ארכיון תג: קליף ריצ'ארד

דינמיט Dynamite


לפני ביאטריס, הייתי מעבירה כל מועמדת סדרת חקירות יסודית, שלא לדבר על סדרת חינוך מקיפה. אין לי מושג איך קרה (וגם ממש לא חשוב לי עכשו) שזרמתי איתה ועם מה שהציעה לי, לנו. לפעמים, כשמכוונות ומתכוונות ומתאמצות – התוצאות עגומות ולעתים קורה שהמזל מתדפק על ספנו ומגיעות אלינו מציאוֹת בהסח הדעת.

Before Béatrice, I would pass every candidate a thorough series of investigations (aka the third degree), not to mention a comprehensive education series. I have no idea how it happened (and now, it really does not matter to me) that I streamed with her and with what she offered me, us. Sometimes, when you are aiming and directing and endeavouring, the results are bleak, and sometimes it happens that luck knocks on our threshold and findings come to us inadvertently.

Cliff Richard – The Twelve of Never

במהלך ההתוועדות שלנו, אנחנו מקלפות את עצמנו זו בפני זו ודברים מעניינים נחשפים. יש לנו טעמים שונים וטעמים זהים ורעיונות דומים ורעיונות אחרים ואנחנו קרובות זו לזו ורחוקות זו מזו… אולי כך זה הכי טוב?

During getting to know each other, we peel ourselves in front of each other and interesting things are revealed. We have different flavours as well as the same tastes, and similar ideas and different ideas, and we are close together and far apart… Perhaps that's for the best?

Cliff Richard – Evergreen Tree

עם הזמן והנשים שהכרתי, למדתי ששום מבחנים אינם ערובה לזוגיות טובה או נמשכת וגם אם הן עברו בהצלחה את הסינון הראשוני, הרי שבהמשך התגלו דברים שלא מצאו חן בעיני ושלא חשבתי שאלה יימָצאו אצלן. וגם להפך: חלק לא מבוטל מהן לא מצא בי את שנפשו ביקשה. אני כמובן מושלמת, אך לא בעיניהן. מיותר להתווכח עם עוּבדוֹת, טעמים וריחות…

With time and the women I knew, I learned that no tests were a guarantee of a good relationship or continued, and even if they had successfully passed the initial screening, then later on things were discovered that I did not like and did not think I would find in them. And vice versa: a significant portion of those I met did not find in me what they were looking for. I'm perfect, of course, but not in their eyes. It is pointless to argue with facts, tastes and smells…



כשסיפרתי לביאטריס שהקליף עומד להופיע אצלנו, בישראל, היא קפצה מיד ופסקה שאת ההופעה שלו נראה יחד. בכל פעם אני מופתעת לטובה על הגילויים שאני מגלה אצלה. בסוף עוד אגיע למסקנה שהיא מושלמת…

When I told Béatrice that The Cliff was going to perform here, in Israel, she jumped right away and said that we were going to see his performance together. Every time I am pleasantly surprised at the discoveries I find in her. In the end I will conclude that she is perfect…

שמחתי להזדמנות המשמחת לנכוח בהופעה. בפעם האחרונה שהוא הופיע פה, לפני 25 שנים – הייתי בצבא וישבתי בשורה האחרונה בהיכל עם משקפת צמודה לעיניים. מתתי עליו והזלתי דמעות כמים מרוב התרגשות על שזכיתי. מי חשבה אז שזה יקרה שוב?

I was glad to have the opportunity to attend to his performance. The last time he gave a concert here, 25 years ago – I was in the army and sat in the last row in the hall with binoculars attached to my eyes. I was a big fan, and shed tears like water out of excitement that I got to see him on stage. Who thought then that it would happen again?


Cliff Richard – In A Matter of Moments


בדרכנו חזרה הביתה, לקציר, בעודי כותבת ומעלה את הרשומה הזו (מנפלאות הטאבלט!!!), שרה לי ביאטריס בקולה הערב את השירים שהיא אוהבת. מענג להיווכח שגם אני.

On our way home, to Katzir, while I was writing and uploading this post (the wonders of the tablet!!!), Béatrice sang the songs she loves with her lovely voice. It's delightful to realize that I love the same songs.


Cliff Richard – Constantly

בונוס קטן וחביב

ואיך אפשר בלי מה שצריך להיות ההמנון הבריטי?

A nice little bonus

How could it be without what should be the British anthem?

אלביס פרסלי Elvis Presley

אלביס פרסליאיני יכול שלא להתאהב

Elvis PresleyCan't Help Falling in Love

בדרך כלל, גם בעקבות הגיל, אינני עוקבת כדי לשנן תאריכים, חוץ מאלה הקרובים אלי, שאני כבר זוכרת מזה שנים ומתוך הרגל. היה נחמד לפתוח את הבוקר הזה עם גדי ליבנה ב-88FM ולשמוע את המלך (נולד ב-1935), לציון 32 שנים לפטירתו. עשה לי את הבוקר, עשה טוב לקדם את היום עם המוזיקה שגֶדי ליבנה משמיע – מהמעולים שבעורכי המוזיקה שלנו.

Usually, with age to, I do not follow to memorize dates, except of those close to me, which I have been remembering for years and out of habit. It was nice to start this morning on 88 FM with Gedi Livne and hear the King (born 1935), marking 32 years since his passing. It made me this morning, it was good to welcome the day with the music that Gedi Livne plays – one of our great music editors.

האמת, בצעירותי הייתי בצד של קליף. זוכרות את החלוקה למחנות? לא ממש התחברתי לאנרגיה הפרועה של אלביס, האביר הבריטי שר אלי יותר. על טעם ועל ריח, כן?

To be honest, in my adolescence, I was on Cliff's side. Remember the division into camps? I didn't really connect to Elvis's wild energy, the British knight sang more to me. It's about taste and smell, yes?

בתחילת שנות ה-70 התרכך אלביס והחל לשיר בלדות ממיסות לב ששבו אותי בקסמן. בה בעת, התחיל קליף להתעסק עם התכנים הנוצריים שלו שממש לא עניינו אותי, הרי אני יהודיה 🙂 מה גם שהמוזיקה כבר לא היתה לטעמי. אינני אוהבת הטפות ובעיקר לא בעטיפה של מוזיקה כדי להעביר מסרים.

In the early 1970s, Elvis softened and began singing heart-breaking ballads that captivated me with their charms. At the same time, Cliff started messing around with his Christian content that didn't really interest me, after all, I'm Jewish 🙂 Not to mention that the music wasn't to my taste anymore. I don't like preaching and especially not with the cover of music to convey messages.


Elvis Presley – Suspicious Minds

זה לא שאני מעדיפה רק מוזיקה שקטה ובלדות, אך המוזיקה של אלביס בתחילת דרכו לא עשתה לי כלום. אין שם קסם בשבילי. מעניין, שכמתבגרת מורדת לא התחברתי לחספוס ולבוטות של אלביס, אלא העדפתי את הרכות של קליף. ניגודים נמשכים? עד היום, אין כמו הערגה האינסופית הטמונה ב-Evergreen Tree לעשות לי טוב על הנשמה. אין.

It's not that I prefer only quiet music and ballads, but Elvis's music at the beginning of his career didn't do anything to me. There is no magic there for me. Interestingly, as a rebel teenager, I didn't connect to Elvis's roughness and bluntness, but preferred Cliff's softness. Contrasts are drawn? To this day, there is nothing like the endless yearning lying in Evergreen Tree to do good to my soul. There isn't.

Cliff Richard – Evergreen Tree

לפעמים, לאו דוקא האיכות קובעת את החשיבות של מישהי/משהי, אלא התרומה של זו לאנושות. גם אם השירים המוקדמים של אלביס לא עושים לי את הקסם – עדיין, פריצת הדרך שהוא עשה באמצעותן, חשובה לעולם המוזיקה. עובדה שהוא הניע מליונים בזמנו, ענה על הצרכים של דורו, כפי שכנראה גם המוזיקה השטחית של ימינו עונה על צורכי הדור הנוכחי.

אינני יודעת אם המוזיקה שאלביס עשה בשנות ה-70 נועדה כדי לפזול לכלל הקהל, להתאימן להופעותיו בלאס וגאס. אולי הוא פשוט התבגר, התמתן? אני יודעת שאז התאהבתי בשירים שהוא ביצע בצורה מדהימה ויכולתי גם להעריך את קולו הנפלא ולהתענג משמיעתו.

Sometimes, not necessarily quality determines the importance of someone/ somebody, but their contribution to humanity. Even if Elvis's early songs don't do the magic to me – still, the breakthrough he made through them is important to the music world. It's a fact that he motivated millions at the time, met his generation's needs, like today's superficial music probably meets the needs of the present generation.


Elvis Presley – In the Ghetto

הנה אחד השירים החביבים עלי: האם את בודדה הלילה?

Here's one of my favourite songs: Are You Lonely Tonight?


Elvis Presley – Are You Lonesome Tonight

I don't know if the music Elvis did in the 1970s was intended to cater to the general public, to adapt to his performances in Las Vegas. Maybe he just got older, moderated? I know that I fell in love then with the songs he performed amazingly and I could also appreciate his wonderful voice and enjoy hearing him.

יחי המלך!

Long live the king!

הגרסא המקוצרת:

אלביס פרסלי המלך.


The short version:

Elvis Presley the King.