ארכיון תג: רומן בזמן

אשתו של הנוסע בזמן The Time Traveler's Wife

אשתו של הנוסע בזמן

אשתו של הנוסע בזמן  The Time Traveler's Wife

קודם צפיתי בסרט. היו לי שעתיים פנויות ולא היה לי חשק לקרוא, אז חיפשתי משהו להעביר את הזמן בנעימים ונקלעתי לזה. לא ממש אהבתי את הסרט, בלשון המעטה, למרות שהשם סקרן אותי. אמנם הייתי מעדיפה שזה יקרא "הנוסעת בזמן" ושהעלילה תהיה עליה, כמו במסע בין כוכבים: וויאג'ר, שם הקפטֵיינית היא אשה, אבל גם 'אשתו של' זה בסדר מבחינתי, כל עוד היא הנושא ולא הוא ואין היא ממלאה תפקיד של נספחת להוד מעלתו הגבר.

First, I watched the movie. I had two free hours and was not in the mood to read, so I was looking for something to pass the time pleasantly and I got into it. I did not really like the movie, to say the least, although the name intrigued me. I would prefer that it be called "The Time Traveleress" and that the plot will be about her, like on Star Trek: Voyager, where the captain is a woman; but 'wife of' is also fine with me as long as she is the subject and not him and she does not play the role of an attaché to His Excellency the man.

הרעיון של מסע בזמן תמיד הצית לי את הדמיון. אני אוהבת מדע בדיוני, ממש מתה על הסדרות הללו של מסע בין כוכבים, כמו: הדור הבא, חלל עמוק 9 וכמובן וויאג'ר, כי זה מלא דמיון ומלא אגדה והריני שבויה של אגדות. כשהסדרות הללו שודרו – הייתי נדבקת למסך באדיקות יחד עם הילדים שעד היום מודים לי על כך. זה היה אחד מזמני האיכות שלנו יחד. לכן, צחצחתי את משקפי בציפיה לסרט טוב ומעניין. לשוא. התבדיתי.

The idea of ​​time travel always ignited my imagination. I love science fiction, really love these series of Star Trek, like: The Next Generation, Deep Space 9 and of course Voyager, because it is full of imagination and legend, and I am a captive of legends. When these series were broadcast – I would stick consistently to the screen together with my children who still thank me for it to this day. It was one of our quality times together. So, I polished my glasses in anticipation of a good and interesting film. In vain. I was proven wrong.

זה היה לפני הרבה זמן. אינני מסוגלת לזכור מתי, לא רק בגלל החורים שיש לי בזכרון הכברה שלי, אלא משום שהסרט לא הותיר בי שום רושם כדי לזכור ממנו אפילו סצנה אחת. מה שבטוח, בהחלט צפיתי, כי השם הבהב לי בזכרון. חברה, שקראה את הספר ואהבה, העבירה לי אותו עם המלצה חמה, משום שהיא מכירה את הטעם שלי וידעה שאוהַב אותו. אבל לי לא היה חשק להכנס אליו בגלל הסרט הלא מוצלח (בלשון המעטה). למרות רתיעתי, לקחתי ממנה את הספר, כי איך תוכל תולעת ספרים שכמותי לפסוח על המלצה? גם בעיקר משום שאני סומכת על טעמה, החלטתי בכל זאת לסכן את עפעפי וריסי ולצלול אל המלים. שמחתי על שעשיתי זאת. אכן, ספר מעולה, בהחלט היה שוה לפתוח אותו!

That was a long time ago. I can't remember when, not only because of the holes I have in my sieve-like memory, but because the movie made no impression on me to remember even one scene. What was certain, I certainly watched it, because the name flickered in my memory. A friend who read the book and loved it, passed it to me with a warm recommendation, because she knows my taste and knew that I would love it. But I did not feel like entering it because of the unsuccessful film (to say the least). Despite my reluctance, I took the book from her, because how could a bookworm like me skip a recommendation? Also, mainly because I trust her taste, I however decided to risk my eyelids and eyelashes and dive into the words. I was glad I had done it. Indeed, an excellent book, it was definitely worth opening it!

מסע מרתק בזמן

מסע מרתק בזמן  A fascinating journey in time

בזמן האחרון, מעטים הספרים שאני קוראת ויכולה לומר בפה מלא שהם נפלאים. ישנם ספרים טובים שנחמד לקרוא כדי להעביר את הזמן הפנוי, אך הסיפוק מהקריאה אינו מושלם, כי תמיד יש שם משהו די מרכזי, לא שולי כלל, שמפריע לי להנות. עובדה שמאז "המתיקות שבשכחה", לא כתבתי ביקורת על ספר שמצא חן בעיני והרי אני קוראת כמעט מדי יום. אולי הולך ופוחת הדור, אולי בילדותי ובנעורי היו ספרים טובים יותר, אבל עובדה היא שככה זה.

Lately, there have been few books that I read and can say in all sincerity that they are wonderful. There are good books which are nice to read in order to pass the free time, but the satisfaction from reading them is not complete, because there is always something quite central, not marginal at all, that disturbs me to enjoy. It's a fact is that since the "The Sweetness of Forgetting", I have not written a review about a book that I liked, and I read almost every day. Perhaps each generation is inferior to the previous one, perhaps in my childhood and youth there were better books, but it's a fact that it is so.

מזה עידן שלא נתקלתי בשפה כל כך יפה, פיוטית ועשירה. לא קראתי את המקור באנגלית, כך שאינני יכולה להשוות, אבל אי אפשר לתרגם מה שלא נמצא שם מלכתחילה, כך שלטעמי, הטקסט מקסים ביותר. יש שם תאורים כל כך יפים שממש תענוג לקרוא. כמו פעם, כשכתבו כראוי ולא הסתפקו בקשקושים רזים, תפלים ומשעממים. חבל שיוצרי הסרט לא השכילו להעביר את הטקסט המעולה של הספר לשפה הקולנועית. זה כאילו הפשיטו את הנשמה מעל הספר והותירו לנו רק את הקליפה וחבל, כי הקליפה הזו חסרת עומק וממש לא ראויה.

For a very long time I have not encountered such a beautiful language, poetic and rich. I have not read the original in English, so I can't compare, but you can't translate what was not there in the first place, so I think that the text is very wonderful. There are descriptions so beautiful that it is really a pleasure to read. It's as in the past, when they wrote well and were not satisfied with thin, dull and boring chatter. It is a pity that the filmmakers did not manage to convey the excellent text of the book to the cinematic language. It is as if the soul was stripped off the book and we were left only with the shell. It's a shame, because this shell lacks depth and really unworthy.

 

בקצרה:

ממליצה בכל פה לקרוא – שוה ביותר. מי שאוהבת סִפרות טובה, מי שאוהבת להתענג על המלה הכתובה, תמצא בספר הזה הרבה כיף.

In short:

I highly recommend reading – most worthy. Anyone who likes good literature, who loves to savor the written word, will find this book a lot of fun.

* התרגום בסדר, רק שתי הערות לי:

א. self-consciousness  אינו מודעות עצמית, אלא זה ביטוי שפירושו מבוישת/נבוכה. עמוד 172, פסקא 2, שורה 8: "קלייר, מארק, שרון ופיליפ כורעים זה לצד זה במגוון של גישות: קלייר מודעת לעצמה, מארק מזלזל, שרון רגועה ושקטה, פיליפ מותש". במשפט הזה התרגום הנכון הוא: קלייר נבוכה.

ב. באנגלית אמנם נהוג להוסיף את כינויי הגוף (Personal Pronouns), אך בעברית אפשר להסתדר בלעדיהם. לדוגמא: "קלייר מסיימת את הסופגנייה שלה, מקפלת את הג'ינס שלה ועוברת לישיבה מזרחית" (עמ' 76, פסקא 2). מה לא בסדר עם: "קלייר מסיימת את הסופגנייה, מקפלת את הג'ינס ועוברת לישיבה מזרחית"? הרי אף אחד לא יחשוד שקלייר מסיימת את הסופגנייה של מישהו אחר או גוחנת לקפל ג'ינס של מאן דהוא. יש לנו שפה נהדרת, למה לאנגלזה?

כמו כן, כדי לא לסרבל, המציאו בעברית את הקיצורים ובמקום לכתוב "את הספר שלך, את הדירה שלך" (פרולוג, עמ' 9, שורה 4 מהסוף), נכון יותר לכתוב: ספרך, דירתך.

הסופרת המוכשרת: אודרי ניפנגר. מאנגלית: אסף גברון. הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 464 עמ'.

קישורים:

אשתו של הנוסע בזמן הספר, ויקיפדיה

אשתו של הנוסע בזמן הסרט, ויקיפדיה

אשתו של הנוסע בזמן באנגלית

אשתו של הנוסע בזמן באנגלית

אהבתי שהכריכה בעברית לא הומצאה מחדש

אלא אומצה מזו המקורית. אני אוהבת אחידות.

I liked that the Hebrew cover was not reinvented,

but was adopted from the original one. I love uniformity.

 

פינק פלויד – זמן

Pink Floyd – Time