ארכיון תג: מלחמה

אמרו שיש רגיעה   They Said there was Cease-fire

אמרו שיש רגיעה, אז אמרו. מתי קרה שמה שאמרו אכן התרחש?

They said there was a Cease-fire, so they said. When did what they say actually happen?

The Israel-Palestine conflict: a brief, simple history (Vox)

פתאום נהיה שקט Suddenly Silence

בילי ג'ואל – לא אנחנו התחלנו את האש

Billy JoelWe Didn't Start the Fire

יומיים של מתח, קולות קרב, פיצוצים, פגיעות, פצועים, טראומה. יומיים של שוא.

Two days of tension, sounds of battle, explosions, injuries, wounded, trauma. Two days of nothing.

אחרי הרעשים והמראות הקשים, פתאום נהיה שקט. השאלה היא עד מתי, כי בטחון שיהיה שקט – אין.

After the noise and the harsh sights, suddenly it became quiet. The question is for how long, because there's no guarantee for peace.

מדינת ישראל המודרנית. נובמבר 2018. כבר מזמן, אך בימים האלה ביתר שאת, אין ממשלה ראויה בישראל, החמאס הישר בעיניו עושה ומנהיגיו שולטים בנו.

The modern State of Israel. November 2018. A long time ago, but in these days more intensely, there is no proper government in Israel, Hamas does as its leaders saw fit and rules over us.

המראות שוברים את הלב

דדל ישראל כצוק איתן

דדל ישראל כצוק איתן

אזעקה בכיסופים.

זיקים, כרמיה, אזעקה.

אזעקה ביד מרדכי ונתיב העשרה.

אזור התעשיה אשקלון אזעקה.

אזעקה באשקלון.

אזעקה באשדוד.

אזעקה בגוש דן.

אזעקה בחדרה.

בקציר שָׁקֵט.

ובעזה, מדלגים התושבים בזהירות בין ההריסות למצוא שרידים. המראות שוברים את הלב, בעיקר את זה היהודי הרחום, כי אצלם ישנם יותר מדי קיצונים שלא אכפת להם מכלום מלבד זריעת הרס ומוות.

ויש גם תקוה, כי גם ביניהם ישנם בני אדם, עד כמה שזה מפליא את הקיצונים אצלנו.

"המלחמה מגדירה מחדש את החיים, היא מפענחת מחדש את קיומך, אולי המלחמה תגרום לך לעשות חשבון מחדש עם הזמן והתאריך. האם אתה האדם האנושי והתרבותי שאתה מתיימר להיות? או שאתה אדם אחר לגמרי ממה שדמיינת כל הזמן? האם אתה שייך לשנת 2014? או שאתה טעות של מכונת זמן מסרט גרוע? משימתך העיקרית היא למצוא כוס מים ראויים לשתיה, למצוא קצת אור כדי ללכת לשירותים, למצוא בית שהוא לא ביתך, רחוק מהמוות, עם מעט כבוד-עצמי וגאווה מול המארחים שלך, למצוא זמן לבכות את החיים שלך שבורחים לך מבין הידיים בין מלחמה למלחמה. חדלת מלהיות משורר, אפילו לא בן אדם בזמן שאתה מעביר את ילדיך מבית לבית כמו חתול מבוהל, קולות האימה, צרחות התינוקות ורסיסי הטילים רודפים אותך. אלה הרסיסים המכוערים שמילאו את הרחובות, אתה תשתגע מזה שהאוסף שלהן היא הזהות החדשה של ילדיך. אתה לא בשר ודם כשאתה רואה את שאריות שכניך מפוזרות ברחוב כמו שלטי פרסום, ואתה ממשיך ללכת ואומר: אלה החיים. אתה לא בשר ודם כשאתה רואה את מונה ההרוגים קופץ ממאה לאלף כמו בתחנת דלק. אתה לא אתה, המלחמה הגדירה אותך מחדש. אתה בסך הכל אבק המתפזר ברוח מהפגזים. חף מפשע שהרעב, הציידים והטבע האכזר רודפים אחריו, פרימיטיבי בלי נייר או תמונות או אינפורמציה או עתיד. אתה אבוד במלחמה, אל תטרח בלעייף את נשמתך בכתיבה, או אפילו בהתבוננות ביפה כי אף אחד לא יבין את השטויות האלה. אז מה המשמעות בלגלות שהמלחמה מגדירה מחדש את משמעות החיים".

(זה לא פוסט פוליטי, סתם פוסט אנושי).

Nasser Rabah

בקציר שָׁקֵט. הלואי כך גם על שאר חלקי המדינה.

כיפת ברזל Iron Dome

מזמור לדוד, ה' רעי לא אחסר!
בנאות דשא ירביצני, על מי מנחות ינהלני,
נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו.

גם כי אלך בגיא צלמות – לא אירע רע, כי אתה עמדי; שבטך ומשענתך המה ינחמני.
תערך לפני שלחן נגד צררי, דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה,
אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לארך ימים

(תהילים כ"ג)

The LORD is my shepherd; I shall not want.

He maketh me to lie down in green pastures: he leadeth me beside the still waters.

He restoreth my soul: he leadeth me in the paths of righteousness for his name's sake.

Yea, though I walk through the valley of the shadow of death, I will fear no evil: for thou art with me; thy rod and thy staff they comfort me.

Thou preparest a table before me in the presence of mine enemies: thou anointest my head with oil; my cup runneth over.

Surely goodness and mercy shall follow me all the days of my life: and I will dwell in the house of the LORD for ever.

(Psalm 23)

נובמבר בלונדון, 11 בבוקר,  0 C 10,  עננים פזורים. אני נכנסת לשתות קפה ולזלול כמה סקונס בצד. בית הקפה דְליל מְבָלִים. הכלכלה אצלם עדיין על הפנים וזה מתבטא בחוסר הנכונות של הבריטים להוציא מעבר להכרחי להם לקיום הבסיסי. הבעלים ישראלים. הרדיו באינטרנט פתוח על רשת ב'. קצת הזוי לשמוע על מזג האויר האביבי והנאה באשדוד ובבאר שבע על רקע אזעקות הקריין לצבע אדום. צמרמורת עוברת לי לאורך הגוף. הסירנות הללו אינן מטיבות עם הנפש. גם לא קולות הנפץ המתלווים אליהן.  אנחנו שומעות הכל.

November in London, 11 am, 100c, scattered clouds. I go in for a coffee and gobble some scones aside. The coffee shop is sparse of people hanging out. Their economy is still on the face (a Hebrew expression that means 'not good'), and this is reflected in the British's unwillingness to spend beyond their basic necessity. The owner is Israeli. The radio is open on Reshet B. it's a bit surreal to hear about the spring nice weather in Ashdod and Be'er Sheva against the background of the announcer's alarms of red colour. Chills go through my body. These sirens do not benefit the soul. Neither do the explosive sounds accompanying them. We hear it all.

כששמעתי לראשונה על "כיפת ברזל", הייתי בטוחה שזה בא מהכיפה שהדתיים שמים על הראש. אחר כך שמעתי ברדיו הבריטי את שמו בלועזית – "Iron Dome" והבנתי שהכוונה אינה להסתמך על דָרֵי מעלה שהמאמינים בהם מזיקים לכולנו (ולא רק לחילונים), אלא לכיפת מגן מפני הטילים הנורים עלינו.

When I first heard about "Iron Dome" (Kipat barzel in Hebrew), I was sure it came from the Kippah the religious put on their heads. Then, on British radio, I heard its name in foreign language – the "Iron Dome", and realized that the intention was not to rely on people who live in the sky (the dead) that those who believe in them are harmful to all of us (and not just to the secular), but to a protective dome against the missiles fired on us.

מוֹזֶס, שאשתו עדיין קוראת לו מוישלה, מניד בראשו מצד לצד ומצקצק בלשונו. ביד אחת הוא מזִין את מכשיר הפלאפל ובשניה מוחה את השאריות עם המרית. השמן מבעבע ורוחש עת מוזס מחליק לתוכו את הכדורים לאט. הניחוח המתפשט באויר מגרה מאוד. אני מסיימת את הקפה עם הסקונס ומזמינה מנת פלאפל עם הרבה טחינה וצ'יפס. טעים להרגיש את הבית.

Moses, whom his wife still calls Moishale, shakes his head from side to side and makes a sound with his tongue. With one hand he feeds the falafel tool and with the other he wipes the scraps with the spatula. The oil is bubbling while Moses whirls the balls slowly into it. The aroma that spreads in the air is very stimulating. I finish the coffee with the scones and order falafel with lots of tahini and fries. It's delicious to feel at home.

הפטפטת ברדיו נמשכת. מוזס מהמהם נעימה ישראלית ידועה. עד כה, לכל מלחמה אותה אני יכולה לזכור היה שיר שליוה אותה והפך להיות הזכרון המוזיקלי שלה. הפעם, עדיין אין.

The radio chatter continues. Moses hums a well-known Israeli tone. So far, every war I can remember has had a song that escorted it and became its musical memory. This time, there isn't yet.

עמית פרקש – מיליון כוכבים [מלים]

Amit Farkash – A Million Stars

סתו בפאריז, בוקר נינוח בדירתה הנעימה של ביאטריס ברחוב סמוך ל-Avenue des Champs Elysees. בחוץ C 10, והיום צפוי להיות מעונן ברובו. ביאטריס לקחה אותי אתמול לבקר במגדל אייפל. למרות שידוליה, אני מסרבת בכל תוקף לשלוח יד בנפשי ומתעקשת להשאר על קרקע מוצקה. נכון, זה הסמל המובהק של פאריז, אך עדיף לי לצלם מלמטה מאשר את הנוף מלמעלה. ישנם מקומות אחרים מהם אני יכולה להפיק תמונות מנוף העיר, כמו לדוגמא הדירה של המארחת שלי, בְּקומה שאני מקבלת סחרחורת רק מלכתוב את מספרה, אז אמנע. אני מנסה לשכנע את עצמי שהדירה הזו אינה גורדת שחקים וגלי החרדה הפוקדים אותי אין להם אחיזה במציאות. ביאטריס מסייעת בידי להפיג את פחדי. המיטה רועדת תחתינו ומזכירה שיש גם צד נעים לחיים.

Autumn in Paris, a leisurely morning in Béatrice's cosy apartment on the street near Avenue des Champs Elysees. Outside is 100c, and today is forecast to be mostly cloudy. Béatrice took me yesterday to visit the Eiffel Tower. Despite her solicitations, I firmly refuse to commit suicide and insist on staying on solid ground. Indeed, this is the quintessential symbol of Paris, but I'd rather take photos from below than the view from above. There are other places where I can take photos of the city view, such as my hostess's apartment on the floor that I get dizzy by just writing its number, so I'll avoid it. I try to convince myself that this apartment is not a skyscraper and the anxiety waves that surround me have no grip on reality. Béatrice helps me relieve my fears. The bed shaking beneath us reminds that there is also a pleasant side to life.

חזרה אל המציאות, המכונה אצלנו "שגרת חרום". בטלויזיה שוב מצעד השמוקים המברברים עד זרה את ההגיגים המוכרים והלעוסים שלהם. אני כבר מיחלת שהם ילמדו לדבר עברית נכונה ויפסיקו לקשקש לנו על ש"כל האופציות על השולחן". האופציות אולי על השולחן בלועזית, אבל בעברית "כל האופציות פתוחות". בעברית, מה שעל השולחן הם הדברים, בבחינת "הבה נשים את הדברים על השולחן" והמשמעות היא שונה מזו של האופציות; כאן הכוונה היא לדבר גלויות (בצורה גלויה, לא מקביל למכתבים).

Back to reality, known as "emergency routine". On television, again the shmucks' parade that prattle their familiar and chewed chants again and make al sickening. I long for them to learn to speak proper Hebrew and stop rattling us about "all the options on the table". The options may be on the table in foreign language, but in Hebrew "all options are open". In Hebrew, what is on the table can be things, in terms of "let's put things on the table" and the meaning is different from the talking about the options; here, the intention is to speak openly.

במשך שעות, צורמים הקריינים הגברים את האוזן בטונים הגבוהים שהם מפיקים מגרונם שאינו ניחר. מי יגלה את אוזנם שגם בימים רגילים, אך על אחת כמה וכמה בשעת חרום מתוחה זו, אנו מעדיפות (ומן הסתם גם מעדיפים) שידברו אלינו בשקט ולא בצרחות, לתשומת לב הקריינים והכתבים באולפן. אין צורך לנבוח על הצופים! אם תדברו בנחת, אולי גם נאמין לדבריכם ויתכן שנחשוב שאתם גם חכמים.

For hours, the male announcers grate our ears with the high tones they produce from their dried-out throats. Who will reveal to them that on ordinary days, all the more so in this tense emergency time, we prefer (and probably men do too) they would talk to us quietly and not screamingly, to the attention of the announcers and reporters in the studio. No need to bark at the viewers! If you talk leisurely, we might as well believe you and we may think you're smart too.

עדיין, אף אשה אחת לרפואה ולאיזון. הן ודאי נשארו בבית לשמור על הילדים. זה הרי תפקידנו המסורתי ומה לנו מחוצה לו. לי נראה כי הקברניטים חוששים מהאמת וּמִקריאה להם לסדר, שיתעשתו ויפסיקו לגרום לנו לנזקים. שוב משתיקים את קולנו.

Still, not one woman in sight for balance. They must have stayed home to look after the children. This is our traditional role and what business do we have apart from it. It seems that the leaders are afraid of the truth and the call for them to get in order, to come to their senses and stop causing us harm. Our voice is silenced again.

ערוץ 2: אהוד יערי שוחח עם פרשן חמאס מעזה

Channel 2: Ehud Yaari talks with Hamas commentator from Gaza

הגרסא התמציתית:

אמנם שני העמים חיים במדבר, אך הגיע הזמן שנתקדם מתקופת הגמלים והמלחמות בין הרועים על בארות המים ושטחי מרעה ונסדיר את החיים ההדדיים בינינו בהרמוניה ומתוך כוונות אמיתיות.

The concise version:

Although both peoples live in the desert, it is time for us to move forward from the camels' era and wars between the shepherds on the water wells and pastures, and we should settle our mutual lives with harmony and with real intentions.

 

חפירות:

  1. מתכון לסקונס של גיל חובב

ענן עשן

מבצע עמוד ענן, היום הרביעי, שבת בבוקר.

גולשת לאתר של הערוץ הראשון כדי להתעדכן, אך הטלויזיה שלנו דתית למהדרין ושומרת את השבת לקדשו. אין צורך כנראה לידע את הציבור במתרחש. הרי אין אנו משלמות את האגרה ולכן לא מגיע לנו להתעדכן בזמן אמת. באתר שלהם כתוב שהשידור החי הבא מי ישורנו. אני מניחה שהם עדיין לא קלטו שם, ברוממה, שמי שאינה מוצאת את המידע שהיא/הוא מחפשת וחוסמים מפניהן את הצפיה – תחפש הלה ערוצים אחרים ומשתמצא (וזה הרי זמין בעידן שלנו) – היא/הוא לא תחזור אליהם יותר.

בינתיים, אני עובדת בזעת אפי בחוה שלי בפייס ומחליפה מספר מלים עם הדמויות החמודות של שכנותי. חברה מבריטניה ואחרת מצרפת, מבקשות ממני מידע ומקורות לצפיה. אני מנסה להפנות אותם לשידורים בשפות שהן מבינות, אך למה שיהיה כדבר הזה ברשות השידור? הן מדווחות לי שהקישורים אינם עובדים. נו, זה מובן לגמרי – הרי הן לא שילמו האגרה, אז איך תוכלנה לצפות בשידורי הערוץ הישראלי באינטרנט? הגיוני, נכון? בערוץ 10 אין דורשים אגרה, אז אפשר לקלוט אותם באינטרנט בכל זמן. דא עקא, שכנותי בחוה בפייסבוק, אף שהן אוהדות אותנו, הישראלים, אינן מבינות עברית. במקום להפעיל מערך הסברה יעיל באמצעות הטלויזיה הישראלית – יש רק קדחת.

חברים אחדים בפייס מואילים להביע תמיכה בנו ומחזקים את ידי. אני מרגיעה אותם ומבהירה להם שאינני נמצאת בקו האש, ברוכה א-לוקימה, שלמזלי אני גרה במקום שהסיכוי לטילים שישלחו אליו הוא מאוד נדיר. פיגועים זה דבר אחר, כמובן. מאלה צריכה להזהר כל הזמן, למרות ש-טפו-טפו-טפו היה לנו שקט בזמן האחרון.

ניסיתי גם לחפש את הוידאו בו נראה מת'יו גולד, שגריר בריטניה בישראל כשהוא מבקר בקרית מלאכי ומבטא את הזדעזעותו לנוכח הזוועות בהן חזה – אבל למה שהממונה על ההסברה ינגיש את זה? הרי זה באנגלית ומרבית העולם מסוגלים להבין את השפה הזו וזו הסברה ממדרגה ראשונה. חלמאות, כבר הזכרתי?

אני עוברת להאזין ל-FM88. גדי ליבנה שר עם המוזיקה שהוא משדר ובעת הצורך מכריז על אזעקות "צבע אדום". תארנה לעצמכן את הקריין בביביסי או בקלאסיק FM עושה כך. הזוי לחלוטין. אין אצלם מצב כזה, הממשלות שלהן לא היו מסכימות להסכין עם מצב כזה של טילים על אזרחים, רק בישראל זה יכול לקרות. אני אוהבת את המוזיקה שגדי משדר כל כך במקצועיות ובחן. הוא אחד ויחיד מסוגו. הלואי והיו עוד רבים כמותו, הרדיו היה נשמע הרבה יותר טוב. אחריו, אין מה לשמוע, המוזיקה שמשמיעים קריינים אחרים אינה לטעמי, אז אני עוברת להתעדכן בחדשות ברשת ב', כי הרי הטלויזיה שומרת שבת, כזכור.

מדברים על החוסן הלאומי/האזרחי. ברור שהעם חזק ואיתן ונפשנו חסונה, הרי כבר בתנ"ך ציינו שעם קשה-עורף אנו, כך שיש לנו מוניטין לשמר, לא ככה? חבל שצוררינו הארורים לא השכילו להבין ששום דבר לא ישבור אותנו, כי אין לנו ברירה אחרת – זו המדינה שלנו עוד מקדמת דנא. שמנה לב שכתבתי המדינה, לא הארץ, כי הארץ אינה בלעדית שלנו וכדאי שמנהיגינו יפנימו את זה מה שיותר מהר ויפסיקו לברבר ולשפוך את דמנו בשם החזון המעוות שלהם. שישפכו הם את דמם קודם. איך התבטא השר הממונה על הנגב והגליל (שהביקורת שלי על אי עשייתו היא נפרדת) על השהידים המוסלמים: "האיש עם השמלה מתחבא בחורו כבר שש שנים, כי הוא מפחד מאיתנו ויחד עם חבר מרעיו הוא שולח אחרים להשתהד, לא את עצמו." אהבתי את הפועל "להשתהד". לפחות הוא דובר עברית רהוטה, ולא אמר "לבצע שיהוד", כמו העלגים המשתמשים בצורה מפגרת במלה "ביצוע" במקום להשתמש בפועל המתאים הקיים בעברית. לדוגמא: במקום לומר "לפגע", משתמשים בצרוף המלים המעוות "לבצע פיגוע" וכיוצ"ב. הלואי והיו מעבירים לדוברים קורסי רענון בשפתנו כדי לשמרה ולמנוע "ביצוע" עיוותה.

חומר למחשבה: כמה הזוי זה לצפות באיילה חסון המראיינת מהאולפן ברוממה את ריבחי רנטיסי בחַי כשהוא יושב באולפן בעזה? כמה מפליא לשמוע שהשר דיכטר מתראיין באלג'זירה? ואחר כך אומרים לנו שאין לנו עם מי לדבר!!! לא הזוי?

לילה בדרום / להקת פיקוד דרום

*

שבת, אין חפירות כרגע, אולי אוסיף מחר… בינתיים, כדאי לקרוא את הרשומה של איתמר: לא אסתפק ב"שקט"