ארכיון תג: עשן

ל"ג בעומר ה'תש"פ   Lag BaOmer 2020

ל"ג בעומר: מי היה רבי שמעון בר יוחאי?

Lag BaOmer: Who Was Rabbi Shimon Bar Yochai?

בכל שנה, ללא התחשבות במצבו העגום של כדור הארץ, אנחנו חוגגים את ל"ג בעומר בהדלקת מדורות. עוד אחד מהמנהגים שרצוי להפסיקם.

Every year, regardless of the bad state of the earth, we celebrate Lag BaOmer with the lighting of bonfires. Another practice that should be stopped.

בכל שנה, כבר מיום העצמאות, נראית תכונה מוגברת של ילדים ומבוגרים הסוחבים קרשים למדורותיהם. ל"ג בעומר הוא מדורה אחת נמשכת – לא רק מדור לדור, אלא בעיקר מחוסר התחשבות בזיהום האויר בכדור הארץ עליו אנחנו חיים. לא משנה לעוסקים במלאכה גם אם אוסרים עליהם להדליק מדורות בגלל מזג האויר הנפיץ – הם בשלהם בשם מסורת שאינה מתאימה למצבנו, שלא לומר מאיימת על קיומנו.

Every year, since Independence Day, an increased bustle of children and adults carrying boards for their bonfires is seen. Lag BaOmer is a continuous extended bonfire – not just from generation to generation, but mainly from a lack of consideration for the air pollution on the earth we live on. The people who work on their bonfires don't care even if they are forbidden to light bonfires due to the explosive weather – they stick to their acts in the name of a tradition that does not fit our situation, let alone threatening our existence.

השנה, בגלל הקורונה, אסרו עלינו להתקהל לטובת המדורות. אני מניחה שהיו אי אלו שהפרו את ההוראות והדליקו בכל זאת. מן הסתם נראה את התוצאות העצובות בעוד כשבועיים. בכל שנה, החל מרדת החשכה, מתחילים לחוש את ריחות העשן המחניקים וקשה לנשום. אני נוהגת לסגור את החלונות וגם להגיף את התריסים כדי לא להריח, אך זה בכל זאת חודר. אי אפשר לסגור שום דבר הרמטית.

This year, because of the Corona, we were banned from gathering for the bonfires. I guess there were some who violated the instructions and turned lit anyway. We will probably see the sad results in about two weeks. Every year, from dusk, we begin to feel the smells of smothering smoke and it's hard to breathe. I usually close the windows and also shut the shutters so as not to smell, but it penetrates even so. It's impossible to close everything hermetically.

הפלטרס – עשן חודר לעינייך

The Platters Smoke Gets in Your Eyes

הנכדים התקשרו אתמול לאחל לי חג שמח. לא הבנתי לאיזה חג התכוונו. משום שלא ראיתי שום תכונה של סחיבות קרשים, שכחתי מקיומו של ל"ג בעומר. ישנם דברים שאם אינם מתקיימים, הם נשכחים. הנכדים צחקו על הזכרון המתדרדר של סבתם והסבירו לי על החג. נחמד לשמוע את הטף המצייץ בקול מתוק את שלימדוהו על חגי ישראל.

The grandchildren called me yesterday to wish me a happy holiday. I didn't understand what holiday they meant. Seeing no bustle of schlepping planks, I forgot about the Lag BaOmer. There are things that, if not practice, they are forgotten. The grandchildren laughed at their grandmother's deteriorating memory and explained to me about the holiday. It is nice to hear the infantsi tweeting with their sweet voice what they were taught about Israeli holidays.

אחרי השיחה עם הנכדים, שכחתי מענין החג. כשמשהו אינו מציק, אינך זוכרת את זה. משום שלא היו ריחות עשן, לא שמתי לב לכך שיש חג. גם לא היו רעשים של שירה וכל מה שנלוה להדלקת המדורות. לוא הייתי זוכרת, הייתי ודאי יוצאת לחפש מדורה כדי לצלם. מזמן לא יצא לי לצלם אנשים מתקהלים וחוגגים. הרי לא חגגנו את החגים עוד מפורים.

After my chat with the grandchildren, I forgot about the holiday. When something doesn't bother you, you don't remember it. Because there were no smells of smoke, I didn't notice there was a holiday. Also, there were not any noises of singing and everything related to lighting the fires. Had I remembered, I'd probably go out to find a bonfire and take photos. For quite long-time now I haven't had photographed people gathering and celebrating. After all, we didn't celebrate the holidays since Purim.

מדי שנה, הבוקר של ל"ג בעומר ולאורך היום כולו מלא בעשן מהמדורות בלילה. יש גם צפי למדורות נוספות בערב, אם כי פחות מאשר בליל אמש. היום, קמתי ושוב לא זכרתי שזה ל"ג בעומר, משום שלא היה שום ריח של עשן. פתחתי את החלון ומשב נעים של יום חמים קידם את פני מלווה בניחוח שיח הורדים הפורח בגינת הבנין. שאפתי אויר מלוא ריאותי, נהנית מהבושם הנעים. אני מאמינה שגם אמא אדמה שמחה. אם המחיר של לנשום אויר נקי זה לשכוח מהחגים – אני ממש בעד.

Every year, the morning of Lag BaOmer and throughout the day is full of smoke from the bonfires of the night before. There are also more bonfires in the evening, though less than the night before. Today, I got up and again I did not remember that it was Lag BaOmer, because there was no smell of smoke. I opened the window and a pleasant gust of warm day greeted me with the aroma from the rose bush blooming in the building's garden. I inhaled in full lungs, enjoying the pleasant perfume. I believe Mother Earth is happy too. If the price of breathing clean air is to forget about the holidays – I'm really in favour.

רונה קינן וגבע אלון – כמה נעים

Rona Kenan and Geva Alon – How Pleasant

במשפט אחד:

כמה נעים לנשום אויר צח!

In one sentence:

How nice to breathe fresh air!

דם ואש ותמרות עשן Blood and Fire and Columns of Smoke

K. D. LangMy Last Cigarette

 

© שרון הר פז / את ואני  © Sharon Har Paz / You and Me

דם ואש ותמרות עשן

את ואני בתוך ענן לבן,

את ואני כה קרובות…

את ואני נוגעות, מחושמלות.

Blood and fire and columns of smoke

You and I in a white cloud,

You and I are so close…

You and I touching, electrified.

 

Mercedes Sosa – Como La Cigarra

דם ואש וחום גופך

הנה אני לידך,

הבערה בתוכי מאכלת, מתפרצת,

בכל גופי מתרוצצת.

Blood and fire and the heat of your body

Here I am next to you,

The fire inside me is consuming, bursting,

Runs all over my body.

 

Tracey ThornFemme Fatale

דם ואש והכל מתגעש,

את ואני ביחד כמו אש

את ואני אהבה מוצפות

ואז… ואז… שלוות.

Blood and fire, and everything is bursting,

You and I together like fire

You and I are flooded with love

And then… and then… peaceful.

K. D. Lang – Three Cigarettes in an Ashtray (Live In Sydney)

♀♀

במלה אחת:

החיים קובעים כי אסור לעשן. ממליצה לכן להקשיב ולהמנע.

 

In one word:

Life determines that smoking is forbidden. I recommend that you listen and avoid.

את ואני על ענן לבן

את ואני על ענן לבן  You and me on a white cloud

 

עשן, עישון Smoke, Smoking

Eve

הפסקתי לעשן לפני הרבה מאוד שנים. לא שהייתי מעשנת כבדה, חס ושלום. בקושי חצי חפיסה היתה מתכלה ביום של עישון "כבד". מקוה שאף אחת כבר אינה זוכרת כמה סיגריות יש בחפיסה אחת. אני עוד זוכרת… איך אפשר לשכוח?

I quit smoking many years ago. Not that I used to smoke hard, God forbid. Barely half a pack was consumed on the day of "heavy" smoking. Hoping that no one can remember how many cigarettes there are in one pack. I still remember… How can I forget?

התחלתי בגיל די צעיר שאני ממש מתבישת לגלותו פה וזה נמשך ונמשך עד שבגיל בשל, בשנה של החלטות חשובות, החלטתי להפסיק. בין החבר'ה שעישנו, הסתובב ספרון באנגלית שכבר אינני זוכרת את שמו (בכל זאת עברו המון שנים) ונוצרה סביבו אגדה שכל מי שקורא/ת – לא חשוב אם הבינה את הכתוב (הרי זה לא היה בשפת אמנו) או אם לא הצליחה ממש להפנים – כעבור תקופה מסוימת, היא/הוא/הן/הם (אמצי את המתאים לך) הפסיקו לעשן. חד וחלק.

I started at a rather young age that I am really ashamed to discover here and it went on and on until, at a ripe age, in a year of important decisions, I decided to stop. Among the guys who smoked, there was a booklet in English that I no longer remember its name (after all, many years had passed) and a legend was created around it that anyone reading – no matter whether they understood the text (it was not in our mother tongue) or if they could not really internalize – after a certain period, she/he/they (choose the right one for you) quit smoking. Clear-cut.

אף אחת מאיתנו לא האמינה לזה, אבל עובדה שזה עבד. אשתו של השכן הביאה לי את הספרון והמליצה לי עליו מכלי ראשון – האיש שלה הפסיק לאחר שסיים אותו, אחרי שעינה אותה עם העשן שלו במשך שנים רבות. לדבריה, זה אכן קורה ובזמן קצר למדי. גם הכי עיקשים וסרבנים לבריאותם, אלה שהכי מכורים, מפסיקים מקסימום לאחר ששה שבועות, יום לא יותר מזה.

None of us believed it, but it worked. The neighbour's wife brought me the book and recommended it to me firsthand – her man stopped after he finished it, after he tortured her with his smoke for many years. According to her, it does happen in a fairly short time. Even the most stubborn and refusing to benefit their health, those who are most addicted, stop at most six weeks later, a day no more than that.

טוב, מַ'כְפת לי, אם לא יועיל – גם לא יזיק. לקחתי לעיין. אמנם אני ואנגלית בתקופה ההיא לא היינו חברות כלל וכל שורה שהייתי צריכה לקרוא בשפה ההיא גרמה לי לכאב ראש, אבל חשבתי שזה שוה והכי נורא שיכול לקרות לי – שאפסיק לעשן. גם שוה, לא ככה?

Well, what do I care, if it does not help – either will it hurt. I took the look to take a look at. Although I and English at that time were not friends at all and every line that I had to read in that language caused me a headache, but I thought it was worth it and the worst thing that could happen to me – is that I'd quit smoking. Isn't it worth it?

לי זה לקח שבועיים. היה לי את הפַּאקֶט של האִיב שקניתי במיטב כספי (סיגריות הרי אינן זולות, בעיקר לא מתוצרת חוץ) והיו בו כמה חפיסות. כפולניה חסכנית מבטן ומלידה, לא איפשר לי המצפון סתם כך לזרוק אותן, אלא הייתי צריכה לחסלן והכי לאט שאפשר, כי ידעתי שאחרי זה אינני קונה יותר אף סיגריה.

It took me two weeks. I had the packet of the Eve cigarettes I bought with my best money (cigarettes are not cheap) and there were a few packs. As an economical Polish-born, my conscience did not allow me to throw them away, but I had to kill them and as slowly as possible, because I knew that after that I would not buy a single cigarette anymore.

האמת היא, שלא העשן ולא הטעם (איחס שבאיחסים!) משכו אותי לעשן. זה התחיל בחיקוי של המבוגרים, בעיקר מהקריאה בספריה של איין ראנד, בהם נהגה לתאר את הגיבורות והגיבורים המעשנים וכמובן מסרטי הקולנוע של התקופה ההיא. הרי לא היה אז סרט ללא עישון מאסיבי, כמה שזה נראה לנו מגוחך היום. זה המשיך במשיכה לחפיסות המעניינות – עובדה שמעולם לא עישנתי תוצרת הארץ כמו כולם, אלא תמיד משהו שהיה ארוז יפה בחפיסה צבעונית ומפתה. והסוף היה שנדבקתי למותג אחד – Eve, בגלל העיצוב היפה של הפס עם הפרחים.

The truth is that neither the smoke nor the taste (yuck and more yucks!) attracted me to smoke. It started with an imitation of the adults, especially from reading Ayn Rand's books, where she used to describe the smoking heroines and heroes, and of course from the movies of that period. There was not any movie then without massive smoking in it, how ridiculous it seems today. It continued with me being drawn to the interesting packets – it's a fact that I had never smoked Israeli cigarettes like everyone else, but always those that were nicely packed in a colourful and seductive packet. And the end was that I stuck to one brand – Eve, because of the beautiful design of the strip with the flowers.

ניסיתי לא מעט סוגים, כי הטעם היה לי נורא וחשבתי שבשלב כלשהו אמצא את זה שינעם לחכי, אך זה לא קרה, גם לא עם המנטול. אז למה המשכתי? בגלל התנועות. כמה נעים היה להחזיק את הסיגריה בין האצבעות, לקרב לפה, לשאוף את העשן ולהוציאו לאט. הרגשה של בגרות. יחד עם זאת, כמה שלא ניסיתי – טבעות אף פעם לא הצלחתי להפריח.

I tried quite a few brands, because I found the taste terrible, and I thought that at some point I would find the one that would be nice, but it did not happen, not even with the menthol. So why did I go on? Because of the motions. How pleasant it was to hold the cigarette between my fingers, to move it closer to my mouth, to breathe in the smoke and slowly let it out. It was a sense of maturity. At the same time, as much as I tried – I could never produce smoke rings.

התנועות...

אני בימים של עישון   Me at my smoking days

אחרי שהפסקתי, לא היו לי הרבה קריזות לעשן, כי הרי לא התגעגעתי לטעם, רק התנועות חסרו לי. למדתי לחיות בלעדיהן. אמנם הרגל הופך לטבע שני, אך מההרגל הזה יכולתי להפטר, למזלי. היתה תקופה די קצרה שנמשכתי לשאוף את העשן שאחרים הפריחו, כי הריח מהחוץ, שלא כמו זה שאת מריחה כשאת שואפת, היה לי נעים משום-מה. אחר כך למדתי שעישון פסיבי גרוע עוד יותר מעישון שלך עצמך, אז הפסקתי גם עם זה. אינני טוענת שהיה קל, אך לא היה מאוד קשה. התקופה הראשונה קצת בעייתית, אך כשנחושות להצליח – היא עוברת ואחר כך כבר לא נורא.

After I stopped, I did not have many cravings to smoke, because I did not miss the taste, I required only the motions. I learned to live without them. Although a habit becomes second nature, I was lucky to get rid of this one. There was a short period of time when I continued to breathe the smoke that others had spread, because the smell from outside, unlike the one you smell when inhaling, was pleasant for some reason. Then I learned that passive smoking is even worse than your own smoking, so I stopped that too. I do not claim it was easy, but it was not very difficult. The first period is a little problematic, but when you are determined to succeed – it passes and then it is not so bad.

אין לי מושג איך קרה, אבל כשנתיים לאחר שהפסקתי, פתאום התחלתי לתעב את העשן שאחרים מפריחים. פתאום מצאתי את עצמי לא מסוגלת לנשום בחדר שעישנו בו או אפילו ברחוב, כשמישהו שהריח דבק בבגדיו, חלף לידי. פתאום מצאתי את עצמי מטיפה לכל מי שנתקל בי, שיפסיק לעשן לידי. מי שרצתה להבריח אותי ממנה, ידעה שכל מה שעליה לעשות, זה להתחיל לעשן…

I have no idea how it happened, but about two years after I stopped, I suddenly began to loathe the smoke that others were producing. Suddenly I found myself unable to breathe in a room where people had smoked or even in the street, when someone passed by with his clothes smelling of smoke. Suddenly I found myself preaching to anyone who came across me, to stop smoking near me. Whoever wanted to scare me away from her – knew that all she had to do was start smoking…

עד היום אני מוצאת את עצמי מתעוררת באמצע הלילה, אפילו מתוך שינה עמוקה, כשמישהו חולף בסִמטא הסמוכה עטוף בענן עשן, גם כשהחלון סגור על סוגר בגלל הקור. זה חודר ועוד איך. ומעיר אותי. פֶע!

To this day, I find myself waking up in the middle of the night, even from a deep sleep, when someone passes by in a nearby alley wrapped in a cloud of smoke, even when the window is closed and locked because of the cold. It penetrates, you bet. And it wakes me up. Feh!

Jazz Crusaders with Patti Austin – Smoke Gets In Your Eyes