ארכיון תג: נגיף הקורונה

מה שהיה היה   It will never be the same

עוזי נבון ומכרים – מה שהיה היה

Uzi Navon & the Acquaintances – What's done is done

החיים אינם חוזרים למסלולם. החיים לא יחזרו למסלולם כפי שאני רואה זאת. לפחות לא לגבי.

Life does not return to normal. Life will not return to normal as I see it. At least not for me.

הקורונה הזו שינתה את חייהם של רבים, סיימה חיים של רבים ועד שלא יצליחו למגר אותה, איני רואה שינוי באורח חיינו, למרות שרבים מתעלמים מהסכנה שהנגיף הזה טומן בחובו. מוזר לי שברגע שהממשלות למיניהן התירו את הרסן, פתחו את המרחב הציבורי, ישנם ציבורים רבים שאינם ממושמעים הפורקים כל עול כאילו שהקורונה אינה סכנה איומה המלוה אותנו כל העת. מדהימים אותי אלה המתיחסים למגיפה הזו בכזו קלות ראש. איני יכולה להבין את האדישות שלהם.

This Corona has changed the lives of many, ended the lives of many, and until it will be eradicated, I don't see a change in our way of life, although many ignore the danger that this virus hides within. It is strange to me that once the governments have unleashed the curb, opened the public space, there are many disciplined publics that throw off the yoke as if the Corona is not a terrible danger that escorts us all the time. Those who take this pandemic so lightly amaze me. I cannot understand their indifference.

מבחינתי, גם אם ישנן הנחיות הנראות כל כך מופרכות ולא הגיוניות, כאלה שרואים בבירור את הכסף המניע אותן ולא ההגיון ו/או רצון אמיתי לשמור על בריאות הציבור, אני עדיין מעדיפה לנקוט באמצעי הזהירות המירביים שאני נוקטת ולא לזלזל. מדובר כאן בענין של חיים ומוות, בסכנה אמיתית ומוחשית של הדבקה באחת המגיפות הכי נוראיות שראינו מזה מאה שנים. מדובר כאן במשהו שעדיין לא הצליחו לפענח ואין לדעת אם ומתי זה יקרה, כי המדע עדיין מתמודד עם זה. אני מאוד לא מאמינה בתאוריות קונספירציה למיניהן בקשר לקורונה, למרות שישנן כמה תאוריות אחרות שאני נוטה להאמין להן. לא נראה לי הגיוני שכל מנהיגי העולם התאחדו בועידה בנושא שינוי האקלים בפאריז או בכנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס או כל כינוס אחר, והחליטו יחד לזייף מגיפה כדי להשתלט על העולם ו/או להשליט דיקטטורות על אזרחיהם. המגיפה הזו אמיתית והיא מפילה חללים רבים מאוד.

For me, even if there are guidelines that seem so unrealistic and illogical, such that we can clearly see the money that drives them and not the logic and/or genuine intent to maintain public health, I still prefer to use the utmost precautions I take and not degrade the situation. This is a matter of life and death, a real and tangible danger of being infected with one of the most terrible pandemics we have seen in a century. This is something that has yet to be resolved and it is unclear if and when it will happen, because science is still coping with it. I do not believe in many conspiracy theories regarding the Corona, although there are some other theories that I tend to believe. It makes no sense to me that all world leaders have joined in the Climate Change Conference in Paris or the Economic Forum Conference in Davos, or any other convention, and decided together to forge a pandemic to take over the world and/or rule dictatorships over their citizens. This pandemic is real and causes the deaths of very many.

איני רואה את עצמי חוזרת לשבת בבתי קפה ומסעדות. גם לפני הקורונה לא ממש אהבתי לאכול במקומות ציבוריים בהם איני מכירה את אלה שמכינים לי את האוכל, אך לא היתה אז סכנת הנגיף. היום אין שום סיכוי שאוכל במקום ציבורי. מבחינתי, גם ימי הביקורים בקולנוע תמו עבורי. אין שום סיכוי שאשב שוב בכסאות בהם ישבו אנשים זרים, בעיקר במקומות סגורים בהם אנשים נושפים זה על זה. אין יותר נסיעות בתחבורה הציבורית מבחינתי. איני יכולה לדמיין את עצמי נוגעת במקומות בהם נגעו אנשים זרים, אולי נגועים בנגיף, שלא לדבר על לשבת במקומות האלו. במקום מסעדות, אאלץ לבשל בעצמי. לא ממש נורא, הרי זה מה שעשיתי בארבעת החודשים האחרונים בהם הסתגרתי בדירתי והשתדלתי למעט לצאת החוצה. מזל שאני אוהבת לבשל, אך גם לולא אהבתי, לא הייתי מסכנת את חיי באכילה בחוץ. אין לי מושג איך לפתור את בעיית התחבורה, איך אתנייד בעתיד. אני מניחה שאצטרך לרכוש מכונית, מה שלא בריא לכדור הארץ, אך זה ימנע ממני להדבק. כאן עולה השאלה החשובה: האם, בשמירה על בריאות הפרט, שוה לנו לחבל בכדור עליו אנו חיים? כנראה שנידונו לכליה.

I don't see myself going back to sit in cafés and restaurants. Even before the Corona I didn't really like to eat in public places where I didn't know those who prepared me the food, but there was no danger of the virus then. Today there's no way I would eat in a public place. For me, the days of visiting the cinema are over. There is no way I'm going to sit again in the chairs where strangers were sitting, especially in closed spaces where people exhale on each other. No more trips on public transport for me. I can't imagine touching places where strangers touched, maybe infected with the virus, let alone sitting in those places. Instead of restaurants, I'll have to cook myself. Not really bad, after all, that's what I've been doing for the past four months, where I've closed myself up in my apartment and tried to go outside as less as possible. Lucky that I love to cook, but even if I didn't love it, I wouldn't risk my life eating outside. I have no idea how to solve the transportation problem, how to go places in the future. I guess I will have to buy a car, which is not healthy for the earth, but it will keep me from getting infected. Here the important question arises: is it worth, while keeping one's health, to sabotage the earth we live on? We are probably doomed.

Greta Thunberg Was Predicted By The Simpsons Years Ago

במשפט אחד:

מה שהיה היה, שום דבר לא יחזור לקדמותו.

In one sentence:

Whatever our life was, nothing would come back to normal, it will never be the same.

לקראת שחרור חלקי   Towards a Partial Release

Leana Wen – Our new "normal": Learning to live with coronavirus

ממחר, עומד המשק להשתחרר. חלקית. את התוצאות נראה בעוד שבועיים. נקוה לטוב.

From tomorrow, the economy is going to be released. Partially. We will see the results in two weeks. Let's hope for the best.

 

המדפים בסופר מלאים   Supermarket Shelves are Full

המדפים בסופר מלאים וגם המעברים Super shelves are full and so are the aisles

המדפים בסופר מלאים וגם המעברים   Super shelves are full and so are the aisles

אנחנו עם שאוגר. לא רק בימי חרום, אלא גם ביומיום. זה לא מהיום, זה מקדמת דנא.

We are a nation that use to stock up. Not just in emergencies, but also in everyday life. It's from today, it's from a long time ago.

הארוע הכי מוקדם שאני יכולה להעלות על דעתי, זה מהתנ"ך, מהעצה שנתן יוסף לפרעה: 34 יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ, וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. 35 וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה, וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. 36 וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב (בראשית, פרק מ"א, פסוקים ל"ד-ל"ו). כל חרטומי מצריים לא הצליחו למצוא פתרון לחלומות פרעה ורק יוסף הצליח הן לפתור, הן להסביר והן לתת עצה מה לעשות. גמישות מחשבתית במיטבה של היועץ היהודי למלך.

The earliest event that I can think of, is from the Bible, the advice given by Joseph to Pharaoh: 34 Let Pharaoh proceed to appoint overseers over the land and take one-fifth of the produce of the land[a] of Egypt during the seven plentiful years. 35 And let them gather all the food of these good years that are coming and store up grain under the authority of Pharaoh for food in the cities, and let them keep it. 36 That food shall be a reserve for the land against the seven years of famine that are to occur in the land of Egypt, so that the land may not perish through the famine (Genesis 41; 34-36). All wise Ancient Egyptians were unable to find a solution to Pharaoh's dreams and only Joseph was able to solve, explain and give advice. Cognitive flexibility at its best of the Jewish adviser to the king.

הסופרמרקט מלא כל טוב  The supermarket is full of goods

אני זוכרת את אמי אוגרת. תמיד היו לנו מצרכים ואף פעם לא היה חסר גם בימים בהן אי אפשר היה למצוא אותם במכולת (אז לא היו סוּפּרים, היו מכולות וצרכניות) בעתות מלחמה או צנע. ברגע שהמצב נרגע, נהגה אמי (כמו יתר השכנות) למהר ולמלא את החסר. זה תמיד היה הרבה לפני שהמצרכים שלנו עמדו לאזול. הדור שלי ממשיך במסורת ואוגר בכל ימות השנה. במהלך החודש האחרון, אגרנו עוד יותר את כל מה שיכולנו ומילאנו את בתינו מכל טוב כדי שלא יחסר. יש לנו מלאי מספיק של מצרכים עמידים לזמן ארוך. הבעיה היא עם המצרכים הטריים – ירקות ופירות, לחם, מוצרי חלב וכיו"ב, שאותם יש למלא בכל שבוע או מקסימום עשרה ימים. אי אפשר להחזיק מוצרים שמתקלקלים.

I remember my mother stocking up. We always had groceries and we were never missing even in the days when you couldn't find them in the grocery store (then there were no supermarkets, we had grocery stores) in times of war or austerity. As soon as things calmed down, my mother (like the other neighbours) used to hurry and fill in the lacking. It was always long before our groceries were about to run out. My generation continues the tradition and stocks throughout the year. Over the past month, we have stored even more everything we could, and filled our homes with all the goods. We have sufficient stock of long-lasting durable provisions. The problem is with the fresh ingredients – vegetables and fruits, bread, dairy products, etc., which must be filled every week or for a maximum of ten days.

מרכז קניות שומם   Deserted shopping center

כל יציאה מהבית הופכת למסוכנת יותר ויותר. אין בי פחד או חרדה, אך אני לא טיפשה ומשתדלת להשמר מהדבקה כמיטב יכולתי ולנקוט באמצעים שעשויים להגן עלי. זה אף פעם לא בטוח, אבל גם אין ברירה. אני יכולה רק לקוות לטוב. איני מסוגלת להזניח חברות במצוקה כשאני יכולה לעזור להן. כך גם היה היום. יצאתי לדרך בתקוה שאעבור אותה בשלום ואחזור הביתה בלי להדבק. אדע בעוד שבועיים.

Every exit from the house becomes more and more dangerous. I have no fear or anxiety, but I'm not stupid and try to keep from getting infected to the best of my ability and to take measures that may protect me. It's never safe, but there's no choice either. I can only hope for the best. I can't neglect friends in distress when I can help them. So was today as well. I set off hoping I would pass it safely and return home without getting infected. I'll know in two weeks.

בפתח הסופרמרקט העמידו שולחן ובו כפפות חד פעמיות ובקבוקים עם נוזלי חיטוי לשימוש הלקוחות. לקחתי את הכפפות, לא יזיק. לקח לי עשר דקות כדי להאבק עם עטייתן. אני כנראה מאותגרת גם בקטע הזה. מישהו עמד בפתח ושוחח עם השומר. אותתי לו להכנס כדי שאוכל להכנס גם אני, אך השומר אמר שצריך לחכות. לא הבנתי מדוע והלה הסביר לי שהשיטה הנהוגה עתה היא שאפשר להכנס רק כשלקוח יוצא. כמובן שזה הזכיר לי את המערכון של הגשש – "מי שעולה ומי שיורד"… לא היה תור ארוך, רק שלושה המתינו, אני ביניהם וזה גם הלך מהר, אפילו לא הספקתי לעטות את הכפפות בטרם הכניסה לסופר.

At the door of the supermarket, a table with disposable gloves and bottles of antiseptic was put up for use by customers. I took the gloves, can't harm. It took me ten minutes to fight with wearing them. I'm probably challenged in this area too. Someone was standing in the doorway talking to the guard. I signed him to go in so I could go in too, but the guard said we had to wait. I didn't understand why, so he explained to me that the customary method now is that you can only go in only when a customer comes out. There wasn't a long queue, only three waited, I was among them, and it also went fast, I didn't even manage to put on the gloves before entering the supermarket.

סוגי מאפים   A few sorts of pastries

סוגי מאפים   A few sorts of pastries

הסופר היה עמוס מכל טוב. המדפים היו מלאים וסחורה רבה עמדה בין המעברים ממתינה למקרה של התרוקנות מדף זה או אחר. אכן, כפי שהובטח לנו, אין מחסור במזון בישראל או במצרכים נחוצים. אמנם צמצמו את המבחר, אך היה מספיק. במקום כמה סוגי שוקולד או מוצרים אחרים, היו פחות. לא ממש נורא. גם ככה, כשאני משוה כל מיני מוצרים עם חברות בחו"ל, להם יש איזה מליון סוגים של חלב, לדוגמא ולנו יש אולי חמישה. החך הישראלי לא מפונק כל כך. העיקר שיש אוכל, אין צורך להיות בררניים, כמו שאמי נהגה לומר.

The supermarket was full of goods. The shelves were full and there was a lot of merchandise between the aisles waiting in case of any shelve getting empty. Indeed, as promised to us, there is no shortage of food in Israel or of necessary supplies. Although narrowing the selection, there still was enough. Instead of a few sorts of chocolate or other products, there were less. Doesn't really matter. As it is, when I compare all kinds of products with friends abroad, they have a million kinds of milk, for example, and we may have five. The Israeli palate is not so spoiled. The main thing is that there is food, you don't have to be picky, as my mother used to say.

אני מצוידת כראוי להסגר   I'm properly equipped for quarantine

אני מצוידת כראוי להסגר   I'm properly equipped for quarantine

במשפט אחד:

יש לי מצרכים טריים למשך עשרת הימים הבאים ואפילו חבילת מצות לפסח. אני מצוידת כראוי להסגר.

In one sentence:

I have fresh groceries for the next ten days and even a matzah package for Passover. I'm properly equipped for quarantine.

רק בריאות, שמורנה על עצמכן   Be Healthy, Take Care of Yourselves

אסתר רדא – החיים מתרחשים

Ester Rada – Life Happens

משחר ילדותי היה צמד המלים הזה שגור בפי הכל בסביבה שלי – "אבי געזונט" (אידיש: "העיקר הבריאות"). בימים אלה זה צו השעה ואנו נוכחות לדעת עד כמה זה חשוב.

From my childhood, this pair of words was common in my environment – "Abi gezunt" (Yiddish: "The main thing is health"). These days it is the present need, and we are proven how important it is.

לחשוש מפני המגיפה, מפני לחלות בה, לא להיות בריאים, להזדקק לזולת – כל אלה אינם תורמים לבריאותנו הנפשית וכשזו בסכנה, הגוף גם הוא מתחיל לחרוק, להתדרדר. לא טוב. לא מומלץ.

Fear of the pandemic, of getting sick, of not being healthy, of needing others – all these don't contribute to our mental health and when this is compromised, the body also starts to squeak, to fail. Not good. Not recommended.

רוב, אם לא כל אורח חיינו השתנה בשלושת השבועות האחרונים ובעיקר מאז הוטל עלינו ההסגר. אזרחים, שבחיי היומיום רגילים לצאת בבוקר מביתם, לפזר את צאצאיהם למסגרות השונות וללכת לעבודה (או במקרה של בנות ובני גילי – לבלות בבתי קפה), נאלצו פתאום להסתגר בבתים ולא להוציא את קצה האף החוצה. כשהשגרה מופרת, מתחילות בעיות. בניגוד לדורות קודמים, בהם אמהות רבות ישבו בבית במשך תקופת גידול הילדים, הדור הזה אינו רגיל בכך. השהות הפתאומית הזו עם הילדים בבית, גורמת להורים להתחיל להבין את המורים, מתחילים לכבד אותם, כי הם מבינים פתאום מה זה להיות ימים שלמים עם הילדים שלהם ולהחזיק אותם במסגרת חינוכית. פתאום נופלת אצלם ההבנה לגבי השחיקה של המורים. אני מקוה שאחרי שכל זה יגמר, שההורים ימשיכו לכבד את אלה המתמודדים בכל יום עם צאצאיהם. לא דבר פשוט כלל וכלל.

Most, if not all of our lifestyles have changed in the last three weeks, especially since the quarantine was imposed on us. Citizens, who are used to daily leaving their homes in the morning, scattering their offspring to the various educational institutes, and going to work (or in the case of people my age – spending time in cafés), were suddenly forced to shut themselves up in their homes and not shoe the tip of their nose outside. When the routine is interrupted, problems begin. Unlike previous generations, where many mothers sat at home during the period of bringing their children up, this generation is not used to it. This sudden stay with the children at home causes parents to begin to understand the teachers, begin to respect them, because they suddenly understand what it is like to be whole days with their children and keep them in an educational setting. Suddenly they start to understand teachers' Mental burnout. I hope that after all this is over, that parents will continue to respect those who deal with their offspring every day. Not a simple thing at all.

אסתר רדא – אינדי סיטי

Ester Rada – Indie City

אני לא רוצה להעלות עכשו את נושא ההֵעֲרכוּת, זאת אומרת אי ההֵעֲרכוּת. יהיה לזה זמן אחר כך. אגיד רק שיכלו להערך לזה בצורה הרבה יותר טובה ונכונה, אבל משום שיש לנו ראש ממשלה זמני כבר למעלה משנה, אז כך נראים פני הדברים במדינת ישראל במאה ה-21, מדינה שאמורה להיות מודרנית, אך מונהגת על ידי חבורת מושחתים ודתיים, לא על ידי אנשים ישרים ועם חזון. סגרו את כל המסגרות החינוכיות ושלחו את הילדים הביתה, אך לא חשבו מה לעשות איתם בבית וגם מי אמור לשמור עליהם? ההורים הרי אמורים לצאת לעבודתם ועל הסבים נאסר להתקרב אל המשפחה. מה עושים? הטילו על המורים להורות מהבית. אני לא מדברת על כך שגם למורים יש ילדים והם אמורים להשגיח עליהם וצריך היה למצוא לזה פתרון, כלומר – להערך לזה מראש. נניח לזה לעת עתה. המורים, כמובן, שמחו להענות לאתגר, למרות שלא התכוננו לזה מראש, לא תרגלו, אך הם בהחלט עמדו במשימה בהצלחה די גדולה. אדם מן הישוב ודאי בטוח ששכרם של המורים היה מובטח מראש, כי למעשה הם המשיכו לעבוד, גם אם זה מהבית. מה זממו פקידי האוצר? באוצר דיברו שאין לשלם למורים על עבודתם מהבית, כי הם אינם הולכים לעבודה. החלמאות, הנסיון לעשוק ציבור מסור, הרוע. מרגיז! למזלם של המורים, עמד האיגוד שלהם על זכויותיהם והוחלט לשלם להם משכורת רגילה. לפחות זה.

I don't want to raise now the issue of preparing, that is, not preparing. There will be time for this later. I would only say that they could prepare to it much better and more correctly, but because we have a temporary prime minister for over a year, this is how things look like in 21st Century Israel, a state that is supposed to be modern, but is led by a corrupt and religious group of evils, not by honest people with a vision. They closed all educational frameworks and send the children home, but didn't think what to do with them at home and who should keep an eye on them. The parents are supposed to go to work and the grandparents are forbidden to go near the family. What to do? They instruct the teachers to do their job from home. I'm not talking about teachers also having children and they should look after them and had to find a solution for them too, that is – prepare for it in advance. Let’s leave it that for now. The teachers, of course, were happy to meet the challenge, even though they did not prepare for it, did not practice, but they certainly met the task quite successfully. An ordinary person must be sure that the teachers' wages were guaranteed in advance, because in fact they continued to work, even if it was from home. What was the treasury officials' scheme? In the treasure they talked about not having to pay teachers for their work from home since they don't go to work. The stupidity, the attempt to exploit a devoted population, the evil. Upsetting! Fortunately for the teachers, their union insisted on their rights and it was decided to pay them a regular salary. At least that.

מישהו מעושי דברו של ראש הממשלה המושחת והזמני יזם מחיאות כפיים לרופאים, אך בה בעת ישבו באוצר כדי לטכס עצה איך להוריד משכרם. מדהימה עזות המצח! אני מדברת על ממשלה מושחתת, שראש ממשלתה המושחת התיצב בבג"ץ כדי לאפשר לחברו העשיר להתעשר עוד יותר מקידוחי הנפט בים התיכון, שאמור להיות משאב טבע של כל אזרחי המדינה וכולנו אמורים להנות ממנו. מישהו מאיתנו ראה מזה שקל? אבל הטייקון העשיר, שכבר עשה תספורת בעבר לבעלי המניות שלו, עומד עכשו שוב בפני "קשיים כלכליים" ואני מניחה שהוא מצפה מחברו לחלצו שוב. אז זה כן, אך לתת תמורה הולמת ומשכורת ראויה למי שבאמת מגיע לו ולה – זה לא. לזה כביכול אין כסף. בושה וכלימה!

Someone from the corrupt and temporary prime minister has initiated applause for the doctors, but at the same time officials in the treasury schemed on how to lower their wages. Amazing impertinence! I'm talking about a corrupt government whose corrupt prime minister went to the High Court to allow his rich friend to get even richer from the oil drilling in the Mediterranean, which should be a natural resource for all citizens of the country, and all of us should be benefitted from. Did any of us see any shekel from this? But the rich tycoon, who has already deceived his shareholders, is now facing "financial difficulties" again, and I suppose he expects his friend to rescue him again. So, this yes, but to give proper pay and a decent salary to those who really deserve it – that not. Supposedly, there is no money for this. Shame on them!

אסתר רדא – ארבע נשים

Ester Rada – Four Women

במשפט אחד:

רק בריאות, שמורנה על עצמכן!

In one sentence:

Be healthy, take care of yourselves!