידי ורעי, אחי האהוב, משה, העוסק בימים אלה בהטיות למיניהן. אני אוהבת נסים ונפלאות (חנוכה הוא אחד החגים האהובים עלי), אך אין צורך להגזים, לא מתה על סגנון ההטפות של "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" או "הקוף שמכר את הבננה שלו", אם כי זה האחרון בא עם הומור ואני בעד עלמה (אך נגד המסטיק עצמו). הבנתן שהסרט לא משהו, אם כי שוה צפיה?

I had a window of free time to watch a movie, by the recommendation of my friend and colleague, my beloved brother, Moshe, who is currently dealing with various biases. I love miracles and wonders (Chanukah is one of my favourite holidays), but need not overdo it, I'm not dying for the preaching style of "The Monk Who Sold His Ferrari" or "The Monkey Who Sold His Banana", though the latter comes with humour and I'm all for Alma (but against the gum itself). Did you realize that the movie is nothing special, but worth watching?

המוזיקה המלוה את הסרט הזכירה לי את הדבר המדהים הזה, שבעצם נמצא בסרט אחר שלא יצא לי לראות. אחרי שהצלילים הנפלאים הללו נמוגו עם החליל, נזכרתי ב-Blind של סגול כהה והמשכתי לשמוע את השרשרת שלהם ביוטיוב.

The music that accompanies the movie reminded me of this amazing thing (Counting Crows Colorblind), which is actually in another movie that I never got to see. After these wonderful sounds faded with the flute, I recalled Deep Purple's Blind and kept hearing their chain of songs on YouTube.

את הקטע הזה (Deep Purple – Sometimes I feel like screaming) גיליתי רק עכשו והתאהבתי לאלתר. זה פשוט ג-דו-ל!!!! עבודת הגיטרה והפסנתר פה מהממות. בחיים לא שמעתיו קודם לכן. את Deep Purple הכרתי רק מהאלבום השני שלהם, "The Book of Taliesyn", שממנו רק Anthem הנפלא דיבר אלי. זה היה בבחינת אלבום עם שיר אחד מהמם ועוד שיר בסדר (Kentucky Woman) שעושה חשק לרקוד.

I just now discovered this piece (Deep Purple – Sometimes I feel like screaming) and fell in love immediately. It's just g-r-ea-t! The guitar and piano work here is stunning. I had never heard it before. I only knew Deep Purple from their second album, "The Book of Taliesyn", from which only the wonderful Anthem captured me. It was an album with one stunning song and another OK song (Kentucky Woman) that makes one feel like dancing.

אם נחזור ל- I feel like screaming, הִנֵהוּ שוב. אף שזה יחסית שקט יותר, הריהו מדהים – אחחחחחחח הגיטרה המהממת של ריצ'י בלקמור – ושוה לשמוע שנית.

If we go back to I feel like screaming, here it is again. Though it's relatively quieter, it's amazing – Richie Blackmore's stunning guitar soooooo wow! And it's worth hearing again.

וגם שלישית, כי גולת הכותרת של יצירת המופת הזו, לדעתי, היא זו בשיתוף עם התזמורת הסימפונית של לונדון ומקהלה. זה מראה שיצירה מדהימה נשארת כך גם בעיבוד שונה מהמקור.

And a third, because the highlight of this masterpiece, in my opinion, is the one in collaboration with the London Symphony Orchestra and Choir. This shows that an amazing creation remains the same also with a different arrangement to the original.

את Whitesnake לא הכרתי בזמני, אלא רק בשנים האחרונות ואני מוצאת את עצמי חוזרת ומקשיבה למוזיקה שלהם, כמו היצירה המופלאה הזו, Soldier of Fortune (במקור של סגול כהה). דייויד קוברדייל כתב את השיר הזה בזמן שהיה בסגול כהה והביא אותו לווייטסנייק. אין על הקול של David Coverdale.

I haven't known Whitesnake in my time, but only in recent years, and I find myself relistening to their music, such as this wonderful piece, Soldier of Fortune (originally by Deep Purple). David Coverdale wrote this song while he was in Deep Purple and brought it to Whitesnake. Nothing compares to David Coverdale's voice.

מעניינות הן האסוציאציות. זה הזכיר לי את סיה המהמממממממת ב-Breath me הנוגע בפנים-בפנים, בלב החשוף.

Associations are interesting. It reminded me of stunning Sia in Breath me touching inside you, in the exposed heart.

ואם בזמרות עסקינן, פטריסיה קאאס היא זמרת ותיקה עם הרבה מאוד נשמה שעושה נפלא לנשמה. השיר הזה ליוה פרסומת מפגרת, אבל מאחר והוא ענק בפני עצמו והזמרת גדולה עוד יותר – לא הועם זוהרו וגם לא זוהרה. אם הביצוע הזה לא יעשה לכן הרבה כיף בגוף וחיוך ענק על הפנים, אינני יודעת מה עוד יכול לעשות. היא יפה, היא מרהיבה, היא פטריסיה קאאס (Patricia Kaas – Et s'il fallait le faire)!

And if we are at women singers, Patricia Kaas is a veteran singer with a lot of soul who does wonderful for the soul. This song (Ceux Qui N'ont Rien) was on a stupid commercial, but since it is huge in itself and the singer is even greater – neither lost their sheen nor glow. If this performance won't cause a lot of fun in your body and put a huge smile on the face, I don't know what else to do. She's beautiful, she's spectacular, she's Patricia Kaas (Patricia Kaas – Et s'il fallait le faire)!

אינני יודעת איך צפרדעים מקרקרות מעיזות לקלקל שיר נפלא, אבל זה קורה, עובדה – אביב גפן עשה את זה גרוע בעברית. הנה גרסתה המדהימה, הפשוט מצמררת, של המדהימה ל"בחלוף הזמן" (Patricia Kass – Avec Le Temps).

I don't know how cackling frogs dare spoil a wonderful song, but it happens, a fact – Aviv Geffen did it poorly in Hebrew. Here's the amazing, simple chilling version of the amazing "As Time Goes By". (Patricia Kass – Avec Le Temps).

עוד שיר מצוין (Les Hommes Qui Passent) של אותה הזמרת. איך הגיטרות מדהימות פה!!! לא בא לכן לרקוד?

Another great song (Les Hommes Qui Passent) by the same singer. How amazing the guitars are here!!! Don't you feel like dancing?

ולקינוח, הנה גרסתה, בצרפתית, ל"הביאו את הליצנים" של סטיבן זונדהיים.

And for dessert, here's her version, in French, of Steven Sondheim's "Send in the Clowns".

נכון שאי אפשר בלי הג'ודי שעושה את זה באומץ בלתי רגיל?

It's not right without the Judy who does it with extraordinary courage, right?

ג'ודי דנץ' – הביאו את הליצנים

Dame Judi Dench – Send in the Clowns

הלכתי לישון עם חיוך רחבבבבבבבב

I went to bed with a wwwwwwide smile

הגרסא התמציתית:

מוזיקה שעושה נפלא לנשמה ומורגשת בכל הגוף.

The concise version:

Music that does wonders for the soul and is felt throughout the body.

תזכורת: מחר ימלאו 31 שנים להרצחו של ג'ון לנון, איך שהזמן עובר!

Reminder: Tomorrow will be 31 years for John Lennon's murder, how time goes by!

אלביס פרסלי Elvis Presley

אלביס פרסליאיני יכול שלא להתאהב

Elvis PresleyCan't Help Falling in Love

בדרך כלל, גם בעקבות הגיל, אינני עוקבת כדי לשנן תאריכים, חוץ מאלה הקרובים אלי, שאני כבר זוכרת מזה שנים ומתוך הרגל. היה נחמד לפתוח את הבוקר הזה עם גדי ליבנה ב-88FM ולשמוע את המלך (נולד ב-1935), לציון 32 שנים לפטירתו. עשה לי את הבוקר, עשה טוב לקדם את היום עם המוזיקה שגֶדי ליבנה משמיע – מהמעולים שבעורכי המוזיקה שלנו.

Usually, with age to, I do not follow to memorize dates, except of those close to me, which I have been remembering for years and out of habit. It was nice to start this morning on 88 FM with Gedi Livne and hear the King (born 1935), marking 32 years since his passing. It made me this morning, it was good to welcome the day with the music that Gedi Livne plays – one of our great music editors.

האמת, בצעירותי הייתי בצד של קליף. זוכרות את החלוקה למחנות? לא ממש התחברתי לאנרגיה הפרועה של אלביס, האביר הבריטי שר אלי יותר. על טעם ועל ריח, כן?

To be honest, in my adolescence, I was on Cliff's side. Remember the division into camps? I didn't really connect to Elvis's wild energy, the British knight sang more to me. It's about taste and smell, yes?

בתחילת שנות ה-70 התרכך אלביס והחל לשיר בלדות ממיסות לב ששבו אותי בקסמן. בה בעת, התחיל קליף להתעסק עם התכנים הנוצריים שלו שממש לא עניינו אותי, הרי אני יהודיה 🙂 מה גם שהמוזיקה כבר לא היתה לטעמי. אינני אוהבת הטפות ובעיקר לא בעטיפה של מוזיקה כדי להעביר מסרים.

In the early 1970s, Elvis softened and began singing heart-breaking ballads that captivated me with their charms. At the same time, Cliff started messing around with his Christian content that didn't really interest me, after all, I'm Jewish 🙂 Not to mention that the music wasn't to my taste anymore. I don't like preaching and especially not with the cover of music to convey messages.

 

Elvis Presley – Suspicious Minds

זה לא שאני מעדיפה רק מוזיקה שקטה ובלדות, אך המוזיקה של אלביס בתחילת דרכו לא עשתה לי כלום. אין שם קסם בשבילי. מעניין, שכמתבגרת מורדת לא התחברתי לחספוס ולבוטות של אלביס, אלא העדפתי את הרכות של קליף. ניגודים נמשכים? עד היום, אין כמו הערגה האינסופית הטמונה ב-Evergreen Tree לעשות לי טוב על הנשמה. אין.

It's not that I prefer only quiet music and ballads, but Elvis's music at the beginning of his career didn't do anything to me. There is no magic there for me. Interestingly, as a rebel teenager, I didn't connect to Elvis's roughness and bluntness, but preferred Cliff's softness. Contrasts are drawn? To this day, there is nothing like the endless yearning lying in Evergreen Tree to do good to my soul. There isn't.

Cliff Richard – Evergreen Tree

לפעמים, לאו דוקא האיכות קובעת את החשיבות של מישהי/משהי, אלא התרומה של זו לאנושות. גם אם השירים המוקדמים של אלביס לא עושים לי את הקסם – עדיין, פריצת הדרך שהוא עשה באמצעותן, חשובה לעולם המוזיקה. עובדה שהוא הניע מליונים בזמנו, ענה על הצרכים של דורו, כפי שכנראה גם המוזיקה השטחית של ימינו עונה על צורכי הדור הנוכחי.

אינני יודעת אם המוזיקה שאלביס עשה בשנות ה-70 נועדה כדי לפזול לכלל הקהל, להתאימן להופעותיו בלאס וגאס. אולי הוא פשוט התבגר, התמתן? אני יודעת שאז התאהבתי בשירים שהוא ביצע בצורה מדהימה ויכולתי גם להעריך את קולו הנפלא ולהתענג משמיעתו.

Sometimes, not necessarily quality determines the importance of someone/ somebody, but their contribution to humanity. Even if Elvis's early songs don't do the magic to me – still, the breakthrough he made through them is important to the music world. It's a fact that he motivated millions at the time, met his generation's needs, like today's superficial music probably meets the needs of the present generation.

 

Elvis Presley – In the Ghetto

הנה אחד השירים החביבים עלי: האם את בודדה הלילה?

Here's one of my favourite songs: Are You Lonely Tonight?

 

Elvis Presley – Are You Lonesome Tonight

I don't know if the music Elvis did in the 1970s was intended to cater to the general public, to adapt to his performances in Las Vegas. Maybe he just got older, moderated? I know that I fell in love then with the songs he performed amazingly and I could also appreciate his wonderful voice and enjoy hearing him.

יחי המלך!

Long live the king!

הגרסא המקוצרת:

אלביס פרסלי המלך.

 

The short version:

Elvis Presley the King.

על הבדידות About Loneliness

ליום הולדתה ה-66 של ג'אניס ג'ופלין (19.1.1943)

For Janis Joplin's 66th Birthday (19.1.1943)

לחשוב,
להרהר,
להגות.
זה מה שאת עושה
במקום ללכת אולי לבלות.

לחשוב איך שהחיים משונים,
להרהר באי הצדק שהם מביאים,
להגות כמה חייך מענים.

והגלגל חוזר;
אהובך לעולם אינו מאחר –
הוא בכלל לא בא.

To think,
To ponder,
To contemplate.
That is what you do
Instead of perhaps going out and have a good time.

To think how strange life is,
To ponder about the unjustness they bring,
To contemplate how torturous your life is.

And the wheel spins again and again;
Your lover is never late,
He just never arrives.

21 במארס 1972. חודש לפני הגיוס לצבא, אני יושבת בחדרי ומקוננת ביומני על החיים. ברקע, מתנגן הרדיו, כי בלי מוזיקה אינני יכולה לעשות כלום (עד היום). אני כותבת:
"הגיל מתקדם. כל שנה את חוזרת ומתבוננת במעשייך כדי לסכמם וכדי להחליט החלטות. בת שמונה-עשרה כבר, מה יביא לך המחר? עדיין הקפריזות של הילדות, עדיין ההתלבטויות של ההתבגרות…
"הגיל מתקדם. את רוצה שיתקדם מהר יותר. אהובך את פרחיו אלייך שוזר והעולם כולו שייך רק לשניכם. אהובך לא יעזבך, אך כשאת (בכל זאת) לבדך, את מרבה לתהות: מי את ומה עשויה את להיות? הגיל שלך הוא גיל תהפוכות."

21 March 1972. A month before I was drafted into the army, I sit in my room and lament in my diary about life. In the background, the radio plays, because without music I can do nothing (to this day). I write:

"Age advances. Every year you go back and watch your actions to sum and make decisions. Eighteen years old already, what will tomorrow bring to you? Still the caprices of childhood, still the struggles of growing up…

"Age is advancing. You want it to move faster. Your lover intertwines his flowers for you, and the whole world belongs to only the two of you." Your lover won't leave, but when you are (yet) alone, you often wonder: who are you and what might become of you?

Your age is the age of upheavals."

 

פתאום, מבעד לערפל השרעפים, עולים צלילים שונים, אבל ממש שונים! פסנתר מתנגן והקול הצרוד הזה חודר חדרי בטן.

Time keeps moving on,
Friends – they turn away

Suddenly, through the fog of the passing thoughts, different sounds come up, but really different! A piano is playing and this hoarse voice penetrates deeply into the stomach.

Time keeps moving on,
Friends – they turn away

מזנקת ממקומי כנשוכת נחש ומגבירה את הקול.

I keep moving on,
But I never found out why
I keep trying to make it right
Through another lonely day.

I jump up from my seat as if I was bitten by a snake, and increases the sound.

I keep moving on,
But I never found out why
I keep trying to make it right
Through another lonely day.

אוי-אוי-אוי! זה מכה בבפנוכו של הבטן, הופך את הקרביים, זורק אותי אל מחוץ לעצמי ובה-בעת מנחם, מערסל, נותן הרגשה של בית. אני מתחברת מיד. איך היא שרה את הבדידות שלי. איך היא מבינה אותי. איך אני מבינה אותה. מרגישה אליה קשר מיוחד, מבעד למלים שלה, מבעד למוזיקה, מבעד לקריאתה הנואשת להיות נאהבת.

Wow babe, wow babe, wow babe

Boy Oh Boy! It hits the stomach inside, turns the innards, throws me out of myself and at the same time comforting, cradling, giving a feeling of home. I connect immediately. How she is singing my loneliness. How she understands me. How I understand her. I feel a special connection to her, through her words, through the music, through her desperate crying to be loved.

Wow babe, wow babe, wow babe

הצליל האחרון נמוג ואני לא מה שהייתי לפני מספר דקות. איפה אני משיגה מידע עליה? היום, הרי אין בעיה – כולנו כפר מקושר היטב – אך אז היה רק להיטון וזה לא הִרבה לעסוק במוזיקת נשמה שלא היתה קרובה לפופ, כך שהפרורים הספורים שליקטתי, לא הביאו ממש מזור לנפשי הצמאה. המידע לא ממש זרם אלי אז. רק ב-1975 נודע לי שג'אניס נפטרה ב-4 באוקטובר 1970.

The last sound fades and I'm not what I was a few minutes ago. Where do I get information about her? Today, there is no problem – we are all a well-connected village – but then it was just a Lahiton and it didn't deal much with soul music that wasn't close to pop, so the few crumbs I picked up didn't really bring much relief to my thirsty soul. The information didn't really flow to me then. It wasn't until 1975 that I learned that Janis passed away on October 4, 1970.

אני קונה פטיפון. כן, היה דבר כזה ועדיין נמצא אצלי לטובת שמיעת ערימת התקליטים שלי, שלא זרקתי ולא זנחתי. המחט עדיין במצב שמיש, היות והשכלתי לקנות מראש מלאי לזמן חרום. אני פולניה ואוגרת.

I buy a record player. Yes, there was such a thing and I still have one in favour of listening to my pile of records, which I didn't throw away or neglect. The needle is still in usable condition, since I was wise enough to buy in advance a stock for time of emergency. I am a pole and a hoarder.

מחפשת בקדחתנות את יצירותיה. מוצאת את האלבומים קוזמיק בלוז ו-פרל. רצה הביתה ושמה בקוצר רוח את האלבום הראשון שלי עלי אדמות. מסובבת את כפתור הווליום עד הקצה העליון. מתמכרת. גם לי אין חברים. כמו את ג'אניס, גם אותי הם זנחו. כמוה, גם אני קמה כל בוקר לעוד יום של בדידות.

Frantically I'm searching for her creations. I find the Kosmic Blues and Pearl albums. I'm dashing home and impatiently put on the record player my very first album. I turn the volume knob to the top. Engrossing in the sounds. I don't have any friends either. Like Janis, they, too, have abandoned me. Like her, I also get up every morning for another day of loneliness.

אמי פותחת בתנופה את דלת חדרי: "השתגעת? מה זה צריך להיות הרעש הזה? הנמיכי מיד!!! אני לא צריכה ריבים עם השכנים!!!" היא צורחת עלי. אגב, זה לא היה בעברית, אלא באידיש, כמובן. כל חייה, גם המאוחרים במשכנהּ בבית האבות ועד ליומה האחרון בבית החולים, היא התעקשה לדבר באידיש, בפולנית, ברוסית – רק לא בעברית.

אני סוגרת את הפטיפון ורצה החוצה לקנות אוזניות למען שכנות טובה. ג'אניס שרה לי הישר לתוך הראש. סם החיים שלי.

My mother swiftly opens the door in my room: "Are you crazy? What on earth is this noise? Lower it immediately!!! I don't need quarrels with the neighbours!!!" She screams at me. By the way, it wasn't in Hebrew, but in Yiddish, of course. All her life, the late ones too in the nursing home and to her last day in the hospital, she insisted on speaking Yiddish, Polish, Russian – just not in Hebrew.

I turn off my record player and hurry out to buy headphones for for the sake of good relationship with the neighbours. Janice sings straight into my head. My drug of life.

Janis Joplin Documental

שנים רבות לאחר מכן, לא מזמן, צפיתי בסרט דוקומנטרי על חייה והופתעתי לגלות שהיו לה יחסים גם עם נשים. אולי לא הופתעתי. אולי ידעתי בתת-ההכרה שיש בינינו קשר מיוחד, אחוה מיוחדת, אחוות נשים, אוניברסלית.

Many years later, not too long ago, I watched a documentary about her life and was surprised to find that she also had relationships with women. Maybe I wasn't surprised. Maybe I knew in my subconscious that we had a special bond, a special sisterhood, a women's sisterhood, universal.

אני מספרת לשכנתי שבעוד יומיים נחגוג את יום הולדתה של העילויה המעלפת, שעד היום היא נוגעת בי, מרטיטה לי את הצורה. הלה מביטה בי במבט מלא תמהון ושואלת במין מבוכה: "מי זו? לא מכירה שם כזה." אין לי מושג באיזו פלנטה חיה הלה עד עתה. ברור שעל המקום מחקתי אותה מצוואתי.

I tell my neighbour that in two days, we will be celebrating the birthday of the great wonder, which, to this day, touches me, shakes me all over. The neighbour looks at me with a puzzled look and asks with a kind of embarrassment: "Who is she? I don't know that name." I have no idea on which planet that person has been living till now. Obviously, I removed her from my will.

הגרסא המקוצרת:

הפעם הראשונה שמוזיקה נוגעת בי. ג'אניס ג'ופלין חודרת אל חיי. בדידות שנוגעת בבדידות.

קישורים מומלצים:
1. ג'אניס ג'ופלין – קוזמיק בלוז בהופעה
2. ג'אניס ג'ופלין – לאהוב מישהו
3. הדרה לוין ארדי – ראיון והשיר Alone is alone is alone
4. הדרה לוין ארדי – אתר

Recommended Links:

1. Janis Joplin – Kozmic Blues live

2. Janis Joplin – To Love Somebody live

3. Hadara Levin Aredi – site