ארכיון תג: עברית

שפה, חיברות Language, Socialization

לארה בורודיצקי – כיצד השפה אותה אנו דוברות מעצבת את דרכי החשיבה שלנו

Lera Boroditsky – How the Languages We Speak Shape the Ways We Think

השפה והסביבה אליהן אנו נולדות ובהן אנו גדלות, מאפיינות את מי שאנחנו. השפה והסביבה מעצבות אותנו.

The language and the environment in which we are born and grow up characterize who we are. Language and the environment shape us.

הילדים בגן השעשועים התרוצצו כה וכה, מצווחים וממלאים את האויר בשמחה. ילדים זו שמחה. וגם ששון. אני אוהבת לבלות עם הנכדים בגן. אני יושבת על הספסל בכיף ומשגיחה עליהם בשבע עיניים. פעם, הייתי מסוגלת גם אני להתרוצץ איתם. היום, פחות.

The children in the playground ran around, chirping and filling the air with joy. Kids are joy. And delight, too. I love spending time with my grandchildren in the garden. I sit happily on the bench and I'm all eyes. In the past, I was also able to run around with them. Today, less.

"היי, סבתא", קורא אלי הצ'וּצִ'י הראשי, "בואי לשחק איתנו בכדור!"

אני שמחה שנכדי בן האחת-עשרה דואג לפעילות הגופנית שלי וקמה מהספסל לאט, אברי נוקשים מעט. יש גיל בו מומלץ לא לקפוא על השמרים ולהפעיל את האברים כמה שיותר. "אבל אני בשער, בסדר?" אין לי כוונה להתרוצץ איתם, עדיף שאעמוד בשער ואתן להם ולחבריהם להבקיע אותו מדי פעם.

"Hey, Grandma," my chief choochi calls me, "come play with us with the ball!"

I'm glad my eleven-year-old grandson takes care of my physical activity and I get up from the bench slowly, my limbs slightly stiff. There is an age when it is advisable not to stagnate and activate the organs as much as possible. "But I'm the goalkeeper, okay?" I have no intention of running around with them, it is better that I stand at the goalpost and let them and their friends score it occasionally.

"אדם, אִידִי סוּדָא (אדם, בוא לכאן)!" קוראת אחת האמהות לבנה ששיחק עם נכדי וחבריו.

"אדם, אידי קְ מאמא (אדם, לך לאמא)", פונה אליו נכדי בשפתו, "מַיי בּוּדֶם זְדָאט טֶבּיָא (אנחנו נחכה לך)."

הנכד שלי מדבר רוסית??? מאיפה? אין רוסים במשפחתנו. "מאיפה אתה יודע רוסית?" אני שואלת את הנכד, מלטפת את ראשו באהבה. כולה כמה ימים בבית הספר החדש ופתאום זה בא לי עם שפה חדשה. "מלמדים אתכם אותה בבית הספר?"

"לא, סבתא", עונה הנכד. "אדם לא יודע עברית והוא מדבר רק רוסית, אז הוא מלמד אותנו לדבר רוסית ואנחנו מלמדים אותו עברית."

וואלה, אני חושבת לעצמי, איזה יופי! עוד מעט והנכדים ידברו ביניהם בשפה שאיני מבינה כדי שלא אדע על מה הם מדברים!

"Adam, иди сюда (Idi Suda/ Adam, come here)!" One of the mothers calls her son who was playing with my grandchild and his friends.

"Adam, Иди к маме (Idi k mama/ (Adam, go to mother)," my grandson addresses him in his language, "Мы будем ждать тебя (My budem zhdat' tebya/

We'll wait for you)."

My grandson speaks Russian??? Where from? There are no Russians in our family. "Where do you know Russian from?" I ask my grandson, caressing his head lovingly. Just a few days in his new school and suddenly it comes up with a new language. "Do they teach it at school?"

"No, Grandma," the grandson replies. "Adam does not know Hebrew and he only speaks Russian, so he teaches us to speak Russian and we teach him Hebrew."

Well, I think to myself, great! Soon my grandchildren will speak between them in a language I don't understand so I won't be able to understand what they would be talking about!

במשפט אחד:

דעי מאין באת ולאן את הולכת.

In a sentence:

Know where you came from and where you are going to.

הזמן מאבד מחשיבותו Time Loses its Importance

לחפש את הזמן האבוד

את הקשקוש הבא קיבלתי מיסמין בדוא"ל. בדרך כלל אינני מתיחסת ואינני טורחת לפתוח, אבל הפעם היא ביקשה יפה שאעיף מבט. אמנם אני משתדלת בדרך כלל לא לעשות את מה שאומרים לי, אבל כשזו יסמין והיא ביקשה בצורה מנומסת, נעניתי לה. כמי שעורכות תכנים (כולל באתרים ברשת) ועוסקות השכם והערב (הרבה אחרי צאת החמה, אבל בהחלט עד צאת הנשמה) בעיבוד טקסטים, עינינו כבר רגילות ומנוסות בשגיאות גסות כקלות.

The following rattle I received from Jazmin by email. I usually don't comment and don't bother to open, but this time she asked me nicely to take a look. Although I usually try not to do what I'm told, but when it is Jazmin and she asked politely, I agreed. As we edit content (including sites on the Web), and engaged from morning to evening (well after the sun rises, but certainly way after the soul becomes tired) with processing texts, our eyes are already used to and experienced with rough errors as well as slight ones.

אנחנו (קרי: יסמין ואני, הרי מלכת אנגליה אינה יודעת עברית עדיין) משתגעות בכל פעם מחדש מהזלזול בשפה שלנו ומחוסר הכבוד אליה, המתבטא בהעלאת טקסטים מהסוג הבא:

בוודאי שמת לב שהזמן מתחיל לאבד מחשיבותו. אנו כבר חודש מתחילת השנה הלועזית ו-5 מתחילת השנה העברית. זמן עובר ויותר מידי [השגיאה במקור!] מהר. מדוע ולמה? לאן מושך אותנו היקום ומה צופה [העתיד אינו צופה, הוא צופן, אבל למה להיות קטנוניות…] לנו העתיד?

You must have noticed that time is losing its importance. We are already one month from the beginning of the year and 5 from the beginning of the Jewish year. Time goes by to mach [the error is in the original text!] fast. Why? Where does the universe draw us to and what does the future foresees [the future does not foresee, it hides, but why be petty…] for us?

דברים השתנו למרות שהעולם כלשעצמו [השגיאה במקור!] הוא אותו העולם משחר הבריאה. מה באמת השתנה וכיצד זה נוגע אלינו היום? מהי נקודת הזמן בה אנו נמצאים ומה עומד להשתנות בלילה שבין חמישי לשישי, 30-31 בינואר?

Things have changed even though the world itselef [the error is in the original text!] is the same world from the dawn of creation. What really changed and how does it affect us today? What is the point in time where we are, and what is going to change on the night between Thursday and Friday, January 30-31?

על כך בכתבה הבאה [הוא קורא לזה כתבה, משל זה נושא עיתונאי ולא סתם רשומה בנלית של דברי הבאי] "מהירות האור" [השארתי את הקישור לאלה מביניכן שמתעניינות בהבלים מהסוג הזה]

יום עם תחושה נפלאה וכוחות מחודשים שיעזרו לנו ביכולת הביצועיסטית [אשמח מאוד לדעת מה הקשקוש הזה. מה רע במלה ביצועית?] שלנו ובסגירת דברים שלא סגורים!

יום נפלא וממוזל  🙂

שמוליק

About all this in the following article [he calls it an article, as if this is a journalistic issue and not just a banal post of meaningless words] "Speed ​​of Light" [I left the link to those of you who are interested in this kind of rubbish]

A day with a wonderful feeling and renewed powers to help us with our performance and closing things that are not closed!

Wonderful and lucky day 🙂

Shmuelik

מה מרגיז אותי למקרא הדבר הזה? מהיכן להתחיל???

א. כפי שכתבתי בתחילה הרשומה הזו, העברית מזעזעת! איך נשמור על הצביון התרבותי שלנו ועל שפתנו, אם לאף אחד לא אכפת מזה? לא די לנו בסלנג הנורא ההולך ותופס את מקום השפה התקנית ומשטיח את הדיבור, שלא לומר גם החשיבה, באים כל מיני "הוגים" שאינם מסוגלים להגות בעברית נכונה ומעבירים הלאה את השגיאות הגסות הללו לקוראיהם. אמנם בתקופה קשה של חסכון אנחנו, אבל עד כדי כך לזלזל בקוראיך, שאינך טורח לשלם לעורכת לשונית שתעביר את הגיגיך לקהלך בעברית תקינה?

ב. התוכן הוא ענין של טעם ותחום התעניינות של כל אחת מאיתנו. אפשר להסכים ואפשר לא. במקרה שלי – אתן כבר מבינות שזה לא, אבל מצאתי לנכון לשתף אתכן באסוציאציות שעלו בי במהלך קריאת התוכן. היו שם כמה דברים שלא יכולתי להשאר אדישה אליהם והריני מעלה אותם כאן.

What bothers me while reading this thing? Where to start???

A. As I wrote at the beginning of this post, the Hebrew is shocking! How will we preserve our cultural character and language if no one cares? It's not enough of the terrible slang that takes over of standard language and flatters speech, not to mention the thinking, all kinds of "thinkers", who are unable to pronounce in correct Hebrew, pop and pass on these gross errors to their readers. Although we are in a difficult time of saving, but to underestimate your readers to such an extent, that you don't bother to pay a language editor who will give your thoughts to your audience in proper Hebrew?

B. Content is a matter of taste and area of interest for each of us. One can agree and another won't. In my case – you already understand that it is not, but I found it right to share with you the associations that came to me during reading the content. There were a few things I couldn't remain indifferent to, so I'm bringing them here.

הוא כותב: "בוודאי שמת לב שהזמן מתחיל לאבד מחשיבותו". בהחלט לא שמתי לב, אני עסוקה מדי בדברים חשובים בחיי. הזמן חשוב לי מאוד ואינני מזלזלת בו. זמן הוא הנכס היחיד שיש לנו וביכולתנו לשלוט בו. אנחנו יכולות לבחור אם לבזבז אותו או למלא אותו בתוכן; אנחנו יכולות לבחור מה לעשות איתו: אם להשחיתו לריק בעיון בהורוסקופים למיניהם, בקריאת הבלים המועברים אלינו בדוא"לים ובשאר שטויות כגון אלה או להקדיש את זמננו היקר והחשוב ללימוד והגות בדברים חשובים באמת, כמו לדוגמא הקורסים המעניינים הבאים:

V (זה וי, לסמן שהשלמתי) Sociology

V (כנ"ל) Writing for the Web

♀   Indigenous Studies: Australia and New Zealand (INDG) (או-טו-טו מסיימת)

♀   The Art of Photography (כנ"ל, זה יקרה השבוע)

הקורסים הבאים שלי:

♀   Crafting an Effective Writer: Tools of the Trade

♀   Chinese Language and Culture (China)

♀   Practical Ethics

He writes: "You must have noticed that time is losing its importance." I definitely didn't notice, I'm too busy with important things in my life. Time is very important to me and I don't take it for granted. Time is the only asset we have and we can control it. We can choose whether to waste it or fill it with content; we can choose what to do with it: by wasting it by studying horoscopes, by reading the nonsense that is sent to us by emails and other garbage of this sort, or to devote our precious and important time to studying and thinking about really important things, such as the following interesting courses:

V (This is to mark that I completed) Sociology

V (ditto) Writing for the Web

Indigenous Studies: Australia and New Zealand (INDG) (almost done)

The Art of Photography (ditto, this week)

My next courses:

Crafting an Effective Writer: Tools of the Trade

Chinese Language and Culture (China)

Practical Ethics

הזמן מתחיל לאבד מחשיבותו? ממש לא! ככל שאנחנו מביטים אחורה, אם זה אל השבוע שעבר כהרף עין, אם אל החודש שחלף במהירות גדולה מדי או אל השנים שטסות לנו בלי שנוכל לעצור את הזמן כדי שנוכל להספיק להשלים עוד דברים.

Is time losing its importance? Definitely not! As we look back, whether it's to the last week which passed in a flash, or to the month that has gone by too fast, or to the years that are flying without us being able to stop the time so we can complete more things.

 *******

כשאני קוראת את המלים: "בלילה שבין", זה זורק אותי לימים ההם, של ינואר מלפני עשרות שנים, כשהתוודעתי אל הכריכה האחורית של הספרים הבאים:

ממחר אקטוף ענן ובשם כל הכאבים מאת רון אדלר. ישנם דברים שאינם נשכחים.

Time – Pink Floyd

*****

עוד "פנינה" מאותו שמוליק:

"מטרת חיינו, היא למצוא את מטרת חיינו,

ואז להתמסר לה בכל ליבנו", כך אמר בודהה

מה אגיד לכן – אולי אמר זאת המואר ואולי לא, אבל להאמין בשטויה הזו?

"מטרת חיינו היא לשרוד ורצוי לא על חשבון הזולת ואם זה אפשרי – לשרוד בלי לדרוך על גוויות", כה אמרה אנוכי. כולנו צריכים להתפרנס, אבל למה תוך פליטת הבלים ואחיזת עיניים?

Another "gem" from the same Shmuelik:

"The purpose of our lives is to find the purpose of our lives,

And then devote ourselves to it with all our hearts", so said Buddha

What should I say then – maybe the enlightened said it or maybe he didn't, but to believe in this nonsense?

"The purpose of our lives is to survive and it is not desirable at the expense of others, and if possible – to survive without treading on corpses," ss said me. We all need to make a living, but why by emitting absurdity and deception?

עברית יפה שפה

מתילדה מכונת הכתיבה

לפני מספר ימים, התקשרה אלי מאן דהיא כדי לעניין אותי בבית הדפוס בו היא עובדת. מאחר ויש לי בקנה 3 ספרים להוציא לאור, הבעתי התעניינות בבית העסק אותו היא מיצגת. קיויתי בסתר לבי שהיא בעלתו ולא רק הפקידה או המשווקת. סיכמנו שהיא תשלח לי בדוא"ל את הפרסום שלה והפניה לאתר.

לא עוברות מספר דקות ואני מקבלת דוא"ל ממנה, מה שכמובן מצא חן בעיני, כי אני אוהבת נשים הפועלות במהירות ואינן מתעכבות ומעכבות. באופיי אני שונאת ומתעבת כשדברים נדחים. אם יש לך משימה – למה שלא תמלאיה לאלתר? למה לדחות למועד בלתי ידוע?

אני פותחת הדוא"ל ומבקשת לעיין בו מתוך אהדה רבה, אך כשאני מגיעה לשורה השניה – חושכות עיני וכל החשק לשיתוף פעולה מתנדף לי מיידית לגמרי. הנה מה שכתבה:

בהמשך לשיחתנו הטלפונית להלן פרופיל חברתנו וקישור לאתר הבית

אנא כנסי ללשונית: הדפסת ספרים

תודה על שיתוף הפעולה

חידה: בטרם אתן ממשיכות הלאה, עיינה שוב ומצאנה מה לא בסדר בטקסט, בסדר?

רמי פורטיס – מכונת הכתיבה

אינני נגד סלנג, להפך – זה מעשיר את השפה וישנם ביטויים נחמדים שאפילו נשארים הלאה לדורות ואינם אופייניים רק לדור שבו הומצאו. אני יוצאת חוצץ נגד בורות ושטחיות. אם אינך יודעת משהו – צאי ולמדי את זה עד שתביני במה דברים אמורים. אל תתימרי לעשות מה שאינך מבינה בו. כשכתבי היד שלי נדחו בידי הוצאות הספרים – הבנתי שעלי לקחת את גורלי בידי ולהוציאם בעצמי. יכולתי ללכת לבית דפוס ולהדפיס ואחר כך לנסות לשווק, נכון? אבל מאחר ולא ידעתי דבר בתחום ולא היה לי מושג כלשהו איך מוציאים ספר לאור – נרשמתי ללימודי מו"לות באוניברסיטה הפתוחה ובמשך קרוב לשנה חבשתי את ספסלי המקום כדי לרכוש ידע. האמת היא, שציפיתי ללימודים מעשיים, בבחינת הוראות הפעלה כדי לצאת ולפעול מיידית, אבל זו אוניברסיטה וככזו כנראה אין זה מתפקידה להכשיר מעשית, אלא תאורטית בלבד ואת זילי וּגְמוֹרִי במקום אחר. העיקר שהוצאת מסמך המאשר שהשחתת את זמנך שם.

אחרי שקיבלתי את תעודת הגמר בהצטיינות כמו כל השאר, התפניתי ללמוד בצורה מעשית כיצד עושות זאת. הלכתי מבית דפוס אחד למשנהו וליקטתי מידע. התמזל מזלי ופגשתי את ידידי ורעי כאח לי, משה היקר מפז, שלקח על עצמו את המשימה להחכימני בתחום ומכאן נובע שאת כל הידע שצברתי יש לתלות בו.

ג'רי לואיס – מתילדה מכונת הכתיבה

אני מתארת לעצמי שלא הספקתן לשכוח את הדוא"ל שעימו פתחתי, אך אם כן – הנהו שוב, להזכירן:

בהמשך לשיחתנו הטלפונית להלן פרופיל חברתנו וקישור לאתר הבית

אנא כנסי ללשונית: הדפסת ספרים

תודה על שיתוף הפעולה

אני מניחה גם שהצלחתן לפתור את הבעיה בהרף עין, כי אין צורך להיות משכילה באופן מיוחד כדי לדעת עברית נכונה. ברגע שראיתי את שנכתב, ידעתי שאין לי שום דבר לחפש בבית הדפוס הזה. אם אינם מקצועיים מספיק כדי לדעת עברית בסיסית – בל יהא חלקי עימהם. ידי לא תהא במעל להנציח שגיאות גסות בשפת האם שלי.

שכחתי מהם.

Leroy Anderson –  The Typewriter

היום מצלצל הטלפון ועל הקו מישהו מבית הדפוס ההוא, המבקש לדעת אם עיינתי בחומר. הסברתי שלא התכוונתי להרחיק לכת מעבר למה שקראתי ולא טרחתי להכנס לקישור שצורף, כי כשפונים אלי בעברית שגויה ממקום שאמור היה לדעת את השפה – אינני מעוניינת.

"זה רק בית דפוס, לא…" עונה האיש ומשאיר את השאר תלוי באויר. אפשר לחשוב ששלחתי אותו ללמוד באקדמיה ללשון.

"אכן", אני עונה, "זה בית דפוס, אך לא רק, ואני בהחלט מצפה שיפנו אלי בעברית נכונה."

"כל טוב לך, גברת", הוא ממהר לאחל לי כשהוא מבין מיד שדעתי גמורה וסוגר את השיחה אחרי שאני מודה לו.

לפחות היה מנומס.

♀♀

ואם במתילדה עסיקנן, הנה עוד אחת, אוסטרלית… עושה חשק לרקוד. כולנו, מצב רוח טוב!

André RieuWaltzing Matilda