ארכיון תג: רון ארד

רון ארד 33 שנים   Ron Arad 33 sears

A Year Ago: Looking Back at Ron Arad Falling into Enemy Hands

33 שנים לנפילתו של רון ארד בשבי, הפצע עדיין פתוח.

33 years into Ron Arad's capture, the wound is still open.

באיחור של יום A Day Late

בועז שרעבי – כשתבוא

Boaz Shar'abi – When You Return

בתחזית אמרו אתמול שהיום יהיו טפטופים בצפון. אז אמרו. אף טיפת מים לא ירדה מהשמיים. שום כלום.

The forecast said yesterday that there will be dripping in the north. So they said. Not even a single drop of water fell from the sky. Gurnisht.

הלילות כבר קרירים, אם כי עדיין אינם מצריכים להטריח את שמיכת הפוך. שמיכת הצמר מספיקה בינתיים, מה עוד שמתכרבלות בשתיים וזה מחמם.

The nights are quite chilly, although they don't require bothering the duvet yet.  The woollen blanket is enough for the time being, as we are snuggling and it warms us.

לפי חשרת העבים המתגבשת בשמיים, נראה שהגשם המובטח אולי ירד מחר, באיחור של יום. אולי גם יזכירו מחר, באיחור של יום, את הנווט רון ארד, שהיום מלאו 31 שנים לנפילתו בשבי.

According to the gathering of thick clouds in the sky, it seems that the promised rain might fall tomorrow, a day late. Perhaps the media will also mention tomorrow, a day late, our pilot navigator Ron Arad, who served as a weapon systems officer (WSO) when he was captured 31 years ago.

הטייס שניסה לחלץ את רון ארד: "המשימה לא הושלמה"

The pilot who tried to rescue Ron Arad: "Mission incomplete"

יותר מדי זמן

Youn Sun Nah – Avec le temps

יותר מדי זמן אנחנו לא יודעים דבר. יותר מדי זמן משאירים אותנו בחשכה. היה אדם, לוחם, שיצא להגן על המולדת והתנדף. היה כלא היה. טפשות היא או איוולת שאין אומרים לנו את האמת? מה עלה בגורלו של רון ארד? אינכן חושבות שאנחנו מספיק בוגרות לדעת, גם אם האמת כואבת ופאשלות נוראיות נעשו בעניינו?

Villagers – Pieces / To be Counted Among Men

28 ושמונה שנים חלפו מאותו יום בו נפל רון ארד בשבי. עשרים ושמונה שנים! כמה זה בחודשים, בימים, בשבועות, בדקות? מה קרה שם? איך לא חילצנו אותו כשיכולנו?

משהו נורא קורה לנו, משהו נורא מאוד ולא הייתי רוצה שימשיך כך. הערכים שלנו הולכים ונשחקים. כך ארע שבאזכרות לנופלים במלחמת יום כיפור, לא היה ייצוג של הממשלה. איך זה קורה? כשאנשים תאבי שלטון וחסרי ערכים עומדים בראשנו, זה קורה. גם אם יש ביניהם כאלה ששכלו את יקיריהם, זה אינו מחסן אותם מלהתנהל בצורה צינית ואנוכית. הם ואפסם ותו לא. מה יש לנו, כעם, שהעונש שהם מגיע לנו? איך אין אנו יכולים להעמיד בראשנו אנשים עם ערכים, כדי שהדורות הבאים יהיו טובים יותר?

זה לא שאנו שוכחים, משכיחים לנו. ביומן המורה, בו הייתי מצפה למצוא אזכור ליום נפילתו של רון ארד בשבי, אין דבר כזה. אז אם אצל המורים, האמונים על החינוך לערכים, פדה שלהבת רקבון, מה יגידו אזובי הקיר הדבקים לכסאותיהם ולשררה, הלא אלה השרים בממשלה?

Stevie Nicks – Has Anyone Ever Written Anything For You

בשנים הראשונות לנפילתו בשבי של רון ארד, נהגו לערוך ביום הולדתו מטס במבנה חסר. דיברו על זה ברדיו ושידרו בטלויזיה. ככה אני זוכרת את זה. כמה שנים שהמטס הזה אינו טס?

ביאטריס אומרת שאי אפשר לחיות כל הזמן עם הזכרונות הללו ולהזכיר כל שני וחמישי כל ארוע טרגי שארע וצריך להמשיך הלאה, לחיות את החיים. אולי היא צודקת ועלינו לשכוח את אלה שמסרו את נפשם עבורנו, כדי שנוכל לחיות בשקט בארץ המדממת הזו? עד המבצע הבא…

בתמצית:

על איזה מזבח הקריבו את רון ארד ולמה?

Leonard Cohen – Story of Isaac

השבוי כמשל והממשלה לשנינה


והיכן הם הנעדרים כולם?

16 באוקטובר 1986. החדשות במבט מספרות על תקיפת מטוסי חיל האויר בלבנון ומביאות תמונות מהשטח, כיצד מחלצים את הטייס. לנווט אין זכר. מה קרה שם, אני שואלת את עצמי בתדהמה, האם הטייס חשוב יותר מן הנווט? למה אי אפשר היה לחלץ את שניהם?

שנים עוברות. רבות. אין סימן חיים, פתאום יש סימן חיים קלוש ושוב – דממה מוחלטת. עד עצם היום הזה איננו יודעים מה באמת קרה לרון ארד, לא באופן רשמי, כי הרי לעם אין זכות לדעת מה נפל בגורלו של אחד מבניו הלוחמים. ומה קרה בקרב על סולטן יעקב? איך זה שאין אנו יודעים עד עצם היום הזה דבר על הנעדרים? איך זה שמי שמופקד על הנושא (יש כזה בכלל?) אינו הופך עולמות ומוצא תשובות?

גלעד שליט נולד בשנה בה נפל רון ארד בשבי. אתרע גורלו וגם הוא נשבה במסגרת שירותו בצבא. מה עשו ממשלות ישראל כדי לפדותו? ביטויים מבזים כמו "מחיר החופש", "המחיר גבוה מדי", "אסור לנו לשחרר רוצחים", "דם על הידיים" נזרקים אלינו מהממשלות השונות כדי לחפות על אוזלת ידן ומלים בלתי נתפשות סוקלות את הנורמות והערכים עליהם גדלנו וחונכנו. נפל דבר בממשלות ישראל ובחלק מהעם: "לא בכל מחיר!" מצוה חשובה כפדיון שבויים הופכת למרמס. הערכים שלנו מתמסמסים. איש-איש לפרטיותו. כעם, אנחנו הולכים ומתפזרים, הולכים ומתפוררים, יוצאים מכלל אחדות. ליכוד הוא רק שם של מפלגה מזיקה ומיותרת.

כל רגע חולף, כל שנה שעוברת, אינם מיטיבים עם אף אחד, לא כל שכן עם מי שנמק בשבי, בני משפחתו וקרוביו, אלה ששום דבר אינו יכול להשכיח מהם את קיומו. מפליא אותי כיצד מסוגלים העומדים בראשינו להרדם בלילה כשהם יודעים היטב שלא טרחו לנקוף אצבע כדי להציל נפשות מישראל המתייסרות לחינם.

ובימים האלה של 63 שנים לעצמאות מדינתנו, אין מלך בישראל, אין מי שימשול בתבונה וברגישות וינהיג אותנו לעתיד מוסרי וערכי. בימים הללו רק הרייטינג מושל בכיפה ומטמטם את העם וכבר אין מושיע בצר לנו. בימים האלה בקושי יוצאים מנהיגינו ידי חובה ומזכירים לפרקים את שבויינו ונעדרינו אך ורק למראית עין, שלא יבחינו שערלי לב הם כשאין מדובר במשפחותיהם ובמקורביהם.

הערת שוליים:

למעשה, רציתי לכתוב על טקס יום העצמאות בהר הרצל, על ההטרדה השנתית את מנוחתו של חוזה המדינה ובפיזוזים סמוך לקברו (אמי ז"ל היתה מצקצקת כל שנה בלשונה ונדה בראשה בצער למראות ומקוננת על כי כגויים היינו לחגוג בבית קברות), על השעמום, על הנאום הלעוס של יו"ר הכנסת, על שאין שאר-רוח. אלו ערכים אנו מנחילים לדורות הבאים? ואז קראתי את הידיעה על יואל שליט, שעשה מעשה אמיץ וניסה להסב את תשומת הלב לדבר הבוער, האמיתי.

הגרסא המקוצרת:

ערב טוב יאוש ולילה טוב תקוה. העוד לא אבדה תקוָתנו?

קישורים מומלצים:

  1. רון ארד ויקיפדיה
  2. גלעד שליט ויקיפדיה
  3. פדיון שבויים ויקיפדיה
  4. הקרב על סולטן יעקוב ויקיפדיה
  5. התשובה נישאת ברוח אליה טל
  6. איך קוראים לאהבה שלי יהודה פוליקר