ארכיון תג: מריל סטריפ

אטה ג'יימס Etta James

אטה ג'יימס – לבסוף

Etta Jaims – At Last

אולי זה הגיל, אולי הטעם המוזיקלי, אולי שניהם או בכלל לא… מה גורם לנו להמשך למוזיקה מסוימת, לזמר/ת זו ולא אחרת? מה מקפיץ לנו את הלב? אלו צלילים מחלישים לנו את הנשימה?

אצלי זה כנראה הגיל, משום שאני אוהבת בלוז. זה גם הרדיו, שלא ניגן אותה כמעט, לכן לא הגיעה אטה ג'יימס לאוזני.

מישהי אמרה לי פעם שהיא אוהבת סוג של אנשים הגורם לה להיות ערנית וללמוד כל הזמן. יכול להיות שזו הסיבה שאינני חלק מחייה יותר, מן הסתם לא הייתי לה מספיק מאתגרת. טוב, לא סוד הוא שאני מאותגרת… יש לי הרבה מה ללמוד. לשמחתי, בורכתי בא/נשים המלמדות אותי את מה שמעניין אותי.

מישהי אחרת, שלדאבוני גם היא כבר לא חלק מחיי הנוכחיים, העירה לי בזמנה שאני מפסידה כשאני מגבילה את עצמי בחיפוש בת זוג בסביבות גילי בלבד ואינני מוכנה להרחיב את הגבולות. תשובתי היתה שזו אינה מגבלה, אלא כורח המציאות שלי, משום שפער של מעל 5 שנים, זו כבר מוזיקה אחרת (אינני אוהבת אופרה…) וקשה לגשר עליו. תמיד חלמתי להתכרבל עם זו שנפשי אוהבת ולחוש יחד איתה את הצלילים.

כשמגיעה מישהי חדשה אל חיי, אחת הבחינות היא, כמובן טעמה המוזיקלי. הרי איך אפשר לחלוק חיים עם מישהי שמקבלת פריחה כשהיא שומעת את ג'אניס ג'ופלין? אני ישר חוטפת גזזת ממישהי כזו ונמלטת מיד על נפשי. מבחינתי, מי שג'אניס אינה עושה לה את זה, היא חסרת נשמה. למה לי להתעסק עם זומביה? מי שאינה מסוגלת לחוש את העוצמה והכיף בצלילים של יוריה היפ ודומיהם – מה לי ולה?

אין זה אומר שהטעם המוזיקלי מוכרח להיות זהה, ודאי שלא – אחרת החיים משעממים ואין מה ללמוד זו מזו. יחד עם זאת, צריך להיות בסיס משותף מסוים, קו משיק. אני תפוסה כרגע בידי מישהי שהלהקה הכי-הכי שלה היא אבבא… לזכותה יאמר, שזו המגרעת היחידה שלה, יחד עם חולשתה למחזות זמר. באחת הפעמים שלנו יחד בלונדון, יצא אל האקרנים הסרט על הלהקה ומובן מאליו שויתרתי על העינוי ושלחתי את שאהבה נפשי לצפות בו עם חברתה הותיקה, החולקת איתה בטעם הקלוקל. חשבתי שהצלתי את נפשי, אך… חודש לאחר מכן, בטיסה חזרה לישראל, מה אתן חושבות היה הסרט שהוקרן במטוס בלי יכולת לבחור אחר? כן, מריל סטריפ גדולה!

אבבאמאמא מיה

AbbaMamma Mia

כששרה'לה פָּרשָׂה בפני את טעמה המוזיקלי, שמחתי לגלות דברים שמעולם לא שמעתי עליהם. כמי שגדלה בישראל של שנות ה-50 וה-60 (מי זוכרת שלא היתה טלויזיה ולא אינטרנט?), הרי שאי אפשר לחשוד בי שאדע על זמרות הבלוז הגדולות מלבד אלו ששודרו ברדיו. שרה'לה גדלה בעולם הגדול וזכתה לנכוח בהופעות של זמרי דורנו, כך שיש לה באמתחתהּ ידע בלתי נדלה. אני שמחה שהיא בחרה לחלוק בו איתי.

סוף-סוף

הן עמדו על הגבעה המשקיפה אל הים, רחשן הקסום של האדוות מרחף בהתאמה למלים הקדושות שפייטה הרבא, מלווה בידי הקהל שנאסף: בני משפחה, חברים. שתי נשים עמדו תחת חופה משיית סגולה, מתאחדות לכל החיים, לטוב ולטוב יותר, בבריאות, באושר ובעושר. בריזה קלילה דאתה ברכות, לוטפת את הפנים הנלהבות. סוף-סוף הן הצליחו לממש את אהבתן באופן רשמי, בגלוי.

At LAST. אטה ג'יימס הבטיחה שימי הבדידות חלפו, היות ומצאה את החלום שהיא יכולה לקרוא לו שלה. "סוף-סוף", שרה שרה'לה את המלים אותן ידעה בעל פה, אותן התפללה רוב חייה הבוגרים.

"מזל טוב, מזל טוב!" פרצו אנשים מכל עבר בברכות לזוג הטרי, כשהרבא סיימה את הטקס בהבעת תקוה שבנות הזוג תחיינה באושר עד קץ כל הימים.

יסמין לקחה את שרה'לה בזרועותיה וחיבקה אותה בחוזקה, מאמצת אותה אל לבה. "רעייתי", לחשה באוזני זו שאהבה, " אִשָתִי, לעולם ועד."

"לעולם ועוד", תיקנה שרה'לה, "ואף יום אחד לא פחות מזה."

(מתוך עלי לונדון ספר בכתובים)

הערה לסדר:

כל השבת קיויתי לשמוע אזכור כלשהו על מותה, משהו על תרומתה המוזיקלית לנשמת האנושות, אך למה שזה יקרה? אף עורך/כת מוזיקלי/ת לא טרח/ה. גם אם יצוץ התֵרוץ ש"טרם הספיקו להתארגן", אני מאוכזבת. ציפיתי מקריין/ית זה או אחרת לתפוס יוזמה ולחרוג מסד הברזל של הראש הקטן. או שאולי אין להם שרה'לה כזו בחייהם שתאיר להם את הטעם?

בקיצור נמרץ:

אטה ג'ימס 25.1.1938–20.1.2012

יהא זכרה ברוך!

מליון כוכבים Million Stars

שירים שמעבירים בי רטט

Songs that Make Me Tremble

מוזיקה צריך לשמוע בעוצמה. להדק את האוזניות ולתת לצלילים להעיף אותך לחלל האינסופי.

Music needs to be heard loudly. Tighten the headphones and let the sounds flip you into infinite space.

ישנן יצירות, שלא משנה כמה זמן עובר – שיניו אינן נוגסות בהן ושלמותן נשמרת. איכות היא איכות היא איכות. המפגש בין הצלילים המושמעים לבין האוזן המאזינה הוא ש"עושה את זה" או שלא. כמו אהבה, כמו "כימיה": או שהיצירה מחוללת בך משהו או שהיא משאירה אותך אדישה. לא יודעת, אולי בגלל גילי הבשל, אך נדיר שקורה לי להתאהב בשיר בימים אלה, להוציא את שהדרה לוין ארדי יוצרת. מה לעשות, אני עגולה ועקבית. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי תוהה אם מי שעושים היום מוזיקה באמת מקשיבים לעשייה שלהם. בכוונה כתבתי עשייה ולא יצירה, כי המוזיקה הפכה להיות תעשיה וכבר אינה קסם יצירתי ומרומם רוח.

There are pieces, no matter how long time passes, its teeth didn't consume them and their completeness stayed intact. Quality is quality is quality. The encounter between the sounds being played and the listening ear is what "does it" or not. Like love, like "chemistry": either the piece does something to you or it leaves you indifferent. I don't know, perhaps because of my ripe age, but it is rare for me to fall in love with a song these days, except for those that Hadera Levin Areddy creates. What to do, I am round and consistent. Many times I find myself wondering if those who make music these days really listen to their work. I deliberately wrote work rather than creation, because music has become an industry and is no longer a creative and uplifting charm.

להלן מספר שירים עבריים שלעניות דעתי מעשירים את עולמנו. סדר העלאתם אינו מצביע על כלום, היות ובפירוש אין לי העדפה – אלה השירים שאני הכי-הכי אוהבת ושומעת כל הזמן כמעט בכל זמן. כמובן שזו בחירה מצומצמת מתוך המגוון שברשותי. אתן בהחלט מוזמנות להעלות את בחירותיכן.

Here are some Hebrew songs that in my humble opinion enrich our world. Their order here does not indicate anything, since I definitely have no preference – these are the songs I love most and listen to almost all the time. Of course this is a limited choice out of my diversity list. You are definitely welcome to put on your choices.

עמית פרקש/ מליון כוכבים: ט"ז בתמוז התשס"ו (12.7.09). צהרים. מקשיבה לחדשות ורצה להתחבר לטלויזיה. אימה נופלת עלי. נזרקת בזמן ל-16 באוקטובר 1986, תאריך נפילתו של רון ארד בשבי, כפי שהיה בזמן חטיפת החיילים בהר דב ב-7 באוקטובר 2000 ובגבול הלבנון ב-12 ביולי 2006. מלחמה מצחצחת נְשָקֶיהּ ועמֵי שני הצדדים סובלים. שוב משלמים ילדים עבור גחמות ושגיאות של פוליטיקאים.
מלחמה גורמת בחַרְבָּה להלוויות, דמעות, יגון. אין בה ששון לאנשים נורמלים ושוחרי שלום. מתוך הכאוס והיאוש עולה קול צלול, חודר, מנגינה ומלים מצמררות: "רצית לעוף, רצית כבר הלאה…" פשוט לעמוד דום ולהצטמרר. יהי זכר נופלינו הקדושים ברוך.
בשבוע שעבר ציינו מלאת שלוש שנים לסיום המלחמה המיותרת הזו. מי יתן שלא תהיינה יותר מלחמות ונזכה כבר להגיע אל המנוחה ואל הנחלה ונשב בשלוה ונחת תחת גפננו ותאנתנו. מזכירה, למי שמעדיף להתעלם, שגלעד שליט עדיין לא שוחרר.

הדרה לוין ארדי/ Before You Go: אני sorry to tell you שאין את זה ביוטיוב, אבל יש לי את האלבום המקורי King O, עם השיר הזה, אותו הורדתי לאייפוד בהזדמנות הראשונה שהגעתי הביתה ואני חורשת. על אהבתי הבלתי נגמרת אל הדרה כתבתי פה, באתר. הדרה היא זמרת מדויקת. איך היא מתארת בשירים בצורה מדויקת, בחפיפה הולמת בין מלות השיר ללחנו, את מה שאני מרגישה – פשוט קסם.

עברי לידר/ זכיתי לאהוב: לפעמים תופש אותָך שיר ואת אומרת לעצמך (אני, לעצמי) שזו שלמות מדהימה, איך שהמלים "מתלבשות" על המנגינה בצורה כה הולמת. עד שאת מבחינה בשגיאות הגסות של הזמר בהגייתן. לא יעזור, עלגות ובורות בשפת האם – בשום פנים ואופן לא בבית ספרי. אינני מסוגלת לקבל עצלנות של מאן דהוא לברר כיצד הוגים נכונה את המלים. בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה, הייתי רחוקה מהרדיו, כך שהמלים לא נכנסו לי לאוזן, אף שהלחן כבש אותי כליל. כששיר מקסים אותי – איני נחה עד שאני מוצאת את מלותיו כדי להאזין להן. קשה להנות ממנו, אף שזה שיר מקסים ביותר. שלא לדבר על הנחלת הלשון הקלוקלת. ממש לא נעים לשמוע את הקהל מעוות את המלים כשהוא מצטרף לשירת הזמר. חבל. אני חושבת שעדיין יש מקום להקליט מחדש בהגִיָה הנכונה. בכלל, ממליצה להצמיד יועץ/צת לשון לפני כל הקלטה כדי למנוע בושות.

סהרה / את: מוזיקה היא מוזיקה היא מוזיקה. כשזו איכות – מרגישים מיד את הקסם. איך אפשר לשמוע את המִדבר בשירה שלהם. אני הרי מהדור שלפני ה-MTV והיוטיוב, הדור שעדיין השתמש בדמיונו ולא נצרך לזה של זולת. מדמיינת לעצמי את חולות המדבר של שיר האהבה הבדואי ומתמכרת לצלילים. גם עלילות הפצוע האנגלי עולות לי לתודעה, זכרונות מאפריקה, שמלבד כמה צילומי נוף מרהיבים, העלילה אינה זכורה לי. הכיכוב של מריל סטריפ מוביל אותי אל שיתוף הפעולה הנפלא שלה עם קלינט איסטווד ב"הגשרים של מחוז מדיסון". להזכר ברוברט רדפורד, מתפצל: לפעמים מוליכה אותי המחשבה אל "כך היינו" ולפעמים אל "הלוחש לסוסים". בכל פעם מוביל אותי השיר הזה למחוזות שונים, מלאי ערגה וגעגועים.

הגרסא המקוצרת:
מוזיקה פירושה לאהוב.

The short version:

Music means loving.