ארכיון תג: שמיני עצרת

שמחת תורה ה'תש"פ   Simchat Torah 5780

Prashant Bereshit

ביאטריס לא חותה שמחת תורה בישראל והיתה סקרנית לחוות איך זה.

Béatrice did not experience Simchat Torah in Israel and was curious to see how it is.

משנה לשנה, כשההקצנה הדתית מתרחבת יותר ויותר, נעשה הרבה יותר קשה ומגעיל לראות את זה. במקום שהמודרנה תסייע לנו, היא ננגסת כל הזמן והחושך הולך ומשתלט עלינו. הרבה אין לנו מה לעשות. איני רואה את החילונים שכן רוצים לשמור מסורת יוצאים על זה לרחובות. לא יקרה.

From year to year, as religious radicalization expands, it becomes much more difficult and disgusting to see it. Instead of modernity helping us, it is constantly being bite and darkness is taking over us. We have nothing much to do. I don't see the secular people who want to keep tradition hit the streets to protest against it. Not gonna happen.

זה התחיל בדגלים שרצינו לקנות לנכדים. אמנם יש לנו רק נכדה אחת שמתאים לה להחזיק דדל (השניה פחות משנה), אך לא מתאים לה דדל שרק זכרים מצוירים עליו. פעם, אפשר היה לקנות דדלים כשילדות מצוירות עליהן. איני זוכרת דדלים עם נשים הרוקדות כשספר תורה בידיהן, את זה עדיין לא ציירו, אבל ילדות בהחלט כן. ביאטריס ויתרה על קניית הדדלים והתישבה עם הנכדים להכין כאלה שמתאימים להם, שאינם מפלים. לטעמי, יצאו דדלים מדהימים.

It started with the flags we wanted to buy for the grandchildren. Although we have only one granddaughter who is capable of holding a flag (the other is less than a year), it does not suit her a flag that only males are painted on. In the past, flags could be bought with girls drawn on them. I don't remember flags with women dancing with Torah scrolls in their hands, they haven't drawn that yet, but girls they certainly drew. Béatrice gave up buying the flags and sat down with the grandchildren to make suitable flags for them, which is non-discriminatory. To my taste, amazing flags have come out.

חיפשנו מקום בחדרה בו נוכל לחגוג בכיף, אך לא נמצא לנו כזה. אין בעיר הזו בית כנסת רפורמי, בו חוגגים בשוויון. בעצה אחת עם ההורים, הוחלט לחגוג בפארק, מחוץ לעיר. תכננו שהנכדים יקחו איתם את הדדלים ונמצא כבר דרך לחגוג איתם את שמחת תורה במקום.

We were looking for a place in Hadera where we could celebrate and have fun, but we couldn't find one. There is no Reform synagogue in this city, where they are celebrating with equality. In full agreement with the parents, it was decided to celebrate in the park, out of town. We planned that the grandchildren would take the flags with them and we would find a way to celebrate Simchat Torah with them in the place.

בפארק בו שהינו איתם, התאספו כמה נשים והחלו לרקוד עם ספר תורה בידיהם. הנכדה הביטה בהן בענין רב, עוקבת אחר תנועותיהן ומחקה אותן. "רוצה לרקוד?" שאלה אותה ביאטריס. הנכדה הנהנה בראשה וביאטריס נתנה לה יד כשבידה השניה היא מושכת אותי איתן. רקדנו במשך שעה ארוכה כשגם הנכדים האחרים מצטרפים אלינו בזה אחר זה. היתה לנו שמחת תורה של שוויון.

In the park where we were with them, several women gathered and started dancing with a Torah scroll in their hands. The granddaughter stared at them with great interest, following after their movements and imitating them. "Want to dance?" Béatrice asked her. The granddaughter nodded her head and Béatrice gave her a hand as she dragged me after them with her other hand. We danced for a long time as the other grandchildren joined us one after another. We had a Simchat Torah equality.

The Old Testament in 8 minutes

במשפט אחד:

בפאריז זה אחרת.

In one sentence:

It's different in Paris.

שמחת תורה ה'תשע"ח Simchat Torah 5778

Christina Feldman – The Jewish Holydays

בוקר חגיגי, הרחוב הראשי הומה בני אדם צוהלים, רוקדים ושמחים. הטף איתנו על דגליהם. אנו חוגגים את שמחת תורה בכיף, למרות היותנו חילונים גמורים.

A festive morning, the main street is crowded with joyful, dancing and cheerful people. The children are with us with flags in their hands. We celebrate Simchat Torah with all our heart, even if we are completely nonreligious.

בשנה שעברה המתה כל השכונה שלנו משמחת התורה ולחילונים המעטים לא היתה מנוחה. הפעם, הוחלט בעיריה לרכז את החגיגות בארבעה מוקדים בעיר, כך שחוץ משמחה מקומית בת כשעה בבוקר בבית הספר התיכון הדתי שלידנו, עבר עלינו החג בשכונה בשקט מבורך. אפילו הצלחתי לחטוף תנומה אחר הצהרים.

Last year, our whole neighbourhood buzzed with the noise of Simchat Torah, and the few secular who live here (like me) didn't have much rest. This time, the people in the city hall decided to concentrate the celebration in four main places in the city; therefore, except of a local short hour celebration in the morning at the religious high school near us, the holiday passed us with a blessed silence in our neighbourhood. I even managed to have a nap in the afternoon.

♀♀

החמה עומדת לרדת עוד מעט. אני יוצאת למרפסת עם הקפה והעוגה. השכן עומד למטה בחצר מול סוכתו, סביבו אשתו וילדיו והוא מביט בה בערגה, מבטו מרוכז, עמוק, נפרד ממנה עד לשנה הבאה. חג נוסף עבר עלינו בשלום.

The sun is about to leave us. I go out to the balcony with my coffee and cake. My neighbour stands below in the yard in front of his sukkah with his wife and children around him, and he's staring at it wistfully, his gaze focused, deep, as if saying goodbye to it until next year. Another holiday passed us peacefully.

Simchat Torah Medley – Simchat Torah Songs

 

שמיני עצרת

Shmini Atzeret

משיב הרוח ומוריד הטל

בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה' אֱלהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזּאת. וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטובָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׂבַּע אֶת הָעולָם כֻּלּו מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכותֶיךָ וּמֵעשֶׁר מַתְּנות יָדֶיךָ. 

זה לא היורה, הזרזיף הזה. אלה סתם טיפות מעצבנות שאפילו אינן משיבות את הנפש. זה התחיל בשמש מחייכת, אז שמתי מכונה. כשזו סיימה את פעולתה, זרחה עדיין השמש ואפילו הבטיחה ליבש את הכביסה, אז תליתי. אמנם השמש הטובה הבטיחה (אם כי לא נדרה) ואני מאמינה שעשתה כמיטב יכולתה, אך כוחות טבע אחרים גברו על כוונותיה הטובות. שתינו, השמש ואני, לא לקחנו בחשבון את תפילת הגשם.

לקראת השעה עשר שמנו פעמינו לבית הכנסת לשמוע את סיום הקריאה בתורה והתחלתה מחדש. בשבילי זה מחזה מרגש שטרם חויתי וחשבתי שהגיע הזמן. בית הכנסת המאולתר והרחבה שלפניו מלאים עד גדותיהם והמוני בני ובנות קציר מתגודדים סביב, גולשים אל כר הדשא הרחב ועומסים אף את חורשת הזיתים. מורין אוחזת בידי בחוזקה לבל נאבד זו לזו בהמון החוגג. לקח הרבה זמן עד שמצאנו זו את זו ואני מקוה (בתקוה שזה הדדי) שזהו זה ואפשר לברך על המוגמר. למלוא כל העין המון הומה אדם, חוה וטף, בעיקר אלה האחרונים, זאטוטים המתרוצצין בין רגלי החוגגין, אוחזין בַּדֶדֶל. אצל המהדרין, נעוץ בְּדִדְלם תפוח ירוק או אדום, בהתאם לעץ הגדל בחצר ביתם.

 

את תפילת הגשם נהוג לומר לאחר תפילת מוסף ואת הבקשה לגשם רק שבועיים אחרי, כדי שעולי הרגל לירושלים לרגל חג הסוכות יספיקו להגיע לבתיהם לפני שיחלו הגשמים. אינני בקיאה במנהגים דהיום, אם הללו השתנו (נראה לי שלא, בעיקר אצל האורתודוקסים) ואם אין דוחין יותר את בקשת הגשם בזמננו המודרניים, שהרי אין הצליינים העבריים מגיעין לירושלים ויוצאים ממנה על גבי הבהמות המצויות, אלא באמצעי תחבורה חדישים יותר. בכל אופן, גם בלי הבקשה המפורשת, התחשרו פני השמיים והעננים באו וטרפו את הקלפים, כלומר: נשבו לי בכבסים שהיו כבר כמעט יבשים והרטיבו להכעיס. באו כולה לחמש דקות, טפטפו, אפילו לא התכוונו להרוות את הצמחים, רק להרטיב את הכביסה. להכעיס.

 

שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זו מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טובָה וְאַחֲרִית שָׁלום. חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵירותֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצון בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלום. כַּשָּׁנִים הַטּובות לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

הגרסא החגיגית:

אין זו סתם אגדה בקציר, אלא אמת לאמיתה, עובדה שבעובדות, שכאשר אני תולה כביסה (בעיקר בסתו ובחורף, אך קורה גם באביב) – מזדרזים העננים להגיע כדי להמטיר עליה מזרזיפיהם.

חפירות:

  1. פיוטי גשם ויקיפדיה
  2. תפילת הגשם אתר איגוד בתי הכנסת העולמי
  3. תפילת הגשם דעת אנציקלופדיה יהודית
  4. תפילת מוסף ויקיפדיה
  5. מבחר דגלי שמחת תורה באתר של רונית דגלי אומות
  6. שלום עליכם סיפור הדגל (טרם מצאתיו, אין ברשת!)
  7. טופלה טוטוריטו – תאטרון תאיר