ארכיון תג: נוסטלגיה

ספר הג'ונגל The Jungle Book

ספר הג'ונגל – המחזמר המלא בעברית

נוסטלגיה היא דבר נחמד. נדמה לנו שאצלנו היה טוב יותר מאשר בתקופה הנוכחית, אף שהדור שתחתינו חושב ההפך. מבחינתי, אני אוהבת להתרפק על דברים שהיו טובים בעבר וחבל שאינם קיימים יותר.

Nostalgia is nice. We seem to think that in our time it was better than in current day, even if the generation under us thinks the opposite. As far as I'm concerned, I do like to cling to thinks that were good in the past. Alas they no longer exist.

The Jungle Book – Jungle Rhythm

לפני כמה חודשים, ישב אחד מילדי עם בכורו, הוא נכדי המקסים, כדי לצפות ב"ספר הג'ונגל". כשבני סיפר לי על כך, התחלתי מיד לשיר לו את השיר הבא ולרקוד בהתאם. ללא שהיות, הצטרפה אלי אשתו, הרי היא כלתי הנפלאה, ושתינו סחפנו איתנו את בני, כשהנכד בן השלוש וחצי ואחיו הקטן ממנו בן השנתיים, מביטים בנו בהשתאות.

A few months ago, one of my kids sat with his older son, my charming grandkid, to watch "The Jungle Book". When my son told me about it, I immediately started to sing the following song and dance accordingly. Without further ado, his wife, my wonderful daughter-in-law, joined me, and we both swept my son with us, while the three yrs. and a half (3½) young grandkid and his two yrs. young baby brother staring at us in amazement.

Aba Daba Honeymoon

"איך השירים בסרט, לא מדהימים?" אני שואלת בציפיה לתשובה חיובית ונלהבת.

"לא היו שירים", עונה לי בני.

"שוּ אוּ-אוּ-אוּ???" אני מביעה את תמיהתי העמוקה.

"זה הסרט החדש שיצא רק עכשו, לפני חודש."

"מה, עשו סרט חדש? מה היה להם רע בישן?" אני תמהה שוב.

"זה גם לא מצויר", הוא זורק את הפצצה האחרונה.

"אהההההה??????? ספר הג'ונגל לא מצויר?" היה זה אחר צהרים של תמיהות גדולות ועמוקות.

ספר הג'ונגל – רוצה להיות כמוהו

"How are the songs in the movie, not amazing?" I ask, expecting a positive and enthusiastic answer.

"There were not any songs", my son answers.

"What? Ttttttt?" I express my deep amazement.

"This is a new movie, released just now, a month ago."

"What? They made a new movie? What was wrong with the old one?" I'm amazed again.

"Also, it's not a cartoon", he throws the last bomb.

"Ohhhhhhh? The jungle book is not a cartoon?" That was an afternoon of big and deep amazements.

The Jungle Book – I wanna be like you

מיד התישבתי ביום למחרת לחפש ביוטיוב את הסרט המצויר המדובב לעברית במטרה להראותו לנכדים. לדאבוני, נחלתי אכזבה קשה כשלא מצאתי אותו, יש רק את הגרסא האנגלית. ניסיתי גם לחפש בחנויות הגדולות כמו סטימצקי וצומת ספרים, כולל באתריהם ברשת, אך שבוע של חיפושים אינטנסיביים לא הניבו דבר. אפילו צלצלתי אליהם ונאמר לי שזה אזל מהמלאי. התאכזבתי קשות מאוד! ובעברית צחה: מה עמוקה היתה אכזבתי!!!

ספר הג'ונגל – שיר הדוב

Immediately I sat the next day to search for the dubbing to Hebrew cartoon in order to show it to the grandkids. Unfortunately, I was disappointed when I couldn't find it, only the English version. I tried to search at the big shops like Steimatzky and others, including their internet sites, but after a week of intensive search didn't produce a thing. I even called them, and was told that it was out of stock. I was very hugely disappointed! And to emphasize more: how deep was my disappointment!!!

The Jungle Book – Bare Necessities (in English)

לא נותר לי אלא להסתפק בסרטונים ביוטיוב. הראיתי אותם לנכדים ואלה התלהבו עד מאוד. מסתבר, שמה שהיה טוב לפני מליון שנה (1967), עדיין לא נס ליחו חמישים שנה אחרי. מאז, בכל פעם שאני מבקרת אצלם, עלי להביא איתי את המחשב ולהציג בפניהם שוב ושוב את הקטעים המרנינים הללו. כשהם מבקרים אצלי, דבר ראשון שהם עושים, לפני הכל, זה לבקש את רשותי לגשת למחשב שלי ולצפות בספר הג'ונגל.

ספר הג'ונגל – המצעד של קולונל האטי

I had no other choice but to stick to the video on YouTube. I showed them to the grandkids that were very enthusiastic. Apparently, what was good a million years ago (1967), is still fresh and fine fifty years after. Since then, each time I visit them, I have to bring my computer with me and display again and again these great pieces. When they come to visit me, before anything else, the first thing they do is to ask my permission to go to my computer and watch the jungle book.

The Jungle Book – Elephant Reprise (in English)


הנה הסרט המצויר המלא באנגלית. הלואי והייתי מוצאת את זה המדובב לעברית. משאלות עשויות להתגשם, לא ככה?

Here is the full movie in English. I wish I could find the Hebrew dubbing movie. Wishes might come true, aren't they?

The Jungle Book (1967) [full movie]

The Jungle Book LP (1967)

קישורים:

ספר הג'ונגל ויקיפדיה

ספר הג'ונגל (הסרט מ-1967) ויקיפדיה

Links:

The Jungle Book Wikipedia

The Jungle Book (1967 film) Wikipedia

מישהו צריך עטיפות פלסטיק של דיסקים ? Does Anyone Need Plastic Disk Covers

פטיפון1

אין זה סוד שהעולם שלנו, כפי שאנו מכירים, הולך ומשתנה ולאו דוקא לטובה; הכל זז ומתחלף במהירות שיא, למרות שבקושי אנו מספיקות להתרגל ל"צעקה האחרונה" אותה רכשנו. זו הסיבה שאני נמנעת מלרכוש חידושים והמצאות בטרם הוכיחו הללו את עצמם. הבעיה היא, שהרבה לפני שאלה עומדים במבחן – צצים חדשים אחרים לבקרים תחתיהם. מחוויותי עם ההתנסויות הרעות הללו, הבנתי את המסר ואני מחכה עד שיצא דגם משופר יותר, שגם אותו אינני רוכשת מיד, כמובן, אלא נותנת לו להשתפשף קודם אצל אחרים ולפי התנסותם אני מחליטה אם לי או לזולת.

It is no secret that our world, as we know it, is changing and not for the better; everything is moving at a fast pace, although we can hardly get used to the "newest fad" we acquired. This is why I refrain from purchasing innovations and inventions before they prove themselves. The problem is, that long before they are put to a test – other new pop up frequently to replace them. From my experiences with these bad practises, I understood the message and I wait until a more improved model comes out, which I also don't immediately buy, of course, but let it rub off on others first, and according to their experience I decide whether it suits me or not.

לפי המודעות בלוחות השונים אפשר לדעת שעברנו פאזה, שמה שפעם היה חלק מחיינו, מהמוצרים שצרכנו – נעלם לתוך תהום הנשיה ורב ביותר הסיכוי שזה לא יחזור יותר. אולי רק מתי מעט ימשיכו להשתמש בו או שזה יוצג במוזאונים בתערוכות על העבר; יתכן ויאוחסן במחסני תפאורות כדי לשחזר תקופות מסוימות בסרטים או בהצגות או סתם יהיה זרוק בבוידעם של מאן דהיא שאו-טו-טו תלך לעולמה ותשאיר אחריה עבודת מיון מתישה לילדיה או פרנסה לי, כשהללו ישכרו אותי לעבודה הזו, אותה אני מוצאת כמעניינת מאוד.

According to the ads in the various tables, you can tell that we have gone through a phase, that what was once part of our lives, of the products we consumed – disappears into oblivion and is most likely not going to return. Maybe only few will continue to use it or it will be displayed in museums at exhibitions about the past; it may be stored in setting warehouses to reproduce certain periods in movies or plays, or it will just be thrown at somebody's boydem (Yiddish: storage space above the ceiling) who will pass away in a jiffy and leave behind her an exhausting sorting job for her children or a livelihood for me, when they will hire me for this job, which I find very interesting.

פעם, היה הגרמופון והתקליטים הכבדים, שאחר-כך הפכו ליותר קלים והושמעו בפטיפון אחרי שצברנו אותם בערימות. למי לא היה בבית מהויניל הזה? אף אחת לא קמה, נכון? כולנו זוכרות איך חלק מאיתנו סידר אותו לפי הא'-ב' וחלק סתם נתן לזה להתפזר בחדר בבלגן טבעי. שנים די רבות עברו עד שהומצאה טכניקה חדשה וצצו הקסטות, שלימים קראנו להם בעברית "קלטות". למי אין מזכרות מזה ובעיקר, מי לא חותה איך זה נפל מידיה, נפתח והסליל יצא לה מכלל שליטה? עד היום אפשר למצוא עדיין שרידי סלילים כאלה מתעופפים ברוח, מלפפים בחיבה שיח או עץ או סתם נדבקים לגדר כלשהי ללחוש לה מתכולתם.

Once, there was the gramophone and the heavy records, which later became lighter and were played on the record player after we accumulated them in piles. Who didn't have at home from this vinyl? Nobody got up, did you? We all remember how some of us arranged it according to the alphabet, and some just let it scatter in their room in a natural mess. It took many years before a new technique was invented and cassettes popped into our lives, which we later called "tapes". Who doesn't have souvenirs of them, and most importantly, who didn't experience how it fell from her hands, opened and the coil got out of hand? To this day, you can still find the remains of such reels flying in the wind, fondly clutching a bush or tree or just clinging to some fence to whisper to it about their contents.

התקליטור היה השריד הלפני אחרון למשהו ממשי, בטרם בא הדיסק-און-קי לסתום את הגולל על צורת הצריכה שלנו של מוזיקה ואני מאמינה גם של ספרות, כי המהפכה עדיין בעיצומה. אוספים שלמים שטרחנו לאסוף, הצבירה של כל דבר שמצא חן בעינינו… כל אלה נעלמו וכיום אנו צורכים את מוצרינו מתוך איזשהו ענן וירטואלי שהיום זה פה ומחר מי תשורנו. מישהי זוכרת את תחביב איסוף המפיות? איך אפשר לצברו בענן? כנראה שמה שאי אפשר להפוך לערטילאי – לא ישרוד.

The CD was the penultimate remnant of something real, before the USB flash disk came on to shut down our way of consuming music, and I believe also literature, because the revolution is still in the making. Whole collections we bothered to collect, the aggregation of everything we liked… all of them disappeared, and we are currently consuming our products out of some virtual cloud that is here today and tomorrow who can foresee. Anyone remembers the napkin collecting hobby? How can it be accumulated in the cloud? Apparently, what cannot be turned into intangible – will not survive.

חלק גדול מהתענוג שלי היה לפתוח את עטיפת התקליט ובזמן שמיעתו – לקרוא את המלים המצורפות, שלא לדבר על לזמר אותן. הורי אהבו אותי מאוד, משום שאף פעם לא העירו לו דבר על הצלילים שהוצאתי מפי. היום, בתרבות הפרעת הקשב, למי יש סבלנות לקרוא? מי בכלל מקשיב? המוזיקה של היום ניתנת להקשבה בכלל?

A big part of my pleasure was opening the cover of the record and at while listening to it – reading the attached words, not to mention singing them. My parents loved me very much because they never commented on the sounds I made, which didn't always match the music coming from the record player. Today, in the culture of attention disorder, who has the patience to read? Who at all listens? Is today's music listenable at all?

עדיין אפשר למצוא פה ושם מודעות הולכות ונכחדות על מכירת מוצרים שפג תוקפם ואני בספק עד כמה ימצאו להם קונים. אין אנו רחוקים מדממה מוחלטת בתחום הזה. בעתיד הקרוב מאוד, או-טו-טו-טו מעבר לפינה, לא יהיו הדברים הללו יותר, רק ענן וירטואלי מדומה ישא את מה שנעלה אליו. אני תוהה מה יקרה אם איזה האקר מרושע יגיע ויצליח לפגוע, ואז העננים הללו יתפרעו פתאום ויתחילו להימוג וכל החומרים שהעמסנו עליהם יפוצו לכל רוח ולא ישאר לנו שום זכר יותר ממה שאהבנו.

Here and there, you can still find extinct ads about selling expired products and I doubt how much they will find buyers. We are not far from complete silence in this area. In the very near future, in a jiffy around the corner, these things won't be anymore, only a fictitious virtual cloud will carry what we will download to it. I wonder what would happen if some evil hacker came and managed to hit, and then those clouds would suddenly go wild and begin to fade, and all the materials we loaded on them would be blown and scattered away, and we will be left with no trace anymore of what we loved.

 הרדיו הישן

במלה אחת:

מומלץ לבקר באתר נוסטלגיה כדי להזכר.

In one word:

We recommend visiting the Nostalgia site to remember.

 

זר על החוף Stranger on the Shore

שקיעה בחוף קיסריה Sunset at Caesarea Beach

שקיעה בחוף קיסריה   Sunset at Caesarea Beach

ישנה מוזיקה שנשארת לנו בזכרון לתמיד מהצליל הראשון שלה, גם בלי שנזכור את פרטיה המאוד חשובים כגון: מי הלחין/נה, כתב/ה, ניגן/נה וכו'.

There is music that remains in our memory forever from its first sound, even without remembering its very important details such as: who composed, wrote, played, etc.

לפני איזה זמן, שוחחתי עם ידידה באנגליה על מוזיקה והיא הזכירה את הזמרת Elkie Brooks. תוך תמיהתי לגבי מי הלזו, חיפשה ידידתי הופעות של הלה באנגליה כדי להוכיח לי שכוחה של ה-Elkie Brooks הזו לא תש עדיין ואכן נמצאה כזו בדורקינג, ליד ביתה בלונדון. הייתי שמחה להגיע להופעה ההיא, אך לוח הזמנים שלי לא איפשר זאת, לדאבוני.

Some time ago, I was talking to a friend in England about music and she mentioned singer Elkie Brooks. While wondering who she is, my friend was looking for her performances in England to prove to me that this Elkie Brooks was still alive and kicking, and she actually found such in Dorking, near her home in London. I was happy to get to that show, but my schedule didn't allow it, unfortunately.

עודנו מנסות לבדוק את התאריכים ולתאם (כאמור, לשוא), משמיעים לנו ב-88 את זר על החוף, הנעימה הנפלאה שהרטיטה לי את הלב מאז הילדות.

"Acker Bilk is playing", מגלה הידידה בקיאות.

השם אינו מוכר לי, כי מעולם לא התעמקתי בשמו וגם נראה לי שלא הזכירוהו יותר מדי, לפחות לא כדי שזה יכנס לי לראש (כמובן שתמיד טוב להטיל את האשמה על מישהו אחר מלבדי). לפי ארשת פני היא מבינה ששוב התקילה אותי. לא שזה אכפת לי, כי אין לי בעיה ללמוד דברים חדשים והרי אינני מתימרת לדעת הכל, אני הרי מאותגרת.

While we were trying to check the dates and coordinate (as mentioned, in vain), they played at radio 88 Stranger on the Shore, the wonderful melody that has made my heart tickle since childhood.

"Acker Bilk is playing," the friend shows proficiency.

The name is unfamiliar to me, because I never delved into its name, nor did I think it was mentioned too much, at least not to let it get to my head (of course it's always good to blame someone else but me). From the expression on my face, she realizes that she tackled me again. Not that I care, because I have no problem learning new things and I don't pretend to know everything, as I am challenged.

שקיעה בחוף אולגה   Sunset at Olga Beach

שקיעה בחוף אולגה   Sunset at Olga Beach

ישנו סוג של אנשים שקיומם מוצדק רק משום שהזולת אינו שוה להם. היא לא יכלה להאמין שלא הכרתי את שמו וסובבה את הענין שוב ושוב, מתגאה בידיעותיה. אישית, לא הפריע לי. ההתנשאות שלה ממש לא נגעה בי, משום שאין לי את יצר ההתחרות ואני זו אני, ללא קשר לידע שיש או אין לי.

There is a kind of people whose existence is justified only because others are not equal to them. She couldn't believe that I did not know his name and turned the matter over and over, boasting of her knowledge. Personally, it didn't bother me. Her patronizing really didn't concern me, because I don't have the competition drive, and I am me, regardless of the knowledge that I have or don't have.

Acker Bilk – Stranger on the shore (1961)

יש משהו מכשף בנגינת הסקסופון, באיטיות המנוגנת, המרטיטה כל נימה בגוף. הדמיון מרחף לכל כיוון, אפשר לראות את התמונות החולפות למשמע הצלילים: גלים מתקרבים אל החוף, שמש סמוקה שוקעת למנוחתה, צבעי פסטל זוהרים ברוך ועקבות טבועים בחול הרטוב. שביל של יום שהולך וחולף לעבר האופק. זר על החוף מתבונן בכל אלה, מלא בגעגועים.

There is something enchanted about the saxophone, the slowness that is played, that vibrates every cord in the body. The imagination floats in every direction, you can see the images passing when hearing the sounds: waves approaching the shore, a crimson sun sets to rest, pastel colours glowing softly and traces are marked on wet sand. A path of a day that is passing towards the horizon. A stranger on the shore is watching all these, filled with yearning.

ים אחרי השקיעה   Sea after sunset

ים אחרי השקיעה   Sea after sunset

Acker Bilk – The Magic Clarinet

במשפט אחד:

אחחחחח, המוזיקה של פעם!

 

In one sentence:

Ohhhhhhh, the music of the old days!!!

זר על החוף

Stranger on the Shore