ארכיון תג: שלג

לשבת לבד בחושך

ובלי להיות אפילו חצי פולניה…

ברד בקציר

ברד בקציר 13.12.13

זקני כל המקומות בארץ מקמטים את מצחם ואינם מסוגלים להזכר בדבר כזה. החזאית מידעת אותנו שבירושלים ירדו 46 ס"מ שלג והפעם האחרונה שירדו בה מלאן משקעים היתה לפני כמאה שנים והמספר אז היה 43 נקודה משהו ס"מ. שהחיינו והגיענו וקיימנו לזמן הזה שחוינו שיא.

נחל איילון עומד לגלוש ולהציף את גדותיו והנתיבים בהיכון סגירה. זקני תל אביב זוכרים מן הסתם את ההצפה האחרונה, לפני מספר שנים. משונה לדבר על מפלס איילון ולא – מה שאצלנו בגדר רפלקס – מפלס הכנרת…

אם יש משהו שאני שונאת, זה קור. לא אכפת לי גשם, אני אוהבת מאוד שלג, אבל הקור…

לפני 23 שנים, כשהתחלנו לבנות את בתינו בקציר, הוסבר לנו שאם חפצות חיים (קרי: חום) אנו, עלינו להתקין הסקה מרכזית שמופעלת בסולר. מחירי הדלקים היו נמוכים אז, אבל מה שהכריע את הכף, היתה העובדה שמזגני מיזוג האויר לא היו מסוגלים לפעול מתחת לטמפרטורה של 60, כך שלא היה טעם להתקינם אצלנו.

חורפים רבים חלפו-עברו, רוחות נשבו בעוז בהר אמיר (כ-400 מ' מעל פני הים), מקפיאים את הנפש, אך הפסקות החשמל שמזג האויר זרע לנו פה ושם, לא הפריעו לנו משום שהיה חם. כל עוד היתה ידך משגת לשלם עבור הסולר ו/או הנפט – הבית היה מחומם וזה הרי העיקר.

icy1

לפני שלוש שנים, התעוררנו פתאום וגילינו שמחירי הסולר והנפט להסקה הרקיעו שחקים. למעשה, אני לא הייתי פה, אלא הדיירים שלי הם שהודיעו לי שהחליטו להכניס מזגנים וביקשו את רשותי. מצדי… בביקור מולדת, מצאתי שרוב ותיקי הישוב החליפו את המערכות הישנות במיזוג אויר מרכזי מודרני על חשמל, שמסוגל לעמוד בגבורה בטמפרטורות הנמוכות. אמנם המשאב הזה שאב מהם דמים לא מעטים, אבל זה עדיין זול יותר מהדלקים. החלפתי גם אני.

עם המעבר למזגנים, גילינו שהתחממות כדור הארץ מתבטאת גם אצלנו. לי לא ממש חם אף פעם ואני הרי מעדיפה את החום על פני הקור, אבל מסתבר שהקיצים הלכו והתחממו בצורה ניכרת. אם לפני עשר שנים הסתפקו רוב התושבים אצלנו בבריזה שנשבה מן החלונות, הרי שמאז נסגרו הללו בקיץ והמזגנים הופעלו במלוא הקצב. מדאיג, לא?

למזלנו, אין הפסקות חשמל רבות, אבל כשזה קורה – זה לא טוב. פתאום את חשה חסרת אונים והקור… מה אפשר לעשות כדי לגבור עליו? מספרים לנו ברדיו ש-30,000 משפחות מנותקות מהחשמל ואין להן חימום כבר 24 שעות. אני לא מקנאה בהן. איך שורדים בקור הזה?

כתבה קצרה בטלויזיה מראה את מאהל ארלוזורוב ושוכניו. אף מלה מרשויות הרווחה. אף מלה מראש העיר שבמשמרת הזו נעשית החרפה הזו. אף אחד אינו טורח לקחת אותם משם, להעניק להם בית חם ומקום יבש להניח בו את ראשם. לא רק בחורף, אלא בכל ימות השנה. איך זה שבישראל, על סף 2014, עדיין מתגוללים אנשים ברחוב?

הלואי והשבת תעבור עלינו בשלום על אף הסופה הזו ואלה שיושבות לבד בחושך, שאין להן אחות וחברה לסייע, תיוושענה.

farm1e

ינואר בפאריז

לשם – מירי מסיקה

ושוב בפאריז ושוב בקור, בשלג. מינוס 2. מינוס 2! למה עזבתי את קציר החמימה? היתה הזדמנות למחיר מוזל (קרוב לחצי מהרגיל) וקפצתי עליה, אליה.

אני נוחתת בנמל התעופה על שם הנשיא לשעבר שלהם ויוצאת לטרמינל של אל על, המאובטח מאוד. גם פה, כמו בנמלי התעופה הבריטיים בהם נוחתים מטוסי חברת התעופה שלנו, מסתובבים השוטרים כשהם חמושים וערניים. פה זה לא בולגריה. כאן שומרים עלינו, הישראלים.

הפקידה החביבה מאחורי הדלפק מזהה אותי מביקורי הקודמים ואפילו מרשה לעצמה לחייך אלי די בידידות. אני תוהה אם היא מהקהילה, אך כמובן שמה מחסום לפי. חוצפה ישראלית אינה מתקבלת תמיד בברכה, בעיקר לא אצל זרים. לא שיש לי מה להסתיר, אך לא בא לי להלקח לחדר צדדי ולהבדק בצורה יסודית על לא עוול בכפי. לפיכך, אני מחייכת אליה בחזרה ומשיבה בנימוס לשאלותיה החטטניות על מטרת ביקורי בארצה ולכמה זמן. אני עונה את שהשבתי בפעמים הקודמות – באתי לנוח למשך סוף השבוע מעול החיים בארצי התוססת. היא מחייכת שוב ומעירה שיהיה לנו עכשו ראש ממשלה צעיר וחתיך. אינני מעמידה אותה על טעותה, העיקר שהיא תחתים לי את הדרכון ותשלח אותי לדרכי, אל חיקה החמים של ביאטריס החמודה.

אף אחת – מירי מסיקה

אני מגלגלת אחרי את המזוודה ומאתרת אותה. היא ממתינה לי בבית הקפה "שלנו", הסמוך ליציאה מאולם הנוסעים, שם אנחנו נוהגות להסב יחד לקפה ועוגה לפני שאנו פונות אל ביתה. מעין אתנחתא של התוודעות מחדש. בכל זאת מפרידים בינינו ים וארבע וחצי שעות טיסה.

"הלו, מַה שֶׁרִי", היא מקדמת את פני. החיוך שלה מדליק, כובש אותי כליל. אני מצמידה אותה אלי, אנו מתחבקות ארוכות, מתעלמות ממבטי הסביבה ונושקות זו לזו בהתלהבות בשפה שלה. שדה תעופה, מ'כפת לנו מי מסתכל/ת? איתה אני שומעת מוזיקה לא רק באוזני רוחי.

Matt Monro – The Music Played

את הדרך לביתה אנו עושות מכורבלות זו בזו במושב האחורי של המונית המחוממת. מסוכן מכדי לנהוג ועדיף להפקיד את המלאכה בידי המקצוענים היודעים לנווט את הדרך בערפל הסמיך האופף אותנו. פתיתי שלג קלים נופלים סביב, מלבינים את הכביש שאך פונה לא מכבר ונראה שמפנות השלג תצטרכנה לפעול שוב. מכונית משטרה חולפת על פנינו בזהירות, פנסה מאיר באזהרה. הנהג דרוך, מצמיד מבטו אל הכביש שלפניו לבל יחליק. אין עקיפות במצב כזה, בקושי אפשר לראות ממטר.

היא מחליקה על ידי, מצמידה אותן אל שלה. כמה רכות יש בה. היא מספרת לי בקולה השקט על ההפתעה שהבטיחה לי אם אבוא. פטריסיה קאס המהממת במסע של מופע מחוה לאדית פיאף. היא הופיעה כבר בלונדון ובעוד מקומות. בחודש הבא היא מתוכננת להופיע בפאריז ועורכת חזרות. חברה של ביאטריס השיגה לנו גישה לאחת מהן. אני לא מאמינה למשמע אוזני! אני מתה על הזמרת הזו, מתה!!! וגם על אדית פיאף. מילא לראות הופעה שלה, שזה די חלום בשבילי, אך חזרה? וואו!!! אני מרגישה ברת מזל להפליא וגומלת לביאטריס בנשיקה אסירת תודה. אפילו אין לי יום הולדת עדיין וכזו הפתעה נעימה מצפה לי! איזה כיף!

Patricia Kaas chante piaf

הג'יפיאס הצרפתי מכריז על הגעתנו אל סף ביתה. קרררררר לצאת מן המונית, בעיקר שהשלג ממשיך בשלו ונוחת עלינו, נצמד אלי שערותינו ובגדינו. הנהג אינו טורח לצאת כדי לסייע לי עם המזוודה, מן הסתם חס על בריאותו. אין דבר, זה יתבטא בטיפ שהוא לא יקבל ממני.

Salvatore Adamo – Tombe la neige

סערה Storm

מבול עלייך, מדינת ישראל

Flood over you, State of Israel

Esperanza Spalding – Wild is the Wind

כמה שנים שלא היתה לנו סערה כזו. היו כמה מינוריות, אך לא בעוצמה הנוכחית. כשגרתי בראשון לציון, בשנות ה-80, זה היה בדירה בקומה השלישית בבית דירות, כך שגם הרוחות הכי עזות לא השאירו בה חותמן. היה רק צורך להקפיד לא לתלות כביסה בזמן הסערה כדי שהכבסים לא יעופו לכל רוח ולחכות עד יעבור זעם. חֲבֵרָה, שגרה בבית פרטי, סיפרה שזה שונה, כי אצלה חשים היטב את הסערה: הרעפים זזים, התריסים משקשקים, החלונות רועדים (בעיקר ברעום הרעמים) ואם לא אטמת כהלכה את הפתחים, את עלולה פתאום למצוא את עצמך שטה בתוך בריכה בין כותלי הבית. לא נוח. מאז, התקדם העולם ושיטות הבניה שודרגו, את תריסי העץ החליפו כאלה מפלסטיק, שקטים יותר, והחלונות מותאמים למסילותיהם, כך שאין הם מרעישים.

For several years we did not have such a storm. There were a few minorities, but not with the current intensity. When I lived in Rishon LeZion, in the 1980s, it was in an apartment on the third floor of an apartment building, so even the strongest winds did not leave a mark on it. One had to be careful not to hang the washing during the storm so that the laundry would not fly away, and wait for the storm to pass. A friend who lives in a private home said it was different, because the storm was much noticed: the shingles move, the shutters clatter, the windows shake (especially during the thunderstorm), and if you don't properly seal the openings, you may suddenly find yourself swimming in a pool inside the house. Uncomfortable. Since then, the world has advanced and the methods of construction have been upgraded: the wooden shutters have been replaced by plastic ones, quieter, and the windows are adjusted to their tracks, so they are not noisy.

ילדים משחקים בשלג בריחן

בשנת 1988 הגעתי עם המשפחה לריחן, ישוב הסמוך לקציר, שם גרנו במשך 3 שנים. ב-1990, ירד באזור שלג. חויה מדהימה. פתאום, ללא שום אזהרה, קמנו בבוקר והכל היה לבן. בשביל ישראלית שהעבירה את רוב חייה במישור החוף (גבעתיים, ראשון לציון), שהים היה מרכז חייה ועדיין אהבתה הגדולה, לקום בארץ שלי לשלג היה חויה חדשה ומדהימה. הרגשתי בחוצלארץ… לילדים היתה זו חויה מרנינה, כמובן. קודם כל, חופש מלימודים, הרי הדרכים היו חסומות ואי אפשר היה לצאת מהישוב או לבוא אליו. שנית, לשחק בשלג, לבנות בובה ולזרוק זה על זה כדורים עגולים רטובים – בהחלט חויה שזוכרים היטב ואם שוכחים, יש הרי את התמונות שצילמתי (כל הזמן!) והן מסודרות באלבומים כדי להזכיר את חויות הילדוּת.

For the children it was a delight, obviously. First of all, freedom from school, the roads were blocked and it was impossible to leave the place or get in. Second, playing in the snow, building a doll and throwing wet round balls at each other – definitely an experience that one does remember well. If one forgets, there are the photos I took (all the time!) which are arranged in albums in order to remind my kids' childhood experiences.

גם בשנה שלאחריה ירד שלג בסביבה ומאז – כלום יותר. הטמפרטורה אצלנו כרגע נמוכה מהרגיל וממה שהיתה מאז חורף 1992, אולי יתמזל מזלנו וירד מחר שלג ונזכה שוב לקום לצח הצח הזה.

The next year, too, snow had fallen in the area and since then, nothing more. Our temperature is now lower than usual and since the winter of 1992, we may be lucky and it will snow tomorrow, so we will be able again to get up to this fresh white stuff.

סנופי ואני בשלג בריחן

בחורף של 1999, לקראת המילניום, כינסה אותי אשה אהובה תחת כנפיה וחסיתי בצלן עד שזו החליטה לגרשני מעל פניה. בחוץ היה קרררררר, אך בביתה היה נעים וחמים. היא הגיפה התריסים, האפילה על החלונות ורק הרוח עברה סביב ושרקה את שריקותיה בזמן שידענו חמדה, מכורבלות זו בזו במיטתה החמה, מסבירת הפנים.

In the winter of 1999, towards the millennium, a beloved woman convened me under her wings and kept me in their shade until she decided to expel me from her face. Outside it was colllldddd, but in her house it was cosy and warm. She closed the shutters, darkened the windows, and only the wind moved around and whistled its whistles as we experienced delight, entwined in each other in her warm welcoming bed.

אל גרין – איך לתקן לב שבור

Al GreenHow Can You Mend a Broken Heart

החורף של 2001 היה בסימן של נסיעות ונסיעות ועוד נסיעות באוטובוסים אל מי שהיתה הבטחה של התכרבלות והתגלתה כמצג שוא של מלים מפתות שלא היה להן כיסוי. טעות מצערת, מיותרת. אחר כך באו שנתיים נפלאות של אהבה גדולה שהסתימה בטרגדיה ובשברון לב, שנראה לי שלא התאוששתי ממנו עד היום. איני יודעת איך מתאוששות מדבר כזה.

The winter of 2001 was marked by traveling and traveling and more bus trips to somebody who was a promise of cuddling, but turned to be a false display of tempting words that had no cover. A regrettable, unnecessary big mistake. Then came two wonderful years of great love that ended in tragedy and heartbreak, which I think I have not recovered from to this day. I don't know how to recover from such a thing.

האמן ד"ר אנטון בידרמן מצייר סערה

האמן ד"ר אנטון בידרמן מצייר סערה

לשכנה שלי נכנסו אתמול מים למרתף. היא לא שמה לב שהחורף הזה שונה מקודמיו וכמויות המים אדירות ביותר בשפיעתן, כך שלא התכוננה כראוי. אחד המרזבים שלה מסתים בדיוק בכניסה למרתף והמים ששצפו ממנו ומהגג, חגגו בשמחה משל יצאו ממטאטאו של שוליית הקוסם, וזרמו במורד המדרגות הישר אל המרתף, חדרו מתחת לדלת ונוצרה בריכה. מגב לא היה עוזר פה.

Yesterday, water entered into my neighbour's basement. She didn't notice that this winter was different from the previous, that the amount of water was plentiful huge, so she didn't prepare properly. One of her gutters ends precisely at the entrance to the basement and the water that floated from it and the roof, joyfully celebrated as if they had come out of The Sorcerer's Apartment, and ran down the stairs straight into the basement, penetrated under the door, and a pool was created. A wiper wouldn't help here.

ילדיה, שבדיוק חזרו מבית הספר בזמן הגילוי, צהלו, כמובן ומיד גילו תושיה וחוש המצאה. הם אצו-חשו והביאו את בריכת הפלסטיק מהמחסן שבחצר (אליו גם חדרו המים, מן הסתם) ושטו בכיף ברחבי החדר המוצף. נזכרתי שלא הספקתי לצלם את הארוע רק אחרי שהכבאית שהזעקנו לשאוב את המים עזבה את המקום והילדים נותרו לקטר באכזבה על שהמים נדלו והבריכה לא הושארה על כנה לשעשועם. לא נורא, משום שאין זו מזכרת נעימה כל כך. יחד עם זאת, קרו דברים גרועים מזה בסערה הזו. ילדַי, הגרים בחדרה, סיפרו על עירם שדמתה לונציה ועל נחל אלכסנדר שעלה על גדותיו והציף לא רק מרתפים בעיר.

Her children, who had just returned from school at the time of the discovery, rejoiced, of course, and immediately discovered their ingenuity and sense of invention. They hurried out and brought the plastic pool from the storage in the yard (to which the water penetrated too), and sailed around the flooded room. I remembered that I had not had time to photograph the event until after the fire truck we called to pump the water left the place and the children were left to complain in disappointment that the water had been drained and the pool had not been left to play. it doesn't matter, because it is not such a pleasant memento. At the same time, worse things happened in this storm. My children who lived in Hadera tolled me that their city is like Venice and of the Alexander River that overflowed and flooded not only basements in the city.

המרזב שאכזב

בחמש אחר הצהרים קיבלנו סמס מהישוב ובו נאמר: 'כבישי הגישה לישוב מצומת קרע ומחריש חסומים. הודעה תישלח עם פתיחתם'. שש דקות לאחר מכן, התקבל סמס נוסף: "הגישה לישוב מצומת קרע נפתחה. עקב הסחף בכביש יש לנהוג במשנה זהירות". אין לטעות ולחשוב חלילה שלקח להם רק 6 דקות לפנות את הכביש מהסלעים שנפלו עליו ומהסחף שנגרר אחריהם, אלא ההודעות הגיעו בסמיכות זו לזו. איני מקנאה בנהגים שנתקעו.

At five in the afternoon, we received a text message from the people in charge, saying: 'The roads leading to the settlement from Kara Junction and Harish are blocked. A message will be sent upon opening.' Six minutes later, another text message was received: 'The approach to the settlement from Kara Junction has been opened. Due to the erosion in the road, one must drive with extreme care.' It should not be mistaken to think that it took them only 6 minutes to clear the road from the rocks that fell on it and the drift that followed them, but the messages came close together. I don't envy the drivers who got stuck.

אחר כך סיפר לי שכן שכביש ואדי ערה היה חסום בקטעים מסוימים, היכן שנוצרו שלוליות גדולות שמנעו מעבר, ולא רק כביש הגישה לישוב שלנו סבל מהמבול. הוא הראה לי את מכוניתו החדשה, שמזל שהוא לא הספיק להסיר ממנה את הניילונים, כי כשניסה לחצות אגם בדרכו הביתה, הוא לא שם לב שזה עמוק ועד שהבחין בדבר – הגיעו המים עד נפש (אבל ממש!) והציפו את המכונית לגובה מסעדי הכסאות. איך לא כבתה המכונית במים ואיך הוא הצליח לצלוח אותם ולהגיע לגדת הכביש – זה נס שקשה להבין. המכונית בסדר, רק הריפוד שעל קרקעיתה, זה שמתחת לשטיחוני הגומי, נותר סְפוּג מים ואני בספק אם זה מתכוון להתיבש. בודאי לא בימים הקרובים. יעצתי לו לפנות לחברה בה קנה את הרכב ולבדוק – שמא יהיו נחמדים אליו ובמסגרת שנת האחריות יסכימו להחליף לו אותם בחדשים ויבשים. אולי יתרחש לו נס נוסף?

Later, my neighbour told me that Wadi Ara Road was blocked in certain sections, where large puddles were created and prevented the cars to pass, and not only the access road to our settlement had suffered from the flood. He showed me his new car, which he was lucky not to have removed the plastic covers from it, because when he tried to cross a lake on his way home, he didn't notice it was deep, and until he noticed it – the water reached the soul (literally!) and flooded the car to the height of the chairs. How the car didn't extinguish in the water and how he managed to cross it and reach the side of the road – that is a miracle that is hard to understand. The car is all right, only the upholstery on the bottom, the one under the rubber mats, is left soaked with water and I doubt it is going to dry. Certainly not in the coming days. I advised him to go to the company where he bought the car and check if they would be nice to him and within the year of guarantee they would agree to replace them with new and dry ones. Perhaps another miracle would occur to him?

היום התחיל הבוקר די נאה, קצת גשם ירד מדי פעם, לא היה כל כך קר ואפילו היו כמה הבלחות של שמש. פהמי, הטכנאי הנחמד והאדיב של בזק בינלאומי הגיע בצהרים (עזבתי את נטויז'ן בשעה טובה!) וחיבר אותי לעולם. מקץ כשעה, עת ליויתי אותו החוצה, נתקפנו בגל קור עז. פתאום, ללא התראה. בחמש, עת יצאתי עם השכנה למכלת, שמחתי על שהתעטפתי בשכבות העבות. היה קרררררררר הרבה יותר מאשר החויה בסוף השבוע בפאריז. בקציר יש לנו 3-2 מעלות חמות יותר מאשר בירושלים, כלומר: אם אומרים ברדיו (או בטלויזיה) שעכשו מינוס מעלה בירושלים, אצלנו קופאות בכפור של 2-1 מעל האפס. רוצה לסהרה!!!

The day had begun quite nice this morning, a little rain had fallen from time to time, it wasn't so cold, and there were even a few flickerings of the sun. Fahmi, the nice and courteous technician of Bezeq International, arrived at noon (I left Netvision at a good hour!) and connected me to the world. About an hour later, when I was escorting him outside, we were attacked by an intense wave of cold. Suddenly, without any warning. At five, when I went out with the neighbour to the macolet, I was glad I had wrapped myself with thick layers. It was much colderrrrrr than the weekend experience in Paris. In Katzir, we have 2-3 degrees warmer than in Jerusalem, meaning: if they say on the radio (or television) that it's minus one degree now in Jerusalem, here we freeze in the frost of 1-2 above zero. I want to go to the Sahara!

נוסטלגיה: תל אביב בסערה 1938

מוזיקה:

  1. Wild is the wind Cat Power הפסנתר מדהים ומחשמל, אני רק תוהה אם זה ביצוע שהולם את המלים ואמור לתאר סערה, לא את השקט שלאחריה… או שמא כן?
  2. Wild is the wind Nina Simon אמנם אינני מתה עליה (וזו לשון המעטה ביותר), אך לדעתי היא עושה את זה מצוין.

רבינדרנת טאגור – אור

Rabindranath TagoreLight

סיפור של בדידות

סיפורי חורף