ארכיון תג: רוחות מלחמה

בלתי יאמן Unbelievable

בלתי יאמן, אך זה קורה אצלנו: מדינה מודרנית תחת טרור יומיומי והעולם בסדר עם זה.

Unbelievable, but it happens here: a modern state under daily terror and the world is okay with it.

היא אורזת. אני מביטה בה בשתיקה. "הייתי נשארת", היא מתנצלת "אבל זה למעלה מכוחותי. איני יכולה להתמודד עם דבר כזה."

מה אני יכולה לומר לה? היא אמנם יהודיה, אך אינה תושבת. היא אינה חייבת להשאר פה.

She's packing. I look at her in silence. "I would have stayed," she apologizes, "but it's beyond my strength. I can't cope with that. "

What can I tell her? She is Jewish, but is not a resident. She does not have to stay here.

אנחנו רגילות לטילים הללו, לטרור היומיומי על הגבול עם עזה, לטרור הדקירות. יש בנו את החוסן הנפשי להמשיך את חיינו למרות כל אלה, אבל זה לא מה שאנו רוצות. אנחנו רוצות לחיות בשלום. אנחנו רוצות ששכנינו יחיו בטוב ובשלום. איך עושות את זה?

We are used to these missiles, to the daily terror on the border with Gaza, to the terror of stabbings. We have the mental strength to continue with our lives despite all of these, but this is not what we want. We want to live in peace. We want our neighbours to live well and in peace. How can this be done?

במשפט אחד:

כולנו תקוה ששוב אין מלחמה לפתחנו.

In one sentence:

We all hope there is no war again on our doorstep.

יובל דייןלאסוף [מלים]

Yuval Dayan – Gather

אוי פיטסבורג Oy Pittsburgh

רוחות מלחמה עזות נשבו מאז ליל אמש מכיוון רצועת עזה בצורת מטחי טילים רבים. היינו בטוחות שבמהלך השבת תצא הפקודה להשיב מלחמה השערה. התכוננו לרע.

Strong winds of war have been blowing since last night from Gaza Strip in the form of barrages of many missiles. We were sure that during the Shabbat the order to fight back would come. We were ready for the worse.

קמנו הבוקר למטח נוסף ובמהדורות החדשות התחילה הפטפטת הנמנעת שאף אחד לא חשב לוותר עליה. בטלויזיה ויתרו על התוכניות הצפויות והעלו משדר מיוחד לרגל ההסלמה בגבולנו הדרומי. כבר יותר מחצי שנה אנחנו בהסלמה, אך היום כנראה ציפו למשהו מעבר, אולי לתגובה משמעותית מצדנו שמצריכה אולפן פתוח.

We got up this morning for another barrage and the news began with the inevitable huddle that no one thought of giving up. On television, they gave up on the expected programs, and went on air with a special broadcast due to the escalation in our south border. For more than six months we are suffering escalation, but today they apparently expected something beyond, perhaps a significant response on our part which requires an open live broadcast.

ישנם מאורעות שמתרחשים לי בשידור חי, כאלה שאני נוכחת בזמן שהידיעות עליהם זורמות לאולפן. אין לי מושג למה ואיך, אך זה קורה לי פעמים רבות מדי. הרוע בעולמנו רב מדי, עולה על גדותינו.

There are events that happen at the time when I listen to the radio or watching television, I am present when the news flow into the studio. I have no idea why or how, but it happens to me too many times. The evil in our world is too much, overflowing.

היינו באמצע ראיונות של תושבים בשדרות שסיפרו על חוויותיהם במהלך הלילה והבוקר. אחד הכתבים סיכם את היום בציון השקט המתוח ששרר במהלך היום, ששום רקטה לא נורתה מכיוון עזה מאז הכריז הארגון שירה על רגיעה מצדו. נראה היה כי איזו אנחת רווחה החלה להשתרר באולפן ואולי אף ברחבי הארץ, אך אז הגיעה הידיעה מפיטסבורג על רצח יהודים באחד מבתי הכנסת בעיר. אין לנו רגע דל!

We were in the middle of interviews with residents of Sderot who described their experiences during the night and this morning. One of the reporters summed up the day by noting the tense stillness that prevailed during the day, that no rocket had been fired from the Gaza Strip since the organization that fired the rockets announced it accepted an immediate ceasefire on its part. There seemed to be a sigh of relief in the studio, and perhaps even across the country, but then came the news from Pittsburgh about the murder of Jews in one of the city's synagogues. We do not have a dull moment!

טבח בבית הכנסת: הרוגים בפיגוע שנאה של פעיל ימין קיצוני בפיטסבורג

Massacre in synagogue: Killed in hate attack of right-wing extremist in Pittsburgh

רוחות מלחמה

Sara+Sharon20

עדיין עוד לא עברו עשר שנים וּכבר וְשוב? עוד מוקדם!!! לא הבטיחו לנו מלחמה כל עשר שנים? להזכיר שעברו רק שבע ממלחמת לבנון השניה? וזה בלי להביא בחשבון את מה שמתמשך בדרום עם הטילים של הטרוריסטים הישמעאלים הארורים.

מה אתן אומרות, לא יזרקו עלינו כימיקלים בואדי עארה, נכון? גם ב-2006 עבר הטיל מעלינו לכיוון חדרה ומלבד האזעקה שהבריחה לבלי שוב את היונה שדגרה על הקן בחלון – לא ניזוקנו פה, בקציר. שמענו היטב את הנפילה ואני מתארת לעצמי שבחדרה היה מרעים יותר, שמחה שלא חויתי. ברוכה א-לוקימתינו האדירות על חסדיה המרובים שהיא משפיעה עלינו ברוב טובה.

ביאטריס לחוצה מאוד ושמחה שביקורה פה מסתיים בהתאמה עם צאת הפקחים מסוריה. "מה את רוצה?" היא מתגוננת למראה מבטי המזלזל, "מה לי ולמלחמות? הרי לא הייתי כמוך בצבא!"

לצחוק? מה קשור המצב לשרותי בצבא? החיילת-הלוחמת האמיצה שרון, ששרתה בבור חמושה בטלפרינטר ויצאה שרוטה מאוד מהמלחמה הטראומתית ההיא ועם שלל של מחדליונים – שלי ושל החברות שלא אבו לקחת, בעיקר כדי לא לזכור. אני זוכרת. איך אפשר לשכוח?

להסביר את כל זה למי שחיתה כל ימיה בגולה – זה להשחית מלים לשוא, כי איך היא יכולה להבין? משם זה כל כך אחרת. הבית שלה שם. יש לה אמנם משפחה פה, אבל היא לא ישראלית – היא יהודיה החיה בגולה, שמבחינתה נחשבת לביתה. אנטישמיות? נו, אז מה? בישראל הרי הטרור מובנה ובלתי ניתן לעקירה. כאן הרבה יותר מסוכן, Beaucoup מאוד! Bien plus encore!

לפתח הר געש – חוה אלברשטיין

ענין של תחושה, של הרגשה היכן הבית שלך. תמיד חשבתי שכל יהודי אמור לחוש לכאן מכל ארצות המוצא ולחיות פה, כי זה הבית האמיתי של העם היהודי. אמנם לאט, בהצתה מאוחרת, אך אני מתפכחת מכל מיני שטויות שהלעיטו אותי במשך שנים. אני חושבת שזה קשור למגורי בארצות נכר, זה נתן לי פרספקטיבה, זוית אחרת לראות דברים. מה שרואים משם, טחות העיניים מלראות כאן. למדתי שיהודי יכול להיות בעד ישראל ונגד ישראל, לתרום לנו כספים או להפגין נגד מחדלי הממשלה, אך גם אם יש לכל אחד דעה (ויותר מאחת) עלינו – זה לא יחיש אותו לארוז ולעקור לארץ שלרוב אין הוא יודע את שפתה ומנהגיה נראים לו ברבריים מאוד. הרי אנו גרות פה במדבר, לא ככה?

[כאן התכוונתי להביא את המערכון של הגשש על השליח, אך לא העליתי ברשתי]

אי אפשר שלא להרהר במוזרות (אני משתמשת במלה הזו, כי אין לי אחרת בינתיים) של התנהלות האו"ם-שמום: איך זה שמאה אלף נרצחים (למה מכנים אותם הרוגים, נבצר מבינתי!) לא הזיזו לאף אחד עד כה, אך אלף וארבע מאות מגוזזים כן? מה זה משנה באיזה נשק משתמש הרודן הסורי? רצח הוא רצח הוא רצח, לא ככה? מה התעוררו פתאום? ולמה אנחנו, הישראלים, צריכים להיות בני ערובה ולספוג את התוצאות של גחמת אמריקני כלשהו?

מסביב יהום הסער, הכל מתפרק ואנחנו פה אוטמות את עצמנו ומנסות לנהל חיים שלוים ככל האפשר. במצבים כאלה, את מבינה שהחיים יקרים מכל וכל השאר מתגמד ומבטיחה לעצמך שכאשר יעבור זעם – את תפעלי ביתר שאת להיטיב עם סביבתך. דא עקא, שכאשר הזעם חולף – כך גם ההבטחות שהובטחו ואנו עומדות שוב בפני השוקת השבורה שממשלת הרשע הלזו השליכה על ראשנו.

Sara+Sharon19

ניסיתי להעלות בדמיוני היכן בעולם יש מקום בו אפשר לגור בשלוה בלי אלימות, לגדל ילדים ללא הפחד פן יאונה להם משהו. אינני בקיאה כלל בגלובוס (מה אני, מרקו פולו?), אך ממה שאני שומעת ורואה – אין מקום ללא מתום. אם לא אלימות של בני האדם, הרי זו אלימות של הטבע – אולי זה מנסה לומר לנו משהו? לרוב, נתונים מעייניה של כל אחת מאיתנו למה שקורה בד' אמותיה – במשפחתה ובסובבות אותה. אנו דואגות למה שקרוב לנו והיינו שמחות לוא כל העולם היה נוהג כך ושליטים ומדינות היו חדלים להתערב בענייני הזולת ומחליטים בשבילנו מה טוב לנו. חלום באספמיא, לצערי. אין מנוח לנו. היכן היונה עם עלה הזית כשצריכות אותה?

במשפט אחד: אני שמחה שהיא עוזבת בזמן. לא הייתי רוצה שמשהו יקרה והיא תפגע חס ושלום ואחר כך תבוא אלי בטענות, כאילו שאני אשמה ולא הפוליטיקאים הששים אלי קרב כי אין להם משהו אחר לענות בו.

בתמצית: שוב השמוקים מנפנפים!