ארכיון תג: מוזיקה ונשמה Music & Soul

מוזיקה שעושה טוב על הנשמה

לאן הוביל אותי הסרט "שיחות עם אלוהים"

המלצה חמה: לקריאת הרשומה הזו נא לשים אוזניות בפול ווליום, רמקולים זה לא מספיק. אין כמו לשמוע מוזיקה באוזניות, קרוב לעצבים הנעימים במוח 🙂

היה לי חלון של זמן פנוי לצפות בסרט, בהמלצת ידידי ורעי, אחי האהוב, משה, העוסק בימים אלה בהטיות למיניהן. אני אוהבת נסים ונפלאות (חנוכה הוא אחד החגים האהובים עלי), אך אין צורך להגזים, לא מתה על סגנון ההטפות של "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" או "הקוף שמכר את הבננה שלו", אם כי זה האחרון בא עם הומור ואני בעד עלמה (אך נגד המסטיק עצמו). הבנתן שהסרט לא משהו, אם כי שוה צפיה?

המוזיקה המלוה את הסרט הזכירה לי את הדבר המדהים הזה, שבעצם נמצא בסרט אחר שלא יצא לי לראות. אחרי שהצלילים הנפלאים הללו נמוגו עם החליל, נזכרתי ב-Blind של סגול כהה והמשכתי לשמוע את השרשרת שלהם ביוטיוב.

את הקטע הזה גיליתי רק עכשו והתאהבתי לאלתר. זה פשוט ג-דו-ל!!!! עבודת הגיטרה והפסנתר פה מהממות. בחיים לא שמעתיו קודם לכן. את Deep Purple הכרתי רק מהאלבום השני שלהם, "The Book of Taliesyn", שממנו רק Anthem הנפלא דיבר אלי, בבחינת אלבום עם שיר אחד מהמם ועוד שיר בסדר שעושה חשק לרקוד.

אם נחזור ל- I feel like screaming, הִנֵהוּ שוב. אף שזה יחסית שקט יותר, הריהו מדהים – אחחחחחחח הגיטרה המהממת של ריצ'י בלקמור – ושוה לשמוע שנית.

וגם שלישית, כי גולת הכותרת, לדעתי, היא זו בשיתוף עם התזמורת הסימפונית של לונדון ומקהלה. זה מראה שיצירה מדהימה נשארת כך גם בעיבוד שונה מהמקור.

את Whitesnake לא הכרתי בזמני, אלא רק בשנים האחרונות ואני מוצאת את עצמי חוזרת ומקשיבה למוזיקה שלהם, כמו היצירה המופלאה הזו, Soldier of Fortune. אין על הקול של David Coverdale.

מעניינות הן האסוציאציות. זה הזכיר לי את סיה המהמממממממת ב-Breath me הנוגע בפנים-בפנים, בלב החשוף.

ואם בזמרות עסקינן, פטריסיה קאאס היא זמרת ותיקה עם הרבה מאוד נשמה שעושה נפלא לנשמה. השיר הזה ליוה פרסומת מפגרת, אבל מאחר והוא ענק בפני עצמו והזמרת גדולה עוד יותר – לא הועם זוהרו וגם לא זוהרה. אם הביצוע הזה לא יעשה לכן הרבה כיף בגוף וחיוך ענק על הפנים, אינני יודעת מה עוד יכול לעשות. היא יפה, היא מרהיבה, היא פטריסיה קאאס!

אינני יודעת איך צפרדעים מקרקרות מעיזות לקלקל שיר נפלא, אבל זה קורה, עובדה – אביב גפן עשה את זה גרוע בעברית. הנה גרסתה המדהימה, הפשוט מצמררת, של המדהימה ל"בחלוף הזמן".

עוד שיר מצוין של אותה הזמרת. איך הגיטרות מדהימות פה!!! לא בא לכן לרקוד?

ולקינוח, הנה גרסתה, בצרפתית, ל"הביאו את הליצנים" של סטיבן זונדהיים.

נכון שאי אפשר בלי הג'ודי שעושה את זה באומץ בלתי רגיל?

הלכתי לישון עם חיוך רחבבבבבבבב

הגרסא התמציתית:

מוזיקה שעושה נפלא לנשמה ומורגשת בכל הגוף.

תזכורת: מחר ימלאו 31 שנים להרצחו של לג'ון לנון, איך שהזמן עובר!

אלביס פרסלי Elvis Presley

אלביס פרסליאיני יכול שלא להתאהב

Elvis PresleyCan't Help Falling in Love

בדרך כלל, גם בעקבות הגיל, אינני עוקבת כדי לשנן תאריכים, חוץ מאלה הקרובים אלי, שאני כבר זוכרת מזה שנים ומתוך הרגל. היה נחמד לפתוח את הבוקר הזה עם גדי ליבנה ב-88FM ולשמוע את המלך (נולד ב-1935), לציון 32 שנים לפטירתו. עשה לי את הבוקר, עשה טוב לקדם את היום עם המוזיקה שגֶדי ליבנה משמיע – מהמעולים שבעורכי המוזיקה שלנו.

Usually, with age to, I do not follow to memorize dates, except of those close to me, which I have been remembering for years and out of habit. It was nice to start this morning on 88 FM with Gedi Livne and hear the King (born 1935), marking 32 years since his passing. It made me this morning, it was good to welcome the day with the music that Gedi Livne plays – one of our great music editors.

האמת, בצעירותי הייתי בצד של קליף. זוכרות את החלוקה למחנות? לא ממש התחברתי לאנרגיה הפרועה של אלביס, האביר הבריטי שר אלי יותר. על טעם ועל ריח, כן?

To be honest, in my adolescence, I was on Cliff's side. Remember the division into camps? I didn't really connect to Elvis's wild energy, the British knight sang more to me. It's about taste and smell, yes?

בתחילת שנות ה-70 התרכך אלביס והחל לשיר בלדות ממיסות לב ששבו אותי בקסמן. בה בעת, התחיל קליף להתעסק עם התכנים הנוצריים שלו שממש לא עניינו אותי, הרי אני יהודיה 🙂 מה גם שהמוזיקה כבר לא היתה לטעמי. אינני אוהבת הטפות ובעיקר לא בעטיפה של מוזיקה כדי להעביר מסרים.

In the early 1970s, Elvis softened and began singing heart-breaking ballads that captivated me with their charms. At the same time, Cliff started messing around with his Christian content that didn't really interest me, after all, I'm Jewish 🙂 Not to mention that the music wasn't to my taste anymore. I don't like preaching and especially not with the cover of music to convey messages.

 

Elvis Presley – Suspicious Minds

זה לא שאני מעדיפה רק מוזיקה שקטה ובלדות, אך המוזיקה של אלביס בתחילת דרכו לא עשתה לי כלום. אין שם קסם בשבילי. מעניין, שכמתבגרת מורדת לא התחברתי לחספוס ולבוטות של אלביס, אלא העדפתי את הרכות של קליף. ניגודים נמשכים? עד היום, אין כמו הערגה האינסופית הטמונה ב-Evergreen Tree לעשות לי טוב על הנשמה. אין.

It's not that I prefer only quiet music and ballads, but Elvis's music at the beginning of his career didn't do anything to me. There is no magic there for me. Interestingly, as a rebel teenager, I didn't connect to Elvis's roughness and bluntness, but preferred Cliff's softness. Contrasts are drawn? To this day, there is nothing like the endless yearning lying in Evergreen Tree to do good to my soul. There isn't.

Cliff Richard – Evergreen Tree

לפעמים, לאו דוקא האיכות קובעת את החשיבות של מישהי/משהי, אלא התרומה של זו לאנושות. גם אם השירים המוקדמים של אלביס לא עושים לי את הקסם – עדיין, פריצת הדרך שהוא עשה באמצעותן, חשובה לעולם המוזיקה. עובדה שהוא הניע מליונים בזמנו, ענה על הצרכים של דורו, כפי שכנראה גם המוזיקה השטחית של ימינו עונה על צורכי הדור הנוכחי.

אינני יודעת אם המוזיקה שאלביס עשה בשנות ה-70 נועדה כדי לפזול לכלל הקהל, להתאימן להופעותיו בלאס וגאס. אולי הוא פשוט התבגר, התמתן? אני יודעת שאז התאהבתי בשירים שהוא ביצע בצורה מדהימה ויכולתי גם להעריך את קולו הנפלא ולהתענג משמיעתו.

Sometimes, not necessarily quality determines the importance of someone/ somebody, but their contribution to humanity. Even if Elvis's early songs don't do the magic to me – still, the breakthrough he made through them is important to the music world. It's a fact that he motivated millions at the time, met his generation's needs, like today's superficial music probably meets the needs of the present generation.

 

Elvis Presley – In the Ghetto

הנה אחד השירים החביבים עלי: האם את בודדה הלילה?

Here's one of my favourite songs: Are You Lonely Tonight?

 

Elvis Presley – Are You Lonesome Tonight

I don't know if the music Elvis did in the 1970s was intended to cater to the general public, to adapt to his performances in Las Vegas. Maybe he just got older, moderated? I know that I fell in love then with the songs he performed amazingly and I could also appreciate his wonderful voice and enjoy hearing him.

יחי המלך!

Long live the king!

הגרסא המקוצרת:

אלביס פרסלי המלך.

 

The short version:

Elvis Presley the King.

על הבדידות

ליום הולדתה ה-66 של ג'אניס ג'ופלין (19.1.1943)

לחשוב,
להרהר,
להגות.
זה מה שאת עושה
במקום ללכת אולי לבלות.

לחשוב איך שהחיים משונים,
להרהר באי הצדק שהם מביאים,
להגות כמה חייך מענים.

והגלגל חוזר;
אהובך לעולם אינו מאחר –
הוא בכלל לא בא.

21 במארס 1972. חודש לפני הגיוס לצבא, אני יושבת בחדרי ומקוננת ביומני על החיים. ברקע, מתנגן הרדיו, כי בלי מוזיקה אינני יכולה לעשות כלום (עד היום). אני כותבת:
"הגיל מתקדם. כל שנה את חוזרת ומתבוננת במעשייך כדי לסכמם וכדי להחליט החלטות. בת שמונה-עשרה כבר, מה יביא לך המחר? עדיין הקפריזות של הילדות, עדיין ההתלבטויות של ההתבגרות…
"הגיל מתקדם. את רוצה שיתקדם מהר יותר. אהובך את פרחיו אלייך שוזר והעולם כולו שייך רק לשניכם. אהובך לא יעזבך, אך כשאת (בכל זאת) לבדך, את מרבה לתהות: מי את ומה עשויה את להיות? הגיל שלך הוא גיל תהפוכות."

פתאום, מבעד לערפל השרעפים, עולים צלילים שונים, אבל ממש שונים! פסנתר מתנגן והקול הצרוד הזה חודר חדרי בטן.

Time keeps moving on,
Friends – they turn away

מזנקת ממקומי כנשוכת נחש ומגבירה את הקול.

I keep moving on,
But I never found out why
I keep trying to make it right
Through another lonely day.

אוי-אוי-אוי! זה מכה בבפנוכו של הבטן, הופך את הקרביים, זורק אותי אל מחוץ לעצמי ובה-בעת מנחם, מערסל, נותן הרגשה של בית. אני מתחברת מיד. איך היא שרה את הבדידות שלי. איך היא מבינה אותי. איך אני מבינה אותה. מרגישה אליה קשר מיוחד, מבעד למלים שלה, מבעד למוזיקה, מבעד לקריאתה הנואשת להיות נאהבת.

Wow babe, wow babe, wow babe

הצליל האחרון נמוג ואני לא מה שהייתי לפני מספר דקות. איפה אני משיגה מידע עליה? היום, הרי אין בעיה – כולנו כפר מקושר היטב – אך אז היה רק להיטון וזה לא הִרבה לעסוק במוזיקת נשמה שלא היתה קרובה לפופ, כך שהפרורים הספורים שליקטתי, לא הביאו ממש מזור לנפשי הצמאה. המידע לא ממש זרם אלי אז. רק ב-1975 נודע לי שג'אניס נפטרה ב-4 באוקטובר 1970.

אני קונה פטיפון. כן, היה דבר כזה ועדיין נמצא אצלי לטובת שמיעת ערימת התקליטים שלי, שלא זרקתי ולא זנחתי. המחט עדיין במצב שמיש, היות והשכלתי לקנות מראש מלאי לזמן חרום. אני פולניה ואוגרת.
מחפשת בקדחתנות את יצירותיה. מוצאת את האלבומים קוזמיק בלוז ו-פרל. רצה הביתה ושמה בקוצר רוח את האלבום הראשון שלי עלי אדמות. מסובבת את כפתור הווליום עד הקצה העליון. מתמכרת. גם לי אין חברים. כמו את ג'אניס, גם אותי הם זנחו. כמוה, גם אני קמה כל בוקר לעוד יום של בדידות.אמי פותחת בתנופה את דלת חדרי: "השתגעת? מה זה צריך להיות הרעש הזה? הנמיכי מיד!!! אני לא צריכה ריבים עם השכנים!!!" היא צורחת עלי. אגב, זה לא היה בעברית, אלא באידיש, כמובן. כל חייה, הן במשכנהּ בבית האבות ועד ליומה האחרון בבית החולים, היא התעקשה לדבר באידיש, בפולנית, ברוסית – רק לא בעברית.
אני סוגרת ורצה החוצה לקנות אוזניות למען שכנות טובה. ג'אניס שרה לי הישר לתוך הראש. סם החיים שלי.שנים רבות לאחר מכן, לא מזמן, צפיתי בסרט דוקומנטרי על חייהוהופתעתי לגלות שהיו לה יחסים גם עם נשים. אולי לא הופתעתי. אולי ידעתי בתת-ההכרה שיש בינינו קשר מיוחד, אחוה מיוחדת, אחוות נשים, אוניברסלית.אני מספרת לשכנתי שבעוד יומיים נחגוג את יום הולדתה של העילויה המעלפת, שעד היום היא נוגעת בי, מרטיטה לי את הצורה. הלה מביטה בי במבט מלא תמהון ושואלת במין מבוכה: "מי זו? לא מכירה שם כזה." אין לי מושג באיזו פלנטה חיה הלה עד עתה. ברור שעל המקום מחקתי אותה מצוואתי.

קישורים מומלצים:
1. ג'אניס ג'ופלין – קוזמיק בלוז
2. ג'אניס ג'ופלין –  To love somebody
3. הדרה לוין ארדי – ראיון והשיר Alone is alone is alone
4. הדרה לוין ארדי – אתר

הגרסא המקוצרת:
הפעם הראשונה שמוזיקה נוגעת בי. ג'אניס ג'ופלין חודרת אל חיי. בדידות שנוגעת בבדידות.