ארכיון תג: שבת בפאריז

שבת בפאריז פברואר 2020 Shabbat in Paris February

מלקולם מקלארן וקתרין דנבפאריז פאריז

Malcolm McLaren & Catherine DeneuveParis Paris

הרוח הקפיאה לי את הפנים, אך הייתי אמיצה. הכל למען האהבה.

The wind froze my face, but I was brave. All for the sake of love.

הלכנו לטייל לאורך הסיין כדי "לשאוף קצת אויר צח", כפי שביאטריס ביקשה. למרות כל השכבות אותן העטיתי עלי, זה לא ממש עזר לי. 100c לא ממש התאימו לי, אף פעם אינם מתאימים. הרוח שנשבה די בחוזקה הוסיפה כפור להקפאה. הפעם הבאתי איתי בורקה שקניתי בארץ, אבל ביאטריס התרתה בי לבל אעטה אותה. "את ממש לא רוצה שיעצרו אותך לתשאולים על כל צעד ושעל", היא הסבירה. לא, לא רציתי. גם לא רציתי לצאת החוצה ולעזוב את החמימות ששררה בדירה שלה.

We went for a walk along the Seine to "breathe in some fresh air," as Béatrice requested. Despite all the layers I put on me, it didn't really help me. 100c didn't really suit me, it never did. The wind that was blowing quite hard added frost to the freeze. This time I brought with me a burqa I bought in Israel, but Béatrice warned me not to wear it. "You really don't want to be arrested for questioning every step of the way," she explained. No, I didn't want to. I also didn't want to go outside and leave the warmth in her apartment.

"מעניין על מה תכתבי הערב בקשר לבילוי שלנו כאן", אמרה עת פסענו לאט, זרועותינו שלובות זו בזו. "את תמיד מזכירה את הקור המקפיא אותו את חווה. אף פעם לא כתבת על הביקורים שלנו ברבעים השונים והיפים בעיר, למה זה?"

היה לי קשה לענות מבעד לשיני הנוקשות זו בזו ושפתי הרועדות בפני שקפאו. "איך לא קר לך?" תהיתי. "גם אם את רגילה למזג האויר הנורא הזה, עדיין אי אפשר להתעלם מהקור הזה."

מחייכת, קרבה את פניה אל פני, מצמידה את שפתותינו. "אולי זה יחמם אותך קצת", אמרה בשובבות עת שחררה אותן לאחר זמן-מה. "לשפתיים שלך יש טעם של גלידה." ברור שגלידה, חשבתי לעצמי, מדמיינת את צבען הכחול בעיני רוחי.

"I wonder what you are going to write tonight about our pastime here," she said as we walked slowly, our arms entwined. "You always mention the freezing cold you are experiencing. You never wrote about our visits to the various beautiful quarters of the city, why is that?"

I had a hard time to answer through my teeth knocking each other and my trembling lips in my frozen face. "How aren't you cold?" I wondered. "Even if you're used to this awful weather, this cold still can't be ignored."

Smiling, she drew her face nearer to mine, attaching our lips together. "Maybe it will warm you up a little," she said playfully when she released them after a while. "Your lips taste like ice cream." Obviously ice cream, I thought, imagining their blue colour in my mind.

אנרי דה טולוז-לוטרק: אוסף של 277 ציורים

Henri de Toulouse Lautrec: A collection of 277 paintings

במשפט אחד:

כתבתי גם על הבילויים שלנו, בהחלט כתבתי, אך מה אני יכולה לעשות שקר שם מאוד, בעיר הזו, פאריז?

In one sentence:

I also wrote about our pastimes, I definitely wrote, but what can I do if it's very cold in this city, Paris?

שבת בפאריז נובמבר 2019 Shabbat in Paris November

דאסו סיסטמס – פאריז 3D: לאורך הדורות

Dassault Systèmes – Paris 3D: Through the Ages

היה מעונן וקר, מה-זה קר! אני מזכירה לעצמי כל הזמן לא לחזור על זה, אך אני שוכחת מביקור לביקור. פאריז עיר קרה.

It was cloudy and cold, so cold! I keep reminding myself not to repeat it, but I forget from visit to visit. Paris is a cold city.

ביאטריס ואני מתעוררות לעוד בוקר מקפיא, דבר שבשגרה. בתוך הדירה חמים ונעים, אך מה שמחכה לנו בחוץ אינו מרנין את נפשי. היא רגילה למזג האויר הזה. היא פריזאית, היא נולדה וגדלה בעיר הזו. אני ישראלית, הארץ שלי חמה ונעימה, גם בחורף לא נורא. הנה, נובמבר ונעים. לפי אנשי התחזית, ישנם חלקים בארץ בהם יורדים גשמים, אפילו חזקים מאוד, אך בחדרה חמים. דיווחו לי שלא ירדה שם אף טיפת גשם במהלך סוף השבוע. זה מקום טוב לגור מבחינת מזג האויר, לא מבחינות אחרות. לא אזכיר שוב את הטינופת ברחובות.

Béatrice and I wake up to another freezing morning, which is commonplace. Inside the apartment is warm and cosy, but what awaits us outside does not gladden my heart. She is used to this weather. She is Parisian, she was born and raised in this city. I am Israeli, my country is warm and pleasant, even in winter it's not bad. Here, November and cosy. According to the forecasters, there are parts of Israel where rain is falling, even very heavy, but in Hadera it's warm. I was informed that there was not any raindrop over the weekend. It's a good place to live weather-wise, not in other ways. I will not mention again the filth in the streets.

פאריז בנובמבר. היה נסיון של אנשי האפודים הצהובים להתאגד ולעורר מהומות כדי להזכיר את קיומם, אך נראה לי שהקור הבריח אותם מהר יותר מאשר המשטרה. הלכנו רגלית לסעודת השבת אצל אחיה. לא רעיון טוב, אך נראה לנו טפשי לקחת את המכונית למרחק של חמש דקות הליכה, גם אם זה בכפור. לפחות לא ירד גשם.

Paris in November. There was an attempt by the yellow vests people to unite and riot in order to remind of their existence, but it seemed to me that the cold drove them away faster than the police. We took a walk for the Sabbath meal at her brother's. Not a good idea, but it seems silly to take the car to a distance of a five-minute walk, even if it's frosty. At least it wasn't raining.

האח, דתי השומר מרחק נגיעה מכל דבר נשי, הביט בי במבט מחייך, מאיר פנים, מקבל. אני תוהה אם הפנים את מהות היחסים ביני לבין אחותו. אלה דברים שאין מדברין עליהם במשפחה. גם אמהּ של ביאטריס מקבלת את נוכחותי כשאני מבקרת אותה לעתים קרובות בארץ, אליה עלתה עם רוב המשפחה לפני מספר שנים. 'את כמו בת שלי', היא נוהגת לומר לי. אני מתיחסת אליה כאל אם, למה לא? אם נפלאה כמו דומיניק תמיד טוב שיש: חמה, אוהבת, מקבלת, מכילה. גם אם ישנם דברים שאינם נאמרים בקול ואין דנים בהם איתה או בנוכחותה. יש קו אותו אין חוצין.

The brother, a religious who keeps a distance of Negiah from anything feminine, looked at me smiling, welcoming, accepting. I wonder if he internalized the nature of my relationship with his sister. These things are unspoken in the family. Béatrice's mother also accepts my presence when I visit her often in Israel, to where she made Aliyah a few years ago with most of her family. 'You're like my daughter', she uses to say to me. I relate to her as a mother, why not? A wonderful mother like Dominique is always good to have: warm, loving, accepting, containing. Even if there are things that are not spoken out loud and not discussed with her or in her presence. There is a line that is not crossed.

במשפט אחד:

פאריז הקרה בנובמבר, מה אין עושין למען האהבה?

In one sentence:

Cold Paris in November, how far are we willing to go for the sake of love?