ארכיון תג: שמירת כשרות

איך את מרגישה How do You Feel

פמוטי שבת Shabbat candlesticks

פמוטי שבת Shabbat candlesticks

הנרות דלקו, משרים סביב אוירה נעימה של שבת, שני אורות חגיגיים המבדילים בין חול לקודש.

The candles were lit, creating around a pleasant atmosphere of Shabbat, two festive lights that distinguished between profane and holy.

היא עורכת את הקידוש ואני מתבוננת בה בהערצה רבה, שמחה על קיומה בחיי. שתינו רחוקות מאוד מן הדת, אך כיהודיות, אנחנו אוהבת לשמור על המסורת של העם שלנו. איננו שומרות מצוות, אנו שומרות על המסורת, על המקור והמהות שלנו.

She conducts the Kiddush and I look at her with great admiration, happy for her existence in my life. Both of us are very far from religion, but as Jews, we love to keep the tradition of our people. We do not observe the commandments, we observe the tradition, our source and essence.

הבת שלה מתקשרת לספר שבגן ביקשו מהילדים לא להביא מאכלים בשריים, משום שהשנה הם אמורים לאכול את ארוחותיהם בצלחות במקום מקופסת האוכל, כפי שהיה עד כה. "איזו מין כפיה דתית זו!" אני שומעת את הבת זועמת במלוא חמתהּ ברמקול של הנייד. "חצופים במשרד החינוך הדתי הזה! מה הם חושבים להם, שהם יכולים לכפות עלינו את הדת המאוסה שלהם?"

Her daughter calls to tell that the children in the kindergarten were asked not to bring meat meals, because this year they were going to eat their meals on plates, instead of the food box, as it has been until now. "What kind of religious coercion is this!" I hear the daughter furious in full wrath on the loudspeaker of the mobile phone. "They are cheeky in this religious education ministry! What do they think, that they can impose on us their repulsive religion?"

זוגתי שתחיה מביטה בי במבט כואב ואני ממהרת ללטף את זרועה במטרה להרגיעהּ. אני מחוה לה בידי להניח לבתהּ להוציא את אשר על לבהּ. עדיף בת כנה מאשר כזו שמסתירה את תחושותיה, לא ככה?

My lovely spouse looks at me with a painful look and I hurry to stroke her arm in order to calm her down. I gesture to her to let her daughter take out whatever lies on her heart. Better a candour daughter than such who hides her feelings, isn't it?

"הם רוצים לשמור על כשרות!" ממשיכה הבת בחרונהּ. "הם רוצים להכריח גם אותנו לשמור על כשרות! הם…"

"רגע", מנסה האם להבין, "מה לא בסדר בלשמור על כשרות?"

"את נורמלית?" צורחת הבת. "היום זה כשרות ומחר יכריחו אותך ללכת בלבוש צנוע ולשים סמרטוט על הראש! אני לא מוכנה לזה!"

"They want to keep kosher!" The daughter continues with her rage. "They want to force us to keep kosher, they …"

"Wait," the mother tries to understand. "What's wrong with keeping kosher?"

"Are you insane?" The daughter yells. "Today it is keeping Kosher and tomorrow you will be forced to wear modest clothes and put a shmate (rag) on your head! I'm not ready for this!"

זוגתי מגלגלת בעיניה ואני יכולה להבחין עד כמה קשה לה לשמור על קור רוחה, אך היא מתאמצת בכל כוחה. "אני חייבת לומר לך", היא אומרת לבסוף בשקט, תוך שהיא משתלטת בכוח רב על קולה הרועד, "אני שומעת את מה שאת אומרת ולא מבינה למה זה מרתיח אותך כל כך. מה מפריע לך לשמור על כשרות?"

"מפריע לי מאוד!" ממשיכה הבת לאתגר את מיתרי קולה. "אני לא רוצה לשמור על כשרות! זכותי!!!"

"בהחלט זכותך", מסכימה אמהּ, "אבל איני מבינה היכן נכשלתי. אני חינכתי אותך לערכים יהודיים מסורתיים, ושמירה על כשרות היא בהחלט ערך יהודי מסורתי."

My partner rolls her eyes and I can tell how hard it is for her to keep her cool, but she struggles with all her might. "I have to tell you," she says quietly, as she takes over her trembling voice, "I hear what you are saying and do not understand why it makes you so angry. What bothers you to keep Kosher?"

"It bothers me very much!" The daughter continues to challenge her vocal cords. "I do not want to keep kosher! I'm entitled not to do so!!!"

"it's certainly your right," her mother agrees, "but I don't understand where did I fail. I educated you to traditional Jewish values, ​​and keeping Kosher is definitely a traditional Jewish value."

"את לא חינכת", תוקעת לה הבת סכין, הישר אל תוך הלב. הפעם היה קולה נמוך מאוד, אך עדיין תקיף.

זוגתי מביטה בי, מנידה בראשה מצד לצד ללא יכולת לדבר. אני רואה את קצות פיה רועדים, אך המלים תקועות בפנים, עיניה מתעננות. היא מנתקת והדמעות מתחילות לרדת כמו אשד בלתי ניתן לעצירה. אני אוספת אותה אל בין זרועותי ומניחה לה להתפרק.

"You did not educate me," the daughter sticks her a knife straight into the heart. This time her voice was very low, but still firm.

My spouse looks at me, shaking her head from side to side, unable to speak. I can see the tips of her mouth trembling, but the words are stuck inside, her eyes clouding. She hangs up and the tears begin to fall like an unstoppable cascade. I gather her into my arms and let her fall apart.

Gayle KirschenbaumNo More Drama with Mama