ארכיון תג: מוזיקה

הנסיכה חזרה The Princess is Back

Johnny TillotsonPoetry in Motion

מדי פעם היא חוזרת. אם זה כדי לדרוש בשלומי או סתם להאיר לי את היום בנוכחותה.

Every so often she comes back. Whether it is to how I am or just to illuminate my day with her presence.

היה לי ארוע משפחתי משמח אתמול. בדרך כלל, בארועים משפחתיים, אני נוהגת לצלם כדי להנציח רגעים מהשמחות הללו מנקודת המבט שלי. היתה זו הפעם הראשונה בה הייתי פטורה מלצלם. היו צלמים שזו פרנסתם ושמחתי שיש מי שמצלמים אותי מבלה. רגעים נדירים.

I had a joyous family event yesterday. Usually, in family events, I tend to photograph in order to perpetuate moments of these celebrations from my point of view. This was the first time I had been exempt from photographing. There were professional photographers and I was glad that there were those who were taking pictures of me having fun. Rare moments.

אחר הצהריים, בעודי עומדת מול הארון ומתלבטת מה ללבוש לארוע, היא צצה לי משום מקום ושאלה אם בא לי לצאת איתה בערב לרקוד. התזמון שלה היה מושלם. הצעתי לה לרקוד איתי בארוע.

In the afternoon, as I stood in front of the closet wondering what to wear for the occasion, she popped up out of nowhere and asked if I wanted to go dancing with her in the evening. Her timing was perfect. I suggested that she dance with me at the event.

במשפט אחד:

גם נסיכה וגם עם תזמון מעולה, מה יותר מושלם מזה?

In one sentence:

Both a princess and with excellent timing, what is more perfect than that?

Johnny Tillotson Princess Princess

אנשים מנגנים בקצה העולם People Play at the End of the World

Sulton Ali Rahmatov – Concert

בקצה אחד של העולם התאגדו ערב אחד אנשים מוכשרים ביותר וערכו קונצרט לקהל שקנה כרטיסים, התלבש במיטב מחלצותיו ובא להנות ממופע מופלא.

At one end of the world, most talented people gathered together one evening and held a concert for the audience who bought tickets, dressed in their best clothes and came to enjoy a wonderful performance.

זמן מה לאחר מכן, יושבים אנשים אחרים בקצה אחר של העולם ונהנים לצפות בקונצרט המדהים והקסום ההוא. איך שהמוזיקה מחברת בין אנשים, יוצא מן הכלל!

Sometime later, other people sit at another end of the world and enjoy watching that amazing and magical concert. The way music connects people, that's amazing!

DetektivbyrånDHW09 (DreamHack 2009)

קמטים בזמן Wrinkles in Time

WintergatanMarble Machine

דילגתי על כל מה שיכולתי לדלג ועברתי ישר לענין שלשמו התכנסתי. לא יכולתי לבחור זמן טוב יותר מזה. היה לי מזל.

I skipped all I could skip and went straight to what I was gathering for. I could not have chosen a better time. I was lucky.

כשאת מפנה זמן איכות עם עצמך, את מגלה פעמים רבות דברים מדהימים שלא ידעת על קיומם. אין כמו זמן איכות עם עצמך. העולם מחוץ לבועה שלך, החדשות אינן מגיעות אלייך ואת חופשיה להנות ממה שיש שם בחוץ, מחוץ לקופסא שלך.

When you make quality time with yourself, you often discover amazing things you did not know existed. There is nothing like quality time with yourself. The world is outside your bubble, the news doesn't get you and you are free to enjoy what is out there, outside your box.

Nigel Stanford – AUTOMATICA: Robots Vs. Music

קמטים כאלה בזמן ובתוך הבועה שלך, מאפשרים לך להטעין את הסוללות שלך כדי להתמודד עם מה שאורב לך בחוץ. כמעט עם הכל.

Such wrinkles in time and inside your bubble, allow you to recharge your batteries in order to cope with what is waiting for you outside. Almost with everything.

 

Wintergatan – Dreamhack Summer 2013

 

 

 

 

 

ליחל ולקוות Wishing and Hoping

דאסטי ספרינגפילד – ליחל ולקוות

Dusty SpringfieldWishin' and Hopin' [lyrics]

בהתחלה, זה היה הקול המדהים, הנפלא שלה. אחר-כך היתה המנגינה, הלחן, כי את המלים הרי לא הבנתי. המלים באו בסוף, אחרי שלמדתי את השפה.

At first, it was her amazing, wonderful voice. Then, there was the tune, the melody, because I did not understand the words. The words came at the end, after I had learned the language.

כשאינך יודעת את השפה, את נשבית קודם כל בקול של הזמר/ת ובמנגינה. אני חושבת שזה בא יחד. בפעמים בהן הקול מדהים אך המנגינה לא משהו, אינה תופסת אותי, אני מנסה לבדוק שירים אחרים של הזמר/ת בתקוה למצוא שיר לטעמי. כשהמנגינה מדהימה, אך הקול לא הכי-הכי, אני זורמת עם המנגינה ואיני טורחת למצוא שירים נוספים של אותה/ו זמר/ת.

When you do not know the language, you might be struck first by the singer's voice and the melody. I think it happens at the same time. When the voice is amazing but the melody is not something, when it does not catch me, I try to check other songs of that singer hopping to find a song of my taste. When the melody is amazing, but the voice is not pleasant to the ear, I flow with the melody and I do not bother to find other songs of that singer.

גדלתי בתקופה בה לא היה אינטרנט ושום דבר לא היה זמין מלבד מה ששודר ברדיו, שהיה לטעמם של העורכים שלא תמיד תאם את זה שלי; תקופה, בה גם העורכים לא ממש ידעו את השפות של השירים ונראה כי לא שמו לב שהמלים לעתים קרובות די מטופשות.

I grew up in a time when there was no internet and nothing was available except what was broadcast on the radio, which was to the editors' taste and did not always match mine; a time, when the editors did not really know the languages ​​of the songs and it seems that they didn't notice that the words are often quite stupid.

לשמור על שיווי משקל Keeping Your Balance

 

אני מנסה, בחיי שאני מנסה, אבל זה ממש לא קל. האימון הזה הוא מבחן מתקיל הן לגוף והן למוח, שלא לדבר על השמיעה. באמת אתגר גדול מאוד.

I'm trying, I'm really trying, but it's definitely not easy. This training is a tackling test both to the body and mind, not to mention the hearing. Rally a huge challenge.

 

עשיתי מבחן שמיעה לפני כשנה והתוצאות הראו שיחסית לגילי, אני שומעת לא רע. זו הסיבה שצלילים רועשים מציקים לי לאוזניים (בלשון המעטה), מה שאומר שאיני צריכה הגברה. עדיין… לכן, כשהמדריכה מחליטה להתפרע ולהשמיע בזמן האימון מוזיקה בקולי-קולות, אני ממש סובלת מהרעש וקשה לי להתרכז. האתגר הוא כפול: הן להתמודד עם התרגילים הקשים והן להתגבר על הרעש בנסיון להתעלם ממנו. איני יכולה לשים צמר-גפן באוזניים, משום שעלי לשמוע את הוראות המדריכה אם אני רוצה להתאמן.

I did a hearing test about a year ago and the results showed that relatively to my age, I here quite good. This is why noisy sounds torment my ears (to say the least), which means that I don't need amplifying. Not yet… Therefore, when our instructor decides to go wild and play loud music during our training, I really suffer from the noise and I find it hard to concentrate. The challenge is double: to cope with the hard exercises and at the same time – to overcome the noise by trying to ignore it. I can't put cotton in my ears, since I need to hear the instructor if I wish to exercise.

ויש אתגר נוסף: סוג המוזיקה. כבר התלוננתי על שאיני מסוגלת להתרכז לצלילי המוזיקה שהמדריכה בוחרת להשמיע, משום שאלה מזכירים לי חוויות מחיי. אז אני צריכה להלחם גם במראות העולים בי וגורמים לריכוז שלי להתמוסס ולמחשבתי לנדוד. אני מפסיקה ונחה עד שזה עובר.

There is another challenge: the kind of music. I already complained about me not being able to concentrate to the sounds of music the instructor chooses to play, since they remind me of experiences I had in my life. So I have to fight also with the images rising in me and cause my attention to dissolve and my mind to wonder. I stop and rest until it's over.

♀♀

אנו עומדות על רגל ימין, גופנו מוטה לפנים, ידינו באויר משני צדי הגוף לשיווי משקל ורגל שמאל מונפת לפנים ולאחור, לפנים ולאחור, לפנים ולאחור… הגוף רועד מן המאמץ של השמירה על שיווי המשקל וממשקל הגוף על הרגל האחת, המוח מנסה להפריד בין הרעש של המוזיקה שאינה ברקע כלל, אלא נוכחת בכל עוצמתה, ובין דברי המדריכה כדי לבצע את התרגיל כהלכה, ואז…

We are standing on our right leg, our body is tilted forward, our hands in the air on both sides of the body for balance, and the left leg is lifted forward and backward, forward and backward, forward and backward… The body is trembling from the effort of keeping the balance and from the weight of the body on one leg, the brain strives to try and separate between the noisy music that isn't in the background at all, but present with all its might, and between what the instructor says in order to perform the exercise correctly, and then…

Mina & Lupo – Parole Parole

אם אתן מסוגלות לבצע את התרגיל הזה עם השיר הזה מנוגן במִליון דציבלים, אני צנצנת. גם אני לא. לכן, אני מפסיקה ונחה עד יעבור זעם.

If you are able to do this exercise with this song played with a million decibels, I doubt it. Me neither. I stop and rest until the storm passes.

♀♀

אין פלא שאני יוצאת מן האימון תשושה, סחוטה, אך מלאת אדרנלין. מי לא תתמלא עזוז למשמע הצלילים הבאים המלווים אותנו בצאתנו מן האימון?

No wonder that I finish of the practice shattered, exhausted, but full of adrenalin. Who wouldn't be filled with vitality by hearing the following sounds that escort us when we leave the studio?

Dalida & Alain Delon – Paroles, Paroles [lyrics]

עד כמה נמוך אפשר לרדת?

מווווווווווו

באמת, עד כמה?

תשובה א': כמה שאפשר

תשובה ב': אפילו עוד יותר

תשובה ג': החזירות אינה נגמרת

תשובה ד': אם נותנים, אז למה שלא ננצל

…..

…..

תשובה סופית: כל התשובות נכונות, כי אני יכול

העולם נחלק לכל מיני: הטובים והרעים, בני האור ובני החושך, בני רחב ובנים כשרים, בעלי כשרון מסוים ובעלי אחר, מנצלים ומנוצלים… והיריעה עוד רחבה ומתמשכת. תמיד אפשר לחלק, לשייך, להדביק תויות, להפלות, להחרים, להזיק… ועוד, לא עלינו.

ישבתי היום עם חברה ומה שהתחיל בגישוש זהיר, הפך להסכמה הדדית שהעולם אינו מה שציפינו לו מאז שהתחלנו לשים אליו לב (קרי: עמדנו על דעתנו הנחושה), שהדברים עליהם גדלנו והתחנכנו השתנו בצורה קיצונית כל כך ושום דבר אינו דומה למה שרצינו להשיג. אנחנו רצינו עולם מסוים ומה שיצא – לא לזה פיללנו. האם אפשר לתקן? כי לחזור אחורה בלתי אפשרי, כל הזמן שזז קדימה מאז היינו צעירות וחולמות, לא יחזור יותר.

אחד הנושאים שהכאיבו ללבנו במיוחד, היה ההתיחסות הנבזית והגוזלת את כבשת הרש של היוצרות והיוצרים. מנהג פשה בעולם והוא – לא לשלם לנו, אלא לקחת את פרי רוחנו בחינם, מה שנקרא: לחמוס. מזכיר למאן דהיא את מערכון הצבעים של הגשש?

לקוח: אבל כבר נתתי לך מספיק כסף!

צבע: אנחנו נגמור את העבודה, נשב, נעשה חשבון ואתה תשלם לי.

לקוח: אתה עוד תהיה חייב לי.

צבע: אז תשלם לעצמך!

לאנשים יש את החוצפה לקחת את שלך ולהשתמש בזה בלי לשלם. קוראים לזה לגנוב. היא הראתה לי את הכתבה הזו בדה-מרקר וזה לא עשה לי טוב. מנצלים את הגולשים (שהם פראיירים בפני עצמם) ומשתמשים בתוכן שלהם כדי לעשות כסף ובלי לשלם אגורה לגולשים! גזֵלה לאור היום! ומי שמשתפים פעולה – מה כבר אפשר לומר עליהם, מלבד שהם טפשים?

זה התחיל עם אפפל הארורים, שהרסו את תעשיית המוזיקה והותירו מוזיקאים רבים ללא פרנסה ראויה. אחרי שהשמידו שם כל חלקה טובה, הם פנו לתעשיית המו"לות כדי להרוס גם אותה בשיתוף עם אמזון. אין לי בעיה עם שינויים בצורת הצריכה, יש לי בעיה עם גזילת פרנסתם של מי שטרחו ועמלו ועבדו והוציאו את נשמתם ביצירותיהם, שאין משלמים להם כראוי. איך כתוב בהוראות של אמזון? שמחיר הספר לא יעלה על 10 דולר. אתן יודעות כמה מזה מקבלת הסופרת? מבטיחה לכן נאמנה שאינכן רוצות לדעת. אוי לעולם שכך הושחת!

יצאנו מהפגישה די ממורמרות ועם חומר רב לעכל. אולי יהיה לזה המשך.

המוזיקה שלי My Music

Play Misty for Me

We are singing

רציתי לבוא ממקום טוב, של מוזיקה, של כיף, אך כשמדובר במוצרי אפפל – זה בלתי אפשרי. הם מעלים בך כל רגש שלילי שאפילו לא חשבת שקיים בך. הכל מכוון נגדך שם. שום דבר למען הלקוחה. לדוגמא, האייפוד. עד שאספתי אליו את רשימת השירים הכי אהובים עלי, אותה העליתי בדי עמל מרובֶּה שעות – הלך הדיסק הקשיח של המחשב ואי אפשר היה לשחזר. פעם, לפני יובלות, כשהם עוד היו במיעוט והתחננו שמישהו ישתין לכיוון של המוצרים המעצבנים שלהם – אפשר היה להעביר את תכולת האייפוד לכל מחשב שהוא. היום – יוק! בלתי אפשרי לגמרי. הדבר היחידי שאפשר לעשות, זה לסנכרן מהמחשב לאייפוד ולא מהאייפוד למחשב וכשמסנכרנים מהמחשב – זה מוחק קודם כל את כל מה שהיה לך באייפוד. מפגר, כבר אמרתי? שונאת אותם!!!

I wanted to come from a good place, of music, of fun, but when it comes to Apple products – it's impossible. They evoke any negative emotion you didn't even think existed in you. Everything is aimed against you there. Nothing for the customer. For example, the iPod. By the time I put together my most favourite song list, which I had put up with hours of labour – the hard drive of the computer gave up the ghost and could not be restored. Once upon a time, when they were still a minority and begged for people to pee in the direction of their annoying products – the contents of the iPod could be transferred to any computer. Today – Yuk! Completely impossible. The only thing that can be done is to sync from the computer to the iPod and not from the iPod to the computer, and when syncing from the computer – it first erases everything you had on the iPod. Did I already said it's stupid? I hate them!!!

♀♀

לפעמים אנו שואלות את עצמנו מה נשאיר אחרינו. מה יזכיר אותנו? שובל של בושם ייחודי, צליל צחוק, צלילי מוזיקה שאהבת… אז אני משאירה את זה…

Sometimes we ask ourselves what we will leave behind. What will remind us? A trail of unique perfume, sound of laughter, sounds of the music you liked… So I leave this…

לרשימת השירים שאני אוהבת קראתי LOVE. נכון שאין צורך להסביר? הסדר לא ממש חשוב, כי הרי יכולתי להתחיל עם כל אחד מהם, אבל נאלצתי כמובן לסדר, כי רשימה צריך להתחיל מאיפשהו. גם כדי שזה יִשמע ערוך צלילית ומצב רוחית 🙂

I called the list of songs I love – LOVE. No need to explain, right? The order doesn't really matter, because I could start with any of them, but of course I had to organize, because a list should start from somewhere. Even so that it would sound both arranged and in the right mood 😊

כל השירים פה לקוחים מתוך האלבומים שיש לי, שלטעמי הם מעולים. נכון שלא תמיד כל האלבום מושלם ויש כאלה המכילים שיר אחד או שניים והשאר – חבל על המאמץ שהושקע, אבל אני משתדלת לא לרכוש כאלה והם ממש מעטים אצלי.

All the songs here are taken from the albums I have, which I think are great. True, not every album is always perfect and some contain one or two songs and the rest – a pity on the effort put in, but I try not to buy such which are very few in my collection.

ב-2009, כשהעליתי את השירים הללו לאייפוד, השתדלתי לעורכם בסדר הגיוני כדי שהם ישתלבו זה בזה ויעשו כיף לשומעת. לקח לי כמה חודשים לאסוף את הכל ולמיין מתוך האלבומים שיש לי. מי ידעה שחמדני הממון באפפל יסגרו את השער וכשאחליף מחשבים לא אוכל יותר להעביר את המוזיקה הזו? עכשו רק נותר לקוות שזה יחיה כמה שיותר, כי אחרת – הלכו להם לשוא כל העבודה הקשה והזמן שהשקעתי.

In 2009, when I uploaded these songs to the iPod, I tried to arrange them in a logical order so they would blend in each other and will be fun to be heard. It took me a few months to collect everything and sort from the albums I have. Who knew that apple's greedy basters would close the gate and when I switched computers I would no longer be able to transfer this music? Now it remains to be hoped that it will live as much as possible, because otherwise – all the hard work I put and time I have spent will be lost.

כשהכנתי את הרשומה הזו כדי לחלוק איתכן בכיף, חיפשתי בעיקר הופעות חיות מוצלחות או את המקור כפי שהוקלט באולפן. קליפים אינני אוהבת, משום שאני מעדיפה להקשיב למלים ולראות אותן במקום את מה שבמאי/מפיק כלשהו מחליטים בשבילי. בעיני, אין אלה משרתים את השיר ולרוב רק מסיחים את הדעת מהכיף שבהאזנה לצלילים, שלא לדבר על הורסים אותו.

When I prepared this post to joyfully share with you, I was mostly looking for successful live shows or the origin as recorded in the studio. I don't like video clips because I prefer to listen to the lyrics and see them instead of what a director/producer decides for me. To me, the video clips don't serve the song and are usually just distracting from the fun of listening to the sounds, not to mention ruining it.

ישנם עוד אלפי שירים שאני אוהבת ועוד המון מוזיקה נפלאה (קלסית, ג'אז) ועל אף שתקצר היריעה – אני משערת שאביא עוד בעתיד מתוך רשימת המוזיקה הקלסית שבמכשיר.

There are thousands of other songs I love and lots of wonderful music (classical, jazz) and even though there is not enough time or space to cover it all – I guess I'll bring more from the classical music list on the instrument in the future.

אינני יודעת מה איתכן, אך כשאני מאזינה למוזיקה הזו, כמעט מדי יום (במקום הברבורים ברדיו), זה עושה לי נפלא בנפש. להתרווח, לשים אוזניות ולשקוע בַּכיף בצלילים הנפלאים.

I don't know how about you, but when I listen to this music, almost daily (instead of the babbles on the radio), it makes my soul feel wonderful. Relax, put on headphones, and have fun immersing in the wonderful sounds.

  1. Have I told you lately – Van Morrison  זה מה יש, אם כי אני מעדיפה את הביצוע של Rod Stewart.
  2. Barefoot – K. D. Lang  שיר הנושא מתוך הסרט בה כיכבה: Salmonberries
  3. The first time ever I saw your face – Roberta Flack  מתוך סרטו של קלינט איסטווד: Play Misty for Me
  4. Nocturne – Secret Garden
  5. סהרה – את
  6. Femme Fatal The Velvet underground
  7. מליון כוכבים – עמית פרקש
  8. The great gig in the sky – Pink Floyd
  9. היהודים – קח אותי
  10. Nightporter Japan
  11. Constant craving – K. D. Lang
  12. Cats in the cradle – Ugly Kid Joe
  13. Child in time – Deep Purple
  14. July morning – Uriah Heep
  15. Theme from Valley of Dolls – K. D. Lang
  16. Hometown glory – Adele
  17. Touch me – The Doors
  18. How can we hang on to a dream – Tim Hardin
  19. Because the night – 10,000 Maniacs
  20. Colorblind – Counting Crows
  21. Cozmic blues – Janis Joplin
  22. Free – Hadara Levin Areddy אין ברשת 😦
  23. Animal instinct – Cranberries
  24. The look of love – Diana krall
  25. Blue café – The Style Council
  26. Jazz in Paris – Malcolm McLaren
  27. Parisienne walkways – Gary Moore
  28. The Paris match – The Style Council
  29. Dancing in the dark – Bruce Springsteen
  30. I Maschi – Gianna Nannini
  31. It'll never happen again – Tim Hardin  יש ביצוע מקסים נוסף של The Dream Academy וגם של דייויד סילויאן הנפלא
  32. Sunday Morning – The Velvet underground
  33. החשמליות – לונדון
  34. Nothing really ends – Deus
  35. Sick & Tired – The Cardigans המוזיקה מקפיצה ואף שאינה מתאימה למלים העצובות, השיר מקסים
  36. Without her – Blood, Sweat & Tears
  37. I just called to say I love you – Stevie Wonder
  38. Dykes and the holy war – Polianna Frank
  39. My ever changing moods – The Style Council
  40. Fritha alone – Camel (מתוך The Snow Goose)
  41. Look at yourself – Uriah Heep
  42. קצת אחרת – הנסיך הקטן
  43. Little girl blue – Janis Joplin
  44. Little angel – Hadara Levin Areddy
  45. Night in white satin – The Moody Blues
  46. The Severed Garden (adagio) – The Doors ג'ים מוריסון קורא שירה על רקע האדג'יו של אלבינוני
  47. Trista Pena – Gipsy Kings
  48. Your song – Elton John
  49. Hush sweet lover – K. D. Lang
  50. Wind between my wings – Bette Midler
  51. MMMM… – Crush Test Dummies
  52. I talk to the wind – King Krimson
  53. Lovesong – The Cure
  54. Games people play – The Alan Parsons Project
  55. Smooth operator – Sade
  56. החשמליות – אחר כך בא הגשם ; הנה שיר נוסף שאינו באייפוד, אך יפה לא פחות לבד (כל השירים באלבום יפהפיים אחד-אחד)
  57. The snow goose – Camel
  58. You and Me – Avishay Sapir השיר הזה אינו נמצא ברשת, אך ניתן להתרשם מהמוזיקה המצוינת שאבישי יוצר ומפיק
  59. I'm on fire – Bruce Springsteen
  60. Happy Bosa – Hadara Levin Areddy
  61. Zombie – The Cranberries
  62. Myth – K. D. Lang
  63. Profumo – Gianna Nannini
  64. Carnival – The Cranberries
  65. Promenade – Emerson, Lake & Palmer מתוך גרסתם ל"תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי
  66. היהודים – הזמן שלך
  67. Psycho killer – Talking heads ועוד ביצוע מקסים
  68. Superstar – The Carpenters מעדיפה את הביצוע של בט מידלר
  69. Un amor – Gipsy Kings
  70. קצת אחרת – שיר בין ערביים [מבדידות הופכים האנשים קשים…]
  71. Golden brown – Stranglers
  72. Ode to my family – The Cranberries
  73. I love you more than you'll ever know – Blood, Sweat & Tears והנה איימי וויינהאוז
  74. Maid with the flaxen hair – Richard Stoltzman וכפי שדביסי הגה זאת בביצוע פסנתר
  75. The air that I breath – K. D. Lang
  76. The future – Avishay Sapir השיר הזה אינו נמצא ברשת, אך ניתן להתרשם מהמוזיקה המצוינת שאבישי יוצר ומפיק
  77. You’re the best thing – The Style Council
  78. OneAimee Mann
  79. Time after time – Cindy Lauper
  80. America – Simon & Garfunkel
  81. Overture – K. D. Lang
  82. The rose – Bette Midler
  83. Lover her madly – The Doors
  84. הדרה לוין ארדי – כמה זמן ; אחד השירים המדהימים, שחבל שאין הוא ברשת
  85. The whole point of return – The Style Council
  86. Strange fruit – Pollyanna Frank
  87. Still crazy after all these years – Paul Simon
  88. Daydreamer – Adele
  89. You were always on my mind – Elvis Presley
  90. Trouble me – 10,000 Maniacs
  91. September – David Sylvian
  92. Lithium – Evanescence
  93. שרון ליפשיץ – מעיל הגשם הכחול (לפי שירו של לאונרד כהן Famous blue raincoat)
  94. הדרה לוין ארדי – אני רוצה אותך
  95. Still loving you – Scorpions
  96. Jesse – Roberta Flack
  97. Jessie (going through) – Leslie Tucker
  98. Angie – The Rolling Stones אף פעם לא סבלתי את הלהקה הזו וזה השיר היחיד שאני יכולה לשמוע מהם
  99. Whiter shade of pale – Procol Harum
  100. Anthem – Malcolm McLaren כל התקליט הזה מצוין ומקסים וכדאי להקשיב לו במלואו
  101. There must be an angel – Eurythmics
  102. Linger – The Cranberries
  103. Sleep away – Bob Acri
  104. Guilty Kisses – Ilya
  105. The turn of a friendly card – The Alan Parsons Project Project האלבום המלא
  106. Chasing pavements – Adele
  107. Light my fire – The Doors
  108. Famous blue raincoat – Leonard Cohen חובה, אבל ממש חובה להאזין למלים שלו. לא מתה עליו (אינני סובלת שוביניסטים), אך יש לו כמה שירים מדהימים שכדאי לשמוע, כמו זה
  109. The movie – Jim Morrison האיש היה משורר בחסד וידע גם לקרוא את שיריו בצורה כובשת לב
  110. Time – Pink Floyd
  111. Rain – Uryah Heep  וביצוע מקסים נוסף של Anita Popović
  112. Before you goHadara Levin Areddy
  113. When the music's over – The Doors

חפירות:

  1. ברוס ויליס נגד אפל דה מרקר
  2. קישור לאלבומים של הדרה לוין ארדי הנפלאה, שם תמצאנה מה חדש
  3. הדרה אהובתי רשימה שלי על הנפלאה שבזמרות

ותשליך

ותשליכי חטאייך לכל הרוחות

יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם (מיכה ז', י"ט)

אין ים בקציר, גם לא מקור מים אחר, מלבד הגשם שבשמיים, שלדאבוננו יורד עלינו במפלים שוצפים, אף שברחבי הארץ, מחוץ לקציר, זה בא בקושי, במשורה. עד לפני מספר חודשים היתה לנו ועדה ממונה שבראשה עמד עסקן דתי (וברוך שפטרנו מעונשו של הלה!), כך שאפשר להבין שיש מקוה בקציר. מקוה בישוב חילוני… איך מחליפין בה את המים ואיך מחזיקין אותה בצורה כשרה – נבצר מבינתי, אך זה לא ענייני. אם יסגרוה (עם או בלי ע"ה ית') – תהיה לנו הקלה וברכה והמבנה יוכל לשמש לתכלית הרבה יותר יעילה מאשר טבילה מיותרת.

ביאטריס אוהבת לשמור מסורת, כמוני ולקיים מדי פעם מנהגים יפים כדי לזכור את יהדותנו. מה עושות שאין בקציר היכן להשליך את עוונותינו כדי להפטר מהן? ב"ה, אנחנו בואדי עארה וגם לא יום כיפור, כך שאפשר להכנס לאוטו ולנסוע לחוף גבעת אולגה כדי למלא אחר המצוה אחר הצהרים. תכננו לאכול צהרים עם המשפחה ולאחריה לנהור לים על טפינו כדי שיהיה שמייח.

בדרך אל שימור שורשינו, אוחזת ביאטריס בהגה בכיף ובבטחה. אני לא אוהבת לנהוג (בלשון המעטה) ושמחה לשבת לצדה ולהיות ממונה על החלק הבידורי. אני מדליקה את הרדיו על התחנה שמתימרת להשמיע את המוזיקה הכי טובה. אחרי שני שירים, מביטה בי ביאטריס בתוכחה ומבקשת ממני להחליף את הזוועה המשודרת למשהו טוב מזה. חכי, אני אומרת לה, בואי נשמע עוד שיר ונחליט, הרי הם משדרים מגה מרתון במשך יומיים רצופים של 500 השירים הגדולים של שנת תשע"ג, אלה שהושמעו הכי בתחנה במהלך השנה והם צריכים להיות טובים. בסיוע הנוף המדהים, אני מסיחה את דעתה ומגניבה שני שירים נוספים בתקוה שהשממה המושמעת תתחלף כבר. בכל זאת, הם הרי מתימרים להיות תחנה איכותית ואני אשה אופטימית מטבעי ותמיד מצפה שיהיה טוב. אך אללי, לא איכות ולא דומה לה. אינני יכולה שלא לחשוב על המאזינים המסכנים שהיו צריכים לסבול את הקקפוניה הזו במהלך השנה. סוגרת ושמה את המוזיקה שלנו מהנגן – זה תמיד עובד בשבילנו.

מאוחר יותר, בבית, כשאני מכינה את הרשומה הזו, אני מבינה למה סלדנו. בזמן שהדלקתי את הרדיו – שידרו שדרנים שמראש אינני מקשיבה להם. טעמם אינו ערב לי. למה דוקא מהשעה שבה התחלנו את הטקס ועד שהגענו (כבר לא העזתי להדליק את הרדיו על התחנה ההיא) דוקא שידרו אלה שאני סומכת על טעמם המוזיקלי? כאלה החיים – לא תמיד את מקבלת את שאת רוצה/צריכה. העיקר הבריאות.

♀♀

נרקיסי וכלנית מחזיקים את שקית פתיתי פריכיות האורז שביאטריס פוררה בשבילם (היא הכינה מראש קודם לכן) וממתינים בסבלנות שאקרא את הברכה. ההורים מלמדים אותם לומר אמן והטף מפזר את החטאים לכל רוח בשם כל המשפחה. אלה שיש להם כיסים בבגדים, הופכין אותם הפוך היטב ומנערין ככל הניתן כדי להשליך מאיתנו והלאה את כל מה שנדבק במהלך השנה, בתקוה לפתוח חדשה בלי לחטוא כלל.

*

הלואי ושרי הממשלה וחברי הכנסת היו עושים כזאת ומתנערים מרשעותם ומהגזרות שגזרו על עמך התמים, הנאבק לשרוד כנגד כל הסיכויים.

תשליך בחוף אולגה

במשפט אחד

Jazmin+Sharon23

האם גם אתן אוהבות את הקשקוש הזה, כשמבקשים מהמרואיין לקצר ולתמצת את דבריו למשפט אחד (ואני מזכירה שזה בדרך כלל אחרי שאלה ארוכה כאורך הגלות + ריבית והצמדה) והלה נושא נאום שלם המופרע כל הזמן בידי המראיין חסר האונים המזכיר לו נואשות ש"זמננו תם" והפרסומות/ החדשות מגיעות?

מה כבר אפשר להגיד במשפט אחד? למה זה השתרש בשיח אצלנו? למה אין דיון/שיח ממצה, נרחב, עם מתן מקום לדעות שונות וכיבוד הזולת?

אחד הנושאים המוזכרים פה ושם בימים אלה, זה רשות השידור, כלומר מה שאנו מחשיבים לשידור הציבורי, האמור להיות פתוח וזמין לכולנו. כבר שאלתי קודם ברשומותי, אך שום דבר לא התקדם: למה אי אפשר לצפות בערוץ הראשון, האמור להיות זמין לכל משלמי האגרה, באמצעות האינטרנט? למה אני צריכה בשביל זה טלויזיה? אני הרי משלמת בעל כורחי את האגרה גם ככה, אז למה שהתוכניות בהן אני מעונינת לצפות בערוץ הראשון לא תהיינה זמינות לי? לפעמים, גם אם אלה נדירות, משודרים שם דברים מענינים, כמו הסדרה הספרדית "על ספת הפסיכולוג" וכמה סדרות מתח, אם כי חבל שחלק מאלה האחרונות משודר בשידור חוזר במקום להביא לנו חדשות. לפחות הביאו לנו את המפצחת הצרפתיה שבאמת מרתקת ואני מוצאת את עצמי מתפעמת בכל פרק מהיצירתיות של יוצריה ומאוד שמחה לצפות. עכשו בטוח יורידו אותה כדי לעשות לי דוקא!

לא ערכתי סקר כדי לבדוק מי וכמה מאזינות לערוץ הראשון שלנו, אך נראה לי שאין רבות, חוץ ממני ומחברה איתה אני נוהגת להחליף חוויות על השידורים שציינתי. אם מישהי מתפלאת על כך, זה אומר שמזמן לא ביקרה בתחנות הללו. השממה רבה והעשבים השוטים נפוצים שם לאין ספור. אני בהחלט חושבת שהגיע הזמן לנכש ולנקות ובעיקר – להביא לנו שידור ציבורי ראוי לשמו, כזה המעלה שיח בו משתתפות נשים במספר לפחות שוה לגברים, אף שאישית, אני הרי מעדיפה לשמוע נשים יותר מאשר את השמוקים.

הפעם האחרונה שבה צפיתי בתוכנית בערוץ המסחרי היתה בהשרדות, כלומר זה היה מזמן וגם זאת עשיתי באינטרנט. אם יש משהו חשוב – אני מעדיפה לצפות בערוץ הראשון, משום ששם אמינות עלי חלק מהנפשות הפועלות והעושות במלאכה, יותר מאשר בערוצים המסחריים, שם הפרסומות על כל צעד ושעל ממאיסות את הצפיה. כמה אפשר לגשת לשרותים ו/או לפינת הקפה בזמן שהללו משודרות? גם אינך רוצה להפסיד משהו, אם טרחת כבר לצפות בחדשות. מה שמרגיז אותי בשידור הציבורי (וקוננתי על כך לא אחת), זה שאם זה אמור להיות ציבורי, למה אין ייצוג הולם לנשים? למה כל המרואיינים הם גברים, כאילו אין לנו נשים משכילות, חכמות, נבונות וטובות-מענה היכולות להתמודד עם שאלות המראיינות? לפחות ישנן כמה נשים בין הללו, הבעיה היא שאין הן מרשות לאף אשה אחרת להתקרב אל ד' אמותיהן. חבל. האם מפחדות הן להתמודד עם רִאיוּן נשים אחרות? האם רוצות הן להיות המלכות היחידות בממלכה שאינה כלל של אביהן, אלא של כולנו? מבחינתי, כשאני רואה את הפאנל הצפוי לנו והוא על טהרת המגדר השגוי – אני מוותרת על הצפיה ופשוט סוגרת. אין לי ענין במה שיש לשמוקים השולטים לנבוח לי ולא משנה כמה גבוהה השכלתם. את נביחותיהם השדופות אני מכירה מכבר.

אינני יכולה שלא לתהות (ואני מקוה שגם אתן שמות לזה לב) איך זה שתוכנית כמו "השבוע שלי", כמעט ואינה מביאה נשים להשמיע את קולן והגיגיהן, כאילו שאנחנו איננו אמורות להיות שוות זכויות להתבטא בשיח הציבורי. זו דוגמא למה שקורה בכל שטחי חיינו – נשים מודרות על ימין ועל שמאל. למה זה קורה בשידור הציבורי? האין זה אמור להיות של ועבור כולנו כפי שמקשקשים הם לנו עם הסיסמאות הריקות מתוכן שלהם, שם ברשות השידור?

 Jazmin+Sharon24

♀♀

במשך שנים רבות נהגתי להקשיב לתחנה מסוימת בצד הנכון של הסקאלה, שהתימרה להביא את המוזיקה הכי טובה ברדיו. לפני מספר שנים חל מהפך לרע וכבר אי אפשר היה לשמוע שם את מה שאני אוהבת. יש שיגידו כי עדיף לא לקפוא על השמרים ולהתקדם עם הזרם, הקידמה וכל השטויות המפגרות הללו, אך אני טוענת שלא היתה שם התקדמות לטובה, אלא נסיגה ואיבוד מאזינות. כמו כן, אם מאן דהיא אוהבת מוזיקה מסוימת ומעדיפה ז'אנר מסוים – מותר לה לצפות כי תמצא תחנה המשדרת את זה. למה תמיד, אבל תמיד(!)ניתן למצוא בחו"ל תחנות כאלה? כשאת מתביתת על תחנה מסוימת שמרגילה אותך לסמוך עליה שתשמיע את המוזיקה האהובה עלייך – את נאמנה לה ואכן זו היתה פתוחה אצלי כל היום בזמנה והתענגתי על השידורים. עכשו יש שם סמטוכה של כל מיני סגנונות שאינן לטעמי, שלא לדבר על ההגשה שהתדרדרה וכל הזכרים הללו שמשדרים כאילו אין בנמצא נשים היכולות לערוך ולשדר משדרים מהנים. תחנה המשמיעה מוזיקה טובה ומעניינת, אך בה בעת מוגשת בידי מי שאינך רוצה לשמוע – יצא שכרה בהפסדה. מה לעשות ולא כולנו נולדנו עם קולות ערֵבים ומתאימים? אפשר להשאר עורך, לא צריך להרוס לנו את האוזניים עם אנפופים שלא במקומם ושאר מרעין בישין. גם השירים של בוב דילן נשמעים הרבה יותר טוב כשהם מושרים בפי זמרים/ות מקצועיים, כמו זה:

Guns N' Roses – Knocking On Heaven's Door

הנה דוגמא נוספת:

Adele – Make You Feel My Love

לחילופין, אם הקרין/נית בעלות קול ערב והמוזיקה שהיא/הוא בוחר/ת להשמיע באוזנינו אינה ערבה לנו – גם פה לא עשינו שום דבר מועיל. גם הקרין/נית הכי מוכשר/ת אינה יכולה להפיח רוח חיים במוזיקה המשמימה והחוזרת על עצמה שוב ושוב. פעם, לפחות בשבת, היתה נחת להאזין למוזיקה של פעם; היום, גם את זה אין והכל לעוס וטחון עד זרא. ודאי יהיו כאלה שיעירו שמה כבר יש לחדש בהשמעת המוזיקה של פעם. תשובתי: ודאי שניתן לחדש, משום שיש מגוון כה גדול ואם יתחילו לשדר גם את המוזיקה הפחות מוכרת לנו ולהביא את זו שהיתה לוהטת בחו"ל ולא הגיעה אל הרדיו שלנו – היריעה לא תגמר, לפחות לא כל כך מהר.

ומה עם כל המוזיקה שאין משדרים כלל? האוונגרדית, המעניינת, העמוקה? למה נדבקו רק לפופ וממחזרים אותו במקום לתת מקום לשאר הסוגות? למה אי אפשר לשדר כל היום את המוזיקה הזו, הטובה יותר והקולעת לטעמם של רבות?

Jazmin+Sharon25

במקרה, יצא לי לראות את סרט החתונה בה נכחתי לפני מספר חודשים. בשעתי, רקדתי ופיזזתי לצלילים כדי לשמח את החתן (אני מהצד שלו) והכלה והשתלבתי עם אוירת השמחה הכללית. החִרקוּש המחורקש שדפק לנו באוזניים בבום-בום האחיד והמחליא, לא הורגש אצלי במהלך המסיבה, אך להתבונן במחוללות/ים בשידור חוזר – היה למעלה מכוחן של אוזני ושל אלה של אם החתן. ישבנו והבטנו בתמונות המפזזות לנגד עינינו בדממה שאיפשרה לנו להתמוגג מדמויותינו בכיף. מה שהכי הדהים אותנו, זה שהדור הצעיר, חברי החתן-כלה, היו בקיאים בכל הגיג מטומטם מן ההברות שהשמיעו הקולות (נו, הרי אי אפשר לקרוא לאלה זמרים) מתוך התקלוט של הדי-ג'י וצרחו במלוא גרונם את הצלילים. זאת אומרת, שהם שמעו את זה קודם לכן, שהם גם מאזינים לזה בזמנם החופשי ומן הסתם גם להנאתם… על זה אני נוהגת לומר שאני שמה דאודורנט ומרימה ידיים. לפעמים אני מלוה את זה בגלגול עיניים לשמיים בבקשת ישועה מא-לוקימתינו האדירות, שתעשה טובה לאנושות ותעצים אותנו. גם שתשמרנו מכלל התפלות הלזו.

ואחר כך מקוננים למה המוזיקה ה"ים-תיכונית" המחורבנת והמחרבת את המוח תפסה שליטה עלינו כאילו שאין אלטרנטיבה ראויה!

לא מתה על הסגנון הזה, אני מעדיפה מוזיקה, לא הטפות, אבל זה אלף מונים טוב יותר מאשר הים-תיכונית

גבריאל בלחסן – סליחה

להקשיב למלים!!!

במשפט אחד: איחס מה שקורה פה, הולך ופוחת הדור!

בין סן-אמו לַדְרֶקוֹוִיזיון Between San-emo and the Drekovision

pride kiss

Pride kiss

ריטה – שרה ברחובות

(מבחינתי, זה הביצוע הכי-הכי, אין כמו ריטה!)

RitaShara Barkhovot (Singin in the Streets)

(As far as I'm concerned, it's the best performance, there's no one like Rita!)

אינני יודעת מה איתכן, אבל לי פשוט נמאס מהמוזיקה של התקופה הנוכחית, משירי הפיגולים הנוראיים לאוזן הסובלת, מה עוד שעורכים ביניהם תחרות.

I don't know about you, but I'm just fed up with the music of the present period, the disgusting terrible songs to the suffering ear, and what's more, they are competing each other.

נאדה – לב של צועני

NadaIl mio cuore è uno zingaro

בהתחלה היה פסטיבל סן רמו, ובהמשך נוצר האירוֹוִיזיון, שהשירים שהגיעו אליו היו מופתיים מבחינת פּוֹפִּית, ערֵבים ומנעימי אוזן, שהיה כיף להאזין להם.

In the beginning there was the Sanremo Music Festival, and later the Eurovision Song Contest was created, which the songs in it were exemplary in terms of pop music, nice to the ears and fun to listen to.

פפינו די קפרי – רוברטה

Peppino Di Capri – Roberta

פסטיבל סן רמו הביא לנו את מיטב הלהיטים של התקופה, עליהם גדל הדור שלי וממנו עוצב טעמנו המוזיקלי. כשאומרים "מוזיקת פופ", מדברים על זה בדרך כלל בזלזול (-מה, לפחות כלשהו) ומבטלים בשישים את האיכות שלה. נכון שקל להתרפק על הנוסטלגיה ולקונן שפעם היו הדברים טובים הרבה יותר מאשר הם היום, אבל אי אפשר שלא לתהות אנה התדרדרנו ובעיקר – איך הגענו עד הלום. אני מסכימה שעל טעם וריח אין להתווכח, אבל דיר בלאק – יש גבול לכל תעלול ולכל תהום אליה מדרדרים אותנו קובעי הטון ודעת הקהל. במקום ליצור ולהוציא איכות – מוציאים את הכי מגעיל שיש. כמה חרא יש בתוככי המין האנושי וכמה שטחיות היא מסוגלת להוציא מעצמה (עד כמה נמוך היא מסוגלת לרדת???) ולהציג בפנינו את התוצרים הנוראיים של היום?

The Sanremo Festival brought us the best hits of the time, on which my generation grew up and from which our musical taste was shaped. When they say "pop music," they usually talk about it with disdain (at least some) and dismiss its quality. It's true that it's easy to cling to nostalgia and lament that once things were much better than they are today, but one can't help but wonder where to have we deteriorated and, mainly – how did we come to this. I agree that there is no arguing about taste and smell, but for our sake – there is a limit to every prank and to every abyss to which the tone and public opinion makers are dragging us into. Instead of creating and producing quality, they generate the most disgusting things there is. How much crap is there in the human race and how superficial is it capable of getting out of itself (how low can it go down???) and present us with the terrible products of today?

ג'יליולה צ'ינקווטי – איני בוגרת מספיק

Gigliola CinquettiNon Ho L'Età

נכון, נהוג לחשוב שמוזיקה (ויצירות תרבות בכלל) הם תוצר של מי שיוצר אותן וכשהדור הוא כזה – מה הוא כבר מסוגל להוציא מתוך עצמו? אבל אין זה כך כלל וכלל. יש בבנות הדור הצעיר מזה שלי המסוגלות לעוף ולהעשיר אותנו ביצירות שלהן, אך דא עקא שחונקים אותן בעודן באיבן. כשאין לך איך להתפרנס מן האמנות שלך, אין לך ברירה אלא ללכת עם הזרם. מעטות הן אלה המסוגלות לפרוץ את המחסום הכלכלי וליצור את האמת שלהן.

True, it is customary to think that music (and cultural creations in general) are the product of the people who create them and when the generation is as it is – what can it actually extract from itself? But it is not like this at all. There are people in the younger generation who are capable of flying and enriching us in their works, but the problem is that they are being strangled in their beginning. When you have no way of making a living from your art, you have no choice but to go with the flow. Few are able to break through the economic barrier and create their own truth.

מינה ואלברטו לופו – דיבורים דיבורים

Mina & Alberto LupoParole Parole

אינני יודעת אם הדור הוא זה שהולך ופוחת, כמו שאני סבורה שהמנהיגים הרשעים הם אלה שמאלצים את כולנו להתכופף ולכווץ את עצמנו לכדי אפסים קטנים ואחידים. תאוות הבצע אינה יודעת שובע ומאחר והכוח מרוכז בידי מעטים השולטים עלינו בכספם – הם אלה שקובעים מה נראה, מה נחוה ומה יונחל הלאה, לדורות הבאים.

I don't know if the generation is diminishing, as I think it is the evil leaders who force all of us to bend and shrink ourselves into small, uniform zeros. Greed is insatiable, and since power is concentrated in the hands of a few who control us with their money, they determine what we will see, what we will experience and what we will bequeath to future generations.

♀♀♀

פפינו די קאפרי – מלנכוליה

Peppino Di Capri – Melancolie

את פסטיבל סן רמו אינני זוכרת, רק את השירים המקסימים שיצאו ממנו. אין זכור לי אם שידרו אותו בטלויזיה שלנו. אני מניחה שאם כן – זה היה משאיר אצלי זכרון כלשהו. אבל היה את הרדיו ששידר את השירים ואני אהבתי אותם מאוד.

I don't remember the Sanremo Festival, only the charming songs that came out of it. I don't remember if they were broadcasted on our television. I suppose if it did – it would leave me some memory. But there was the radio that broadcasted the songs and I loved them very much.

סן רמו נתן את הטון והמוזיקה האיטלקית (כמו הצרפתית) שודרו אז ברדיו אצלנו כל הזמן. הנה זמרת מקסימה שהיה לי אז קראש עליה.

Sanremo set the tone and Italian music (like French) was broadcast on the radio all the time. Here's a lovely singer I had a crush on then

מינה – אתה עושה דבר נהדר

Mina – Tu sì 'na cosa grande (You do a great thing)

♀♀♀

האירוֹוִיזיון הראשון אותו אני זוכרת, היה ב-1978, צמודה לרדיו אי-שם בסיני, חשה גאוה על שהשיר "שלנו" זכה במקום הראשון. לא שיר לטעמי, אבל מה זה משנה – העיקר שניצחנו, לא ככה? בשנה שלאחריה, כמובן שחגגנו את האירוויזיון אצלנו. מי זוכרת איך רצנו כולנו כאחוזי אמוק בשבוע שלפני שידור התוכנית וקנינו טלויזיות בצבע?

The first Eurovision I remember was in 1978, attached to a radio somewhere in the Sinai, feeling proud that the "our" song won first place. Not a song of my taste, but what does it matter – the main thing is that we won, isn't it? The following year, of course we celebrated the Eurovision Song Contest in Israel. Who remembers how we all running amok the week before the show was broadcast and we bought colour televisions?

חלב ודבשהללויה

Milk and HoneyHallelujah

♀♀♀

אחד השירים באירוויזיון שמהצליל הראשון הותיר אותי נדהמת, היה זה:

One of the songs that left me stunned from the first sound, was this:

סיקרט גארדן – נוקטורן

Secret GardenNocturne

שנים לאחר מכן, הילד שלי ואני שקועות בשיחה וברקע הרדיו דלוק על תוכנית כבקשתך. שתינו נאלמות דום באחת והוא מגביר את המוזיקה הבוקעת. אני יכולה לחוש את צמרמורות העונג מציפות אותו, כמוני. אני שמחה על שחינכתי היטב והוא יודע להעריך מוזיקה נפלאה.

"זה לא מה שאת חושבת", הוא אומר לי. "זה בא מהאירוויזיון, בלי שום קשר למקום ולארוע, לא מה שהיית מצפה."

Years later, my child and I are immersed in conversation and in the background the radio is turned on a program as to the listeners' wishes. The two of us stop at once and he amplifies the music. I can feel the shivers of pleasure flooding him, like me. I'm glad I was well educated and appreciate wonderful music.

"It's not what you think," he tells me. "It came from the Eurovision, with no connection to the place or the event, not what you would expect."

אכן, ללא קשר למה שמקובל ועם איכות – אפשר גם לנצח (לא שהנצחון באמת חשוב), כמו בשיר הבא:

Indeed, regardless of what is acceptable and with quality – it is also possible to win (not that the victory is really important), as in the following song:

קורין הרמס – אם החיים הם מתנה

Corinne Hermès – Si la vie est cadeau

בלי להבין את המלים ובלי להבין עד כמה החיים יכולים להיות מתנה, התהלכתי במשך זמן רב עם הדמות המקסימה של הזמרת ועם הקול המקסים המהדהד שלה. כמה קסם ויופי גלומים בבחורה אחת!

Without understanding the words and not understanding how much life can be a gift, I walked for a long time with the charming character of the singer and her enchanting charming voice. How much magic and beauty are embodied in one woman!

מאז, לא טרחתי לצפות באירוויזיון במשך שנים, משום שהמוזיקה שם הפכה לשבלונית וחסרת ענין ורגש. מדי פעם הבליח שיר על רמה, כמו זה של ג'וני לוגאן, אך היה זה שושן נדיר בין קוצי הקשקוש וגם הוא לא הכי-הכי; שיר יפה, נחמד ולא יותר מזה. מה שמיחד אותו, זה צליל הסקסופון.

Since then, I have not bothered to watch the Eurovision Song Contest for years, because the music there has become banal and lacking interest and emotion. From time to time a good song popped, like Johnny Logan's, but it was a rare lily among the thorns of rattles and it too was not the best; a nice song, pleasant and nothing more. What sets him apart is the sound of the saxophone.

ג'וני לוגןמהי עוד שנה

Johnny LoganWhat's another year

ב-2005 הגיעה שירי מימון ונטעה תקוה שהמוזיקה הפופולרית בישראל יכולה להתרומם ויותר מכך – זה שיר מנצח. גם אם היא לא זכתה במקום הראשון – עדיין השיר שלה מצוין וזה הכי חשוב, מבחינתי.

שירי מימון – השקט שנשאר

Shiri MaimonHaSheket SheNish'ar (The Silence that Remains)

ועכשו, נשאר רק לתהות מה קרה עם מה שאמורה היתה להיות תוכנית של הצגת המוזיקה הפופולרית של המדינות המשתתפות. איך הגענו, ממקבץ של שירים יפים ונוגעים וכיפיים, לקקופוניה דיסהרמונית העשויה מאותה שבלונה אחת. במקום להבליט את הקסם במוזיקה של כל מדינה – מנסה כל משתתפת לרדת למכנה הכי נמוך כדי להבחר. לא האיכות קובעת, אלא התחרות. לא ההעשרה התרבותית משחקת כאן תפקיד, אלא התאוה לנצח בכל מחיר, גם בכזה של השתטות מוחלטת.

מה קרה לטוהר ולכיף?

And now, all that remains is to wonder what happened with what was supposed to be a popular music show of the participating countries. How did we get, from a collection of beautiful, touching and fun songs, to a cacophonic disharmonic made of the same mould? Instead of highlighting the magic of the music of each country – each participant tries to descend to the lowest denominator in order to be selected. It is not quality that determines, but competition. It is not cultural enrichment that plays a role here, but the desire to win at all costs, even by playing a total fool.

What happened to purity and fun?

מאתיה באזאר – קרן הירח

Matia BazarRaggio di luna

האירוויזיון הכי יפה, הכי מושקע ועם השירים הכי מהנים היה ב-1979 בישראל. צפינה ושפוטנה בעצמכן.

The most beautiful Eurovision, the most invested and the most fun songs was in 1979 in Israel. Watch and judge for yourself.

אירוויזיון 1979 בישראל

Eurovision 1979 in Israel