ארכיון תג: שקיעת שמש

ציפורים נודדות, קשת בענן   Migrating Birds, Rainbow

עיר בהפוגה בגשם A city at respite in the rain

עיר בהפוגה בגשם   A city at respite in the rain

נפלאה שקיעת שמש לנפש ההומה, שנאמר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכָּכָה לּוֹ בְּעוֹלָמוֹ".

Wonderful is the sunset for the moved soul, as it is said: "Blessed be the Lord our G-d, the King of the Universe, that his world looks like that".

אתמול, כשחזרתי מקניית הפטרוזיליה והשמיר ועוד כמה דברים קטנים, היתה הפוגה בגשם. בבוקר עוד הספקתי לתלות את הכביסה שחיכתה לתורה להתכבס והיא אף התיבשה ברובה. נשארו רק שני זוגות מכנסי ג'ינס ושתי עליוניות עבות שהשמש החלשה לא הספיקה ליבש. הורדתי את הכל ואת ארבעת הפריטים שנותרו, תליתי להתיבש על החבל מעל האמבטיה. זה יעיל בימים הספורים של החורף בהם הגשם אינו מאפשר תליה על החבל במרפסת המטבח.

Yesterday, when I came back from buying parsley, dill and some other small things, there was a respite in the rain. In the morning I managed to hang the laundry that was waiting for its turn to wash, and it even dried up. There were only two pairs of jeans and two thick tops that the weak sun couldn't dry. I took off everything and I hung the four remaining items to dry on the line over the bath. It is effective during the few days of winter when rain does not allow hanging on the line in the kitchen balcony.

עננים בשקיעה Clouds at sunset

עננים בשקיעה   Clouds at sunset

אני אוהבת עיר אחרי הגשם. איני אוהבת את הגשם, אך כן את השפעתו על מראה הטבע, העננים, המכוניות, הרחובות, בני האדם. עיר בגשם וגם אחרי הגשם נראית שונה מאשר בקיץ, מטבע הדברים. גם כשיש עננים בשקיעת השמש בקיץ, היא שונה מאוד משקיעת השמש דרך ענני החורף. שניהם מראות עוצרי נשימה, הרי בשקיעת שמש מדובר, אך בצורה שונה. מנפלאוֹת האחרוּת.

I love a city after the rain. I don't like the rain, but its effect on the sight of nature, clouds, cars, streets, people. Naturally, a city in the rain and after the rain looks different than in the summer. Even when there are clouds at sunset in the summer, it is very different from the sunset through the winter clouds. They both show breathtaking sights, since these are sunsets, but in a different way. From the wonders of differences.

הלכתי לכיוון הבית בזהירות רבה, משגיחה היטב לא להתקרב לשולי הכביש, אלא ללכת ליד הבתים והחנויות מאימת התזות המים מגלגלי המכוניות החולפות בשלוליות. בחורף יש להזהר מהדברים האלה. מדי פעם, הרמתי את ראשי כדי להביט במראות המרהיבים של העננים בשמיים, מראות מרחיבי-לב.

I walked toward the house with great caution, taking care not to approach the edge of the road, but to walk near the houses and shops from the dread of water splashes from the wheels of cars passing in the puddles. In the winter, one should be cautious of these things. Occasionally, I lifted my head to look at the spectacular sights of the clouds in the sky, joyful to the heart sights.

ציפורים נודדות בשמיים Migrating birds in the sky

ציפורים נודדות בשמיים   Migrating birds in the sky

להקת ציפורים חלפה בין העננים במעוף מרהיב. מיהרתי לעצור את הליכתי וחיפשתי מקום יבש להניח עליו את הסל שנשאתי על כתפי. לא ממש מצאתי, המדרכה היתה רטובה מאוד. מה עושה? עד שאמצא פיסת מדרכה יבשה, שהסיכוי לכך שואף לאפס – תחלוף הלהקה מעל לראשי ואפספס את הצילום. הנחתי את הסל בלי לחשוב יותר מדי והוצאתי את המצלמה מהתיק, ממהרת לכוון ולתקתק כדי להנציח את הרגע המופלא.

A flock of birds passed through the clouds with spectacular flight. I hurried to stop walking and searched for a dry place to put on the basket I carried on my shoulder. I didn't really find, the sidewalk was very wet. What could I do? Until I'd find a piece of dry sidewalk, which is unlikely to happen – the flock will pass over my head and I'll miss my photo. I put the basket down without thinking too much and took my camera out of the bag, hurrying to aim and click in order to commemorate the wonderful moment.

"יש קשת, הא?" שאלה מורת נהיגה מבעד לחלון המכונית שעצרה ברמזור האדום. התלמידה שלידה חייכה והנהנה בראשה.

חייכתי חזרה אל שתיהן. "לא, לצערי אין, אבל יש להקת ציפורים נודדות מדהימה."

"אה!" קראה מורת הנהיגה בהתלהבות. "אני אוהבת לצפות בציפורים במעופן! מראה מקסים כל כך!" בטרם הספקתי לענות, התחלף האור ברמזור והן זזו להמשך שיעור הנהיגה.

"There's a rainbow, huh?" Asked a driving teacher through the car window that stopped at the red traffic light. The student next to her smiled and nodded.

I smiled back at both of them. "No, unfortunately there isn't, but there is a flock of amazing migrating birds."

"Ah!" Exclaimed the driving teacher enthusiastically. "I love watching birds fly! Such a lovely sight!" Before I could answer, the traffic light switched on and they moved on with the driving lesson.

במשפט אחד:

כמה יפה הוא העולם!

In one sentence:

How beautiful is the world!

קיץ ישראלי ה'תשע"ט Israeli Summer 2019

ים ישראלי בשקיעה An Israeli sea at sunset

ים ישראלי בשקיעה   An Israeli sea at sunset

מה מאפיין את הקיץ הישראלי? החום הלוהט המשווע לבריזה מהים? הים? מטקות? אבטיח קר? גלידה נוזלת על פניו של ילד שמח? כל אלה ועוד?

What characterizes the Israeli summer? The hot heat desperate for a breeze from the sea? The sea? Matkot? Cold watermelon? Ice cream dripping on the face of a happy child? All these and more?

יאללה, מטקות ! Yalla, Matkot

יאללה, מטקות ! Yalla, Matkot

 

חמימות Warmth

 

#developingyoureye

מרפסת מול מרפסת זו עיר עם מרפסות משנות החמישים Balcony facing balcony, it's a city with balconies from the 1950's

ערב קיץ חמים. היום הלוהט מאחורינו ואנחנו מקבלות בברכה את הבריזה הנעימה הנושבת מן המערב. אנו יושבות על המרפסת בדירתנו שבקומה השניה וצופות בשכנים מסביב, היושבים אף הם על מרפסותיהם וצופים בשכניהם.

A warm summer evening. The hot day is behind us, and we welcome the pleasant breeze blowing from west. We are sitting on the balcony in our apartment which is on the second and last floor in the building. We watch the neighbours around us, who also are sitting on their balconies and watching their neighbours.

#developingyoureye

מבט אל השכנים מבעד לתריסים   View at the neighbours through the shutters

איננו מכירות אישית את רובם, אלא ממבטים הדדיים מן המרפסות או בפגישה מקרית בחצר וברחוב. אנו מכירות רק את אלה שבכניסה שלנו, שלוש משפחות נוספות מלבדנו. יחסי השכנות בימינו שונים מאוד מאלה שבשנות החמישים, התקופה בה נבנו הבניינים שברחובנו. פעם זה היה אחרת. "מרפסת מול מרפסת" לא היה רק ביטוי, אלא גם אורח חיים. הכל הכירו היטב זה את זה וזו את זו וידעו מה קורה בבתי השכנים.

We don't know most of them, only from mutual gazes from the balconies or by an unintended meeting in the yard or in the street. We know only those who live in our entrance, three families apart from us. The neighbourliness in our days is different to how it was in the fifties, the time the buildings in our street were built. It was different in those days. "Balcony facing balcony" wasn't just an expression, but a way of life. Everybody knew each other pretty well and knew what's going on at the neighbours' homes.

#developingyoureye

שקיעה בקיסריה Sunset in Caesarea

ממרפסתנו אין רואים לאופק ולכן אי אפשר לחזות בשקיעה. משום שאין מקום טוב יותר לחזות בפרישת השמש מאשר הים, אנחנו שמות פעמינו אל החוף האהוב עלינו, הוא חוף הים של קיסריה. כה מקסים לחזות בעתיקות שצבעיהן משתנים עם השמש השוקעת; עבר והווה בגווני שקיעה.

We can't see the horizon from our balcony; therefore, we can't watch the sunset from here. Since there is not a better place than the sea to watch the sun retiring, we take our paces to our favoured beach of Caesarea. So magnificent it is to watch the antiques, how their colours change with the sinking sun; past and present in sunset shades.

יוני רכטר וחברים – ערב עירוני (מתוך המופע "העיקר זה הרומנטיקה")

Yoni Rechter & friends – Urban Evening (from the show " The Main Thing is the Romance ")

בקצרה:

אני אוהבת ערבים חמימים, אפילו בעיר. אני אוהבת לראות איך התכלת העזה הופכת לגווני שקיעה עזים ואלה מתעדנים לצבעי פסטל עדינים המלווים את השמש הטובלת במים ופורשת למיטתה שבים.

In short:

I love warm evenings, even in the city. I like to see how the intense blue turns into deep sunset shades, and how they soften into delicate pastel shades which escort the sun dipping in the water and retires to her marine bed.

הגרובטרון – "ערב עירוני" (מתוך פסטיבל הפסנתר 2010)

The Gruvatron – Urban Evening (from the piano festival 2010)

גרסא יפה נוספת לשיר היפה הזה: אניה בוקשטיין ושי זלמן – ערב עירוני

Another beautiful version for this great song: Anya Buckstein & Shay Zalman

 

פרחים Flowers

היא קטפה פרחים. אולי תבוא אליה אהובתה הלילה.

She picked flowers. Perhaps her lover would come to her tonight.

היא קטפה פרחים. עוד מעט ערב. שבת המלכה עומדת בפתח.

She picked flowers. It was soon evening. Shabbat Hamalka is standing in the doorway.

השדה היה חרוש ברובו. תלמים ארוכים נמתחו אל האופק, ישרים-לא-ישרים. היא לא היתה בטוחה. תמיד יש את הספק הזה. ישנם לילות רוויי אהבה, לילות של מלאות רכה. אך אלה כה בודדים. מַבדידים. השאר, כשאהובתה אינה מגיעה אליה. לא, היא אינה רוצה לחשוב על זה. הלילה היא תבוא. אולי. הלואי!

The field was mostly ploughed. Long furrows stretched to the horizon, some straight, some not so straight. She was not sure. There is always this doubt. There are nights full of love, nights of soft fullness. But these are so few. Make you feel lonely. The rest, when her love does not come to her. No, she does not want to think about it. Tonight, she will come. Maybe. If only!

היא קטפה פרחים.

She picked flowers.

טרקטור זעיר, כמו צעצוע, זמזם לו באופק הרחֵק, נחפז לסיים את עבודתו טרם יתא הליל. התכלת הרכה, זהרורים צהבהבים-ורדרדים כרוכים סביבה, הציצה בה, בת אנוש בודדה, גלמודה עלי אדמות, נדה לה בצבעיה והחלה בולעת את כדור האש הכתום.

A tiny tractor, like a toy, buzzed in the far distance, hurries to finish its work before the night came. The soft blue, yellowish-pink glittering wrapped around it, peered at her, a lonely human being, alone on earth, nodded at her with her colours and started swallowing the orange ball of fire.

היא קטפה פרחים.

She picked flowers.

קודם, עבר לידה האיש הנוהג, גדול ורועם, ממלא את שדה הראיה שלה, אינו מאפשר לה לנשום, מאלץ אותה להצטדד אל גדר התיל, מותיר אחריו שובל עפר, גודש אותה באבק. הוא נתן בה מבט חטוף, אומד את סיכוייו. ניכר היה בפניו כי אצה לו הדרך.

Previously, the man-driver passed by her, big and thunderous, filling her field of vision, not letting her breathe, forcing her to huddle against the barbed wire, leaving a trail of dirt behind him, filling her with dust. He gave her a quick glance, assessing his chances. From the expression on his face she could tell that he was in a hurry.

היא קטפה פרחים.

She picked flowers.

איך אפשר לקטוף כשאין פרחים?

How can you pick flowers when there are none?

סיפורים נוספים שלי

בדידות

מתוך: "כמו עלים יבשים", ספר בכתובים מפרי מקלדתי

מלים מפתות, אך לא תמיד יש להן כיסוי

ריחפתי על פני המים, תרה אחר ארוחת הבוקר. הדגיגים הטעימים חמקמקים, אך אינם יכולים לעמוד בפני נחישותה של בטן מקרקרת. סביב, קולות צהלה ומשק כנפיים, אחי ואחיותי הדואים. שמש הבוקר מציצה עלינו, מחייכת, שולחת קרניים עדינות, מגששות לאט דרכן אלינו. חמימות נעימה מתפשטת באויר המצטלל.
ראשי מזדקר, אוספת את כנפי לצדֵי גופי וצוללת בחדות. אין לו סיכוי. משפדת אותו במקורי ונושאת אל מסתור בחוף. אני רעבה. אריקה מביטה בי בעיניים כלות. אני מגלגלת לעברה את הפגר הדומם. היא מדדה אלינו בכבדות ואני גוררת אותו בעזרת מקורי, מנסה לצמצם את המרחק. זוגתי בהריון ואני דואגת לכל מחסורה.
אריקה מושיטה כנף ומלטפת אותי. אני נוגעת בה ברוך ופורשת לשמיים, להמשיך בציד. דגיג בודד אינו משביע אף אחת, ודאי לא אשה הרה. אם לא אמצא דג בשרני יותר, אצטרך לחוג הלוך ושוב עוד מספר פעמים. לא אכפת לי. מביטה מטה. אריקה המתרחקת נוגסת בדגיג בתאבון רב. אך ימים ספורים נותרו עד מועד הרחבת זוגיותנו. הקן בנוי ועומד על כנו. הוספתי חדר ילדים מרופד היטב. שלושה-ארבעה צאצאים ימצאו בו את מקומם בנוחות. ואם יבואו יותר – נסתדר גם אז. אני חזקה וכשירה ואין לי בעיה לבנות עוד. שרק נהיה בריאות.

בגיחה החמישית התמהמהתי מאוד. המזון עשה שרירים והתחמק ממני בעקשנות. אביב, שעסק אף הוא בהאכלת בן זוגו המעובר, הניף בשאלה את הדגיג הדשן שהעלה במקורו. עפעפתי לו לשלילה, נחושה לספק את צרכי זוגתי בכוחות עצמי. כל כך הייתי מרוכזת במשימתי, עד כי לא שמעתי דבר. הרחק למטה על החוף התחוללה מהומה, אך היא לא הגיעה אל תשומת לבי. הרף עין של צל חולף ואני שוב מצמידה את נוצותי וצוללת נמרצות, בקושי מספיקה למלא את ריאותי באויר.
מלאת סיפוק וגאוה אני נוסקת ודוהרת חזרה אליה. מן הסתם הספיקה לשבור מעט את רעבונה והחלה להפריד את העצמות מן הבשר למעני. ודאי ערכה אותו על מצעית העלים בצורה מעוררת תאבון. אולי הניחה צדף קטן לקישוט. אריקה אהבה תמיד לעשות מחוות מתוקות כאלה, להביע את אהבתה, לחמם לי את הלב. אריקה, אהובתי המתוקה. מנופפת בעוז בכנפי, אצה-עפה במרץ אל זוגתי.

חגה מעל קננו. משהו לא מריח לי טוב. מלמטה, עולים קולות צווחה נוראים. לבי צולל יחד עם גופי המנמיך טוס. מעגל סוער מרחף מעל מה שהיה פעם ביתי, מונע בעדי מלראות. אני חובטת בכנפי כדי להזיז את הדואים בדרכי, אך נתקלת בחומה איתנה החוסמת אותי. אביב ושחף עוטפים אותי בכנפיהם ומובילים אותי אל קנם שעל הצוק. אני מנסה להתנגד, מצווחת את שמה של אהובתי, אך אביב מהסה אותי ואומר שזה לטובתי. אני נגררת אחריהם בלב מכווץ מאימה. מה הם מסתירים ממני?
נשימתי שוצפת. שחף מהזה מעט מים מרעננים על פני, אך איני מוצאת מנוח. אריקההההההה!!!!!!! אני צווחת בקול לא לי. אני נשמעת היסטרית וקשה לי להאמין שזו אני. תמיד הייתי רגועה, בשאנטי, אך הפעם אומר לי לבי שמשהו נורא קרה.

אביב מסביר לי בשקט ששני הולכי-על-שתיים ערכו מצוד על המחנה שלנו ופגעו בכמה עשרות שחפים שהיו איטיים מכדי להגן על עצמם או להתחמק מפגיעתם. גם אריקה נפגעה. גופי מתכווץ. ברק נורא מבזיק בי ועיני מסתנוורות מהדמעות המציפות אותן וזולגות במפל מלוח במורד פני. שחף כורך סביבי כנף ובשניה מוחה את האשד הקולח ממני.
"מה קרה לה? היכן היא?" אני ממלמלת בקול שבור, עיני מתרוצצות סביב, מנסות לאתר מידע.
שתיקה. מבטם אומר הכל. מסרבת להאמין. לא יכול להיות שזה נגמר. מנסה להזיז את כנפי, אך הן אינן נשמעות לי. אני רוצה לראות. רוצה לראות. רוצה!!!!!!!!!!!!!! הם מנסים לשכנע אותי שאין טעם. החומסים לקחו הכל. לא נשאר כלום. קשה לי לקלוט. רגע אחד הייתי מאושרת, שמחה בחלקי ובעתיד הורוד שנשקף לנו, ריחפתי בעננים – תרתי משמע – ובמשנהו – הכל נמחה. גז. האם זה סיוט? למה שאחלום דבר כה נורא?
לפתע, אוחז שחף בבטנו התפוחה ונאנק. אביב תומך בו ומוביל אותו אל המצע הרך שהכין מראש. הצירים. תהליך ההטלה החל. אינני חושבת כלל. מתוך אינסטינקט, כורעת למרגלותיו ובודקת את הפתיחה. יש לו עוד הרבה זמן. זו ההטלה הראשונה של הבחור וסביר שהיא תארך מספר שעות. אביב מנטר את נשימותיו, מונה את רווחי הזמן בין הצירים ומוחה באהבה את הזעה הניגרת על פני בן זוגו.

שעת בין הערביים. השמש טובלת את קרניה במים, מכסה את השמיים בצעיף צבעים מרהיב. שחף הומה באפיסת כוחות ומחליק את אורון לתוך ידי המצפות. בדחילו ורחימו עוטף אביב את כדור הנוצות הזעיר ומניח אותו על חזה היולד. שלושתם הומים בהתרגשות נינוחה. משפחה.
פורשת בלאות את כנפי ודואה אל המים. דמותי משתקפת בהם. אין לי חשק לצפות בה. חשה רעב. פיסת עץ צפה לאִטה על הגלים הרוגעים. מניחה עליה את רגלי, חושי חצי ערים. להקת סרדינים חוצה תחתי בתוך המים. לא צריכה להתאמץ הרבה. עד שהם מתפזרים בבהלה לכל רוח, אני מצליחה למלא את בטני לשובע.

מתוך הרגל, אני עושה את דרכי אל המקום שהיה הקן שלנו. רק ריחה הקלוש נותר, נבלע בריחו המלוח של הים. הרוח החליקה הכל, כיסתה באינספור גרגרים דקיקים על חיים שהיו. נושאת עיני אל המרחב. פיסות דקות נישאות באויר. השמש השוקעת צובעת את האופק בפסטל רך, מאפיל.

דואה אל בדידותי.

מתוך: "כמו עלים יבשים", ספר בכתובים מפרי עטי.

הגרסא המקוצרת:

באלימות לא נשיג כלום, רק תהו ובהו וחושך על פני תהום ואיש הישר בעיניו יעשה – לא טוב!

צילומים: שרון הר פז (C) מתוך אלבום ברייטון, אנגליה 24.11.08