ארכיון תג: צדק חברתי

החולמים/החלמאים אנו?

משהו לא נורמלי עובר על השלטון במדינת ישראל, על אלה היושבים במרומי מגדל הכנסת, המסתפנים ומתחפרים בכסאותיהם ומשתפנים לאזור אומץ ולתקן את שקלקלו הם וקודמיהם.

מה רוצה העם? מה אנחנו בסך הכל רוצים? ככר אחד של לחם, כד אחד עם מים, מיטה כדי לישון בה, ים נקי מזיהום להתאוורר בו… האם זה יותר מדי לבקש?

כנראה שכן, כי כשאנו יוצאים להפגין במטרה להסב את תשומת הלב אל מה שלוחץ לנו וחונק אותנו וכדי שהקברניטים הכושלים שלנו יתחילו להתיחס אלינו ולטפל בתחלואים שהם יצרו – עוצרים אותנו ובאלימות.

איזו הצדקה יש לאלימות? איזו הצדקה יש לשבירת ידיים ורגליים? מצלצל מוכר?

הכיבוש משחית, אמר פרופסור ישעיהו ליבוביץ והכיבוש אכן השחית את נפשנו. אין להתפלא על מי שבמהלך שרותם כקלגסים נגחו באוכלוסיה שאינה נמנית על בני עמם (וגם אם זו לא השתתפה בטרור כלל), כשיכסחו הללו את אחיהם, דמם ובשרם. אותם שוטרים, שאינם מהססים לפעול באלימות כנגד המפגינים – לא צצו יש מאין, אלא מתוך האוירה השוררת, החיברות הישראלית של שליטה ודיכוי עם זר. יחד עם זאת, אין זה יכול להוות תֵרוץ, אלא חומר למחשבה ולהתנערות ממעשים כאלה.

העם מוחה, העם דורש צדק חברתי!

עוד חומר למחשבה

כדאי להקשיב היטב למלים המדויקות

מלים כדורבנות

עבודה (Работа)

© משה בלולו

הכי קל להאשים את התקשורת [הערה 1] (קישור 1) כשאתה אפס שאינו עושה את עבודתך נאמנה, אלא נאחז בכסאך ודואג לטובתך האישית והמשפחתית ולזו של חבריך ומקורביך, אך לא למי שאתה אמור לשרת – את הציבור [הערה 2] (קישור 1). כשאין אתה מתנסה וחוֹוֶה את שעובר על עַמך, איך תוכל להבין את צרכיו ולפעול לסיפוקם? מה יכול לדעת ולהבין מי שאינו יודע את הטעם של ההכרח לקום בבוקר ליום עבודה שאינו מספק – לא מבחינת הצרכים הכלכליים ולא הרוחניים? לעטות על עצמך חליפה (והמהדרים גם עניבה) שרכשת מתקציב הביגוד שהוקצב לך אין בזה כדי לקרב אותך אל אלה העושים ימים מבוזבזים (מצאת החמה ועד צאת הנשמה) במדי הקבלן הנצלן.

כשאגו מנופח מדבר שטויות [הערה 3] (קישור 2), אינך יודעת איך להתיחס להבליו, מלבד בבוז. האפס העומד בראש ממשלתנו, טופח לעצמו על השֶכֶם השְׁכֵּם והערב ואין דרך לשנות ולהחליפו במישהו שיהיה לטובתנו, העם המנסה לשרוד. אינני בטוחה שגם הסובלים, המוחים והמפגינים ימנעו מלהצביע בעדו בבחירות הבאות, הרי אין אלטרנטיבה. אמי ז"ל נהגה לומר (בהברה אשכנזית): "עוֹיְלֶעם גוֹיְלֶעם". הציבור (כן, זה הסובל והנאנק תחת עולה של הממשלה!) אינו ממהר להחליף את החרא המוכר (תרתי משמע).

מלבד הקואליציה, הטייקונים, מקורביהם ושאר מלחכי הפנכה הנהנים מן הפרורים הנושרים אל חיקם, אין שאר האוכלוסיה יודעת את נפשה ואין לה מושג כיצד תתקיים בכבוד. הדברים ידועים וברורים, הרי אף אחד לא הופתע מהם, רק מגודלם הנורא, מגודל השבר שפתאום הגיע לתודעה והוציא את ההמונים לרחובות בקיץ האחרון. אך מה נשתנה באמת, במציאות? האם יש לנו יותר עבודה? האם אנחנו משלמים פחות עבור הצרכים שלנו? האם הממשלה חדלה להפריט כל דבר ומספקת לנו את השרותים המתאימים? רשתות הקניות מפרסמות מוצרים מוזלים כדי למשוך את הקונים, אך זו אחיזת עיניים גרידא ותו לא. עובדה: הפסח הזה יקר לנו הרבה יותר מזה דאשתקד.

אדם רגיל קם בבוקר ומעונין בדרך כלל להרגיש חלק מהעם. הוא רוצה לצאת לעבודה, לעשות דברים שיביאו לו סיפוק ופרנסה. כמה מאיתנו מגשימים זאת בפועל? מי מתעורר בבוקר ואומר לעצמו, "אח, איזה כיף לי בחיים, יש לי עבודה נהדרת ומכניסה!" כל מלאכה מכבדת את בעליה? ממש לא! אחרי שהשקעת את מיטב שנותיך ברכישת השכלה ומקצוע (בדרך כלל בתחום שמעניין אותך), מעטים הם הסיכויים שתמצא עבודה בתחומך ותתפרנס ממנה בכבוד. אני כבר לא מזכירה ששילמת את שכר הלימוד ממיטב מִלְצוּרֶיך ועבודות נקיון שונות משום שידם של הוריך לא היתה משגת לממן את לימודיך [הערה 4].

סוף מעשה במחשבה תחילה [הערה 5]. אם אין מתכננים, איך יתגשמו דברים? הכל ענין של ערכים וסדר עדיפויות. כשהערכים של אלה העומדים בראשנו שואפים לאפס וכל מה שחשוב להם זה להיטיב עם עצמם, למה כבר אפשר לצפות? הרי פני מדורת השבט שלנו – הטלויזיה – כפני חוסר התרבות. כשמאכילים אותך מגיל אפס בתכנים רדודים, מה כבר יצא ממך, אם לא אפס? ואז אתה הרי בוחר באפסים שינהיגו אותך, כי מה אתה יודע אחרת? אתה מוּלָך שולל ובוחר באלה היודעים ללהטט ברטוריקה ובשטיקים אחרים (קניית קולות כבר הזכרנו?), משום שאתה מחוסר כלים לבחון דברים כהווייתם ולבחור את שבאמת מתאים וטוב לך. ואת, את הרי נבונה הרבה יותר, אך איזה כח יש לך כאזרחית מסוג נחות?

אם חפצי וחפצות חיים אנו כעם, נצטרך להתאגד במהרה ובאופן דחוף ביותר כדי לשבת על המדוכה, לבחון את התנהלותנו ולהחליט מה אנו רוצים מן המנהיגים את ממשלתנו. בעיקר, איך אנו רואים את עתידנו וזה של צאצאינו. אין זו אוטופיה להגשים את עצמנו. בידינו אנו להוציא אל הפועל את שאנו חולמים. אבל צריך לעשות מעשה. הציבור הישראלי צריך לעשות מאמץ (וזה לא קל) כדי לצאת מן האדישות אליה הטילו אותו ממשלות ישראל, להתנער מן ההרדמה הכללית שהושטה עליו – כולל זו התרבותית – ולפעול.

בתמצית:

ויפה שעה אחת קודם!

קישורים:

  1. הציבור הישראלי לא תמיד מעריך שיש לו עבודה (שר האוצר שטייניץ)
  2. מעמד הביניים לא תמיד טועה (ראש הממשלה נתניהו)
  3. אין יותר מעמד ביניים בישראל – להזכיר נשכחות מ-23.8.2011
  4. איך הוריכם הסתדרו בחיים ולמה אתם לא – עוד נשכחות מ-12.8.2011
  5. מי מנותק – שטייניץ או אנחנו דפנה מאור

הערות שוליים


[1] שטייניץ הסביר כי אינו מרוצה מהסיקור התקשורתי שאינו משקף לדעתו את התמונה האמיתית של כלכלת ישראל, "תפקיד התקשורת הוא לשדר לציבור את האמת. והאמת היא שלא רק שניצלנו מפיטורים המוניים ומקיצוצי שכר, אלא שקרה פה בדיוק ההיפך. בזכות צמיחה מאוד בריאה אנחנו משפרים את השירותים הציבוריים באופן ניכר. זאת הממשלה הכי חברתית ב-15 השנים האחרונות."

[2] להיות שר האוצר זה תמיד מתסכל. אם אתה נכשל כולם לועגים לך, ואם אתה מצליח האזרחים שואלים מדוע הם לא מרגישים את ההצלחה בכיס", כך אמר שר האוצר, יובל שטייניץ, בראיון לעיתונאי חגי סגל שיתפרסם ביום שישי הקרוב במוסף "דיוקן" מבית "מקור ראשון."

[3] נתניהו ציין בראיון כי הקשיב למחאה הציבורית, ומצא בה שלוש טענות מרכזיות: מחירי הדירות הגבוהים, העלות הגבוהה של טיפול בילדים קטנים והשפעתם על מצבם של אנשים עובדים וכן יוקר המחיה של מוצרים ושירותים. לדבריו, הוא פעל בכל המישורים

[4] למה אין לימודים חינם מגיל אפס ועד התארים השונים? מה כל כך קשה לממן את הלימודים בהחזר עבודה בתחום לאחר סיומם? לדוגמא: אדם בוחר ללמוד סִפרות ולאחר שהוא מסיים את התואר ויעבור הכשרה מתאימה, הוא יישָלח ללמֵד בבית ספר תמורת שכר הוגן. זה גם יעלה את רמת המורים וגם יתן פרנסה למסיים התואר. כך גם לגבי תואר שני והלאה. השכלה אמורה ליצור מקומות עבודה ולכבד את הרוכש/ת אותה.

[5] ר' שלמה הלוי אלקבץ שיבץ את המשפט הזה בפיוטו "לכה דודי":
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד
יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה