ארכיון תג: ספסל ציבורי

הספסל לא אמר דבר The Bench Said Nothing

סלים ותיק על ספסל  Baskets and a bag on a bench

סלים ותיק על ספסל   Baskets and a bag on a bench

הסלים שנשאה על כתפיה היו כבדים מאוד. ניכר היה בהליכתה כי כבדים הם, אך היא המשיכה בדרכה נחושה להגיע לביתה.

The baskets she carried on her shoulders were very heavy. It was evident in her walk that they were heavy, but she continued on her way determined to reach her home.

היא היתה חזקה מאוד. היא ידעה שהיא יכולה לעשות זאת. ענין של רצון, מאמץ ונחישות. גם בגילה. בכל גיל. רצון, מאמץ ונחישות. לנתק את המוח מהמציאות ולהתרכז בדברים אחרים, נעימים, כמו לדוגמא רחש של גלי הים המתרפקים על החוף, בריזה נעימה נושבת, עוד מעט שקיעה. היא יכולה לעשות זאת. היא תגיע הביתה. עוד מעט.

She was very strong. She knew she could do it. A matter of will, effort and determination. Even at her age. At any age. Will, effort and determination. Disconnect the brain from reality and concentrate on other, pleasant things, such as the sizzle of the sea waves clinging to the beach, a pleasant breeze blowing, it's almost sunset. She can do it. She'll get home. Soon.

צעדיה זורמים למרות הכאבים החדים ברגליה. היא יכולה לעשות זאת. היא אינה צריכה לעשות זאת בבת אחת, מותר לה לנוח קמעא. הנה ספסל. היא מתישבת. רגליה וכתפיה הדואבות מודות לה מאוד. היא משתדלת לא לתת לתחושות הכאב להציף אותה. יש לה עוד כברת-דרך לעשות. היא עשתה שליש, נותרו עוד שני שלישים. לא נורא.

Her footsteps flow despite the sharp pain in her legs. She can do it. She doesn't have to do it all at once, she is allowed to rest a little. Here's a bench. She sits down. Her legs and shoulders are deeply grateful to her. She tries not to let the sense of pain overwhelm her. She has more to go. She made a third, two-thirds remain. Not so bad.

הספסל מכיר את הכובד הזה. הוא חווה זאת כל הזמן. הן ממלאות ללא הכרה סלים שלמים ואחר כך מתקשות לסחוב אותם. לא נעים לו, אך מה כבר יכול ספסל לעשות? הוא תקוע במקומו עם בטון וברגים, הוא אינו יכול לזוז. אם היו עושים אותו נייד, עם גלגלים, הן היו יכולות לשבת עליו ולהתנייד לאן שהן צריכות, כמו עם הקלנועיות שלהן. גם לספסל מתנייד לא צריך רשיון.

The bench knows that gravity. It experiences it all the time. They unconsciously fill up entire baskets and then find it difficult to carry them. It's unpleasant, but what else can a bench do? It is stuck in place with concrete and screws, it can't move. If they made it portable, with wheels, then they could sit on it and move wherever they need, as with their mobility scooters. You do not need license for portable bench either.

זמן רב חלף. לספסל אין תחושה של זמן, אך הוא חש שמשהו אינו תקין. לא ברור לו למה היא יושבת כל כך הרבה זמן. למה אינה קמה וממשיכה בדרכה? הוא אינו מבין בני אדם. אין לו גם חשק לחקור במופלא ממנו. הוא רק ספסל פשוט, אפילו לא כזה של לימודים. אין לו תובנות. גם אם היו לו, לא היה מסוגל להביען. הוא לא יכול לדבר עם בני אדם, בקושי עם ספסלים אחרים כשהם קרובים אליו.

A long time passed. The bench has no sense of time, but it senses something is wrong. It's not clear to it why she's been sitting so long. Why doesn't she get up and keep going? It does not understand humans. It also has no desire to inspect at things it can't grasp. It's just a simple bench, not even a school bench. It has no insights. Even if it had, it couldn't express them. It can't talk to humans, barely to other benches when they're close to it.

סלים ותיק על ספסל Baskets and a bag on a bench

סלים ותיק על ספסל   Baskets and a bag on a bench

במשפט אחד:

הספסל לא אמר דבר, זה לא יכול היה.

In a sentence:

The bench said nothing, it couldn't.

היא לא היתה שם She Wasn't There

הזומביס – היא אינה שם

The ZombiesShe's Not There

 

כיתתתי את רגלי לשוא. מלכתחילה ידעתי שאין טעם, אבל אמרתי לעצמי שאולי זו הזדמנות וחבל להחמיצה. היא לא היתה שם.

ספר יתום על ספסל An orphan book on a bench

ספר יתום על ספסל An orphan book on a bench

I worn-out my shoes in vain. I knew from the beginning that there was no point, but I told myself that maybe it was an opportunity and it would be a pity to miss it. She was not there.

 

סנטנה – אשת הקסם השחור

SantanaBlack Magic Woman

 

 

ארוע 183 Event

ספסל ציבורי מיותם, זה מה שנשאר, האיש נעלם An orphaned public bench, that's what left, the person disappeared

ספסל ציבורי מיותם, זה מה שנשאר, האיש נעלם An orphaned public bench, that's what left, the person disappeared

יום ששי. השעה שתיים ושלושים אחר הצהרים. חם ונעים. אני שבה מן הקניות, שני סלים מלאים על כתפי העמוסות. יום ששי רגיל של קניות לשבת.

Friday. It's two thirty in the afternoon. It's hot and nice. I am back from my shopping, two full baskets on my loaded shoulders. Ordinary Friday of shopping for Shabbat.

Ralph McTell – Streets of London

על הספסל הציבורי מול ביתי יושב אדם זקן ומתעסק בכל מיני שקיות ובדים מסוגים שונים שסביבו, כולל על המדרכה. בקבוק פלסטיק עומד על קצה הספסל. אני מניחה שהלה התישב לנוח ואחר כך יאסוף את חפציו וימשיך בדרכו. שבת בפתח ותגיע בעוד מספר שעות.

An old man sits on the public bench in front of my building. He is occupied with all sorts of bags and fabrics of various types around him, including on the pavement. A plastic bottle stands on the edge of the bench. I assume that that person sat down to rest for a while and later he will collect his belongings and continue on his way. Shabbat will be here in a few hours.

Adele – Chasing Pavements