ארכיון תג: שקיעת שמש

ציפורים נודדות, קשת בענן   Migrating Birds, Rainbow

עיר בהפוגה בגשם A city at respite in the rain

עיר בהפוגה בגשם   A city at respite in the rain

נפלאה שקיעת שמש לנפש ההומה, שנאמר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכָּכָה לּוֹ בְּעוֹלָמוֹ".

Wonderful is the sunset for the moved soul, as it is said: "Blessed be the Lord our G-d, the King of the Universe, that his world looks like that".

אתמול, כשחזרתי מקניית הפטרוזיליה והשמיר ועוד כמה דברים קטנים, היתה הפוגה בגשם. בבוקר עוד הספקתי לתלות את הכביסה שחיכתה לתורה להתכבס והיא אף התיבשה ברובה. נשארו רק שני זוגות מכנסי ג'ינס ושתי עליוניות עבות שהשמש החלשה לא הספיקה ליבש. הורדתי את הכל ואת ארבעת הפריטים שנותרו, תליתי להתיבש על החבל מעל האמבטיה. זה יעיל בימים הספורים של החורף בהם הגשם אינו מאפשר תליה על החבל במרפסת המטבח.

Yesterday, when I came back from buying parsley, dill and some other small things, there was a respite in the rain. In the morning I managed to hang the laundry that was waiting for its turn to wash, and it even dried up. There were only two pairs of jeans and two thick tops that the weak sun couldn't dry. I took off everything and I hung the four remaining items to dry on the line over the bath. It is effective during the few days of winter when rain does not allow hanging on the line in the kitchen balcony.

עננים בשקיעה Clouds at sunset

עננים בשקיעה   Clouds at sunset

אני אוהבת עיר אחרי הגשם. איני אוהבת את הגשם, אך כן את השפעתו על מראה הטבע, העננים, המכוניות, הרחובות, בני האדם. עיר בגשם וגם אחרי הגשם נראית שונה מאשר בקיץ, מטבע הדברים. גם כשיש עננים בשקיעת השמש בקיץ, היא שונה מאוד משקיעת השמש דרך ענני החורף. שניהם מראות עוצרי נשימה, הרי בשקיעת שמש מדובר, אך בצורה שונה. מנפלאוֹת האחרוּת.

I love a city after the rain. I don't like the rain, but its effect on the sight of nature, clouds, cars, streets, people. Naturally, a city in the rain and after the rain looks different than in the summer. Even when there are clouds at sunset in the summer, it is very different from the sunset through the winter clouds. They both show breathtaking sights, since these are sunsets, but in a different way. From the wonders of differences.

הלכתי לכיוון הבית בזהירות רבה, משגיחה היטב לא להתקרב לשולי הכביש, אלא ללכת ליד הבתים והחנויות מאימת התזות המים מגלגלי המכוניות החולפות בשלוליות. בחורף יש להזהר מהדברים האלה. מדי פעם, הרמתי את ראשי כדי להביט במראות המרהיבים של העננים בשמיים, מראות מרחיבי-לב.

I walked toward the house with great caution, taking care not to approach the edge of the road, but to walk near the houses and shops from the dread of water splashes from the wheels of cars passing in the puddles. In the winter, one should be cautious of these things. Occasionally, I lifted my head to look at the spectacular sights of the clouds in the sky, joyful to the heart sights.

ציפורים נודדות בשמיים Migrating birds in the sky

ציפורים נודדות בשמיים   Migrating birds in the sky

להקת ציפורים חלפה בין העננים במעוף מרהיב. מיהרתי לעצור את הליכתי וחיפשתי מקום יבש להניח עליו את הסל שנשאתי על כתפי. לא ממש מצאתי, המדרכה היתה רטובה מאוד. מה עושה? עד שאמצא פיסת מדרכה יבשה, שהסיכוי לכך שואף לאפס – תחלוף הלהקה מעל לראשי ואפספס את הצילום. הנחתי את הסל בלי לחשוב יותר מדי והוצאתי את המצלמה מהתיק, ממהרת לכוון ולתקתק כדי להנציח את הרגע המופלא.

A flock of birds passed through the clouds with spectacular flight. I hurried to stop walking and searched for a dry place to put on the basket I carried on my shoulder. I didn't really find, the sidewalk was very wet. What could I do? Until I'd find a piece of dry sidewalk, which is unlikely to happen – the flock will pass over my head and I'll miss my photo. I put the basket down without thinking too much and took my camera out of the bag, hurrying to aim and click in order to commemorate the wonderful moment.

"יש קשת, הא?" שאלה מורת נהיגה מבעד לחלון המכונית שעצרה ברמזור האדום. התלמידה שלידה חייכה והנהנה בראשה.

חייכתי חזרה אל שתיהן. "לא, לצערי אין, אבל יש להקת ציפורים נודדות מדהימה."

"אה!" קראה מורת הנהיגה בהתלהבות. "אני אוהבת לצפות בציפורים במעופן! מראה מקסים כל כך!" בטרם הספקתי לענות, התחלף האור ברמזור והן זזו להמשך שיעור הנהיגה.

"There's a rainbow, huh?" Asked a driving teacher through the car window that stopped at the red traffic light. The student next to her smiled and nodded.

I smiled back at both of them. "No, unfortunately there isn't, but there is a flock of amazing migrating birds."

"Ah!" Exclaimed the driving teacher enthusiastically. "I love watching birds fly! Such a lovely sight!" Before I could answer, the traffic light switched on and they moved on with the driving lesson.

במשפט אחד:

כמה יפה הוא העולם!

In one sentence:

How beautiful is the world!

קיץ ישראלי ה'תשע"ט Israeli Summer 2019

ים ישראלי בשקיעה An Israeli sea at sunset

ים ישראלי בשקיעה   An Israeli sea at sunset

מה מאפיין את הקיץ הישראלי? החום הלוהט המשווע לבריזה מהים? הים? מטקות? אבטיח קר? גלידה נוזלת על פניו של ילד שמח? כל אלה ועוד?

What characterizes the Israeli summer? The hot heat desperate for a breeze from the sea? The sea? Matkot? Cold watermelon? Ice cream dripping on the face of a happy child? All these and more?

יאללה, מטקות ! Yalla, Matkot

יאללה, מטקות ! Yalla, Matkot

 

חמימות Warmth

 

#developingyoureye

מרפסת מול מרפסת זו עיר עם מרפסות משנות החמישים Balcony facing balcony, it's a city with balconies from the 1950's

ערב קיץ חמים. היום הלוהט מאחורינו ואנחנו מקבלות בברכה את הבריזה הנעימה הנושבת מן המערב. אנו יושבות על המרפסת בדירתנו שבקומה השניה וצופות בשכנים מסביב, היושבים אף הם על מרפסותיהם וצופים בשכניהם.

A warm summer evening. The hot day is behind us, and we welcome the pleasant breeze blowing from west. We are sitting on the balcony in our apartment which is on the second and last floor in the building. We watch the neighbours around us, who also are sitting on their balconies and watching their neighbours.

#developingyoureye

מבט אל השכנים מבעד לתריסים   View at the neighbours through the shutters

איננו מכירות אישית את רובם, אלא ממבטים הדדיים מן המרפסות או בפגישה מקרית בחצר וברחוב. אנו מכירות רק את אלה שבכניסה שלנו, שלוש משפחות נוספות מלבדנו. יחסי השכנות בימינו שונים מאוד מאלה שבשנות החמישים, התקופה בה נבנו הבניינים שברחובנו. פעם זה היה אחרת. "מרפסת מול מרפסת" לא היה רק ביטוי, אלא גם אורח חיים. הכל הכירו היטב זה את זה וזו את זו וידעו מה קורה בבתי השכנים.

We don't know most of them, only from mutual gazes from the balconies or by an unintended meeting in the yard or in the street. We know only those who live in our entrance, three families apart from us. The neighbourliness in our days is different to how it was in the fifties, the time the buildings in our street were built. It was different in those days. "Balcony facing balcony" wasn't just an expression, but a way of life. Everybody knew each other pretty well and knew what's going on at the neighbours' homes.

#developingyoureye

שקיעה בקיסריה Sunset in Caesarea

ממרפסתנו אין רואים לאופק ולכן אי אפשר לחזות בשקיעה. משום שאין מקום טוב יותר לחזות בפרישת השמש מאשר הים, אנחנו שמות פעמינו אל החוף האהוב עלינו, הוא חוף הים של קיסריה. כה מקסים לחזות בעתיקות שצבעיהן משתנים עם השמש השוקעת; עבר והווה בגווני שקיעה.

We can't see the horizon from our balcony; therefore, we can't watch the sunset from here. Since there is not a better place than the sea to watch the sun retiring, we take our paces to our favoured beach of Caesarea. So magnificent it is to watch the antiques, how their colours change with the sinking sun; past and present in sunset shades.

יוני רכטר וחברים – ערב עירוני (מתוך המופע "העיקר זה הרומנטיקה")

Yoni Rechter & friends – Urban Evening (from the show " The Main Thing is the Romance ")

בקצרה:

אני אוהבת ערבים חמימים, אפילו בעיר. אני אוהבת לראות איך התכלת העזה הופכת לגווני שקיעה עזים ואלה מתעדנים לצבעי פסטל עדינים המלווים את השמש הטובלת במים ופורשת למיטתה שבים.

In short:

I love warm evenings, even in the city. I like to see how the intense blue turns into deep sunset shades, and how they soften into delicate pastel shades which escort the sun dipping in the water and retires to her marine bed.

הגרובטרון – "ערב עירוני" (מתוך פסטיבל הפסנתר 2010)

The Gruvatron – Urban Evening (from the piano festival 2010)

גרסא יפה נוספת לשיר היפה הזה: אניה בוקשטיין ושי זלמן – ערב עירוני

Another beautiful version for this great song: Anya Buckstein & Shay Zalman

 

פרחים Flowers

היא קטפה פרחים. אולי תבוא אליה אהובתה הלילה.

She picked flowers. Perhaps her lover would come to her tonight.

היא קטפה פרחים. עוד מעט ערב. שבת המלכה עומדת בפתח.

She picked flowers. It was soon evening. Shabbat Hamalka is standing in the doorway.

השדה היה חרוש ברובו. תלמים ארוכים נמתחו אל האופק, ישרים-לא-ישרים. היא לא היתה בטוחה. תמיד יש את הספק הזה. ישנם לילות רוויי אהבה, לילות של מלאות רכה. אך אלה כה בודדים. מַבדידים. השאר, כשאהובתה אינה מגיעה אליה. לא, היא אינה רוצה לחשוב על זה. הלילה היא תבוא. אולי. הלואי!

The field was mostly ploughed. Long furrows stretched to the horizon, some straight, some not so straight. She was not sure. There is always this doubt. There are nights full of love, nights of soft fullness. But these are so few. Make you feel lonely. The rest, when her love does not come to her. No, she does not want to think about it. Tonight, she will come. Maybe. If only!

היא קטפה פרחים.

She picked flowers.

טרקטור זעיר, כמו צעצוע, זמזם לו באופק הרחֵק, נחפז לסיים את עבודתו טרם יתא הליל. התכלת הרכה, זהרורים צהבהבים-ורדרדים כרוכים סביבה, הציצה בה, בת אנוש בודדה, גלמודה עלי אדמות, נדה לה בצבעיה והחלה בולעת את כדור האש הכתום.

A tiny tractor, like a toy, buzzed in the far distance, hurries to finish its work before the night came. The soft blue, yellowish-pink glittering wrapped around it, peered at her, a lonely human being, alone on earth, nodded at her with her colours and started swallowing the orange ball of fire.

היא קטפה פרחים.

She picked flowers.

קודם, עבר לידה האיש הנוהג, גדול ורועם, ממלא את שדה הראיה שלה, אינו מאפשר לה לנשום, מאלץ אותה להצטדד אל גדר התיל, מותיר אחריו שובל עפר, גודש אותה באבק. הוא נתן בה מבט חטוף, אומד את סיכוייו. ניכר היה בפניו כי אצה לו הדרך.

Previously, the man-driver passed by her, big and thunderous, filling her field of vision, not letting her breathe, forcing her to huddle against the barbed wire, leaving a trail of dirt behind him, filling her with dust. He gave her a quick glance, assessing his chances. From the expression on his face she could tell that he was in a hurry.

היא קטפה פרחים.

She picked flowers.

איך אפשר לקטוף כשאין פרחים?

How can you pick flowers when there are none?

סיפורים נוספים שלי

בדידות Loneliness

מלים מפתות, אך לא תמיד יש להן כיסוי

Words are enticing, but they don't always have cover…

לרחף בשמיים Floating in the sky

ריחפתי על פני המים, תרה אחר ארוחת הבוקר    I floated across the water, looking for breakfast

ריחפתי על פני המים, תרה אחר ארוחת הבוקר. הדגיגים הטעימים חמקמקים, אך אינם יכולים לעמוד בפני נחישותה של בטן מקרקרת. סביב, קולות צהלה ומשק כנפיים, אחי ואחיותי הדואים. שמש הבוקר מציצה עלינו, מחייכת, שולחת קרניים עדינות, מגששות לאט דרכן אלינו. חמימות נעימה מתפשטת באויר המצטלל.

I floated across the water, looking for breakfast. The delicious fish are elusive, but cannot withstand a rumbling belly determination. Sounds of joy and wings all around, my brothers and sisters gliding. The morning sun peeks at us, smiling, sending gentle rays, slowly groping their way to us. Pleasant warmth spreads in the shimmering air.

ראשי מזדקר, אוספת את כנפי לצדֵי גופי וצוללת בחדות. אין לו סיכוי. משפדת אותו במקורי ונושאת אל מסתור בחוף. אני רעבה. אריקה מביטה בי בעיניים כלות. אני מגלגלת לעברה את הפגר הדומם. היא מדדה אלינו בכבדות ואני גוררת אותו בעזרת מקורי, מנסה לצמצם את המרחק. זוגתי בהריון ואני דואגת לכל מחסורה.

My head protrudes, I collect my wings beside my body and dive sharply. It has no chance. Pining it in my beak and carrying it to a hiding place on the beach. I'm hungry. Erica looks at me with her longing eyes. I roll the still carcass toward her. She toddles to us heavily and I drag it with my beak, trying to reduce the distance. My spouse is pregnant so I'm supplying all her needs.

אריקה מושיטה כנף ומלטפת אותי. אני נוגעת בה ברוך ופורשת לשמיים, להמשיך בציד. דגיג בודד אינו משביע אף אחת, ודאי לא אשה הרה. אם לא אמצא דג בשרני יותר, אצטרך לחוג הלוך ושוב עוד מספר פעמים. לא אכפת לי. מביטה מטה. אריקה המתרחקת נוגסת בדגיג בתאבון רב. אך ימים ספורים נותרו עד מועד הרחבת זוגיותנו. הקן בנוי ועומד על כנו. הוספתי חדר ילדים מרופד היטב. שלושה-ארבעה צאצאים ימצאו בו את מקומם בנוחות. ואם יבואו יותר – נסתדר גם אז. אני חזקה וכשירה ואין לי בעיה לבנות עוד. שרק נהיה בריאות.

Erica reaches out and strokes me with her wing. I touch her tenderly and spread my wings to the sky to continue hunting. Just one fingerling does not satisfy anyone, let alone a pregnant woman. If I can't find a fleshier fish, I'll have to go back and forth several more times. I don't care. Looking down. Becoming farther away, Erika takes a bite of the fingerling with great appetite. Only a few days remained until the date for our expansion as a couple. The nest is built and is ready. I added a well-padded nursery. Three or four descendants will find their place comfortably in there. And if more will come, we'll work it out then as well. I am strong and fit and have no problem building more. We should only be well and healthy.

בגיחה החמישית התמהמהתי מאוד. המזון עשה שרירים והתחמק ממני בעקשנות. אביב, שעסק אף הוא בהאכלת בן זוגו המעובר, הניף בשאלה את הדגיג הדשן שהעלה במקורו. עפעפתי לו לשלילה, נחושה לספק את צרכי זוגתי בכוחות עצמי. כל כך הייתי מרוכזת במשימתי, עד כי לא שמעתי דבר. הרחק למטה על החוף התחוללה מהומה, אך היא לא הגיעה אל תשומת לבי. הרף עין של צל חולף ואני שוב מצמידה את נוצותי וצוללת נמרצות, בקושי מספיקה למלא את ריאותי באויר.

At the fifth flight I was very delayed. The food activated its muscles and stubbornly dodged me. Aviv, who was also feeding on his expectant mate, swung the fleshy fingerling that he caught with his beak. I blinked at him in rejection, determined to meet my partner's needs on my own. I was so focused on my task, that I heard nothing. Far down on the beach there was a commotion, but it didn't catch my attention. A fleeting of a passing shadow, and I again compress my feathers and plunge intensively, barely manage to fill my lungs with air.

מלאת סיפוק וגאוה אני נוסקת ודוהרת חזרה אליה. מן הסתם הספיקה לשבור מעט את רעבונה והחלה להפריד את העצמות מן הבשר למעני. ודאי ערכה אותו על מצעית העלים בצורה מעוררת תאבון. אולי הניחה צדף קטן לקישוט. אריקה אהבה תמיד לעשות מחוות מתוקות כאלה, להביע את אהבתה, לחמם לי את הלב. אריקה, אהובתי המתוקה. מנופפת בעוז בכנפי, אצה-עפה במרץ אל זוגתי.

Filled with satisfaction and pride, I take off and dash back to her. She probably satisfied her hunger a little and began to separate the bones from the flesh for me. She certainly set it on the placemat of leaves in an appetizing form. Maybe she put a little seashell on for decoration. Erica always loved making such sweet gestures, expressing her love, warming my heart. Erica, my sweet lover. Waving my wings fiercely, I'm hurrying-flying to my spouse.

השמש משתקפת במים The sun is reflected in the water

נוסקת ודוהרת חזרה אליה   I take off and dash back to her

חגה מעל קננו. משהו לא מריח לי טוב. מלמטה, עולים קולות צווחה נוראים. לבי צולל יחד עם גופי המנמיך טוס. מעגל סוער מרחף מעל מה שהיה פעם ביתי, מונע בעדי מלראות. אני חובטת בכנפי כדי להזיז את הדואים בדרכי, אך נתקלת בחומה איתנה החוסמת אותי. אביב ושחף עוטפים אותי בכנפיהם ומובילים אותי אל קנם שעל הצוק. אני מנסה להתנגד, מצווחת את שמה של אהובתי, אך אביב מהסה אותי ואומר שזה לטובתי. אני נגררת אחריהם בלב מכווץ מאימה. מה הם מסתירים ממני?

I'm circling above our nest. Something doesn't smell good to me. From below, horrible sounds of squeals ascend. My heart dives along with my body lowering the flight. A turbulent circle hovers over what was once my home, preventing me from seeing. I slap my wings to move those who are gliding in my way, but encounter a solid wall blocking me. Aviv and Shahaf envelop me in their wings and lead me to their nest on the cliff. I try to resist, squealing my beloved's name, but Aviv hashes me and says it's in my favour. I am dragging after them with a shrinking heart from horror. What are they hiding from me?

נשימתי שוצפת. שחף מהזה מעט מים מרעננים על פני, אך איני מוצאת מנוח. אריקההההההה!!!!!!! אני צווחת בקול לא לי. אני נשמעת היסטרית וקשה לי להאמין שזו אני. תמיד הייתי רגועה, בשאנטי, אך הפעם אומר לי לבי שמשהו נורא קרה.

אביב מסביר לי בשקט ששני הולכי-על-שתיים ערכו מצוד על המחנה שלנו ופגעו בכמה עשרות שחפים שהיו איטיים מכדי להגן על עצמם או להתחמק מפגיעתם. גם אריקה נפגעה. גופי מתכווץ. ברק נורא מבזיק בי ועיני מסתנוורות מהדמעות המציפות אותן וזולגות במפל מלוח במורד פני. שחף כורך סביבי כנף ובשניה מוחה את האשד הקולח ממני.
"מה קרה לה? היכן היא?" אני ממלמלת בקול שבור, עיני מתרוצצות סביב, מנסות לאתר מידע.
שתיקה. מבטם אומר הכל. מסרבת להאמין. לא יכול להיות שזה נגמר. מנסה להזיז את כנפי, אך הן אינן נשמעות לי. אני רוצה לראות. רוצה לראות. רוצה!!!!!!!!!!!!!! הם מנסים לשכנע אותי שאין טעם. החומסים לקחו הכל. לא נשאר כלום. קשה לי לקלוט. רגע אחד הייתי מאושרת, שמחה בחלקי ובעתיד הורוד שנשקף לנו, ריחפתי בעננים – תרתי משמע – ובמשנהו – הכל נמחה. גז. האם זה סיוט? למה שאחלום דבר כה נורא?

My breath is incense. Shahaf sprigs some refreshing water on my face, but I can't find rest. Ericahhhhhhh!!!!!!! I scream loudly with a voice I don't recognize. I sound hysterical and I find it hard to believe it's me. I've always been calm, in Shanti (serenity), but this time my heart tells me something terrible has happened. Aviv quietly explains to me that two bipeds conducted a hunt on our camp and hit a few dozen seagulls that were too slow to defend themselves or evade from their damage. Erica was injured too. My body is shrinking. A terrible lightning flashes in me and my eyes dazzle with the tears that flood them and spill into a salty waterfall down my face. Shahaf wraps a wing around me and with the second wipes away the cascade that streams from me.

"What happened to her? Where is she?" I mutter with a broken voice, my eyes darting around, trying to find information.

Silence. Their gaze says it all. I refuse to believe. It can't be over. Trying to move my wings, but they don't obey me. I want to see. Want to see. Want to!!!!!!!!!!!!!! They are trying to convince me that there is no point. The predators took everything. There was nothing left. It's hard for me to absorb. One moment I was happy, contented with my lot and the pink future we expected, I was floating in the clouds – literally – and in the next – everything was destroyed. Disappeared. Is it a nightmare? Why would I dream such a terrible thing?

לפתע, אוחז שחף בבטנו התפוחה ונאנק. אביב תומך בו ומוביל אותו אל המצע הרך שהכין מראש. הצירים. תהליך ההטלה החל. אינני חושבת כלל. מתוך אינסטינקט, כורעת למרגלותיו ובודקת את הפתיחה. יש לו עוד הרבה זמן. זו ההטלה הראשונה של הבחור וסביר שהיא תארך מספר שעות. אביב מנטר את נשימותיו, מונה את רווחי הזמן בין הצירים ומוחה באהבה את הזעה הניגרת על פני בן זוגו.

Suddenly, Shahaf clutches his swollen belly and groans. Aviv supports him and leads him to the soft bedding he prepared in advance. The contractions. The laying process has begun. I don't think at all. Out of my instinct, I'm kneeling at his feet and checking the opening. He still has plenty of time. This is the first laying of the guy and it will probably take several hours. Aviv monitors his breathings, counts the time intervals between the contractions and lovingly wipes the sweat pouring across his partner's face.

שעת בין הערביים. השמש טובלת את קרניה במים, מכסה את השמיים בצעיף צבעים מרהיב. שחף הומה באפיסת כוחות ומחליק את אורון לתוך ידי המצפות. בדחילו ורחימו עוטף אביב את כדור הנוצות הזעיר ומניח אותו על חזה היולד. שלושתם הומים בהתרגשות נינוחה. משפחה.

Dusk. The sun dips its rays in the water, covering the sky with a spectacular veil of colours. Shahaf is buzzing with exhaustion and slides Oron into my awaiting hands. With awe and reverence (with fear and love) Aviv wraps the tiny feather ball and places it on the birth giver's chest. The three of them are buzzing with relaxed excitement. Family.

פורשת בלאות את כנפי ודואה אל המים. דמותי משתקפת בהם. אין לי חשק לצפות בה. חשה רעב. פיסת עץ צפה לאִטה על הגלים הרוגעים. מניחה עליה את רגלי, חושי חצי ערים. להקת סרדינים חוצה תחתי בתוך המים. לא צריכה להתאמץ הרבה. עד שהם מתפזרים בבהלה לכל רוח, אני מצליחה למלא את בטני לשובע.

Spreading my wings and gliding to the water. My image is reflected in them. I have no desire to watch it. I feel hungry. A piece of wood slowly drifts upon the calm waves. I put my feet on it, my senses half-awake. A school of sardines crosses in the water beneath me. I don't need to make much effort. Until they disperse all over in panic, I manage to fill my stomach until satiation.

מתוך הרגל, אני עושה את דרכי אל המקום שהיה הקן שלנו. רק ריחה הקלוש נותר, נבלע בריחו המלוח של הים. הרוח החליקה הכל, כיסתה באינספור גרגרים דקיקים על חיים שהיו. נושאת עיני אל המרחב. פיסות דקות נישאות באויר. השמש השוקעת צובעת את האופק בפסטל רך, מאפיל.

Out of habit, I make my way to the place that was our nest. Only the faint odour remained, engulfed in the salty scent of the sea. The wind smoothed everything, covered a life that was once with countless fine grains. Looking up into the wide-open space. Thin bits are flying in the air. The setting sun paints the horizon with a soft, darkened pastel.

דואה אל בדידותי.

I'm gliding into my loneliness.

אריקה החמודה שלי My lovely Erica

דואה אל בדידותי   I'm gliding into my loneliness

***

מתוך: "כמו עלים יבשים", ספר בכתובים מפרי עטי.

From: "Like Dry Leaves", a book I'm writing.

הגרסא המקוצרת:

באלימות לא נשיג כלום, רק תהו ובהו וחושך על פני תהום ואיש הישר בעיניו יעשה – לא טוב!

The short version:

With violence we will get nothing, just formless and empty, and darkness over the surface of the deep, and every man does that which is right in his own eyes – no good!

צילומים: שרון הר פז (C) מתוך אלבום ברייטון, אנגליה 24.11.08

Photos: Sharon Har Paz (C) from Brighton Album, England 24.11.2008