ארכיון תג: עוני

למה לא אמרת?

אל תשליכנו לעת זקנה!

אל תשליכנו לעת זקנה!

מכירות את הטון הזה עם הפליאה והצביעות כשמישהו אומר לך אחרי שנפלת: "למה לא אמרת?" כאילו שזו אשמתך שלא העזת לבקש עזרה משום שידעת מראש שהלה לא יעזור לך. איך אומרין במקומותינו? פתטי זה כבר לא יהיה, כי זה כבר פתטי.

איילה:

כמה זמן לא נכנסתי לבנק, מיליון שנה בערך? אין לי צורך – הכל מתנהל לי שם באופן אוטומטי: הוראות קבע בכרטיסי אשראי, המשכנתא יורדת ישירות מהחשבון, מזומן אני מוציאה בבנקט. שנים היתה לי הכנסה קבועה והכל התנהל כשורה. הדיירים שלי שילמו בזמן והעסק עבד יפה. זה עסק זעיר, כך שלא מי-יודעת-מה הכנסות, אך מספיק כדי לסגור את החודש, לממן את הוצאותי ולהותיר כדי חסכון. בבלטות, לא בבנק, כי הריבית המסכנה שהם נותנים לך לא שוה את הטרחה ותמיד טוב שיש מזומן. אף פעם אי אפשר לדעת מתי תצטרכי לשלם לבעלי מקצוע כדי לתקן דברים. בכל זאת, הבית שלי לא חדש.

צרות באות תמיד בצרורות, אף פעם לא בבודדת. לפני שנה עזבו הדיירים ובמקומם לא באו אחרים. חודש לאחר מכן, החליט הדוד שהגיע זמנו אחרי 23 שנים של שרות נאמן והחל דולף. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שאיזה רעף זז ממקומו ומאפשר לגשם לחדור. הוצאתי מהמאגר סכום נכבד והעברתי לידיו המסוקסות של הגגן כדי שזה יתקין מרזבים. חודשיים נוספים עברו והכתמים החומים בתקרה השחירו והיא התחילה לדלוף, מה שהצביע על בעיה חמורה אחרת. מזל שיש ביטוח נזקי מים. בא השרברב וגילה שהדוד-שמש אשם בדבר ופסק שיש להחליפו. הביטוח אינו מכסה את הנזק, כמובן, משום שזה לא מפיצוץ בצנרת.

מאין אקח? שלושה חודשים של אין הכנסה ואין לי כסף מיותר. חשבתי שכדאי לקחת משכנתא נוספת – לא סכום גדול, 50,000 ₪ יספיקו לשיפוץ (כולל החלפת הדוד) כדי לשווק את הבית במטרה למשוך דיירים פוטנציאליים. מי שראו את הבית, נמלטו במהירות כשהרימו את מבטם למעלה, לתקרה וראו את הנזק.

מלאת תקוה שמתי פעמי אל הסניף שלי ו… אבלה וחפוית ראש שבתי לביתי. הסבירו לו שמאחר ואין לי הכנסות קבועות – זה בלתי אפשרי, מה גם שיש לי כבר משכנתא אחת. הפקידה סיכמה את הפגישה במשפט קצר: "אני תוהה מאין יהיה לך לשלם את המשכנתא הנוכחית".

שנה עברה מאז. מזל שיש חברות. הן ערכו ביניהן מגבית ובמאמץ משותף גייסו את הסכום. עכשו אני מחזירה להן את החוב טיפין-טיפין משכר הדירה של הדיירים החדשים, עד שאמכור את הבית. אז, אחזיר להן את הכל בבת-אחת.

לבד, לבד, איפה אוכל?

לבד, לבד, איפה אוכל?

גילה:

לפני שנתיים, בגיל 55, הייתי בטוחה שהחיים מחייכים אלי: היה לי עסק שעבד יפה, היו לי עובדים, היו הכנסות יפות שהפקדתי בבנק, תזרים המזומנים היה מצוין ואיפשר לי לחסוך – הייתי על הסוס.

יום אחד הסוס התעייף ממני והפיל אותי למחלה קשה. נלחמתי על חיי ולא יכולתי לנהל את העסק. כשאת לבד, את בצרות. אחד העובדים לקח יוזמה והשתלט על העניינים. לפני שנכנסתי לניתוח, העברתי לו את הניהול ואיפשרתי לו לחתום בשמי, כי סמכתי עליו שישמור לי על הפרנסה. מסתבר, שאסור לסמוך על אף אחד. לפני שהספקתי להתאושש, התחילו להגיע אלי טלפונים מהבנק על הגרעונות והבעיות.

כשהצלחתי לעמוד על הרגליים, ניגשתי לסניף כדי לברר מה קורה. הסתבר, שהעובד "הנאמן" גילח את כל מה שהיה לי והשאיר אותי בחובות מפה ועד להודעה חדשה. ביקשתי הלוואה כדי לכסות את הבור וכדי להעמיד את העסק שוב על הרגליים. שנים של חסכונות בבנק לא סייעו בידי כדי לקבל את מה שביקשתי. המנהל "הלך לקראתי" ואישר לי הלוואה רק כדי לכסות את החוב, אך לא מעבר לזה. איך הוא חושב שאחזיר? מעסק שאינו עובד יותר? לא היתה לי ברירה, לקחתי את מה שאושר וסגרתי את העסק. לפחות לא תהיינה הוצאות ממנו. ופרנסה? אין לי מושג מה אעשה עכשו. קצבת הנכות שאושרה לי מהביטוח הלאומי תספיק לי למחיה במשורה ולהחזר החוב בלבד.

טוב, זה רק כסף. הבריאות חשובה יותר.

יש אוכל!

יש אוכל!

מרים:

כשאנחנו צעירות, איננו חושבות על העתיד, כי אנחנו בריאות ונאות ומצליחות וזה הרי אף פעם לא ישתנה, נכון?

שנים חסכתי בבנק הזה. שנים. תמיד אמרו שקופת גמל זה דבר טוב, שאפשר לסמוך על זה לעתיד, כשלא נהיה יותר צעירות ולא נוכל לעבוד לפרנסתנו. כעצמאית, התחלתי לחסוך כשהעסק התחיל לעמוד על הרגליים. מנהל החשבונות המליץ על חסכון בחברת ביטוח. "כך את תופסת שתי ציפורים במכה אחד: גם מבטחת את עצמך למקרה של מחלה או נכות וגם חוסכת". הוא לא דיבר על מוות, כי הייתי רווקה ולא היה לי למי להוריש.

גם כיום אני עדיין רווקה, אבל כבר אין לי מה להוריש. שר אוצר אטום שהגיע למשרה, החליט להתעלק לנו על החסכונות ועשה רפורמה בשוק הביטוח. החרס השבור שהותיר בידי החוסכים לעתידם יהיה עליו, בתקוה שיגיע למצבנו ואולי יבין את השבר הגדול שגרם לנו, כשהשמיט את עתידנו מתחת לרגלינו והציגנו ככלים ריקים.  לקחתי את הנותר ושמתי בבנק, כדי שיהווה בטחונות לעסק.

מכרתי את העסק שלי כשהורי הציעו להעביר לניהולי את המפעל שלהם, שהיה אז בשיא פריחתו ויצאו לפנסיה. שלא כמו בעסק שלי, את המפעל שירשתי מהורי, לא יכולתי לשמר. כשקיבלתי אותו לידי, הוא היה איתן והשוק היה שוק, אך זה הלך והתדרדר עם השנים. ישנם מקצועות שהולכים ונעלמים מן העולם, כך גם המקצוע שלי. עם הזמן, נפתח העולם למקומות חדשים שהציעו כוח אדם זול (יחד עם זילזול בכוח האדם) וכתוצאה מכך, מוצרים זולים מאוד. לא יכולתי לעמוד מול התחרות ונאלצתי לסגור ולפרוש.

יש גיל שבו אינך יכולה למצוא עבודה כשכירה. מחפשים צעירים, גם אם יש לך את הנסיון והכישורים הכי-הכי. מה את יכולה לעשות? כלום. הכסף הלך ואזל, החובות החלו להערם. הבנק החזיר את החיובים שהגיעו לחשבון. נקראתי לסניף כדי שיעשו לי טובה ויתנו לי הלוואה לכיסוי החובה. לא משהו קריטי – כולה 5,000 ₪. ביקשתי יותר, כדי שיהיה לי קצת חמצן עד שאשכיר את החדר הנוסף בדירה שלי.

"עכשו חורף ואנשים לא מחפשים כל-כך, אני צריכה אויר לכמה חודשים עד שיגיע האביב", אני מתחננת בפני הפקידה מולה אני יושבת.

"החשבון אינו מאפשר זאת", היא עונה לי בלי להניד עפעף ומחוה בידה ללקוח הבא.

גע-גע-גע, הנה ארוחה!

גע-גע-גע, הנה ארוחה!

בתמצית:

למי שתהה למה לא אמרתי, אז הנה – אמרתי. זה עוזר לי? למאן דהוא? הצלתי איזו נפש? האם הבנקים (כולל ההיברידי שלי) ישנו את התנהלותם?

טייקון ואפסו עוד

aiu_postcard copy© משה בלולו

דילמה: האם אנו רוצות חופש או דיקטטורה? האם בדמוקרטיה מעוניינות אנו או שמא מתאים לנו שכל תנועותינו תישלטנה כמתואר ב-1984 ובדומֶיהָ? האין דרך ביניים, שביל זהב שיספק את כולנו?

מרגיז שכל חיינו מוכתבים בידי אחרים ולא בידינו. הכל מתחיל ופועל בהתאם לכמות הממון עליה יכולים הטייקונים לשים את טלפיהם החמדניים ולפזרה בכל מיני תחבולות ופירמידות ואין זו מוכרחה לבוא מכיסנו או להיות שלהם, כידוע. אנו נשפטים לפי הקריטריון העקום של כמות הכסף שיש לנו, לא לפי ערכינו, לא לפי מהותנו. פעם, הסגידה למולך הכסף לא היתה חזות הכל. מי שעשה כסף – היו שפרגנו לו, היו שקינאו בו, אך לרוב – חשדו בדרך בה הגיעו הדמים לרשותו. בדיחה נפוצה מספרת על אם אמריקאית ובנה, החוזים במכונית מפוארת שחונה ליד בֵּית מידות הדור. האם אומרת לבנה: "הלואי שאלה יהיו שלך כשתגדל ותהיה לאיש." לעומתה, מצביעה האם היהודיה בתוכחה על המותרות מנקרי העיניים ומביעה באוזני הצאצא את דעתה הבלתי מתפשרת: "בטח הוא גנב את זה".

איך הגענו למצב הנוכחי, בו שולטות בנו מספר משפחות עתירות ממון ונכסים, אותם צברו בדרך שכדאי לבדוק לעומק ובצורה מדוקדקת? דור המייסדים עשה זאת בעבודה קשה ובתחושה של חלוציות ובניית הארץ בדרך של חזון ויושר. חלק מהבנים הלכו בדרכם והיתה תקופה יפה שגם אם היית פועל, יכולת לפרנס בכבוד את משפחתך ממשכורתך הסבירה (אשתך היתה בד"כ עקרת בית) ולחסוך לעתיד ובעיקר עבור ילדיך. בבנק נתנו לך ריבית סבירה על הכסף שהרווחת בעמל רב ובעיקר – יכולת לתכנן את מהלכיך. לרוב העם היה מספיק כסף וחסכונות כדי לערוך בר/ת מצוה, חתונה ואפילו עבור השמחות של צאצאי הילדים, בלי להכנס לחובות כבדים כמו להאלץ לקחת משכנתא. אינני בטוחה שיכולת לקחת משכנתא עבור מטרות שאינן קשורות לנושאי דיור.

זה באשר לעובדי הצווארון הכחול. עצמאיים, זה סיפור אחר. להם היה מרחב תמרון גדול יותר. המסים לא הכבידו עליהם כמו היום. כמו כן, הרבה כסף שחור זרם בערוצים לא ממש חשאיים והכלכלה נעה קדימה ובצורה יפה למדי. היו בעיות חברתיות שחבל שהיו, כולל הפליה של אחים שצבע עורם כהה יותר משל האשכנזים המפלים, אבל אני מתיחסת כאן לפן הכלכלי של חיינו. אחר-כך עלה הליכוד לשלטון וטרף את הקלפים בהחריבו כל חלקה טובה באצטלא של "להיטיב עם העם", שלמעשה היתה נתיב מסואב להעשיר את המעטים הקרובים לצלחת ולהרחיק כל תקוה של עמך לחיות בכבוד והורידנו למצב של בקושי להחזיק את הראש מעל המים. מאז, המצב רק הלך והתדרדר ובכל פעם פקדו אותנו שיאי שפל חדשים, תחתיהם אנו מתנהלים בקושי עד עצם היום הזה. שר האוצר הבור ועם הארץ כבר אמרתי? את ראש ממשלתנו האטום וערל הלב כבר הזכרתי?

השר שלך

© משה בלולו

בימים ההם היתה פנסיה שאפשר היה לסמוך עליה. היית יכול לסיים את חייך בלי להגיע עד פת לחם ובלי להזדקק לחסדי זרים שיתנדבו לקיימך במקום שבו הופרטו שירותי הממשלה. אני חוזרת, מקוננת ותוהה בחוסר הבנה לאן הולך הכסף שמגיע ממסינו. למה אנו משלמים מסים, אם לא כדי שאלה יחזרו אלינו בצורת שירותים נאותים, כדי שנוכל לחיות ברווחה ולא לשלם על כל דבר שוב? היום, כל סכום שהפקדנו לעת זקנה, הצטמק באכזריות בידי רשעים מרושעים שחמסו את כבשת הרש שלנו ללא נקיפות מצפון. אין לי מושג איך פסה הבושה מקרבם. איך הם מסוגלים להוציא הון עתק על גחמותיהם האישיות בעוד לבם גס בכספים אותם חסכנו בזעת אפינו ובקושי רב. פעם, ידעת שאתה מפריש סכום מסוים ממשכורתך וזה נשא ריבית נאה וצבר רווחים מספיקים כדי לקיימך בתקופת הסְתָו של חייך, כשאין לאל ידך לעמול לפרנסתך. והיום? אין נותנים לך בכלל הזדמנות לצבור כלום; הריבית שהבנק נותן זעומה, אפסית, אף שזה גובה ממך נשך לא הגון על חובותיך אצלו;  מעבידיך עתירי הממון מפטרים אותך למרות שהם עושים הון על גבך ועתידך כל כך לא ברור, שזה מפחיד ומדיר שינה מעיניך בדאגה מאין תבוא פרנסתך. אולי אתה מעמד ביניים לפי הסכום שאתה בקושי משתכר, אך למעשה אתה שייך למעמד הרבה יותר נמוך וגרוע ונמצא על סף העוני, זה שמונע ממך להעניק לעצמך ולמשפחתך תנאי מחיה סבירים ויציבים. פעם היתה יציבות; היום, התזזיתיות מושלת בכיפה.

טלפיים מרושעים על כספינו

© משה בלולו

יש הטוענים שחס וחלילה לנו להרגיז את הטייקונים ואם ניקח מהם מסים, רחמנא לצלן – הם יברחו מפה ויוציאו את נכסיהם מהארץ ובכך ימוטטו את הכלכלה. אלה שטויות מטופשות! אדרבא – שיסתלקו מכאן לכל הרוחות הטפילים החיים על עמלנו והמוצצים את דמינו ובכך תיווצר הזדמנות לכוחות חדשים לבנות עסקים ותעשיות חפות משחיתות ומטייקוניזם ושאר מרעין בישין שפשו בחברתנו (הון ושלטון כבר ציינתי?). נשיב לעצמנו את אוצרות הטבע שלנו ונחלק מחדש את התגמולים מהם בצורה הוגנת, כך שלא רק הטייקונים יהנו מהם, אלא בעיקר אנחנו, בצורה של חיים נוחים והוגנים והמפה החברתית תראה כפי שהיא צריכה להראות – הזדמנות שוה לכל אחד ואחת מאיתנו ללא הבדל מוצא וממון.

 טייקון מתחסד

במלה אחת:

בשעה טובה ומוצלחת יש לנו נגידה. נאחל לד"ר קרנית פלוג הצלחה במילוי תפקידה ושתדע לנווט אותנו כמיטב כשרונה לכיוון של חברה שיוויונית ובריאה בכל התחומים, על אף השמוקים שמינוּהָ, העומדים בהיכון במטרה לשים מקלות בגלגלי פעילותה.

חפירות:

1. בנקאות היברידית ומנותקת מהלקוחות הוזה מלים

2. טייקון ויושר הוזה מלים

3. למה עוני? הוזה מלים

4. מסעודה, ריקי, שרי הוזה מלים

5. מה למדנו מהנשיא שחיזק את העבודה המאורגנת? גיא רולניק, אתר דה מרקר

6. הדור שלא רואה עתיד גיא רולניק, אתר דה מרקר

7. מה השווי הכלכלי של שוק העבודה הישראלי? גיא רולניק, אתר דה מרקר

8. בועת הנדל"ן של לפיד – מכונה לייצור אחים עבדים גיא רולניק, אתר דה מרקר

9. העולם ברח לישראל אייל קפלן, אתר דה מרקר

10. הפוליטיקה החלשה של המין החזק סמי פרץ, אתר דה מרקר

11. פראיירים – תגידו תודה שיש לכם עבודה אייל עופר, אתר דה מרקר

12. מעמד הביניים מת, יחי מעמד הביניים החדש אבינועם שחר, אתר דה מרקר

למה עוני?

למה עוני?

האם בתר עניא אזלא עניותא (העוני הולך אחר העני) או שעניא נוצר בידי הממשלה הרשעית ומביאה אותנו לידי לחמא עניא כמו דאכלו בני ישראל במצרים?

פעם, בתקופת התנ"ך, עת הייתי ילדה (אליבא דגרסת צאצאי), היה סדר בעולם ורובנו ידע את מקומו. אמי היתה עקרת בית, אבי התחיל לעבוד בתע"ש כִּמְטאטא ואחרי שהוכיח את כישוריו – הוא התקדם למשרת מסגר, המקצוע אותו למד בנעוריו. תעודות הרי לא היו לו משום שהן אבדו במהלך השואה. היה לנו קרוב משפחה שעבד בסולל בונה, שגם הוא, כמו אבי, התחיל מלמטה, התקדם הלאה והפך לטייח וצבע מומחה. אחרי שאחיו עלה ארצה, סידר לו הלה עבודה בחברה. טובים השניים מאותה משפחה, לא ככה? השָׁכֵן מהקומה השניה בבנין בו גרנו, פרנס את משפחתו מעבודתו בדואר, שאז עוד היה שייך לממשלה ואפילו היה שׂר שעמד בראשו (לפני ששמעון פרס שינה את השם ל"משרד התקשורת"); שכן אחר זכה לכבוד רב בשכונה כחבר אגד; שכן נוסף היה נגר בחברה ליצור רהיטים. בזמנו הפרטי, הוא התקין את כל ארונות הקיר אצלנו (ואצל אחרים) תמורת סכום כלל לא צנוע, אך מוצנע בהחלט מעינא בישא של מס ההכנסה. כולם היו מרוצים פחות או יותר, הרויחו יפה – לא כדי התעשרות חס וחלילה, אלא די יפה לפרנס את המשפחות ואפילו לחסוך בצד. למותר לציין שהשכן שעבד בשחור שָׂם בצד הרבה יותר מקצת…

אף אחד לא חשב לשנות מקצוע. הם עבדו במה שידעו לעשות. לכולם היתה קביעות ומקום העבודה היתה מובטח להם. פיטורין לא היתה מלה שאני זוכרת מהימים ההם. הם עבדו עד גיל פרישה או מוות – מה שבא קודם. אבי ועוד כמה מחבריו בתע"ש לא זכו להגיע לגיל פרישה. אינני בטוחה מה הכריע אותם וגרם להם לחלות – הנוראות שעברו בשואה או התנאים הלא קלים של העבודה במקום לא בריא.

גבעתים של שנות החמישים והששים. חוץ ממטאטאי הרחובות, לא מצאת אף אחד משוטט ללא תכלית – הכל עבדו. היתה מספיק עבודה לכולם.

למה רעב?

הדור שלי זכה להנות מפֵּרות עמלם של הורינו, הם עזרו לנו בכל שהיינו צריכות – בלימודים, בדירה, בחסכון עבור ילדינו (הנכדים שלהם). ההורים שלי לא קיבלו פיצויים מהנאצים (אין לי מושג למה) וחיו על פרי עמלם וחסכונותיהם שהספיקו ואפשרו להם להתקיים בכבוד ולהותיר אף לצאצאיהם. אף אחד לא היה רעב או חסר בית או במצוקה כלכלית עד כדי חרפה. היתה תקופה אחרת.

מה קרה שהגענו עד הלום? למה יש עוני? מה קרה שבישראל ה'תשע"ג ישנם אנשים רעבים, ועוד יותר נורא – ילדים מזי-רעב? איך זה שישנן מספר משפחות עשירות להחליא, המקושרות זו עם זו בלבד ללא מתן דריסת רגל לאחרים, שהונם יכול לפרנס כמה וכמה עמים ואילו בתחתית הסולם קשים החיים עד לבלי נשוא? מי מסוגלת להסביר לקשת תפישה שכמותי את שקרה, שהמחאה החברתית שהתחילה כל כך בגאון וליכדה סביבה את שדרת העם בצורה מופלאה – גוועה ולא נותר ממנה זכר? איך זה שאפשרנו לזה העומד בראש הממשלה להרע לנו כל כך, להפריט את השירותים הבסיסיים החיוניים לנו ולהותיר אותנו חסרי כל?

והכי חשוב – איך זה שעל סף הבחירות, מראים לנו הסקרים שאותו רשע מרושע המרושש את העם עדיין חזק ויש סימנים לכך שהלה ימשיך להוביל את דרכנו שאולה?

 למה???

הגרסא התמציתית-מורחבת: לפעמים ישנם דברים שפשוט נבצר מבינתי הדלה. ברור, אני מאותגרת, זה ידוע. אינני מסוגלת להבין למה אין קמות הכל ופועלות כדי למגר את העוני ואיך מאפשרים למתי מעט להחזיק את כל ההון אצלם. אינני מסוגלת גם להבין איך הבנק המתרהב בבנקאות היברידית עומד לקחת לחברה מאוד טובה שלי את ביתה משום שנקלעה לקשיי נזילות זמניים וכרגע אינה מסוגלת לשלם את המשכנתא ואילו מנהל הסניף שלה ערל הלב אינו מוכן להושיט ידו כדי לסייע לה במצוקתה. הוא יכול, הוא מסוגל, אך אינו מוכן. לוא היתה טייקון (או אִמוֹ) – מזמן היה הלה מגלה יצירתיות ונחלץ לסייע לה לנשום. אחר-כך אין מבינים (כביכול!) כיצד מגיע מאן דהוא לכדי מעשה יאוש שבעטיו קוברין מחוץ לגדר. עוד אכתוב על כך ברשומה נפרדת בימים הקרובים.

עיון:

  1. עוני ויקיפדיה
  2. עוני סרטון קצר מאת גיל גוטקין
  3. Why poverty האתר של סדרת הסרטים הבוחנים את העוני. ממליצה לצפות בכל הסרטים, גם אם אלה ללא תרגום לשפתנו
  4. למה עוני? קדימון של רשות השידור. אי אפשר שלא לתהות למה אין מעלים את כל הסרטים הללו כדי שהכל יוכלו לצפות בהם. סדרת הסרטים הללו חשובה מאוד!
  5. מדוע ישראל היא המדינה העניה במערב? מהרצאתו של ירון זליכה (חלק 1, את השאר תמצאנה בעצמכן)
  6. עוד רשעות של הממשלה על חשבוננו ולטובת הטייקונים, איך לא? מיהם המרויחים הגדולים של תקופת הבחירות – שוקי שדה, דה מרקר
  7. בנקאות היברידית מנותקת מהלקוחות