ארכיון תג: שבת שובה

שבת שובה ה'תשע"ח Shabbat Shuvah 5778

צילום פסל סביבתי Photographing Environmental sculpture

צילום פסל סביבתי "זוג תרנגולים" Photographing an Environmental sculpture: Chicken & rooster

שעה לפני הארוע הודיעו לי להתארגן על עצמי ולצאת. אני הרי אשה גמישה עם זמן גמיש, כך שתוך פחות מן הזמן שהוקצב לי התיצבתי בפתח הבנין עם כל המתנות שהכנתי שבועות מראש, מוכנה ומזומנה להנות בכיף.

An hour before the event I was notified to gear myself up and go out. As a flexible woman with flexible time, I was able, in less than the time I was given, to stand at the entrance of my building with all the presents I prepared weeks ahead, ready to enjoy the day.

רק כשהייתי בתוך המכונית, ישובה בין שני נכדַי המקסימים, מפטפטת איתם בכיף, נזכרתי איזו שבת היום ומה היא מסמלת לי. אני בספק אם הייתי מוותרת על הבילוי הזה לוא הייתי מודעת לזה לפני כן. אני משתדלת לחיות את היום ולמצות את הרגע עד כמה שאפשר, כי אחר כך זה לא עכשו ומה שלא נעשה כשאנו מסוגלות עדיין, כבר לא יהיה אותו הדבר.

Only when I was in the car, seated between my two lovely grandchildren, enjoying chatting with them, I remembered which Shabbat it was and what it symbolizes for me. I doubt if I would skip this pastime if I was aware to this before. I'm trying to live the day and exhaust the moment as much as possible, because later isn't now and what isn't done while we are still able, won't be the same anymore.

היתה שבת נעימה, כיפית ומוצלחת.

It was a lovely, fun and successful Shabbat.

צילום בפארק Photographing in the Park

צילום בפארק Photographing in the Park

שבת שובה ה'תשע"ז Shabbat Shuvah 5777

933

עברו 13 שנה. מי זוכרת?

13 years have passed. Who remembers?

שבת שובה

אנדרטת מסעדת מקסים

את השבת ההיא לא אשכח לעולם. גם לא את השבת שקדמה לה ב-30 שנה פחות שבוע. ב-1973 הייתי חיילת בבור, חודשיים לפני השחרור מהשרות. ב-2003 צעדתי בחוף עם אהובתי, דקות לפני הפיצוץ הנורא סמוך לנו.

לפני 40 שנים, ב-י' בתשרי ה'תשל"ד, היתה זו שבת של יום כיפור, זו שאחרי שובה. לפני 10 שנים, ב-ח' בתשרי ה'תשס"ד, נקראנו לשוב אל השם, ולמרבה הצער, כמה מאיתנו אכן נענו לזאת בלי לרצות או להתכוון לכך.

שתי השבתות הללו השאירו בי צלקות עמוקות, כאלה החוזרות לדמם בכל פעם מחדש, שאינן נסגרות לעולם.

לפני יומיים, בשבת, נפגשתי עם כמה חברות לצהרים. זכר השבת ההיא, של הפיגוע הנורא במסעדה, צף ועלה בי. חוץ ממני ומהפצועה שטופלה בידי ג'סיקה (שהפכה להיות חברתהּ ואחרי כן שלי), אין אף אחת שזוכרת מה עשתה בשבת ההיא. לא את התאריך, לא את משמעותו, אם כי הן זוכרות את הפיגוע, כמו את שאר הפיגועים שהותירו את ארצנו מדממת. לפחות זה. או שאולי אין זה חשוב?

מישהי אמרה שהיא הכירה מישהו שנרצח בפיגוע ההוא, אך אינה בקשר עם משפחתו, כך שאינה מגיעה לאזכרות.

אחר כך עברנו לנושאים אחרים, פחות מדכאים.

10 שנים. רק מי שחָוְתה זוכרת.

האנדרטה ליד מסעדת מקסים

Shabbat Shuvah

I will never forget that Shabbat. Also not the previous Shabbat which was 30 years before it. In 1973 I was a soldieress, two months before I was due to end my military service. In 2003, I was walking on the beach, a few minutes before the horrible explosion near us occurred.

40 years ago, on the 6th September 1973, it was Shabbat and Yom Kippur, the one that came after Shabbat Shuvah. 10 years ago, on the 4th October 2003, we got a call from HaShem, and unfortunately, some of us picked it up without wanting or meaning to do so.

Both Shabbats left in me deep scars, the kind that keep bleeding time and again, and never close.

Two days ago, on Shabbat, I met with a few friends for lunch. The horrible memory of that Shabbat, with the explosion in the restaurant, arose in me. Except of myself and the injured woman who was treated by Jessica (who became her friend and later mine too), nobody remembered what she did that Shabbat. Not the date and not its meaning. At least (or perhaps it's not important?), they did remember the event, as they remember other terror attacks which left our country bleeding.

Somebody said that she knew a person that was murdered in that explosion, but she didn't keep in touch with the family, so she didn't attend at the Yahrzeits, the memorials.

Then, we changed the subject and moved on to other matters, less depressing.

10 years. Only those who experienced, remember.