ארכיון תג: עוצר

שביעי של פסח ה'תש"פ   Seventh Day of Pessach 2020

גן שעשועים מבודד Secluded playground

גן שעשועים מבודד   Secluded playground

עם שקיעת החמה, יחל שביעי של פסח. אנחנו שוב בעוצר כמו בליל הסדר, החל מחמש אחר הצהרים.

At sunset, the seventh day of Passover will begin. We are again at a curfew like we were in the Seder, starting at five p.m.

הטלפון צלצל בשעה ממש לא צפויה, חמש דקות לפני העוצר. כמו רבות מבנות עמי, הייתי עסוקה בקבלת החג, עם הנגיעות האחרונות לקראת הסעודה בחברת כמה חברות בסקייפ ובוואטסאפ. זיהיתי את המספר ולחצתי על השיחה. היו נשיפות חטופות מעבר לקו מעורבות בקולות של בכי. זה לא נשמע טוב בכלל. "מה קרה?" שאלתי את החברה בעוד לבי שוקע בקרבי. "למה את בוכה?" זה אמנם עוד לא קרה לנו בחבורה, אבל תמיד יש פעם ראשונה שמישהי עלולה לרדת מהפסים בגלל המצב, כפי שאחת מאיתנו התבטאה עת נשאלה איך היא מחזיקה מעמד: "אם לא אקבל קורונה, אז אקבל דכאונה". חשבתי שאולי זו קיבלה דכאונה.

The phone rang at an unexpected time, five minutes before the curfew. Like many of my people, I was busy welcoming the holiday, with the latest touches for the dinner with the company of some friends on Skype and WhatsApp. I recognized the number and pressed the button. There was some quick gasping on the other side of the line mixed with sounds of sobbing. It didn't sound good at all. "What happened?" I asked my friend as my heart sank inside of me. "Why are you crying?" This has not yet happened to any of us in the group, but there is always the first time when someone might go off the rails due to the situation, as one of us expressed when asked how she holds on: "If I don't get Corona, then I'll get Depressiona." I thought maybe she got Depressiona.

"אל תשאלי!" היא מתחילה, בהתאם למנהג אצלנו. "אל תשאלי!" שוב נשיפות חטופות וקולות בכי. אני מחכה עד שהיא תרגע קצת. אין טעם שאשאל אותה שוב מה קרה. היא מתנשפת ממש קשות, אך מצליחה להוציא מפיה כמה מלות הסבר: "נפלתי…" אני שומעת את גניחותיה, זה ודאי כואב נורא. "אני לא יכולה לקום…" הראש שלי מתחיל לעבוד בנסיון למצוא פתרון למצבה. "ישר התקשרתי אלייך. אוי! זה ממש כואב!"

"חכי על הקו", אני אומרת לה, "אני מתקשרת למד"א." עמד לי על קצה הלשון לומר לה לא לזוז, אך נמנעתי. היא הרי לא יכולה לעשות זאת. כואב לה, לא זמן מתאים להתחכמויות. אני מקוה שהיא לא שברה שום דבר. מזל שיש לי טלפון נוסף ממנו אני יכולה להתקשר כדי לקבל עזרה בשבילה.

"Don't ask!" She begins, according to our custom. "Don't ask!" Once again, quick gasps and sobbing sounds. I wait until she calms down a bit. There is no point in asking her again what happened. She exhales really hard, but manages to get some explanatory words out of her mouth: "I fell…" I can hear her moans, she must be in horrible pain. "I can't get up…" My head starts working to find a solution to her condition. "I called you straight away. Oy! It really hurts!"

"Wait on the line," I say to her, "I'm calling MDA (Israel's national emergency medical service)." I had it on the tip of my tongue to tell her not to move, but I avoided it. She can't do it anyway. She hurts, not an appropriate time for wisecracks. I hope she didn't break anything. Lucky that I have another phone I can use and call to get help for her.

החברה גרה ברחוב צדדי, לא רחוק ממני, במרחק של חמש דקות הליכה מתונה ובמקרה של היום, זה לקח לי שלוש דקות ואפילו הספקתי לצלם כמה תמונות מן האוירה ברחוב. לא רצתי, אני כבר לא בגיל בו אני מסוגלת לרוץ, מה גם שתמיד לא אהבתי את הפעילות הזו של ריצה. הליכה, זה כבר ענין אחר. הפרמדיקית הגיעה רכובה על אופנועהּ בתזמון מושלם יחד איתי, כך שיכולתי להראות לה את הדרך כמו גם לפתוח לה את הדלת באחד המפתחות הנוספים שנמצא ברשותי וברשות כמה חברות נוספות למקרים כאלה שלא יקרו יותר, אמן!

The friend lives on a side street, not far from me, a five-minute moderate walk and in today's case, it took me three minutes, and I even managed to take some photos of the street atmosphere. I did not run, I am no longer at the age at which I can run, especially as I have always disliked this activity of running. Walking is another matter. The paramedic arrived on her motorcycle in perfect timing with me, so I could show her the way as well as open the door for her in one of the additional keys I have along with some other friends for such cases that should no longer happen, Awomen!

"היה לך מזל גדול", אמרה הפרמדיקית בתום בחינת מצבה של החברה, עיניה מחייכות אליה בעידוד מבעד למסכת המגן שעטתה. "אין שבר, אין נפיחות כרגע ועד כמה שאני יכולה לאבחן, אין גם בעיות נוספות." היא הוציאה מתיקה תחבושת אלסטית כדי לקבע את הקרסול שהתעקם. "זה אמור לעבור תוך מספר ימים."

לפי הבעת פניה של החברה, אפשר היה להבין שהיא אינה מחשיבה את כאביה הגדולים כמזל, לא כל שכן גדול, אך היא העדיפה לא לומר דבר. הבנתי ללבה. מבחינת הפרמדיקית זה כך ומבחינת הסובלת זה לא ממש כך. הכל יחסי.

"You were very lucky," the paramedic said after examining the friend's condition, her eyes smiling with encouragement through the protective mask she was wearing. "There is no fracture, no swelling at the moment, and as far as I can diagnose, no further problems." She removed an elastic bandage from her bag to fix the sprained ankle. "It's supposed to pass in a few days."

According to the friend's expression, you could understand that she did not consider her huge pains as lucky, even more so as 'very', but she preferred not to say anything. I understood her feelings. In terms of the paramedic it is so and in terms of the suffering person it is not so at all. It's all relative.

לא יכולתי להשאירה לעבור את הלילה בגפה. אמנם קיוינו שמצבה לא יחמיר, אך העדפנו להיות על הצד הבטוח. גם רצוי היה שלא אשוטט ברחוב בזמן העוצר. לא שיש מי שמשגיח על השכונה שלנו, אבל למה להתגרות במזל? איני רוצה לחשוב מה היה קורה לוא הייתי פוגשת בדרכי שוטר או פקח. אולי הם היו מאמינים לי ואולי לא. את מה שהכנתי לעצמי לסעודה החגיגית הערב, אוּכַל לאכול מחר. לפני שהיא נפלה, היא הספיקה להכין לעצמה ארוחה שתספיק גם לי. עם כל הכאבים שהיא סובלת, היה לה מזל גדול, עלול היה להיות יותר גרוע.

I couldn't leave her to go through the night on her own. Although we hoped things would not get worse, we preferred to be on the safe side. It was also desirable not to wander the street during curfew. Not that there is anyone who oversees our neighbourhood, but why provoke luck? I don't want to think what would happen if I met a police officer or an inspector. Maybe they would believe me and maybe not. What I prepared for myself for the festive dinner tonight, I will eat tomorrow. Before she fell, she managed to prepare herself a meal that would suffice for me too. With all the pain she was suffering, she was very lucky, it could have been worse.

גן שעשועים נטוש בשכונה   An abandoned playground in the neighbourhood

גן שעשועים נטוש בשכונה   An abandoned playground in the neighbourhood

במשפט אחד:

לשנה הבאה בעולם החופשי, ללא עוצר וללא שום צרות או בעיות כלשהן.

In one sentence:

The next year in the free world, without curfew and without any tzures (problems) whatsoever.

יומולדת בצל וירוס הקורונה   A Birthday in the Shadow of the Corona Virus

Happy Birthday Song

האמת, לא ממש חשבתי על זה, כי האתגרים שהתקופה האחרונה עימם היה עלינו להתמודד, הזיזו הצדה כל חגיגה שהיא. זמנים לא פשוטים עוברים עלינו.

To be honest, I didn't really think about it, because the challenges we had to deal with in lately, set aside every celebration. We are going through hard times.

לפני שלושה שבועות עוד היתה לי מחשבה להכין כמה חגיגות – הן למשפחה שלי והן לחברות. מאז, עברנו תהפוכות גדולות וקיבלנו הנחיות והוראות להסתגר בבתינו ולהמנע מלהוציא את קצה אפנו משם, חוץ מאשר לשם הצטיידות נחוצה. מחוסר ברירה, נאלצתי לבטל את המחשבה הזו ונשארנו כולנו ספונות בבתינו.

Three weeks ago, I had the thought of preparing some celebrations – for both my family and friends. Since then, we have undergone major upheavals and have been given instructions and orders to close ourselves in our homes and avoid taking out the tips of our noses from there, except for the necessary equipping up. As for lack of choice, I had to cancel that thought and we all stayed locked in our homes.

Sorry Grandma, this is for your own good

Sorry Grandma, this is for your own good

במשפט אחד:

כולי תקוה שנמגר את הנגיף המזיק הזה במהרה והכל ישתנה לטובה, כך שאוכל לחגוג את יום ההולדת הבא כראוי.

In one sentence:

I hope we will soon get rid of this harmful virus and everything will change for the better, so I can celebrate my next birthday properly.