ארכיון תג: מים

שבת של שמיים אפורים Saturday of Grey Skies

מלודי גרדוט – הגשם

Melody Gardot – The Rain

בארבע ועשרים אחר הצהרים החל לרדת הזרזיף לו ציפינו. כל היום התאפקו השמיים האפורים, אך לבסוף נכנעו לדחף והזילו מימיהם אל האדמה הרוויה.

At four-twenty in the afternoon the drizzle we expected began to drop. All day long the grey skies held back, but in the end they gave in to their impulse and cast their water on the saturated soil.

Melody Gardot – So we meet again

 

בים, ליד המים At the Sea, Near the Water

ג'יפסי קינגס – כאב עצוב

Gipsy Kings – Trista Pena [lyrics translated to English]

היא יושבת לה בים, ליד המים וטוחנת סוגיות קיומיות. אני תוהה אם היא מבינה מה היא עושה שם ובכלל.

She sits at the sea, near the water and grinds existential issues. I wonder if she understands what she's doing there anyway.

קלוד דביסי – הים

Claude DebussyLa Mer

 

 

 

 

 

להשליך, להשליך ולהשליך Cast, Toss and Throw

קילי הלפרין – תשליך

לקראת אחר הצהרים, נהרתי יחד עם המוני בית ישראל אל מקור מים קרוב, הוא בית הכנסת השכונתי, בו נמצא בור מים שנחפר במיוחד למטרת קיום מנהג "תשליך".

Towards the afternoon, I flocked along with the masses of Israelis, to a near water source, which is the neighbourhood synagogue, where a cistern was excavated for the customary Tashlich.

הרי איני דתית, אך אוהבת לקיים כמה מנהגים כדי לשמור על המסורת. בכל זאת, אני עדיין יהודיה. ניערתי את חטאי, השלכתי את עוונותי, יידיתי ממני והלאה את עבֵרותי בתקוה לשנה טובה ושופעת מכל טוב, אך טוב.

Since I'm not religious, I still like to practise a few habits in order of keeping the tradition. After all, I'm still Jewish. I shook my sins, I threw away my iniquities, I tossed away my offences with hope for a good year, abundant of all good, only good.  

לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵבוּ וְתֵחָתֵמוּ!

May you be written and sealed for a good year!

Kaley Halperin – River

מים Water

076

החול הרך מזמין להלך עליו   The soft sand invites to walk on it

א. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ  ב. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.

1 In the beginning God created the heaven and the earth.

And the earth was without form, and void; and darkness was upon the face of the deep. And the Spirit of God moved upon the face of the waters.

הגלים הבאים אל החוף

הגלים באים אל החוף The waves approaching the beach

כל חיי רציתי לחיות על שפת מים; אם זה חוף ים, שפת אגם, גדת נחל, נהר… בבית הורי היתה תלויה בסלון תמונה של בקתת עץ בתוך יער עבות, נחל מתפתל עובר ליד הבקתה ונשפך לתוך אגם. תמונה עזת מבע בצבעים חיים של ירוק וכחול וקצת חום בגוונים שנוצרו על ידי משיכות מכחול בולטות. תמיד אמרתי לעצמי שזה בית חלומותי והייתי שמחה להגשימו. לא יצא עדיין.

My whole life I wished to live at the edge of water; weather on a beach, by a lake, by a stream, or at a river bank… At my parents' home, a painting was hanging on the wall in the lounge. It showed a log cabin among a tangled forest, with a winding stream flowing near the cabin, and rolling into a lake. It was an intense expression with vivid colours of green and blue and a little brown, in shades that were created by prominent paintbrush strokes. I always said to myself that this is my dream house and I'd be happy to live there. It didn't happen yet.

027

חוף בגבעת אולגה Giv'at Olga Beach

עם הזמן, הלך והתגבש אצלי החלום לגור על שפת הים. מכל מקומות המים, משכו אותי הגלים אליהם והחול הרך הזמין להלך עליו. אני רואה את עצמי גרה בתוך בית עץ אקולוגי אותו בניתי על גבעה קטנה, במרחק מטרים ספורים מן המים. אמנם טרם חויתי, אך נראה לי שאין כמו להשקיף על הגלים בזמן שאני יוצרת וכותבת, לחזות בציפורים המרחפות ולספוג את הכחול הנפלא. אני מדמיינת את עצמי הולכת לישון לקול רחש הגלים ומתעוררת למוזיקה שהם יוצרים.

With time, the dream of living on the beach grew into me. From all the water places, the waves drew me to them, and the soft sand invited me to walk on it. I see myself dwelling in an ecological log cabin which I built on a small hill, a few meters distance from the water. Indeed, I haven't experienced yet, but it seems to me that nothing compares to observing the waves while creating and writing, watching the floating birds, and observing the wonderful blue. I imagine myself going to sleep to the sound of the waves, and waking up to the music they make.

052

סלעים, מים, חוף  Rocks, water, beach

ועד שזה יתגשם לי, אני אוהבת להגיע לעתים תכופות אל חוף הים ולהנות מטובו.

Until this dream will come true, I like to come often to the beach and enjoy it.

Stamatis Spanoudakis – Thalassa

 

ותשליך

ותשליכי חטאייך לכל הרוחות

יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם (מיכה ז', י"ט)

אין ים בקציר, גם לא מקור מים אחר, מלבד הגשם שבשמיים, שלדאבוננו יורד עלינו במפלים שוצפים, אף שברחבי הארץ, מחוץ לקציר, זה בא בקושי, במשורה. עד לפני מספר חודשים היתה לנו ועדה ממונה שבראשה עמד עסקן דתי (וברוך שפטרנו מעונשו של הלה!), כך שאפשר להבין שיש מקוה בקציר. מקוה בישוב חילוני… איך מחליפין בה את המים ואיך מחזיקין אותה בצורה כשרה – נבצר מבינתי, אך זה לא ענייני. אם יסגרוה (עם או בלי ע"ה ית') – תהיה לנו הקלה וברכה והמבנה יוכל לשמש לתכלית הרבה יותר יעילה מאשר טבילה מיותרת.

ביאטריס אוהבת לשמור מסורת, כמוני ולקיים מדי פעם מנהגים יפים כדי לזכור את יהדותנו. מה עושות שאין בקציר היכן להשליך את עוונותינו כדי להפטר מהן? ב"ה, אנחנו בואדי עארה וגם לא יום כיפור, כך שאפשר להכנס לאוטו ולנסוע לחוף גבעת אולגה כדי למלא אחר המצוה אחר הצהרים. תכננו לאכול צהרים עם המשפחה ולאחריה לנהור לים על טפינו כדי שיהיה שמייח.

בדרך אל שימור שורשינו, אוחזת ביאטריס בהגה בכיף ובבטחה. אני לא אוהבת לנהוג (בלשון המעטה) ושמחה לשבת לצדה ולהיות ממונה על החלק הבידורי. אני מדליקה את הרדיו על התחנה שמתימרת להשמיע את המוזיקה הכי טובה. אחרי שני שירים, מביטה בי ביאטריס בתוכחה ומבקשת ממני להחליף את הזוועה המשודרת למשהו טוב מזה. חכי, אני אומרת לה, בואי נשמע עוד שיר ונחליט, הרי הם משדרים מגה מרתון במשך יומיים רצופים של 500 השירים הגדולים של שנת תשע"ג, אלה שהושמעו הכי בתחנה במהלך השנה והם צריכים להיות טובים. בסיוע הנוף המדהים, אני מסיחה את דעתה ומגניבה שני שירים נוספים בתקוה שהשממה המושמעת תתחלף כבר. בכל זאת, הם הרי מתימרים להיות תחנה איכותית ואני אשה אופטימית מטבעי ותמיד מצפה שיהיה טוב. אך אללי, לא איכות ולא דומה לה. אינני יכולה שלא לחשוב על המאזינים המסכנים שהיו צריכים לסבול את הקקפוניה הזו במהלך השנה. סוגרת ושמה את המוזיקה שלנו מהנגן – זה תמיד עובד בשבילנו.

מאוחר יותר, בבית, כשאני מכינה את הרשומה הזו, אני מבינה למה סלדנו. בזמן שהדלקתי את הרדיו – שידרו שדרנים שמראש אינני מקשיבה להם. טעמם אינו ערב לי. למה דוקא מהשעה שבה התחלנו את הטקס ועד שהגענו (כבר לא העזתי להדליק את הרדיו על התחנה ההיא) דוקא שידרו אלה שאני סומכת על טעמם המוזיקלי? כאלה החיים – לא תמיד את מקבלת את שאת רוצה/צריכה. העיקר הבריאות.

♀♀

נרקיסי וכלנית מחזיקים את שקית פתיתי פריכיות האורז שביאטריס פוררה בשבילם (היא הכינה מראש קודם לכן) וממתינים בסבלנות שאקרא את הברכה. ההורים מלמדים אותם לומר אמן והטף מפזר את החטאים לכל רוח בשם כל המשפחה. אלה שיש להם כיסים בבגדים, הופכין אותם הפוך היטב ומנערין ככל הניתן כדי להשליך מאיתנו והלאה את כל מה שנדבק במהלך השנה, בתקוה לפתוח חדשה בלי לחטוא כלל.

*

הלואי ושרי הממשלה וחברי הכנסת היו עושים כזאת ומתנערים מרשעותם ומהגזרות שגזרו על עמך התמים, הנאבק לשרוד כנגד כל הסיכויים.

תשליך בחוף אולגה

היום יום ששי Today is Friday

James

יום ששי, יום של קניית החלות לשבת. אני משאירה את ביאטריס לטפל קצת בגינה ויוצאת מביתי אל השמש הנעימה, צועדת לי מעדנות לכיוון המכלת. במרחק מספר בתים, עומדת שכנה ליד מונה החשמל שלה ופניה שטופות דאגה. אני קרֵבה ושומעת את דבריה.

Friday, a day of buying challahs for Shabbat. I leave Béatrice to take care of the garden a bit and walk out of my house to the pleasant sun, walking gently toward the Macolet (the grocery store). A few houses away, a neighbour stands next to her electric meter and her face is filled with worry. I get near and hear her words.

"בבקשה", היא אומרת לאיש לצדה, "אל תנתק לי את החשמל, בבקשה!"

הלה פוסק לרגע את התעסקותו עם המונה ועונה לה בהתנצלות: "אני מצטער, אבל יש לך חוב ואני לא יכול לעשות כלום."

"Please," she says to the man beside her, "don't cut off my electricity, please!"

"I'm sorry, but you have a debt and I can't do anything," he says apologetically.

אני מברכת אותה לשלום ושואלת אם יש איזושהי בעיה. היא מביטה בי במבט מבויש ועונה בקול דק מאוד שלא הצליחה לשלם את חשבונות החשמל וגם כרגע אינה יכולה לעשות כן, אז הם מנתקים לה. "באיזה סכום מדובר?" אני תוהה.

ללא אומר היא מושיטה לי את הנייר עם הדיו האדומה. אני מתבוננת בסכומים ובמועדים הרשומים שם ותמהה על הזמן הרב שעבר והחוב שתפח. כנראה שהיא במצוקה גדולה, אני חושבת לעצמי. בשל נדודַי אל ועם ביאטריס, אני די מנותקת מהנעשה בישוב, קל וחומר מהשכנות שאינן חברותי הקרובות.

I greet her and ask if there is any problem. She looks at me shyly and answers in a very thin voice that she has not managed to pay the electricity bills and even now can't do so, so they are going to cut it off. "How much is it?" I wonder.

Without a word she hands me the paper with the red ink. I look at the amounts and the dates listed there and wonder about the long time that has passed and the debt that has grown. She must be in great hardship, I think to myself. Because of my wanderings to and with Béatrice, I am quite detached from what is happening in the community, let alone from my neighbours who are not my close friends.

"חכה", אני פונה אל העובד המסור, "מה אפשר לעשות בשביל לעצור את התהליך הזה?"

הוא מביט בי קצרות ועונה במשפט אחד: "צריך לשלם את החוב." אני שומעת את ה"דא-כאילו" בנימת הקול למודת הנסיון.

"איך עושים את זה?" אני חוקרת, הרי מעולם לא חויתי ומקוה שגם לא אֱחְוֶה אי פעם חס ושלום. שאף אחת לא תחוה, אמן!

האיש מסביר לנו שיש להתקשר לחברת החשמל ואפשר גם לשלם בכרטיס אשראי.

"בואי", אני אומרת לשכנה, "נכנס הביתה ונתקשר מאצלך." האיש פונה לעבר מכוניתו כדי לשבת במזגן עד שנחזור אליו.

"Wait," I turn to the devoted worker, "what can one do to stop this process?"

He looks at me briefly and answers with one sentence: "One has to pay the debt." I hear the "Da-really" in the experienced tone of voice.

"How do you do that?" I enquire, since I have never experienced and hope that I will never have ever, Heaven forbid. Hopefully, no one will experience, Amen!

The man explains that we have to call the electricity company and we can also pay there with credit card.

"Come," I say to my neighbour, "let's go inside and call from you." The man turns to his car to sit in the air conditioner until we get back to him.

James1

אנחנו חולפות בין הקוצים הממלאים את השביל אל הבית. הדשא גדל פרא, עלים יבשים עומסים את הדרך. אני מתארת לעצמי שאין לה גם כסף לשלם לגנן ומציינת לעצמי לגייסו כדי שיעלים את העזובה.

We pass through the thorns that fill the path to the house. The grass grew wild, dry leaves are packing the way. I imagine that she does not have the money to pay the gardener, and I note myself to recruit him in order to make the neglect disappear.

הבית שקט. אין מכשירים פועלים. גם הטלפון מת. היא מביטה בי בחוסר אונים, שותקת. אני מתקשרת מהנייד שלי ומסדירה את התשלום. נציגת השרות אדיבה ומתחשבת, מחלקת לתשלומים כדי להקל ואפילו מגדילה עשות ומוותרת על התשלום עבור הניתוק והחיבור מחדש: 71 ₪ ו-48 אג' לכל פעולה; דהיינו, טובת הלב חסכה לשכנה 142.96 ₪. אני רושמת על הטופס את האסמכתא ופרטי התשלום ומוסרת לשכנה. זו מודה לי, דמעות בעיניה ואני שולחת אותה החוצה כדי שהעובד יחזיר לה את החשמל שניתק. היא חשה לצאת ואני, פולניה חטטנית שכמותי, ניגשת את המקרר כדי לבדוק את תכולתו. לא צריכה להיות גאונית כדי לנחש שאם אין כסף לשלם את החשמל, אולי גם אין כסף לקנות אוכל.

The house is quiet. No working devices. The phone is dead, too. She looks at me helplessly, silent. I call from my mobile and arrange the payment. The representative, courteous and considerate, divides the debt to payments in order to facilitate, and even does more: she waives the payment for the disconnection and reconnection: 71 NIS and 48 agorot per action; in other words, the kind good-hearted person saved the neighbour 142.96 NIS. I write the reference and the details of the payment on the form and hand it over to the neighbour. She thanks me, tears in her eyes and I send her out so that the worker will return the power that he cut off. She hurries to go out and I, as a prying nosy Polish woman as I am, walk towards the refrigerator to check its contents. No need to be a genius to guess that if there's no money to pay the electricity, maybe there is no money either to buy food.

כאשר יגורתי – בא לי. המקרר עומד בשממונו, אפילו בקבוק מים אין בתוכו.

"סליחה שאני חטטנית", אני שואלת אותה כשהיא חוזרת ומחבקת אותי בחום, "אבל איך זה שהמקרר שלך ריק? את לא מקבלת קצבה?"

היא בגיל של אמי זצ"ל, דור הולך ודועך של ניצולי שואה המנוצלים בידי העומדים בראשינו המחכים שיגָמרו ואז הכסף שהם לא שילמו למי שמגיע – יעלם אי-שם בכיסו של מאן דהוא. הרי כסף יש, השאלה היא לאן זה מופנה.

It happened as I dreaded and expected. The refrigerator is empty, not even a bottle of water in it.

"I'm sorry if I'm prying," I ask her when she comes back and huggs me warmly, "but how come your refrigerator is empty? Don't you get an allowance?

She is at the age of my mother bless her soul, a dying generation of Holocaust survivors who are exploited by our leaders who are waiting for them to die, and then the money they did not pay to those who deserve it – will disappear somewhere in someone's pocket. There is money, the question is where it is directed to.

היא מראה לי את התלוש מהביטוח הלאומי, בו נרשם סכום של 1,587 ₪ כהכנסה מקצבת הזקנה, פחות 192 ₪ עבור ביטוח בריאות. אין קץ לחוצפה. לא מספיק למחליטים על חיינו שסכום הקצבה הוא כה דל – הם עוד מורידים מזה. בנוסף, כתוב בתלוש שהיא מקבלת תוספת השלמת הכנסה בסך 1,182 ₪, כך שבס"ה מועברים לחשבונה בבנק 2,769 ₪. מי יכולה לחיות מסכום כזה? למה שהיא לא תקבל חשמל בחינם (עבור שימוש סביר, כמובן)? למה שלא יקלו על חייה, על מה שעוד נותר לה לחיות? אין לה ילדים וגם אם היו – אני בספק אם יכלו לסייע לה.

She shows me the form from the National Insurance Institute, where 1,587 NIS was recorded as income from the old-age pension, less 192 NIS for health insurance. There is no end to the chutzpah. It is not enough to those who decide on our lives that the amount of the pension is so low – they lower it more. In addition, it says that she receives an income supplement of 1,182 NIS, so that the total amount transferred to her account at the bank is 2,769 NIS. Who can live by such an amount? Why should she not receive electricity for free (for reasonable use, of course)? Why not make life easier for her, for the time she has left to live? She has no children and if they were – I doubt they could have helped her.

"ממה את חיה?" אני ממשיכה לחקור.

"א שטיקל ברויט דא און דורט און א ביסאלע וואסער", היא עונה בשפה המוכרת לי. לחם צר פה ושם ומים לחץ, אני מתרגמת לעצמי.

אין סיכוי שאשאיר אותה כך בשבת. אמנם ישנה האמרה "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות", אך לא במקרה הזה. היא צריכה את הבריות ואני עומדת לדאוג לכך שהשבת תהיה לה קודש ונחת.

"What are you living from?" I continue to investigate.

"A stikel broit du und dort und a bisele vasser," she answers in the language familiar to me. A little bread here and there and some water, I translate to myself.

 

There's no way I'll leave her that way on Shabbes. There is, however, the saying, "Make your Shabbat a weekday and do not be need people," but not in this case. She needs people and I am going to make sure that Shabbat will be holy and happy for her.

 James2

♀♀

שעה לאחר מכן, אנחנו חוזרות מהמכלת. שכנה בעלת רכב שגייסתי, מסייעת לה לרדת מהמכונית. זה גיל שהכל נעשה בו לאט ובזהירות. אנחנו נושאות את השקיות המלאות כל טוב וממלאות לה את המקרר והמזוה.

בעלת הרכב עושה כמה טלפונים ומזעיקה למקום את העובדת הסוציאלית, גם היא שכנה. זו בוחנת את המצב ומבטיחה לסייע כמיטב יכולתה. מהכרותי את הנפשות הפועלות – אני יודעת שגם אם אעדר מפה – השכנה שלנו נמצאת מעכשו והלאה בידיים טובות שידאגו לרווחתה. נשים אחיות אנו.

An hour later, we return from the Macolet. A neighbour who owns a car that I recruited, helps her to get out of the car. It's an age where everything is done slowly and carefully. We carry the bags full of goodies and fill the refrigerator and the pantry.

 

The owner of the car makes several calls and fetches the social worker, who is also a neighbour, to the house. She examines the situation and promises to help at her best. Known the people involved – I know that even if I'm away from here – our neighbour is in good hands from now on that will take care of her well-being. We are sisters.

בְּכוֹתֶרֶת:

ביום ראשון אני הולכת לדפוק על כמה שולחנות כדי לנער את האחראים למצב הזה.

In a title:

On Sunday, I'm going to knock on a few tables to shake those responsible for this situation.

מירי מסיקה והברירה הטבעית – אל תשליכני

Miri Mesika & the Natural Selection – Don't Throw Me Away

 

פרשת המים

טבילה כהזדמנות לצמיחה, להיטהרות ולריפוי

הגות בספר שנערך בידי אלונה ליסיצה, דליה מרקס, מיה ליבוביץ', תמר דבדבני

 

מבוא

א. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ  ב. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם  ג. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר  ד. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ  ה. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם  ז. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן  ח. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן  י. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב  יא. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן  יב. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב  יג. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.

ישנם מושגים רבים בחיינו אליהם אנו מתיחסים כפשיטא ואיננו מקדישים להם מחשבה. לרוב, אנו חשים בהם בחסרונם, כשאנו זקוקים להם וָאַיִן. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כשמדובר במים. אֵין דין היושב בשבדיה על פלגי מים כדין ההֵלֶךְ בסהרה.

מים, לדידי, הם הנוזל הזולג מהברז, אִם לשתיה או לרחצה. כחילונית (אף שבית הורי היה מסורתי), הפעם היחידה בה התוודעתי לשימוש הנרחב יותר במים, היתה כשהרבנית הממונה על הנושא, הסבירה לי את שעלי לעשות בטרם אכנס לחופה. נאמנה לדרכי האתאיסטית, הנסיבות היו עימי (תרתי משמע) ולא הזדקקתי לטבילה, כך שלא חויתי על בשרי.

על המים

מתוך כריכת הספר: "מים הם יסוד כה בסיסי בחיינו, עד כי לעתים אנו שוכחים את היותם חומר קמאי, שבלעדיו לא יתכנו חיים, שבהינתנו בצמצום, לא תתכן צמיחה ושבשפיעה מוגזמת שלו טמונה סכנה".

כמו כל דבר בחיים, הסוד הוא איזון נכון. עדיף במשורה, בזהירות, מאשר במופרז. כוחם הרב של המים יכול לפעול לטובה אך עלול גם להרע. מגיסא טבא, מעניקים לנו המים חיים ויוצרים צמיחה ושגשוג. אנו צורכים אותם מדי יום והם תורמים לקיומנו, כמו גם לשמירה על בריאותנו (היגיינה). מאידך, הם עלולים לגרום להרס ולחורבן, לא עלינו.

מים הם המרכיב הכי משמעותי בחיינו, למעשה יסוד החיים שלנו, כי בהעדרם – לא יִתָכנו חיים. יחד עם זאת, כשהם באים בהגזמה – ישמרנו האל וינצרנו מפגיעתם. מאז ימי המבול בימות התנ"ך, הצונמי הנורא בדצמבר 2004, השטפונות הקשים בקווינסלנד בדצמבר 2010 ושאר ההצפות ההורסניות שלא מניתי כאן בתקוה ובתפילה שלא יקרו יותר – חווינו קשות ולא היינו רוצות לחזור לאלה. דיינו יותר מדי. בתפילת הגשם (הן ביהדות והן במסורות אחרות), מבקש האדם מבורא עולם שהמים יבואו עליו לטובה ולא חס וחלילה אחרת. הלואי, אמן!

על פי הפאנג שוואי, אלמנט המים שייך לאנרגיה הנקבית (יין), המסמלת רגישות, שגשוג וכספים והוא אחראי על חידוש ושחזור של אנרגיה חיובית. הלואי עלינו, אמן!

מכריכת הספר: "דמות העולם ודמותנו משתקפת במים באינספור אופנים. עתים ההשתקפות סהרוריות, עתים חידתית וקסומה, פעמים עכורה ופעמים בוהקת."

המים כמשקפים אותנו ואת סביבתנו: בוקר אחד אנו קמים רגיל, באחר אנו הפוכים, לפעמים מצב רוחנו מרומם, לפעמים לא כל כך ופעמים השמש זורחת עד שלבנו מתרונן משמחה על היום החדש הצופן לנו אך טובות ועל ההפתעות הנעימות הנכונות לנו.

על הטבילה

מהכריכה: "בהכנסנו למים, אנו הופכים לחלק מעולם הבבואה, טובלים בעולם דמיוני שאין ממשי ממנו, יקום המכיל בתוכו אפשרויות בלתי מוגבלות".

מזכיר לי את הספר המקסים "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" ואת המשכו – "מבעד למראה ומה אליס ראתה שם". יש מין קסם בכניסה לתוך המים, אל עולם אחר, כזה העוטף אותך כולו, מחבק, מזמין אותך לתת מעצמך. ומצד שני, באבחה של חוסר זהירות – זה עלול לגרום לאובדנך.

מתוך הספר: "הטובלים במים מאבדים מכובד משקלם והופכים במידת מה לחלק מהמהות הצלולה, השקופה והמימית. אפשר לחוות את הטבילה במים כויתור על האגו ועל הצורך בשליטה".

את נכנסת למים, צפה על פניהם, מתמסרת. חויה של היטהרות, של ראשוניות, של התמזגות עם יסוד כה ראשוני ועם הטבע. אין עוד בנמצא משהו (לא עולה על דעתי) המסוגל לשאת אותך, לאפשר לך לצוף בלי להזדקק לתוספות שמחוץ לגופך. מגע המים על הגוף, יוצר תחושה של רוגע, טוהר, עילאיות.

"כוונת הטבילה היא להוסיף ממד של קדושה למעשה האהבה ולהביא לידי ביטוי את התהליך הרגשי שהוביל לבחירה, בהוספת ממד גופני למערכת הזוגית".

לפני שנים, כשהבנתי מי אני, חשבתי שלפעם הראשונה שלי עם מי שאהבה נפשי תהיה משמעות גדולה אם נקדים טבילה לאיחודנו, לשם יחוד קודשא בנוסח א-דתי. חויה מעניינת. למדתי אז, שגם טבילה בים כשרה היא.

על מים וטבילה

בספר ששה שערים המכסים את מהלך חיינו ומראה כיצד המים מלווים אותנו לאורך כל דרכנו: החל מטבילה במעברי החיים, דרך הזדמנויות לריפוי והחלמה של הנפש והגוף, התחדשות ותיקון עצמי, גיור וכלה בטקסי מעגל השנה. השער השישי עוסק בעיון טבילה ובו רשימות רבות-ענין מאת אנשים מעניינים.

כמו ספרים נוספים שיצאו משערי הרבנות הרפורמית הברוכה, מוכיח גם הספר הזה שהיהדות פנים רבות לה וגם אם הפרשנות שונה היא, הרי שהמקורות הם אותם – של אמותינו ואבותינו.

סיפא

קראתי בספר בשקיקה ובענין רב ולמדתי ממנו רבות. הוא כתוב בצורה קולחת. יש בו מאמרים מרתקים בצד שירים ומסות מאירות עיניים. יש בו הגות והגיגים וכל אחת ואחד תמצאנה בו ענין.

עיצוב הכריכה מהנה את העין ומושך לפתוח את הספר. הטיפות הכחולות והשקופות על רקע הלבן הטהור מעוררים את הלב להתבונן בקנקן וגם רצון להעמיק ולבחון מה יש פנימה.

אהבתי את שם הספר על האסוציאציות שזה מעורר. אצלי, כששמעתי את שמו לראשונה, צץ לי מיד המונח "קו פרשת המים" (המטאפורה שבאה לתאר ארוע מהותי, המפריד בין מה שהיה לפניו לזה שאחריו). אחרי הקריאה בו, אמרתי לעצמי שאם השיח הציבורי דהיום נוגע (בין השאר) גם להדרת נשים, הרי שבא ספר כזה ומוכיח עד כמה המוח החכם והיוצר הוא שחשוב ולא אלו אברים מאפיינים את מיננו.

מילתא זוטרא:

תבורכנה עורכות הספר, כמו גם הכותבות בו, על שהביאו בפנינו ממטעמי היהדות.

עיון נוסף:

  1. פרשת המים – דפים מהספר
  2. ביקורת באתר של נוריתה
  3. הרבה אלונה ליסיצה בגוגל ספרים
  4. הרבה ד"ר דליה מרקס בהיברו יוניון קולג'
  5. הרבה מיה ליבוביץ' באתר סימניה
  6. אתר הרבה תמר דבדבני
  7. הרבה דליה מרקס על איכות החיים שלנו ותוחלתם
  8. הסרט המלא מ-1972 Alice's Adventures in Wonderland
  9. הרבה דליה מרקס על פרשת בשלח
  10. אלעד קפלן על נשים ויציאת מצרים