ארכיון תג: נכדים

הכיפה נעלמה   The Yarmulke Disappeared

Shmorg 10: The Magic Yarmulka

שבת שמשית ונעימה עברה עלינו, שבת של כיף עם הנכדים.

A nice, sunny Shabbat has passed us, a fun Shabbat with the grandkids.

ביאטריס הגיעה לסוף השבוע. אספנו את הנכדים ויצאנו לבלות איתם בגן השעשועים. חלקנו בינינו את ההשגחה עליהם: היא שמה שבע עיניים משגיחות על רוכבי האופניים ואני התרכזתי בלהתרוצץ עם השאר על הדשא בחברת הכדור. התעמלות מצוינת ביותר, הכי טובה מכל חדר כושר שהוא.

Béatrice arrived for the weekend. We gathered the grandchildren and went out to spend time with them in the playground. We shared supervision over them: She watched with all eyes watching the bike riders and I concentrated on running around on the grass with the rest with the ball's company. Extremely excellent exercise, the best of any gym.

איש משפחה: פיטר הופך יהודי

Family guy: Peter becomes Jewish

להתרוצץ עם הנכדים כבר לא כל כך קל, בכל זאת השנים עושות את שלהן, אך אני עושה כמיטב יכולתי. הם התרגלו לראות אותי הולכת יותר מאשר רצה. האמת, שזה לא מהיום. מאז ומתמיד העדפתי לעמוד בשער מאשר להתרוצץ עם הכדור. אני מסוגלת לעצור את הכדורים שלהם. עדיין. לא יודעת מה יהיה בעתיד. ודאי תהיה נקודה בזמן שגם לעמוד בשער לא תהיה יותר אופציה בשבילי. אני מקוה שזה יקח עוד הרבה זמן.

Running around with the grandchildren is not so easy anymore, yet the years have their impact, but I do my best. They got used to seeing me walking more than running. The truth is, it didn't start today. I've always preferred to stand at the goalpost than run around with the ball. I can stop the balls they are kicking. Still. I don't know what will happen in the future. There will certainly be a point while standing at the goalpost will no longer be an option for me. I hope it will take a long time.

"אני יכול להצטרף?" שאל ילד שלא הכרנו. הוא היה בגיל של הנכדים. ציצית השתלשלה לה מבעד לחולצתו. ליטפתי את ראשו ושאלתי לשמו. "נתנאל", ענה. לא שמתי לב שאין לו כיפה על הראש. לפני כמה ימים היה לי קטע עם ילד דתי שהלך מולי ברחוב. היתה לו ציצית, אך בלי כיפה. תחילה, התלבטתי אם לשאול מה קרה עם הכיפה שלו, הרי לא היה זה מענייני. לקח לי קצת זמן להבין שלא סתם בא זה מולי ולכן החלטתי להסתובב ולקרוא אליו: "הי, ילד, היכן הכיפה שלך?!" לא נראה לי שאשכח במהרה את המבט המפוחד שהיה בעיניו כשהרים את ידו לעבר ראשו וגילה שהכיפה נעלמה. כנשוך נחש עקר ממקומו והחל לצעוד במהירות בדרך ממנה הגיע, עובר אותי בלי להביט בי, עיניו מושפלות אל הקרקע, תרות אחר האבֵדה.

"Can I join?" Ask a kid we didn't know. He was at the age of the grandchildren. A Tzitzit (tassel) dangled through his shirt. I patted his head and asked his name. "Nathaniel," he replied. I didn't notice that he didn't have a Kippah on his head. The other day I had a thing with a religious boy walking in front of me in the street. He had a Tzitzit, but without a Kippah. At first, I was debating whether to ask what happened with his Kippah; after all, it wasn't my business. It took me a while to realize that he didn't appear in front of me just in vain, so I decided to turn around and call to him: "Hey, boy, where's your Kippah?!" I don't think that I'll soon forget the frightened look in his eyes as he raised his hand to his head and found out that his Kippah was gone. As if bitten by a snake he set up and began to march quickly on the route he came from, passing me without looking at me, his eyes lowered to the ground, looking for the lost.

Rabbi Karen Fox – Kippah, Tallit, and Tefillin

החלטתי לעשות מצוה, בכל זאת שבת. אותה תנועה לתור אחר הכיפה, אותו מבט מפוחד בעיניים, אותה צעידה מהירה בדרך ממנה בא. התפללתי בשבילו שימצא את האבדה.

I decided to do a mitzvah; after all, it was Shabbat. The same movement to check for the Kippah, the same frightened look in the eyes, the same fast march on the route from which he came. I prayed for him to find the lost.

במשפט אחד:

הוא חזר אחרי מספר דקות עם הכיפה על הראש. שמחתי בשבילו.

In one sentence:

He came back after a few minutes with the Kippah on his head. I was happy for him.

שלום כתה א' ה'תשע"ט Hello First Grade 2019

שרית חדד – כל עוד

Sarit Hadad – As Long As

איזה יום מרגש! אחד הנכדים עולה לכתה א'!

What an exciting day! One of the grandchildren goes to first grade!

סבתא א'

הנכד הראשי שלי עולה היום לכתה א', איזה כיף זה! כמה מרגש! זה אמנם לא הנכד הראשון שלי, אך עם האחרים לא היה לי מזל להיות בקשר ולקחת חלק בחייהם, גם לא באופן וירטואלי, כך שהוא נחשב אצלי לנכדי הראשון. לפעמים, יוצא לי להפגש עם הנכדים הבוגרים בכינוסים משפחתיים בהם אנו מחליפות כמה מלים של התעדכנות כמו באיזה גיל הם ובאיזו כיתה לומדים. אני מנסה לזכור זאת, אך עד שאני מגיעה הביתה – הדברים נשכחים לי, כך שבפעם הבאה עלי לשאול שוב. ציינתי לעצמי שבפגישה הבאה אביא איתי עט ונייר וארשום את הפרטים, אחרת אין לזה תקנה. אני מקוה שאין הם חושבים שזה מוזר שאין אני זוכרת את הפרטים לגביהם.

Grandmother A

My main grandson goes to first grade today, what fun it is! How exciting! He is not my first grandson, but with the others I was unlucky to be in touch and couldn't take part in their lives, not even virtually, so this one is considered my first grandson. Sometimes, I get to meet with the older grandkids at family gatherings, where we exchange a few words of catch-up as to what age they are and what grade they are studying. I try to remember it, but by the time I get home – I forget what they told me, so next time I have to ask again. I mentioned to myself that at the next gathering I would bring a pen and paper with me and write down the details, otherwise it is hopeless. I hope they don't think it's weird that I can't remember the details about them.

הנכד הראשי שלי עלה היום לכתה א'! הלכתי להשתתף עימו ביומו המרגש הראשון. איזה כיף זה לסבתא לצעוד עם הנכד והוריו לבית הספר, לענות על שאלותיו, לדבר איתו על מה שקורה בדרך, איך עוד אנשים צועדים יחד איתנו, איך עוד ילדים מגלגלים אחריהם את המזוודה. אני נזכרת שאצלנו, היינו נושאים את התיק על הגב. זמנים משתנים.

My main grandson went to first grade today! I went to participate with him on his first exciting day. How fun it is for Grandma to walk with the grandchild and his parents to school, to answer his questions, talk to him about what's happening on the way, how other people walk with us, how other children roll their suitcase after them. I remember we were carrying our schoolbag on our backs. Things has changed over time.

♀♀

סבתא ב'

הנכדה הבכורה שלי התקשרה אלי לבשר לי שהיא יוצאת לבית הספר בדיוק כשהקלטתי לה ברכה בווטסאפ לרגל היום הראשון ללימודים. הקלטתי ברכות לכל הנכדות והנכדים, לא קיפחתי אף אחת. איני יודעת אם הם שומרים את הברכות שלי, אך אני בטוחה שהם יזכרו אותי. בכל שנה יש לנו את אותו הריטואל של ברכות שאני מקליטה להם בקולי. לא משהו ארוך, כדי שלא יגידו לי שאני "חופרת" להם, אלא דברים קצרים הנאמרים להם באהבה. אני אוהבת אותם.

Grandmother B

My eldest granddaughter called me to tell me that she was leaving for school just as I recorded her a greeting in WhatsApp for the first day of school. I recorded greetings to all the granddaughters and grandsons, I did not deprive anyone. I don't know if they keep my blessings, but I'm sure they'll remember me. Every year we have the same ritual of blessings that I record for them in my voice. Not something long, so they won't tell me I'm "digging" to them, but short things they are said with love. I love them.

אתמול ערכתי פגישת כיף לכל הנכדות והנכדים לכבוד סיום החופש הגדול. היה לנו כיף בחופש. בחלק ממנו נסענו לחופשות משפחתיות בחו"ל. לקחתי את הגדולים למקומות של גדולים ואת הקטנים לדיסנילנד. אני אוהבת לפנק אותם. איזה כיף שיש נכדים!

Yesterday I had a fun meeting for all granddaughters and grandsons in honour of the end of Summer vacation. We had fun during the summer. In part of it we went on family vacations abroad. I took the older ones to places of old ones, and the little ones to Disneyland. I love to spoil them. How fun it is having grandchildren!

 

יוני רכטר, איתי פרל ואנסמבל קורל – כל עוד

Yoni Rechter, Itay Perl & Coral Ensemble – As Long As

 

נקיונות של פסח Passover Cleaning

ילדים אוהבים לחקות במשחקיהם את המבוגרים. לכן, רצוי מאוד לחשוב היטב על מה שאנו עושים כשהם מתבוננים בנו.

Children like to imitate adults in their games. Therefore, it is highly recommended to think carefully about what we do when they watch us.

"אולי יש לך נייד להשאיל לי?" פנתה אלי חברה הבוקר באמצעות הטלפון הקוי שבביתה. אני ידועה באגירת חפצים שיש להם שימוש מתישהו. אמי זצ"ל נהגה לומר: "אם זה לא רוצה לאכול – אז שיהיה. אולי נצטרך אותו מתישהו". אני כמוה.

"ודאי", עניתי, כצפוי.

"תוכלי להביא לי? הנכדים פה ואיני יכולה לצאת", היא מבקשת.

אני נענית בשמחה ואצה לעזרתה.

"תודה!" היא מודה לי כשאני מגיעה עם הנייד המצויד כמובן בסים בו איני משתמשת. זה עולה לי 10 ₪ לחודש, אבל שוה, משום שתמיד ישנה מישהי במצוקה שצריכה נייד לזמן-מה. זה טוב גם לתיירים המבקרים אצלנו. ביאטריס, לדוגמא.

"Maybe you have a mobile phone to lend me?" A friend calls to me this morning via the landline at her home. I am known for storing objects that might be of use at some point. My mother of blessed memory used to say: "If it doesn't want to eat – let it be. Maybe we'll need it at some point." I'm like her.

"Of course," I replied, as expected.

"Can you please bring it to me? My grandchildren are here and I can't go out," she asks.

I gladly accede and rush to her aid.

"Thanks!" She thanks me when I arrive with the mobile, which of course is equipped with a SIM card I don't use. It costs me NIS 10 a month, but it worth it, because there's always someone in distress who needs a mobile for a while. This is also good for tourists who visit us. Béatrice, for example.

איני חוקרת לשם-מה היא זקוקה לנייד שלי וגם לא מה קרה לזה שלה. אין זה מענייני. אם ביקשה – סימן שהיא צריכה. אני מוסרת לה את המטען כדי שתשים להטענה ומתכוננת לעזוב. היא מפצירה בי לשתות איתה קפה וגם מציעה עוגה שבפניה איני מסוגלת לעמוד, אז אני מתישבת בשמחה. עוגותיה ידועות בטעמן המשובח ובחגיגה שהן עושות בפה הטועמת.

I'm not enquiring what she needs my mobile for or what happened to hers. It's none of my business. If she asked – that means she needs it. I hand her the charger so she can load it and am getting ready to leave. She invites me to have coffee with her and also offers a cake that I can't resist, so I happily accept and stay. Her cakes are known for their fine taste and the celebration they make in the mouths that taste them.

תוך שהיא מכינה את התקרובת כדי להגישה לשולחן, היא מספרת לי מה ארע. נכדתה בת הארבע החליטה לערוך נקיון פסח, כפי שמן הסתם ראתה לפני החג בבית אמהּ. לשם כך, אספה הפעוטה כמה צעצועים, כמה כלי מטבח וגם את הטלפון הנייד של סבתהּ שלא שמה לב שזה נעלם. רק כשהנכדה הושיטה לה את הנייד המבריק למשעי, הבינה את שארע. למזלה, הלב שלה חזק ולכן לא חטפה התקף.

As she prepares the refreshments to serve at the table, she tells me what happened. Her four-year-old granddaughter decided to do the Passover cleaning, as she must have seen before the holiday at her mother's house. The toddler collected a few toys, a few kitchen utensils, and her grandmother's cell phone as well. My friend did not notice its absence. Only when the granddaughter handed her the sparkling mobile, she realized what had happened. Luckily, her heart is strong and so she has not had a seizure.

"מה עשית לה, הרגת אותה?" חקרתי, מהרהרת ביני לבין עצמי כיצד הייתי מגיבה לוא נקלעתי למצב כזה.

"לא", ענתה הסבה המתחשבת, "מה הטעם? אם הייתי הורגת אותה, במה זה היה עוזר לי? עדיף היה לי להשאיר אותה בחיים, כי כשהיא תגדל – היא תוכל לשלם לי על זה. רשמתי זאת בפנקסי כדי שלא אשכח."

"What did you do to her, did you kill her?" I inquired, thinking to myself how I would have reacted had I found myself in such a situation.

"No," replied the considered grandmother, "what's the point? Had killed her, how would it have helped me? I'd better leave her alive, because when she grows up – she'll be able to pay me for it. I wrote it down in my notebook so I wouldn't forget."

במשפט אחד:

נכדים זה שמחה וגם ששון.

In one sentence:

Grandchildren are both happiness and joy.

 

Creature Comforts – Complete Series 1

 

שבת של נחת Leisurely Shabbat

מריה קארימה שאני רוצה לחג המולד זה אותך

Mariah CareyAll I Want for Christmas Is You

אין כמו התענוג של לבלות בנחת את השבת עם הנכדים כדי למלא את המצברים לקראת השבוע הממשמש ובא.

Nothing compares to the pleasure of spending a leisurely Shabbat with my grandchildren to fill the batteries for the impending week.

 

אני לא טובה בזה I'm not Good at It

נכד בועט בכדור A grandson kicking a ball

נכד בועט בכדור A grandson kicking a ball

כשהייתי צעירה, נהגתי להתעקש לרדת לשורשי כל דבר שלא הצלחתי להבין. עכשו, כשאני צעירה ובשלה יותר ואחרי שהתנסיתי בדבר או שניים בחיי, אני נוהגת לשים דאודורנט כשאנשים מתבטאים בפני בצורה סתומה. אין לי כוח לשטויות.

When I was young, I used to insist on going down to the roots of everything I could not understand. Now, being younger and more mature, after having experienced a thing or two in my life, I just put deodorant when people express themselves in a vague way. I have no patience for nonsense.

איפה הכדור ? Where is the ball

איפה הכדור ? Where is the ball

אחר הצהרים, יצאתי עם הנכדים לגינה הציבורית שמשמשת גם כגן שעשועים עם המתקנים המשעשעים שהוצבו בה. אני אוהבת לשחק איתם בכדורגל ברוגע. זאת אומרת, הם מתרוצצים עם הכדור במלוא המרץ ואני עומדת בנחת בשער, מחכה שיגיעו להפציץ. מדי פעם אני משתדלת לעצור את הכדור כדי שלא יהיה שקוף מדי שאני מאפשרת להם להבקיע רוב הזמן.

In the afternoon, I went out with my grandchildren to the public garden, which also serves as a playground with its amusing facilities. I like to play football with them calmly. I mean, they're running around energetically with the ball and I'm standing relatedly at the goal, waiting for them to come and bomb. Every once in a while, I try to catch the ball so it won't be too transparent that I let them score most of the time.

נכד מחזיק בכדור A grandson olding a ball

נכד מחזיק בכדור A grandson olding a ball

"לא השתנית", אומר קול מוכר מאחורי. אני מסתובבת לבדוק מי זו ותוך כדי כך חוטפת גול. הנכדים שלי אינם מתחשבים בעובדה שגבי היה מופנה אליהם ולכן לא יכולתי לראותם בועטים את הכדור לעבר השער. לא נורא. העיקר שהם צוהלים ונהנים על שהם מנצחים אותי. "שלך?" היא שואלת ומחוה בראשה לעברם. "חמודים!"

"You haven't changed," says a familiar voice behind me. I turn around to see who it is and get a goal. My grandchildren don't take into account the fact that my back was turned to them so I could not see them kicking the ball towards the gate. Never mind. The main thing is that they are rejoicing and enjoying themselves for beating me. "Yours?" She asks, gesturing toward them. "Cuties!"

אני מחייכת אליה די במבוכה, שותקת. אין לי מה לומר לה. פעם, לפני שנים רבות, היינו שכנות והיא היתה שורצת אצלי על בסיס יומי. הילדים שלנו היו חברים טובים. אחר כך היא עברה דירה ועדיין היינו בקשר, אם כי כבר לא יומי. תמיד תהיתי איך, כשהייתי מתקשרת אליה, היא היתה תמיד עסוקה, אך כשהיא היתה מתקשרת אלי במרווחי זמן הולכים וגדלים, תמיד הייתי מפנה לה זמן, תמיד. עד שהיא הפסיקה להתקשר מסיבותיה היא שלא היו לי ברורות. גם אני הפסקתי, כי כמה את יכולה להתקשר לשוא?

I smile at her rather embarrassed, silent. I have nothing to say to her. Once, many years ago, we were neighbours and she used to hang at my place on a daily basis. Our children were good friends. Then she moved and we were still in touch, though not daily anymore. I always wondered how, when I called her, she was always busy, but when she called me at increasing intervals, I always made time for her, always. Until she stopped calling for her own reasons which were not clear to me. I stopped calling her too, because how much can one call in vain?

הנכד מפזז The grandson is dancing

הנכד מפזז The grandson is dancing

"מה קורה איתך?" היא שואלת בזמן שאני מותחת את שרירי כדי להדוף כדור שמתעופף לי ליד הראש. יש להם בעיטות חזקות לנכדי ואין הם חסים עלי. נרקיסי, בן ה-11, קולט ברגלו את הכדור שהדפתי ושולח בעיטה אדירה אל השער. אני מחליטה לא לסכן את חיי ומניחה לכדור לחורר את הרשת. "שבע!" הוא מכריז בארשת נצחון. לאחרים יש פחות גולים, אבל טרם סיימנו, כך שיש להם עוד סיכוי להדביק אותו.

"What's up with you?" She asks as I stretch my muscles to fend off a ball that flies past my head. They have strong kicks, my grandchildren, and they don't go easy on me. 11-year-old Narkisy catches the ball that I pushed away and sends a huge kick to the goal. I decide not to risk my life and let the ball pierce the net. "Seven!" He announces triumphantly. The others have fewer goals, but we have not finished yet, so they have a chance to catch up.

הנכדה מפזזת The granddaughter dances

הנכדה מפזזת The granddaughter dances

"אני מבינה שאת עסוקה", היא אומרת ממרחק בטוח כשכדור נוסף נורה לעברי וכלנית מכריזה בשמחה גדולה, "יששששש! שש!!!"

"I understand that you are busy," she says from a safe distance when another bullet is fired at me and Calanit announces with great joy, "Yessssss! Six!!!"

 

*******

בדרך הביתה, אחרי שהחזרתי את הנכדים הצוהלים והמרוצים להוריהם, חשבתי שאולי כדאי שאתקשר אליה כדי לבדוק אם ישנה אפשרות לחידוש הקשר בינינו. היו לנו שיחות מרתקות אז, אולי אפשר להחיות אותן. אחרי הכל, יש לנו מלא מכנים משותפים, שטחי ענין רבים ששתינו חולקות. ממש לפני שהרמתי את הטלפון כדי להתקשר, נזכרתי בשיחה האחרונה בינינו, שהיתה ממש קצרצרה.

"למה אינך מתקשרת?" שאלה אז.

"מה למה? בכל פעם שאני מתקשרת אלייך, את עסוקה ואין לך זמן לדבר איתי", עניתי. "כמה, את חושבת, אני יכולה לדפוק את הראש שלי בקיר? למה את לא שומרת על קשר ומתקשרת לעתים תכופות יותר?"

"את יודעת שאני לא טובה בזה", ענתה.

"זהו, שאני ממש לא יודעת. מבחינתי, את פשוט לא רוצה לשמור על קשר, אז עזבי. אין לי כוח לצביעות."

"את מכעיסה אותי!" אמרה. "למה את מדברת אלי ככה?"

ניתקתי ומאז לא שמעתי ממנה. עד היום, עת צצה לי באופן לא צפוי.

On the way home, after returning the joyous and contented grandchildren to their parents, I thought to call her in order to see if we could renew our relationship. We had fascinating conversations back then, maybe they could be revived. After all, we have many common grounds, many areas of interest that we both share. Just before I picked up the phone to call, I remembered our last conversation, which was very short.

"Why don't you call?" She asked then.

"Every time I call you, you're busy and you don't have time to talk to me," I replied. "How much, you think, can I bang my head against the wall? Why don't you keep in touch and call more often?"

"You know I'm not good at it," she replied.

""Well, I don't know really. As far as I'm concerned, you don't want to keep in touch, so leave it. I don't have the strength for hypocrisy."

"You're making me angry!" She said, annoyance in her voice. "Why are you talking to me like that?"

I hung up and I never heard from her since. To this day, when it popped up so unexpectedly.

החלטתי לא להתקשר.

I decided not to call.

שבת בפארק Saturday in the Park

משהו מרתק מושך את תשומת הלב Something fascinating attracts attention

משהו מרתק מושך את תשומת הלב Something fascinating attracts attention

 

איזה כיף זה לבלות עם הנכדים בפארק ביום שבת שמשי ונאה!

It's a great pleasure to spend time with the grandchildren in the park on a such a nice sunny day!

שיקגו – שבת בפארק

ChicagoSaturday in the Park

 

 

 

 

בת לוקחת בת, בן לוקח בן Girl Takes Girl, Boy Takes Boy

Stjepan HauserBenedictus

 

זה מתחיל מהילדות, מחינוך, מהטמעה. ונמשך.

It starts from childhood, with education, by assimilation. And it continues.

שבת. נסעתי לים עם הנכדים. התמקמנו והתחלנו לכייף. מישהי שלא ראיתי מזה די הרבה זמן, חלפה לידינו ונופפה לי לשלום חטוף בלי להתעכב לדבר איתי. הנחתי שהיא ממהרת לאנשהו. השבתי נפנוף ופספסתי את הכדור שנרקיסי'לה שלח לעברי. זה פגע לי בקודקוד וראיתי כוכבים באמצע היום.

Shabbes. I went to the beach with my grandchildren. We settled down and began to have fun. Someone I had not seen for quite a long time, passed by and waved a quick goodbye without stopping to talk to me. I assumed she was in a hurry. I waved back and missed the ball Narkisi'le sent at my direction. It hit me at the top of my head and I saw stars in the middle of the day.

השבתי את רוחי בעזרת האבטיח הקר והענבים המתוקים שהבאתי איתי. בעודנו יושבים ומנשנשים מהפירות, התקרבו אלינו בריצה ובצהלה שני ילדים בגיל של נרקיסי'לה וכלנית. נכדַי קמו על רגליהם והחלו לקפץ ולצהול אף הם למראה חבריהם. מאחור, התנהלה מכרתי באיטיות, כל הצורה שלה מביעה חוסר חשק למראה האיחוד המרגש.

I recovered my spirits with the cold watermelon and the sweet grapes I had brought with me. As we sat nibbling the fruit, two children at the same age of Narkisi'le and Calanit came running up to us. My grandchildren rose to their feet and began to jump and laugh at the sight of their friends. Behind, my acquaintance was walking slowly, her whole shape expressing her objection to the sight of the exciting reunion.

היא מכּרה, לא מישהי קרובה, כך שאין לי הרבה מידע לגבי חייה הפרטיים ולא היה לי שמץ של מושג שנכדינו מכירים. המכרה ואני מכירות בעטין של נסיבות חברתיות, לא אישיות. אני בטוחה שגם היא לא ידעה על ההכרות של נכדינו ולוא היה לה שמץ כלשהו, היתה ודאי מדירה רגליהם מאיתנו.

She is an only acquaintance, not somebody close, so I don't have much information about her private life and I had no idea that our grandchildren knew each other. The acquaintance and I know each other doe to social circumstances, not personal. I'm sure that she did not know about our grandchildren's acquaintance, and if she had any trace of such knowledge, she would certainly pick another way, away from us.

איני אוהבת להכריח, אך משום שהילדים נדבקו זה לזה ואי אפשר היה להפרידם, הצעתי לה לשבת ולהתכבד בפירות ארצנו. אני מניחה שלא היתה לה ברירה, אלא להענות ולחכות בסבלנות עד יעבור זעם, כלומר: עד שהילדים יאותו להפרד ולהמשיך הלאה.

I do not like to constrain, but since the kids stuck to each other and could not be separated, I suggested that she sat down and help herself with the fruits of our country. I suppose she had no choice but to comply and wait patiently until the storm passed, that is, until the children were ready to separate and move on.

אנחנו שותקות. איני נוהגת לפתוח בשיחה עם מי שנראה בעליל שאינה רוצה בכך ונקלעה למצב בלית ברירה. במקום זאת, אוזנַי כרויות אל רחשי הים והגלים. מבעד לצלילים הנעימים, אני שומעת את צחקוקם של הילדים. "רוני אוהב את דניאל", מקניטה כלנית נכדתי את נכדהּ של מכרתי. אני מחייכת לעצמי. יש עוד תקוה לדור הצעיר אם בגיל הזה הם יכולים להתמודד עם אהבה של בני אותו מין.

We are silent. I don't usually start a conversation with somebody who obviously does not want it and seems to be fallen into a situation of no other choice. Instead, I listen to the sounds of the sea and the waves. Through the pleasant sounds, I hear the children's chuckle. "Ronny loves Daniel," teases my granddaughter Calanit my acquaintance's grandson. I smile to myself. There is still hope for the young generation if at this age they can deal with love of the same sex.

"מה את מחייכת", זועפת המכרה שכנראה מנחשת את מחשבותי. "דניאל זה שם של בת."

"What are you smiling at?" Sulks the acquaintance, which seems to be guessing my thoughts. "Daniel is the name of a girl."

Laura Wright – Benedictus

 

שבת של ים Shabbat by the Sea

שבת של ים Shabbat at the beach

שבת של ים   Shabbat at the beach

ים בשבת תענוג; גם בחורף, אך בעיקר בקיץ. כמה נעים להלך על פני החול החמים ברגליים יחפות. הטף בעקבותי, מפטפט במגוון קולות ענוגים, הנכדה מנצחת עליהם בקולה הנחוש.

Shabbat at the sea is a pleasure; also in winter, but mainly in the summer. So nice to walk barefoot on the warm sand. The grandchildren follow my footsteps, chattering in a variety of pleasant voices, the granddaughter conducting over them with her firm voice.

תענוג. פשוט תענוג!

Such a pleasure!

הנכדים ואני בים The grandchildren and me by the sea

הנכדים ואני בים   My grandchildren and me by the sea

סבתא נפלה למים Grandma Fell into the Water

זוכרות את השיר "הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד?" [מתהלים קלג]

Do you remember the song "how good and nice it is brothers sitting together?" [From psalms 133]

Messianic Dance – Hinei Ma Tov

אחד הנכדים הגאונים בא עם מלים חדשות למנגינה הזו ומאז איני יכולה שלא לזמר את הגרסא החדשה ולקפץ בחדוות אין קץ. נסינה ותראינה שלא תוכלנה לחזור אחורה… זה הולך כך:

הנה מה טוב ומה נעים

סבתא נפלה למים

סבא קפץ אחריה

והפך לצפרדע.

One of the geniuses' grandkids came with new lyrics to this tune, and since then I can't stop singing the new version and jump with endless joy. Try it and you'd find that you can't go back to the old version… It goes like this:

How good and wonderful

Grandma fell into the water

Grandpa jumped after her

And turned into a frog.

[It rhymes well in Hebrew…]

 

חמודים הנכדים; שמחה וצהלה וכיף גדול איתם.

The grandkids are cute; it is great happiness and joy and fun with them.

סבתא נפלה למים Grandma fell into the water

הנה מה טוב ומה נעים, סבתא נפלה למים Grandma fell into the water

 

נמלה Ant

משחקים בתחבורה Playing with transportation

משחקים בתחבורה   Playing with transportation

נר ששי של חנוכה. הנכדים ואני יושבים על השטיח ומשחקים במוסך, ברכבת ובתחבורה בכלל. כדמי חנוכה, העשרתי להם את אוסף כלי התחבורה; הרי זה תפקידי כסבתא, לא ככה?

6th Hanukkah candle. My Grandchildren and I are sitting on the carpet and play with the garage, the train and transportation in general. As Hanukkah gelt (money), I enriched their vehicle collection; after all, it is my duty as their savta (grandma), right?

הנכדים שקועים במשחק, כמוני, כולנו משמיעים קולות מתאימים כדי להמחיש את נסיעת כלי הרכב השונים. פתאום מפסיק אסיף בן השלוש את טרטוריו, קם על רגליו ובא אלי להראות לי את כף ידו הקטנה והמתוקה. נמלה קטנטנה, אותה דג מבין אניצי השטיח, מטיילת לה בניחותא.

The grandchildren and I are engrossed deep into the game, each of us makes the proper sounds to demonstrate the drive of the different vehicles. Suddenly, 3 yrs. young Assif stops his rattles, stands up and comes to show me his sweet little palm. A tiny ant, which he pulled out from the wisps of the carpet, strolls there leisurely.

כדי להציל את הנמלה הפעוטה ממעיכה, אני אוספת אותה בזהירות אל כף ידי ושמה פעמי אל הדלת כדי לשחררה בחצר. נראה שהנמלה אינה מחבבת את כף ידי והיא מתחילה להשתולל כאחוזת אמוק, מתרוצצת מקצה לקצה כשהיא בסכנת נפילה. אני נאבקת כדי שזו לא תתחמק לי מהיד ותאבד לי, וכשזו מגיעה לאצבעותי ועוד שבריר שניה היא צונחת לי אל תהום הנשיה, אני מניחה את כף ידי השניה תחתיהן וזו נוחתת עליה. איני מספיקה להתאושש מן ההצלה ההרואית והנמלה כבר בקצה השני, כך שעלי למהר ולהניח את ידי השניה כדי שוב לא לאבדה.

In order to save the little ant from getting squashed, I carefully collect it into my palm and head to the door to release it in the courtyard. It seems that the ant doesn't like my palm, so she starts to go wild like if in an amok, running from one edge to the other, while in danger of falling down. I struggle to prevent it from escaping my hand and get lost, so when it reaches my fingers and in a split of a second might drop down, I put my other hand under, and the ant lands safely on it. I barely manage to recover from the heroic rescuing and the ant is already at the other end, so I have to quickly put my other hand, again not to lose it.

The Cars – Drive

מזוית עיני אני מבחינה באסיפי המביט בי בריכוז ומחקה את תנועותי. אין לי יכולת לבדוק משום שאני עסוקה בהשגחה על הנמלה שבידי ומקוה לטובת כולנו שאין לו נמלה נוספת וכי זו שאותה אני מנסה להציל היא בת יחידה. אחיו יוסי בן השנה וחצי רץ לפני אל הדלת ואני מבחינה שגם הוא מכדרר בידיו, כמונו, כולו צהלה. אני מבקשת ממנו לפתוח את הדלת, משום שידי הרי עסוקות, והוא מושיט את ידו ועושה כבקשתי. ילד טוב. הנמלה מאיצה את ריצתה ואני מצליחה לשמור עליה, אם כי בקושי רב. יש גיל שהזריזות היא מאיתנו והלאה. מרוב ריכוז במשימתי, איני מבחינה בחתולה המתחממת על השטיח בכניסה, אלא כשזה כבר מאוחר מדי. יללתה המתלוננת באה אחרי שנתקלתי בה. כדי להציל את עצמי מהתמרחות על הרצפה הקרה, אני מושיטה את ידי לפני ומצליחה לאזן את עצמי בקושי, כל עצמותי חורקות במחאה. אני מקוה בכל לבי שלנמלה שלום.

From the corner of my eye I notice Assifi who intently gazes at me and imitates my movements. I can't check since I'm occupied with supervising the ant in my hand, but hope – for the sake of all of us – that he hasn't another ant, and the one that I'm trying to save is an only child. His brother Yossi (a year and a half young) is running to the door in front of me and I notice that he too does dribble with his hands, like us, laughing loudly. Since my hands are occupied, I ask him to open the door, and he reaches his sweet little hand and does as he was asked. Good boy. The ant accelerates its race, and I manage to guard it, but very barely. There is an age when quickness is only a vague memory. Due to being concentrated in my mission, I didn't notice the basking cat on the doormat, only when it was too late. Its complaining meowing came after I bumped into her. In order to rescue myself from getting spread on the cold floor, I stretched out my hands in front of me, hardly succeeding to balance myself, while all the bones in my body screeching in protest. Wholeheartedly I hope that the ant is safe.

חתולה תמימה מצטנפת לה על סף הדלת An innocent cat curls at the door

חתולה תמימה מצטנפת לה על סף הדלת   An innocent cat curls at the door

החתולה אחרי שנתקלתי בה Ze cat after my feet met her

החתולה אחרי שנתקלתי בה   Ze cat after my feet met her

The Ants Go Marching One by One