ארכיון תג: סיפורי חורף

סערה Storm

מבול עלייך, מדינת ישראל

Flood over you, State of Israel

Esperanza Spalding – Wild is the Wind

כמה שנים שלא היתה לנו סערה כזו. היו כמה מינוריות, אך לא בעוצמה הנוכחית. כשגרתי בראשון לציון, בשנות ה-80, זה היה בדירה בקומה השלישית בבית דירות, כך שגם הרוחות הכי עזות לא השאירו בה חותמן. היה רק צורך להקפיד לא לתלות כביסה בזמן הסערה כדי שהכבסים לא יעופו לכל רוח ולחכות עד יעבור זעם. חֲבֵרָה, שגרה בבית פרטי, סיפרה שזה שונה, כי אצלה חשים היטב את הסערה: הרעפים זזים, התריסים משקשקים, החלונות רועדים (בעיקר ברעום הרעמים) ואם לא אטמת כהלכה את הפתחים, את עלולה פתאום למצוא את עצמך שטה בתוך בריכה בין כותלי הבית. לא נוח. מאז, התקדם העולם ושיטות הבניה שודרגו, את תריסי העץ החליפו כאלה מפלסטיק, שקטים יותר, והחלונות מותאמים למסילותיהם, כך שאין הם מרעישים.

For several years we did not have such a storm. There were a few minorities, but not with the current intensity. When I lived in Rishon LeZion, in the 1980s, it was in an apartment on the third floor of an apartment building, so even the strongest winds did not leave a mark on it. One had to be careful not to hang the washing during the storm so that the laundry would not fly away, and wait for the storm to pass. A friend who lives in a private home said it was different, because the storm was much noticed: the shingles move, the shutters clatter, the windows shake (especially during the thunderstorm), and if you don't properly seal the openings, you may suddenly find yourself swimming in a pool inside the house. Uncomfortable. Since then, the world has advanced and the methods of construction have been upgraded: the wooden shutters have been replaced by plastic ones, quieter, and the windows are adjusted to their tracks, so they are not noisy.

ילדים משחקים בשלג בריחן

בשנת 1988 הגעתי עם המשפחה לריחן, ישוב הסמוך לקציר, שם גרנו במשך 3 שנים. ב-1990, ירד באזור שלג. חויה מדהימה. פתאום, ללא שום אזהרה, קמנו בבוקר והכל היה לבן. בשביל ישראלית שהעבירה את רוב חייה במישור החוף (גבעתיים, ראשון לציון), שהים היה מרכז חייה ועדיין אהבתה הגדולה, לקום בארץ שלי לשלג היה חויה חדשה ומדהימה. הרגשתי בחוצלארץ… לילדים היתה זו חויה מרנינה, כמובן. קודם כל, חופש מלימודים, הרי הדרכים היו חסומות ואי אפשר היה לצאת מהישוב או לבוא אליו. שנית, לשחק בשלג, לבנות בובה ולזרוק זה על זה כדורים עגולים רטובים – בהחלט חויה שזוכרים היטב ואם שוכחים, יש הרי את התמונות שצילמתי (כל הזמן!) והן מסודרות באלבומים כדי להזכיר את חויות הילדוּת.

For the children it was a delight, obviously. First of all, freedom from school, the roads were blocked and it was impossible to leave the place or get in. Second, playing in the snow, building a doll and throwing wet round balls at each other – definitely an experience that one does remember well. If one forgets, there are the photos I took (all the time!) which are arranged in albums in order to remind my kids' childhood experiences.

גם בשנה שלאחריה ירד שלג בסביבה ומאז – כלום יותר. הטמפרטורה אצלנו כרגע נמוכה מהרגיל וממה שהיתה מאז חורף 1992, אולי יתמזל מזלנו וירד מחר שלג ונזכה שוב לקום לצח הצח הזה.

The next year, too, snow had fallen in the area and since then, nothing more. Our temperature is now lower than usual and since the winter of 1992, we may be lucky and it will snow tomorrow, so we will be able again to get up to this fresh white stuff.

סנופי ואני בשלג בריחן

בחורף של 1999, לקראת המילניום, כינסה אותי אשה אהובה תחת כנפיה וחסיתי בצלן עד שזו החליטה לגרשני מעל פניה. בחוץ היה קרררררר, אך בביתה היה נעים וחמים. היא הגיפה התריסים, האפילה על החלונות ורק הרוח עברה סביב ושרקה את שריקותיה בזמן שידענו חמדה, מכורבלות זו בזו במיטתה החמה, מסבירת הפנים.

In the winter of 1999, towards the millennium, a beloved woman convened me under her wings and kept me in their shade until she decided to expel me from her face. Outside it was colllldddd, but in her house it was cosy and warm. She closed the shutters, darkened the windows, and only the wind moved around and whistled its whistles as we experienced delight, entwined in each other in her warm welcoming bed.

אל גרין – איך לתקן לב שבור

Al GreenHow Can You Mend a Broken Heart

החורף של 2001 היה בסימן של נסיעות ונסיעות ועוד נסיעות באוטובוסים אל מי שהיתה הבטחה של התכרבלות והתגלתה כמצג שוא של מלים מפתות שלא היה להן כיסוי. טעות מצערת, מיותרת. אחר כך באו שנתיים נפלאות של אהבה גדולה שהסתימה בטרגדיה ובשברון לב, שנראה לי שלא התאוששתי ממנו עד היום. איני יודעת איך מתאוששות מדבר כזה.

The winter of 2001 was marked by traveling and traveling and more bus trips to somebody who was a promise of cuddling, but turned to be a false display of tempting words that had no cover. A regrettable, unnecessary big mistake. Then came two wonderful years of great love that ended in tragedy and heartbreak, which I think I have not recovered from to this day. I don't know how to recover from such a thing.

האמן ד"ר אנטון בידרמן מצייר סערה

האמן ד"ר אנטון בידרמן מצייר סערה

לשכנה שלי נכנסו אתמול מים למרתף. היא לא שמה לב שהחורף הזה שונה מקודמיו וכמויות המים אדירות ביותר בשפיעתן, כך שלא התכוננה כראוי. אחד המרזבים שלה מסתים בדיוק בכניסה למרתף והמים ששצפו ממנו ומהגג, חגגו בשמחה משל יצאו ממטאטאו של שוליית הקוסם, וזרמו במורד המדרגות הישר אל המרתף, חדרו מתחת לדלת ונוצרה בריכה. מגב לא היה עוזר פה.

Yesterday, water entered into my neighbour's basement. She didn't notice that this winter was different from the previous, that the amount of water was plentiful huge, so she didn't prepare properly. One of her gutters ends precisely at the entrance to the basement and the water that floated from it and the roof, joyfully celebrated as if they had come out of The Sorcerer's Apartment, and ran down the stairs straight into the basement, penetrated under the door, and a pool was created. A wiper wouldn't help here.

ילדיה, שבדיוק חזרו מבית הספר בזמן הגילוי, צהלו, כמובן ומיד גילו תושיה וחוש המצאה. הם אצו-חשו והביאו את בריכת הפלסטיק מהמחסן שבחצר (אליו גם חדרו המים, מן הסתם) ושטו בכיף ברחבי החדר המוצף. נזכרתי שלא הספקתי לצלם את הארוע רק אחרי שהכבאית שהזעקנו לשאוב את המים עזבה את המקום והילדים נותרו לקטר באכזבה על שהמים נדלו והבריכה לא הושארה על כנה לשעשועם. לא נורא, משום שאין זו מזכרת נעימה כל כך. יחד עם זאת, קרו דברים גרועים מזה בסערה הזו. ילדַי, הגרים בחדרה, סיפרו על עירם שדמתה לונציה ועל נחל אלכסנדר שעלה על גדותיו והציף לא רק מרתפים בעיר.

Her children, who had just returned from school at the time of the discovery, rejoiced, of course, and immediately discovered their ingenuity and sense of invention. They hurried out and brought the plastic pool from the storage in the yard (to which the water penetrated too), and sailed around the flooded room. I remembered that I had not had time to photograph the event until after the fire truck we called to pump the water left the place and the children were left to complain in disappointment that the water had been drained and the pool had not been left to play. it doesn't matter, because it is not such a pleasant memento. At the same time, worse things happened in this storm. My children who lived in Hadera tolled me that their city is like Venice and of the Alexander River that overflowed and flooded not only basements in the city.

המרזב שאכזב

בחמש אחר הצהרים קיבלנו סמס מהישוב ובו נאמר: 'כבישי הגישה לישוב מצומת קרע ומחריש חסומים. הודעה תישלח עם פתיחתם'. שש דקות לאחר מכן, התקבל סמס נוסף: "הגישה לישוב מצומת קרע נפתחה. עקב הסחף בכביש יש לנהוג במשנה זהירות". אין לטעות ולחשוב חלילה שלקח להם רק 6 דקות לפנות את הכביש מהסלעים שנפלו עליו ומהסחף שנגרר אחריהם, אלא ההודעות הגיעו בסמיכות זו לזו. איני מקנאה בנהגים שנתקעו.

At five in the afternoon, we received a text message from the people in charge, saying: 'The roads leading to the settlement from Kara Junction and Harish are blocked. A message will be sent upon opening.' Six minutes later, another text message was received: 'The approach to the settlement from Kara Junction has been opened. Due to the erosion in the road, one must drive with extreme care.' It should not be mistaken to think that it took them only 6 minutes to clear the road from the rocks that fell on it and the drift that followed them, but the messages came close together. I don't envy the drivers who got stuck.

אחר כך סיפר לי שכן שכביש ואדי ערה היה חסום בקטעים מסוימים, היכן שנוצרו שלוליות גדולות שמנעו מעבר, ולא רק כביש הגישה לישוב שלנו סבל מהמבול. הוא הראה לי את מכוניתו החדשה, שמזל שהוא לא הספיק להסיר ממנה את הניילונים, כי כשניסה לחצות אגם בדרכו הביתה, הוא לא שם לב שזה עמוק ועד שהבחין בדבר – הגיעו המים עד נפש (אבל ממש!) והציפו את המכונית לגובה מסעדי הכסאות. איך לא כבתה המכונית במים ואיך הוא הצליח לצלוח אותם ולהגיע לגדת הכביש – זה נס שקשה להבין. המכונית בסדר, רק הריפוד שעל קרקעיתה, זה שמתחת לשטיחוני הגומי, נותר סְפוּג מים ואני בספק אם זה מתכוון להתיבש. בודאי לא בימים הקרובים. יעצתי לו לפנות לחברה בה קנה את הרכב ולבדוק – שמא יהיו נחמדים אליו ובמסגרת שנת האחריות יסכימו להחליף לו אותם בחדשים ויבשים. אולי יתרחש לו נס נוסף?

Later, my neighbour told me that Wadi Ara Road was blocked in certain sections, where large puddles were created and prevented the cars to pass, and not only the access road to our settlement had suffered from the flood. He showed me his new car, which he was lucky not to have removed the plastic covers from it, because when he tried to cross a lake on his way home, he didn't notice it was deep, and until he noticed it – the water reached the soul (literally!) and flooded the car to the height of the chairs. How the car didn't extinguish in the water and how he managed to cross it and reach the side of the road – that is a miracle that is hard to understand. The car is all right, only the upholstery on the bottom, the one under the rubber mats, is left soaked with water and I doubt it is going to dry. Certainly not in the coming days. I advised him to go to the company where he bought the car and check if they would be nice to him and within the year of guarantee they would agree to replace them with new and dry ones. Perhaps another miracle would occur to him?

היום התחיל הבוקר די נאה, קצת גשם ירד מדי פעם, לא היה כל כך קר ואפילו היו כמה הבלחות של שמש. פהמי, הטכנאי הנחמד והאדיב של בזק בינלאומי הגיע בצהרים (עזבתי את נטויז'ן בשעה טובה!) וחיבר אותי לעולם. מקץ כשעה, עת ליויתי אותו החוצה, נתקפנו בגל קור עז. פתאום, ללא התראה. בחמש, עת יצאתי עם השכנה למכלת, שמחתי על שהתעטפתי בשכבות העבות. היה קרררררררר הרבה יותר מאשר החויה בסוף השבוע בפאריז. בקציר יש לנו 3-2 מעלות חמות יותר מאשר בירושלים, כלומר: אם אומרים ברדיו (או בטלויזיה) שעכשו מינוס מעלה בירושלים, אצלנו קופאות בכפור של 2-1 מעל האפס. רוצה לסהרה!!!

The day had begun quite nice this morning, a little rain had fallen from time to time, it wasn't so cold, and there were even a few flickerings of the sun. Fahmi, the nice and courteous technician of Bezeq International, arrived at noon (I left Netvision at a good hour!) and connected me to the world. About an hour later, when I was escorting him outside, we were attacked by an intense wave of cold. Suddenly, without any warning. At five, when I went out with the neighbour to the macolet, I was glad I had wrapped myself with thick layers. It was much colderrrrrr than the weekend experience in Paris. In Katzir, we have 2-3 degrees warmer than in Jerusalem, meaning: if they say on the radio (or television) that it's minus one degree now in Jerusalem, here we freeze in the frost of 1-2 above zero. I want to go to the Sahara!

נוסטלגיה: תל אביב בסערה 1938

מוזיקה:

  1. Wild is the wind Cat Power הפסנתר מדהים ומחשמל, אני רק תוהה אם זה ביצוע שהולם את המלים ואמור לתאר סערה, לא את השקט שלאחריה… או שמא כן?
  2. Wild is the wind Nina Simon אמנם אינני מתה עליה (וזו לשון המעטה ביותר), אך לדעתי היא עושה את זה מצוין.

רבינדרנת טאגור – אור

Rabindranath TagoreLight

סיפור של בדידות

סיפורי חורף

חורף 2012 ה'תשע"ג Winter 2012

Saint EtienneTeenage Winter [Lyrics]

Holding on to something
And not knowing exactly what you're waiting for

להאחז במשהו

ולא לדעת בדיוק למה אתם מחכים

"בואי", היא אמרה לי אתמול, "נסגור את הדלת מאחורינו, נוריד את התריסים, נתכרבל לנו תחת הפוך החמים ויהיה נעים." חדוה בקולה ואני חשה עליצות. מישהי מזמינה אותי אליה לעבור יחד את הסערה המתקרבת. איזה כיף! לא טוב היות האשה לבדה בחורף ועוד בעין הסערה. ללא שהיות, אני אורזת את "תיק הלילה" ויוצאת לדרך.

"Come," she said to me yesterday, "we'll close the door behind us, lower the shutters, snuggle under the warm duvet and it will be pleasant." Delight in her voice and I felt joy. Someone invites me to her in order to go through the approaching storm together. Such fun! It's not good for a woman to be alone in winter and in the eye of the storm. Without delay, I pack the 'night bag' and set off.

טוני בנט – השארתי את לבי בסן פרנסיסקו

Tony BennettI Left my heart in San Francisco

 

אחר צהרים נעים, אין רמז לסופה הצפויה לנו. האוטובוס משייט לו בנחת. פקקים לרוב פזורים לאורך הכביש, כך שלנהג אין ברירה מלבד להתעצבן ולנהוג לאט. אינני מציינת שזה בזהירות. זה נהג אוטובוס החושב שהוא מלך הכביש וצופר על ימין ועל שמאל כדי להזיז מדרכו את כלי הרכב שלדעתו אינם צריכים לנסוע לפניו. מישהי מעירה לו על הרעש שהוא מקים ומתחרטת מיד. "גברת, שבי בשקט. אם לא נאה לך – אני יכול להוריד אותך בתחנה הקרובה!" הוא צורח לעבר הראי בו משתקפת דמותה ומוסיף צפירה עזה נוספת לרפרטואר. נכלמת, היא חוזרת לשבת, פניה מכורכמות.

A pleasant afternoon, there is no hint of the storm ahead. The bus is sailing leisurely. Many traffic jams are scattered along the road, so the driver has no choice but to get irritated and drive slowly. I do not say he drives carefully. It's a bus driver who thinks he's the king of the road and honks left and right to move the vehicles he thinks shouldn't drive in front of him. Someone comments on the noise he makes and regrets immediately. "Madam, sit quietly. If you don't like me – I can drop you off at the nearest station!" He screams at the mirror in which her image is reflected and adds another fierce siren to the repertoire. Embarrassed, she sits down, looking offended.

מאז הפיגועים ההם, עשיתי לי למנהג לשבת בחלק האחורי, רצוי בספסל האחרון וליד החלון, כך שלא היה לי נוח לקום כדי להתערב. ציינתי לעצמי לרשום את פרטיו של הלה לפני שארד. אם אזכור, כמובן. מקוה שהגברת תעשה כמוני ותתלונן אף היא, בתקוה למנוע רעה. נהגים פרועים כמוהו אין מקומם על הכביש.

Since those attacks, I've made it a habit to sit in the back, preferably on the last bench and next to the window, so I wasn't comfortable getting up to intervene. I mentioned to myself to write the driver's details before leaving. If I remember, of course. I hope the lady will do the same and complain too, with hope to prevent evil. Wild drivers like him have no place on the road.

ויוואלדי – חורף, ארבע העונות

Vivaldi, Winter, The Four Seasons

אני מופקדת על קיצוץ הסלט. היא מניחה בתנור המחומם את הבצקים שלשה והכינה מבעוד מועד. עת אני גורפת את שארית הירקות החתוכים אל תוך הקערה ונוטלת את הכף כדי לערבבם, נישא ריח הלחמניות הטריות הנאפות ומתפשט בחלל הדירה. אין כמו ריח של מאפיה לחמם את הלב בחורף. היא מוציאה את הכדורים הזהובים המהבילים ומניחה אותם על המגש.

I'm in charge of cutting the salad. She puts in the heated oven the dough she kneaded and prepared in advance. As I sweep the rest of the cut vegetables into the bowl and take the spoon to mix, the scent of freshly baked buns is carried and spread in the apartment space. There is nothing like the smell of bakery to warm one's heart in winter. She takes out the steaming golden rolls and places them on the tray.

שולחן עגול מלא כל טוב הפרוש על מפה אדומה, שתי נשים יושבות ומתענגות על מאכלים ביתיים. אנחנו מוכנות לקדם כל דבר, גם את סוף העולם.

A round table full of all the goodness spread on a red tablecloth, two women sitting and savouring home-cooked foods. We are ready to advance anything, even the end of the world.

ג'אניס איאן – בחורף

Janis Ian – In the Winter [Lyrics]

עינוגים להתכרבל איתם:

סיפורי חורף

 

שירי חורף:

  1. השדרות, העיר והלילה הזה אריק איינשטיין
  2. הנ"ל במקור בצרפתית: François Deguelt – Le ciel le soleil et la mer
  3. sometimes in winter – אסתר עופרים בגרסתה הנפלאה לשיר של Blood, Sweat & Tears
  4. The Rain, The Park and Other Things –  The Cowsills
  5. WinterTori Amos

 –

וכדאי גם לזכור את אלה שגורלם לא שפר ונגזר עליהם לעשות את החורף ללא מחסה.

And you should also remember those whose fate was not good and they were sentenced to go through winter without shelter.

 

פיל קולינס – עוד יום בגן עדן

Phil CollinsAnother Day in Paradise