ארכיון תג: פרידה

שוב שלום Goodbye Again

Jean-François MichaëlAdieu Jolie Candy

שוב שלום עד הפעם הבאה, עד הפגישה הבאה. אנחנו חיות מפגישה לפגישה.

Goodbye again until next time, until the next meeting. We live from meeting to meeting.

אנחנו אורזות. שתינו יעילות, כך שאין לנו כבודה רבה. כולה חופשה של כמה ימים, לא היה לנו צורך לסחוב איתנו לכאן את כל הבית. שעה לפני היציאה לכיוון שדה התעופה, אנחנו ארוזות ומוכנות. יש לנו מספיק זמן להתרווח בנחת ולשתות כוס קפה אחרונה עם שארית עוגת הגבינה שגיסתה של ביאטריס הביאה לנו כשהגענו לכאן.

We are packing. We are both efficient, so we don't have much luggage. Only a few days' vacation, we didn't have to carry the whole house with us to here. An hour before leaving for the airport, we are all packed and ready. We have plenty of time to relax and have a last cup of coffee with the rest of the cheesecake Béatrice's sister in law brought us when we arrived here.

"אתגעגע אלייך", היא אומרת לי ברכות, מעבירה יד חמימה על לחיי.

אני מלטפת את ידה, מנסה לשמר אותה בתוכי לימים שהיא לא תהיה לידי. "לא קל", אני עונה לה. "אני כבר מתחילה לחוש את געגועי אלייך." ישנם רגעים שמכווצים את הלב הכמה. רגעים של פרידה.

"I'll miss you," she says softly, caressing my cheeks with her warm hand.

I stroke her hand, trying to keep her inside me for the days when she won't be with me. "Not easy," I answer her. "I'm already feeling my longing for you." There are moments that crush the craving heart. Moments of parting.

קיי די לאנג – כמיהה תמידית

k.d. langConstant Craving

במשפט אחד:

להתראות, ביאטריס היפה שלי, עד לפגישתנו הבאה.

In one sentence:

Adie, ma jolie Béatrice, jusqu'à notre prochaine réunion.

Goodbye, my beautiful Béatrice, until our next meeting.

לא ממש Not Really

חגית יאסו – מהיום שהלכת

Hagit Yaso – Since the Day You Went

 

"את בטוחה?" היא שאלה אותי, מבטה נעוץ בעיני, חודר הישר אל תוך לבי.

"בטוחה?" אני עונה לה כהד, "לא ממש."

"Are you sure?" She asked me, staring into my eyes, penetrating straight into my heart.

"Sure?" I answer her like an echo, "Not really."

פרידות Goodbyes

אני שונאת פרידות, גם אם הן מוצדקות. לפעמים פשוט אין ברירה וצריך להפרד מכל מיני סיבות שאולי היו שם כל הזמן וסוף-סוף הבשילו לכדי החלטה. לפעמים ישנה רק סיבה אחת. לפעמים ההחלטה היא מיידית ואינה נגררת לאורך זמן.

I hate goodbyes, even if they might be justified. Sometimes, simply there isn't any other choice and you must part. There might be many reasons to part, they may have been there all the time and finally they developed into a decision. Sometimes there is only one cause. Sometimes the decision is immediate and does not being dragged for long.

Diana KrallEvery Time We Say Goodbye

אף פעם לא הבנתי איך יכולה אהבה להסתיים. מי שאהבתי באמת, נשארת אצלי בלב, למרות הפרידה, למרות הכאב. מדי פעם צצה מישהי שנדמה שהיא מתאימה לי. אנו חושבות בצורה דומה, הטעמים שלנו בתרבות ואמנות דומים, אנו מוצאות ענין משותף בדברים רבים, אבל זה לא מספיק. אין את הקליק ההוא, זה שמרחיב את הלב ומרנין את החיים.

I never understood how love can end. Those I truly loved, stays in my heart despite the parting, despite the pain. From time to time comes along somebody that seems to suit me. We thing alike, our taste in culture and art is similar, we find mutual interest in many things, but that's not enough. There isn't that click, that thing that brings joy to the heart and makes life beautiful.

How I Became the BombUlay Oh [Lyrics]

בכל פעם שאני עומדת בפני פרידה, איני יודעת את נפשי.

Every time I face a breakup, I beside myself with grief.

Marina Abramovic – Last Day May 31 2012: The Artist Is Present

אם יש לכן קצת זמן, ודאי תמצאנה ענין בוידאו הבא.

If you have time on your hands, you might find it interesting.

Marina AbramovicThe Artist is Present (2012)

 

מרינה אברמוביץ' ויקיפדיה

אהבה או פרנסה Love or livelihood

נכדים זו שמחה

נכדים זו שמחה  Grandchildren are joy

 

עשי אהבה או לביתך

Make love or make a living

 

את יכולה לתכנן כאוות נפשך, אך החיים הם שקובעים לך בסופו של דבר. רבות מדובר על החופש לבחור, לעשות ולבצע, אך המציאות היא שכמה שלא תתכנני, תשתדלי ותנסי להגשים, לא הכל נתון בידייך. או שמא כן? הקשקוש הניו-אייג'י אומר שהכל נתון בידינו, שאנחנו רק צריכות להתחבר ליקום ולשפע האינסופי שבו והחיים יהיו טובים אלינו. אשרי המאמינה.

יש דבר כזה שנקרא פרנסה, שבלעדיו חיינו אינם חיים. את יכולה לאהוב עם כל הלב, אך אינך יכולה לחיות רק מאהבה. אינני מגלה לכן דבר חדש, נכון?

You can plan as much as you like, but in the end, live decide for you. A lot of talking is going on about the freedom to choose, to do and implement, but the reality is no matter how much you plan, attempt and try to make things happen, not everything is in your hands. Or perhaps it is? The new-age rattle-babble says that everything is in our hands, that we just need to connect to the universe and to the infinite abundance in it, and then life will be good to us. It may be right, but I have my doubts.

There is this thing called livelihood, which without it we can't live. You can love with all your heart, but it's not possible to live only on love. I think it's not new to you, is it?

 

אנסמבל מארק  אליהו – געגועים, חולות

Ensemble Mark Eliyahu – Longings, Sands

עולה חדשה, אוהבת את ארץ אבותיה עד עמקי נשמתה, אך כשהיא צריכה לבחור בין להשאר בארץ האוכלת יושביה, להתבטל ולכלות את חסכונות חייה ולאחר מכן לחיות על חשבון זוגתה, לבין להענות להצעת עבודה מכבדת והוגנת בנכר, לא פשוט לעשות את הצעד הנראה כמתבקש. יש צורך באומץ רב. גם בשברון לב גדול.

A new immigrant, who loves deeply her ancient-new country, but when she has to choose whether to stay in this land that devours its inhabitants, without work while wasting her life savings and after that live on the expanse of her spouse, or taking a honest fair position in the diaspora, it's not easy to take the obvious step. It takes a lot of courage. Also causes a big heartbreak.

 

Mark Eliyahu Ensemble – "Coming Back"

יש לי ילדים אהובים פה ונכדים מתוקים ואינני יכולה לעזבם. לה אין כלום פה מלבדי. כל משפחתה עזבה לנכר לאחר שהות קצרה. ישנם אנשים שתופשים מהר ומבינים שאי אפשר לחיות פה, ודאי לא תחת ממשלת העיוועים הנוכחית. אנשים נבונים אינם הולכים ראש בקיר.

My children live here and I can't leave them, let alone my sweet grandchildren. She has nobody but me. Her whole family left after a short time here. There are sharp people with a rapid comprehension that understand it is impossible to live here, certainly not under the stupid current government, where its ministers are looking after themselves instead of the people. Smart people don't bang their heads against the wall.

במשפט אחד:

את בונה את חייך לפי טעמך והבנתך, מפנה מקום לנפש אהובה ואז…

 

In one sentence:

You build your life according your taste and your understanding, making room for a beloved soul and then…

Mark Eliyahu – I will seek for you at dawn

פרידה, זכרון Departure, Memory

Cliff Richard and the Shadows – The Minute You're Gone

זו אינה הפרידה הראשונה. הלואי ותהיה האחרונה. אני שונאת פרידות. יש בזה מין אקט של קטיעה, של חיתוך מה שהיה, של תפילה שהלואי וזה לא היה קורה. אני שונאת שינויים. שגרה מבורכת בעיני מאוד. מעדיפה את ה"קמתי-התלבשתי-אכלתי-עבדתי-נהניתי-פרשתי לישון"… שמחה שזה חוזר ולא חלילה, אלא בכיף.

This isn't the first breakup. I wish it would be the last. I hate goodbyes. It has a kind of ablation, cutting of what has been, of a prayer and a wish that it wouldn't happen. I hate changes. Routine is very welcome by me. I prefer the "I woke up-got dressed-ate-worked-had fun-went to bed"… I'm happy when it goes on and on.

פרידה הופכת לי את הכל: קשה לקום בבוקר, להתלבש, לאכול, לא קל לעבוד (גם עם מוזיקה באוזניים), אין מה לדבר על הנאה וקשה להרדם. היא אמרה, אני אמרתי, היא החזירה לי, אני החזרתי לה, היא לא נשארה חייבת, אני לא טמנתי ידי בצלחת, היא רשפה רעל, אני התאפקתי (אני הרי המעונה הקדושה בסיפור הזה)… כל כך מיותר, כל כך לא תורם, רק הורס.

A breakup turns everything around for me: it's hard to get up in the morning, to dress, eat, not easy to work (even with music in my ears), no chance to talk about having fun and it's hard to fall asleep. She said, I said, she retorted, I retorted, she didn't sit idle, I answered back, she poured poison, I restrained myself (since I'm the martyr in this story)… So unnecessary, so not contribute, so destroying.

אוהד עילם – לאט-לאט עם הבוקר

עם כל פרידה, צף ועולה זכר הפרידות הקודמות. הבכי, כאבי הלב, היסורים, הרצון להחזיר את הגלגל אחורה גם אם אין בכך הגיון או תועלת; הדברים שעשינו וחוינו לראשונה ביחד, מקומות בהם ביקרנו; איך היה עם ההיא, איך עם האחרת, למי אני מתגעגעת, אם בכלל, מה תרמנו זו לזו, אם בכלל. מישהי אמרה לי פעם, שכל מי שנכנסת לחיינו תורמת לנו. בכל פרידה אני תוהה מה זה היה, ברוב המקרים אין לי מושג. אני הרי מאותגרת.

With each breakup, the memory of the previous breakups comes up. The crying, the heartaches, the torture, the desire to reverse the situation, turn the clock back even if there's no reason or any benefit by doing so; the things we did and experience together for the first time, places we visited; how was it with that one, how with the other, whom I'm missing, if at all, what did we contribute each other, if indeed. Somebody said to me once, that every person that comes into our lives contributes us. Each breakup I wonder what was it; mostly, I have no idea. I'm challenged, aren’t I?

Janis Ian – Jesse

קשה לי לשים קץ לדברים, אף שלעתים רצוי, עדיף ומומלץ למתוח קו של סוף, להחליט על סיום ולהמשיך הלאה, גם אם את שבורה לרסיסים. איך אוספין את השברים? זו שאלה שעוד אין לי תשובה עליה ואני בספק אם תהיה. כל פרידה משאירה בך רסיס, צלקת, שהגלד שלה אמנם מתאחה, אך נשאר רגיש, פגיע, קליף. קָלִיף, לא הריצ'ארד. כל נגיעה בחייך מותירה בך משהו. מה לזכור? האם רק את הטוב או שכדאי גם לשנן את הרע כדי לא לשכוח? הרי לא תמיד היה חיובי ולא קל לחיות עם זכר החויה. איך אפשר לשכוח עלבונות שהוטחו, גם אם בעדנא דרתחא? יש דברים שאי אפשר למחול להם וגם אין צורך. צריך להמשיך הלאה ולקוות שבפעם הבאה תדעי לבחור את זו שתדע לנהוג בך כראוי.

It's hard to put an end, even if it's best, preferable and recommended to draw a line of ending, to decide to end and move on, even if you are broken in pieces. How to pick up the pieces? This is a question I have no answer to, and I doubt if I'll ever have. Each breakup leaves a trace, a scar that even if its scab recovers, it still remains sensitive, vulnerable, peelable. Each touching in your life leaves something in you. What to remember? Should it be only the good, or is it worthy to memorize the bad as well in order not to forget? Since it wasn't always positive and it's not easy to live with the memory of the experience. How can one forget the insults, even if it was done in the hit of the moment? There are things that can't be forgiven, and there's no need to do so. One must move on hopping that the next time she'll know how to choose the one who will treat her properly.

Cliff Richard – The Next Time

מתי נגמר הכאב, מתי מסתיימת הכמיהה? איך מכבים את השרפה הזו של רגשות גואים ונכמרים? איך מתגברים על ההחמצה של מה שיכול היה להיות בינינו ולא הסתייע? איך משכיחים את התאריכים שעולים וצפים בזכרון בכל שנה, בעיקר של פגישתנו הראשונה?

When does the pain end, when does the craving expire? How do you extinguish this fire of longing overflowing feelings? How do you get over the missing of what could have been between you two and didn't work out? How do you cause yourself to forget the dates which rise and pop up in your memory each year, mainly those of our first date?

כאבים נוספים:

  1. פרידה, זכרון, הנצחה באתר קציר מלים
  2. ג'סיקה באתר קציר מלים
  3. פרידה בעקבות האזנת סתר
  4. פרידה בדממה
  5. פרידה בנעימה אלגר Salut d'amour
  6. Goodbye – Air Supply
  7. Here comes goodbye – Rascal Flatts
  8. Goodbye – Miley Cyrus
  9. Goodbye my lover – James Blunt
  10. Goodbye – Spice Girls
  11. Goodbye – Alicia Keys
  12. The Last Goodbye – The Kills

ים של פרידה Sea of ​​Farewell

שלושה ימים לפני יום הולדתה, היא נעלה עצמה, טורקת את דלתה בְּפַני ההמומות בחבטה מהדהדת.

"תשמרי על קשר, הא?" אמרה מהפה לחוץ בטרם סובבה אלי את גבה, מנתקת את הקוּר הדקיק, הבלתי נראה, בו התעקשתי לאחוז בכל כוחי.

Three days before her birthday, she locked herself, slamming her door in my stunned face with an echoing knock.

"Keep in touch, ha?" She said just for the sake of saying before she turned her back, disconnecting the invisible thin cobweb which I insisted to hold with all my might.

ישנן פרידות בהן את יודעת שהדבר בלתי נמנע, אף שאינך חפצה בהן. להביט במבטיה הדועכים ולא להיות מסוגלת לעשות דבר. להושיט יד רוצה, חומדת, אך כלום. אין דבר שאת יכולה לעשות כדי למנוע את רוע הגזרה.

There are goodbyes where you know that it's unavoidable, even if you don't want it. Looking at her fading gazes and not to be able to do a thing. To reach out, to covert, but nothing. There isn't anything that you can do to prevent the decree.

טים הארדין – איך נוכל להאחז בחלום

Tim Hardin – How Can We Hang on to a Dream

אפילו לא הספקתי להוציא הגה, למחות, להגיב. הלב הומה, גועש. אני רוצה ללוות אותה אל מכוניתה, אך הרגליים שלי כבדות, נטועות עמוק במדרכה, אינן מסוגלות לזוז. מביטה אחר מכוניתה המתרחקת, מדמיינת את הדרך הארוכה העומדת לפניה. כמה טרחה להתנתק. ים של שתיקה הלך והתגבה בינינו. ים של אהבה נכזבת, לא ממומשת, לא ממוצה.

I didn't manage to even say something, to protest, to respond. The heart yearns, going wild. I want to escort her to her car, but my feet are heavy, planted deep in the pavement, can't move. I stare at her car moving away, imagining the long way ahead of her. How much she bothered to break away. An ocean of silence grew between us. An ocean of an unrequited love, unfulfilled, not effectuated.

Lisa Miller – It'll Never Happen Again

 

יום חם של אוגוסט. אני נוצרת בלבי את אגלי הזעה הקטנטנים שהצטברו סביב פיה המתוק. את תנועת ידה המניסה את הזבובים המרחפים סביבנו.

השירים שליוו אותנו, נותרו כחִצים בתוך הלב הכמה, הנכסף, הנכמר.

A hot day in August. I cherish in my heart the tiny sweat droplets which assembled around her sweet mouth. The gesture of her hand which drove away the flied that floated around us.

The songs that accompanied us, remained like arrows inside the yearning, craving, longing heart.

כמה שנים עברו לנו מאז?

How many years have passed since then?

היהודים ונינט טייבים של דמעות

HaYehudim (The Jews) & Ninet Tayeb – Sea ​​of Tears

Tim Hardin – It'll Never Happen Again

Connie Stevens – It'll Never Happen Again

The Dream Academy – it`ll never happen again

4 בינואר 2000 4th of January 2000

 

המלים קופצות לי מתוך הראש, קצת מבולבלות, הרבה מבלבלות, אך מיד מסתדרות בשורה ישרה, כמו ילדות טובות, ממושמעות. ישנם תאריכים שאין שוכחות, כמו יומולדת של בת זוג לשעבר, הממשיכים לנקר בראש גם אחרי שזה נגמר.

The words jump out of my head, confused a little, confusing a lot, but they immediately arrange into a straight line, like well disciplined girls. There are dates one doesn’t forget, such as an ex girlfriend's birthday, which keeps on knocking around in the head even after it's over.

איך שהזמן חולף… באיזו מהירות… כבר עשור. חתיכת זמן! איך זה נשר לי מבין האצבעות, העביר אותי על פני חויות שונות, לא תמיד מאושרות. והנה אני, עדיין זוכרת, למרות שלא ידוע לי למה. מיותר, נפתר מזמן. או שמא לא?

Amazing how time keeps moving on… At such a speed… it's already been a decade. A bit of a time! How it slipped through my fingers, put me through varied experiences, not always happy ones. And here I am, still remembering, even though I don't know why. Unnecessary, it was solved long ago. Or perhaps not?

הארבעה בינואר אלפיים. ישנם תאריכים חשובים יותר בינואר, כמו זה של יום הולדתה של ג'אניס ג'ופלין, הגדולה מכולן (היום, ה-19 בינואר 2010, היא היתה אמורה להיות בת 67) וזה של אלביס, ב-8. מאחר ואינני מתה על דייויד בואי (בלשון המעטה), מלבד באודיסאת החלל שלו, לא אזכיר את הלה…

Fourth of January two thousand. There are more important dates in January, like the birthday of the great Janis Joplin (today, 19 January 2010 she would have celebrated her 67th), and Elvis's, on the 8th. Since I don't like David Bowie (that's an understatement…), except for his Space Oddity, I won't mention him…

אני חושבת שהיה קר, אם כי בתל-אביב זה פחות מאשר בקציר. זוכרת שהיה גשום. ערב קודם, היא אמרה לי את מלות הפרידה שלה ואני קפאתי. אז הייתי כל כך פגועה ומבולבלת, שלא הצלחתי לחשוב בצלילות, אך מבעד לזמן אני תוהה אם הכינה אותן מראש ומתי. ובעיקר, למה? ממש לא הבנתי למה זה קורה. החלטות זוגיות אמורות ליפול בשתיים. אמורות. פה זה לא קרה. היא החליטה וזהו.

I think it was cold. Mind you, in Tel-Aviv it's less cold then in Kazir. I remember it rained. The previous night she told me her parting words and I froze. I was so hurt and confused then, until I couldn't think clearly, but with the passing of time I wonder if she prepared them in advance and when. And mainly, why? I really didn't understand why it happened. Decisions within a couple are supposed to be made together. Supposedly. Here, it didn't happen. She decided and that was it.

הגשם זלג לי על הפנים, מתערבב בדמעותי. היא הגישה לי מטריה לבל ארטב, אך סרבתי לקחת. לא צריכה דבר משלה. אם אומרות שלום, אז שזה יהיה כך ולא שיגרר. מעולם לא הבנתי (ועדיין) איך אנשים אומרים שלום במה שאמור להיות סוף השיחה וממשיכים לדבר לאחר מכן עוד יובלות. אמרת שלום – סגרי ענין ופני לדרכך, מה את מושכת עוד ועוד?

The rain dripped down my face, mixing with the tears. She handed me an umbrella to prevent me from getting wet, but I refused to take it. I don't need anything from her. If saying goodbye – then let it be so and no dragging it on. I've never understood (and still don't) how people say goodbye at a point that is supposed to be the end of the conversation and then keep talking for ages afterwards. You said goodbye – well, close the matter and go on your way, why are you dragging this on and on?

ענינים לא סגורים, אף שנפתרו בדרך כלשהי, בעיקר כשצצו אהבות חדשות. מישהו יעץ פעם שאם אין סוגרים אהבה, אין מקום לחדשה. אז יש לי חדשות בשביל הלה: אפשר לאהוב את זו שנפרדה ממך, ואם אין סוחבות את היחסים הקודמים לאהבה החדשה, היא עשויה לרפא לב דואב. כשמישהי טורקת את דלתה בפנייך, את חושבת שזה סוף העולם ואינך רואה את האור בקצה מנהרת היגון בה את נמצאת. מסתבר שהזמן משכיח, משכך, מרפא, בעיקר משום שזו שאהבת נשמטה מחייך הסדירים. היום, להזכר בה, לא עושה לך כלום. מה שהרגשת כלפיה התנדף כלא היה. מוזר לי.

Unfinished business, although it has been solved in some way, mainly when new loves come along. Somebody suggested once that if one doesn't find closure from the old love, then there's no room for a new one. Well, I have news for that person: it's possible to love the one who deserted you, and if one doesn't drag the previous relationship into the new love, it can heal a grieving heart. When somebody closes her door on you, you think it's the end of the world and you don't see the light at the end of your grieving tunnel. It turns out that time causes one to forget, relieves, cures, especially since the one you loved has dropped out your everyday life. Today, reminiscing about her, doesn’t have any affect on you. What you felt for her has dissipated as if it had never been. That's weird to me.

 

הגרסא המקוצרת:
זכרונות…

 

The short version:

Memories…