ארכיון תג: עבודה

בנק היברידי, למה זה טוב?

מלבד לחלק בונוסים שמנים לשמנה וסולטה ולמנהליו, וגם בונוסים רזים יותר לעובדיו, מה עושה הבנק ההיברידי לטובת לקוחותיו? מוציא פרסומות מטופשות על חסכונות ופירות באושים? כמה ריבית זה משלם לחוסכים אצלו? לא שבבנקים אחרים טוב יותר – הכל עמלים שם לחלוב את כבשת הרש של עמך העמל בזעת אפיו כדי להביא לחם לביתו.

יושבים בכנסת אנשים שהגיעו לשם על גל המחאה החברתית ומסובבים אותנו בכחש. במקום לקיים את אשר הבטיחו לבוחריהם, הם ממשיכים את שהיה ואינם נוקפים אצבע למען העם. עולם כמנהגו נוהג ושום דבר לא השתנה – העשיר מתעשר עוד יותר והעני הולך ומתדרדר. בעוד המחוברים דואגים לצ'פר זה את זה, מפוטר העני מעבודתו ונגרעות ממנו מעט הפרוטות שהשתכר בעבודה קשה, בחומר ובלבנים.

אי אפשר שלא לתהות על מה מקבל מאן דהוא סכום עצום כזה. על עיון בניירות כלשהם מפעם לפעם? כי על העברת הניירות מצד אחד של השולחן לצדו האחר ממונה המזכירה (ולא אזכיר את משכורתה). במקום להיות הוגנים ולהפחית את העמלות ללקוחות, חוגגים על גבם ומחלקים כספים למי שממש לא זקוקים להם. עד כמה יכולה החזירות להגיע? איך זה שאי אפשר להמנע מלעשוק את עמך הלקוחות (כי שמנה וסולטה הלקוחות הם סיפור אחר לחלוטין!)? למה אין מישהו מרים את הכפפה ומקים בנק חברתי לטובת כולנו?

עד כמה עבה עור הפיל של ראשי הבנק והמדינה המנותקים מאיתנו? עד מתי יתקיים כאן הקשר הבלתי מנותק הזה בין הון ושלטון? והכי מעניין (אותי): איך אין כל העם יוצאין לרחובות להפגין נגד זה?

מה אני יכולה להגיד לידידה שלי, שאתרע מזלה ונקלעה לקשיים, אך הבנק ההיברידי שלה מסרב להלוות לה עשרים אלף ₪ כדי שיהיה לה קצת חמצן למספר חודשים, עד שהיא תתאושש, ובמקום זאת החזיר לה את חיובי כרטיסי האשראי.

שימנה לב לפרופורציה: עשרים אלף ₪ כהלוואה (עם נשך, כמובן) – לעומת בונוס של 615,000 ₪.

ואידך זיל וגמור!

חפירות:

  1. השר יעקב פרי יקבל בונוס של 615 אלף שקל מבנק מזרחי צבי זרחיה וסיון איסקו, אתר דה מרקר
  2. אחי העבדים, עובדים עליכם. קחו דוגמא מיעקב פרי משגב לעם, אתר הארץ
  3. בנק מזרחי מחק 65% מיתרת חוב אתר מ.א. בקרה וניהול בע"מ
  4. עוד דיווחים על מחיקת חובות של חברות ועשירים אתר daro
  5. דנקנר חי כמו מלך והבנקים מתכננים לוותר לו על חובות של חצי מיליארד שקל מיכאל רוכוורגר ועמי גינזבורג, אתר דה מרקר

שייקה אופיר ורבקה מיכאלי – מנצח המקהלה (בוקר-בוקר, בוקר-בוקר-בוקר)

החולמים/החלמאים אנו?

משהו לא נורמלי עובר על השלטון במדינת ישראל, על אלה היושבים במרומי מגדל הכנסת, המסתפנים ומתחפרים בכסאותיהם ומשתפנים לאזור אומץ ולתקן את שקלקלו הם וקודמיהם.

מה רוצה העם? מה אנחנו בסך הכל רוצים? ככר אחד של לחם, כד אחד עם מים, מיטה כדי לישון בה, ים נקי מזיהום להתאוורר בו… האם זה יותר מדי לבקש?

כנראה שכן, כי כשאנו יוצאים להפגין במטרה להסב את תשומת הלב אל מה שלוחץ לנו וחונק אותנו וכדי שהקברניטים הכושלים שלנו יתחילו להתיחס אלינו ולטפל בתחלואים שהם יצרו – עוצרים אותנו ובאלימות.

איזו הצדקה יש לאלימות? איזו הצדקה יש לשבירת ידיים ורגליים? מצלצל מוכר?

הכיבוש משחית, אמר פרופסור ישעיהו ליבוביץ והכיבוש אכן השחית את נפשנו. אין להתפלא על מי שבמהלך שרותם כקלגסים נגחו באוכלוסיה שאינה נמנית על בני עמם (וגם אם זו לא השתתפה בטרור כלל), כשיכסחו הללו את אחיהם, דמם ובשרם. אותם שוטרים, שאינם מהססים לפעול באלימות כנגד המפגינים – לא צצו יש מאין, אלא מתוך האוירה השוררת, החיברות הישראלית של שליטה ודיכוי עם זר. יחד עם זאת, אין זה יכול להוות תֵרוץ, אלא חומר למחשבה ולהתנערות ממעשים כאלה.

העם מוחה, העם דורש צדק חברתי!

עוד חומר למחשבה

כדאי להקשיב היטב למלים המדויקות

מלים כדורבנות