ארכיון תג: נתניהו

די כבר !!! Enough Already

© משה בלולו

אחת ליומיים בערך אני חוטפת את הדכאון של החיים שלי בגלל מה שקורה פה (אלימות, טייקונים, גנבות, מעילות וכיוצא באלה מרעין בישין שלצערנו כולנו מכירות) ורוצה לשים קץ לכל זה. כמה אפשר לסבול? בשביל מה להתענות? אם אהיה כאן ואם לאו – מאי נפקא מינה? מישהי פחות, למי זה ישנה? איך פתח הנזיר עם הפרארי את הרצאתו: "Who will cry when you die?"

Every other day or so, I get the depression of my life because of what is going on here (violence, tycoons, theft, and so forth evils that unfortunately we all know) and I wish to put an end to it all. How much can one tolerate? What to be tortured for? Whether I am here or not – does it matter? Somebody less, who will it matter? How the monk with the Ferrari began his lecture: "Who will cry when you die?

מצאתי שהתרופה היחידה לזה, היא לצאת לגינה ולעבוד את האדמה, כל עוד יש לי הזדמנות ולפני שהארץ תחרב לנו בידי הרשעים. לא שזה עוזר הרבה, משום שכשאני גומרת בקושי לעקור את העשבים השוטים במקום אחד, צצים להם חדשים ורבים במקומות נוספים. כמו חברי הכנסת והשרים המתרבים על חשבוננו ללא סיבה, מלבד אחת: אנו משקים אותם ומאפשרים זאת. נחמה פורתא אני מוצאת בכך שלפחות אינני יושבת מול המחשב מן הבוקר עד הערב ופעילות גופנית אולי תמנע/תעכב אוסטאופורוזיס, לא עלינו ולא על בני ביתנו (אפשר רק לקוות…).

I found that the only remedy for this is to go out to my garden and work the land, as long as I have a chance and before our land will be destroyed by the evils. Not that it helps much, because when I barely finish to pull out the weeds in one place, new ones pop up in many other places. Like the members of the Knesset and the ministers who multiply at our expense for no reason other than one: we water them and allow it. A little comfort I find that at least I do not sit in front of the computer from morning to evening and physical activity may prevent/delay osteoporosis, neither us nor our loved ones (we can but hope…).

בוקר אחד אַת קמה ושומעת פתאום דיבורים על בחירות. כאילו שאין פתרון אחר לצרות שלנו. מה מונע מן הממשלה המכהנת להוציא דברים אל הפועל לטובתנו? אנחנו, הא/נשים הפשוטים/ות, הממוצעות, הלא-מתערממות, המנסות לצוף על אף נסיונותיה העקשים של הממשלה הזו להטביענו, איננו רוצות הרבה – מה אנחנו, טייקונים? מה שאנו רוצות, זה חיים שׁלֵוִים, כאלה שיאפשרו לנו שקט ליצור. רוצות בטחון כלכלי, דֵי לחם ומים לקיים את הנפש, גג מעל הראש. האם זה יותר מדי לבקש?

One morning you get up and suddenly hear talks about elections. As if there is no other solution to our problems. What is preventing the incumbent government from putting things into practice in our favour? We, the simple, average, unassuming people who try to surface despite this government's stubborn attempts to drown us, do not want much – what are we, tycoons? What we want is a peaceful life, such that will allow us to create in peace. We want financial security, enough bread and water to sustain the soul, a roof over our heads. Is it too much to ask for?

עד שהכנו עצמנו להתמודד עם מִסמוּס המחאה החברתית בתהליך הזה של הבחירות, ניסינו להתארגן בהמונינו לקראת מחאות הקיץ, והנה, שוב בוקר רע ואגרוף נוסף בפרצוף: קואליציה מקיר לקיר כמעט, כזו שתהרוס את המדינה היקרה שלנו ותחרוץ את גורלנו לשבט. אתם שם למעלה, אתם שומעים??? אנחנו רוצות לחיות!!! ואיפה הנשים בקואליציה הזו? איפה קולן של מחצית מן האוכלוסיה? למה אין אנו קמות ומוחות ומונעות את האסון הזה?

By the time we prepared ourselves to deal with melting the social protest with this election process, we tried to organize ourselves massively for the summer protests, and here, again a bad morning and another punch in the face: a nearly wall-to-wall coalition, such that would destroy our dear country and determined our destiny for the worst. You up there, do you hear??? We want to live!!! And where are the women in this coalition? Where is the voice of half the population? Why don't we rise up and prevent this catastrophe?

ייחלנו לשינוי, אך לא לזה פיללנו. לא רצינו ממשלת זכרים חסרי רסן שהולכת להמיט עלינו אסון רק משום שכל אחד מהם מְתַחְמֵן איך להראות לַכל עד כמה שלו גדול יותר. חבורת צמאי-הדם הלזו, השׂשה אלי-קרב, לא תיתן פתרונות מעשיים לצרות האמיתיות שלנו, אלא תסיט את השיח הציבורי – הדורש חיים טובים ובטוחים (הן כלכלית והן למניעת האלימות הגואה עלינו לכלותנו) – לקולות של צופרי מלחמה. לזה כבר יהיה תקציב. במקום להעביר כספים למקומות בהם הם נדרשים – לרווחה כלכלית לכולנו – יישפכו דמים לשוא.

We hoped for change, but that was not what we hoped for. We did not want an unbridled government of males that was going to bring disaster upon us just because each of them manipulates how to show everybody how his is bigger. This blood-thirsty gang, that rushes to fight, will not give practical solutions to our real problems, but will divert the public discourse – which requires a good and secure life (both economically and in order to prevent the violence that is rising on us to extinction) – into the sounds of war sirens. To that they will have a budget of course. Instead of transferring monies to the places where they are needed – economic welfare for all of us – blood will be shed in vain.

מי שמאמין/נה להסכם הקואליציוני בין הליכוד לקדימה – היא במקרה הטוב תמימה ובזה הרע – טפשה שלא למדה מהעבר. ממתי הסכם חתום הוא בסיס לעשיה אמיתית של הממשלה והכנסת? האם לא היו הסכמים קודמים שדיברו על פעילות העומדים בראשנו למען רווחת העם? מה נעשָׂה עד כה מלבד הצמדות לכסאות בדבקות?

Anyone who believes in the coalition agreement between the Likud and Kadima – is at best innocent and at bad – a fool who has not learned from the past. Since when has a signed agreement been the basis for real action by the government and the Knesset? Where not there previous agreements that spoke of the activities of our leaders for the welfare of the people? What has been done by them so far apart from clinging to chairs?

והכי מרגיז – למה זה נרקח אמש וקמנו לזה הבוקר? למה לא קודם לכן? עכשו נצטרך לחכות שבוע שלם עד שב"ארץ נהדרת" יעשו מזה מעדנים.

And most irritating – why was it concocted last night and we got up to it this morning? Why not earlier? Now we will have to wait a whole week for the "Wonderful Country" to make delicacies out of this.

במשפט אחד:

יש עוד אור בחוץ. הולכת לנכש כמה שיותר עשבים שוטים כדי להספיק עד שהחשכה תרד עלינו.

In one sentence:

There is still light outside. Going to weed as many weeds as I'll manage before the darkness fell on us.

© משה בלולו

למי ששכחה איך נראה קיץ תשע"א: מרד הנפילים

For those who have forgotten how the summer of 2011 looked like: Atlas Shrugged

עבודה (Работа)

© משה בלולו

הכי קל להאשים את התקשורת [הערה 1] (קישור 1) כשאתה אפס שאינו עושה את עבודתך נאמנה, אלא נאחז בכסאך ודואג לטובתך האישית והמשפחתית ולזו של חבריך ומקורביך, אך לא למי שאתה אמור לשרת – את הציבור [הערה 2] (קישור 1). כשאין אתה מתנסה וחוֹוֶה את שעובר על עַמך, איך תוכל להבין את צרכיו ולפעול לסיפוקם? מה יכול לדעת ולהבין מי שאינו יודע את הטעם של ההכרח לקום בבוקר ליום עבודה שאינו מספק – לא מבחינת הצרכים הכלכליים ולא הרוחניים? לעטות על עצמך חליפה (והמהדרים גם עניבה) שרכשת מתקציב הביגוד שהוקצב לך אין בזה כדי לקרב אותך אל אלה העושים ימים מבוזבזים (מצאת החמה ועד צאת הנשמה) במדי הקבלן הנצלן.

כשאגו מנופח מדבר שטויות [הערה 3] (קישור 2), אינך יודעת איך להתיחס להבליו, מלבד בבוז. האפס העומד בראש ממשלתנו, טופח לעצמו על השֶכֶם השְׁכֵּם והערב ואין דרך לשנות ולהחליפו במישהו שיהיה לטובתנו, העם המנסה לשרוד. אינני בטוחה שגם הסובלים, המוחים והמפגינים ימנעו מלהצביע בעדו בבחירות הבאות, הרי אין אלטרנטיבה. אמי ז"ל נהגה לומר (בהברה אשכנזית): "עוֹיְלֶעם גוֹיְלֶעם". הציבור (כן, זה הסובל והנאנק תחת עולה של הממשלה!) אינו ממהר להחליף את החרא המוכר (תרתי משמע).

מלבד הקואליציה, הטייקונים, מקורביהם ושאר מלחכי הפנכה הנהנים מן הפרורים הנושרים אל חיקם, אין שאר האוכלוסיה יודעת את נפשה ואין לה מושג כיצד תתקיים בכבוד. הדברים ידועים וברורים, הרי אף אחד לא הופתע מהם, רק מגודלם הנורא, מגודל השבר שפתאום הגיע לתודעה והוציא את ההמונים לרחובות בקיץ האחרון. אך מה נשתנה באמת, במציאות? האם יש לנו יותר עבודה? האם אנחנו משלמים פחות עבור הצרכים שלנו? האם הממשלה חדלה להפריט כל דבר ומספקת לנו את השרותים המתאימים? רשתות הקניות מפרסמות מוצרים מוזלים כדי למשוך את הקונים, אך זו אחיזת עיניים גרידא ותו לא. עובדה: הפסח הזה יקר לנו הרבה יותר מזה דאשתקד.

אדם רגיל קם בבוקר ומעונין בדרך כלל להרגיש חלק מהעם. הוא רוצה לצאת לעבודה, לעשות דברים שיביאו לו סיפוק ופרנסה. כמה מאיתנו מגשימים זאת בפועל? מי מתעורר בבוקר ואומר לעצמו, "אח, איזה כיף לי בחיים, יש לי עבודה נהדרת ומכניסה!" כל מלאכה מכבדת את בעליה? ממש לא! אחרי שהשקעת את מיטב שנותיך ברכישת השכלה ומקצוע (בדרך כלל בתחום שמעניין אותך), מעטים הם הסיכויים שתמצא עבודה בתחומך ותתפרנס ממנה בכבוד. אני כבר לא מזכירה ששילמת את שכר הלימוד ממיטב מִלְצוּרֶיך ועבודות נקיון שונות משום שידם של הוריך לא היתה משגת לממן את לימודיך [הערה 4].

סוף מעשה במחשבה תחילה [הערה 5]. אם אין מתכננים, איך יתגשמו דברים? הכל ענין של ערכים וסדר עדיפויות. כשהערכים של אלה העומדים בראשנו שואפים לאפס וכל מה שחשוב להם זה להיטיב עם עצמם, למה כבר אפשר לצפות? הרי פני מדורת השבט שלנו – הטלויזיה – כפני חוסר התרבות. כשמאכילים אותך מגיל אפס בתכנים רדודים, מה כבר יצא ממך, אם לא אפס? ואז אתה הרי בוחר באפסים שינהיגו אותך, כי מה אתה יודע אחרת? אתה מוּלָך שולל ובוחר באלה היודעים ללהטט ברטוריקה ובשטיקים אחרים (קניית קולות כבר הזכרנו?), משום שאתה מחוסר כלים לבחון דברים כהווייתם ולבחור את שבאמת מתאים וטוב לך. ואת, את הרי נבונה הרבה יותר, אך איזה כח יש לך כאזרחית מסוג נחות?

אם חפצי וחפצות חיים אנו כעם, נצטרך להתאגד במהרה ובאופן דחוף ביותר כדי לשבת על המדוכה, לבחון את התנהלותנו ולהחליט מה אנו רוצים מן המנהיגים את ממשלתנו. בעיקר, איך אנו רואים את עתידנו וזה של צאצאינו. אין זו אוטופיה להגשים את עצמנו. בידינו אנו להוציא אל הפועל את שאנו חולמים. אבל צריך לעשות מעשה. הציבור הישראלי צריך לעשות מאמץ (וזה לא קל) כדי לצאת מן האדישות אליה הטילו אותו ממשלות ישראל, להתנער מן ההרדמה הכללית שהושטה עליו – כולל זו התרבותית – ולפעול.

בתמצית:

ויפה שעה אחת קודם!

קישורים:

  1. הציבור הישראלי לא תמיד מעריך שיש לו עבודה (שר האוצר שטייניץ)
  2. מעמד הביניים לא תמיד טועה (ראש הממשלה נתניהו)
  3. אין יותר מעמד ביניים בישראל – להזכיר נשכחות מ-23.8.2011
  4. איך הוריכם הסתדרו בחיים ולמה אתם לא – עוד נשכחות מ-12.8.2011
  5. מי מנותק – שטייניץ או אנחנו דפנה מאור

הערות שוליים


[1] שטייניץ הסביר כי אינו מרוצה מהסיקור התקשורתי שאינו משקף לדעתו את התמונה האמיתית של כלכלת ישראל, "תפקיד התקשורת הוא לשדר לציבור את האמת. והאמת היא שלא רק שניצלנו מפיטורים המוניים ומקיצוצי שכר, אלא שקרה פה בדיוק ההיפך. בזכות צמיחה מאוד בריאה אנחנו משפרים את השירותים הציבוריים באופן ניכר. זאת הממשלה הכי חברתית ב-15 השנים האחרונות."

[2] להיות שר האוצר זה תמיד מתסכל. אם אתה נכשל כולם לועגים לך, ואם אתה מצליח האזרחים שואלים מדוע הם לא מרגישים את ההצלחה בכיס", כך אמר שר האוצר, יובל שטייניץ, בראיון לעיתונאי חגי סגל שיתפרסם ביום שישי הקרוב במוסף "דיוקן" מבית "מקור ראשון."

[3] נתניהו ציין בראיון כי הקשיב למחאה הציבורית, ומצא בה שלוש טענות מרכזיות: מחירי הדירות הגבוהים, העלות הגבוהה של טיפול בילדים קטנים והשפעתם על מצבם של אנשים עובדים וכן יוקר המחיה של מוצרים ושירותים. לדבריו, הוא פעל בכל המישורים

[4] למה אין לימודים חינם מגיל אפס ועד התארים השונים? מה כל כך קשה לממן את הלימודים בהחזר עבודה בתחום לאחר סיומם? לדוגמא: אדם בוחר ללמוד סִפרות ולאחר שהוא מסיים את התואר ויעבור הכשרה מתאימה, הוא יישָלח ללמֵד בבית ספר תמורת שכר הוגן. זה גם יעלה את רמת המורים וגם יתן פרנסה למסיים התואר. כך גם לגבי תואר שני והלאה. השכלה אמורה ליצור מקומות עבודה ולכבד את הרוכש/ת אותה.

[5] ר' שלמה הלוי אלקבץ שיבץ את המשפט הזה בפיוטו "לכה דודי":
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד
יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה