ארכיון תג: שנה טובה

שנת ה'תשע"ט מסתימת The Year 5779 is Ending

אסתר שמיראמצע ספטמבר

Astar ShamirMiddle of September

שוב חלפה שנה, שוב נמצאות אנו על סִפָּה של שנה חדשה. הלואי וזו תבוא עלינו בטוב ותשפיע עלינו שפע של טוב.

Another year has passed, again we are on the cusp of a new year. Let it come to us in goodness and shower us with abundantly of good.

ערב ראש השנה ה'תשע"ח Evening of Rosh Hashanah 5778

Animation for Rosh Hashanah

מה אבקש לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה? מה אני רוצה שיקרה איתי?

What should I ask for towards the good new coming year? What would I like to happen to me?

שאזכה ב-22 מליון פאונד כדי שאוכל לסדר כלכלית את משפחתי

To win 22 million pound so I could sort my family financially.

שכולנו נמשיך להיות בריאים ומאושרים

We all continue to be healthy and happy.

למצוא בת זוג נורמלית, שאינה פוחדת ממה שהיא ושאינה חוששת לאהוב ולתת עם כל הלב.

To find a normal spouse who isn't afraid of what she is and doesn't fear to love and give with all her heart.

אלה שלוש המשאלות שלי לראש השנה. מה שלכן?

These are my three wishes for the Rosh Hashanah. What are yours?

שנה טובה ומאושרת לכולכן!

Happy New Year to all of you!

Shanah Tova

החלטות Decisions

 Decisions – Borgore feat. Miley Cyrus

לכבוד השנה החדשה אנו שוב מתישבות לשולחן ועורכות סיכומים של "מה היה לנו פה" ומחליטות החלטות. חלק מהן אנו מעבירות מהשנה שעברה וחלק חדשות.

For the New Year, again we sit at the desk and sum up last year, making decisions. Some of them, decisions we couldn't fulfil, we transfer from last year. Some are new.

העיקר שתהיה שנה טובה ומתוקה.

The main thing is to have a good and sweet year.

Dionne Warwick – I'll never fall in love again

Happy New Year

רק טוב!

Sydney 2014 fireworks1

ועיניתם את נפשותיכם

סליחה

אשמנו. בגדנו. גזלנו. דיברנו דופי.

העוינו והרשענו. זדנו. חמסנו.

טפלנו שקר. יעצנו רע. כיזבנו. לצנו.

מרדנו. ניאצנו. סררנו. עווינו.

פשענו. צררנו. קישינו עורף. רשענו.

שיחתנו. תיעבנו. תעינו. תעתענו.

ישנם אנשים הזקוקים לדת מיסרת, מקטינה, משפילה – אחרת חייהם אינם חיים והם חשים ריקנות. קוראים לזה מזוכיזם. קבין שונים של ערכים ירדו לעולם והתפזרו בין בני האדם כדי שהללו יבחרו בין טוב לרע, בין אור לחושך, בין הבנה להטפה, בין התמקדות בצלחת של עצמך לבין תחיבת החוטם הזב בענייני זולתך. קבין רבים. במה לבחור?

There are people who need a tormenting, demeaning, humiliating religion – otherwise their life is not satisfying and they feel emptiness. It is called masochism. Vary values came into the world and were scattered amongst humans so they will chose between good and evil, light and darkness, understanding and preaching, between focusing in your own dish and shtiping (sticking) your nose into other people's business. Many vary values. What should one chose?

אי אפשר שלא לתהות מדוע, למה וכיצד זה מתעללים בני האדם בזולתם, בסביבתם ובעולם כולו – כולל היקום (מקוה שכיסיתי את הכל) – במקום להתחשב, לחיות בטוב ולסייע זה לזה. איך זה, שאנו מתחנכים משחר ילדותנו למעשים טובים, אך גומרים רע? אם, במין התניה תמוהה, אתן חושבות על "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח' 21) – אז כדאי שתמהרנה ליטול קורה מבין עיניכן ואת קורי העכביש האופפים אתכן, כי אין דבר כזה. נהפוך הוא! יצר האדם טוב מנעוריו, כי אנחנו מתוכנתות מלידתנו להתחבר זו לזו, להיטיב זו עם זו, אך דא עקא שהחיים סותרים זאת באמצעות הסטירות שאנו מקבלות מבני אדם רשעים ומרושעים הנקלעים בדרכנו, כולל כאלה המגלגלים עיניהם לשמיים ביום הכיפורים, מקשקשים את הוידוי כלפי חוץ, אך ללא כוונה כלל וּבִּפְנִים הם מצפים בקוצר רוח לתום הצום, כדי שיוכלו להמשיך במעשיהם הנוראים. דוגמא אחת מני רבות היא בני משפחות פשע, שחלק ניכר מהם מאמין ואף חובש כיפה.

It is impossible not to wonder why do humans abuse others, as wrong as their surrounding and the whole world – including the universe (I hope that I covered everything) – instead of being considered, to live in a good way and assist each other. How is it, that we from the dawn of our lives we are being raised to do good, but end up as bad people? If, with a strange conditioning, you might think about "the human heart is evil from childhood" (Genesis 8, 21) – then hurry and wake up to reality and wipe away the cobwebs you are wrapped in, because there isn't such a thing. On the contrary! The human heart is good from childhood, because since birth we are programmed to connect to each other, to treat nicely each other; but the problem is that life contradict this by experiencing insults from evil people who come across our path, including such who, on Yom Kippur, roll their eyes up to the sky, babbling a confession outwardly, but without any intention, while inside their hearts they impatiently expecting for the fast to end so they will be able to continue with their horrible acts. One example of many is members of the mafia, who many of them are religious and attend church regularly.

תלי-תלים של פלפולים והתחכמויות מטומטמות אין בהם כדי לשכנע אותי שזו הדרך הנכונה, שכל השנה נתעלל זה בזה בלי חשבון ויום אחד בשנה נכה על חטא בכאילו ולמחרת נשוב לסורנו. כל השנה יש לנהוג בכבוד בזולתנו ולא לָעָווֹל כלל, להיות בנות חוה ובני אדם ישרים והגונים.

Heaps of splitting hairs and dumb wisecracks do not convince me that this is the right way, that all throughout the year we will abuse each other without being counted for, and only on one day in the year we will face remorse, and the day after we will return to our evil ways. We have to treat others with respect the whole year through and not to cause any harm at all, to be honest and decent humans. Well, wumans are kind, nice and good.

אריק איינשטיין ודוד ד'אור – אהבנו כאן

♀♀

נינה:

אני צמה עוד מהבית. זו מסורת אצלי. ישנם מנהגים שאני מקיימת מאז שאני זוכרת את עצמי. זה בדם. אינני הולכת לבית הכנסת, כי אין לי מה לעשות שם, בעזרת הנשים, עם הפטפוטים והשטויות שלהן, שלא לדבר על הסכומים העצומים שגובים מהמתפללים על המקומות. אני מעדיפה להתפלל עם המשפחה שמגיעה אלי לצום בצותא. הבית גדול ומרווח ויש מספיק מקום פה לכולם. יש המכנים אותו טירה. טוב, זו אינה טירה אנגלית, אבל יש פה חדרים לא מעטים, טרקלין גדול לארוח, חדר אוכל שיכול להכיל 50 איש; טוב, המשפחה גדולה וכשהיא מתכנסת בשבתות ובחגים, צריך שיהיה לכולם נוח. אני מאמינה באלוקים ומודה לו על מה שנתן לי, בלי עין רעה, ומתפללת שימשיך לתת. שפר גורלי. אני שמחה בחלקי.

כמה מהעובדים שלי ארגנו משלחת כדי לבקש ממני מענק לחג, בנימוק שהמצב לא טוב. איך לא טוב? אני הרי משלמת להם את המשכורות בזמן, נותנת להם הכל בהתאם לחוק, מה הם עוד רוצים ממני? מה הם חושבים, שאני עזרה סוציאלית? לא מספיק להם השי לחג שהענקתי להם? אני לא מבינה את הפרזיטים הללו. הם לא עובדים הכי-הכי, אבל אני משלמת להם את המשכורת ובזמן. כל הזמן הדרישות הללו, רק כדי למצוץ לי את הדם!

 

Nina:

I am used to fast since my childhood. It's tradition. I practice some traditions ever since I remember myself. It's in my blood. I don’t go to the synagogue because I have nothing to do there, at the women's section, with all their chatter and blather. Moreover, the money they charge for the seats is outrages, huge amounts. I prefer to pray with my family who comes to me to fast together. The house is big and spaces, and there is enough room for everybody. Some call it a castle. Well, it's not an English castle, but there are many rooms, a large parlour for entertaining, a dining room which can have 50 people dining. Well, we are a big family, and when we get together on Shabbats and holidays, they all should be comfortable. I believe in G-d and thank Him for what He gave me, and pray to receive more from Him, may we be protected from the evil eye. Everything is well with me. I'm content.

Some of my workers arranged a delegation to ask a holiday bonus, with the lousy excuse that the situation is not good. How is it not good? I pay their salaries on time, give pay all their benefits according the law, what do they what more from me? What do they think, that I am their social assistance? Don't they have enough with the present I gave them for the holiday? I don't understand these parasites. They are not the best workers, but I pay their salary and on time. All the time these demands, only to suck my blood!

מחילה

♀♀

ג'ינה:

לקראת הימים הנוראים אנו עסוקים מאוד בעשייה רבה ומבורכת למען הקהילה ועכשו אנו מכינות עצמנו לגולת הכותרת של התקופה הזו – תפילות יום כיפור הבא עלינו לחתימה טובה. הלב מתרחב לראות איך בכל שנה הקהילה מתרחבת בעטיה של הרבא, המנגישה את הדת לכל דכפין. אין אנו גובות תשלום על הכניסה ולא על מקומות הישיבה. מי שרוצה – תורמת מנדבת לבה וכיסהּ. יש מספיק תורמות ותורמים ואנחנו מרוצות ממה שיש. העיקר שהדברים באים מהלב ובכוונה גדולה ומבורכת.

הרבא מאחלת לכולנו צום קל וגמר חתימה טובה. אמן, כן יהי רצון!

Gina:

We are very busy these days. The High Holidays bring a lot of blessed doing for the community, and currently we are preparing ourselves for the climax of this time – the prayers of Yom Kippur that comes with Hatima Tovah, Amen! The heart expands with joy at the sight of how the community expands each year due to the Rabba who makes the religion accessible to all. We don't charge for our services, as well as not for the seats. Those who want – donate according their ability. We have enough donators and we are happy with what we got. The main thing is that people are acting from their heart and with a blessed meaningful intention.

The Rabba wishes us all an easy fasting and Gmar Hatima Tova. Amen, may it be so!

גמר חתימה טובה

♀♀

מינה:

לא יודעת למה, אבל בשבילי זה יום מיוחד, יום של חשבון נפש, של הרהורים, של קריאה. בילדות, זה היה יום נורא, אבל לא מהטעם שלשמו זה נועד, אלא נורא מרוב שעמום. לא היה מה לעשות. שלא כמו היום, יש אינטרנט, יש מחשב (ומזל שיש חשמל והדתיים אינם מפסיקים לנו אותו) ואמצעים נוספים, כדי למלא את השעמום בתוכן. אין לי צורך להתפלל או להכות על חטא שלא עשיתי, אבל אם היה לי בית כנסת בשכונה, כמו בימי ילדותי, הייתי שמחה ללכת לשמוע את "כל נדרי" ואת קול תקיעת השופר. ישנם דברים שמהדהדים בנפש ואי אפשר למחוק. אני למען המסורת, אך ללא הכפיה שבאה איתה מידי אלה שחושבים שהם המציאו את האמת היחידה ביקום.

השכנה מהפנטהאוז הזמינה אותי לחגיגה על האש הערב. כבר כמה זמן שאני חושדת בה שהיא מבית מדרשנו, אבל הוכחה אין לי. לא יצא לנו לדבר הרבה, רק שלום-שלום ומבטים חטופים. לתומי, חשבתי שהיא מתכוונת לארוחה המפסקת (לא שאני צמה, כמובן), אבל התברר לי שהיא התכוונה לסעודה שהיא עורכת עם חברות נוספות לתוך הלילה. בערב שבת רגיל הייתי שמחה להצטרף, אך לא כשזה נעשה להכעיס. איזו מין אשה זו, שעושה דוקא? זה כמו לנסוע. לא מבינה טיפוסים כאלה. מה שמאן דהיא עושה בתוך ביתה – עניינה היא, אך בפומבי? לדעתי, זה מגעיל. לא שהיה לי כבוד אליה, הרי לא הכרתיה ממש, אבל מעכשו אין סיכוי שאי-פעם נתרועע. אני מעדיפה להיות בגפי, מאשר לגרום עוול למישהו שצם ועובר ברחוב כשריח הבשר הנצלה עולה באפו. אמנם הם אמורים לענות את נפשותיהם, אך ביוזמתם הם ולא שידי תהיה במעל, חס ושלום.

סליחה ומחילה

♀♀

נאדיה:

בתור ילדה, תמיד צמתי ביום כיפור. ההורים הראו דוגמא ואנחנו, הילדים, עשינו כמותם. לא שאני אכלנית גדולה, אבל עם השנים, הקשר שלי עם הצום הלך והתנתק. לא מצאתי לנכון לענות את נפשי בשל דברים שלא עשיתי. אני מעדיפה להקדיש את היום הזה להרהורים ולחשבון נפש. אני רואה עצמי שומרת מסורת, אך לא מקפידה על קלה כחמורה וכיוצ"ב. אני משתדלת להיות בסדר כל השנה ואינני צריכה את הצום כדי לכפר על עוונותי. אני מאמינה באלוקים, אבל לא במה שמטיפים לנו בשמו. בשבילי, זהו אל טוב, רחום וחנון, שכאשר הוא רואה אותנו בחולשותינו, הוא בא לעזרתנו ומחזק אותנו לבחור בדרך הנכונה לנו, לאו דוקא לזולתנו.

יש גיל בו איננו צריכות כבר להצטדק על מעשינו בפני אף אחד, כך שרשמתי בלב קל את שמי בין אלה שאינם צמים. מן הסתם, הרשימה לא היתה קצרה. אמנם זה בית אבות שומר מסורת, אך אין כופין אותה על אף אחד, כך שבנוסף לארוחה המפסקת, הובטחו לנו הארוחות כסדרן.

איך אני מתכוונת להעביר את השקט של היום הזה? יש אינטרנט ויש אוזניות, כך שאני מסודרת.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

♀♀

במלה: אם אתם, החרדים לדת, אמורים לענות את נפשותיכם כדי לחזור בתשובה לדרך הישר אחרי שעוולתם במהלך כל השנה, למה אתם מאחלים זה לזה צום קל?

שולחן החג The Holiday Table

Sharon & neighbours

שנה חלפה, שנה עברה, אני כפי ארימה בתחינה לשנה טובה יותר מזו הקשה שחלפה. אולי זה אצלנו ב-DNA (ראיתן יהודים שאינם מקטרין?), אך אין שנה שבה אנו מתבוננות לאחור ורואות כי טוב ומקוות לשנה חדשה דומה. בכל שנות חיי, מכל הא/נשים שפגשתי, חויתי רק שניים. מלבדן, לא נתקלתי במישהו/י שאמר/ה בכיף שהיתה לו/ה שנה טובה. זה אומר משהו, לא? אגב, אצל שניהן לא מדובר בשנה רוחנית מוצלחת, אלא בכזו שהיתה רווחית מבחינה כספית. אם אין קמח, אין תורה.

A year went by, a year passed, I will lift my palms with a plea for a better year than the hard one that passed. Maybe it's I our DNA (have you seen any non-griping Jews?), but there is no year in which we look back and see that it was good and hope for another similar year. In all my years, of all the people I've met, I've only experienced two. Except for them, I didn't come across anyone who said they had a good year. It means something, doesn't it? Incidentally, for both of them, this was not about a successful spiritual year, but one that was financially profitable. If there is no flour, there is no Torah.

שנה טובה (אנימציה חמודה מאוד)

*

נינה

שולחן החג עמוס מכל טוב הארץ. אכן, ארץ זבת חלב ודבש היא ארצנו. הפיליפינית הזמינה מהסופרמרקט את המצרכים והטבחית (גם היא מאותה תפוצה) בישלה וטיגנה ואפתה את המאכלים המסורתיים. לפי הטעם, אפשר לחשוב שזו נולדה יהודיה. אמנם זה לא כמו בבית אמא, כי את זו בלתי אפשרי לשחזר, אבל גם זה טעים מאוד.

אני אוהבת לחגוג את החגים עם המשפחה. בראש השנה כולם באים אלי. זו כבר מסורת ואין לשנותה. לפחות לא כל עוד אני חיה. איזה כיף זה להיות יחד! השנה נוספו כמה נכדים חדשים במשפחה ונחמד שהם סופגים את המסורת יחד עם חלב אמם. מקוה לזכות לראות גם נינים, אמן כן יהי רצון!

הנרות דולקים בחגיגיות, שלהבותיהם מרעידות עם צלילי קולות המסובין. הים רוחש אי שם למטה, אך אין זה נשמע פה עם המוזיקה שאנחנו עושים בקולותינו. לפחות עכשו שקט לנו, אחרי שבמהלך השבוע שחלף היה לי סיפור מעצבן עם האספסוף הקולני שהפגין מדי יום, מבוקר עד ערב, בשער הבית. חלק הגזים מאוד וישן על המדרכה בתוך שקי שינה כדי לא לטרוח ללכת ולחזור. חצופים! מזל שלא הקימו לי פה אוהלים מול הבית! מה אני אשמה שעוד מפעל נסגר ודוקא בערב החג? אפשר לחשוב שאני אחראית פה לעם. אני אחראית רק על עצמי ועל הכסף שאני עושה בזעת אפי. לא קטפתי שום גרוש משום עץ! הכל עשיתי במו ידי, כי מי פרגן לי כל השנים? ואני מעולם לא עשיתי שום תספורת לאף אחד! תמיד החזרתי כל גרוש שהתחייבתי עליו ובזמן.

הסיפור שלי ידוע: נולדתי למשפחה קשת יום. בבית לא היה שום דבר, בקושי היה אוכל, כך שגם אני וגם אחי לא ליקקנו דבש. לימודים? מי הגיע לזה? המשכילים מבינינו בקושי סיימו בית ספר יסודי, שמונה שנות לימוד וישר הלכו לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. מעניין שדוקא אלה, עשו הכי הרבה כסף. אני היחידה מאחיותי שלא נישאה בשביל כסף, אלא הצלחתי לעשות את הוני לפני החתונה. לא הזיק שלמזלי גם לו היה את ההון שלו. איך אומרים: כסף הולך לכסף. היה לנו הרבה מזל ועשינו חיל.

אני מביטה סביבי מלאת נחת ושמחה. היתה לנו שנה טובה ומוצלחת. מאחלת לעצמנו שזו הבאה עלינו לטובה, תשפיע עלינו עוד יותר ממתנותיה. אמן!

Nina

The holiday table is packed with all the country's finest. Indeed, our country is a land of milk and honey. The Filipino ordered from the supermarket the groceries, and the cook (also from the same distribution) cooked and fried and baked the traditional foods. According to the taste, one might think she was born Jewish. While it's not like mom's, as it's impossible to restore the taste of her cooking, these are also very delicious.

I love celebrating holidays with the family. On Rosh Hashanah (Jewish New Year), everyone comes to me. It became a tradition and it can't be changed. At least not as long as I live. How fun it is to be together! This year, a few new grandchildren were added to the family and it is nice that they are absorbing the tradition along with their mother's milk. I hope to see great grandchildren too, Amen, may it happen!

The candles are lighting festivity, their flames tremble with the sounds of the participants. The sea sizzles somewhere down, but it isn't heard here with the music we make with our voices. At least now it's quiet for us, after the past week, when I had an annoying incident with the loud mob demonstrating daily, morning to evening, at the gate of the house. Some of them overdid it very much and slept on the sidewalk in sleeping bags so as not to bother going and coming back. cheeky! Lucky they didn't set up tents here in front of the house! What am I to blame for another factory shut down on the eve of the holiday? You'd think I'm responsible for the nation here. I'm only responsible for myself and the money I make by the sweat of my brow. I didn't pick any penny from any tree! I did it all with my own hands, because who took care of me all these years? And I've never done any haircut for anyone! I always returned every penny of debt I was obligated to, and on time.

My story is well known: I was born into the downtrodden family. There was nothing in the house, barely food, so neither I nor my brother licked honey. Education? Who got it? The most educated of us barely finished elementary school, eight years of schooling, and went straight to work to help support the family. Interestingly, these are the ones that made the most money. I am the only one of my sisters who did not marry for money, but managed to make my fortune before my wedding. It didn't hurt that he had his fortune too. How is the saying: money goes to money. We were very lucky and were very successful.

I look around me full of delight and joy. We had a good and successful year. Wishing us the next coming year for the better, will bestow upon us even more from its gifts. Amen!

שנה טובה מניר וגלי (אנימציה מצחיקה)

*

ג'ינה

בית הכנסת מלא מפה לפה. הרבא נושאת דרשה מקסימה ביותר וכל האוזניים כרויות אליה כדי לא לאבד אף מלה מדבריה מלאי החוכמה. דממה בכל, אפילו הילדים שותקים ואינם פוצים פה. כולנו אוהבות את הרבא שלנו. אני, כמובן, כרוכה אחריה הכי מכולן, כי היא שלי…

אנחנו פה כבר מספר שנים, אחרי שהיא קיבלה את השליחות הזו עליה. לא היינו צריכות להתלבט הרבה כדי לעקור מהארץ ולעבור לכאן. היא למדה כדי להגיע לזה ואילו אני עצמאית בִּתחום ממנו יכולה להתפרנס בכל מקום בעולם. טוב, אולי לא בג'ונגלים של האמזונס, שם יש צורך בכישורים מסוג אחר…

יש ענין רב בלהיות בת זוג של רבא. מלבד העיסוק שלי לפרנסתי, אני הרי ממלאת את ייעודי השני כעזר שלה ומשתדלת כמיטב יכולתי לשמור על הקהילה, כמעט כמו זוגתי שתחיה. זו אמנם עבודה רבה ובלי שעות מוגדרות, אך היא בהחלט מאתגרת ומאוד-מאוד מרתקת. מה עוד צריך בחיים? אהבה יש, ענין יש, עבודה יש – שרק ימשיך לנו ככה.

בשעות הבוקר ארגנתי מספר חבר'ה כדי לקשט את אולם הכינוסים הצדדי, בו סידרנו את שולחנות החג עליהם הנחנו מפות צחורות והעמסנו בכל טוב. היתה לנו שנה מוצלחת בקהילה והתרומות זרמו, כך שיכולנו לארגן ארוחה חגיגית דשנה ולא לבייש את הדִכפין שאף פעם אינם חסרין.

שנה טובה ומתוקה, מזמרת מקהלת הילדות והילדים. שתהיה כזו, אמן!

Gina

The synagogue is completely full. The Rabba carries a most adorable sermon and all ears are devoted to her, so as not to lose a word of her words of wisdom. Silence in all, even the children are silent and don't let any utter out of their mouth. We all love our Rabba. I, of course, follow her the most, because she is mine…

We have been here for a number of years now, after she took this mission upon her. We didn't have to worry much to leave Israel and move here. She has studied in order to achieve this, while I am self-employed in a field where I can make a living anywhere in the world. Well, maybe not in the Amazon jungles, where other kind of skills are needed…

There is great interest in being a Rabba's spouse. Apart from my occupation for making my own living, I fulfil my other purpose as her aide and try my best to keep an eye on the congregation, almost like my blessed spouse. This is a lot of work and without defined hours, but it is definitely challenging and very much fascinating. What else does one need in life? There is love, there is interest, there is work – may it continue for us this way.

In the morning, I organized a number of guys to decorate the side conference hall, where we arranged the holiday tables on which we placed white tablecloths and loaded on them with all the good food. We had a successful year in the community and donations flowed in, so we could organize a rich festive meal and not shame the never-ending needy paupers.

Happy New Year, chanting the children's chorus. May it be so, Amen!

שנה טובה – חבורת חג לטף

*

מינה

לפני איזה חודש שלחה לי מישהי מאתר ההכרויות בו אני רשומה, הודעה עם מספר הטלפון שלה. אני אשה מנומסת וגם יהודיה כשרה, אז שאלתי בהודעה חוזרת לשעות הנוחות לה שאתקשר. מה אני יודעת מה סדר היום של מאן דהיא? אני שונאת להתקשר ולגלות שזו בדיוק עסוקה וּבְאמצע משהו או עובדת במקום בו אולי לא יודעים שהיא לסבית ואינה מסוגלת לדבר כרגע. תשובה לא קיבלתי. אז לא. עד לפנות ערב, כשבדקתי את התבה שלי באתר, נראתה ההודעה ששלחתי אליה כבלתי נצפית. לא ברור לי: למה טרחה, אם אינה פותחת את ההודעות המגיעות אליה? עוד לסביה מטורללת בחיי? אוף!

כבר שנים שאין לי אף אחת, מאז הלכה אריקה לעולמה והשאירה אותי כואבת ודוויה. ולבד. היו לי פה ושם נסיונות משמימים עם נשים, אך אחרי שטעמת את הטעם של האחת והיחידה, של הנפש התאומה שלך, של אהבה עם כל הלב ללא כחל וסרק, של השלמות בהתגלמותה – איך אפשר למצוא שוב את מה שהלב שלך יכמה אליו? לא אם אתרע מזלך.

חברות מנדנדות לי השכם והערב שאני צריכה להפסיק עם זה ולסגור את הפרק ההוא כדי שאוכל להכניס אל חיי אהבה חדשה. הייתי רוצה, אבל זה לא קורה. הן גם אומרות לי שאסור לי להשוות עם מה שהיה לי. כאילו שאני משוה. אני ממש לא! אבל מה אני יכולה לעשות שכל שיחה שמתחילה עם מאן דהיא פוטנציאלית (ועם תקוה שהפעם זה יקרה!!!), סופה מפח נפש על הרדידות, על השטויות שהן מקשקשות לי באוזן, על הריקנות שהן משאירות בי? לא שאני כזו מתפלספת ו/או משכילה מאוד (בקושי סיימתי 10 שנות לימוד), אבל אין כבר נושאי שיחה אחרים מלבד הנקיון לקראת החג, המחירים המאמירים בשווקים ובחנויות והנכדים? הלוווווו! מה עם איזה ספר טוב שקראת (מי עוד קוראת?), מה עם איזה סרט טוב בו צפית (למי יש זמן?), מה עם קצת פלפל בחיים?

היה לי נפלא עם אהובתי, היו לנו כמה שנים טובות יחד ואז קרה האסון. הלב השבור שלי אמנם לא יתאחה לעולם, אך גם עם לב מרוסק אפשר לאהוב. אני ממש לא מחפשת אותה בכל אשה חדשה שאני פוגשת, כי אני הרי יודעת שאריקה שלי היתה רק אחת ואין בִּלתה. אינני תרה אחר אחותה התאומה, הרי אף אחת לא תוכל למלא את מקומה. אני מחפשת מישהי שתהיה נפלאה כשלעצמה, עם תכונות שתתאמנה לי, מישהי שתמלא אותי בענין ותמתיק את לילותי.

מקוה שהשנה החדשה הבאה עלינו לטובה תביא לי בכנפיה את האחת ולא אצטרך יותר לשבת אל שולחן החג בגפי או להסתפח אל זה של מי מחברותי טובות הלב.

Mina

About a month ago, someone from the dating site I'm registered at, sent me a message with her phone number. I am a polite woman and also a kosher Jewish woman, so I asked in return for her convenient hours of me calling her. What do I know about the someone's agenda? I hate to call and find out that she is busy and in the middle of something or working somewhere that may not know that she is a lesbian and is unable to speak at the moment. I didn't get an answer. So no. Until dusk, when I checked my box on the site, the message I sent to her seemed unread. It's unclear to me: why did she bother, if she doesn't open the messages sent to her? Another crazy lesbian in my life? Ugh!

For years I have never had anyone, since Erika passed away, leaving me sore and doleful. And alone. Here and there I have had dreary attempts with women, but after tasting the taste of the one and only, of your soul mate, of all-hearted and ideal love, of perfection in its incarnation – how can you find what your heart desires again? Not if you are unlucky.

Friends are nagging me over and over that I need to stop with this and close that chapter so I could bring in a new love to my life. I would like to, but it doesn't happen. They also tell me that I must not compare with what I had. As if I'm comparing. I'm not! But what can I do when every conversation that begins with a potential candidate (and with the hope that it will happen this time!!!), ends with bitter disappointment for the shallowness, for the nonsense they rattle in my ear, for the emptiness they leave in me? Not that I'm such a philosopher and/or very educated (I barely finished 10 years of schooling), but are there no other topics of talks besides the clean-up for the holiday, increasing prices in markets and stores and grandchildren? HELLOW! What about a good book you read (who else reads?), what about a good movie you watched (who has time?), what about some spice in life?

I had a wonderful time with my loved one, we had a good couple of years together and then the disaster happened. My broken heart will never heal, but also with a crushed heart you can love. I really don't look for her with every new woman I meet, because I know my Erika was just one and there is no other like her. I'm not looking for her twin sister, as no one can take her place. I am looking for someone who will be wonderful in her own right, with traits that will fulfil me, someone who will fill me with interest and sweeten my nights.

I hope that the next new year which comes upon us for the better, will bring me in its wings the one, and no longer I'll have to sit at the holiday table by myself or annex to one of my kind friends.

שולה חן – שנים-עשר ירחים

*

נאדיה

אני שוכבת פה לבד בחושך. אפשר לחשוב שאני פולניה, טפו! אמנם יש עוד שתי נשים בחדר, אך הן יצאו אל משפחותיהן לחג. יש אנשים שיש להם מזל וזכו למשפחה אוהבת ודואגת המזמינה אותן להסב איתן לשולחן החג. לי אין כלום. כל מי שהכרתי, הלך לעולמו. לא היה לי מזל להקים משפחה. מה אני אשמה שלא נחנתי ביופי חיצוני ואף אחד לא חיזר אחרי? גם לא הבן של הסנדלר, שאמו היתה מנקה בבתי האשכנזים ולא היה שידוך מי-יודעת-מה, אבל הלב שלי כאב אליו משום-מה. מה יכולתי לעשות שהוא לא טרח להעיף בי מבט שני, אחרי שבקושי רפרף עלי עם הראשון?

אֲחֵר לא היה. הלב שלי קפא ולא אהב יותר. היו לי חברות, תמיד היה לי עם מי לבלות, אך לא יותר מזה. את כל חיי העברתי בלהיות לבד בלילות. כשהייתי צעירה, זה היה מציק לי ומדיר שינה מעיני, אך עם הזמן התרגלתי. האדם הרי הוא סתגלן ומתרגל לכל דבר שהחיים מביאים לו, גם אם זה לא מוצא חן בעיניו.

בערב, בסעודת החג, ישבתי עם עוד כמה שגורלם המר להם כשלי ובלית ברירה נשארו לעשות פה את החג, במקום שממנו אין מוצא, אלא לעולם שכולו טוב. בזמן שברכנו וטבלנו התפוח בדבש, חשבתי בלבי על מה אני כבר יכולה לאחל לעצמי. החיים שלי כמעט ועברו, למה כבר אני יכולה לשאוף? בגילי, מי עוד יכולה לחשוב על אהבה?

Nadia

I'm lying here alone in the dark. You might think I'm Pole, tfu! Although there are two other women in the room, but they went out to their families for the holiday. Some people are lucky and have a loving and caring family that invites them to sit at the holiday table with them. I have nothing. Everyone I knew passed away. I was unlucky to never start a family. What is my fault that I didn't endow with external beauty and nobody courted me? Not even the shoemaker's son, whose mother was a cleaner in the Ashkenazi houses and wasn't much of a match, but my heart ached for him for some reason. What could I do that he didn't bother to take a second look at me, after barely glancing at me the first one?

There was no other. My heart froze and no longer loved. I've had female friends, I've always had whom to spend time with, but nothing more. I spent my entire life being alone at night. When I was young, it was bothering me and I lost sleep because of it, but over time I got used to it. We are adaptable and accustomed to everything that life brings, even if we don't like it.

In the evening, at the feast, I sat with a few others whose fate is misery like mine and had no choice but to spend the holiday here, from where there is no way out but to the world that is all good. As we blessed and dipped the apple in honey, I thought about what I could wish for already. My life is almost over, what can I aspire for already? At my age, who can still think about love?

שנה טובה – החבובות

*

במשפט אחד:

שנה טובה ומתוקה לכולנו.

In one sentence:

Happy sweet new year to all of us.