ארכיון תג: פלסטינים

האנטישמיות מרימה ראשה   Anti-Semitism Raises its Head

דיון: אנטי-ציונות היא אנטישמיות

Debate: Anti-Zionism is Anti-Semitism

כדאי לצפות בוידאו הזה, מחכים מאוד. ואידך זילי וגמורי.

It is worth watching this video, very much enlightening. As for the rest – you should go and learn more.

האמת, לא הופתעתי מהבורות ומהרשע, שלא לומר מהמניפולציות של הצד המתנגד. למרות שזה קורה בימינו רוב הזמן, אני עדיין דבקה בתמימותי ומצפה לדיון להיות הוגן, בעיקר כשהוא בחסות של מוסד מכובד. את זה לא מצאתי פה וחבל. אני תוהה אם הבחירה בנשים בעד ובגברים נגד היתה מכוונת.

To be honest, I was not surprised by the ignorance and the evil, let alone the manipulation of the opposing party. Although it happens most of the time today, I still cling to my naivety and expect the discussion to be fair, especially when it is under the patronage of a respected institute. I did not find this here and it's a shame. I wonder if the choice of women for, and men against, was deliberate.

תחילה, כמה מוסכמות שרוב העולם הנאור מקבל כבסיס:

הסיפור המקראי מספר שאברם (לימים, אברהם אבינו, אבי האומה היהודית) נולד בארם נהריים ונצטוה בידי אלוהיו לעזוב את אור כשדים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב א'), שם התגורר עם אביו ועם משפחתו (הוא כבר היה נשוי לשָׂרָי (לימים, שרה אמנו), כדי לפרות ולרבות ולהקים אומה עצומה: 'כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו' (בראשית כ"ב י"ז). אם אנחנו מקבלים את התנ"ך כבסיס להסתמך עליו, הרי שזה תחילתו של העם היהודי.

First, some conventions that most of the enlightened world accept as basis:

The biblical story tells that Avram (later, Avraham Avinu, the father of the Jewish nation) was born in Aram-Naharaim and was commanded by his God to leave Ur Casdim (Ur of the Chaldees): "The Lord had said to Abram, 'Go from your country, your people and your father’s household to the land I will show you" (Genesis 12:1), where he lived with his father and his family (he was already married to Sarai (later, Sarah Imenu), to procreate and establish an enormous nation: "I will surely bless you and make your descendants as numerous as the stars in the sky and as the sand on the seashore. Your descendants will take possession of the cities of their enemies" (Genesis 22:17). If we accept The Bible as a basis for relying on, then it is the beginning of the Jewish people.

אברהם הגיע לארץ הרבה לפני כל ערבי שהוא. יש לזכור שקודם היתה היהדות, אחר כך הנצרות ולבסוף האסלם. אלה עובדות שאי אפשר לסתור. הפלישתים הגיעו לארץ ישראל הרבה אחרי אברהם, כך שהערבים של היום המכנים עצמם בשם זה, אינם יכולים לדרוש את הארץ, כי אין להם זכות ראשונים.

Abraham arrived in Israel long before any Arab did. It must be remembered that Judaism was first, then Christianity and finally Islam. These are facts that cannot be contradicted. The Philistines arrived in Eretz Israel (the land of Israel) long after Abraham, so today's Arabs who call themselves by that name cannot claim the land, because they have no first right.

עובדה נוספת היא שפעמיים הוגלינו מארצנו: בפעם הראשונה, אחרי חורבן בית המקדש הראשון, גלות בבל ובפעם השניה – אחרי חורבן בית המקדש השני, גלות רומי. יש לציין כי לכל אורך תקופות הגלות, נשאר גרעין יהודי בארץ. במאות ה-18 וה-19 החלו מספר גלי עליה של יהודים לארץ המובטחת במטרה להתישב בה. כשהוקמה מדינת ישראל, ב-1948, היתה זו סגירת מעגל של העם ששב למולדתו.

Another fact is that we were exiled from our land twice: the first time, after the destruction of the First Temple, the Babylon exile and the second time – after the destruction of the Second Temple, the Roman exile. It should be noted that throughout the long periods of exile, a Jewish nucleus remained in the country. In the 18th and 19th centuries, a number of waves of Jewish immigration (Aliyot) to the promised land started settle in here. In 1948, when the State of Israel was established, it was the for the people returning to their homeland.

במשפט אחד:

בנוגע להסטוריה, רשמתי ראשי פרקים. אם תרצינה להעמיק – אתן מוזמנות לעיין במקורות המתאימים.

In one sentence:

Regarding history, I listed main points. If you want to go deeper – you are invited to read more at the appropriate sources.

המשך בקרוב. ישנן עוד כמה עובדות שכדאי להתיחס אליהן, כמו מהי הנאכבה, מתי החליטו הפלסטינים לקרוא לעצמם בשם הזה ועוד.

in due course, I'll add more. there are some other facts to consider, such as what the is Nakba, when did the Palestinians decide to call themselves that name and more.

שבת שלום Shabbat Shalom

שלום לא היה, גם לא שקט, שלוה ולא מנוחה. קיוינו להקלה מהשבוע הקשה שעבר עלינו, אך זו לא באה לנו.

There was no peace, no quiet, no serenity, and no rest. We hoped for relief from the difficult week we went through, but it did not come on us.

כבר מאתמול אחר הצהריים, עת אלפי פלסטינים התגודדו על הגדר, חזו שיהיה משהו והתכוננו לקראתו. לא חשבתי שזה יהיה עד כדי כך רציני. תכננתי שבת שקטה, בילוי נעים עם הנכדים ואגירת כוחות נפשיים לקראת השבוע הקרוב, שגם הוא לא קל בדרך כלל – השבוע לקראת יום הזכרון לחללי צה"ל ולאחריו החגיגות של יום עצמאותנו. אצלנו, אנו רגילות ליגון ולשמחה הבאים זה אחר זה ומתערבבים ביניהם.

As of yesterday afternoon, when thousands of Palestinians had gathered on the fence, it was expected to something to occur and prepared for it. I did not think it would be that serious. I planned a quiet Shabbat, to spend pleasant time with my grandchildren and a gathering my psychic strength for the coming week, which is also not easy at all – this week in honour of the IDF Memorial Day, followed by the celebrations of Independence Day.

"בואי אלי", היא אמרה לי אתמול בסקייפ, "בואי ואפנק אותך." היה לי מספיק זמן להזמין את הטיסה שיצאה אחר הצהריים, אך היו לי כמה סיבות שלא לעשות כן. קודם כל, קבעתי עם הנכדים ולא היה סיכוי שאוותר על הבילוי איתם. שנית, לא בא לי להתקל במראות השגרתיים של המהומות אצלם שיוזמים האפודים הצהובים בסופי השבוע. פריז כבר מזמן אינה מקום שכיף לבלות בו, שלא לומר בטוח. היא הבינה את סרובי והחליטה לבוא לפנק אותי כאן.

"Come to me," she said yesterday on Skype, "come and I'll spoil you." I had enough time to book the flight that afternoon, but I had several reasons not to. First of all, I had plans with the grandchildren and there was no chance that I would cancel spending time with them. Secondly, I don't feel like coming across the routine scenes of the riots that the yellow vests are initiating on weekends. Paris has long been not a fun place to spend, let alone safe. She understood my refusal and decided to come and spoil me here.

The children know that after the war the Jews immigrated to the Land of Israel and established a magnificent country here, our country, where there are those who guard and protect us in the air, sea and land – these are our brave soldiers and policemen. When we are at home, in the kindergarten, at the sea, or when we stroll, they always guard us. Even though our enemies wanted to kill us – we managed to overcome them and we have a great country, beautiful and strong. Long live Israel!

יהודה פוליקר – איך קוראים לאהבה שלי

Yehuda Poliker – How do I call my love

במשפט אחד:

מסתבר, שתכניות לחוד ומציאות לחוד – שקט לא היה וגם לא התוכניות לבלות איתה ועם הנכדים.

In one sentence:

It turns out that plans apart and reality apart – there was neither quiet nor plans to spend time with her and the grandchildren.