ארכיון תג: פדיון שבויים

השבוי כמשל והממשלה לשנינה


והיכן הם הנעדרים כולם?

16 באוקטובר 1986. החדשות במבט מספרות על תקיפת מטוסי חיל האויר בלבנון ומביאות תמונות מהשטח, כיצד מחלצים את הטייס. לנווט אין זכר. מה קרה שם, אני שואלת את עצמי בתדהמה, האם הטייס חשוב יותר מן הנווט? למה אי אפשר היה לחלץ את שניהם?

שנים עוברות. רבות. אין סימן חיים, פתאום יש סימן חיים קלוש ושוב – דממה מוחלטת. עד עצם היום הזה איננו יודעים מה באמת קרה לרון ארד, לא באופן רשמי, כי הרי לעם אין זכות לדעת מה נפל בגורלו של אחד מבניו הלוחמים. ומה קרה בקרב על סולטן יעקב? איך זה שאין אנו יודעים עד עצם היום הזה דבר על הנעדרים? איך זה שמי שמופקד על הנושא (יש כזה בכלל?) אינו הופך עולמות ומוצא תשובות?

גלעד שליט נולד בשנה בה נפל רון ארד בשבי. אתרע גורלו וגם הוא נשבה במסגרת שירותו בצבא. מה עשו ממשלות ישראל כדי לפדותו? ביטויים מבזים כמו "מחיר החופש", "המחיר גבוה מדי", "אסור לנו לשחרר רוצחים", "דם על הידיים" נזרקים אלינו מהממשלות השונות כדי לחפות על אוזלת ידן ומלים בלתי נתפשות סוקלות את הנורמות והערכים עליהם גדלנו וחונכנו. נפל דבר בממשלות ישראל ובחלק מהעם: "לא בכל מחיר!" מצוה חשובה כפדיון שבויים הופכת למרמס. הערכים שלנו מתמסמסים. איש-איש לפרטיותו. כעם, אנחנו הולכים ומתפזרים, הולכים ומתפוררים, יוצאים מכלל אחדות. ליכוד הוא רק שם של מפלגה מזיקה ומיותרת.

כל רגע חולף, כל שנה שעוברת, אינם מיטיבים עם אף אחד, לא כל שכן עם מי שנמק בשבי, בני משפחתו וקרוביו, אלה ששום דבר אינו יכול להשכיח מהם את קיומו. מפליא אותי כיצד מסוגלים העומדים בראשינו להרדם בלילה כשהם יודעים היטב שלא טרחו לנקוף אצבע כדי להציל נפשות מישראל המתייסרות לחינם.

ובימים האלה של 63 שנים לעצמאות מדינתנו, אין מלך בישראל, אין מי שימשול בתבונה וברגישות וינהיג אותנו לעתיד מוסרי וערכי. בימים הללו רק הרייטינג מושל בכיפה ומטמטם את העם וכבר אין מושיע בצר לנו. בימים האלה בקושי יוצאים מנהיגינו ידי חובה ומזכירים לפרקים את שבויינו ונעדרינו אך ורק למראית עין, שלא יבחינו שערלי לב הם כשאין מדובר במשפחותיהם ובמקורביהם.

הערת שוליים:

למעשה, רציתי לכתוב על טקס יום העצמאות בהר הרצל, על ההטרדה השנתית את מנוחתו של חוזה המדינה ובפיזוזים סמוך לקברו (אמי ז"ל היתה מצקצקת כל שנה בלשונה ונדה בראשה בצער למראות ומקוננת על כי כגויים היינו לחגוג בבית קברות), על השעמום, על הנאום הלעוס של יו"ר הכנסת, על שאין שאר-רוח. אלו ערכים אנו מנחילים לדורות הבאים? ואז קראתי את הידיעה על יואל שליט, שעשה מעשה אמיץ וניסה להסב את תשומת הלב לדבר הבוער, האמיתי.

הגרסא המקוצרת:

ערב טוב יאוש ולילה טוב תקוה. העוד לא אבדה תקוָתנו?

קישורים מומלצים:

  1. רון ארד ויקיפדיה
  2. גלעד שליט ויקיפדיה
  3. פדיון שבויים ויקיפדיה
  4. הקרב על סולטן יעקוב ויקיפדיה
  5. התשובה נישאת ברוח אליה טל
  6. איך קוראים לאהבה שלי יהודה פוליקר