ארכיון תג: שבת שלום

שבת שלום Shabbat Shalom

שלום לא היה, גם לא שקט, שלוה ולא מנוחה. קיוינו להקלה מהשבוע הקשה שעבר עלינו, אך זו לא באה לנו.

There was no peace, no quiet, no serenity, and no rest. We hoped for relief from the difficult week we went through, but it did not come on us.

כבר מאתמול אחר הצהריים, עת אלפי פלסטינים התגודדו על הגדר, חזו שיהיה משהו והתכוננו לקראתו. לא חשבתי שזה יהיה עד כדי כך רציני. תכננתי שבת שקטה, בילוי נעים עם הנכדים ואגירת כוחות נפשיים לקראת השבוע הקרוב, שגם הוא לא קל בדרך כלל – השבוע לקראת יום הזכרון לחללי צה"ל ולאחריו החגיגות של יום עצמאותנו. אצלנו, אנו רגילות ליגון ולשמחה הבאים זה אחר זה ומתערבבים ביניהם.

As of yesterday afternoon, when thousands of Palestinians had gathered on the fence, it was expected to something to occur and prepared for it. I did not think it would be that serious. I planned a quiet Shabbat, to spend pleasant time with my grandchildren and a gathering my psychic strength for the coming week, which is also not easy at all – this week in honour of the IDF Memorial Day, followed by the celebrations of Independence Day.

"בואי אלי", היא אמרה לי אתמול בסקייפ, "בואי ואפנק אותך." היה לי מספיק זמן להזמין את הטיסה שיצאה אחר הצהריים, אך היו לי כמה סיבות שלא לעשות כן. קודם כל, קבעתי עם הנכדים ולא היה סיכוי שאוותר על הבילוי איתם. שנית, לא בא לי להתקל במראות השגרתיים של המהומות אצלם שיוזמים האפודים הצהובים בסופי השבוע. פריז כבר מזמן אינה מקום שכיף לבלות בו, שלא לומר בטוח. היא הבינה את סרובי והחליטה לבוא לפנק אותי כאן.

"Come to me," she said yesterday on Skype, "come and I'll spoil you." I had enough time to book the flight that afternoon, but I had several reasons not to. First of all, I had plans with the grandchildren and there was no chance that I would cancel spending time with them. Secondly, I don't feel like coming across the routine scenes of the riots that the yellow vests are initiating on weekends. Paris has long been not a fun place to spend, let alone safe. She understood my refusal and decided to come and spoil me here.

The children know that after the war the Jews immigrated to the Land of Israel and established a magnificent country here, our country, where there are those who guard and protect us in the air, sea and land – these are our brave soldiers and policemen. When we are at home, in the kindergarten, at the sea, or when we stroll, they always guard us. Even though our enemies wanted to kill us – we managed to overcome them and we have a great country, beautiful and strong. Long live Israel!

יהודה פוליקר – איך קוראים לאהבה שלי

Yehuda Poliker – How do I call my love

במשפט אחד:

מסתבר, שתכניות לחוד ומציאות לחוד – שקט לא היה וגם לא התוכניות לבלות איתה ועם הנכדים.

In one sentence:

It turns out that plans apart and reality apart – there was neither quiet nor plans to spend time with her and the grandchildren.

ערב שבת ברגוע Calmly Shabbat Evening

רוני ידידיה וישראל גוריון – הוספות (מתוך 'חברים שרים אלתרמן')

Roni Yedidiah & Israel Gurion – Hosafot (Additions)

לי יש משפחה, לה יש משפחה, אבל לפעמים אנחנו מעדיפות לבלות זו עם זו בערב שבת ולסעוד יחד, רק אנחנו, ברגוע.

I have a family, she has a family, but sometimes we prefer hanging out with each other on Shabbat evening and dine together, just us, calmly.

 

Anna Vissi – Mavra Gialia (Black Glasses)

 

שבת שלום וחג שמח Shabbat Shalom and Happy Holiday

לוחות הברית

Tablets of the Ten Commandments

 

יום ששי, מחר שבת ומחרתיים ערב חג הסוכות. לא היתה לי ברירה, אלא לצאת לקניות, משום שביום ראשון יהיה בלגן גדול.

It's Friday, tomorrow Saturday and the day after tomorrow the eve of Sukkot. I had no choice but to go shopping because Sunday would be a big mess.

הסוּפֶּר דוקא לא עמוּס כל כך, למרות שציפיתי שלא יהיה מקום לשים שם סיכה. או שאנשים ערכו את הקניות שלהם אתמול או שהם דוחים אותן ליום ראשון.

The supermarket was not so packed, though I expected there would be no place to put a pin anywhere. Either people did their shopping yesterday or they put them off for Sunday.

בדרכי לשם, אפשר היה להריח גויאבות מן העצים הספורים שעמדו עמוסי פרי. בסופר, זו השנה הראשונה בה הציגו גויאבות, אך הן נראו כל כך מסכנות ורקובות, שהקונים הפוטנציאליים משכו מהן ידיהם והן נותרו בתוך הארגזים. לא יודעת מה קרה לפרי האהוב עלי ולמה איני מצליחה למצוא גויאבות אכילות. היקום כנראה אינו מעונין שאהנה מזה.

On my way there you could smell guavas from the few trees that were loaded with fruit. At the supermarket, this was the first time for years they had displayed guavas, but they looked so wretched and rotten, that potential buyers pulled their hands out so the guavas remained in the crates. I don't know what happened to my favourite fruit and why I can't find edible guavas. The universe probably does not want me to enjoy it.

שאלתי את הירקן אם אין גויאבות טובות יותר והוא ענה שזה מה יש. התעלמתי מן המבט המזלזל שהלה שלח לעברי והמשכתי הלאה. לא הייתי במצב הרוח המתאים כדי להעמיק את הנושא איתו ולומר שחבל שהוא טרח להציגן מלכתחילה, משום שהן ממש לא נראות טוב. לוא הייתי במקומו – לא הייתי מקבלת סחורה כזו, בעיקר אחרי שהם מפרסמים באותיות של קידוש לבנה שהתוצרת שלהם מגיעה מן השדה אל הסופר תוך 24 שעות. הגויאבות הללו לא נקטפו אתמול, כך זה נראה בבירור.

I asked the greengrocer if there were no better guavas and he said that this is what he has. I ignored the dismissive look he sent towards me and moved on. I wasn't in the mood of deepen the subject with him and say that it's a pity he bothered to display them in the first place, because they really don't look good. If I had been in his place, I would not have received such merchandise, especially after they publish in very large letters that their products come from the field to the supermarket within 24 hours. It seems very clear that these guavas were not picked yesterday.

בפעם שעברה, היתה לי איתו תקרית אחרת: הם מכרו במבצע שלוש חבילות של עשבים (שמיר, פטרוזיליה ונענע) ב-10 ₪ במקום ב-3.90 ₪ היחידה, אך היו רק שתיים, כך שכדי לנצל את המבצע הייתי צריכה לקנות שתי חבילות נענע וחבילת שמיר, כי פטרוזיליה לא היתה בנמצא. כשהתלוננתי על כך בפניו, הוא דוקא היה אדיב ונחמד והתנצל על המחסור בעשב החשוב כל כך למרק ולסלט שלי.

Last time, I had another incident with him: they sold three packages of herbs (dill, parsley and mint) for 10 NIS instead of 3.90 NIS per package, but there were only two, so I had to buy two packages of mint and a package dill, because there was no parsley. When I complained about it to him, he was kind and nice and apologized for the lack of such an important herb to my soup and salad.

הייתי אז עם הנכדים והתפתחה בינינו שיחה על חינוך הדור הצעיר. כחובש כיפה שחורה, הוא התפלא מאוד לשמוע אותם מדקלמים את ברכות הקידוש ושהם בכלל יודעים דברים על יהדות, כשסבתם מסתובבת בסופר עם מכנסיים קצרים וחולצת טי קצרת שרוולים.

I was then with my grandchildren and a conversation developed between us about the education of the younger generation. As a someone who wears a black Kippa (yarmulke), he was very surprised to hear them reciting the Kiddush blessings and that they knew about Judaism at all, when their grandmother was strolling around the supermarket with shorts and a short-sleeved T-shirt.

"בחן את יהדותך", בחנתי אותו בבחינה שאני מעבירה את רוב הדתיים הנקרים בדרכי, בעיקר את אלה החושבים שיש להם בעלות על האמת הבלעדית ושאחרים אינם נחשבים בעיניהם. "האם אתה יכול לדקלם לי את עשרת הדברות?"

"עשרת הדברות?" הוא חזר אחרי כהד, מנסה להרויח זמן. נראה היה בעליל שאין הלה בקיא בהם, למרות שהיה צריך, הרי אלה אבני הדרך ביהדות, הנחיות המוסר העיקריות שלנו.

"עשרת הדברות!" הכרזתי. "האם אין כבודו זוכרן? כי אני יכולה לסייע לך בזה, גם הנכדים שלי יודעים אותם בעל-פה." אימצתי את כל כוח האיפוק שלי כדי לא לפרוץ בצחוק גדול למראה פניו המשתהות. ילדים חילוניים יודעים את עשרת הדברות! איזה פלא!

"Examine your Jewishness," I examined him with the test the I pass most of the religious people caught in my path, especially those who think they own the exclusive truth and that others are not worthy. "Can you recite the Ten Commandments to me?"

"The Ten Commandments?" He echoed back, trying to gain time. It was obvious that he was not familiar with them, even though he should have, as these are the milestones in Judaism, our main moral guidelines.

"The Ten Commandments!" I declared. "Doesn't your honour remember them? Because I can help you with this, even my grandchildren know them by heart." I took all my strength of restraint in order not to burst into a big laughter at the sight of his pausing face. Secular children know the Ten Commandments! What a wonder!

"חבר'ה", אמרתי לו, "אני נמנעת מלתת לך ציון הפעם, אך אני מטילה עליך לשנן את הדברות עד לפעם הבאה שניפגש, כי אבחן אותך. ממליצה לך לשננם גם לצאצאיך."

הוא הבטיח לי לעשות כן, אך היום לא טרחתי לבדוק את הדבר. לחושך מבטו המזלזל, הבנתי ששכח ממני לגמרי.

"Man," I said to him, "I avoid from giving you a grade this time, but I order you to memorize the commandments until the next time we meet, because I will test you, and I advise you to memorize them to your offspring too."

He promised me that, but today I did not bother to examine the matter. In dark of his contemptuous look, I realized that he had forgotten all about me.

המבדיל בין קודש לחול Distinguishing Between Sacred and Profane

אנדלה ניר – לוס בילביליקוס צור משלו אכלנו המבדיל בין קודש לחול

Andela Nir

שבת זו העת בה אפשר לעשות את הדברים שבימי החול אי אפשר או בנוסף. אמנם אפשר ללכת לים בימי חול, אך הרבה יותר כיף לעשות זאת עם הנכדים, מה שאכן עושין בשבת.

Shabbat is the time when you can do the things that can't be done on weekdays of in addition. You can go to the sea on weekdays, but it's much more fun to do it with the grandchildren, which we do on Shabbat.

רחוב סומסום: אריק ובנץ בחוף הים

השבת עברה בכיף. היינו עם הנכדים בים; טבלנו ממש קצת, כי הים לא היה רגוע והרוח לא הניחה לו ולנו ומנעה מהשמש מלקפוח על ראשנו.

Shabbat passed very pleasantly. We were with the grandchildren on the beach; we dipped ourselves slightly in the water, because the sea wasn't calm and the wind didn't let it and us rest, while preventing the sun from heating the air.

Sesame Street: Bert and Ernie Go to the Beach

אני אוהבת את שעת בין הערביים, עת השמש נפרדת מאיתנו כדי לאפשר ללילה לבוא עלינו למנוחה. במוצאי השבת זה קצת מעיק, משום שאני חושבת על שומרי השבת הממתינים בחושך להדליק את האור כדי להבדיל בין קודש לחול. מבחינתי, לקודש יש ביטוי אחר, לא דתי, כי דרך ארץ קדמה לתורה ואם לא התנהגת לרעך הלא דתי בעיקר בצורה יפה ומכבדת – כל דתיותך לא שוה דבר.

I like the twilight, when the sun says goodbye to us in order to allow the night to come and let us rest. On Saturday Night, it a bit irksome, since I think of the Shabbat-keepers who wait in the dark to turn on the light in order to distinguish between sacred and profane. From my point of view, sacred is expressed in a different way, not religious, because proper behaviour precedes the Torah, and if you don't treat mainly your nonreligious fallow in a nice and honouring way – your whole religiousness doesn't worth a thing.

שבוע טוב ומבורך לכולנו! מי יתן ואך שלום וברכה ישררו בינינו.

A good and blessed week to all of us! May only peace and blessings be between us.

ירח מעל

Moon Above

ירח מעל

ירח מעל Moon above

יום ששי, יום של שִׂיש. אנחנו חוגגות יומולדת שנה לנכדי הצעיר, בנו של צְעיר בָּנַי. השמחה מתכנסת אחר הצהרים בפארק, תחת כיפת השמיים.

Friday night. A day of joy. We are celebrating a year to my youngest grandson, the son of my youngest. The bliss is gathering in the park, under the afternoon sky.

הפעוט אינו מבין מן הסתם את פשר ההמולה סביבו, אך הוא סופג את האוירה, את החמימות המשפחתית האופפת אותו, את המפגש עם בני דודיו ועם הסבתות והסבים, את האהבה המורעפת עליו מכל צדדיו.

Probably, the toddler doesn't understand the meaning of the tumult around him, but he absorbs the atmosphere, the family warmth wrapping him, the assembly with his cousins and grandparents, the love that is being heaped upon him all over.

צעצועים לרוב Toys and more

צעצועים לרוב Toys and more

שנה עברה והנה הילד התחיל ללכת, בוחן את גבולותיו, נע וסב בינינו, מתרפק על הסובבים אותו, מחבק את כל הנקרה בדרכו. כשהוא מגיע אלי, אני לוקחת אותו בזרועותי, מאמצת אותו אל לבי. הפספוס מביט בי בחקרנות רבה, מושיט יד אל משקפי ו-הופפפפפ – אלה כבר בידיו לבדוק איך הן בנויות ומה יקרה להן אם ישליכן ארצה. אני מורידה אותו בעדינות על רגליו ומגששת אחריהן לפני שמאן דהוא ימחצם בתום לב. הילדון אינו מתמהמה וכבר מושיט ידיו לבדוק את שערי, אם אפשר למשוך ואיזה כוח כדאי להשקיע במהלך הזה. המשקפיים ניצלו ועכשו עלי לשחרר את האחיזה האיתנה המאיימת לתלוש את שארית הפלומה שנותרה לי על הראש. הנה מגיעה הישועה בדמות בן דודו הגדול, בכור נכדי, המסית את תשומת לבו לענין אחר. בגיל הזה, העולם עדיין אינו משעמם, תמיד ישנם צעצועים נוספים לענות בם.

A year went by and the child started to walk, investigating his borders, moving amongst us, clinging to the people surrounding him, hugging everybody. When he reaches to me, I'm taking him in my arms, embracing lovingly. The infant gazes at me inquisitively, reaches for my glasses and… immediately they are in his hands so he can check how they are built and what might happen to them if he would throw them down to the ground. I put him gently down on his feet, and start searching for my glasses before somebody might accidentally crush them. The child doesn't waste any time and reaches his hands to examine my hair, if it can be pulled and how much strength is recommended to put in this move. My glasses are saved, and now I need to release the firm grip which threatens to tear off the remains of the hair on my head. Here comes salvation! His oldest cousin, my first grandson came to my rescue, and he takes the little one to take an interest in something else. At this age, the world is not boring yet, and there are always new toys to be interested in.

עילאי ויואב4e

הליל יורד. אני בטוחה שנכדי הקט ספג אל קרבו את אוירת השבת, את הקידוש שערכנו בליווי השמש היורדת. אפשר היה לראות על פניו המתוקות, החוקרות, איך הוא מפנים את שהוא רואה ושומע. הזמירות כבר מוטמעות בו ועם הזמן והיכולת, הוא יצטרף אלינו בקולו שלו. כמה נעים לקבל את פני השבת בקרב המשפחה המורחבת!

The night falls. I'm sure that my little grandson absorbed the special ambience of Shabbat, the Kiddush we had escorted by the sunset. One could see on his sweet enquiring face how he is assimilating everything he sees and hears. The Shabbat odes adapted by him, and with time and his ability he will join us with his own voice. How peasant it is to welcome Shabbat among the extended family!

עוגת יומולדת שמחה

עוגת יומולדת שמחה Happy birthday cake

בחניה למטה, במהלך הפיזור, מרים הנכד הראשי את ידו אל על ואומר: "הביטו אל חרמשו של ירח, כמה שהוא יפה!" אנחנו נושאות את עינינו מעלה, מתפעלות מהמראה המרהיב. סיום נפלא לחגיגה מענגת. רק בשמחות!

Down at the parking lot, during scattering, the main grandson lifts his hand up and says: "Look at the crescent moon, how beautiful it is!" We raise our eyes up, impressed by the spectacular sight. It is a wonderful ending to this delightful birthday celebration. May we always meet at happy events, Amen!

Sting – Moon over Bourbon Street

ט"ו באב ה'תשע"ה Tu B'Av 2015

Tu B'Av 2015

שבת שלום ומבורכת!

שבת שלום ומבורכת

הגדנה, יש לכן בכלל חשק לחגוג אחרי מה שקרה פה? אחרי רעידת אדמה כזו? לי אין.

שום מלים נבובות מפי הנבוב העומד בראש ממשלתנו לא יכסו על פני המדיניות המרושעת בה נקט לאורך השנים, של שיסוי חלקי העם זה בזה ועצימת עין לגבי טרור של יהודים, של נתינת יד להתפשטות מכל ערכינו היהודים, האנושיים.

תינוק הוא תינוק הוא תינוק!!! גם אם הוא פלשתיני, בן של עם אויב, עדיין הוא תינוק חף מפשע.

שבת שלום!

Tell me, do you still have any desire to celebrate after what happened here? After such an earthquake? I don't.

No empty words from the mouth of the hollow person who stands in the head of our government won't cover the malicious policy he implemented over the years, of incitement parts of the people on one another, and turning a blind eye to Jewish terrorism, of encouraging striping off of all our Jewish human values.

A baby is a baby is a baby!!! Even if he is a Palestinian, a member of the enemy, he's still an innocent baby.

Shabbat Shalom!

שבת שלום, שרון Shabbat Shalom, Sharon

נרות שבת    Shabbat candles

נרות שבת   Shabbat candles

יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:

סַבְרִי מָרָנָן.

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כִּי הוּא יוֹם תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

 

Yom hashishi vayechulu hashamayim veha'aretz vechol tezva'am.

Vayechal elohim bayom hashvi'i melachto asher asah. Vayishbot bayom hashvi'i mikol melachto asher asah.

Vayevarech elohim et yom hashvi'i vayekadesh oto. Ki vo shavat mikol melachto asher barah elohim la'asot.

Savri maranan.

Baruch atah adonai, eloheinu melech ha'olam boreh pri hagafen.

Baruch atah adonai, eloheinu melech ha'olam, asher kideshanu bemitzvotav veratzah vanu. Veshabat kodsho beahavah uvratzon hinchilanu, zicaron lema'aseh bereishit. Ki hu yom techilah lemikraei kodesh, zecher litzeeat mitzrayim. Ki vanu vahartah veotanu kidashtah mikol ha'amim. Veshabat kodshecha beahavah uvratzon hinchaltanu.

Baruch atah adonai, mekadesh ha'shabat.

Translation:

The sixth day. And the heaven and the earth were finished and all their host.

And on the seventh day G-d had finished the work which G-d had made; and G-d rested on the seventh day from all the work which G-d had made.

 And G-d blessed the seventh day, and hallowed it, because G-d rested thereon from all the work which G-d had created and made.

With the permission of my masters and teachers:

Bless​​ed art thou, O Lord our G-d, King of the universe, ​​who createst the fruit of the vine. 

Bless​​ed art thou, O Lord our God, King of the universe,​​ who hast sanctifie​​d us by thy commandments and hast taken pleasure in us, and in love and favor hast given us thy holy Sabbath as an inheritan​​ce, a memorial of the creation — that day being also the first of the holy convocations, in remembrance of the departure from Egypt. For thou hast chosen us and sanctifie​​d us above all nations, and in love and favor hast given us thy holy Sabbath as an inheritan​​ce. Blessed art thou, O Lord, who hallowest the Sabbath.

מחרוזת שירי שבת לילדים

A string of Shabbat songs for children

לשבת יש טעם שונה בחו"ל (מן הסתם). בארץ, ניתן לחוש את השבת כבר משעות הצהריים של יום שישי. בכבישים, התנועה מתמתנת, המכוניות הנוסעות מתדלדלות, ממלאות את צדי הדרכים ואת חניות הבתים. אני מתחילה לחוש את הקדוּשה באויר, זו המקדמת את שבת המלכה ומראה לה את הדרך אלינו. הכנות אחרונות ואז הדלקת הנרות עם זו שמולי בסקייפ או בצותא עם הילדים וצאצאיהם, לפי הנסיבות והתוכניות.

Shabbat has a different flavour abroad (presumably). In Israel, Shabbat can be felt since noon on Friday. On the roads, traffic is diminishing, cars are dwindling, filling the sides of the roads and parking lots. I begin to feel the holiness in the air, the one that welcomes Shabbat Hamalka (Sabbath the Queen) and shows her the way to us. Final preparations and then lighting the candles with the one in front of me on Skype or in the together with the children and their offspring, according to the circumstances and plans.

בחו"ל, לא משנה היכן, אם בפאריז או ברומא, בלונדון, בברלין או ב… החיים והעסקים כרגיל. אין שום תחושה מיוחדת של ערב שבת, גם לא תכונה לקראת המלכה. בתקופה בה גרתי בפינצ'לי, על אף הריכוז הגדול של ישראלים שם, לא חשתי באוירה של שבת. אני מניחה שבגולדרס גרין זה אחרת. אולי.

Abroad, no matter where, whether in Paris or Rome, London, Berlin or… life and business as usual. There is no special sense of Saturday evening, nor any bustle for the Shabbat the Queen. During my time living in Finchley, despite the large concentration of Israelis there, I didn't feel the Shabbat atmosphere. I suppose Golders Green is different. Maybe.

"את שומרת שבת?" היא שאלה אותי בהתחלה.

"לא שומרת במובן החרדי של השמירה, אלא מדליקה נרות, עושה קידוש וכדומה", עניתי. "אחרי זה אני יוצאת לבלות, נוסעת, מחוללת ומתהוללת."

"לזה התכוונתי", הסבירה, "גם אני לא חרדית."

"Do you keep the Shabbat?" She asked me at first.

"Not in the ultra-Orthodox sense of keeping it, but light candles, do the Kiddush and the like," I replied. "After that I go out to have fun, I drive, I dance and have a good time."

"That's what I meant," she explained, "I'm not ultra-Orthodox either."

כבר התחלה טובה. כבר מכנה משותף. כיהודיה וכישראלית, חשובה לי המסורת מאוד. אינני מאמינה בדת ו/או בא-לוהים, אך מחזיקה בדעה שיש לקיים את המסורת היהודית ולהנחילה הלאה, לדורות הבאים, אחרת מה אנחנו? המסורת, מבחינתי, היא הדבק המחזיק אותנו יחד כבנות ובני העם היהודי. למה זה חשוב? כי זה נותן תחושת שייכות, שיש לך שורשים, גם אם חלק ניכר מהם נגדע בשואה. כשאני מדליקה נרות, אני יודעת שגם מעברו השני של העולם עושות כך יהודיות בהתאם לשעת ההדלקה אצלן. לא יתומות אנחנו, בנות ישראל.

Already a good start. Already a common denominator. As Jewish and Israeli, tradition is very important to me. I don't believe in religion and/or G-d, but hold the view that Jewish tradition must be kept and passed on to future generations, otherwise what are we? Tradition, for me, is the glue that holds us together as members of the Jewish people. Why is it important? Because it gives a sense of belonging, that you have roots, even if a significant portion of them were cut of in the Holocaust. When I light candles, I know that Jews on the other side of the world also do so according to the time of their lighting. We are not orphans (alone), the daughters of Israel.

שבת שלום   Shabbat Shalom

שבת שלום   Shabbat Shalom

פאריז, כל היום כפור נורא, 4-1 מעלות צלסיוס. הבטיחו שלג ובשביל זה יצאתי החוצה, אך לא הסתייע, רק עננים פזורים ויבשים עברו, אינם טורחים להמטיר כלום. פאריז אינה קציר וכאן אין תולים כביסה על החבל בחצר כי אין חצר, אלא דירה (ובקומה מסחררת) ואת הכביסה מיבשים במכונה.

Paris, all day a terrible frost, 1-4 degrees Celsius. They promised snow and for that I went outside, but didn't happen, only scattered, dry clouds passed by, not bothering to pour anything. Paris is not Katzir and here there is no laundry hanging on the rope in the yard because there is no yard, but an apartment (and on a dizzying floor), and the laundry is dried in the drying machine.

הדלקת הנרות בשעה 16:36. בקציר, לפי שעון חיפה, כבר הדליקו שעה וחצי לפני כן, אך אני נוהגת כמנהג המקום, כמובן. ניחוח החלה הטריה, אותה אפינו קודם (היא לשה, אני שמתי בתנור והשגחתי על האפיה), ממלא את הדירה. החלה נחה על שולחן השבת, מכוסה במפית המיוחדת הרקומה במלים "שבת קודש".

Lighting the candles at 4:36 p.m. In Katzir, according to Haifa time, they have already lit up an hour and a half before, but I act as the local custom, obviously. The aroma of the fresh Challah, which we baked before (she kneaded, I put in the oven and supervised the baking), filling the apartment. The Challah rests on the Shabbat table, covered with the special cloth embroidered with the words "Holy Shabbat."

ביאטריס אומרת את הברכה, מציתה הגפרור ומקרבת לנרות. אני מביטה במעשיה, לבי מלא נחת. לא אחת היה לי דיון עם מדליקות הנרות למיניהן על סדר ההדלקה. עד כה, הייתי במיעוט. כפי שראתה בבית אמהּ ושנתה היטב, היא אומרת קודם את הברכה ואחר-כך מדליקה, בבחינת מברכת לפני המצוה (כמו שראוי לעשות) ולא כפי שעושות האחרות, המדליקות קודם ואחר-כך מברכות. לא שזה חשוב לי – לא הסדר חשוב כאן, אלא המסורת של ההדלקה. מבחינתי, גם כשמדליקים ב-8 בערב, הרבה אחרי שהמלכה הגיעה לבקרנו, כפי שקורה בבית הכנסת הליברלי, זה בסדר גמור. העיקר להבדיל בין חול לקודש ולא משנה מתי מחליטים שהקודש מתחיל.

Béatrice says the blessing, lights the match and draws near to the candles. I look at her actions, my heart full of pleasure. I have often had discussions with various types of candle lightings on the order of lighting. So far, I've been in the minority. As she saw in her mother's home and has studied well, she says the blessing first and then lights, in terms of blessing before the mitzvah (as it should be done) and not as the others do, who light first and then bless. Not that it matters to me – not the order is important here, but the tradition of the lighting is. For me, even when lighting at 8 pm, long after Shabbat the Queen came to visit us, as is the case in the Liberal Synagogue, that's fine. The main thing is to distinguish between the secular and the holy no matter when they decide that the holy begins.

היא מעבירה ידיה לאט מעל הנרות, מלטפת את האורות, מליטה את פניה ואומרת כמה מלים של תחינה ובקשה לחיים טובים ומאושרים. "שבת שלום, שרון", היא אומרת לי, נהרה בעיניה.

"שבת שלום, ביאטריס", אני מברכת חזרה.

כמה נעים בשתיים.

She moves her hands slowly over the candles, caresses the lights, covers her face and says a few words of pleading and asking for a good and happy life. "Shabbat shalom, Sharon," she says to me, brightness in her eyes.

"Shabbat shalom, Béatrice," I bless back. How pleasant it is in two.