ארכיון תג: מסכות

פורים ה'תשע"ח Purim 5778

להתחפש זה כיף It's fun to masquerade

להתחפש זה כיף ! It's fun to masquerade

משנה לשנה מתרחק החג הזה מבנות גילי. לולא הנכדים והתכונה סביב תחפושותיהם, אני בספק אם היינו חוות אותו.

Year after year, this holiday distanced itself from people at my age. If it were not for the grandchildren and the bustle of preparation around their costumes, I doubt we would have experienced it.

פורים הוא החג שאני הכי אוהבת ולא רק משום שנולדתי במוצאו (ט"ז באדר). אני אוהבת להתחפש, זה כנראה באופי שלי. אני אוהבת את המאכלים ואת מנהג משלוח המנות. על לשתות עד-דלא-ידע אני מוותרת. איני אוהבת אלכוהול, מעדיפה מיץ תפוזים סחוט טרי.

Purim is the holiday I love most, and not only because I was born a day after it (16 in Adar). I love to masquerade, it's probably in my character. I love the dishes and the custom of sending Mishloach manot. I pass drinking Ad-lo-yada. I don't like alcohol, I prefer freshly squeezed orange juice.

יצאתי "העירה" (מרחק שלושה רחובות מהיכן שאני גרה) כדי לראות את הצוהלים. לא היה מה לצלם, אותן תחפושות מלפני שנה ושנתיים.

I went out to the "city" (three blocks from where I live) to see the cheerful people. There was nothing to photograph, the same costumes from a year and two years ago.

 

הקרפנטרסנֶשֶׁף מַסֵכוֹת

This Masquerade – A Tribute to The Carpenters

 

♀ ♀

אבנר הליצן סיפור לפורים באתר מעריב

צחוק, צהלה ושמחה

וגם משלוח מנות

מסכות, צהלה ושמחה

מסכות, צהלה ושמחה

החיים יפים, מתוקים כמו דבש, בעיקר בפורים. כמו בקרנבל בברזיל, אנחנו יוצאים לרחובות בתהלוכות תחפושות ושוכחים מההווה המעיק ומהמחר הלא פשוט, שיבוא מיד כשהקרנבל יגמר.

Paul Evans – Happy Go Lucky Me

 ♀♀

אינני יודעת למה אני חושבת על זה, אולי משום שבשבוע שעבר ציינו חמש שנים לפטירתה של אמי ונזכרתי שהיא לא סיפרה לי הרבה על ילדותה, בעיקר לא על איך חגגו את החגים בעיירה. מעולם לא סיפרה אם התחפשה בפורים וּלְמָה. על תמונות אין מה לדבר, כי אם היו – הן אבדו בשואה. אינך נוהגת לקחת איתך את אלבום התמונות כשאת נמלטת על נפשך מפני הצורר המבקש להשמידך; זה הדבר האחרון שיש לך בראש.

קשה לי לדמיין מה עובר על ילדה שגרה בעיירה קטנה, שגדלה בידיעה שהיא שונה מהסביבה, גם אם ישנן עוד כמה ילדות וילדים כמוה. בכל זאת, היא מהמגזר של המיעוט. איך זה לאפות אוזני המן (אמהּ, היא סבתי, היתה האופה של העיירה) ולחַלֵק את משלוח המנות רק לחֵלֶק מהאוכלוסיה, זה שנמנה עם בני ברית.

חשבתי על משלוח המנות בגולה עת הכנתי כמה כדי להביא לשכנות שלי. הצעירים החופשיים (הלא דתיים) של ימינו כבר אינם טורחים במנהג הזה. אלה שיש להם ילדים בגנים או בבתי הספר עדיין מכינים בלית ברירה, אך לא עבור החברים והשכנים. חבל. מנהג יפה הוא משלוח המנות.

רונית אופיר – משלוח מנות

אני נזכרת בארוע הזוי שארע לפני שנים. אחת מחברותי החופשיות גרה אז ב-upstate ניו יורק. ערב פורים, סיפרתי עליה לחברה אחרת, חרדית מברוקלין (תמיד היתה לי חולשה לדתיות וקשר די הדוק עימן…). זו התעקשה שאמסור לה את כתובתה המדויקת של החופשיה ולא אבתה לגלות מדוע. עם כל הידע שלי על החג, לא תארתי לעצמי שהמצוה כה חשובה עד כי תבעיר אש בעצמותיה של החרדית וזו תעשה את כל הדרך הלא קצרה עד ביתה של החופשיה רק כדי למסור לה דרישת שלום ממני באמצעות משלוח מנות.

מה רבה היתה הפתעתי לקבל שיחת טלפון מחברתי החופשית, בה סיפרה שהיתה קרובה להתקף לב עת ענתה לצלצול בדלת כששמעה שמעברה השני הזדהתה מאן דהיא כ"חברה של שרון", ולכן לא היססה ופתחה. לבה החסיר כמה וכמה פעימות לַמראה ההזוי: על סף ביתה ניצבה אשה, אמנם נחמדה ומסבירת פנים, אך עטויה שמאטע (כך כינתה חברתי את השביס) לראשה. מה יכולה אשה מן הישוב לחשוב על הופעה כזו? עלי להזכיר לקוראות שהלה הרי חופשיה, בסביבתה לא גרו יהודים ולכן לא התענתה יום לפני בתענית אסתר, כך שהיא שכחה מחג הפורים. היא חשבה שקרה לי אסון ודתיה באה לבשר לה עליו. בשביל זה בראו לנו את הדתיות, לא ככה?

בטרם עמד לבה מלכת באופן סופי, שמעה החברה את האשה מברכת אותה בפורים שמח ותוקעת לידיה המופתעות שקית ארוזה בצלופן צבעוני מרשרש. בעוד הזרה מחייכת אליה משן אל שן, מחכה להזמנה להכנס פנימה כדי לנוח מתלאות הדרך (זה המידע שקיבלתי מהצד של הדתית), עמדה לה חברתי ההמומה, בוהה בתופעה שלפניה, אינה מסוגלת להוציא הגה במשך דקות ארוכות.

הדתית סיפרה לי שכשהבינה שאין תקוה להצעה להכנס, היא חזרה על ברכת ה"פורים שמח", סבה על עקביה וחזרה לברוקלין. לא שהיתה לה כוונה לבקש דבר, גם לא כוס מים, כי מהדרת שבמהדרין שכמוה לעולם לא תטעם וגם לא תשתה חלילה וחס דבר בבית זר, על אחת כמה וכמה בזה של חילוניה, רק לנוח ביקשו רגליה אחרי שכיתתה אותן ברחבי העיר כשהיא מסתייעת ברכבת התחתית ובאוטובוס.

החברה החופשיה לא הצליחה להתגבר על האלם שקפץ עליה וכל מה שהיתה מסוגלת לעשות, זה להביט אחר גבה המתרחק של הדתית ולאחר שזה נעלם מעיניה, לסגור את הדלת ולמהר להתישב משום שרגליה לא היו יציבות כל כך. בכל זאת, הפתעה שכזו, של ד"ש וברכת חג שמח ממני…

רחוב סומסום – משלוחי מנות

בתמצית:

הפתעות יש להפתיע בצורה מושכלת, גם אם הן נעימות. כדאי לקחת בחשבון שלא כל אחת יכולה לעמוד בהן.

פורים באנימציה

חג פורים שמח ומבדח Happy and Funny Purim

חג פורים

חג פורים שמח לילדים ה'תשע"ד 2014  Happy Purim for the children

ובישוב קציר צהלה ושמחה. בית לולה, הוא בית העם שלנו, אם היינו קיבוץ, מלא מפה לפה ברוקדות ורוקדים, צוהלות וצוהלים, המניפים רגליים אל על, מגרונם בוקעים שירי פורים עליזים, שירי עם ובוקרים כיד הדי-ג'י הקלה על הצלילים. והיין, כמובן, נשפך כמים, נערה אל קרבנו עוד ועוד ועוד.

The settlement of Katzir cheered and rejoiced. Beit Lula, our assembly hall, if we were a kibbutz, is full of people dancing, joyous and cheerful, waving their feet up, jubilant Purim songs bursting from their throats, folk and cowboys' songs as the hands of the DJ relieved the sounds. And the wine, of course, spilled like water, poured into us more and more and more.

יום ששי, שתיים אחרי חצות. בית לולה מתחיל להתרוקן. תהלוכה רבת שיכורים משוטטת באמצע הלילה ושרה ושרה ושרה… עד דלא ידע. ביאטריס ואני עם החוגגות, גם אנחנו לא ממש יציבות על רגלינו ומתנודדות כמו השאר. קרררררררר, האף קופא לנו, אבל בתוך תוכנו חם מכמויות היין האדירות שצרכנו. אינני זוכרת מתי שתיתי כל כך הרבה. הראש מסתובב לי ואני רואה את העולם מבעד לעיגולים זזים, בלי להצליח למקד את העיניים. הכל נראה כפול. אני עוצמת עין אחת והרחוב מסתדר לי. פוקחת אותה והכל שב להיות זוגי וישנם כמה עצמים שמתעצמים גם לכדי שלישיה ורביעיה.

Friday, two after midnight. Beit Lola begins to empty. A very drunken procession roamed in the middle of the night and sings and sings and sings… Unaware of what's happening. Béatrice and I are with the celebrations, we are not quite steady on our feet ourselves, and we are swaying like the rest. It's colllllld, our nose freezes, but inside our body it's warm due to the huge quantities of wine we consumed. I don't remember when I ever drank so much. My head is spinning and I see the world through moving circles, unable to focus my eyes. Everything looks double. I close one eye and the street gets organized. I open it and everything becomes double again, and there are some objects that grow into a trio and a fourth.

אין לי מושג איך ולמה זה קרה, אך ביאטריס סיפרה לי שפתאום נעמדתי באמצע הכיכר, מסביבי אנשים שמחים, והתחלתי לדקלם בשפה זרה לה:

קוּקעריקו, די מאמע איז נישט דא

וי איז זי גיפארן?

קיין מלאבעס.

וואס וועט זי ברענגען?

א טופ מיט קאבע.

וי וועט זי דאס שטעלן?

אינטע די טיר.

ווער וועט דאס טרינקען?

איך מי דיר.

I have no idea how and why it happened, but Béatrice told me that suddenly I stood in the middle of the square, around me happy people, and began to recite in a foreign language she didn't know:

Kukeriku, di mame is nisgt du.

Vi is zi gifurn?

Kein Melaves.

Vus vet zi brengen?

A top mit kave.

Vi vet zi dus shteln?

Inte di tir.

Ver vet dus trinken?

Ich mit dir.

ביאטריס טענה שהחבורה מחאה לי כפיים בהתלהבות ודרשה לשמוע שוב ולדקלם יחד איתי עוד ועוד. לדבריה, עשינו את זה לפחות 10 פעמים ואפילו היא כבר למדה לדקלם את זה בעל פה. אני פותחת לה עיניים בגודל של צלחות כשהיא מדגימה לי איך עמדתי ודיקלמתי, מתעלמת מהקור ומהעובדה שדחקה בי כל הזמן למהר הביתה. אני נמסה למשמע מבטאה הצרפתי באידיש. אי אפשר לחשוד בביאטריס שזו תדע את שפת אמי, קל וחומר דקלום שלימדה אותי הורתי בילדותי, כך שאני מאמינה לה שכך קרה, למרות שאינני זוכרת דבר מכל זה.

Béatrice claimed that the group applauded me enthusiastically and demanded to hear again and recite along with me more and more. According to her, we did it at least 10 times and even she has learned to recite it by heart. I open to her eyes the size of plates as she demonstrates how I stood and recited, ignoring the cold and the fact that she kept pushing me all the time to go home. I'm melting at the sound of her French accent in Yiddish. You can't suspect Béatrice to know my mother tongue, let alone a recital that my mother taught me as a child, so I believe her that it happened, even though I don't remember any of it.

במשפט אחד:

איני צריכה לזכור או להזכר – הכל מצולם ומתועד בוידאו אצלה בטלפון הנייד.

 

In One sentence:

I don't have to remember or be reminded – everything is filmed and documented on her cell phone.

חג פורים שמח לילדים ולמבוגרים תשעד 2014

חג פורים שמח לילדים ולמבוגרים ה'תשע"ד 2014  Happy Purim for the children

ובעברית:

קוקוריקו, אמא איננה.

לאן נסעה היא?

למלאבס (היא פתח תקוה של פעם).

מה היא תביא?

סיר עם קפה.

היכן היא תשים?

מאחורי הדלת.

מי ישתה זאת?

את ואני.

In English:

Cock-a-doodle-doo, mother is gone

Where did she go?

To Melabes (the name of Petah Tikva in the past)

What would she bring?

A pot with coffee.

Where would she put it?

behind the door.

Who would drink it?

you and me.

♀♀

לכבוד פורים, כמה חיוכים 😉

ניר וגלי – אין דברים כאלה

הערוץ של ניר וגלי