ארכיון תג: מחילה

לסלוח, לשכוח Forgiving, Forgetting

How to Forgive (1)

אני משתדלת להיות חיובית ככל שאני יכולה ולהפיץ אנרגיות חיוביות כלפי הסביבה שלי בפרט והעולם באופן כללי. זה לא תמיד קל.

I try to be as positive as I can and to spread positive energies particularly towards my environment and the world generally. It is not always easy.

מישהי כתבה בפייסבוק: שיעור לחיים דהיום: "ככל שהאידיוט אידיוטי יותר, כך עדיף לסלוח לו ולשכוח אותו".

Somebody wrote on Facebook: "Life lesson for the day: The bigger the asshole, the better to forgive and forget them".

לפעמים, כל מה שאני יכולה לעשות זה להשתמש בדאודורנט.

Sometimes, all I can do is use the deodorant.

 

How to Forgive (2)

 

יום כיפור ה'תשע"ז Yom Kippur 5777

חמסה עלינו, לשנה טובה נכתב ונחתם, אמן!

חמסה עלינו, לשנה טובה נכתב ונחתם, אמן!  Hamsa on us, may we written in the book of life, Amen

בימים האחרונים דיברו על סליחות ומה משמעותה של מחילה למי שפגע בזולתו ולמי שנפגע. דיברו על התעלותו של הפרט מעל אופיו הקטנוני ועל הצורך לבקש את סליחת זולתו. מישהו התנכל לאמירה הכללית של "אם פגעתי במישהו, הריני מבקש את סליחתו". אני תוהה מה לא בסדר עם זה. אני יוצאת מתוך נקודת ההנחה האופטימית שכאשר מאן דהוא יודע במי הוא פגע – הריהו ממהר לבקש את סליחת הנפגע ואינו מחכה דוקא לערב יום כיפור. יחד עם זאת, כאשר אין אנו יודעים אם פגענו במישהו, הרי שאמירה כזאת, כשהיא נאמרת בלב טהור ובכוונה גדולה, בהחלט ראויה. אבל הרי תמיד יִמָצְאוּ אלה שלעולם יִמְצְאוּ דופי בכל דבר ויחושו חובה לעצמם לומר את ההפך ממה ששמעו.

On the last days there were a lot of talking about forgiveness and what is the meaning of forgiving to the offender and the person who was offended. Also, the talks were about one transcending above their petty nature, and the need to ask forgiveness. Somebody complained about the general declaration of "if I offended somebody, I do ash for their forgiveness". I can but wonder what is wrong with that. I optimistically assume that when somebody knows whom they offended – they hurry to ask their forgiveness and do not wait until Yom Kippur. At the same time, when we don't know if we offended somebody, than such a saying, when it comes out from a pure heart and with true intent, is certainly worthy. But there will always be found those who continuously find something wrong in anything, and will find their duty to defame and say the opposite of what they heard.

דיברו הרבה על הצד הנפגע, שכמה מטהר זה לסלוח, כי רק כשסולחים אפשר להמשיך עם החיים ולא נשארים תקועים. לפעמים אפשר למצוא קצת חוכמה בשטויות של העידן החדש. הבעיה נעוצה במה שבני האדם הטפשים עושים עם זה. פגשתי כמה אנשים "מלאי אור ותובנה" וכנראה שהקרמה שלי היא לפגוש דוקא את המזויפים והנלוזים מביניהם.

A lot of talking was about the offended side, that how purifying it is to forgive, because only when you forgive you can go on with your life and to stay stuck. Sometimes there is a bit of wisdom among the New Age's nonsense. The problem is with what the dumb humans do with it. I met people who were "full of light and insight". I guess that from all of the kind, my karma is to meet only the fakes and the crooks.

אני רואה עצמי כאשה תמימה (אך לא טפשה!), המתיחסת אל הזולת שאני פוגשת בצורה יפה ומכבדת. אני נוטה להאמין לדבריו, אף פעם אינני מחפשת לסתור אותם ומאפשרת להלה את המרחב שזה צריך. דא עקא, שמאוד מעיקה, שעד מהרה מתגלה פרצופו האמיתי ואני מתאכזבת מאוד. אני חושבת באמת ובתמים שאדם שרוממות האור והרוח בגרונו, אמור לחיות את חייו על פי ההצהרות שהוא משחרר ולא להוליך אנשים שולל (ובעיקר לא את עצמו). לא אחת נאמר לי שאני ממהרת לשפוט וכי עלי לתת לכאלה לכפר על מעשיהם (דמיינו אותי מרימה גבותי אל על בתמיהה גדולה). אין לי הרבה סבלנות לטפשים, גם אם הם חושבים על עצמם כמי שגילו את האור ואת האמת הבלעדית. אין לי כלל סובלנות למי שמזיקים לזולתם גם אם זה מבלי דעת. בעיקר לא לאלה המתרצים את מעשיהם הנלוזים כ"חולשה" ומבטיחים שיש להם "עוד הרבה מה ללמוד ולשפר" וכי הם "עובדים על זה". שיעבדו כאוות נפשם, אך למה על חשבון הזולת?

I see myself as an innocent woman (but, mind you, not a foolish one!), who respectfully welcomes the people I meet. I tend to believe to what they say, never try to contradict them, and allow them the space they need. The trouble is that very soon their true colours are revealed and I get very disappointed. I truly do think that those who speaks so highly about the light and spirit, is supposed to live according the declarations they release and not to deceive people (and mainly not themselves). I was told more than once, that I judge hastily and that I have to let those to atone for their deeds (imagine me lifting my eyebrows in a huge amazement). I don't have much patience for the stupid, even if they think they found the light and the absolute truth. I don't have any tolerance to those who damage people, not even unknowingly. Especially not to those who excuse their behaviour as it is their "weakness" and promise that they have "a lot more to learn and to improve", and that they "are working on this". May they work as they like, but why on the expanse of other people?

נינה:

ממשלה מחורבנת ופוליטיקאים מגעילים. הכל הולך לאבדון פה. אין חינוך ואין תרבות, הכל כלום. תראו מי יושב בכסאות שם למעלה ותבינו. אולי לחלק מהם יש תארים, אבל הם נותרו בהמות.

תמיד הצבעתי ליכוד, כי ככה הצביעו אצלנו בבית ואנחנו הרי ספרדים. אף פעם לא אהבתי את הנתניהו החלקלק הזה, אבל מאחר והוא היטיב עם המאיון שלנו, לא באתי אליו בטענות והצבעתי לו כל הזמן. התעלמתי מהתנהגותו הגסה והאלימה, איך שהוא והחבורה שלו העלילו עלילות קשות על יריביהם, דברים שלא היו ולא נבראו. לא אשכח לו את שתיקתו מול השלטים עם הציורים של רבין במדי נאצי ואיך שהוא וחבורתו הלהיטו עוד יותר את הרוחות בשקר הנתעב הזה שאמו של פרס ערביה. זה לא סוד שידיו מגואלות ישירות בדמו של רבין. אני נגעלת מהאיש הזה! כבוד אין לו אצלי.

יש דברים שלא עושים, פשוט לא עושים! אפילו שאתה בתוך הפוליטיקה המלוכלכת והידיים שלך מסריחות מהטינופת שאתה מתעסק איתה, יש מקומות שאתה צריך להיות בן אדם, לא שמוק. בהלוויה, גם אם זה של יריב פוליטי, עליך להתנהג בכבוד ולכבד את המת ואת משפחתו, וגם את אלה שבאו לחלוק לו כבוד אחרון. בושה וחרפה איך שהנתניהו הזה התנהג. כמה פעמים אפשר לשמוע אותו מדבר על אחיו יוני ז"ל? אין לו בכלל בושה, הוא דוחף את זכרו לכל חור! מי יקום ויזכיר לראש הממשלה שיוני אינו היחיד שנפל על הגנת המולדת ואחים אינם אמורים לטפס בסולם הפוליטיקה על גב אחיהם הנופלים או בני משפחה אחרים?

אני לא אוהבת ערבים ואני חושבת שלעולם לא יהיה איתם שלום. הם רוצחים ולא בני אדם ותמיד יחפשו איך להרוג אותנו. הם לא אוהבים אותנו ואנחנו לא אוהבים אותם. ככה זה. אבל כשישמעאלי בא להלוויית ישראלי, לא צריך להשפיל אותו. ההתנהגות של נתניהו כלפי אבו מאזן היתה מתחת לכל ביקורת, כמו תינוק בתינוקיה. בושה!

אם, בבחירות הבאות, נתניהו יתמודד שוב – אני ליכוד לא מצביעה!

Nina:

Such a lousy government we have and disgusting politicians. Everything is ruined here. No education, no culture, nothing. Look who occupy the sits up there and you will understand. Perhaps some of them have degrees, but they remain beasts.

I always voted Likud, because this is how my family voted since we are Sephardim. I never liked this smooth operator Netanyahu, but since he acted in favour of our top percentile, I never complained and voted for him all the time. I overlooked his rude and violent behaviour, how he and his gang falsely accused their opponents, things that never existed. I will never forget his silence facing the signs with the portrait of Rabin wearing Nazi uniform, and how he and his gang incite the people with this revolting lie that Peres's mother was Arabic. It is not a secret that his hands are directly contaminated with Rabin's blood. I am disgusted with this man! I don't respect him at all.

There are things that one shouldn't do, just not! Even if you are in the dirty politics and your hand stink from the filth you are dealing with, there are places when you have to act as human, not as a shlong. When attending a funeral, even if it's of a political opponent, you have to behave with respect and honour the deceased and the family, as well as those who came to pay them the final respect. Such a shame how Netanyahu behaved. How many times should we hear him talking about his deceased brother Yoni? He has no shame how he sticks his memory into every hole! Who will stand up and remind the prime minister that Yoni wasn't the only soldier who was killed while defending our country, and brothers are not supposed to climb up the ladder of politics on the back of their fallen brothers or other relatives for that matter?

I don't like Arabs, and I think that there will never be peace with them. They are murderers, not human beings, and will always keep trying to murder us. They don't like us and we don't like them. This is how it is. But when an Arab comes to the funeral of an Israeli, you shouldn't humiliate him. Netanyahu's behaviour towards Abu Mazen was very bad, beneath criticism, like an infant in a kindergarten. A big shame!

If Netanyahu will compete again in the next election – I'm not going to vote Likud!

ג'ינה:

השנה, שמנו דגש על בקשת סליחה, על היחסים בין אדם לחברו. רבים חושבים שהצום הוא עיקר העיקרים ונוטים לשכוח שמהות יום הכיפורים הוא לכפר על העוונות שעוֹוֶן אדם כלפי חברו. תמיד יש את התחרות הסמויה וגם הגלויה בין האנשים כדי להראות כמה חזקים הם ועומדים בצום בגבורה. הרבא הסבירה עד כמה חשובה החרטה האמיתית, הבקשה מהלב ממי שפגענו בו במהלך השנה לסלוח לנו. כולנו בני אדם ואנו חוטאים, גם אם אין זה בכוונה תחילה. תפקיד יום הכיפורים הוא לכפר על המעשים שעשינו, במידה ואנחנו באמת מתחרטים עליהם ומקוים לא לחזור עליהם.

בקהילה שלנו, אנחנו מקבלים כל אדם באשר הוא וכולנו תקוה שגם אחרים יקבלו אותנו כפי שאנו. בארץ, לא התעסקתי עם זה, משום שגדלתי על מסורת והייתי חילונית, כך שלא התעניינתי בהבדלים בין הזרמים השונים שלא היו מוכרים לי. גדלתי על אשכנזי או ספרדי ודתי או חילוני. כשהכרתי את זוגתי היקרה שתחיה, צללתי לתוך נבכי הדת כדי להיות לה עזר ולא נגד והופתעתי לגלות את החרמות עלינו. כל ישראל אולי חברים, אך תלוי באיזה נוסח אתה מתפלל או איך אתה בוחר לקיים את אמונתך. חברה שגרה בארץ הפנתה אותנו לידיעה המפליאה (או אולי שמא לא כל כך) שבעיריית חדרה מסרבים להקצות לתנועה הרפורמית מבנה לתפילה ביום כיפור. במקום לאפשר לכל אחד לקיים את מנהגיו, ממשיכים להפריד ולמנוע זאת. חבל. יחד עם זאת, אנחנו סולחים להם.

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל באשר הוא, לשנה טובה תכתבו ותחתמו.

Gina:

This year we focused on asking for forgiveness, on the relationship between people. Many think that fasting is the main issue, and tend to forget that the essence of Yom Kippur is to remorse and mend the sins people sin against others. There is this constant competition, weather it is hidden or open, between people who have the urge to show how strong they are and can brave the fasting. The Rabba explained how important it is to truly regret our bad deeds, asking from the heart of somebody we offended during the year to forgive us. We are all human beings and we sin, even if intentionally. Yom Kippur is for us to mend our misdeeds if we really regret them with the hope not to do them again.

In our congregation, we welcome any person as they are, and we hope that others will welcome us as we are. In Israel, I didn't deal with this, since I grew up upon tradition and I was not religious; therefore, I didn't pay much attention to the differences between the diverse movements that I wasn't familiar with. I grew up with the terms Ashkenazi or Sephardi, and religious or not. When I met my dear spouse, I sunk into the depth of religion in purpose of being her assistant. I was surprised to find out about the boycott against us. All Israelis may be allies, but it really depends on the version you pray or how you practise your belief.

We are still surprised (or perhaps we shouldn't be) to see how our sisters and brothers in Israel are discriminated. Instead of uniting, the government there chooses to separate and prevent people of practicing their belief as they see fit. A shame. However, we forgive them.

Wishing all the Jews all over the globe Gmar Hatima Tova, may we all be written in the book of life.

מינה:

מלא אנשים עשו לי רע במשך השנים. לא יודעת למה, אבל איתרע גורלי לפגוש את האיחסים והאיחסיות. איני יכולה שלא לתהות מה עשיתי באיזשהו גלגול שכך נגזר עלי. מצד שני, אלו שעשו לי עוול, גמרו לא טוב. הם קיבלו את עונשם ומי שעדיין לא – זה יקרה לו. האמת, לא ממש משמח אותי לשמוע על העונשים הללו. זאת אומרת, זה בסדר מבחינתי שהללו באו על עונשם ואפילו עם ריבית, אך את הנזק שגרמו לי הרי אי אפשר למחות. אם לאפס לו הייתי נשואה קיצצו את הרגליים (ושמעתי ממקורותי שגם אברים אחרים שלו בסכנת הכחדה) בגלל התחלואים השונים בהם לקה אחרי שהצלחתי להשתחרר מהחלאה, זה אמור לשמח אותי? האם זה יכול לפצות על השנים בהן לא ראיתי את נכדי נולדים וגדלים משום שאביהם החרים אותי אחרי שהאפס הרעיל אותו נגדי?

ישנם דברים עליהם אי אפשר לסלוח. גם אם היה מבקש את סליחתי, לא הייתי נענית. אין לי שום כוונה להקל עליו. שיסבול עוד יותר, לא אכפת לי ממנו. אני החלמתי ממה שעשה לי, התגברתי על הקשיים שהלה הערים עלי ואני נמצאת על מסלול טוב מבחינה נפשית. כלכלית, זה כבר סיפור אחר. אני עדיין נאבקת על קיומי, אבל לפחות אני שורדת. כל יום שאני מבלה עם הנכדים (ילדיה של בתי), זה יום מתנה עבורי. שרק יהיו בריאים!

Mina:

Many people cased me a lot of harm during the years. I have no idea why, but I was unlucky to meet the drek de la drek. I can but wonder what have I done in previous lives to deserve this. On the other hand, those who harmed me, ended not well. They got their punishment, and those who haven't got it yet – it will happen to them. To be honest, it doesn't really make me happy to hear about these punishments. I mean, it is OK they got punished and even very hard, but the damage they caused me cannot be expunged, can it? If the zero I was married to got his legs cut off, (and I heard from my sources that other of his organs are in danger of extinction) due to the many illnesses he had after I managed to escape being married to that drek, should it make me happy? Can this compensate me for the years I haven't seen my grandchildren growing up because their father boycotted me after the zero poisoned him against me?

There are things that can't be forgiven. Even if the zero would beg for my forgiveness, I wouldn't accede. I have no intention to make it easy for him. May he suffer more, I don't care. I am healed from what he did to me, I overcame the difficulties he caused me, and I mentally am on good route. Financially, is another story. I am still struggling to make a living, but at least I survive. Each day I spend with my grandchildren (my daughter's kids), is a blessing and a gift for me. May they be healthy!

נאדיה:

אני אוהבת לקרוא. מאז שגיליתי שאפשר לקרוא בצורה נוחה בטאבלט, שמחתי לתרום לרווחת העצים ועברתי לספרים דיגיטליים. בניגוד לחברות אחרות פה, שדבקות לספרים מנייר, אינני מתגעגעת ל"תחושה הנעימה של הספר ביד, של להעביר את הדפים ולשים סימניה כשמפסיקים לקרוא", כפי שהן מנסחות זאת. יש לי תחושה נעימה בהחלט לדעת שאין כורתים שום עץ בגללי.

בשבת האחרונה שמעתי בתוכנית של יצחק לבני את הראיון שלו עם מישהו שכתב ספר מתח על פריז. אני אוהבת את התוכניות שלו וחשבתי שאם הוא מראיין אותו, הספר מן הסתם מעולה. לא שמתי לב שלמעשה, לאורך כל התוכנית מהלל הכותב את ספרו ולבני לא ממש מתלהב. אחרי שקראתי את הספר, הבנתי למה.

הספר יצא בהוצאה ידועה, כך שאפשר היה לצפות שתהיה עריכה לשונית סבירה. זה לא קרה. הנה לדוגמא שלושה משפטים עילגים מהפרקים הראשונים:

"כך תמיד זה היה", במקום הסדר הנכון: "כך היה זה תמיד" או, בעברית פחות מליצית: "כך זה היה תמיד".

"בתל אביב, באותה השעה, סגן אוריאנה טלמור נשענה על הקיר והביטה סביבה בהשתאות". למה לא: "באותה השעה בתל אביב, נשענה סגן אוריאנה טלמור אל הקיר והביטה סביבה בהשתאות". לא נשענים על הקיר, משום שהוא אינו שולחן עליו אפשר להשען, אלא קיר, אי אפשר לעמוד על קיר, נכון? כך גם אי אפשר להשען עליו.

"רוב הנוכחים הרגישו בבית, מייצגים את יחידותיהם בישיבת ההתראה היומית באופן קבוע". בעברית נכונה צ"ל: רוב הנוכחים הרגישו בבית מייצגים את יחידותיהם באופן קבוע בישיבת ההתראה היומית".

וזה ממשיך כך לאורך כל הספר. אני שונאת כשכותבים בעברית עילגת דמויית אנגלית אמריקאית עילגת.

הכותב הבטיח ספר מתח עוצר נשימה. נו… אני מתארת לעצמי שכל אחד ועצירת נשימתו הוא. כדי לסבר את האוזן, מתח עוצר נשימה מבחינתי, זו הסדרה הבריטית המצויינת Line of Duty שבעברית קראו לה "שחיתות" וסדרות דומות לה העשויות היטב.

לפחות לא שילמתי על זה. בן מסור של אחת הדיירות, השאיל לנו לחג את הטאבלט שלו ומצאתי שם את הספר הזה. העיקר הבריאות! איני נוטרת טינה לאף אחד, בטח לא על ההטעיה הזו.

Nadia:

I like reading. Since I discovered that I can read on the tablet comfortably, I was glad to contribute to the trees' welfare and moved to digital books. Opposed to the others here, in the nursing home, those who stick to the paper books, I don't miss the "pleasant feeling of the book in the hand, of turning the pages and put a bookmark when stop reading", as they put it. I certainly have a nice feeling to know that no tree is chopped because of me.

I read a book, but I didn't enjoy it.

♀♀

בְּמִלָה:

לא תמיד צריך לסלוח. מה שחשוב, זה להיות מסוגלים להמשיך הלאה ולא להתעכב בגלל שטויות של אחרים.

In a word:

One shouldn't be obligated to always forgive. The most important thing is to be able to move on and not to be held back by the nonsense of others.

סליחה ומחילה Forgiving and absolving

לנוצרים יש את הוידוי בכל פעם שעולה החרטה בלבבם. לנו יש יום אחד בשנה שבו אנו מרכזים את כל חטאינו ועוונותינו כדי לשלח אותם מעלינו ולהטהר. אני מאמינה במסורת, לא באל או בכל דבר שכביכול מכוון את חיינו מלמעלה וגם לא מלמטה. לפיכך, כמי שאינה שבויה בסגידה ובעבודה הזרה לנפשה, אני מדלגת על הקטע שבין אדם למקום (המקום שלי הוא אחר…) ומתרכזת ביחסים שבין אשה לחברתה.

The Christians/ Catholics have their confession or Sacrament of Penance (depend on one's belief), when they feel remorse. We, Jews, have one day in the year where we concentrate all our sins and misdemeanours in order to send them from us and become purified. I believe in our tradition, not in G-d or anything that allegedly stirs our live from above or from below. Therefore, as I'm not trapped in worshipping anything or anyone per se, I leap above the concept of "between a person and G-d" (especially because it is a He and not a She), and concentrate on the relationship between people.

Kol Nidrei Max Bruch (1st part)

משחר חיי, בגן, בבית-הספר, אני זוכרת שלימדו אותנו להאיר פנים לזולת, לעזור, להקל ככל האפשר. אחד היסודות של חיינו היה "ואהבת לרעך כמוך". עד היום אני תוהה על הפתגם הזה וגם אם ירדתי לפשרו – קשה לי מאוד להתחבר אליו. אולי יש כאלה המסוגלים לכך, אך אישית, אינני יכולה לאהוב את כל העולם, זה לא באופי שלי. ישנם אנשים שפשוט אינני יכולה להתחבר אליהם, קל וחומר לאהוב. את רֵעַי (בבחינת חברַי/חברותי, לא הזולת סתם) אני בהחלט אוהבת, אחרת לא היו נמנים על אלה.

From the dawn of my life, at the kindergarten, at school, I remember that we were taught to treat kindly the people we meet, to help them, make it easy for them. One of our basic rules was "love thy neighbour as thyself". I have no idea why somebody translated this to English as "thy neighbour" and no "thy friend" as it is origin in Hebrew. Can't understand why so many simple words got distorted and lost their original meaning when translated. Anyway, neighbour or friend, I still have my doubts about the meaning of this "love thy neighbour as thyself", and I find it hard to do so. Perhaps there are people who can spread their love all over (I know shlongs do…), but personally, I'm not capable of loving the whole world, it's not in my nature. There are people that I just can't befriend, let alone love. My friends (in terms of my friends, not just people, others) I do certainly love; otherwise, they wouldn't be counted as such.

Kol Nidrei by Louis Lewandowski

אומרים שאנו נוטים להכאיב יותר לקרובים לנו, בעיקר לאלה המרעידות לנו את הלב. אם נסלק מעל פנינו את הסדיסטים ונעלים אותם מחיינו, הרי שנותרנו עם חידה. אדם נורמלי, שאינו נמנה על מְעַנֵי זולתו, נמנע מכך, לפחות במודע. זאת אומרת, שיתכן והקרובים לנו נפגעים מאיתנו על לא עוול בכפינו, גם אם לא עשינו להם כלום. כבנות אדם, יש לכל אחת מאיתנו את נקודת המבט שלה. כיהודיות, יש לנו מבחר דעות מגוון, לפעמים אפילו על אותו הנושא. קשה למצוא מישהי שתראה איתך עין בעין. אני חושבת שהחוכמה היא לנסות לראות גם את הצד של זולתך ולהשתדל להבין. זה קשה, אפילו מאוד, אולי אף בלתי אפשרי.

Some say that we tend to hurt the people who are close to us more than others, especially those who make our heart tremble. If we'll remove the sadists and clear them from our life completely, then we remain with a puzzle. A normal person, who doesn't belong to those who like to torture people, avoids doing so, at least consciously. That is to say, perhaps the people who are close to us could be offended by us without any fault on our behalf, even if we did them no harm. As wuman beings, each of us have our own point of view. As Jews, we have a diverse choice of opinions, sometimes even on the same issue. It is hard to find somebody who shares the same opinions as you. I think that the point is to try and see the other's side too and make the effort to understand them. It is difficult, even very, perhaps impossible.

כך יוצא, שגם אם נשתדל מאוד, אי אפשר למנוע פגיעה. גם אם בכלל לא התכוונו, גם אם דברינו הוצאו מהקשרם, לא הובנו כהלכה, גם אם עשינו משהו בתמימות רבה – עלול להיות מישהו שיחוש נפגע. אני מבדילה בין אלה שנפגעים באמת, שאף שלא התכוונתי – "הצלחתי" בכל זאת לפגוע; ובין אלה שכל דבר, אבל כל דבר – מה שתעשי ומה שלא, גם אם תנהגי בהם בשיא העדינות – יציק להם איכשהו ואז הם יציקו לך בחזרה. המה אינם נמנים על רֵעַי, כמובן, כבר לא.

That leaves us with the problem that although we would try our best, offending is inevitable. Even if we didn't mean to, even if our words were out of context, we were misunderstood, even if we did something innocently – there might be somebody who will feel insulted. I distinguish between those who are really offended, that even I didn't mean to, nevertheless I "succeeded" to offend them; and those who anything, but really anything – what one might or might not do, even if treating them with the most gentle behaviour – somehow they would be annoyed, and in return they will irritate you. Those are not counted as my friends, of course, not anymore.

קשה לבקש סליחה וקשה למחול; קל לבקש סליחה וקל למחול – תלוי מה האופי שלך. אם את לוקחת את החיים מהצד הקל יותר שלהם, גם אם אלה קשים עלייך מאוד ואינך מלקקת בהם דבש – הרי שיקל עלייך לבקש את סליחת אלה שפגעת בהם בשוגג ולמחול לאלה שלא התכוונו לחטוא כלפייך, אך כך יצא להם ולא בכוונה תחילה. אך אם את מתעוררת בכל בוקר עם משא כבד בלב על שאת חיה, אם את לא רוצה לראות אור יום כי רע לך, אם את קמה ממיטתך בכל זאת וממשיכה לעוד יום מחורבן כקודמו – הרי שכל העולם נגדך, אין אף אחד שעושה לך טוב וכל סביבתך בעצם עושה יד אחת להרע לך ולפגוע בך. איך תהיה בך היכולת לבקש סליחה על כל הרעות שאת גורמת לכל הנקלע אל חייך, קל וחומר למחול למבקשים את סליחתך?

It's hard ask for forgiveness and difficult to forgive; it is easy to ask for forgiveness and easy to forgive – depending on your nature. If you take life from its easier side, even though it is very hard and you don't lick any honey – it's still easy for you to ask for the forgiveness of those you hurt and forgive those who didn't mean to hurt you, but this how it happened and they didn't mean to. But if you wake up each morning with a heavy burden on your heart because you are alive, if you don't want to see the light of day because you feel bad, if you get out of bed despite this and keep on to another bad drek day as the previous – then all the world is against you, there is nobody in your life who does you good, and actually all your surrounding is conspiring against you in order to hurt and offend you. How would you have the ability to ask for forgiveness for all the damage you cause to every person you meet, let alone to forgive those who beg for your forgiveness?

Tracy Chapman – Baby can I Hold You (known as "Sorry")

ישנם מנהגים, שגם אם הם נראים מאולצים, עדיין מומלץ לקיים אותם. אנחנו עשויים למצוא את עצמנו מופתעים מהגילויים בעקבות בקשת סליחה ומחילה מאלה שאנו בטוחים שמעולם לא עשינו להם רע. פתאום נגלה, שבעקבות מקרה שאיננו זוכרות כלל, אצל הזולת נפער פצע ואנו לא ידענו מכך. אני מקוה שבקשת הסליחה והמחילה שבעקבותיה אכן מרפאות.

There are customs that even if they seem strange to one's nature, it is still recommended to practice them. We might find ourselves surprised by the discoveries following the asking for forgiveness from those who we are sure that we never did them any harm. Suddenly, we'll find out that following an event we don't remember at all, the other person was hurt by us and carries an unhealed wound that we didn't know about. I hope that asking for forgiveness and the pardoning that follows do heal indeed.

מאחלת לכולנו סליחה ומחילה ולאלה הצמות – צום מְכַפֵּר.

Wishing all of us to forgive and be forgiven, and those who fast – may it grant them atonement.

גרסא מקוצרת:

אני משתדלת באמת ובתמים לחיות בטוב, באופטימיות ולהיות בסדר, אך אם יש מאן דהיא בה פגעתי שלא ביודעין, הריני מבקשת את סליחתה ומקוה שזו תמצא בלבה את היכולת למחול לי.

A short version:

In all honesty, I do try to live my life in a good and optimistic way, and also do what is right, but if there is somebody out there whom I offended unknowingly, I beg her pardon and hope that that person will find in her heart the ability to forgive me.

תפילה זכה  Pure Prayer

Karl Jenkins: The Armed Man – Benedictus

Karl Jenkins: The Armed Man – Benedictus

תפילה זכה נוספת  Another Pure Prayer

סיטואציה שלמה ארצי (הקשבנה למלים)

Shlomo Artzi – Situation

חפירות Diggings:

  1. ואהבת לרעך כמוך ויקיפדיה
  2. כל נדרי – מקס ברוך ויקיפדיה
  3. Karl Jenkins: The Armed Man
  4. על Max Bruch: Kol Nidrei ב-Classic FM
  5. היום הקדוש ליהודים/ חג האופניים
  6. להשלים וגם לסלוח אורלי בר-קימה
  7. Luciano Pavarotti & Tracy Chapman – Baby Can I Hold You
  8. Louis Lewandowsky ויקיפדיה (תודה מקרב לב למרסלו שהאיר את עיני)
  9. Louis Lewandowsky מלחין למלים של תפילות