ארכיון תג: שמחת תורה

שמחת תורה ה'תש"פ   Simchat Torah 5780

Prashant Bereshit

ביאטריס לא חותה שמחת תורה בישראל והיתה סקרנית לחוות איך זה.

Béatrice did not experience Simchat Torah in Israel and was curious to see how it is.

משנה לשנה, כשההקצנה הדתית מתרחבת יותר ויותר, נעשה הרבה יותר קשה ומגעיל לראות את זה. במקום שהמודרנה תסייע לנו, היא ננגסת כל הזמן והחושך הולך ומשתלט עלינו. הרבה אין לנו מה לעשות. איני רואה את החילונים שכן רוצים לשמור מסורת יוצאים על זה לרחובות. לא יקרה.

From year to year, as religious radicalization expands, it becomes much more difficult and disgusting to see it. Instead of modernity helping us, it is constantly being bite and darkness is taking over us. We have nothing much to do. I don't see the secular people who want to keep tradition hit the streets to protest against it. Not gonna happen.

זה התחיל בדגלים שרצינו לקנות לנכדים. אמנם יש לנו רק נכדה אחת שמתאים לה להחזיק דדל (השניה פחות משנה), אך לא מתאים לה דדל שרק זכרים מצוירים עליו. פעם, אפשר היה לקנות דדלים כשילדות מצוירות עליהן. איני זוכרת דדלים עם נשים הרוקדות כשספר תורה בידיהן, את זה עדיין לא ציירו, אבל ילדות בהחלט כן. ביאטריס ויתרה על קניית הדדלים והתישבה עם הנכדים להכין כאלה שמתאימים להם, שאינם מפלים. לטעמי, יצאו דדלים מדהימים.

It started with the flags we wanted to buy for the grandchildren. Although we have only one granddaughter who is capable of holding a flag (the other is less than a year), it does not suit her a flag that only males are painted on. In the past, flags could be bought with girls drawn on them. I don't remember flags with women dancing with Torah scrolls in their hands, they haven't drawn that yet, but girls they certainly drew. Béatrice gave up buying the flags and sat down with the grandchildren to make suitable flags for them, which is non-discriminatory. To my taste, amazing flags have come out.

חיפשנו מקום בחדרה בו נוכל לחגוג בכיף, אך לא נמצא לנו כזה. אין בעיר הזו בית כנסת רפורמי, בו חוגגים בשוויון. בעצה אחת עם ההורים, הוחלט לחגוג בפארק, מחוץ לעיר. תכננו שהנכדים יקחו איתם את הדדלים ונמצא כבר דרך לחגוג איתם את שמחת תורה במקום.

We were looking for a place in Hadera where we could celebrate and have fun, but we couldn't find one. There is no Reform synagogue in this city, where they are celebrating with equality. In full agreement with the parents, it was decided to celebrate in the park, out of town. We planned that the grandchildren would take the flags with them and we would find a way to celebrate Simchat Torah with them in the place.

בפארק בו שהינו איתם, התאספו כמה נשים והחלו לרקוד עם ספר תורה בידיהם. הנכדה הביטה בהן בענין רב, עוקבת אחר תנועותיהן ומחקה אותן. "רוצה לרקוד?" שאלה אותה ביאטריס. הנכדה הנהנה בראשה וביאטריס נתנה לה יד כשבידה השניה היא מושכת אותי איתן. רקדנו במשך שעה ארוכה כשגם הנכדים האחרים מצטרפים אלינו בזה אחר זה. היתה לנו שמחת תורה של שוויון.

In the park where we were with them, several women gathered and started dancing with a Torah scroll in their hands. The granddaughter stared at them with great interest, following after their movements and imitating them. "Want to dance?" Béatrice asked her. The granddaughter nodded her head and Béatrice gave her a hand as she dragged me after them with her other hand. We danced for a long time as the other grandchildren joined us one after another. We had a Simchat Torah equality.

The Old Testament in 8 minutes

במשפט אחד:

בפאריז זה אחרת.

In one sentence:

It's different in Paris.

שמחת תורה ה'תשע"ח Simchat Torah 5778

Christina Feldman – The Jewish Holydays

בוקר חגיגי, הרחוב הראשי הומה בני אדם צוהלים, רוקדים ושמחים. הטף איתנו על דגליהם. אנו חוגגים את שמחת תורה בכיף, למרות היותנו חילונים גמורים.

A festive morning, the main street is crowded with joyful, dancing and cheerful people. The children are with us with flags in their hands. We celebrate Simchat Torah with all our heart, even if we are completely nonreligious.

בשנה שעברה המתה כל השכונה שלנו משמחת התורה ולחילונים המעטים לא היתה מנוחה. הפעם, הוחלט בעיריה לרכז את החגיגות בארבעה מוקדים בעיר, כך שחוץ משמחה מקומית בת כשעה בבוקר בבית הספר התיכון הדתי שלידנו, עבר עלינו החג בשכונה בשקט מבורך. אפילו הצלחתי לחטוף תנומה אחר הצהרים.

Last year, our whole neighbourhood buzzed with the noise of Simchat Torah, and the few secular who live here (like me) didn't have much rest. This time, the people in the city hall decided to concentrate the celebration in four main places in the city; therefore, except of a local short hour celebration in the morning at the religious high school near us, the holiday passed us with a blessed silence in our neighbourhood. I even managed to have a nap in the afternoon.

♀♀

החמה עומדת לרדת עוד מעט. אני יוצאת למרפסת עם הקפה והעוגה. השכן עומד למטה בחצר מול סוכתו, סביבו אשתו וילדיו והוא מביט בה בערגה, מבטו מרוכז, עמוק, נפרד ממנה עד לשנה הבאה. חג נוסף עבר עלינו בשלום.

The sun is about to leave us. I go out to the balcony with my coffee and cake. My neighbour stands below in the yard in front of his sukkah with his wife and children around him, and he's staring at it wistfully, his gaze focused, deep, as if saying goodbye to it until next year. Another holiday passed us peacefully.

Simchat Torah Medley – Simchat Torah Songs

 

שמיני עצרת

Shmini Atzeret

שישו ושימחו Joy and Rejoice

דדל שמחת תורה

עמוק בליבך, עיגולים של שמחה
ואור גנוז בנשמת אפך

מיכה שטרית

"שמחות קטנות" – ערב הפיוט הגדול

"Little Joys" – Evening of Liturgical Hymns

שישו ושימחו

ביאטריס טרחה ועמלה עם הנכדים ויצאו להן דֶדֶלים מהממים תחת ידיהם המוכשרות. בשנה שעברה הם הכינו אותם עם אבא-אמא בעברית והשנה – זה היה בצרפתית. הוריהם תהו שמא כדאי לשכור בשנה הבאה מישהי שתטמיע בהם את חוויית הכנת הדדל באנגלית. ביאטריס השיבה בתהייה משלה, שאולי זה רעיון לא רע כלל ואפשר להכין בכל שמחת תורה דדל בשפה אחרת. כמובן שמיד צצו כל מיני רעיונות ובאחד מהם חשבנו על סבתהּ הפרסית של אוריתי (הסבתא-רבה של הטף), אותה החמצנו, משום שלדאבוננו, הלכה הלה לעולמה בשנה שעברה בשיבה טובה (הלואי עלינו בבוא העת). נו, לא הכל מושלם. ביאטריס העירה שאמהּ (היא חמותי בהחבא) ודאי היתה שמחה מאוד לסייע בטריפוליטאית, לוא היתה מסוגלת לקבל את היחסים בין שתינו, שזה ענין מורכב ביותר מבחינתה. אולי פעם זה ישתנה. כרגע, אנחנו יכולות רק לקוות.

Joy and Rejoice

Béatrice worked hard with the grandchildren and they produced amazing Simchat Torah flags with their talented hands. Last year they did them with their parents in Hebrew, and this year it was in French. Their parents wondered how worth it would be to hire next year somebody who would make these flags with them in English. Béatrice replied that perhaps it wouldn't be a bad idea at all and they can make their flags every Simchat Torah in a different language. Naturally, all kinds of ideas popped up, and in one of them we thought about Orit's Persian grandmother (the children's great-grandmother) whom we missed since unfortunately she passed away last year at a ripe old age (I wish us the same when the time comes). Well, not everything is perfect. Béatrice commented that  her mother (who is secretly my mother-in-law) would be very happy to assist in Tripolitanian if she could accept our relationship, which is a very complicated matter as far as she's concerned. Perhaps it would change one day. At the moment, we can but hope.

"תגידי", מקשה הצאצא שהפך אותי לסבתא מאושרת, "התחרפנתן לגמרי? מה אתן הופכות לי את הילדים לדוסים?" להזכירכן, קוראותי הנאמנות, זה אותו אחד שבגיל 4 שאל אותי בקול רם וצלול, כשמכר שלי, רב, שומע ואוזניו מצילות מן הסתם: "מה זה אלוהים?" והִרוה אותי נחת. שמחתי שזה לא יגדל ביראה מיותרת ממשהו בלתי הגיוני ומיותר.

"Tell me", asks my offspring that made me a happy grandmother, "have you gone out of your minds? Why are you turning my children into dosalach (religious)?" I'd like to remind you, my faithful readers, that he is the one who at the age of 4 asked me loud and clear, while an acquaintance of mine, a Rabbi, shockingly heard: "What is G-d?" and made me happy. I was satisfied that he won't grow up with an unnecessary fear of something illogical and needless.

מזל שביאטריס רק שומעת עברית ואינה מבינה את הדברים.

"איזה דוסים על ראשך?" אני מהסה אותו בחריפות. "מה זה, אסור לילדים לדעת מאין באו, במובן של המסורת? אתה רוצה שיהיו בורים גמורים?"

"לדעת, כן", הוא עונה באורך-רוח, "אבל מה היא שמה לנרקיסי כיפה על הראש ולכלנית קשרה מטפחת? תכף היא תמליץ להם על פאות, הוא לגדל והיא לכסות את שערה."

Fortunately, Béatrice only hears Hebrew and doesn't understand.

"What dosalach are you taking about?" I sharply shut him down. "What, your children aren't allowed to know where they come from traditionally? Do you want them to be total ignorants?"

"Knowing, yes", he answers tolerantly, "But why did she put a kippah on Narkisi's head and tied a headkerchief on Calanit's head? Soon, she will recommend him to grow sidecurls, and her to wear a wig in order to cover her hair."

הטף דוקא התלהב. להתחפש תמיד כיף.

The grandchildren were exited. Always fun to wear masks.

♀♀

[הכנת דגלי שמחת תורה באתר של התנועה הרפורמית ליהדות מתקדמת]

Israel Movement for Reform and Progressive Judaism site

 ארבעת המינים

♀♀

חילונית א'

נטילת ארבעת המינים

ידעתי על נטילת ידיים, בעיקר לאחרונה, בגלל הפוליו לא עלינו, אך נטילת ארבעת המינים? הם עושים את זה עם מים וסבון? ממש מרטיבין? לא ברור לי, למה ליטול אם אפשר להניח להם?

בכתבה על שוק ארבעת המינים, תהה הכתב בפני קהל השומעים, כולו פליאה, איך מוציאין כל כך הרבה כספים על הללו, כגון 1000 ₪ (אלף!!!) טבין ותקילין לאתרוג. מיד נמצאו להם דוסים למכביר שנעמדו כאיש אחד לכהות בו: "בשבילנו, רוחניות זה דבר קדוש ונוציא כל סכום עליה. זו מהותו של עם ישראל!"

איך אני נוהגת לומר: כל אדם ורוחניותו הוא, שלא לומר 'מהותו הוא'. מי יודעת, אולי בנענוע מינים אלו ניוושע ותִקרב עת גאולתנו?

♀♀

חילונית ב'

בסוכות תשבו שבעת ימים

פעם, בילדותי (לדברי הנכדים, זה בטח היה לפני איזה מליון שנים), נהגנו אחרת: מיד אחרי תפילת נעילה ושבירת הצום, הזדרזו המדקדקין, גם אלה שלא היו דתיים, והתחילו במצוות דפיקת המסמרים לשם הקמת הסוכה. נראה לי שהיתה אז יותר מסורת מאשר ההפקרות של ימינו.

במהלך חול המועד עברו הפקחים ובדקו איזו מן הסוכות הכי יפה ואפילו חילקו פרסים למצטיינים בקישוטה. והיום מה? גורנישט. אם מישהו מקים סוכה – הוא ודאי דתי וכדאי לתפוס מהלה מרחק, כי בני מגזרו הפכו להיות קיצוניים ביותר בימינו. איפה הם הימים ההם, בהם גרנו זה בכפיפה לזה ולהוא ואף לא אחד מהדוסים ההין לידות אבנים בחילונים?

מר קו מנגן מוצארט

La Linea plays Mozart

♀♀

חילונית ג'

הקפות

חבר'ה, חשבתם איך זה נראה? עומדין להם הדוס'לך ורוקדין עם ספר. מאן דהוא החליט פעם שזה קדוש ומאז סובל כל העולם בכל מיני גרסאות של סבל, יסורים ועינויים שהמציאו לנו המאמינים. מתי ישוחרר העולם מהבלי הדתות ומעול השטויות הכביכול קדושות הללו? מתי נהיה חופשיים לחשוב בעצמנו בלי שמאן דהוא ימצא לנכון להטיף לנו כדי להכריחנו לדבוק בתורתו, אותה הוא מחשיב כאמת הבלעדית? מתי יסתפק כל אדם באשר הוא בעצמו בלבד ולא יראה חובה קדושה לעצמו למות על קידוש השם ולנבור בעסקי זולתו? מתי "ואהבת לרעך כמוך" יהיה שגור בפי כל וללא קשר וזיקה לאמונה כלשהי (ורצוי בלעדיה, כמובן)?

[משעשע איך עושין מוזיקה מעניינת…]

♀♀

חילונית ד'

מה השמחה הזו לנו?

הממשלה הזו על הפנים, הכלכלה על הפנים, הכל לא הולך כמו שצריך, אנחנו בקושי מקרטעים ואלה שמחין. על מה יש לשמוח? עומדים להם הדוס'לך ומפזזין כאילו אין מחר ואין על ראשנו כורת רשע עם גזרותיו המבישות ועוד מזמרין בקולי-קולות. אפשר לחשוב שעברתי לגור בשכונה דתית. אלה, אין להם בעיה לפלוש לכל מקום שהם יכולין ולהטריד את מי שאינו מעונין בשמחתם. החילונים, מן הסתם, בראש שמחתם, אחרת מה להם לחפש אצלנו?

מעולם לא חויתי את שמחת בית השואבה במו רמ"חי ושס"עי לפני כן והסתפקתי במה שהראו בטלויזיה. מה שהיה לי יותר מדי ומיותר בהחלט, אבל אני הרי לא ממונה על השידורים (חבל מאוד!). גם ככה מצב הרוח אצלי לא משהו ואלה רוקדין לי על העצבים. אוף! שהתהלוכה הרועשת הזו תעבור כבר מפה!

♀♀

שנה טובה – גרסת התפוח

Happy New Year – Apple's Version