ארכיון תג: פמיניזם Feminism

מה השתנה גם השתא ? What has Changed this Year Too

ליום האשה הבינלאומי 2014

International Women's Day 2014

נשים שולטות

נו? אז מה השתנה גם השתא? שוב קינה על מצבן של הנשים, שוב סקרים מראים את הפער בין המינים, שוב כל דאלים גבר והאשה עדיין אינה שוה להוד מעלתו השמוק, אלא תקועה מתחת במרחק ניכר מאוד. במקום שזה יהיה יום משמח וחגיגי, זה עדיין יום עצוב של קינה ונהי. במקום לחגוג, אנחנו לומדות שוב עד כמה עגום מצבנו, הנשים.

Well? So, what has changed this year too? Again, lamenting about the condition of women, surveys again show the gap between the sexes, once again the strong man dominates and the woman is still not equal to his highness the schmuck, but stuck far below. Instead of being a joyous and festive day, it is still a sad day of lamentation. Instead of celebrating, we learn again how bleak our situation is as women.

ישנם נושאים שאינם משתנים, ישנן מסורות שאי אפשר לעקור מהשורש, גם אם אנחנו חושבות שאנו נמצאות בעידן מודרני. בהשוואה למה, המודרני הזה, אם מצבן של הנשים לא השתנה ממש? אמנם אנו מגיעות רחוק יותר מאשר אִמותינו, אך אי אפשר לקרוא לנו שוות בכל. נשים בעצמן מפקפקות ביכולותיהן, נשים אינן מאמינות בצורך של העדפה מתקנת, נשים בעמדות מפתח אינן חושבות שעליהן לקדם נשים אחרות כדי להניח את היסודות לשוויון אמיתי, גם אם זה לוקח זמן ולא יקרה בן-לילה. לתת שוב את הדוגמא העצובה של מנחות ברדיו ובטלויזיה שמדירות נשים? איזו תמורה בעד האגרה יש לנו, המחצית היותר משמעותית של האוכלוסיה?

There are issues that don't change, there are traditions that can't be uprooted, even if we think we are in a modern age. Compared to what, this modern, if the situation of women has not really changed? Indeed, we go farther than our mothers, but you can't call us equal in everything. Women themselves doubt their abilities, women don't believe in the need for affirmative action, women in key positions don't think they should promote other women in order to lay the foundations for true equality, even if it takes time and does not happen overnight. Should I again give the sad example of radio and television female presenters who exclude other women? What kind of value do we get for the radio and TV licence we pay, the more significant half of the population?

Bette Midler, Goldie Hawn & Diane Keaton – You Don't Own Me

תקצר היריעה מלפרט מה אפשר לעשות כדי למגר כאן ועכשו את הרע וכמה אפשר לעשות הרבה מאוד למען שוויון לכולנו, ללא הבדל מגדר, גזע או דת. העיקר והחשוב הוא שדברים אכן יֵעָשו והאפליה תעלם כלא היתה. אולי אינכן מתפלאות או שמא כן, אך אינני מגלה כאן משהו טמיר: עדיין בימינו רווח התירוץ המטומטם של להעדיף שמוק משום שהוא "המפרנס הראשי במשפחה" ולא משנה שהלה חי עם גבר או שהוא גרוש וחי בגפו (ולא בחושך!).

There is not enough time or space to describe what can be done to eradicate here and now the evil and how much can be done for equality for all of us, regardless of gender, race or religion. The main and important thing is that actions should be taken and discrimination will disappear as if it had never been. You may not be surprised or perhaps you would be, but I am not revealing anything hidden here: in our days, the stupid excuse of preferring a shmuck is still accepted and common, because he is "the main breadwinner in the family", and it doesn't matter that he lives with a man or is divorced and lives alone (and not in ze dark!).

 

מקרה מעניין אותו חויתי, מעיד על הקורה אצלנו: בת של חברה קודמה בדרגה בכל שנה במקום בו עבדה וקיבלה בונוס נאה על ביצועיה, שלא לדבר על המשכורת שגדלה. זאת, בעוד עמיתתה, שהתקבלה יחד איתה לאותו מקום ועושה בדיוק את אותה עבודה – זכתה לקידום רק אחרי שלוש שנים של עבודה. אני מדגישה: אותו תפקיד, אותה אחריות, אותו ותק. מה ההבדל? לבת של החברה קוראים נועם. בדיקה פשוטה העלתה שהיא רשומה בטופס העובד כזכר. מה אתן אומרות על זה?

An interesting case that I experienced, attests to what is going on here: my friend's daughter was promoted every year where she worked and received a handsome bonus for her performance, not to mention that her salary was raised. This, while her colleague, who was hired at the same time as she (and in the same place!), and was doing exactly the same toil, was promoted only after three years of work. I'm emphasizing: the same role, the same responsibility, the same seniority. What is the difference? my friend's daughter's name is Noam. A simple examination revealed that she was listed on her employee form as a male. What do you say about that?

מה אפשר לעשות? לשים דאודורנט ולהרים ידיים? זהו שאסור – אפשר לשים דאודורנט, אבל צריך להמשיך להלחם בתופעות הבזויות הללו, כי אם נכנע, אף אחד לא ילחם עבורנו.

What can we do? Should we put ze deodorant and lift our hands up? Not at a chance! We can put the deodorant, but we have to continue fighting against these despicable phenomena, because if we surrender, no one will fight for us.

פוליטי ונכון!

Political and right!

Lesley Gore – You Don't Own Me

♀♀

ובקול ישראל הטמטום כמו תמיד – "השבוע שלי" היא לרוב שבוע של גברים. איך, ביום האשה הבינלאומי, לא השכילו העורכים להביא אשה שתספר על השבוע שלה? שמה דאודורנט, אך ממש לא מרימה ידיים!

And in Kol Yisrael (the Voice of Israel) stupidity as usual – the radio programs, "My Week", is usually the week of men. How, on International Women's Day, did the editors fail to bring a woman to tell about her week? I'm putting on the deodorant, but no way that I'm giving up!

קישורים:

♀    הרבה פרופ' דליה מרקס – לחודש מארס: שתי פניו של יאנוס (לקראת יום האשה הבינלאומי). אתר התנועה ליהדות מתקדמת

♀    קיצור תולדות הפמיניזם (למה לא צוין שם הכותבת/המלקטת? וזה אתר של נשים!!!) אתר נעמת

♀    מבוא ל… פמיניזם פרק 10 (זה הפרק הכי מוקדם שמצאתי, השאר כנראה אינם קיימים. מי יודעת אם בכלל הועלו, כולה פמיניזם) יוטיוב

♀   מפסיקות לציית מרב מיכאלי, אתר דה מרקר

♀   עתונאיות חרדיות נגד הדרת נשים, אתר אונלייף

Katie Melua & Eva Cassidy – What A Wonderful World

כמה את שוה ! How Worthy You Are

תהיות ליום האשה הבינלאומי 2013

שוב עברה שנה ושוב אנחנו מתכנסות זו עם זו כדי לספר את נפלאות היותנו נשים. כמה מעטות אנחנו. רוב הנשים אינן זוכות ל"לוקסוס" הזה, לרוב הנשים אין זמן להחליף מלה, ודאי לא זו עם זו. והבעל? איך אפשר להחליף מלה עם מי שפוקד עלייך יומם וליל את המטלות שהציב לך? אין להן אפשרות להשתחרר כדי לצמוח ולהתפתח וגם אם הן רוצות יותר ממה שהחיים חילקו להן – הן לכודות בתוך החברה בה גדלו.

קל לתת עצות ולדרבן אותן לצאת ולעשות לעצמן, אך קשה עד בלתי אפשרי להוציאן מתוך עצמן, מתוך הביצה בה הן תקועות מיום היוולדן. כשאת נלקחת על לא עוול בכפך לשם הטלת מום בגופך רק משום שמאן דהוא מפגר החליט שכך הוא רוצה לשלוט בגוף האשה; כשסוחרים בך כאילו היית אחת הבהמות ואת משמשת מטבע עובר לסוחר; כשהשלטונות מעלימים עין מבתי הבושת במדינה ומרשים שאלו יתקיימו על אף שידוע וגלוי לַכָּל שנשים אינן נקלעות לשם מרצונן, ודאי לא החופשי; כש"מכבדים" אותך רק כשאת ספונה בתוך המערה עמוק פנימה; כשכל תכלית חייך והתפקידים שמיעדים לך הם לשרת את האדונים, כשרוצחים אותך אם אינך מצייתת… איך את יכולה לצאת מזה?

כמו את העוני, כך גם ניתן למגר את אי השיוויון – במחי יד, במחי של החלטה שמהיום והלאה אין יותר ניצול של נשים וכל העובר על החוק הזה – מות יומת. חד וחלק – בל יהא חלקו עימנו, שיעבור לעולם בו לא יוכל להזיק לנו ויפה שעה אחת קודם. היכן הגברים שיהיו חזקים מספיק כדי לממש את זה? אַיִן…

♀♀

יום האשה הבינלאומי בפאריז. כל השנה טורחת ביאטריס ועמֵלה על הרבצת התורה הפמיניסטית, על הרצאות בנושא מגדר ושיוויון, אך היום הזה הוא מעין שיא בשבילה וכמי שנכחה בקרב קהל מאזינותיה, אני יודעת שיש תקוה, שהיא מצליחה להעביר לדור הבא את שצריך. טוב, היתה לה מורה מעולה ביותר והיא פועלת כמיטב יכולתה וכשרונה כדי להמשיך את המסורת ולהעמיד פמיניסטיות חדשות, משום שהמלאכה טרם תמה ויש עוד הרבה מה לעשות כדי למגר את אי השיוויון שלנו.

אני מאזינה למלים הרכות היוצאות מפיה ומתארת לעצמי את מה שהיא אומרת. ישנן מלים בינלאומיות החוצות שפה ותרבות, מלים של אחוה, מלים שנשים תומכות משמיעות באוזני נשים אחרות, מלים שנועדו להחכים, להעצים, להעביר הלאה את שרביט ההולכה בדרך הישרה. שרביט של שיוויון לכל, גם לחלק הפחוּת באוכלוסיה, זה ששש (השש) אלי שלטון ופיקוד עלינו.

אמנם הסיפור שלנו, הנשים, נמצא עדיין בחיתוליו, לצערנו, אך מתחיל לקרום ממשות ואפילו גם השפעה פה ושם. אני מתפללת ומקוה שהיום לא ירחק ורשומות מהסוג הנוכחי תהיינה בגדר היסטוריה (היא-סטוריה) ולא נזדקק להן יותר. אמן! אז כבר לא תעלה שאלה של תמיהה על שהיפיוף הריק מתוכן, זה המתימר להציג שיוויון, לא שיתף נשים במשלחות המשא ומתן הקואליציוני, נכון? ואז גם לא ניקלע למצב בו שלושה מבני המין הפחות מוצלח באוכלוסיה ינהלו את חיינו משום שאין לנו ייצוג הולם בפוליטיקה.

בתמצית: אנחנו נפלאות, אנחנו שוות, אנחנו מיוחדות, אנחנו מצוינות, אין עלינו! מתי נגלה, נפנים זאת ונפעל בענין כדי להיטיב עם מעמדנו?

חפירות בנושא פמיניזם

ענין של נִראוּת

הצדעה מלאת כבוד לגב' חכמון מבאר-שבע ולמשפחתה,

כמו גם למסעודה האמיצה משדרות ולמשפחתה היא,

המגלות עמידה איתנה במצב הקשה הזה

דברים שרואים מכאן…

אפשר לראות קצת שיפור, אם כי עדיין לא מספיק, בנוגע לנראות של נשים. אני מקוה שאין זה מס שפתיים רגעי והדברים יתפשו תאוצה ולא יעצרו. נשים אינן מיעוט (גם אם זה אולי לצער המגדר הנגדי לנו) ומגיעים לנו ייצוג ונראות הולמים, לא פחות מאלו של המין האחר. אנחנו במאה ה-21 ובמדינה שאמורה להיות של כל אזרחיה ואזרחיותיה, כך שראוי כי קולות הנשים יובאו בחשבון ויישמעו.

אני מתעקשת לצפות בערוץ הראשון ולא בערוצים המסחריים, מהטעם הפשוט שאין לי סבלנות לפרסומות בשעה המתוחה הזו. כמה הזוי ולא לענין זה לראות טילים נופלים, נזקים נגרמים, א/נשים נפגעים וכיוצ"ב ואז עוברים לפרסומות. מפגר לגמרי! אכן, הערוצים המסחריים צריכים להתפרנס ומפרסומות, אך אי אפשר שלא לתהות אם אין אפשרות לערוך ביטוח מתאים לשעת חרום, שיכסה את הנזקים שנגרמים לערוצים הללו ולא להטריד אותנו בכאלה. בשעות כאלה אנו זקוקים למידע, לחדשות (בתקוה שתהיינה מה שפחות), לקצת בידור ולא להבלים.

גם אם אינני נמצאת בארץ, עדיין עדיף עלי הערוץ הראשון, כמו גם אצל הסביבה שלי – היהודיות החיות בנכר והמארחות אותי באדיבותן ובנדיבותן כי רבה. לטעמי, הכתבות בערוץ הראשון מעניינות הרבה יותר, שקולות, מאוזנות ובעיקר – אינן נגועות בסנסציות. אינני יודעת מה הראו בערוצים האחרים, כי הרי אני משתדלת לצפות בערוץ הראשון כשזה מראה את עצמו בשידור חי, אך הטשטוש של התמונות הקשות של הילדים העזתיים שנפגעו, בהחלט מבורך. מי שחשקה נפשו להתבונן בזוועות כאלה – יש את היוטיוב.

אנחנו מבקרות בלובר. יש מה לראות בפאריז. בדרך, אני מבקשת מביאטריס לבדוק את החדשות מישראל בסמרטפון שלה. היא מנסה להתחבר לערוץ הראשון, אך לשוא. מסתבר שהשידור אינו עובר בסמרטפונים, רק במחשבים, אין פְּלג-אין מתאים עדיין. להזכיר לכולנו שאנחנו במאה ה-21 המאופיינת בצריכה מסיבית של חדשות והחיבור למקורות המידע הוא צורך מיידי?

אני מנסה להתחבר בבית קפה אינטרנטי, אליו אנו נכנסות כדי לשתות קפה ולעכל קרואסון פריך וטעים, כי בכל זאת אני ישראלית ולבי עם עַמי בשעה הקשה שלנו. על הצג תא"ל ישראלה אורון והעתונאית טל לאור, המביעות את שהבעתי פה קודם לכן על הנראות של הנשים. נציג פיקוד העורף הבלתי נלאה באולפן – גבר, הפלא ופלא – חש צורך להתקיף (נו, גבר, מה עוד חדש? אין פלא שהוא חש לתקוף במקום להתנצל ולפעול לתיקון המעוות) ולסבר את אוזננו בדבר גדודי הנשים המאכלסות את העמדות בפיקוד שלו. אם נכון הדבר, אז אי אפשר שלא להרים גבה עד למרומי מגדל אייפל והלאה ולתמוה איך זה שרואים אותו דוקא ולא אשה. אם יש נשים רבות כל כך, כפי שיצר את הרושם, אז איך, מכל הנשים שבעתודות פיקוד העורף, שמים בחזית דוקא ושוב גבר? ובמשך כל השידורים! מה, לא יכלו לעשות סבבים ולהחליפו באשה? האם הוא היחיד שמסוגל לעמוד בפרץ? שוב, אינני יודעת מה נעשה בערוצים האחרים, המסחריים, אולי שם הביאו נשים מפיקוד העורף, אם בכלל.

בענין הדיון על "הקול הנשי", שהמנחה החיננית התעקשה לכנותו "אחיד": קודם כל, הייתי מציעה לקרוא לזה בשם הנכון – "קולות של נשים", כי לא קול אחיד לנו ואיננו עשויות במקשה אחת. שנית, לידיעת כבודה (אולי לא אַת היא שניסחה את השאלה הלא חכמה, אלא הלוחשים על אוזנך), נא לרשום לפנייך/לפניכם, להפנים ולשנן, שלא כולנו מדברות בקול אחד, ולראיה – שתי המרואיינות שהבאתם בנוגע לפניה אל הממשלה. גם סביבי, בארץ בעיקר, אך גם בנכר, יש מספר לא מועט של נשים מיליטנטיות הקוראות "להכנס בממזרים ובאִם-אִם-אמא שלהם". הן, כמובן, שוחרות שלום, אך מבחינתן עדיף שזה יהיה אחרי שכל הערבים ימותו, יושמדו, יחוסלו ושלא יהיה להם זכר. אז, לגבי דידן, תשקוט הארץ ולא רק למשך 40 שנה.

חבל שאי אפשר היה להקליט והלואי והיו בידי דבריהן הנבונים של המרואיינות כדי להביאם גם פה, למען יהיה מי שיקרא ויחכים ובעיקר – שתהיה פעילות לשינוי הנִראוּת החד צדדית של הזכרים, כפי שניסחה זאת תא"ל ישראלה אורון: מומלץ להביא גם את דברי סגנית ראש העיר ולא רק את דבריו. אני רוצה לציין גם את דבריה המציאותיים, על שהזכירה לגברים שהמלחמה הנוכחית (כמו גם זו של לבנון השניה) נוגעת בעיקר לאזרחים (ואני מוסיפה – ולאזרחיות) ואין צורך בכל הגנרלים המובאים ללהג בפנינו. בהחלט יש לנו, הנשים, מה לומר עכשו, שלא לדבר על שאם היו מאפשרים לנו לשרת בצורה שוויונית בכל המקומות ובעיקר בצבא – היו לנו יותר גנרליות וגם פתחון-פה הולם. ברור לכולנו, שהשיח היה שונה בהרבה, בעיקר שוחר שלום ואין לי ספק שהיינו מצליחות להמנע מגובה כזה של להבות מיותרות ובשני הצדדים!

כדאי לתת את הדעת לא רק על נראות הנשים בשיח הציבורי, אלא גם על איך אנו מוצגות ועל מה מופקדות הנשים, על הנושאים בהם "מרשים" להן לעסוק במסגרת עבודתן ומקצוען. אי אפשר שלא להתקומם ולתהות כיצד כתב זכר "עומד בפרץ" ומראיין אנשים לפני, בזמן ואחרי אזעקה ונפילות – כלומר, בסיטואציה גברית של מעֵין לחימה ואילו את הכתבת שולחים לשולי הדברים, לראיין בני נוער (אתמול), יולדות (היום) – שוב, בתחום הנחשב עדיין לנשי, גם אם זה בזמן אזעקה. די עם זה!!! אנחנו מגוונות למדי ומסוגלות להביא כתבות מתחומים שונים ואחרים מאשר מפקידים אותנו עליהם.

הערות לסדר:

א.   במקום להראות וללעוס לנו שוב ושוב כתבות ששודרו כבר – יש דבר שנקרא VOD גם בערוץ הראשון (כך כתוב באתר) ואפשר לשים אותן שם או בשידורי הלילה, לטובת הצופים המעוניינים לצפות בהן בנוסף על השידור השוטף שאמור להציג לנו את החדשות, לא את הישנות. במקום העלאת גרה, אם אין נושאים חדשים לענות בהם, שימו את מר קו וסרטונים קצרים דומים. אני סמוכה ובטוחה שגם בערוץ הראשון שמעו על סרטים מצוירים, מה שבלעז מכנים cartoons. אפשר גם להביא את הסימפסונים במנות מחולקות – לא את כל הסרט כמקשה אחת, אלא בחלקים, לפי הצורך. זה מפיג מתח, מה שצפיה חוזרת ונשנית בכתבות שנצפו עושה את ההפך ומרגיזה.

ב.    אנחנו גם איננו מעוניינות לצפות באתנחתות לילדים, משום שאלה אינן תורמות לנו. מחלקת הילדים מקומה במקום אחר ולא בחדשות, בשביל זה יש את ערוץ הילדים. לא בשביל זה יש את הערוץ הראשון, שלדעתי תפקידו להעביר את החדשות ובשידור חי ונגיש לכל העולם, גם לישראליות העושות בנכר וגם ליהודיות המתגוררות שם. אם מחפשים אתנחתות, הרי שעדיף להראות דברים קומיים, כפי שהצעתי, שבהחלט מרגיעים.

חפירות:

  1. תא"ל ישראלה אורון ויקיפדיה
  2. טל לאור (מה שמצאתי עליה ברשת)
  3. מרב מיכאלי לכנסת – אולי זו התשובה שלנו: נראות יותר של נשים במקומות ההשפעה?
  4. סדרת מר קו יוטיוב, גאון מי שכתב את הדיאלוגים בעברית, גאון!!!
  5. הסימפסונים בישראל
  6. על נראות של נשים שלומית ליר, אתר אונליין